קראתי את נתאי על חיפוש האשמים בדריסת שניאור חשין והרגשתי להביא את תגובתי גם כאן בבלוג. נתאי אומר שמעבר לבחור החמד שדרס אפשר להאשים גם את ההורים, אבל לדעתי אי אפשר להאשים רק את האיש והוריו כשלאיש יש עבר כ"כ עשיר של הרשעות והוא עדיין על הכביש.
אולי מישהו זוכר לפני כמה שנים את אותו בחור מתוק ויקטור זרגריאן, שדרס שוטר ב-170 קמ"ש, איים על העדים לשתוק, רץ לשטוף את האוטו ולתקן אותו? קיבל 6 שנים בלבד.
אז הוא ערער, השופטים בעליון קיבלו את העירעור והורידו את העונש ל4 שנים בלבד. חבר ציין באוזני אתמול את העובדה המטרידה שמישאל חשין היה בהרכב השופטים.
אכן האשמה בהורים, אבל אני לא מדבר רק על ההורים המילוליים אלא גם אלו הרוחניים. מערכת בתי המשפט שלנו שלא טורחת להעניש ומערכת הענישה שלא טורחת לשקם, וכמובן מערכת החקיקה שלא מתקנת ומוסיפה לפעמים פשעים מקוריים משלה. אני לא יודע איך העיתונים רצים היום לצטט את פסיקתו של חשין מאותו פס"ד, עד כמה הוא היה מזועזע, אבל ב-Ynet (לא בדקתי באחרים) נותנים לינק לפס"ד המקורי של שש השנים, ומציליחים לשכוח לציין שבמו ידיו קיצר בית המשפט העליון את העונש באותה הפסיקה. גם העיתונות בארץ כנראה לא משהו.
אני מצטער, כבוד השופט חשין, אני רוצה להיות עצוב בשבילך, אבל אני בעיקר כועס היום.
תיקון מאוחר: מבדיקה מדוקדקת יותר הסתבר שחשין לא היה בצוות השופטים שהפחית את העונש של זרגריאן, אלא בעירעור של השותפים לדבר עברתו, ערעור שצוות השופטים דחה. אם כך הבעיה שלי היא עדיין עם מערכת בתי המשפט ככלל, ולא עם חשין בפרט.
ארבע שנים בכלא זה לא נראה לי עונש קל במיוחד. אתה מתאר לעצמך שהבחור אמר לעצמו: "הממ בטח יתנו לי רק ארבע שנים, בוא נדרוס את השוטר הזה?"
עירא – יש סיכוי שאתה טועה?
http://elyon2.court.gov.il/files/02/830/076/A05/02076830.A05.htm
אני חושש שחשין לא ישב בהרכב.
יכול מאוד להיות שאני טועה. החבר שאמר לי שחשין ישב בדין אמר את זה מהזיכרון ואז ראיתי את הציטוט בטמקא (לינק בגוף הפוסט) אז לא טרחתי לחפש הלאה. פישלתי, אין פה "צדק פואטי" אבל עדיין לדעתי יש כאן הפקרות והקלה מוגזמת של העליון.
לי שנתיים וארבעה חודשים (בו ננקה לו שליש – מנקים לכולם) דוקא נראה עונש קל על הצירוף של כמעט רצח (כן, פגע וברח שהוא הריגה הוא לדעתי כמעט רצח, תיאורטית לפחות, גם לדעת המחוקק), איום על עדים, ושיבוש עדויות. אבל מה אני יודע – אולי זה רק אני (טוב, כנראה שגם עירא).
שנתיים בכלא, זה אולי עונש קל יחסית לחומרת העברה. אבל זה לא עונש קל. לי שנתיים בכלא נראה די חרא.
אוקי, קראתי את הפ"סד בלינק שהביא אלעד (אתמול זה לא היה נוח לקרוא אותו בטלפון). נראה שחשין אכן לא היה חלק מהרכב השופטים, נראה שהעונש מאוד הוקל (גם החזירו לשמוק את רשיון הנהיגה ואת הרכב). אני עדיין מעוצבן.
אולי מה שהטעה את שנינו הוא הציטוט מטמקא:
אוקי, אז עכשיו הבנתי מה פיספסתי בקריאה הראשונה. אני אתקן את הפוסט.
מוזר. ביקורת על עונשים קלים מדי הופכת לדבר נדוש ויומיומי. מצד אחד הציבור מזכיר את זה בלי הפסקה. מצד שני השופטים בשלהם, לא שומעים את קול הציבור וחיים כנראה בספרה אחרת.
מצד שלישי, עבירות תנועה הן לא עניין שבזדון. הם עניין רשלני, חסר אחריות, מזלזל, אבל אף אחד לא רוצה לדרוס רוכב אופניים. אז עם עצמי אני תוהה, מה הפתרון. זה לא רצח, וזה יכול לקרות גם לאנשים נחמדים שהם פשוט חסרי אחריות. ואני לא חושב שהחמרת שנות המאסר באופן משמעותי באמת תשכנע אנשים לנהוג יותר באחריות, כי מי חושב על מאסר כשהוא נוהג לבילוי. וזה, בניגוד לעבירות פליליות רגילות, יכול לקרות באמת לכל אחד. גם לנהג זהיר.
רוצה לומר, ההרוגים בדרכים בארץ זה עניין יותר מורכב מרק החמרת העונש, ואני שמח שהוא שוב עולה לכותרות. צריך לפעול בהרבה מישורים, כי היום אם נרצה ואם לא, אנשים מבלים עם אלכוהול, והיום אם נרצה ואם לא, רוב האוכלוסיה (אם נצא מהבועה של מרכז ת"א) מגיעה למקומות הבילוי רק עם ברכב הפרטי. וגם, רוב הפאבים צוחקים עליך (לפחות עליי) כשאתה מבקש קפה או משהו בלי אלכוהול. *לשתות ולנהוג זו נורמה*, דיספייט כל הפרסומות ושטיפות המוח, ויהיה מאוד קשה לשנות נורמה ע"י החמרת עונשי המאסר בלבד, לדעתי. זה חלק חשוב, אבל לא מספיק.
אז יש כאן בעיה של תרבות ונורמות, בעיה חינוכית, ערכית ("להיות אחראי למעשיי" זו קצת מילה גסה בארץ), תחבורתית (הן מהפן של תשתיות הרכב הפרטי, אבל בעיקר מבחינת תחבורה ציבורית זמינה ומזמינה), משטרתית, וכמובן משפטית.
אני לא יודע אם החמרת העונש תפחיד אנשים יותר, אבל לעברינים מועדים עם היסטוריה ידועה כמו זרגריאן ומור – מאסר ארוך אומר שהציבור כאן בחוץ יותר בטוח. אם זה קרה בשוגג, עבירה ראשונה, בלי נהיגה בשכרות וכדומה, ברור שזה סיפור אחר.
רפרנסים:
תשתיות, למשל, עוזרות בהרבה, מעונשים. וחוץ מזה, אני לא מבין למה שופטים צריכים להיות מושפעים ממה שכתוב בעיתונים. אני מעדיף בית משפט שפוסק לפי מה שנראה לשופט כאיש מקצוע, ולא לפי מה שנראה לו פופולרי. ברור שפסיקה הקוראת לגלגל חברי כנסת ערבים בזפת ונוצות, וללכת איתם בתהלוכה ואז לתלות אותם בכיכר הייתה פופולרית מאד, סו ווט?
אני חושב שהחשש של רבים הוא, ששופטים מאוד מלומדים וחכמים, חיים בבועה שלהם וקצת מרוחקים מהמציאות היום יומית.
אנסה אנלוגיה מעולמי: כמו שבית תוכנה עם מנהלים ועובדים חכמים, עדיין יכול להיות כושל כי הוא לא מספיק קרוב ללקוחות שלו, לבעיות שלהם ולצרכים שלהם, ככה שופט חכם לא מכיר את רמת העבריינות בשטח.
רואים את זה טוב מאוד אצל המשטרה: מי כמוהם מכיר את העבריינים והבעיות בשטח, והם לא אחת מתלוננים על כך שהם תופסים עבריין, אבל בתי המשפט גוזרים עליהם עונשים קלים מדי. אפשר לראות דיווחים כאלו מדי פעם בבלוג המאלף של משטרת מחוז תל אביב.
אני לגמרי מסכים איתך בנושא התשתיות, במובן הרחב של המילה (תחבורה ציבורית שתהווה אלטרנטיבה לרכב פרטי, ווחינוך למשל). שיפור התשתיות לרכב הפרטי זה חשוב אבל מאוד מאוד חלקי.
באיטיות כמעט בלתי מורגשת הפכנו לחברה "ליבראלית" מנסים להיות כמו שאר העולם המערבי, להתקבל לאירופה בכל מיני מובנים,
תרבות האלכוהול והסמים [ כמובן רק ה"קלים" ]חדרה עמוק למדינת תל אביב.
"ליבראליות" מינית, חיי "רווקות", אופנה אופנה אופנה
ובום !!
יחד עם ה" ליבראליות" קבלנו לפרצוף זלזול בערכים אנושיים בסיסיים
כעת הכסף הוא האלוהים החדש ואין בלתו.
לכן כל יום נהרגים אנשים בכל מקום: בכביש [תאונות ואלימות ]
בפאבים [סכינאות וירי ]
בפשע [חיסולים וחפים מפשע]
מעשי אונס ושוד הם ה"קלים" כי 'רק' נפצעים שם [ והנשמה נרצחת ]
זו החברה שלנו היום, ואין מושיע.
זה לא מתאים לנו -ליהודי מדינת ישראל ובכלל.
יהודי שמתרחק מיהדותו [ חינוך מגיל רך, ערכי יהדות ]
זו התוצאה שאליה הגענו והמצב יכול להיות יותר גרוע.
ברוך הבא לבלוג, אבל כאן זה לא המקום לתגובות טמקא. חיברת פה המון דברים שלא קשורים ואני אפילו לא יכול להגיד שאני מסכים עם כולם.
חוליו,
סליחה, אבל אתה מדבר שטויות.
אני גר כרגע בגרמניה. ואני רואה מסביבי חברה ליבראלית, נאורה, מתחשבת. עם הערכה רבה לחיי אדם, הערכה לתרבות פנאי, אומנות וספורט.
אז נכון – זו גרמניה, וההיסטוריה מחרידה. אבל אם לא היתי יודע כלום על העבר, ומעריך רק את מה שאני רואה סביבי, הייתי מוצא כאן חברה ממש נהדרת (אם כי קצת קרה ומשעממת לטעמי).
אין קשר בין ליבראליות לזלזול בחיי אדם.
אפשר אחד בלי האחר.
אני עד לכך.