עולם של קרח ואש לעצלנים
בין משחקי הכס (הסדרה הטלוויזיונית) ובין שיר של אש וקרח (סדרת הספרים והעולם המורחב) יש פער גדול של דמויות, סיפורים, חפצים קסומים, תרבויות, היסטוריה, גיאוגראפיה, אמונות, נבואות ואפילו עמים וגזעים הומנואידיים מקבילים. אני אישית לא הצלחתי עדיין לצלוח את הספרים עצמם, יכול להיות שג’ורג’ מרטין פשוט כותב בצורה שמעייפת והידוק העלילה בטלוויזיה עושה לסיפור הזה מצווה, אבל רוחב היריעה לא מוערך אם צפיתם רק בסדרה המצולמת. למרבה המזל יש מי שיגשרו לנו על הפער וירחיבו בצורה שחוסכת לעצלנים כמוני את הקריאה במסלול המייגע והארוך - יוצרים ביוטיוב.
על הזכות לזהות עמומה
לקוראי הותיקים אין פה כל חדש. אני רק מרכז לפוסט אחד את סיפור תמונת רשיון הנהיגה שלי בעקבות הפוסט של עידוק מהיום, כשגיליתי שקצת קשה למצוא את הפוסט המקורי עם הסרטון.
כולנו עושים טעויות מחוסר ידיעה. אני מודה שבפעם האחרונה שהארכתי את הויזה לארה"ב (שנת 2000 אני חושב), למרות היסוס מעוצבן, נתתי לבסוף את טביעות אצבעותי (לא זוכר אם 4, 5 או כל 10 האצבעות) לשגרירות ארה"ב בתל אביב. הן נוספו למאגר שכבר רצות שמועות שבחלקו דלף כיוון שמשתפים אותו עם עשרות גורמי ממשלה אחרים (לא רק פדרליים), ומי יודע - אולי נוצל לרעה. זה היה לפני 15 שנה. אי שם לפני כ7 שנים, התחיל להופיע על המכ"ם שלי הנושא של זיהוי ביומטרי והצורך להתנגד לחקיקה שקודמה כקטר דיזל ע"י ח"כ שטרית. לפני 5 שנים עשיתי תרגילים מקוריים אחרים כדי להתחמק מהמאגר הביומטרי של משרד התחבורה, על כך הפוסט הזה. היום אני משתדל להיות אפילו יותר זהיר, ב"עידן פוסט סנואודן", כמו שמכנים אותו בתקשורת.
רוחניות חילונית - התחלה של התחלה חדשה
כל מי שמכיר אותי ביום-יום או רק מילולית-רעיונית מהבלוג והרשתות החברתיות, יודע שאינני מסתיר את דעותי על (נגד) אמונות בעל-טבעי. אולי פחות דיברתי על החיפוש הרוחני שלי. כן, המילה רוחנית קצת מרגישה לי עדיין לא בנוח - זה מעלה אלוזיות לרוחות רפאים, מלאכים ושאר woo, אבל אני אשתמש במילה הזו עד שאמצא לה תחליף ראוי.
אקדים ואספר שקמה לה קהילה כרגע. מנסים ליצור מפגשים קבועים, מכינים מאמרים כגון דרשה לחנוכה, וכרגע זה ממוקד על רוב אינטלקטואלי, רציונליסטי, שכלתני (לפעמים יותר מדי), ולצערי קצת יותר מדי גברי. אני מקווה שבעתיד יהיה לנו יותר מגוון. פגישות של דיונים פילוסופיים וסיפורי התנסויות כבר היו לנו, עכשיו אנחנו גם מחפשים לחוות דברים במקום רק לדבר עליהם. אנחנו נשאב מיהדות, בודהיזם, קונג פו וכל דבר שיוכל לתרום לנו לבנית נרטיב קוהרנטי חילוני ודרך משותפת של חיפוש וגילוי, שיתוף פעולה והעצמה קבוצתית ואישית. אני לא רואה איך בקבוצה כזו של חכמולוגים סקרנים וביקורתיים יווצר גורו או מוקד כוח, כך שאין לי ספק שכת לא תיווצר פה :-) מצד שני התכונות האלו כמובן גם עוצרות אותנו לפעמים מלשחרר ולחוות חוויות סובייקטיביות וטבעיות של המוח, בלי להעמיס עליהן תילי פרשנות וניתוח. המוח שלנו חווט ע״י האבולוציה להשתמש בדמיון וניתוח תבניות כדי לחזות עתיד ותגובות של אנשים ועצמים לפעולותינו; בלי זה אי אפשר היה לתכנן פעולות ולהקים חברה בקבוצות גדולות, אבל בצורה כזו גם נוצרות תופעות לוואי כמו כשלים לוגיים כפתרון לדיסוננס קוגניטיבי, הטיות קוגניטיביות, אמונות טפלות, אמונות באל, מציאת תבניות שלא קיימות ולתת להן פרשנות (תאוריות קנוניה, מסר אלוהי, חוצנים וכולי) ולבסוף ממסד דתי, רמאויות פסבדו-מדעיות, אלטרנטיבות לרפואה וצרות חברתיות אחרות. אני מבין לגמרי - ברמה הפסיכולוגית והנירולוגית - את הצורך של אנשים בכל אלו, אבל אני מרגיש שזה גם כובל את החברה האנושית מלהתקדם.
פרק היובל של הדוקטור
עם הקוראות הסליחה, אני מגן בסיסמא לשבוע-שבועיים הקרובים כדי שלא יצעקו עלי שאני מספיילר.
נו, אז צפיתם בפרק? ישבתם לשתות בירה TARDIS של „הדובים”? אני ישבתי עם חברים, כולנו בני 33-42, שלושה הוביאנים ושלושה „בתולים” שנראה לי התלהבו מספיק כדי לתת לסדרה הזו צ’אנס.
מה היה טוב: המון הומור, ביקור היסטורי של טום בייקר וכימיה היסטרית של דייויד טננט עם מאט. ציטוטות לרוב, השלמת פרטי עלילה חשובים, המון ציטוטים לעבר המפואר של הסדרה. כמובן הומור עצמי של הסדרה, הומור עצמי בריטי ומספיק רמיזות לפופ קאלצ’ר עכשיווי לשמח גם את מי שלא הכיר את הסדרה. אפקט פי.טי. בארנום אם תרצו.
גזרי עיתון על סבא
משה קרנצדורף הופיע בכמה טורים מקומיים בעיתון בשבוע שחלף. מעריב שלפו ראיון ישן איתו מ2007, חיים ברעם כתב עליו ב טור שנפרד ממנו ומאמנון דנקנר (בטון סלחני להפתיע, יש לציין) מנקודת מבט ירושלמית של רחוב המלך ג’ורג’. לצערי עוד מוסד ירושלמי ותיק שנקשר בשמו סגר השבוע את דלתותיו, טעמון סגר 52 שנה, וגם זו כתבה מומלצת.
היה עוד טור שהופיע במוסף ירושלמי, אבל היה רצוף כל כך הרבה שגיאות וטעויות עובדתיות מביכות שאני לא אטרח להביא כאן את הסריקה שלו (לשמחתי הוא גם לא עלה לרשת), ואני זוכר שהצעתי לכתב פעמיים שישתמש בי ובאמא לבדיקת העובדות ולא ידפיס שטויות. לא שקרים רעים, תבינו, אבל החברים שהכתב ראיין בטעמון הפריחו עליו גוזמאות מינכהאוזן יצירתיות מאד. כזה הוא היה. נתן לאחרים לדבר ושתק בעצמו. אולי בגלל הצניעות הזו ורוחב הלב שלו, הוא הוזכר בכל מני מקומות כמו zoo ארץ zoo ופעם או פעמיים בקומיקס של דודו גבע באהדה. אנשים שונים זוכרים אותו שונה ממה שאני זכרתי אותו כמובן, וזה מצחיק לפעמים לראות עד כמה. הסבא שאני זוכר ומתגעגע אליו הוא לא בדיוק אף אחת מהדמויות שכתבו עליהן, ובכל זאת צילו נמצא שם.
מיתרים
בשקט בשקט, בלי שידעתי, תגובה אצלי בבלוג הפכה לסרטון קצר, לזכר ירון בלום ז"ל.
הנה האייטם על ירון באתר “בית אבי חי”, ומצרף שוב את התגובה המקורית של דודו:
הי עירא,
הגעתי לפוסט הזה אחרי שחיפשתי בגוגל מידע על ירון. קראתי ביומנים ישנים והגעתי שם לסיפור ההיכרות הקצר מאוד שלי עם ירון. דרך המכר המשותף שלנו, איתן, יצא לי לפגוש את ירון בפעם הראשונה, והאחרונה, ביום שבת שלפני אותו פיגוע בצומת בית ליד.
סבא נוטר
שולף וממיין תמונות ותעודות. אני אשתף כאן כמה בבלוג בשביל חובבי העתיקות. הנה כמה מהתקופה שלו בשירות בצבא הבריטי.
[caption id=“attachment_5112” align=“aligncenter” width=“300”] משה קרנצדורף ביחידת הנוטרים, חייל האוויר הבריטי[/caption]
[caption id=“attachment_5113” align=“aligncenter” width=“300”] תעודת נוטר - משה קרנצדורף ביחידת הנוטרים, חייל האוויר הבריטי[/caption]
[caption id=“attachment_5114” align=“aligncenter” width=“238”] מכתב שחרור מיחידת הנוטרים[/caption]
הוא היה הצבר הכי ותיק
לפי משרד הפנים יש בארץ בסביבות 1500 אנשים שעברו את גיל 100. הם מעריכים שרק 300 מהם עדיין בחיים והשאר שגיאות בירוקרטיות או נוכחים-נפקדים, מהסוג שממשיכים “להצביע לבחירות שנים אחרי מותם”. הסבא שלי, שעד לפני שעתיים היה הצבר הכי זקן בארץ, הספיק לסגור 107 שנה בפורים האחרון, הספיק להצביע למפלגת העבודה בינואר, הספיק לנהל 50 שנה את האטליז הלא-כשר הכי מפורסם בירושלים, מתוך 75 שנות קריירה כקצב מאחורי הדוכן. הוא הספיק להתאלמן, לעבוד בשביל הצבא הבריטי, לשרת בהגנה ולפי אגדה לא מאוששת אחת, גם להרוויח כמה פרוטות כנער שליח של בית המשפט המחוזי העותמני. חתיכת הסטוריה שהיום סיפורה הגיע לסיומו.
תנו לסבתא לנצח
בחודשים האחרונים נחשפתי לכל כך הרבה סיפורים של הזנחה, ניצול ואי צדק. אני לא מדבר אפילו על סיפורים שנחשפו בעקבות או לצד המחאה החברתית, אלא סתם סיפורים שקורים לחברים ובני משפחה. כיוון שסבא שלי התדרדר למצב סיעודי יצא לי לשמוע לא מעט על צרות של בתי אבות ולראות בעצמי את הבעיות בבית האבות שלו. על המכשולים הבירוקרטיים שמוצבים בדרכה של אמא שלי כדי לקבל עזרה פינאנסית שמגיעה לה מקופת החולים וביטוחים אחרים שנועדו בדיוק למצבים האלו. אין דבר שהכסף לא פותר, אבל בשביל זה צריך פנאי וראש צלול כדי למלא טפסים, ולנצח בקרב הסבלנות עם רשויות וחברות ביטוח (מי לדעתכם יותר גרוע? אני עוד לא החלטתי).
ביוטרוריזם או ילדות שמרנית?
כשהייתי בן 5, חטפתי בגן חזרת. לא היו אז חיסונים בארץ, הורים פשוט וידאו שילדים יחטפו את המחלה הנוראית הזו בגיל צעיר ככל האפשר, כדי שיהיו מחוסנים. למעשה בן של חברה של אימי, בגיל בר-מצווה, לא נדבק עדיין, ואחד מזכרונות הילדות הכי מוקדמים שלי היה איך שנתנו לי גלידה שוקו וניל בגביע וופל ודרשו שאלקק ואתן גם לשגיב. אני עוד התווכחתי כי בתור ילד טוב למדתי כבר לפני גן חובה שלא מלקקים מאותה הגלידה אם חולים, אבל הסבירו לי שזה בסדר וזה בכוונה. שגיב כבר בן 13 ואם לא תהיה לו חזרת עכשיו, זה יהיה לו מסוכן לחלות רק בגיל מאוחר יותר. במרוצת השנים שמעתי שאבי בגיל העשרה חטף חזרת וסבא הצטווה להתרחק מהבית לשבועיים לפחות כי לא נדבק במחלה בילדותו. הסבא היקה שלי לא אהב לישון מחוץ למיטה הרגילה שלו וחזר כבר אחרי שבוע. למרות שאבי כבר לא היה חולה והבית אוורר והוחלפו הסדינים, סבא נדבק, וכיוון שלא היה צעיר הוירוס תקף אותו בצורה מאוד אגרסיבית. מאיש שרירים ספורטיבי (היו לו מקבילים ומתח בגינה שהיה מתאמן עליהם הרבה, מספרים לי), הוא הפך להיות אסטמתי שברירי, וככה הכרתי אותו כילד.
אפארטהייד? בואו נפרק את זה.
גיא נעלב כשאני קורא לישראל אפארטהייד, ולאחרונה שלח אותי אחד “שמוליקיפוד” לוויקיפדיה, ללמד את עצמי חכמה ודעת. אז הנה, בלי הקדמות מיותרות, חוקי האפארטהייד:
חוק איסור נישואי תערובת (1949) – אסר על נישואים בין-גזעיים חוק המוסר (תיקון משנת 1950) – אסר על יחסי מין בין לבנים לבני גזעים אחרים חוק מרשם האוכלוסין (1950) – חייב כל אזרח להרשם כלבן, שחור או צבעוני חוק דיכוי הקומוניזם (1950) – איפשר לממשלה לתייג כ"קומוניסטי" ולהוציא מחוץ לחוק כל ארגון, תנועת אופוזיציה, או התאגדות שלא היו לרוחה חוק אזורי הקבוצות (1950) – הקצה את אזורי המחיה העירוניים בין הגזעים השונים, ולמעשה התיר ללבנים בלבד להתגורר בתוך הערים חוק המעבר (1952) - חייב כל שחור מעל גיל 16 לשאת בכל עת תעודת מעבר, שבה הוטבעו אשרות מהמשטרה או מהמעביד המתירות או מגבילות את תנועתו חוק שמירת מתקנים נפרדים (1953) – חייב הפרדה במתקני שעשועים, גנים ציבוריים, שירותים, חופי רחצה וכדומה, ובפועל מנע מלא-לבנים את השימוש במרביתם חוק חינוך הבנטו (1953) – קבע את רמת שירותי החינוך שזכאים שחורים לקבל, וברמה נמוכה משמעותית מזו של הלבנים חוק המכרות והעבודה (1956) – מיסד את האפליה בתעסוקה וקיבע את העסקת לבנים בלבד בתפקידים בכירים חוק עידוד שלטון עצמי שחור (1958) – הציג חבלי ארץ חלקיים במדינה כ"בנטוסטן" לשחורים, שם יוכלו ליהנות מאוטונומיה לכאורה חוק אזרחות ארצות המולדת השחורות (1971) – שלל את האזרחות הדרום-אפריקנית מתושבי אותם בנטוסטנים
Boom, and he's just gone. seamlessly.
ראשון היה גדי שמשון שהחזיר את האירוע ל פרופורציות, אתמול הוסיף סטולמן בדרכו חסרת הריכוך, וקרא לו " האיש שגרם למחשב-שהוא-כלא להיות מגניב". שניהם לא רחוקים מהאמת. אני ידוע (או רוצה להיות ידוע) כלוחם למען חופש למשתמש, שליטה בטכנולוגיה ביד הלקוח ולא בצד הספק, חירות דיגיטלית. בין השאר זה אומר בלי DRM, גנים נעולים, אם זו מערכת ההפעלה ואם זו אפליקציה בענן. אפל, בעשור האחרון, הפכה להיות נושאת הדגל של הטכנולוגיות האלו, תחת הנהגתו של מר ג’ובס היקר. לא פלא שיש כמה אנשים ש לא סובלים אותו.
אז מה זה בעצם צדק חברתי? פרויקט וידאו
זוגתי שרון החליטה לפרוט את המושג הגדול של “צדק חברתי” לפרוטות ברורות יותר. היא התחילה לאסוף ראיונות אותם היא מנסה לערוך לכדי כשלוש דקות, בתקווה שיצטרפו אליה רבים אחרים ויעלו ראיונות בפורמט דומה, וכך בשיטת crowdsourcing לאסוף הסברים. דרך עוולות שנגרמות לאנשים אמיתיים, ואמירה ברורה שלהם “בשבילי צדק חברתי זה […]”, להדגיש איפה הפער עדיין עומד בין הרצוי למצוי.
מספר שבועות לאחר תחילת המאבק לצדק חברתי, שמתמקד במונופולים, בבעיות הדיור ויוקר המחייה הרגשתי שישנם עוולות חברתיות (שלא נתונים לשום ויכוח בין קפיטליסטים לסוציאליסטים) שחשוב להזכיר ולזכור, כי גם אם יהיה פה דיור בר השגה לא יהיה פה שום צדק חברתי כל עוד עוולות אלו ודומות להן לא יתוקנו. כדי שלא ישכחו אותן עוולות בלהט המאבק, בחרתי להפיק סרטונים קצרים שבהם אדם פרטי יספר את העוול החברתי שנעשה לו. מדובר אמנם בסיפור אישי, אך כזה שמיצג ציבור שלם שנגרם לו עוול. אני מתכוונת לרכז את כל הסרטונים שאפיק באתר באינטרנט תחת הכותרת “העם דורש צדק חברתי” להלן 2 סרטים שצלמתי עד כה:
רון חולדון, עולם תחתון
כל פעם שהמחאה מתנרמלת או דועכת או עולה על פסים פחות מתוקשרים, בא אדיוט מהשלטון המקומי או הארצי והופך אותה חזרה לחיה ורלוונטית. השבוע היו אלו שטייניץ (שהודה ש לטרכטנברג אין שיניים, ומסרב לפרסם את דו"ח הריכוזיות החמור של משרדו על גרעיני השליטה שחשוב לפרק), חולדאי (ראו בהמשך), וראש עיריית חולון מוטי ששון, ש עד השבוע חשבתי שהוא איש חיובי ופוליטיקאי חברתי, עד שראיתי איך הוא משלח את המשטרה במאהל ג’סי כהן, אחד מהמקומות שבהם נאלצים לגור הומלסים אמיתיים.
מתי אפשר להתחיל להספיד דמוקרטיה?
חבר נזף בי לפני כחודש, שאני בוכה יותר מדי על מות הדמוקרטיה רק כי כמה הצעות חוק מב(ה\ח)ילות מועלות בכנסת. ניסיתי להסביר לו שהבעיה היא בהלך הרוחות, באופי הדיבור ובהתהגות האזרחים וכוחות השיטור (משטרה, מג"ב וצה"ל) כלפי אזרחים וכבושים. לא הצלחתי להפנות את השיחה איתו לערוץ שבו חקיקה איננה הפראמטר היחיד, ונטשתי את המשך השיחה.
אני יכול להפנות אותו לבלוג המצוין “מדרון חלקלק” של איתמר שאלתיאל, אני יכול לקונן על כך שהיום פתחו באש ( עם תחמושת חדשנית!) על נשים וילדים אזרחי ישראל, שהפגינו נגד הריסת אל-עראקיב בפעם ה-15 או אולי ה-16 (מי סופר) כדי לטעת יער של משוגעי ישוע אבל לא תמצאו על זה כמעט שום דיווח בחדשות (אני שומע על זה רק מהשטח בטוויטר), אני יכול להזכיר שרק השבוע עברה בקריאה ראשונה הצעת חוק של חברת כנסת “מהשמאל” דליה איציק, ש הופכת את הקריאה לחרם על ישראל לפלילית, או הסיוע והיידוע לצורך חרם שכזה - למשל כתיבת אפליקציה שעוזרת לסנן תוצרת שטחים. זה כמעט לא משנה, אני מקבל מאנשים לרוב מבטים משתאים, למה אני נתפס ל"שטויות של השמאל הקיצוני"? הרי העובדות הן פשוטות הרבה יותר. יש בחירות מסודרות בארץ ויש לי חופש ביטוי, אז יש לי דמוקרטיה. על מה אני מתלונן בעצם?
מאיר כבר לא איתנו
הלך לי חבר אתמול. מאיר לוינגר לא היה בגילי וכבר כמה שנים שקצת נתדלדל ביננו הקשר, אבל לתקופה קצרה וחשובה האיש הנהדר הזה היה לי חבר קרוב כשעבדנו ביחד, פעם פעם, בעמק הסיליקון. מאיר היה אבהי, עם ראש מתמטי ואמנותי כאחד. מהנדס תוכנה מוכשר שיצר אלגוריתמים פלאיים וצייר מוכשר ש צייר ציורי שמן בשיטות מתקופת הבארוק. הוא היה מערבב בעצמו את חלק מהצבעים מאבקות מיוחדות שהיה מביא מלונדון, ומצייר בסבלנות את הציור ב-12-14 שכבות לאט לאט לאורך חצי שנה עד שנה. בעבודה האיש היה לוקח לעצמו משימה בגודל מוצר תוכנה, נכנס לחדרו ואחרי כמה חודשים היה מגיח משם מוצר מופלא שעשה את הבלתי אפשרי כמו לתרגם מ-VHDL ל-Verilog, שזה בערך לקחת קוד ADA להוציא C++. בגלגול אחר הוא עבד כמה שנים במיקרוסופט רק לגלות שהוא מועסק שם רק כדי שלא יעסיקו אותו מתחרים. בדרך הוא פיתח כל מיני דברים מופלאים כמו מערכת הינטינג אוטומטית למעצבי פונטים שעד היום לדעתי אין לה שניה, אבל לא אמצו אותה. יאוש. יום אחד הגיע גל פיטורים לעמק, ומאיר נאלץ לפרוש לפנסיה מוקדמת בדיוק בזמן למפולת 2008, ואז גילה סרטן שממנו כבר לא החלים. את שאר הפרטים המצערים ואפילו טראגיים של הסיפור אני אחסוך מכם, אני לצערי מוסיף אותו לרשימת “צדיקים ורע להם”, שאני מכיר יותר מדי מהם. יהי זכרו ברוך.
האשה המושלמת?
אחרי שני פוסטים מעוצבנים הבוקר, הנה אחד לאיזון הקארמה. לקוראים בהרשמה במייל - יש סרטונים מצורפים, קפצו לבלוג!
לכל מעריץ מד"ב וגיק ממוצע יש דמות חלומות. אנג’לינה ג’ולי פינתה את מקומה בחלומות בשנים האחרונות לקארי ביירון, הידועה גם כ"האשה ממית’באסטרז".
בהתחלה היא היתה רק עוד אחת מהאסיסטנטיות בסדנא של ג’יימי, אבל באחת התכניות היא נדרשה לקדמת המסך, כי החבר’ה היו צריכים לחפצן אישה, ספציפית כדי ליצוק דגם ספוגי של תחת נשי לצורך ניפוץ מיתוס, וקארי דיגמנה את אחוריה (בבגד גוף צמוד שלא השאיר מקום לשום דמיון) לקרני הלייזר של סורק תלת מימדי - והשאר היסטוריה. הסרטון, אגב, כבר זכה לכארבע מליון צפיות. הנה סיפור הרקע מפי הסוס:
שבוע הפרטיות
הידעתם ששבוע הפרטיות? אז זהו.
אגב, תשעה חודשים מאז הוגשה הבקשה למשרד התחבורה, כמעט חצי שנה מאז שהעמותה לחופש המידע חיזקה את זה במכתב (קצת צולע שטעה בשמי ובפרטי הסיפור), ועדיין לא קיבלתי תשובות. בינתיים אבל גיליתי שמועה לפיה חברה שמעסיק משרד התחבורה כדי לבדוק כשירות של נהגי משאיות משתמשת במבחני אישיות של כת הסיינטולוגיה בתהליך גיוס העובדים שלה. מה זה קשור? זה לא, עד שיוכח אחרת. זה רק מראה שיש דברים מאוד מוזרים בענן הספקים של המשרד :-)
המלצה: טמפל גראנדין
על טמפל גראנדין שמעתי לראשונה לפני כ-15 שנה באיזו תוכנית תעודה בערוץ שמונה או משהו דומה, והסיפור נשמע כבר אז שונה ומענין - בחורה אוטיסטית שהצליחה להתגבר על מגבלות שונות בתקשורת עם הסביבה וגדלה להיות מדענית בעלת שם עולמי. היום חייה מתחלקים בין קריירה של מרצה על אוטיזם ובין קריירה של מומחית לגידול וניהול חיי בקר וחזירים, בחוות ועד משחטות. כיום מחצית ממתקני הטיפול בחיות משק בארה"ב עובדים לפי העקרונות שניסחה בזכות ראייתה ותובנותיה המיוחדות.
כמה מילים על סרטי החודש
שנה ומשהו חיכו זוגתי ובנה לאיירבנדר (הסדרה-שקראו-לה-אווטר-אבל-קאמרון-גנב-לה-את-שם-הסרט), ואז לפני כחודשיים ראינו את הקדימון ועיקמנו את האף, לאיפה הלכה המגניבות של הדמויות ותנועות הלחימה? ואז לפני חודש גיליתי שמביים אותו מ. נייט שאמשלאמאלמיין, והרגשתי שהולך להיות חרא של סרט. היום דישדשתי בעגבניותרקובות וגיליתי ש אכן חציר העם - ניקוד 8 ולא יותר. אני ממליץ למי שעדיין קצת ילד ואוהב אנימה, להציץ בסדרה המקורית במקום זה. אני חושב שעל הסרט אני אוותר.
לצידו ולא במפתיע קיבל טוי סטורי 3 ציון גבוה אבל הופתעתי שגבוה כל כך! 99% לסרט לגיל הרך שכלל תכנים מאוד לא רכים - כמעט שעתיים(!!) שכללו התעללות קשה נגד דמויות אהובות, מוות, אלימות, הזנחה, בגידה וסצנה כואבת במיוחד לצפיה שבה מובלים כוכבי הסרט למשרפה על סרט נע, אושוויץ-סטייל. האם בני 5-10 צריכים לקבל אלימות בעוצמות מייקל ביי כדי להיות מוכנים יותר טוב לחיים? האם מועיל להם בגיל הזה לקבל מוות בכלל ומוות מתוכנן-מראש של צעצועים (איך תתרגמו planed obsolecense?) בצורה כל כך מוחצנת ומוקצנת? מדהים ש רק שלושה מבקרים כתבו נגד הסרט מתוך כ-250 ביקורות שספר עגבניותרקובות (אחד מהם מספר גם על ההתקפה הנוראית שחטף על ביקורתו המנומקת, ג’יזס). אני ממליץ על הסרט אבל לא לילדים קטנים. עד כמה ש"צעצוע של סיפור 2" היה אפל ומדאיג, מספר 3 עוקף אותו פעמיים בסיבוב. אני יצאתי ברגשות מבולבלים מהסרט, וכועס על כך שאינו אפילו PG, שלא לדבר על PG13. אל תבינו אותי לא נכון, הסרט גם מצחיק ומרגש לטובה, אבל אני אדם שלא בוכה גם כשצריך (והפתיע את עצמו בפרק הסיום סוחט הדמעות של ד"ר הו לפני חודש), אבל טוי סטורי 3 כברר ממש תקע לי גוש בגרון, וזו מתקפה רגשית שאני לא מאחל לילדים בני 10. 8 בסולם הכללי, ציון 5 כסרט לילדים.
טיפול כושל בדליפה במפרץ
BP מתקשים לטפל בדליפת המידע (או שמא מדובר בסתם תאורית קונספירציה הזויה? האמריקנים אוהבים סיפורים על אנשים חובשי חליפות שחורות או חליפות בידוד (hazmat) לבנות).
עובד טוב זה עובד מת
אני לרוב לא אוהב את מה שמייקל מור מוציא תחת ידיו, הוא מייצר תאוריות קונספירציה בסרט נע ללא נקיפות מצפון, ו לא מעט אנשים העידו שהוא הוציא את דבריהם מהקשרם לצרכיו. אני צופה בסרטים האלו לפעמים בעיקר כדי לגלות את הכשלים הלוגיים ולהבחין אילו משחקי מסרים סמויים וסתירות הוא מפעיל כדי להזריק את דעותיו לצופים בצורה לא הגונה. אבל למרות קורטוב מלח היתה לא מעט אמת ב" קפיטליזם - סיפור אהבה". הסרט הזה לא היה צריך להמציא הרבה קונספירציות כי באמת יש כאלו פה ושם, הוא פשוט מרכז כמה סיפורים קיצוניים למדי שממחישים כמה כלים של שוק כלכלי יכולים ליצור נזק כשאין עליהם פיקוח - אם יש “יד נעלמה” הרי שהיא זו שמוחצת את האנשים בתחתית הסולם ולא מצילה אותם. באחד מהקטעים בסרט הוא מראה כיצד הרבה חברות, כולל חברות בלו-צ’יפ מכובדות, מוציאות לטענתו פוליסות חיים על עובדיהן כאשר הן המוטבות, במילים אחרות החברה מרוויחה אלפי או מאות אלפי ולפעמים מליוני דולרים מזה שעובד שלה ימות, וזה לא כסף שמשפחתו תקבל או משהו. להוסיף עלבון על פשע, השם של הפוליסות האלו בז’רגון הביטוחי הוא פוליסת dead peasants, או “פשוטי-עם מתים”. לפי הויקיפדיה האנגלית, פוליסות “פשוטי-עם מתים” נמצאות בשימוש כנראה אצל רבע מחברות “פורצ’ן 500” ומבטחות 5 מליון עובדים.
הרפתקאותי ברחוב סומסום
הידעתם שרחוב שומשוםהוא במרחק הליכה מהבית שלי?
פוסט של טליה עם הרבה קטעי ססאמי סטריט העלה בי נשכחות לפני כמה חודשים, ודרך שיתופיה ברידר הגעתי ל עוד ו עוד הופעות של כוכבים בתוכנית. חבל שרחוב סומום הישראלית לא הגיעה להשקעה כזו.
יש לי בן דוד ניו-יורקי שהיה שנים בובן (puppeteer), ואף פעם לא היה לי משעמם כשהייתי מבקר אצלו. הוא היה עושה מופעי יחיד וזוג עם במה ניידת, והיו לו גם מופעים ענקיים לבמות עם 9 מפעילים, חלקם בבובת תחפושת של גוף שלם. כדי לאחסן את הכל הוא שכר פאב ישן (שהוא הפך למחסן) ואת הדירה שמעליו בשכונה איטלקית חביבה בברוקלין. מלבד האוסף המרשים שיש ללארי בבית של בובות נדירות, משחקי ילדים וקופות חיסכון יצוקות בנות מאה (וזה הרבה לפני שהומצא Ebay), יצא לי דרכו לפגוש פסיכים אחרים מהמקצוע, לבקר בלופטים של בוני בובות מקצועיים בסוהו, ועוד. ערב אחד הוא הזמין אותי לאירוע מצומצם של The NY Guild of puppeteers. מישהו מצוות ססאמי סטריט (שאז צולם עדיין בניו-יורק) הביא קסטה של 10-15 דקות “פיספוסים” מהסט של ססאמי סטריט. מצחיק נורא לראות בובה מתבלבלת בשורות ומתחילה לקלל או לריב עם הבמאי. בחלק מהמקרים זה אפילו לא בכוונה, המפעיל באמת נשאר בתוך הדמות :-)
מוסר הומניסטי, מוסר יהודי וספקנות
שוב אני חוזר לארגז הטיוטות שבנפתלין. התחלתי לכתוב טיוטא, ואז חיברתי את זה להסטוריה המשפחתית שלי, ואז הגיעה הכתבה בערוץ 2 על סבא שלי כדי לסגור קצוות, ואז קרו מלאנתלאפים דברים והטיוטא נזנחה בקצה רשימת הטיוטות. אז קיצרתי קצת את הנושא, במקור היה “דמוקרטיה, הומניזם, אתאיזם, מוסר יהודי והפוליטיקה הישראלית”. אוף, נושא כבד, אה? כמה מילים? לא לדאוג, אני כותב כאן מאמר אישי, לא מנסה להקיף את הכל. הרי אפשר על הכותרת הזו לבד להקים עוד שלושה בלוגים נפרדים. אחרי כן שוב שכב הפוסט הזה שנה שלמה בנפתלין שוב והנה אני שולף ומפבלש אותו…
שיפור השירות ללקוח
אמרו לי שאני לא מפרסם מספיק דברים מצחיקים או חיוביים. אז הנה שני סיפורים חלמאיים/קישוניים, און-טופיק…
1. שמוליק עוקב אחרי שבילי המכשולים לעיוורים של עריית תל אביב.
2. מכתב פתוח לסר ריצ’ארד בראנסון על חווית הנסיעה ברכבת וירג’ין מפיקדילי, מנצ’סטר לתחנת יוסטון בלונדון. נכתב/מסופר ע"י הסטנדאפיסט טום ריגלסוורת':
[audio:Branson_Open_Letter.mp3]
942, 4 ,10
זהו הפוסט ה-942 בבלוג הזה, היום הוא בן 4 שנים, אבל אני בולג כבר כ-10 שנים. אני בולג עוד לפני שהשתרש הפועל “לבלוג”, אני למעשה בלגתי לפני שהמילה “בלוג” היתה קיימת אפילו באנגלית. מתישהו ב-1999 או 2000 התחלתי להוסיף רשומות אישיות בתוך ויקי pyle שהיה לי באתר הבית (עמודים שהורדתי מאז כי היו אישיים מדי). זהו, אין לי מה להגיד עלזה, אין לי מסקנות. אני לא בולג כדי להפיק מזה משהו מיוחד מלבד תיעוד רעיונות מקוריים יותר או פחות, ואולי הצלחתי לגרום לשלושה אנשים בחוץ לחשוב בלי כוונה. אני מקווה שהחומר האפור שלכם סולח לי על ההפרעה :-)
אוז
הרגע נכנס לי בטוויטר סיפור על מורה שהגיעה לחדר מיון אחרי ש נסיון להפריד בין ילדים הפך להיות כמעט לינץ’ נגדה בעצמה. לפני שנתיים ומשהו כשאני וגיא הופתענו מליטל מעתוק קטנה וחבורתה בקניון אילון אמרה לנו חברה שעבדה בבתי ספר שאנחנו עושים רעש מכלום, אלימות זו הנורמה, והיא ראתה בעצמה איך ילד טורק דלת לתוך בטנה של מורה בהריון.
מישהו יכול להסביר לי למה יש סלחנות לאלימות ואין שום נסיון לגרום לילדים לעבוד ביחד כדי לפתח אמפתיה? להתנהג לילדים כפושעים לא עוזר, הם פשוט נכנסים לנעליים האלו בקלות. אני גד חצי מהשבוע אצל החברה שלי בגדרה ונהנה מהשקט אבל בתוך תוכי מתתעצבן שאין רעש של ילדים בשכונה כ"כ צעירה. אף אחד לא יוצא החוצה לשחק, לא נוצרת קהילה, לא לומדים יחסי גומלין בחברה אנושית. כל אחד יושב בבית כמו זומבי מול הטלוויזיה או המחשב שלו ומשחק במקרה הטוב במשחקים אנטי-סוציאליים להחריד כמו פארמוויל - המשחק שמשלם לך בנקודות ככל שתוסיף חברים בפייסבוק, והם יכולים לשלם לך שתעבד את אדמת החלקה שלהם. על המקרים הפחות טובים אני כבר לא רוצה בכלל לדבר.
אז מה עושים עם ההרגשה שעוקבים אחריך?
גורביץ הטוויט הרגע את הידיעה בנרג’ על כך ש מל"ט עקב זמן ארוך לפני ואחרי הטבח של זאדה בשפרעם, ולא ברור למה. וליכטש נותן ציטוט מעתון מודפס " צביקה קנפר, המשרד לבטחון פנים: ״המטרה היא לצור הרתעה, להגביר את תחושת הביטחון״ ~ על רישות הערים במצלמות מעקב, ידיעות עמ׳ 8" - כלומר בדיוק מה שאומרים לנו כל הזמן בבריטניה, זה אמור ליצור תחושת ביטחון, אבל לא בטחון אמיתי. בנוסף לינק שהטוויט אתמול קורי דוקטורוב, על איך ש ‘בטחון נסתר’ גורם לבתי הספר להרגיש לילדים ככלא.
חדשות הפרטיות #72
בהתחלת החודש שאלתי את פרופסור ביהם איך מחנכים את הקהל למודעות לסכנות לפרטיותם, והוא אמר לי שאין מה לעשות. אנשים יבינו רק כשזה ינשך אותם בתחת. ימים ספורים אח"כ מתפרסמות תמונות חולית הרוצחים מדובאיי. היו שם דרכונים מזויפים עם שמות שלא קיימים מאירלנד ובריטניה, אבל כמה מהתמונות הגיעו מדרכונים ישראלים, על שם ישראלים אמיתיים, והכילו את תמונותיהם האמיתיות, משמע המוסד מטייל “על שמם” בעולם, ועכשיו שלושה ישראלים מפחדים לטוס לחו"ל מפחד הנקמה האפשרית או מעצר משטרת גבולות כלשהיא במקרה הטוב. אם אתם מזהים מישהו בתמונה, האם זה אומר שאתם מכירים מתנקש של המוסד או שמא מישהו שהמוסד גנב את זהותו? קלינגר הציע ש אולי זו הדרך העקיפה של המוסד להגיד שעדיף בלי מאגר.
Caveat emptor
(למתקשים בלטינית, משמעות הכותרת היא פחות או יותר " אזהרה לציבור הלקוחות", מה שבשנים האחרונות מבלבלים עם “גילוי נאות” או אחיו הקרובים יותר “כתב ויתור אחריות” או " דיסקליימר")
אזהרה: אין לראות בפוסט הקודם כל מדריך או מידע אמיתי. מדובר ברצונו הטוב של יועץ עצמאי למשרד הפנים, המידע שהובא שם איננו מסמך רשמי של הממשלה, הוא איננו תשובה רשמית או לא רשמית של גורם ממשלה, הוא מידע שאינו סופי לפי הידוע לי, ולאחרונה הגיעו לאוזני שמועות מכמה כיוונים עליהם אני סומך, שלא ברור אפילו אם משרד הפנים יהיה זה שיישם את המאגר או שמא יופקע מידיו לרא"ם (השב"כ). תגובתו של מר אורן לשאלתי על הסיפור:
אינטנטן!2
אחרי ששלחתי את הפוסט ויצאתי מהבית קיבלתי צלצול ממישהיא מ-KSP. רצו את כתובת הדואר שלי. כן. דואר פיסי. למה? אני לא רוצה פרסומות, אמרתי לה. “זה בשביל הודעות שירות” היא אמרה לי, אבל לא ידעה להגיד לי מה הכוונה בזה. הניחוש שלי היה סוג הדיסקים התקולים שיש אצלי, היא הלכה לברר וחזרה לאשר לי שאכן זה הסיפור. הם רוצים לשלוח לי בדואר מנייר אמיתי מעצים מתים את ההוראות לאיפה לשלוח ומה לעשות עם הדיסקים התקולים. (תיקון, הם ידעו רק על האחד שקניתי בסניף הנתנייתי אבל לא על זה שקניתי בתל אביבי, כי מערכות הERP שלהם עובדות מאוד מוזר - המלאי משותף אבל הלקוחות לא).
דגימה מהנהר
כל פעם שאני חוזר מהחברה שלי מחכים לי רססים שווי ערך לשבוע לקרוא (בערך 500, עם כמות הנושאים שאני מנסה לעקוב אחריהם). זה מרתק אבל זה גם גונב את כל הזמן הפנוי. לפעמים אני טורח ולוחץ share בגוגל רידר, למי מעוקבי שתהה למה יש שבוע שקט ואז הצפה, אז עכשיו אתם יודעים למה. הנה מבחר מערימת האייטמים מעניינים בכמות שמאיימת לי על השינה:
יום שחור לאינטרנט האוסטרלי - או בעצם ארבעה ימים (כולל “יום אוסטרליה” הלאומי) של סולידריות צרכנית שישראלים לא חזקים בה. אבל למרות 6600 חתימות באתר ה-EFA, לא ברור עדיין מה מספר האנשים והאתרים שאכן יצביעו ב-CSS ובהחלפת אווטארים, לפי דיווחי החדשות לרגע זה מדווחים מספרים בין 100 ל-500 אתרים, ולא מצוינים אתרים מרכזיים כלשהם. נראה אם יצליח להם להזיז משהו. כדי להוסיף לגלוג דמגוגי, שר התקשורת קונרוי לקח משפט מ נאומה של הילארי קלינטון על חשיבות האינטרנט החופשי וסובב אותו בצורה “יצירתית” כדי שיצא כאילו היא תומכת בהגבלת חופש הגלישה. לכל מדינה יש את המאיר שקרית שלה, כך זה נראה :-(
מזל טוב, יצחק!
אני לא נוהג לבקר הרבה באתר הבית של גוגל, אבל הרגע הצצתי במקרה ומצאתי שם דודל של עץ תפוחים. בעודני תוהה אם התבלבלו שם עם ראש השנה היהודי, נפל לו פתאום תפוח (בלי דבש) דרך תיבת החיפוש והתיישב ליד הלינקים שמתחתיה…
אכן, היום יומולדת ל יצחק ניוטון, האיש שניסח כמה חוקי פיסיקה חשובים ו"עמד על כתפי ענקים". אמנם לפי סברות מסוימות “כתפי ענקים” היה רק לגלוג על נומך קומתו של רוברט הוק, והויכוח עדיין מתנהל לגבי האם ניוטון ניסה לגנוב את תהילת החדו"א מלייבניץ, מה שרק מוכיח שאפילו המדענים הכי מפורסמים היו רק בני אדם, עם אגו אדיר ולפעמים סיפורים נבזיים באמתחת. אבל העיקר שהם השאירו לנו את מה שהם כן השאירו, כולל סיפורי תפוחים נופלים מוטלים בספק (מדפי המיתולוגיה של היסטורית המדע אני מעדיף בהרבה את סיפור ארכימדס מתרוצץ עירום ורטוב ברחובות סירקוז בשאגות “אאוריקה!”).
סערה בכוס תה צמחים
קצת נחת - על דיסק שחזר מהפח
בין כל תמונות החתולים ותמונות הטבע, אבא שלי גם שולח לי מדי פעם אייטמים מעניינים, והנה התפלק לו פנימה גם אייטם שממש שימח אותי: TheMarker IT - תביעה ייצוגית בסך 160 מיליון שקל נגד אייבורי ו-KSP. לא, אני לא שמח שתובעים אותם עד שאני לא אדע אם באמת היתה כאן הונאה ונמכרו דיסקים תקולים בידיעה. אם היתה אז זה באמת סיפור מוזר, כי מבין השורות אפשר אולי להבין שהבעיה תוקנה בשדרוג קושחה, מה שמאוד מקל על המשתמשים או המתקינים לטפל בזה בקלות (כמו שעשיתי אני). ברור לי שאין מצב שKSP או מישהו ידעו שקיימת הבעיה והסתירו אותה חצי שנה, כי חומרת מחשבים לא מוחזקת בארץ במלאי יותר משבועות ספורים, לרוב ימים בודדים, משמע האספקה הפגומה המשיכה הרבה זמן בגלל שסיגייט עצמם לא ידעו על הבעיה במשך כל הזמן הזה, וברגע שהם תיקנו אותו, הם פרסמו את דבר עדכון הקושחה באתר שלהם. אם יש מישהו לתבוע אותו על אספקת מוצר דפוק לאורך זמן זה אולי את סיגייט.
איך להסביר לאנשים איך פועל גוגל וייב
אם עדיין לא ניהלתם שיחה בוייב, קצת קשה להסביר את מנשק המשתמש ואיזה כפתור עושה מה. הנה שני נסיונות, תגידו לי בקשה מה לדעתכם עובד יותר טוב, אני חושב שהשני…
(תודה לשוש על הלינק השני :-)
עידן הFUD והגרינווש
סיימטיקה על שבתאי, אגמים ודיונות על טיטאן, פעילות אורגנית על אנצלדוס
בתוך ערימת הפודקאסטים הרבים שאני מנסה לבלוע, נפלתי על הרצאה קצרה של ד"ר קרולין פורקו על הגילויים המרשימים של קסיני מסביב לשבתאי, וממש היתה חסרה לי סדרת השקופיות שלה, לשמחתי הרבה מצאתי אותה בHD באתר TED, איך לא…
בהרצאה היא מונה 47 לווינים טבעיים לשבתאי (בשפת אדם - ירחים), ומתמקדת בעולם עשיר-המתאן והאתן של טיטאן ועל אנצלדוס, שתי סביבות “פרה ביוטיות” לפי הקריאות האחרונות. על טיטאן יש אטמוספירה עשירה התרכובות אורגניות אבל קור מקפיא. המיתאן שם דחוס לנוזל, מתאדה לעננים ויורד כגשם, ויוצר חלוקי נחל עשויים מים קפואים בנחלים שבהם הוא זורם. באיזורים אחרים על טיטאן יש מדבר ודיונות נערמות לגובה 100 מטר, עם רוחות קרות (כמה עשרות קלווין) שמעצבות פני שטח מאוד מוזרים ומפתיעים. אבל אנצלדוס הוא מהמרתקים ביותר, יש עליו פעילות טקטונית ברורה, ובין הסדקים החמימים נפלטים גייזרים של גז וחלקיקים מעניינים מאוד. לפני חצי שנה ד"ר פורקו עידכנה שקסיני לא רק צילם את הגייזרים המרשימים שאנצלדוס פולט לחלל, אלא גם טס דרכם, 35 ק"מ מעל פני השטח, ודגם בגייזר מי מלח ותרכובות אורגניות מתקדמות כמו בנזין, פרופן ושאר תרכובות משמחות שאומרות שאולי התפתחו, או שעלולים להתפתח במקום הרחוק והמוזר הזה חיים. קסיני הוא היום הרובוט המוצב בכי רחוק שלנו במערכת השמש (ועוד בזו החיצונית) ולאחרונה קיבל עוד שנתיים של מימון, וזה תמיד מרגש לשמוע מה מצליחים לגלות במקומות כאלו. במקביל התגלו מאז עוד לוויינים לשבתאי והם כרגע נאמדים בכ61(!) ירחים וכמה מאות “ירחונים” שלא יזכו לשמות אפילו. רשימת הירחים כאן, לא לכולם עדיין יש שמות אבל יש שם סיפורים מאוד מעניינים. יש כמה קבוצות שדומות במסלולים ובמראה, ולכן קיבלו ביחד שמות נורדיים, קלטיים, אינוויט וכדומה. יש ירחים “רועי טבעת” שעוברים קרוב או בתוך הטבעות ומשפיעים על צורתן ודחיסותן בכוח המשיכה שלהם. יש אפילו ירחים “טרויאניים” שמלויים ירחים אחרים ומתחבאים בצילם. שבתאי מרתק חוקרים כי הם מוצאים בטבעות שלו רמזים לצורת הווצרות מערכת השמש שלנו עצמה.
התדרדרות הנוער
אחרי פרק מוזר ומוצלח של סאות’ פארק היורד על וולט דיסני ו"טבעות צניעות" הייתי חייב להבין מה הסיפור עם purity rings ומי הם האחים ג’ונאס, ומצאתי את הראיון ההזוי הזה. המנחה שואל משהו על התדרדרות הנוער “…ואז אתה מוצא את עצמך בכלא, או בקיבוץ, או במקרה הממש גרוע בסיינטולוגיה”. אין לי מילים.
שקרים, פרטיות ושלושה טרולים מתים בשקית
שמעתי אתמול סיפור משטרה שממש הרתיח לי את הדם, במיוחד כי יש לי ניחוש שמדובר בשימוש לרעה בכח מסיבות מאוד אנטי-דמוקרטיות. מפאת צנעת הפרט אני לא יכול לפרט, אבל אני יכול להקדיש שיר. [audio:/blog/wp-content/uploads/The_Privacy_Song.mp3] השיר הוא " שיר הפרטיות" של חבורת הקומיקאים הגיקיים " שלושה טרולים מתים בשקית".
יום הבלוגים, יום איגוד האינטרנט, סוגרים את הסמסטר וקצת על ביומטריה ופרטיות
רימון לוי שלח תגובה לטענות שפירסמו טל גלילי וחברים, אני בטוח שעוד לא נגמרו הסיפורים, אני מקווה שהחברים ידעו לשמור עלל הגיון ונימוס, איגוד האינטרנט איננו ראוי לכל הטרארם שהם מנסים להפעיל פה. אולי יש אי יעילות, אבל אין פה מעילות או ניצול לרעה של הכסף, עד כמה שאני יודע. מעריב כבר ניסו לפני שנתיים לעשות מזה צהוב, אני מקווה שלא יגרם הפעם נזק בלתי ניתן לתיקון :-( מה שבטוח, הכל ישתנה אם יוסי ורדי האמיתי יחקה את המזויף.
על הסכנה שטמונה במיסטיקנים ורפואות אלטרנטיביות
(עוד טיוטא שאני שולף מקרקעית הרשימה, משפר ומפרסם סוף סוף…)
פעם פעם, בפוסט בשם " חץ מתייחס סוף סוף לספקנים" הבטחתי ל חץ וגם ל גיא תשובה מפורטת על הבעיתיות (או סכנה לדעתי האישית!) הטמונה בלגיטימציה של פעילות מיסטיקנים ורפואה אלטרנטיבית. כל התחומים האלו מבוססים על אמונה ופלאסבו, שכן עד היום הם לא הוכחו בבדיקות מדעיות וגם לא הוסברו בתיאוריות מדעניות קבילות, ולכן עד הודעה חדשה הן שוות ערך לתפילות ונענועי לולבים.
(הקריקטורה מתוך פארינגולה)
מידע ששוחרר ולא יוחזר - רשימה קטנה לסיבור האוזן
- היסטוריה של כמה שנות חיובי אשראי (סיפור חדשות מהשבוע האחרון)
- צה"ל חשף פרטים אישיים של מתגייסים באתר האינטרנט שלו.
- עוד פריצות מטרידות מרוכזות בדף בטכניון, ותודה לעמיתי במטה המאבק שהביאו אותו ולינקים אחרים ברשימה זו לתשומת ליבי.
- ניוזילנדי פיצח את הצ’יפ החכם של דרכוני המדינה.
- הרג’יסטר ב אייטם מרכז מצוין על האשליה שבביומטריה, ואפשר למצוא עוד אייטמים מצוינים בין הררי חדשות על פריצות תעודות ודרכונים, וכמובן אפשר ללמוד עוד על הדליפות של מאגרי מליוני אזרחים וכמובן פיצוחי דרכונים ו תעודות. הכי מצחיק - האזנות לצ’יפים של RFID מוצאות מהחוק - כך ממשלת וושינגטון חושבת להגן על הפרטיות של אזרחיה…
- נורבגיה הדליפה בטעות נתוני הכנסה וזיהוי של 4 מליון אזרחים.
- ובונוס משטרה (מעדכן באוגוסט 19) - משטרת אוסטרליה מנסה לפתות פורצים, אבל הם מבינים את זה תוך דקות ופורצים את מערכת הניטור (honeypot). מסתבר שהתוכנה הותקנה ע"י noob אמיתי על מכונת וינדוז ובלי סיסמא לroot של הDB. דוגמא קלאסית לזילזול של המשטרה ביכולות של “האויב”. אני מקווה שעל השרתים האמיתיים הם מגינים יותר טוב.
זוכרים איך נעצר המאגר בגרמניה? האקרים פרסמו את טביעת האצבע של השר הממונה באינטרנט אחרי שהיא נלקחה מאיזו כוס או בקבוק. אולי בקבוק בירה גרמנית טובה ואולי סתם בקבוק מים מינרליים, אי אפשר לדעת…
על אירנה סנדלר וסוף העולם
גם אתם קיבלתם את מכתב השרשרת על אירנה סנדלר? המכתב מגולל את סיפורה של אישה שהצילה תוך סיכון רב את חייהם של 2500 יהודים. הוא אפילו לא מספר אם היא יהודיה או אם כגויה היתה ראויה לתואר המפוקפק של “חסידת אומות עולם”, המכתב רק חותם בזה שהיא היתה מועמדת לנובל אבל אל גור “חטף לה” בזכות זה שהוא הכין מצגת שקפים פעם.
אז יש לי להגיד כאן כמה דברים, מלבד ה"הפסיקו לשלוח לי מכתבי שרשרת, נודניקים!" הצפוי :-)
דרוש שחקן - שכר גבוה ליום אחד
המודעה הבאה התפרסמה בקרייג’ז ליסט ונבחרה ל רשימת הטובים ביותר באתר, ומרק שלח לי אותה כדי לעודד את רוחי (אני מניח…). אני לא יודע אם היא תהיה שם עוד הרבה זמן, אז החלטתי לתרגם אותה בזריזות :-)
דודתי ז"ל הורישה למשפחתי קוקר ספאנייל לפני כמה חודשים. הכלבה משתוללת והפכה למעמסה בשבילי. אני אב חד הורי ומגדל שניים, אין לי לב להגיד להם שהכלבה חייבת להמסר. מצאתי לה בית טוב, צריך רק מישהו שיעביר אליהם את הכלבה, וישחק את הרשע.
נחסמתי פרק 1: פתאום זה הפך לאישי
לא רציתי ולא דמיינתי, אבל הנה מה שמצאתי הבוקר (12 למאי), בדף השיחה שלי בויקיפדיה:
שלום עירא, בעקבות תלונתו של משתמש:אלמ|ג, על ההתקפה האישית שערכת נגדו ב פוסט זה, מצאתי לנכון לחסום אותך לצמיתות. ויקיפדיה פתוחה לביקורת, אבל כותבי ויקיפדיה ראויים להגנה מפני תקיפה אישית. דוד שי - שיחה 07:36, 12 במאי 2009 (IDT)
דוקטור? שו?
לפני כמה זמן זרקתי משפט בבלוג, ו חץ נבעת מהרעיון שהעליתי שדייויד טנאנט יכול לשחק את ג’יימס בונד, ואני מרגיש חובה להסביר לקהל הקוראת שלי מי הוא ואיזה דוקטור הוא.
טנאנט הוא שחקן מוכשר, גבוה וחתיך בן 37 שמזכיר טיפה את מראה הילדון של האמונד מטופ-גיר. הוא משחק ברויאל שייקספיר קומפני, בעבר הופיע גם ברויאל נאשיונאל ת’יאטר ובכמה סרטים ותוכניות טלוויזיה. הוא ממוצא סקוטי עם מבטא כבד וחביב, והתפרסם דווקא בגלל כמה תפקיד “הדוקטור” בסדרה הבריטית “Doctor who”. על הסדרה הזו כתבו כבר הרים, ו ויקיפדיה נתנה לה “פורטל” משלה. בשם הסדרה נתקלתי לראשונה בביוגראפיה של דאגלס אדמס, שכתב לה גם כמה פרקים, ומהמעט שיצא לי לראות בעבר ביטלתי אותה כתוכנית ילדים קצת אינפנטילית, מעין מדע-בדיוני-חינוכי זול לבני 8-12 כדי לעודד אותם להתענין במדע, אבל חברים שכנעו אותי לצפות בכ"ז בגלגול האחרון החדש של הסדרה, ולאורך חצי השנה האחרון הפכתי למעריץ שרוף ו אני לא המשוגע היחיד בארץ :-)
רבותי, נא להתחיל לחפור מתחת לבלטות!
לפני חודש היה לי סיפור מעצבן עם בית השקעות ישיר. ניסיתי להציל את חלק מהכסף בקפוט גמל וביקשתי להעביר קופה שהבשילה לקרן יותר יציבה וגם למשוך ממנה קצת כסף. בגלל “עיכובים בירוקראטיים” בית ההשקעות היקר לקח את ארבעת ימי העסקים שהובטחו לי ועשה מהם שבועיים, ו בינתיים ירד ערך הקופה בעוד כמעט 10K ש"ח. הייתי צריך לבוא לשם פיסית ולהיות מאוד אסרטיבי ולדרוש פיצוי על הטעות שלהם, כי הם הודו שלא היה שום דבר באשמתי בעיכוב. אני מבין שהם אולי בלחץ, אבל זה היה תרגיל מסריח ואני עכשיו עובד על העברת הכסף לבית השקעות אחר.
השתלת דיסק טייק 2
הפציינט הגיע למרפאה תוך תלונות על איטיות זיכרון וכאבי ראש. לטענתו לא ישן כבר 130 יום. מבדיקה מהירה גיליתי שעולים מביטנו צליל ניסור מתכתיים איומים. ללא דיחוי הודעתי לו שעליו להתאשפז בטרם יהיה מאוחר מדי. מהסתכלות תקופתית בתיקו לפני כחודשיים כבר הזמנתי לו דיסק חצי טרה חדש והתכוונתי לזמנו להשתלה אבל הדבר זרח מפרחוני. אני מקווה שלא אחטוף תביעה על הזנחה פושעת. גם ככה ניסיתי עליו תרופות בעייתיות, העברתי אותו לSID וחזרה לLENNY והוא מראה סימני עייפות וטשטוש מזה זמן, וכבר שלושה-ארבעה חודשים פניו נפלו ואין אייקונים מעטרים את פניו כפעם. התייחסתי אליו כאחרון השרתים וויתרתי על הX. בושה.
המשך הרפתקאותי הבירוקרטיות (בערך): הפעם - משרד המשפטים שם קצוץ על הפרטיות שלכם וכך גם "דאן אנד ברדסטריט"
לפני כמה ימים קראתי מאמר מעניין על SEO ובסקרנות לא אופיינית הלכתי לחפש כמה גבוה בתוצאות ל"עירא אברמוב" מופיע הבלוג הזה. נדהמתי לגלות שהפייג’ראנק של האתר האישי שלי כל כך נמוך ששטויות כמו תפוז (שבו אני לא משתמש) עולות גבוה ממנו, וכמוהו איזו ידיעה עתיקה באתר חדשות עלום שם על שהתחלתי לעבוד במקום שנסגר. עד כאן לגבי מציאת האדם לפי חיפוש גוגל. יופי נחמה.
אבל התוצאה הרביעית הטרידה אותי מאוד. כתבתי על זה בלי להזכיר שמות אבל מתבהר שזה לא יעלם בקרוב, אז אני כבר אפרסם את זה ודי. הסיפור הוא שמצאתי את הפרטים האישיים שלי בדאנ’ס גייד. מדובר בחברה לנתונים פיננסיים. הם אוספים מידע מכל הבא ליד ומרכזים אותו במקום אחד כדי שתוכל לעשות בדיקות אשראי לגביהם מול גופים או כל שימוש אחר, שזה כמובן עולה כסף. לא רק שגיליתי שכעוסק מורשה אני מופיע אצלם, אבל במקום אחד מרוכז מופיעה גם כתובתי האישית ומספר העוסק המורשה שלי, הלא הוא מספר הזהות שלי.
עוד בירוקרטיה: הפעם משרד העבודה ורשות המיסים
נראה שאהבתם את סיפור הבירוקרטיה הקודם, אז הנה עוד אחד.
שלושה ימים אחרי אותו יום משטרה לפני שבועיים ,הייתי בת"א. זוכרים את הסיפור עם SBC? באתי אליהם פיסית לקחת צ’ק אחרון וכמובן שלא היה כזה (בינתיים הבטיחו לי שהוא בדואר אבל עבר שבוע וחצי והוא לא). באותה הזדמנות שהייתי אצלם גם שלפתי את הצ’ק הקודם שצולם כאן ושאלתי אותם מה החוצפה לדחות את התאריך בכתב יד ועוד בחודשיים. אביבה התווכחה איתי שכתוב שם 30.5 ולא 30.6. הראיתי את זה למישהו מהמשרד שלא היה עד לויכוח והוא טען שגם הוא רואה שם 5. זה רק אני או שקאליגרפיה יצירתית מודרנית זה תחום חדש בעולם הפינאנסים?
סיפורי משטרה
השבוע המשטרה כיכבה אצל גיא פעם אחת וגם פעם שניה, ו גם אצל הגרבילים, אז אני מוסיף את הסיפור שלי.
לפני שבוע וחצי, בשישי בלילה, באמצע כביש חמש עוצר אותי שוטר מתנ"א. הלב שלי ירד למכנסיים כי אני משתדל שלא לעבור על אף חוק תנועה מאז שתי השלילות הארוכות שהיו לי לפני שנתיים, ויש לי כמה חודשים טובים “על תנאי”. נרגעתי כשהסתבר שזו רק בקורת שגרתית (כנראה שסובארו בת 4 שנים מכוסה חרבוני עטלפים זה מראה חשוד) אבל אז אומר לי השוטר שאני אמור להיות בשלילה ולא הפקדתי את הרשיון כבר שנתיים, ושיכול להיות שהוא יאלץ להפריד אותי מהרשיון שלי. למזלי הייתי מאוד משכנע כשהסברתי לו שיש פה טעות בירוקראטית והוא הסכים להחזיר לי את הרשיון תוך דרישה שאופיע בתחילת השבוע להסביר את עצמי במשטרה.
שמות מחשבים
אנשים שלא מנהלים רשתות לא יודעים אילו בעיות יכולות לקרות כשבוחרים בשמות בעייתיים למחשבים. אתה עלול למצוא את עצמך מתקשה למצוא שמות חדשים למחשבים נוספים או במקרים קיצוניים למצוא התנגשויות, ואני אתן דוגמאות:
1. חבר שלי שרת ביחידה מסוימת בצבא אי שם בשנות התשעים, שם כל מכונות הסולאריס היו שמות של דמויות שייקספיריות וכל תחנות הSGI היו שמות של תבלינים. יום אחד כשנרכשו כמה מכונות חדשות ונגמרו לו התבלינים הוא כמובן בא אלי. הלכנו למדף התבלינים של אימי וחיפשנו וחיפשנו לשוא שמות שעוד לא היו להם, עד שגילינו שמלח וסוכר לא היו מיוצגים ברשת בכלל :-)
האם אלמונימיות תורמת לאמון?
בלוג חדש ומעניין נולד השבוע בבלוגלי, שמו " משפט אחד" והוא בא לתת גרסא מקומית ל בלוג מקורי באנגלית שאני קורא מדי פעם שבתורו מזכיר את סיקספיקס וואחרים. הקוראים מתבקשים לתרום (בשמם או בעילומו) משפט דרמטי אבל אמיתי, משהו מהחיים. התרומה נעשית בטכנולוגיה ה"מוגבלת" של בלוגלי בצורה של כתיבת תגובה אז זה קצת מבלבל (במיוחד אם רצית לכתוב בעילום שם, כי חייבים לתת כתובת דואל). מלבד זה היוזמה ברוכה ונהדרת. מה הבעיה? שיוצר(ת) האתר שומרים את זהותם בסוד. לכאורה אין כאן בעיה כי גם מי שתורמים סיפור יכולים להשאר בעילום שם עם כתובת דואל פיקטיבית, אבל בעיני יש בעיה. הבלוג שבאנגלית צץ בים של מליוני בלוגרים, ואילו הבלוג הזה בבלוגלי הוא תחת שרביטו של אחד מחברי הביצה המקומית (ולפי מקבץ הסיפורים הראשון ששוחרר בו, זה ברור לי שמדובר כנראה באחד או יותר מצוות מכון ההיתוך הקר של פ"ת) ואני שואל, למה האנונימיות של העורך? למה זה מועיל?
יום הולדת
אחרי ארבע מאות וארבעים פוסטים וקצת יותר מ2100 תגובות, הבלוג שלי בן שנתיים היום. זה לא הבלוג הראשון שלי, אבל זה הראשון שהתחיל ושורד מהסיבות הנכונות.
אבל היום בא לי לספר לכם על סבא שלי. משה קרנצדורף, שבעוד שבועיים יהיה בן 102. זה יום הולדת מסוג אחר. יום הולדת של אדם שזוכר איך ראה מהמרפסת את גנרל אלנבי נכנס לירושלים עם פרשיו. איש חילוני בעיר קדושה, שאני שומע עליו המון סיפורים מתקופות שאני לא זוכר, והיה סמל לירושלמיות להרבה אנשים. לצערי היום הוא לא סובל את חייו. כמעט כל חבריו נפטרו כבר לפני עשור או יותר, הראיה שלו נפגעה לפני כשנתיים בגלל פטריה שתקפה לו את הרשתית בעין אחת ואח"כ גם את השניה, הוא רואה טלוויזיה אבל כבר לא מסוגל לקרוא את התרגום בתכניות באנגלית, ובכל זאת הוא מעודכן בכל החדשות והפוליטיקות בארץ ובעולם (ועל הכל יש לו דיעה כמובן…) אבל הוא עדיין מבשל לעצמו ועדיין יורד כל יום לשבת בקפה " טעמון", לפגוש אנשים לפטפט איתם…
משחקי מיקוח
לא, עוד לא הצלחתי למכור את האוטו. הדייהאטסו הישנה שלי עדיין מסתובבת בין חברים ומפזרת כיף ושמחה בכל אשר תפנה. בשבת חברים שלי נסעו בה למסיבה בגבעת שמואל, שם רואה אותה ברחוב תושב האיזור וביקש סיבוב. שיחת הטלפון הלכה בערך כך: - טוב כמה אתה רוצה עליה? - 12. כתוב על האוטו. - בסדר אבל כמה בתכליס? - נו 12. אם הייתי רוצה פחות היה כתוב! - נו אבל שורה תחתונה, מחר אני בא שם כסף! - בוא תתחיל אתה, מה השורה התחתונה שלך אם ככה? - אני שם 8. - במגרש מכוניות הציעו לי 9. לא מוכר. - הלו, רגע! אבל צבע, וברקסים, וטסט, ו… - אדוני, האוטו במצב מצוין, הבלמים חדשים כול הארבעה, מחירון שלו זה 20, מה עוד אתה רוצה? - 8 לא טוב לך? - אם תביא 10 על הבוקר נסגור ושלום על ישראל. - אבל תראה… - אדוני, עשר אני יכול לקבל על האוטו. אתה לוקח? - אבל בן דוד שלי לקח כזאת ב4… - תודה אדוני, לילה טוב.
כמה סיפור יכול להכנס לעונה אחת
אני מסתכל על עונה של תכנית בריטית, שאורכה 6-10 תכניות, היא תמיד רצופה בהמון אקשן או תוכן ביפורי עד לקצה וה"קליפהאנגר" המחייב, ואילו עונות של סדרות אמריקניות נמרחות על 22-24 פרקים ואיפשהו באמצע מתנהגות כמו מסטיק.
לדוגמא הירוז - בעונה הקודמת פרקים 9-18 בערך היו פשוט מתיחת אין קץ של סבלנותינו עד שחזר הקצב לסיפור. הפעם השמועות הבטיחו שיהיו המון דמויות חדשות ואולי מעט מאוד מהישנות יחזרו בכלל. אבל נוספו מעט מאוד חדשות וכבר עכשיו פרקים 5-6 נראים כמו התחלתו של מסטיק ארוך וצפוי, ודמויות התחילו לבחור בצורה עקומה כל שלב בסיפור שלהן - במקום הבחירה ההגיונית לפי ההתרחשות או אופי הדמות, הן מובלות לאיפה שהתסריטאים יוכלו ללעוס את המסטיק יותר זמן. אצל “עקרות בית מיואשות” זה מתחיל כבר בפרק 3 בעונה, ורק קומדיות וסיטקומים מקפידים להוציא פגז ראוי כל שבוע, אולי בגלל שהקהל שלהן לא “שבוי” בגלל חוסר ההמשכיות בין פרקים?
Remember, Remember, the 5th of November...
גוגל מתכוונת לתת פייט לפייסבוק ולהפעיל את כל תותחי כריית המידע שיש לה כדי לתת API וגישות לכל המידע המצליב שניתן למצוא באורקוט, ג’מיל, iגוגל ועוד בהמשך, הכל כדי למפות גראפים חברתיים יותר נרחבים ומושכים ממה שיש לאחרים להציע (וכרגע פייסבוק הוא הפיל הכי גדול בחדר לפי מה ששמעתי השבוע). האם אנחנו באמת רוצים את כל המידע וההקשרים הללו זמינים לנו? כמובן. מה אנחנו מפסידים אבל בדרך? האם, כמו שמנסח את זה קורי דוקטורוב, אנו עלולים להיות " Scroogled" באיזה יום מן הימים? האם יש לנו מה להתחיל לפחד או להתחיל להסיר משרתי גוגל מידע? המפף.
ספאמרים משועממים
מישהו כבר כתב, נדמה לי תומר ליכטש, על השמות הנהדרים של ספאמרים, ואיך הוא אוהב להשתמש בהם לדמיין דמויות לסיפורים קצרים. אני חייב לציין שעולה לי לפעמים חיוך כשאני רואה את הנושאים, במיוחד כשהם מצליחים לעבור את הספאמאסאסין שלי ואז גם את זה של ג’ימייל. “טקילה ברוקס” ניסתה למכור לי עכשיו ויאגרה, והצליחה להסתנן עם אימייל בעל הנושא הבא:
LET:account,password,shop,did you forget?,are you forget?,why are are forget?,damn you forget}
אז כל הכבוד, טקילה.. זכית לתהילת עולם :-)
סקוטלנד 02 - נקניקיה של שבת, בנות לוכגילפְּהֶד הנאוות וטים ברטון בטארברט
הערה מנהלתית - משום מה הג’בהסקריפט שמציג לי את התמונות בהגדלה (לייטבוקס) הפסיק להציג כותרות לתמונות. עד שאבין מה קרה, עיברו עם העכבר על התמונות בפוסט כדי לדעת מה אתם רואים. ועכשיו ליום הטיול השני…
עייפים נחתנו על המיטה בפלקירק עוד לפני ששקעה השמש, ומג’וטלאגים קמנו לפניה ב25 לספטמבר בחמש וחצי (הזריחה בשבע!). יצאתי לאוטו ונהניתי מהאוויר הקר והלח, כמו במרתף היינות הכי נעים שאתם יכולים לדמיין, עם תכלכלות בשמיים של לפני זריחה. אחרי שגיא יצא מהמקלחת שכנעתי אותו שנצא מוקדם כדי שיוכל לתרגל נהיגה בצד שמאל לפני שהכבישים מתמלאים. הוא לא האמין שהוא מחוץ למיטה ומחוץ למלון לפני הזריחה.
סקוטלנד 01 - הביקור אצל המלך ג'יימס, ברכה, ובית הקברות הראשון שלנו
פוסט ראשון בסדרת סיפורי הרפתקאות מסקוטלנד. למי שירצה לעקוב, הם יופיעו כולם ב קטגוריה סקוטלנד אצלי בבלוג, הנה גם רסס. אני גם אתן להם כותרות פוסטים עם מספרים רצים למי שרוצה למצוא אותם בחיפוש ויזואלי קל. למי שהתחיל לקרוא אולי ביום עתידי כלשהוא ורוצה לחפש את הפוסט הראשון, כמו שאומרים באנגלית - הX מסמן את המקום :-)
יצאתי מארץ הדגל הלבן והכחול והגעתי לכחול-לבן האמיתי. אבל רגע, אני מקדים את המאוחר…
איך אתם אוהבים את הביצה עם הבייקון והנקניקיה שלכם בבוקר?
גיא הקדים אותי. כתבתי כבר שני פוסטים ראשונים על הטיול בסקוטלנד, אבל כל מי שקורא אצלו הרי קורא גם אצלי. הכפילויות ישעממו אתכם, גם הקצב הוא שאלה טובה. דיברתי עם שי על דעתו כקורא והפעלתי שכל, ולכן אני יכול להבטיח לכם ככה:
\* אני לא מתכוון לפרסם יותר משלושה פוסטים בשבוע בנושא הטיול, כדי לא להעמיס. בהתחלה חשבנו 14 פוסטים יומ-יומיים בקצב הטיול אבל זה לא נכון. ישנם ימים עמוסים שמצדיקים שנייים-שלושה פוסטים ופרוסים בשיטת הנקניק.
הנה, אבנר, במיוחד בשבילך!
קיבלתי תלונות שאני לא מעדכן מספיק.
א. קפוץ לי.
ב. הנה סיפור אורנג’ קטן להתחיל איתו את השבוע…
פעם פעם חשבתי שדור שלישי זה מגניב. זה היה בדצמבר 2005 ולקחתי לשבוע נוקיה 6680, אבל האיטיות והבאגים של הסימביאן הביאו לי את החורפה וביטלתי את העסקה. לפני שבועיים גיליתי שאני ממשיך לשלם חבילת גלישה חודשית לדור שלישי למרות שאין לי מכשיר מתאים ולמרות שדרשתי לא להשתייך לאחת עוד כשקניתי את המכשיר. שיחה לאורנג’ סדרה את זה מאוד מהר (למרות שבאמצע ניסו למכור לי חבילת GPRS למרות שברור שאינני גולש) ואכן השבוע קיבלתי זיכוי בחשבון החדש. זיכוי של 425 ש"ח, בלי ריבית. שאלתי אותם מה נהיה ואמרו לי שזה מה שיש, אבל לא ניסיתי להתווכח, כי היה שם ענין אחר. החשבון הגיע בדואר רשום ואילץ אותי לכתת רגלי לדואר, ואז בתוכו מצאתי גם הודעה חביבה שהודיעה לי כי “מחיר שליחת SMS עודכן ל39אג’ פלוס מע"ם”. לא “התייקר” או “הוזל” אלא “עודכן”. במקרה אני זוכר שהוא עלה קודם 3 אגורות פחות. כסף פיצי אבל מה אכפת לי לשאול מה הסיפור?
על עכברושים ואנשים
במוצ"ש החלקתי באלגאנס לתוך חניון קניון שבעת הכוכבים באוטו החדש שלי (מאתמול גם מבריק אחרי שטיפה). האוויר בפנים היה ממוזג ויפה, אבל בחוץ בחניון עמד ענן כבד של 90% לחות ולא יודע כמה מעלות. עברתי על השומר המנומנם מחום תוך הרמת הידיים הסמלית לבדיקת מתכות אבל עברתי בשער והוא לא צפצף אז הוא התעלם ממני ונתן לי לעבור. פתאום הוא קרא לי רגע לחזור וכבר גיחכתי בתוכי על רמת האבטחה-בכאילו בארץ, אבל הוא רק רצה לקרוא את הכיתוב על החולצה שלי. שנים לא הסתובבתי עם חולצת T אבל גיא קנה לי אחת ליום ההולדת בזו הלשון:
עו"ד חוזר הניגון
שלשום קיבלתי פתק בתיבה ללכת להוציא דואר רשום מסניף הדואר. חשבתי שזו החבילה מאמאזון אבל זו אכן הייתה מעטפה רשומה. דרישה לתשלום ממשרד עורכי דין על חוב לחברת נזק בינלאומי.
יש איזה צבי רוזן מנתניה ואיזו אלונה רוזן מבת ים. בין אפריל ליולי 2004 היה להם חשבון ADSL עם נזק בינ"ל עם יוזר שלא שמעתי עליו מעולם לצורך עסק בשם “קופי קולג’” שלא שמעתי עליו בעולם, על קו בזק באיזור 03 שבו לא גרתי מעולם ושולם מבנק איגוד שבו לא היה לי מעולם חשבון. למרות זאת במכתב ניתנו לי 7 ימים לשלם 1952 ש"ח כי “לצורך שימוש בשירותי [נזק בינלאומי] פנה מר עירא אברמוב והוסף כאיש קשר וכמשתמש”. הקטע המדהים שהיש לי אותו הסרט (לא זוכר אם אותם השמות) עם בזק לפני כשנה. משהו הזוי מאוד. מחלקת הכספים של נזק בינלאומי חזרה אלי (העו"ד עוד לא) ואחרי שעות בHOLD אישרו שאני לא קשור ואחרי עוד טיפה סחיטה גם הובטח לי שישלח אלי מכתב בדואר שמאשר שאני לא קשור שיגן עלי מפני עיקולים שונים שהעו"ד עלול עדיין להפעיל. ימ"ש של הבאג או האדיוט האנושי שהכניס אותי לתביעה המטומטמת הזו, אבל אם ציפורן שלהם תיגע לי בחשבון הבנק אני אקרקס להם תביעת פיצויים שתקנה לי צמוד קרקע ושני חתולים “רוסי כחול” גזעיים ואחד בורמזי.
הפסקת צחוקים
גם אתם מתגעגעים להירוז כמוני?
טוב, לא ממש מתגעגע כמו “נו על מה הם עוד יחשבו?” כמו עם לוסט.. :-)
כמה סרטים שראיתי לאחרונה וחשבתי להקדיש לכל אחד מהם פוסט אבל לא הגעתי לזה: \* 16 Blocks - נסיון לשלב את מקליין של DIE HARD עם סיפור צדקני. זה לא הולך. הרגישו חופשי לוותר אם עוד לא ראיתם. \* My Super Ex-Girlfriend - סרט דבילי לחלוטין, אומה תורמן היחידה שעוד איכשהוא מחזיקה את הסרט, אדי איזארד בתפקיד שלא נותן לו להתבטא… גם עליו אפשר לדלג. \* Hot Fuzz - מעט גיקים מכירים את Shaun of the dead בארץ כי לא מקרינים דברים כאלו בטלוויזיה. זהו סרט הקולנוע השלישי של אדגר רייט (שבד"כ מביים לטלוויזיה) ושוב בכיכובו של סיימון פג וכמה הצצות של קומיקאים בריטיים מצוינים וטימוטי דלטון שמסתבר שיודע גם לשחק בקומדיה. אני לא רוצה להרוס כלום מהסרט, אני אנסה לסכם: שוטר כוכב מגיע לעיירה שקטה ו… מה שממשיך משם הוא בין קומדיה לפרודיה ואני לא יכול פשוט לספר כלום חוץ מזה שאני וגיא התפתלנו מצחוק שעתיים. עבודת צילום ועריכה מבריקים, ציטוטים מסרטים אחרים, אם יש, לא הצלחנו לזהות, אבל הסיטואציות מעלות כ"כ הרבה אסוציאציות נהדרות. אין לי מושג אם ומתי יגיע לקולנוע בארץ… \* ואחרונים חביבים, פריי ולאורי הנהדרים, ערכתי לגיא היכרות עם אחת הסדרות החביבות עלי משנות התשעים המוקדמות " Jeeves and Wooster" שהעלתה את פריי ולאורי מדרגה מ"מצחיקנים צעירים" לדרגת שחקנים כוכבים, ובהמשך נחרוש מחדש גם את A bit of Fry and Laurie. כבוד לקלאסיקות.
מסתמן סיום סיפור הסימניות
בהמשך לפוסט הקודם… \* סימפי וסמארקי לא הלהיבו אותי. לאתר סימפי יש שירות עם אותם הפיצ’רים בערך כמו ט.עי.ם אבל הוספת הלינקים בו אינה נוחה באותה מידה ואין לתוספים שלו תמיכה בTOOLBAT, ולכן נפל מהפרק. \* צ’יפמארקס גם הוא לא מבושל לחלוטין, ולא הצליח להתמודד עם רשימת הסימניות הארוכה שלי. יש לי את הסורסים בשביל להתקין אותו אצלי על השרת אבל ממה שראיתי הוא עוד לא בשל מספיק בשבילי. \* מיסטר וונג לא ענו לי וגם לא פתחו עדיין את השירות… ניסיתי להרשם שוב מכתובת אחרת (אולי הם נלכדו אצלי כספאם?) \* Annotea נראית ממש כבדה ולא שייכת. היא מיועדת יותא לאיסוף ביבליוגראפיה למחקר מדעי ולא לאיסוף סימניות. \* קונוטיאה עושה אכן דבר דומה אבל יותר מהוקצע. עדיין לא מה שאני צריך.
שמח באיילה
אני נדהם כמה האי הקטן הזה של 1000 תושבים כל כך פעיל ויעיל :-)
פסטיבל איילה 2007 בדיוק הסתיים, ואת פסטיבל הג’אז נפספס ביום אם לא נמצא סידורים ללינה, אבל לא חסרים אירועים ולפחות בכל יום שני בערב יש קבלת פנים יפה לאורחים שהגיעו מרחוק עם מוסיקה מקומית, סיפורים וויסקי כמובן. כך מספרים לי בעיתון האיליץ’. המפגש קורה כל יום במזקקה אחרת, בשבוע שבו ננחת שם זה יהיה בקילכומן. יש גם משחק הבדמינגטון השבועי ומפגש מועדון הברידג’ ואני מתפלא איך אין גם איזה LUG או משהו :-)
טעימת יקב פלטר
עוד שלוש שעות הלכו לפח
תגידו, אין לכם בעיות עם השם?
יקב וילה וילהלמה. שמעתי עליו רק השבוע לראשונה. מושב בני עטרות הוא שמו החדש של יישוב טמפלרים גרמניים בן מאה שנה שנקרא וילהלמה בזמנו, ע"ש הקייזר וילהלם שבא לביקור בארץ ובין השאר התפעל מפועלם של החברים ליישוב והכנת תשתיות בארץ. לטמפלרים יש המון הסטוריה חיובית בארץ - קווי “דיליז’אנס” מוסדרים בין הערים, הרבה מאוד מתשתית שיטות הבניה המודרנית באבן, שיטות חקלאיות שפותחו במיוחד להתמודדות עם האקלים המקומי, מגדירי צמחים וחיות מקומיים… למעשה עליה שניה ושלישי הסתמכו לא מעט על עזרה מהטמפלרים בעצות ותוצאות מחקר. מצד שני הסיפור המוזר של הטמפלרים השאיר לרבים טעםם רע בסופו - הם נשארו נאמנים לאמא גרמניה, המשיכו לשלוח את בניהם להתגייס במלחמת העולם הראשונה על סף הכיבוש הבריטי, אח"כ הקימו קינים של ההיטלר-יוגנד בשנות השלושים והתגייסו לצבא שוב לכבוד מלחמת העולם השניה, מה שגרם כמעט אוטומטית לסגר והגליה של רוב הקהילה ע"י הבריטים לאוסטרליה, ושל עוד קומץ אחרון ע"י ההגנה, עם הקמת המדינה.
לאילת ובחזרה
- פיהוק - “אתה עייף?” - “למה, יש לאמא שלך פטנט אחר?”
5 שעות באוטו לא חייב להיות סבל, הרצנו קטעים, התפעלנו מנופים, הייג’ינקס וטומפולרי. צריך לדעת עם מי לנסוע, וצריך לדעת מה לחפש. עד סוף השבוע האחרון לא ממש אהבתי את אילת, אבל עכשיו אני רואה אותה שונה :-)
מצאנו את אלוהים?
היסטוריה, בעסה וניתוח השתלה
פעם פעם היה לי מחשב עובד. מה צריך צעיר נמרץ בימינו מלבד מסך, מקלדת ועכבר, עליו יוכל לגלוש, לענות לדואר, לצפות בסרטים ומדי פעם לכתוב עבודה לאוניברסיטה? אז, בתחילת המאה, היה לי מחשב חזק וגיבור עם שני מעבדי פנטיום 2 350מ"ה שעשה כל מה שרציתי ועוד קצת. הוא הריץ אז מנדרייק (לימים מנדריבה). ולאותם ימים, ותהי לי נערה, אשר מדי פעם הייתה לוחצת אותי להעביר את מערכתי לדביאן. “עוד תראה עוד תראה כמה טוב יהיה בגרסא, בגרסא הבאה!”, אבל אני עייפתי באותם הימים מעיסוק במחשבים, והמחשבה על נטישת הRPMים החמימים לטובת טריטוריות חדשות המצריכות יום לימודים ארוך התישה אותי מראש. ויהי היום, ותצא הנערה מחיי (ברוך הSHELL), ויעברו עוד כמה חודשים ואחתום עם שותף לדירה. שחר זוכר איך עוד התלוננתי והתבכיינתי שנמאס לי מכל המחשבים ואני רוצה להחליף מקצוע, אבל אז בא השטן להשטין על דרכי, ובוקר אחד (יענו 4 בבוקר בלי שינה) הצלחתי למחוק לעצמי את /etc/ באבחת אצבע לא זהירה, וכל יום המעבר של שחר בערך, ישבתי והתקנתי לראשונה דביאן וניסיתי בלימוד עצמי לגרום לו לפעול כראוי (למה לא מותקן less בברירת המחדל לכל הרוחות?) ושחר הצביע ואמר לחבריו “והוא עוד אמר לי שהוא לא גיק ונמאס לו ממחשבים. חע!”.
ההופעה הכי טובה שאף עיתון לא כתב עליה
הבעיה נפתרת כשהבעיה נפטרת
ראיתי שלשום את “הנפטרים”. תורגם בטעות לעברית כ"השתולים". בעברית “הנפטרים” עובד אפילו יותר טוב כי יש כאן משחק מילים יפה. אין לי הרבה יותר מזה להגיד על הסרט. סיפור משטרה נגד מאפיה. כמה פושעים הם רעים לחלוטין, כמה שוטרים הם טובים לחלוטין, שלוש-ארבע דמויות מתנדנדות באמצע אבל לא ממש משתנות לאורך הסיפור, מה שנקרא “דמויות שטוחות” בפי המורים לספרות. אין את קצב האש של טרנטינו, אין את האבסורד הממוסס מצחוק או הטוויסטים הפרועים של גאי ריצ’י, אין מכות כמו אצל ג’קי צ’אן ואין את עומק העלילה של “הכבוד של פריצי”, “הסנדק” וסרטי מאפיה אחרים. אולי זה האירים הקרים כדג נגד החמימות האיטלקית?
יש זוויות צילום פומפוזיות, ובשביל להעלות טיפה את הרייטינג יש את ליאונארדו רפאלי-דיקאפריו (קודוס ל פנגווין) ואת ג’ק ניקולסון. אני מצטער אבל אין כאן “בפנוכו”. לסקורסזה מגיע אוסקר על סרטים אחרים, פחות על זה. נראה לי שהצביעו בגלל הלא נעים. הקהל עכשיו מפחד לנסוע לבוסטון, כל כך הרבה יותר מרגיע לראות איך פותרים בעיות בנווה חמציצים:
לכולם יש דבר מה להסתיר מלבד לי ולקופי
הבירוקרטיה הרגה את החתול
אני אוהב אותך, מדינת ישראל! רק ממשלתך ומשרדיה מביאים לי את החורפה!
סיפור א’ - שלילת הרשיון שלי לקראת סופה, אני מתקשר לקו החם של משרד הרישוי לוודא שיתנו לי אותו, ובאיזה יום בדיוק. הבחורה בצד שני אומרת לי שאני פשוט צריך לגשת למשרד הרישוי ולקחת. - “אני לא צריך לשלם כלום? עוד טפסים?” - “לא!”
- “ואני צריך לעשות לפני זה קורס?” -" זה תלוי מה הודיעו לך" - “הודיעו לי שאני צריך נהיגה מונעת, אבל לא אמרו אם אקבל את הרשיון בכל מקרה, האם כתוב לך במחשב אם אני זכאי לקבל אותו?” -“אתה צריך לדעת!”
- “אין לי איך לדעת חוץ מללכת למשרד הרישוי ולבקש ולראות אם מסרבים לי, את יכולה לבדוק? מספר הזהוות שלי הוא אפס שתיים…” -“לא, אתה אמור לדעת, לי אין את המידע הזה!”
- “אוקי, יש לך מולך את אותו המחשב שיש לפקידה שם, אני רק מבקש שתעזרי לי להיות בטוח שמחר אני יכול לקחת, שעברו שלושה חודשים לפי המחשב שלכם ושזה לא בתנאי של קורס נהיגה מונעת” -“אתה צריך לדעת מתי השלילה נגמרת אדוני! לך למשרד יום אחרי!”
- “אבל אמרתי שאני _לא_ יודע, ולכן התקשרתי לברר כדי שלא אלך לחינם ויגידו לי שאני לא יכול לקבל” -“אדוני אתה אמור לדעת מתי מסתיימת השלילה, אל תלך לקחת לפני שנגמרה השלילה, זה הכל!”. בשלב הזה ניתקתי אחרי משפט תודה סרקסטי ומעוצבן על אי העזרה. באותו ערב שמעתי במקרה שהמשרד סגור לשבוע בשל שדרוג מערכת המחשב. את זה הפרציפלוכה במוקד לא טרחה לספר לי.ממוש. אחרי שבוע ביום שני הלכתי להוציא את הרשיון ומסתבר שבכ"ז צריך את טופס אישור ההפקדה של הרשיון, בניגוד למה שאמרה המוקדנית, אבל עכשיו המוקד הטלפוני מנותק ואין תשובה. -“למה צריך את הטופס? לא כתוב לך במחשב שהפקדתי אותו בתאריך כך וכך?” -“כן אבל אני לא יכולה לסמוך על זה.” -“שבוע הייתם בשדרוגים ועדיין את לא יכולה לסמוך על המחשב?!” - “זה לא מה ששדרגו, זו מערכת אחרת. קפוץ תביא את הטופס ותכנס בלי תור” - “את מוכנה להשבע לי בכתב שאין בירוקרטיות נוספות?” -“כן באלף אחוז!”. - “ולמה בטלפון נאמר לי שלא צריך כלום?” - “לא יודעת, הבחורה טעתה”. לחזור הביתה כבר לא יכולתי, נסעתי לעבודה. חוזר ביום שלישי ומראה את טופס ההפקדה וסופסוף זוכה לרשיוני חזרה. סתם לענות יהודים?
סיפור ב’ - חברי גיא צריך לנסוע בסוף החודש לחו"ל מטעם העבודה, הדרכון המוגדל שלו גמר את מכסת העדכונים שלו וצריך להוציא לו חדש, חיפש וחיפש באתר משרד הפנים, יש טופס לשליחה בדואר אבל אין לו מדפסת. אמרתי לו שסביר שאין בעיה למצוא כאלו בסניפי הדואר אבל הוא התעקש ללכת עד משרד הפנים. שם חיכה יפה בתור עם תמונות טריות, כשהגיע לדלפק התבקש לתעודת זהות - “אין לי עלי” - “אבל אדוני החוק מחייב!” - “החוק מחייב להסתובב עם תעודה מזהה. הנה הרשיון של משרד התחבורה והנה הדרכון הישן שלכם, משרד הפנים. כשתהיה תעודת זהות שנכנסת לארנק אני אסתובב איתה.” - “אבל יש הערה ליד תעודה הזהות שלך, אני חייבת לראות אותה” - “מה ההערה?” - “לא יודעת, אני צריכה לראות את התעודה” - “מאיזה תאריך ההערה?” - “מה זה משנה, אני צריכה לראות את התעודה” - “אין דבר כזה הערה לתעודת זהות בלי תאריך ובלי תוכן במערכת אביב” - בעיניים פעורות “מאפה אתה מכיר?!” - “אני עבדתי בדיגיטל לפני 12 שנה והייתי בצוות שהטמיע את המערכת. מה יש בהערה? אולי זה היה סתם טסט שנשאר מאז?” - “אה… אההה…. באמת שההערה חסרת תוכן והתאריך מאוד ישן, רגע אני אדבר עם המנהל”. - חוזרת: “תן לי את כרטיס האשראי, 220 ש"ח” - “זהו? לא היה כלום?” - “כלום. מחקנו” - “ומה אם הייתי שולח את הדרכון לחידוש בדואר?” - “היינו מחזירים אותו כמות שהוא בלי לציין סיבה.” טוב שיש מחשבים.
למה אני לא מופתע?
טוב, חלק מהזמן דוקא כן…
לא מפתיע: החרדים מאיימים להחריף את המאבק לכלל הצמתים בארץ. מפתיע: זרקו אבנים על בית שלופליאנסקי ביקר בו אצל הרב אלישיב בטענה שהוא ציוני(?!)
לא מפתיע: שלי יחימוביץ’ הצביעה בעד התקציב שלא אהבה.
לא מפתיע: רוחמה אברהם ממשיכה עם חוק הבארים המטומטם למרות השמועות הסותרות אתמול.
לא מפתיע: בריטני ספירט מתגרשת מפתיע: איך זה לקח כ"כ הרבה זמן?
לא מפתיע: איציק עבר כאן שלוש פעמים היום ללטף לי את הקרחת (אל תשאלו). מפתיע: הפעם חטפתי דקירת חשמל סטטי. אני אתבע אותו על קצרים במוח.
התמכרויות - למי מותר?
פן ג’ילט ידוע כבעל דעות קיצוניות, הוא גם זה שמפיץ את ה"שמועה" הזאת באופן אישי. הוא מעולם לא נגע בסם לטענתו, מלבד עישון סיגריות בודדות כחלק מהופעות, הוא מעולם לא שתה טיפת אלכוהול ובורח מקופאין כמו מ… טוב מאש בעצם הוא לא בורח. הוא מספר בצחוק איך כל שנה במבצע התרמות הדם צריכים סלבריטי לעזור ליחצן אבל כל הזמרים והשחקנים נפסלים בגלל עבר סמים או סיכוני מחלות ולו יש “דם של תינוק” והוא תמיד שש לעזור. כשהזהירו אותו לגבי גלולות שינה לאימו הזקנה שהיא עשויה להתמכר, הוא אמר שגיל שמונים הוא הגיל הנכון דווקא להתחיל עם סמים והתמכרויות, כשהגוף או המוח מתחילים לבגוד בך. אני אוסיף, שפגשתי לא מעט מבוגרים במצב שביר שהרופא אסר עליהם להפסיק לעשן למרות שהם אחרי שבץ או התקף לב, כי הגוף כבר מכור מדי ונסיון הפסקה עלול להיות גרוע אפילו יותר. לכן הפתיע ואפילו הרגיז אותי סיפור שמצאתי אצל גדי טאוב - על כתב שהיה צריך לחפש הרבה עד שמצא לאימו בית אבות שמתיר עישון. ואת זה אומר אני, אדם ששונא עישון באופן קיצוני, אבל מאמין בכ"ז בשכל ישר וחמלה.
איך עכשיו?
שרפתי קצת זמן אתמול והיום בשיפצור הסקין. הוספתי פיצ’רונים מגרסת ויסטרד שקיבלתי מ עמרי ידן. השלב החשוב הבא הוא להרחיב את הסיפורים כי השורות סתם קצרות מדי.
בינתיים גם החלפתי את תמונות הרקע ל תמונות מקוריות משלי. הרקעים הקודמים היו מ פרופגנדה, אבל משום מה לכל מי שאין את הLCD שלי, הם נראו נורא חשוכים. איך זה נראה עכשיו?
או שאולי עדיף סקין הכי פשוט, בנאלי, קריא ו"כמו כולם"? :)
ואולי אני מתעסק יותר מדי בשטויות במקום להוסיף בכלל תוכן… אולי אני כותב רק לעצמי? ספרו לי מה אתם חושבים…
פייר? סופר אכזבה.
נו באמת. כמה פאתוס וחורים בעלילה אפשר לסבול? כמה יכול הקהל לשבת באולם ולחטוף סתירות וסטירות? אני הרגשתי את האינטיליגנציה שלי נעלבת ונעלבת, אורך הרוח שלי התקצר והסוף בכל זאת הצליח להפתיע אותי בדליחותו. אפילו כריסטופר ריב (סיינטולוג ושחקן סוג ד’) נתן יותר חיים לדמות הזאת. ואולי אני פשוט רואה את הפלאסטיק ההוליוודי ומחפש את החיספוס של ג’ין הקמן ומרגוט קידר.
הסיפור מוגזם, צפוי, מלא סתירות, וחסר עומק… למעשה כל מה שכיף או מצחיק בסרט תומצת כל כך טוב בקדימון שלא צריך ללכת לראות את כולו. חסכתי לכם :-)