האם אפשר לפתור אפרטהייד?

שני קטעי וידאו, אולי ההצבה שלהם אחד ליד השני תעורר מחשבות, האם מישהו בגבעת רם בירושלים מוכן כבר להחליט וללכת עם קו הגיוני וצודק יותר…

הכיסוי של הדיילי שו את המונדיאל פשוט מצוין, אם עוד לא יצא לכם:

ולבסוף אחד על ווווזלות וחוליגאנים.

העתיד שלנו, גרסת הבטא של המאגר

כידוע לכולכם, המאגר הביומטרי של משרד הפנים איננו הראשון בארץ, ישראל מפעילה אחד כבר מזה כמה שנים נגד תושבי הגדה. לאחרונה התווספה אליו תוכנת 'מנה"ל' שאמורה לעזור לכוחות המשטרה לנחש חשודים לפי סטטיסטיקות ודפוסי התנהגות או לך תדע מה. הבעיה היא כמובן שיש הרבה false positives. התוצאה בינתיים היא עלייה חדה של מעצרים ללא סיבה, חקירות ווהתעללויות קשות. ככה התחיל גוואנטנמו. מישהו רצה דוגמא לסכנות הטכנוקרטיה? ווקשה. עוד מעט אצלנו.

פוסט עיתונות (או שמא חזרה למקורות?)

אייטם בעין השביעית מתאר את התמודדות עורכי העיתונים עם המדיה המשתוללת של הרשת, ספציפית מה קורה כשכתב או פרשן מביע דיעה אישית בבלוג שלו. אני חושב שזה מצחיק שזה נשמע כחידוש מהפכני, זו הרי חזרה למקורות. ההמצאה שלפיה עיתון צריך להיות נייטרלי קיימת אולי 40 שנה, ונשארה בגדר "הרצוי שאינו מצוי". הכתבים הימניים נשארים ימניים והשמאליים מושכים לצד שלהם. אני מרגיש שהמאמץ להסוות את זה מזלזל באינטיליגנציה של הקוראים. אם לכתבים ועורכים לא היתה דיעה הם לא היו הולכים למקצוע הזה, ורק טמבל יכול לחשוב שהוא באמת מצליח להסתיר את דעתו מכל האנשים כל הזמן.

רק להזכיר לכמה ששכחו, מקור "חירות הביטוי" התחילה בצורה צנועה בתיקוני החוקה האמריקנית. דיברו על freedom of the press או באנגלית של לפני 270 שנה "החופש להדפיס מה שבא". באנגליה אז היו ×›-100 בתי דפוס מורשים ×¢"×™ בית המלוכה, וכל מכבש דפוס בלתי חוקי שהתגלה מיד נותץ ומפעיליו נשלחו למאסר. לכן חשבו אבות האומה שנכון ×™×”×™×” שכל בעל דיעה יוכל לפרסמה אצל כל בית דפוס, או להקים עיתון שכונתי או עירוני או ארצי. עד שנות ×”-70 של המאה הקודמת לא היו עיתונים שהסתירו את נטיות העורך ודעת הכתבים. כמו שפן ×’'ילט מעיד על תוכניתו Bullshit – "אנחנו הוגנים ומוטים" (באנגלית ×–×” נשמע יותר טוב, "fair and biased" במקום "fair and balanced"). לדעתי "הוגן ומאוזן" זו פיקציה מבית משפחת ×”"פוליטיקלי קורקט", ועדיף לעולם שתעבור הרעה הזו משוק העיתונות.

גם ההורים אשמים

קראתי את נתאי על חיפוש האשמים בדריסת שניאור חשין והרגשתי להביא את תגובתי גם כאן בבלוג. נתאי אומר שמעבר לבחור החמד שדרס אפשר להאשים גם את ההורים, אבל לדעתי אי אפשר להאשים רק את האיש והוריו כשלאיש יש עבר כ"כ עשיר של הרשעות והוא עדיין על הכביש.

אולי מישהו זוכר לפני כמה שנים את אותו בחור מתוק ויקטור זרגריאן, שדרס שוטר ב-170 קמ"ש, איים על העדים לשתוק, רץ לשטוף את האוטו ולתקן אותו? קיבל 6 שנים בלבד.

אז הוא ערער, השופטים בעליון קיבלו את העירעור והורידו את העונש ל4 שנים בלבד. חבר ציין באוזני אתמול את העובדה המטרידה שמישאל חשין היה בהרכב השופטים.

אכן האשמה בהורים, אבל אני לא מדבר רק על ההורים המילוליים אלא גם אלו הרוחניים. מערכת בתי המשפט שלנו שלא טורחת להעניש ומערכת הענישה שלא טורחת לשקם, וכמובן מערכת החקיקה שלא מתקנת ומוסיפה לפעמים פשעים מקוריים משלה. אני לא יודע איך העיתונים רצים היום לצטט את פסיקתו של חשין מאותו פס"ד, עד כמה הוא היה מזועזע, אבל ב-Ynet (לא בדקתי באחרים) נותנים לינק לפס"ד המקורי של שש השנים, ומציליחים לשכוח לציין שבמו ידיו קיצר בית המשפט העליון את העונש באותה הפסיקה. גם העיתונות בארץ כנראה לא משהו.

אני מצטער, כבוד השופט חשין, אני רוצה להיות עצוב בשבילך, אבל אני בעיקר כועס היום.

תיקון מאוחר: מבדיקה מדוקדקת יותר הסתבר שחשין לא היה בצוות השופטים שהפחית את העונש של זרגריאן, אלא בעירעור של השותפים לדבר עברתו, ערעור שצוות השופטים דחה. אם כך הבעיה שלי היא עדיין עם מערכת בתי המשפט ככלל, ולא עם חשין בפרט.

המשך עלילות הבירור על מאגר משרד התחבורה

מה, עבר יותר מחודש? טוב, אז הנה עוד מכתב.

לאיריס, אפרת וחסידה שלום!

מאז תאריך ה-14 בינואר ועד היום נקפו כמעט 120 יום. עדיין לא קיבלתי מענה ולו על סעיף בודד מכל 14 הסעיפים בשאילתא שהגשתי לכן, למרות ששילמתי עליה כחוק ואישרתן שהתקבלה במשרדכן. בדקתי בחוק חופש המידע (פסקה 7) ונראה כי שלושים יום הם המקסימום המותר בחוק לעכב תשובות לשאילתות שכאלו.

אבקש כי תואילו להשיב לשאלותי או להחזיר לי את סכום האגרה שנדרשתי לשלם, בתוספת הסבר ברור לפי איזה סעיף בחוק (פסקאות 8-9) נמעת ממני תשובה מפורטת כנדרש.

לנוחיותכן, הנה שאלותי שוב:

כמומחה ניהול ואבטחת מידע ארצה לדעת יותר על אופן ניהול המאגר הביומטרי של רשות הרישוי. לצערי לא מצאתי על כך מידע באתרכם. בהתאם להוראות עמוד חופש המידע באתר המשרד, אני מפנה אליכן את השאלות לפני שאמלא טופס שאילתא שכן נראה לי שהמידע הזה אמור להיות שקוף וציבורי. אשמח אם תוכלנה להשלים לי את הפרטים הבאים, ובמיוחד אשמח לתשובות טכניות מפורטות עד כמה שניתן מעמיתי, אנשי ונשות מערכות המידע ואבטחתו במשרד:

1. מהם הצווים או התקנות שהביאו להקמתו ומגדירים את ניהולו של המאגר החדש?
2. מתי הוצאו הצווים ומתי התחיל היישום?
3. מה גודל המאגר כיום? (מס' רשומות, גיגה-בייטים)
4. מה היא איכות התמונות הנשמרות ובאיזה פורמט?
5. מה היא התשתית הטכנולוגית שבאמצעותה מנוהל המאגר? אשמח לפירוט תוכנות ניהול מסד הנתונים, רמות הצפנה של המידע והתקשורת, גישה ישירה דרך האינטרנט הציבורי לספקים חוץ-ממשלתיים.
6. מי הגופים/ספקים המופקדים על ניהול תשתית המידע והתקשורת מלבד צוות המשרד?
7. כל כמה זמן נערכות בדיקות אבטחה למערכת, ע"י מי? האם תוכלו לפרסם את תוצאות הבדיקות?
8. התפרסם באתרכם ובמקומות אחרים כי המאגר הקיים נגיש למספר גופי ממשלה וחברות פרטיות. למי יש גישה לנתוני המאגר ולאילו שימושים? האם גופים חיצוניים מחוברים באופן מקוון? באיזו איכות נשלחים לחברות אלו קבצי התמונות?
9. אילו עיבודים, ניתוחים או הפקות מידע ביומטרי נעשים היום על המאגר ע"י משרד התחבורה ושאר הגופים איתם הוא חולק את המידע?
10. מה הם התנאים לקבלת גישה למאגר ואילו אמצעי פיקוח קיימים על הגופים שקיבלו גישה עד היום?
11. האם ידוע על דליפה של עותקים מלאים או חלקיים של מידע ממאגר התמונות? כיצד טופלה הבעיה?
12. מהו הנוהל שהכין המשרד לטיפול במקרה של דליפה?
13. כיצד נערך משרד התחבורה לתיקון כל הנהלים הנ"ל כתוצאה מהחקיקה החדשה?

והסעיף שהוספתי מאוחר יותר ב-27 בינואר:
14. אם אווכח שאני מודאג מהתנהלות המאגר, אוכל לבקש שתמונתי תוסר ממנו? אני מבין שבזה עלול להיות כרוך ויתור על רשיון הנהיגה שלי, אך ברצוני לוודא שאני לא אקריב אותו לחינם, ותמונתי אכן תוסר אם אבקש.

ממתין בצפייה,
עירא אברמוב

העתקים:
– מנכ"ל משרד התחבורה.
– מבקרת משרד התחבורה.
– התנועה לזכויות דיגיטליות.
– עו"ד אבנר פינצ'וק, האגודה לזכויות האזרח.
– האינטרנט.

אני כבר מאבד תקווה לתשובה רצינית וכנה, אבל ניתן להן עוד צ'אנס. מצד שני אני לא רוצה להתפס כקיצוני ופרנואיד…

לורד הרשע מנדלסון

זוכרים לפני כמה חודשים, כתבתי על השר הבריטי למלחמה בפיראטים? היום עבר בטוויטר חיבור ש

מסביר את המצב בשפה של ילד בן 6, לכבוד הבחירות 🙂

קראתי עליו עוד טיפה. בבריטניה, אגב, הוא לא אדם אהוד, שמו נקשר כבר בכמה פרשות מטרידות. מצד אחד הוא יד ימינו של גורדון בראון ומצד שני כבר ניסה לחתור תחתיו בלי בושה. יש שאוהבים לקרוא לו "נסיך האופל" ו"הלורד האפל"…

ולאיש הזה הבריטים נתנו תפקיד של שליטה אבסולוטית על חופש המידע האלקטרוני שלהם? אאוץ'.

לפרופיל יותר מאוזן עליו, הנה מה שהכינו בגארדיאן.