תגית: צדק

כבר כמה זמן שאני רוצה לכתוב את הפוסט שיענה על השאלה שבכותרת הזו, אבל אין באמת תשובה. גיא כתב השבוע פוסט על הקצב המבהיל שבו מכשור ומיחשוב זורקים אנשים משוק העבודה (נושא שהתייחסתי אליו פעם-פעמיים פה בבלוג), וסיים במילים:

אני לא חושב שצריך לעצור את הקידמה, אבל צריך לחשוב אם הקידמה הזו לא עוצרת אותנו.

הקידמה לא עוצרת אותנו, השיטה הכלכלית עוצרת אותנו. עוצרת אותנו כי בשיטה הנוכחית קידמה טכנולוגית באה על חשבון אנשים, חיות, טבע ומשאבים. השיטה הכלכלית הנאו-ליבראלית של מילטון פרידמן (זכרונו למיאוס) איננה "נאו" שום דבר, היא חזרה מעידן הנאורות לחוקי הג'ונגל. כניעה ליצרים הנמוכים של האדם במקום טיפוס למקום מתקדם יותר.

לפרידמן יש עובדות נכונות (למשל, רב הרפואה והפרמקולוגיה המדעית המודרנית פותחה במערב הקפיטליסטי ולא במזרח) אבל לפחות הנחת יסוד אחת בעייתית – בהסתמך על ההיסטוריה אין שיטה יותר טובה לשגשוג.

יש לי שלוש תשובות לזה – הראשונה היא שבעוד שזו ×”× ×—×” יחסית נכונה, השיטה הנוכחית מובילה יותר לצמיחה מאשר לשגשוג, וצמיחה ללא גבולות היא בלתי אפשרית בטווח הארוך ומסוכנת בטווח הבינוני (אם לא המיידי, במצב האקלים).

השניה היא שההיסטוריה (של ההווה) היא לא מה שהיה פעם. לא משנה אם אתם מאמינים שהסינגולריות קרבה או לא, העובדה היא שכוח מכונות מחליף כוח אנשים זול ואף בינוני, או לפחות מאוד מוריד את ערכו ומשכורתו. אפשר לייצר יותר אוכל, ביגוד ואנרגיה ע"י פחות ידיים עובדות. יש מספיק מזון להאכיל את כולם אבל לא מספיק מקומות עבודה, ואנשים מתים ללא צורך ברעב ומחלות. ד"ר משה צוקרמן שאל אותנו פעם בשיעור מתי התחיל העידן המודרני. האם בהצלחת בנית המטוס? החשמל? מנוע הקיטור והמכונות? המהפכה הצרפתית? לטענתו, אם אפשר היה למתוח קו כלשהו ולהגדיר שהתחיל עידן חדש, זה היה אי שם בשנות הארבעים של המאה שעברה, תוך כדי או אחרי מלה"ע השניה, הנקודה שבה המין האנושי החזיק ביד את כל הכלים והמשאבים הדרושים לכך שאף אדם לא יאלץ יותר למות ברעב אי פעם. למרות זאת, הנה אנחנו כאן, 70 שנה אחרי, וישנם אנשים רעבים ללחם בעולם הראשון, כולל אצלנו כאן בארץ.

השלישית היא שזה שקפיטליזם היא אולי השיטה הכי טובה שאתה יכול לחשוב עליה, לא אומר שאין משהו יותר טוב שעוד לא הצליחו להמציא או להביא לאופטימום.

כששאלתי את ידידי בעמותה לכלכלה בת קיימא מה היא בעצם כלכלה בת קיימא, לרוב קיבלתי סרטוני נבואות זעם על פונקציות מעריכיות, על כסף כחוב, על הבעיות שבצמיחה לעומת שגשוג. שאלתי אותם מה אם כן הפתרון ואיך הוא נראה? האם להפריד מטבע מקומי מכלכלת הנדל"ן או מסחר ספקולטיבי ובינלאומי? האם לעבור מבנקים ריכוזיים לבנקים קואופרטיביים ומיקרו-הלוואות במקום כרישי-פירמידות? איך יתנהל שוק עם 0% צמיחה בשנה? איך זה יראה לאזרח הפשוט בתור כלים פינאנסיים בבנק, מה יחליף את הפק"ם? מסתבר שיש המון מודלים אופטימיים שלא נוסו בשום מקום. אין תיאוריה כלכלית, רק היפותזות מודבקות ברצון טוב. צריך אבל להתחיל מאיפשהוא.

ג'ין רודנברי היה הומניסט שדמיין עתיד פוסט-פוסט-פוסט קפיטליסטי. ביקום של "מסע בין כוכבים" אין כסף, אנשים עובדים כי בא להם, כל אחד לפי יכולתו ולכל אחד לפי צרכו (הצנוע תמיד). אין סיבה להתחרות על משאבים כי יש שפע מהכל. הרפליקטור מייצר מה שצריך, האנרגיה מתחדשת וזולה. אנחנו מתקרבים לעתיד הזה, בימי חיי (אם לא אחטוף התקף לב סופני בגיל 45 כמו שאני מתכנן) אני אראה הרבה מהטכנולוגיות האלו יוצאות אל הפועל אם אינן כבר כאן. אז למה אנחנו לא מתארגנים בהתאם? האם הפיתוחים האלו מתבצעים רק במעבדות יקרות של בעלי ההון, מוגנים בפטנטים לזמנים ארוכים מההגיוני, עם יד מונחת על צווארי הממשלות כדי שלא יתנו לזה להשתנות? ובכן, כן לצערי. לרוב.

אנרגיה זולה לא תפותח בחצר האחורית של אף בית באף פרבר. מקולטי שמש מתקדמים וננו טכנולוגיה ועד לביוטכנולוגיה, רוב רובם של הפיתוחים עדיין צריך כלים וכסף. אנרגיה מהיתוך (קר או חם) עדיין איננה זמינה, מחלות יהיו איתנו לעד בצורה כזו או אחרת, וממשלות נכון להיום יותר יוצאות מפיתוח במקום להכנס אליו. אם בגלל לחץ תעשיינים ואם בגלל חוסר הבנה של הציבור בחשיבות של טכנולוגיות פתוחות וידע ברשות הציבור.

זו אולי הצרה ×”×›×™ גדולה של המהפך הדרוש – לקפיטליזם אין ענין אמיתי בו.

כדי להגיע לחברה שלווה שחושבת קדימה ומצילה את עצמה צריך צדק ולכידות חברתית – ערכים שלא קשורים לקפיטליזם באופן ישיר – אבל קפיטליזם מגדיל פערים, ופערים גדולים מפוררים מערכות צדק ובווגאי שמעמדות מפוררים לכידות חברתית. כדי לעודד את השוק לייצר מוצרים ושירותים שיעזרו לעניים שלא יכולים להיות לקוחות של מוצרים ושירותים יקרים, יש לתת אותם בחינם או בסבסוד או בכל צורהה אחרת שאיננה כלכלית, לפחות לא בטווח המיידי. למדינה משתלם להשקיע בחינוך, אבל רק בטווח הרחוק. הבעיה היא כשעסקים וחשיבה עסקית של רווחים מיידיים משתלטים על מערכת השיקולים.

אני לא אומר שראיה לטווח בינוני וארוך היא שמאלית, אבל אני לא יכול להתעלם מכך שהחשיבה בכיוונים האלו קורה בעיקר בשמאל. הכלים הכלכליים והחברתיים שאמורים לבנות מצב בר קיימא במקום הדרדרות לחברה פיאודלית נראים דומים עד זהים לכלים והשפה של שמאל כלכלי. וזהו מצד אחד האסון של העולם המערבי – המחסל את משאביו ועניי ארצותיו בחוסר רחמים, ובעקבותיו אסונה של כלל הפלנטה, ומצד השני זו הסיבה שהמאבק הכלל עולמי לצדק חברתי ועצירת אי השוויון הכלכלי כל כך חשובה. רוב האנשים שיצאו להפגין במוצ"ש או שבאו להפגנת חצי המליון אולי חושבים על הכיס האישי שלהם ואנשים שהם פגשו במאהלים, אבל הבעיה היא לא רק של שכבה אחת או עם אחד, או רק כלכלית. הבעיה היא עולמית, משאבית, אקולוגית. הכל בסוף מתחבר כשעושים את החשבון – יש יותר מדי אנשים עם מעט מדי משאבי טבע. העשירים יצטרכו לוותר על עושרם, ההורים יצטרכו לוותר על הבאת ילד שלישי ורביעי, העולם יצטרך להתייצב וזה לא ×™×”×™×” קל או נעים לכל השכבות, אבל ×–×” יביא פחות כאב בשורה התחתונה ליותר אנשים. השינוי ×”×–×” ×™×”×™×” חייב לקרות או שהסבל לעולם לא יצטמצם עד שהמין אולי יכחיד את עצמו, וזה ×™×”×™×” די בעסה.