הטובים מגיעים בסוף?

אוקי, לאור הדרישה מהקהל (יש לי יותר משלושה קוראים מסתבר, וסטוקרית אחת שעדיין אלמונימית) ונגד הרגשתי בנושא פוסטים אישיים בכלל ועל נושא צ'יילדפרי בפרט, הנה אני חוזר בפוסט אישי, ואני לא מתנצל מראש אם הוא יוצא טיפה בכייני, כך אני מרגיש כרגע.

את הטקסט הבא כתבתי בבלוגון שצמוד לכרטיס שלי בOKC בעקבות הודעת תשובה ממישהיא שפניתי אליה. האישה התרעמה שאני מציין שאינני רוצה ילדים רק בפסקה האחרונה ולא בראש הכרטיס באותיות גדולות (למרות שזה מופיע גם בצד הכרטיס ליד פרמטרים כמו אמונה דתית, גובה ואהבת בע"ח).

OKC הוא האתר היחידי שמאפשר לי לציין שאינני מעונין לגדל ילדים. כיוון שבחורות לא תמיד רואות את זה מראש אז אני מזכיר את זה שוב בפסקה האחרונה תחת "למה ליצור איתי קשר".

אתמול נשאלתי למה אני לא מזכיר את זה מיד למעלה בתיאור, ובכן יש הרבה דברים שאפשר להזכיר שם, את מה שאני מתלהב לגביו, דברים שמגדירים את האישיות שלי – לא הדברים שאני שולל. אני בכלל טורח לציין את ענין הילדים כי אני יודע שלצערי רוב הנשים בארץ לא מקבלות את הענין בהבנה (וגם לא מעט גברים). בשלב כלשהוא נאלצתי לכתוב על זה אייטם בבלוג שלי ועכשיו אחד נוסף כאן.

תחשבו על זה ככה. בעולם שבו כל ילדה אמריקנית יהודיה רוצה להתחתן עם רופא (סתם בתור סטראוטיפ מצחיק), האם הייתי צריך להתנצל שאני לא רופא? או אם הייתי מלאס ווגאס, הייתי צריך להתנצל אם לא הייתי במלונאות או שואו ביזנס? שטויות במיץ. לכן אני לא צריך להתנצל שאני ישראלי שלא מחפש "מקום עבודה בתעשיית התינוקות".

לא, אני לא חושב שזו תעשייה כמובן, וגידול ילדים זו לא "עבודה" במובן של 9-5-משכורת-והביתה. הפואנטה אבל היא שזו בחירה לגיטימית בחיים, אבל לא הבחירה המרכזית שלי. האתאיזם שלי, אהבת האדם והאופטימיות הצינית שלי הם הדברים שמעניינים, ממריצים ומכוונים את חיי ביומיום, ואותם ראוי לי לציין למעלה בראש הכרטיס.

אם יש לי כמה העדפות על דרך השלילה (למשל סלידות מכוסברה, עורכי דין והמחשבה על גידול ילדים) אני לא אציין את זה בראש הכרטיס, ולכן אני מתנצל בפני מי מכן שרצתה להעיר לי שנאלצה לקרוא את כולו ולהתעצבן עלי בתחתיתו… היו לי חברים שהציעו לי בכלל לא להעלות את הנושא עד דייט שלישי או רביעי, ואמרתי להם שזו תהיה רמאות לשמה, ולכן זה כאן בכרטיס.

אז למי שירדה עלי עקב כך, במקום להעריך את העובדה שאני מציין פרט חשוב כזה בכרטיס, את מוזמנת להסתכל בבקשה על חצי הכוס המלאה שאני בוחר בכנות, ואולי מישהו אחר יבחר להסתיר ממך מידע חשוב כזה? אולי הסיבה שאני מציין את זה היא בגלל שחשוב לי למצוא את בת הזוג המתאימה ולא סטוץ מזדמן? גם ככה העובדה הזו "מבריחה" ממני הרבה נשים, אני לא מתכוון לשים אותה בראש הכרטיס כאות קין, אבל בגלל התחשבות בדעת הרוב, אני בהחלט מוסיף את זה למטה. לא בגלל שזה חשוב לי, אלא בגלל שזה חשוב למבקרות אצלי בכרטיס.

לא מכירים את OKקיופיד? אתר שידוכים שלאחרונה תרגם את עצמו לעברית (עם בעיות מועטות עדיין בניסוח פה ושם), שמשך עד לאחרונה בעיקר גיקים ודוברי אנגלית, ולא מעט אנשי סגנונות חיים אלטרנטיביים אין להם בעניה עם נון-קונפורמיזם. אבל לפי חילוף המכתבים הנ"ל – כנראה בקרוב יגיעו אליו יותר אנשי "עמך" מבורחי כפיות וג'יידייט/קופידון. יצאו לי משם יותר דייטים מאשר כל אתר אחר (אבל רק 4 בערך, אז זו לא דגימה מוצלחת). האתר מתאים אנשים לא לפי תבנית פשוטה אלא על סמך הרבה שאלות לבנית תמונת אופי של הצד השני שאני מחפש. לכן אני לרוב לא טורח לפנות לנשים שרוצות ילדים או כאלו שמציינות שהן מעשנות למשל, אבל בשאר הפרנטרים האתר מעלה לי אכן בחורות כלבבי – עצמאיות, אתאיסטיות, פלורליסטיות ונראה שמעניינות ואינטיליגנטיות (ומשום מה אחוז גבוה של דו מיניות, המממ?).

דא עקא שאני אולי לא סחורה מספיק מוצלחת, והן לא עונות לי. המייאש הוא שאני הרי פונה רק ל2-3 בחורות כל חודש בקושי במכתב די אישי ומבקש רק לקבל תשובה, אפילו אם היא "לא, תודה". אין יותר מעליב משום תשובה. לפני שבועיים פניתי למישהיא מה"ביצה המקומית" של הבלוגים הישראליים שעלתה לי פתאום בחיפוש. נשמעה מאוד מתאימה לי, יש לנו כמה מכרים משותפים, והיא אפילו עובדת קומה מעל אחד הלקוחות הגדולים שלי. נשמע ממש מקרה של או רומנטיקה או לפחות צמצום הגרף החברתי משני לינקים לאחד. היא הציצה אצלי בכרטיס (האתר הלשין עליה) ואפילו לא טרחה לענות "לא תודה". מוזר. יש הרבה שלא עונות, אבל כאן מדובר על מישהיא שמאוד סביר שאתקל בה "בחיים האמיתיים". מוזר.

במילים אחרות, אני לאחרונה די התייאשתי מאתרי היכרויות. אני מתקפל למוד פאסיבי בכל מה שקשור להיכרויות מקוונות. יש לי הרגשה שיותר מדי בחורות מסננות מהר מדי אנשים בלי להסתכל אפילו, או אולי האישיות שלי פשוט מתאימה לפגישה אישית ולא וירטואלית, או שבחורות פשוט שמות יותר מדי משקל על הצורה החיצונית. אין לי כוח לחשוב על זה יותר בכלל.

הנה התיאור שנתן לי מבחן האישיות של OKC ואני חושב שהוא בהחלט קולע. אם יש מישהיא שלא שמה דגש על צורה (אני לא בראד פיט) ומחפשת תוכן (שאני חושב שיש לי פה ושם), אתן מוזמנות לפנות.

רקדן הסלואו

מתלמד אהבה רגיש ומתוכנן (מ.א.ר.מ.)

רקדן הסלואו

יציב, אמין ומערסל בעדינות. קח נשימה עמוקה ושלח רגלך בקלילות…אתה רקדן הסלואו.

אתה מחפש אהבה, לא סקס. לגילך, אתה בעל ניסיון ממוצע, אבל אתה בחור נהדר ומתחשב
[…] השידוך המושלם עבורך הוא מישהי מבינה, חכמה ותומכת.

למרות שאינך מסמר המסיבה, בוא נודה, אתה פורח בסביבה קטנה ואינטימית של אנשים חכמים. המעגל הקרוב שלך אכן מאוד קרוב ודומה לך בתכונותיו. הדדיות במערכת יחסים חשובה לך.

לינק: מבחן טיפוסי הדייטינג @ OKCupid .

מתי תגמר האופנה המוזרה הזו?

איפשהוא אנחנו מצפים מהכוכבים והסלבים שלנו להתנהג כאילו שברחו ממוסד טיפולי, כך אמר פעם פן ג'ילט אאל"ט. אנשים צריכים לטענתו להעריץ מישהו שיהיה חסר מעצורים, שיוציא כמויות כסף אדירות על שטויות, שיהיה תיאטרלי, יעשה סמים, ירביץ לצלמים, יתלבש פרובוקטיבי, ואם לא יחשוף את איבריו המוצנעים לפפאראצי, ירגיש שהוא/היא חייבים לדבר עליהם. למה זה? מילא כוכבניות הוליוודיות שחושפות מפשעות בצאתן ממכוניות שבועות לפני אשפוזן במוסד גמילה, אבל למה גם אלו מהשורה השניה מרגישות שהן צריכות לחקות אותן בשביל לקבל צומי בעיתון, ולמה הקהל אוהב את זה כל כך? מצד אחד להעריץ את האנשים האלו כאובר מענש ומצד שני לשמוח בנפילתם וחשיפת האנושיות הרגילה שלהם. בעיני ובעיני רוב האינטיליגנטים שקוראים פה בבלוג אני בטוח שאין כאן ויכוח שזה פתאטי, אבל עדיין בהרבה ארצות ובריטניה בראשן, עיתוני רכילות על אופנה וניתוחים פלאסטיים וחיי המין של אצולה וסלבריטאים נמכרים יותר ממנות פלאפל בארץ. אני פשוט מנסה להבין איך הצליחו המו"לים לנתק את הקוראים שלהם מכל דבר בעל משמעות כדי שהרפש הזה יהפוך לדבר כ"כ מרכזי בחברה… אם המכונית שלי מזהמת את האוויר שבחוץ, אני הייתי רוצה להכריז שפאריס הילטון ובריטני ספירס מזהמות לאנשים את המוח שבפנים ולהוציא תקנון ממשלתי שצריך ומיד לפתח דלקי חדשות ידידותיים יותר לסביבה שלא גורמים לדליפת IQ ממוחות ההמונים.

עשן צפרדעי

Frogsmoke.com – Behind The Gallic Fumes הוא בלוג פרנקופילי שמצאתי היום בשיטוטי. הרבה אייטמים שלא עניינו אותי, מדי פעם בחורות ערומות (טוב נו, צרפתים, לא?), אבל לפעמים יופי של מציאות, כמו הסרט הקצר הזה של פרנסואה פוגל – לכל מי ששאל אי פעם למה זה טוב פישאיי. לדפיקת מוח טוטאלית נא ללחוץ על הכפתור שמגדיל למסך מלא, והנה לינק לעוד קצרים ופרסומות של מר פוגל המופלא.

ועוד מגוון של מציאות אחרות – סופר-רכבת עתידנית של שנות השישים-שבעים, אוסף תמונות וסרטוני דה-שבו כולל פרודיה חמודה על הפרסומת של הקסארה (או שזה היה הC3?), תמונות יפהפיות של סרקוזי וגם של של אישתו היפה קרלה ברוני (זהירות נספ"W!)

בקיצור, אין סיכוי שמונה הלא-קרואים בקורא הרססים שלי אי פעם ירד ל0, או חלילה אפילו למספר דו ספרתי… העתיד הזה שכל כך ניסיתי לברוח ממנו, הצפת האינפורמציה הבלתי פוסקת, הנה הוא בא לאכול אותי!

על הבחירה באי-הורות

עדכון – חלק נוסף לאייטם הזה פורסם אחרי שנתיים וחצי.

בזמן האחרון הנושא עולה שוב ושוב בשיחות, כי חברים רוצים כמוני שיהיה לי טוב ושאמצא זוגיות. אני מוצף במיוחד בשבוע האחרון משום מה, אז אולי הפתרון הנכון הוא לפתוח לגמרי את השיבר ולרוקן כבר את הבריכה, ולכן אני מביא אותו כאן לבלוג, למרות שלרוב אני מנסה לשמור על מינימום אפשרי של נושאים אישיים, אבל הנושא הזה כבר הוזכר פה פעם, וגם שוב השבוע.

"אי רצון להביא ילדים לעולם" הוא שם ארוך ולא שלם. השפה העברית שלנו יודעת להיות כל כך קומפקטית אבל התרבות היהודית מעודדת במצוות ובתושב"ע את ה"פרו ורבו". בעולם אומרים בקצרה Childfree או No Kidding, וברור למדי מה הכוונה. במדינות כמו יוון, צרפת, גרמניה ואוסטריה גם רואים המון זוגות שלא מרגישים צורך להביא ילד כדי להגשים את עצמם אישית, דתית או חברתית. בחלק מהמקומות האלו זה אפילו מסכן את הכלכלה כי האוכלוסיה מזדקנת ואין כוח עבודה צעיר/זול שימלא את קרנות הפנסיה חזרה במזומן, אבל אני לא הולך לדבר היום על השפעות גלובליות (בישראל אין סכנה לבעיה של ילודה שלילית בזמן הקרוב – בעזרת השם כמובן).

אני מדבר עלי ורק על עצמי. למה אני אישית אוהב ילדים של חברים שלי אבל לא רוצה להיות הורה. פגשתי בחיי לא מעט נשים וכמה גברים שלא רוצים ילדים, לצערי כרגע רובן של הנשים הללו תפוסות, לא מעונינות בי או לא מעוניינות בכלל בגבר בחייהן כרגע, אבל אני לא אומר נואש כי אני יודע שהן שם בחוץ ויום אחד אמצא אחת ונהיה מתאימים ומאושרים ביחד 🙂

לא ישבתי אף פעם לנסח מניפסט בנושא אז אני אנסח כאן את דעותי בצורת שאלות ותשובות. הנושא פשוט לא היה בוער כל כך בחיי עד לעת האחרונה שזה פתאום עלה כשאני מחפש בת זוג. עד היום אף אחד לא עשה מזה ביג דיל והאמת שהשאלה "למה אתה לא רוצה ילדים" היתה תמיד מופרכת בעיני כמו "למה אתה לא רוצה להיות מאלף פילים בהודו" או "למה אתה לא קם כל בוקר ופועל למען הפיכה אנארכו-קפיטליסטית בקובה". יש המון דברים שלא חשבתי מעולם לעשות, אחד מהם זה ילדים, אבל השאלה הזאת פתאום עולה ביתר שאת כי אני כבר לא נהיה צעיר, והגעתי לשנים שלבנות הזוג הפוטנציאליות זה "מתקתק בשעון", וככל שזה מועלה הבנתי כמה זה עלול להיות לי בעייתי, ועם כל השיחות שעלו בנושא לאחרונה, אני רואה מקום להעלות את זה לכאן.

אז מה? בלי ילדים בכלל?

כן, אני לא מרגיש שזה חסר לי. אין לי איזה רגש או כמיהה לזה, אני לא מרגיש שזה צעד שיעשה אותי מאושר או יותר פנוי לחיפוש אחרי אושר או יותר כשיר לחיים וכולי. אני גם לא מקנא בשינוי שזה עשה בחיים של כמה מחברי, כלכלית וחברתית (ומיעוטם גם מודה בזה בקול רם שזה גם לא לרוחם).

אז מה, ויתרת כי זה קצת קשה?

א. לא ויתרתי כי מעולם לא היה בי הרצון. ויתור זה פעולה של "רוצה אבל לצערו לא יכול".

ב. זה לא "קצת קשה" – זה משנה את החיים כמעט לגמרי ל10-15 שנה לפחות. זו מחויבות כלכלית שאין ממנה יציאה, זו מחויבות לילד והחינוך שלו, זה לדחות או למחוק הרבה חלומות שלי, זה לוותר אפילו על תחביבים, זמן לסרטים וספרים ויציאות פשוטות עם חברים או עם בת זוג לרוב סוגי הבילויים. זה לשנות לגמרי את קצב החיים, את מבנה הזוגיות בעצם. זה להיות אבא לילד שצריך הבנה, גבולות, דוגמא אישית, השראה, וכמובן ללמוד להשאיר את לחצי החיים והעבודה מחוץ לדלת הבית מבלי לפרוק אותם ליד או על הילד, וסבלנות אין קץ למשחקים ובכי והשכבות לישון וצרות גן ובי"ס. אני לא חושב שתהיה לי את הסבלנות והחמלה והחוסן הנפשי והרצון להרפתקאה כזו ושינוי קצב חיים שכזה.

מבחינתי, לקום ולעשות עכשיו ילד במקום להנות מחיים נעימים ומעשירים בקצב שלי, זה כמו להציע לי לבוא לבלות באמזונאס במסע השרדות בג'ונגל במשך שנה. ברור שאצא מזה יותר חכם, מנוסה, מצולק, פחות נאיבי ופחות מפונק. אבל למה שארצה את העינוי הזה? זה לא אני.

אתה לא יודע איך תרגיש עד שלא יהיה לך ילד משלך

נכון, אבל אז כבר אי אפשר יהיה להחזיר את הגלגל. ומה אם באמת אמשיך להרגיש שזה לא מתאים לי? מה אם תמשיך ללוות אותי כל החיים אהבה לילד מהולה בהרגשת החמצה או כעס? זה טוב לעשות דבר כזה לילד? נראה לכם שהרגשות האלו לא יועברו אליו? זה לא משהו שאפשר לקפל בפנים, ואני לא חושב שצריך.

אוף אתה עושה מזה סיפור, קח את זה בקלות, ילד לא צריך להיות מרכז העולם של ההורים שלו ולשנות להם את כל החיים, הנה אצלי במשפחה זה עבד יופי… אתה לא צריך להיות אבא טוב, מספיק שתהיה אבא

יופי לכם, אבל אני לא חושב שזה נכון לזרוק ילד לחדר הילדים ולבית הספר ושיסתדר לבד. זה לא נקרא להיות הורה עם כל הכבוד, ולא ברור לי למה זה טוב לעשות ילד אם לא בשביל לתת לו את המקסימום. זה לא כלב שמטיילים איתו ופעם בכמה חודשים לוקחים לוטרינר.

חוצמזה, אם ילד זה דבר שלא מפריע בחיים ולא תופס מקום, אז למה לעשות אותו? לא יותר זול כלכלית ונפשית לחסוך את הענין?

אבל אתה לא רוצה המשך?

למה, אני לורד אנגלי שחייב להעמיד יורש?

ומי יטפל בך כשתזדקן?

יותר זול לחסוך כל חודש לפיליפינית מאשר להשקיע פי שניים בגידול ילד שאולי לא ירצה לדבר איתך יום אחד, ימכור לך את הבית ויזרוק אותך בבית אבות. אני לא מקווה לגדל ילד כזה, אבל קרו מקרים. ילד זה לא ערובה לזיקנה טובה או אושר ובטח שלא פתרון בעיות אישיות וזוגיות. נהפוך הוא.

אבל צריך לעשות ויתורים בחיים! אם תמצא את אהבת חייך, לא תתפשר ותעשה ילד אחד?

נראה לך שילד צריך להיות פשרה? מגיע לילד אבא שמסתכל עליו כאילו הוא פשרה ו"רוע הכרחי"? אם היא אהבת חיי היא תבין שזה לא מתאים לי. היא גם תדע שעם הכורח בפרנסה כפולה אני אהפוך לאדם יותר מריר ופחות נעים ועוד פחות אידאלי להיות אבא או בן זוג.

אולי הייתי מרגיש אחרת אם הייתה לי קריירה חלומית שמשלמת מספיק ומאפשרת לשלב משפחה והייתי כבר אחר כל הטיולים שרציתי לעשות… אולי אז הייתי מרגיש אחרת. כרגע אני מרגיש ש"באלו הרגליים עוד לא טיילתי די", ועם ילד הרבה דברים לא יהיו אפשריים מבחינות כלכליות והתארגנויות. החיים יהיו כל כך הרבה יותר מחושבים ומונוטוניים שאין לי כוח לדמיין את זה אפילו. במיוחד שאני כרגע מחפש קריירה ובת זוג, המוח שלי לא מסוגל לתפוס תכנון של חודשים קדימה, לא כל שכן שנים.

אתה סתם מנפח, אישתך תגדל את הילד, אתה תפרנס, זה מאוד מקובל.

איכס! אלו דעות של המאה ה19. אני לא חושב שאף אחת צריכה להסכים ל"סידור" כזה, ואני במיוחד לא תתאים לי מישהו שדוגלת בשוביניזם גברי (והתייחסתי לזה שני פוסטים אחורה). אם יום אחד בכ"ז יהיה לי ילד, אני ארצה להיות מאוד מעורב בחיים שלו ומשותף בגידול שלו.

אה, אז אתה מודה שאולי יום אחד יהיה מצב שתרצה ילד!

כן, אני לא פוסל שאולי אולי ארגיש אחרת עוד 10-20 שנה. אבל בחורה בת 30-35 שהיום אני יוצא איתה, לא רוצה ולא צריכה לחכות את הזמן הזה, ולכן הן לא טורחות להשאר באיזור.

נו אז אתה סתם ילד קטן. כולם מתבגרים ורוצים את זה. אין מצב! אתה תתחרט יום אחד!

עדיף לעשות ילד ולהתחרט למשך כל החיים? כי אני מכיר אנשים כאלו….

אם אתחרט, אפשר לאמץ או אם אין בת זוג אז מחפשים אחת שרוצה והיא בגיל המתאים ומתחילים משפחה בגיל מבוגר. לא נורא. אבל אני מכיר זוגות גם בגילאי 50, 60, 70 ו-80 בלי ילדים ולא מצטערים על כך.

שוב, בחורה בת 30 שאני אצא איתה היום לא תתחיל כרגע שום מערכת יחסים אם היא יודעת שאין סיכוי לילדים תוך 2-5 שנים במורד הדרך, ועם בחורות בנות 21 לרוב אין לי ממש שפה משותפת. אני פשוט צריך למצוא מישהיא דוגלת אי-הורות כמוני, או שזה לא מפריע לה.

ואיך תדע? אתה מעלה את זה בדייט?

פעם לא דיברתי על זה כי לא היה לחץ סביבתי, אז לא עלתה בכלל המחשבה בראשי לציין "אה דרך אגב, אני שונא כוסברה, לא מתחבר לציורים של ג'קסון פולוק, לא רוצה ילדים ומתעצבן כשאופנועים חותכים אותי מימין באיילון".

היום אני מחפש לצאת עם בחורות בגיל שזה נושא חשוב בשבילן. לרוב הישראליות הנושא של "בלי ילדים" הוא "דיל ברייקר" וסיבה לא לצאת איתי, אז ברור שאני מרגיש שנכון לספר להן את זה על ההתחלה. לשמור את זה בבטן זה יהיה לרמות אותן.

השתגעת? לזרוק פצצה כזו בדייט ראשון?! חכה חמישה דייטים…

אמממ… למה? אחרי חמישה דייטים לספר דבר כזה ורק אז להפרד ישבור לשנינו את הלב, אני ארגיש שאני מרמה אותה כל הזמן הזה והיא תרגיש מרומה גם כן.

אני לא אגזים אם אומר שלחלק מהנשים זה יהיה שוק כמו לגלות להן שאתה חולה במחלת מין סופנית מדבקת אחרי ששכבת איתה. רוב הנשים ירגישו מאוד נבגדות שמידע כזה עולה מאוחר, אז אני שם את זה על השולחן. זה עולה לי לרוב בקשר שהתחיל עם שעה ראשונה נפלאה של דייט שנראה מבטיח, אבל זה מה יש. גילוי נאות.

אבל לך תדע, אולי זה יהיה כיף לחודשיים, קצת סקס וככה, מה, זה לא חסר לך?

מאוד חסר, אבל לא ככה. אני לא מחפש משהו זמני, לא רוצה להרגיש שאני מסתיר משהו, ואין לי כוח לעמוד בפרדות אפילו אם הן צפויות מראש.

אבל לעשות ילד זו זכות גדולה! גם אלוהים \ ג'ורג' בוש \ רבובדיה אמר שצריך לעשות ילדים!

זכות כן. חובה לא. אני עושה מה שטוב לי, לא מה שהחברה מכתיבה, ובטח לא מנהיגים דתיים (אני אתאיסט, אם שכחתי לציין). להקים משפחה עם ילדים זו החלטה אגואיסטית ולא אלטרואיסטית, בדיוק כמו שההחלטה שלי אגואיסטית. בניגוד להשתמטות מצה"ל זו לא עבירה על חוק, אבל הציבור מסתכל על ה"עבירה" שלי הרבה יותר בחומרה. מבחינתי המנעות מלהביא ילד זה לחסוך לי כאבי ראש, לחצים וויתורים, ולחסוך לילד הורות גרועה – יכולים לחשוב על זה מהזווית הזו?

ושוב – "מה שמקובל בחברה" זה לא מדד לכלום. כיום גם לא מקובל להמנע מברית מילה לבנים, לא מקובל לא להתגייס לצה"ל, לא מקובל להיות הומוסקסואל, לא מקובל שהורים מתגרשים והילדים נשארים אצל האבא… אבל זה לא אומר שזה לא קורה, וההחלטות של האנשים האלו לא לגיטימיות. רוב חברי הקרובים מבינים אותי, אבל שמעתי גם מאנשים שמסרבים להאמין שזה לא דבר זמני או שיש לי מניעים זרים. לא יודע אילו מניעים זרים יכולים להיות לי, כי כמו שציינתי לעיל אני לא נכנס לקשרים רק בשביל סקס.

ואין לך צורך פנימי בסיסי לעשות ילדים?

כמובן שיש לי. קוראים לזה במילה אחת "חרמנות". ברמה הביולוגית הגוף רוצה סקס. הרצון בילדים זה חינוך והתנייה חברתית, לא ביולוגית. נא לא לערבב.

אתה אומר את זה רק כי אתה גבר. אין נשים שחושבות ככה.

תתפלאו, יש לא מעט אפילו בסביבתי הקרובה. ולא רק כאלו שפגשתי דרך הפורום בתפוז. וזו הסיבה היחידה שאני ממשיך לחפש בארץ ולא בחו"ל.

אז למה שנכיר לך בחורות אם תנפנף אותן אחרי דייט אחד?

א. כמעט לא זרקתי בחיים, מלבד אחת או שתיים שעצבנו אותי כל כך בצ'אט שלא רציתי לצאת אין אפילו לדייט ראשון. ברוב המוחלט של המקרים אלו הן שמוותרות עלי כשהם שומעות שאני לא רוצה ילדים…

ב. עדיף דייט ראשון מאשר חמישי – אני כל כך לא מסוגל לניתוק הרגשי של סטוץ או "שני דייטים, דפוק וזרוק" שאין לכם מושג. אני נפגש רק לצורך זוגיות ארוכת טווח. וזו גם הסיבה שאני שם את עניין הchildfree על השולחן על ההתחלה. אם הייתי מחפש רק סקס לא הייתי מעלה את זה כמובן. אני אפילו שם את זה בכרטיס ההיכרות שלי באתרים לפעמים.

היחידות שאני מכיר שלא רוצות ילד הן גרושות עם ילד אחד, להפגיש לך אחת?

אם הן לא מחפשות אבא לילד, או שהילד כל הזמן אצל האבא, יש מצב. אני לא רוצה להיות הורה נקודה, מה אכפת אם הגנים ממני או לא.

אבל ככה אתה פוסל 95% מהבנות מראש!

שוב, אלו הן שפוסלות אותי. ילדים זה נושא טאבו בארץ. אפשר להגיד שהן לא מתפשרות לא פחות ממני.

נו… יש כאלו שמחפשים רק בלונדות או רק גבוהות או רק כאלו שלמדו רפואה. הם לא מגבילים את עצמם? לטעמי להבדיל לפי דברים חיצוניים זה מאוד שטחי, אני מדבר כאן על משהו עקרוני, למרות שלצערי הרב מאוד בארץ זה לא מקובל. אם הייתי מחפש במרכז/מערב אירופה, זה כמעט 50-50 בימינו.

—-

זהו, אני לא בטוח שכיסיתי הכל, מקסימום אני אוסיף בתגובות נקודות נוספות.

המלצות

הייתי בכמה מקומות חביבים החודש ולא כתבתי מילה. הייתי המון בעבודה על כל מני דברים ולא הגעתי לזה, אז הנה פוסט מסכם ולא ממצה…

* הייתי במסעדה לבנונית מצוינת, ערבסקה בצומת סגולה, גיא כתב עליה כבר.

* הייתי שוב במסעדה של ארז קומרובסקי בהרצליה וכרגיל נהניתי עד מאד.

* הייתי בהופעה של Puppet Folk Revival שהייתה מצויינת, עם כרמל שסיפרה לי עליהם ועוד חברים טובים. שכחתי כמה כיף הופעות חיות וכמה זמן לא הייתי בהצגת תאטרון (יאללה מי בא?). אחד היתרונות הבודדים שאני רואה בלגור בת"א 🙂

* זה טוב שמעזיבים אותך מעבודה פעם בכמה זמן, יש לך זמן להציף את הבלוג בפוסטים 🙂

* ביום חמישי יש ארוע יין ברעננה. לא בטוח אם אני אהיה שם, אבל שווה ללכת אם יוצא לכם.

* היו בטח עוד דברים שכרגע אני לא זוכר. אני עייף אנשים. הלכתי לישון.

ואני לא ידעתי שאני כזה

אנשים מפורסמים מקבלים כל היום ביקורות ומשובים. "נינט, לא היית צריכה לגדל פוני. נינט, לא היית צריכה לילח את הפוני. הית', לא היית צריך לקחת את הכדורים ביחד עם הסמים. טום, מה שתית? בריטני, למה? ולמה עוד פעם? ולמה עוד פעם?" וכך הלאה. ככה הם יכולים לקבל אינפורמציה חשובה על עצמם.

אבל אני לא מפורסם. אני לא יודע לנגן על כלי נגינה מגניבים, אין לי תאוריות מדעיות מוזרות על החיים, ואולי בגלל זה לא הפכתי לסלבריטי שמופיע בטלוויזיה. אין לי אפילו מכונית מגניבה או את הסבלנות לסרוג אחת. אנשים כאלו מקבלי חשיפה וביקורת, אבל מה איתי? איך אדע להשתפר? קשה לי לקבל משוב על עצמי מאנשים. אני מוצא אותו איפה שמצליח, אבל הנה כמה דוגמאות מהשבועות האחרונים. האם ללמוד מזה משהו?

הוזמנתי לפני כמה שבועות לקומונה בתפוז. למי שלא מכיר – אין כאן קשר לתנועות נוער קיבוציות, מדובר בפורום כמו זה שכאן אבל פרטי, ובמקרה הזה לפי הזמנה.

הקומונה/פורום המדובר (שאולי לא יפה לנקוב בשמו) הסתבר כחבורת פנויים ובעיקר פנויות וכמה ספיחים לא פנויים, מדי פעם יוצאים לסנוקר וכל בוקר שירשור "בוקר טוב" של 50 תגובות והרבה איחולים צולבים. לא משהו שמדבר אלי אבל בחיפושי אחרי בת זוג אמרתי לעצמי לשמור על ראש פתוח.

בשלושת השבועות האלו נפתחו כמה שרשורים כאלו של "השלם את המשפטים הבאים" וכל מיני, כדי לעודד אנשים לדבר על עצמם. מהרוב הנשי שם (כ80-85% מהתכתובת לפחות), התרשמתי שיותר מחצי מהן שמות "להיות אמא" בתור איחולים עצמיים לשנה הבאה (לא בריאות או אושר או אפילו אהבה או זוגיות!), ומדי פעם ראיתי מהן רפליקות כמו "גברים הרי מעדיפים נשים פחות עצמאיות", "בחורה ששוכבת עם הרבה פרטנרים לא מכבדת אתת עצמה (שלא לומר שרמוטה)" ושאר פליטות שוביניסטיות/שמרניות. אחת היציאות שהכי הצחיקה אותי, לגבי זוגיות עם ערבים: " כל לאום אחר בעד אפילו שבדי וכוו אך ערבי?אין מצב.איך אפשר לישון עם ערבי,ולהדליק נר נשמה ביום הזכרון". פשש… אפילו שוודי! לא ידעתי שהם השניים הכי גרועים שיש…

טוב, נתתי כאן כמה מהדוגמאות היותר עסיסיות, אבל היו לא מעט שטויות שנכתבו. באיזשהוא שלב הערתי שאני המום מכמה נשים כאן חושבות נמוך על המגדר שלהן, ומשתמשות במילים שיצאו ישירות מחברה פטריארכלית של המאה ה17 ואחורה, ואמרתי שאני לא רגיל פשוט לשמוע כאלו דעות בחוגים שאני מסתובב בהם בדרך כלל.

אז קראו לי "מתנשא". שאלתי אם אדם שמעדיף אישה עם רצונות, עצמאות, קריירה זה מתנשא, אבל לא קיבלתי תשובה.

אחד הלקוחות הגדולים שלי עבר תהפוכות לאחרונה. הוחלפה כל ההנהלה, פוטרו 2/3 מהעובדים, בוטל המוצר והתחילו לכתוב אחר תחתיו, ובין פה לשם היה חודש ללא עבודה בשבילי. כשהערתי שזה נחמד לשבת ולקבל כסף על כלום אבל אולי עדיף להם לקרוא לי כשיסתיים התהליך ושוב יהיה להם מה לתת לי לעשות – אמרו לי שאו-טו-טו מתחילים שוב לעבוד. אחרי חודש של אכילת חינם נתנו לי משימה. אחרי יומיים גיליתי שמישהו אחר עושה את המשימה במקביל ולא הודיעו לי שהיא יצאה מידי וקיבלתי אחרת. את המשימה האחרת סיימתי הרבה לפני שלוח הגאנט ציין, אז לא נתנו לי עוד אחת. אחרי שהוספתי כמה פיצ'רים מהשוונג והשעמום שוב מצאתי את עצמי גולש וקורא רססים…

אז אמרו שאני מחפף ושלחו אותי הביתה. התאפקתי לא לשאול אם אני משלם על ניהול גרוע.

יצאתי עם מישהיא לדייט אחד. היה מאוד כיף אבל זה לא המשיך לשום מקום כי אני בדיעה שמתאים לי אורח חיים childfree והיא (כמה צפוי) רוצה ילדים. היא סיפרה לחברה שהפגישה בינינו כמה אני מקסים וחמוד אבל לא טרחה לספר לה למה לא נפגש שוב. מה זה אומר?

כשהסברתי ל"משדכת" את המצב היא עדיין הייתה בטוחה שאני ויתרתי על הבחורה ולא היא עלי. על ענין הצ'יילדפרי/נו-קידינג כבר כתבתי פה פעם אבל שוב ושוב מוזר לי להתקל באנשים שלא מאמינים לי, וטוענים שאני עיוור או אדיוט או שניהם.

מה אתם אומרים, זה אני או הם?