פרסים ושיפוט ליצירה אמנותית?

יוסי שריד בפוסט "פתאום ויכוח טוב" מדבר על תביעת העלבונות של סופרים ומבקרי ספרות בבחירה של פרסי ספרות, ספיציפית פרס ספיר.

הנושא הזה הטריד אותי לא פעם. איך אפשר לתת דירוג ליצירה אישית? איך אפשר לשים ציון על אמנות לא-שימושית ((יש הגדרה כזו? אני מתכוון לאמנות שאינה ארכיטקטורה או עיצוב תעשייתי או שיש לה שימוש מעבר להיותה שם תלויה על הקיר או מותקנת על כן וכולי))? למרות שפילוסופים כתבו שאמנות אמורה להיות "כשלעצמה" וללא השפעות זרות, אין ספק שהיוצר יש לו את האגו שלו והיה רוצה להיות מוערך. אם אסתכל על כמה עיצובים תעשייתיים מתחרים לאוזניות בלוטות' או לחלופין כלי מטבח, מנורות סלון, או מגדלי משרדים, הם יכולים להתחרות על יעילות, ארגונומיה, נוחות שימוש, ידידותיות לסביבה, ניצול אנרגיה, עמידות ועוד המון קריטריונים מדידים, אבל איך ולמה לעזאזל למדוד יצירות שלא אמורות לתת בונוס באף אחד מהתחומים המדידים? לא משנה אם מדובר בפרס ספיר, הוגו, נבולה, נובל לספרות או פרס הביאנאלה של ונציה, אין כאן קריטריונים אוביקטיביים, כל תהליך השיפוט צריך להיות של הקהל שיקנה מה שנראה לו טוב.

תפקיד המול"ים לדחוף לנו ספרים, המוכרים והמבקרים תפקידם לעזור לנו למיין אותם ותפקידנו להתמכר לקנית ספרים ((קניתי למעלה מ30 ספרים מצוינים החודש ביותר מאלף ש"×—, אבל אינני יודע מתי אגיע לקרוא אותם)). מפעל הפיס נרתם במסגרת פעילויות התרבות שלו ומחלק פרס ספיר. מפעל הפיס להזכירכם הוא נספח של השלטון המקומי הווה אומר גוף ממשלתי מחד, אבל לא ממומן מכספי מיסים מאידך. האנשים בועדת הפרס אינם בעלי אינטרסים אישיים כפי הנראה, אבל השאלה הבסיסית עדיין שם – האם צריך לתת פרסים לספרות בכלל, והאם מכספי הגוף ×”×–×” בפרט?

(כן, ברור לי שאני דורך כאן על כמה אגואים כשאני אומר שאי אפשר לשים תווית "מנצח" על ספר אחד לעומת אחר. כל אחד אוהב הכרה ביצירה שלו, אני רק שואל למה מישהו חושב שגוף ציבורי צריך להעניק פרסים לאמנות מסחרית כדי לעודד את שוק הספרות? האם זה ניצול טוב של כספי הפיס? אני מעדיף לתרום לקרן פרטית שתעשה את אותו הדבר. או ישירות למפעל הפיס אם הוא היה גוף פרטי, אבל הוא לא.)

סין. מה המשיכה?

יש לי חבר שאולי ירצה להשאיר את שמו מחוץ לפוסט הזה, אז נגיד ששמו א'.
הוא התאהב במדינה ובבחורה מקומית, ועוקר עכשיו לשם, לעבוד קצת ולהקים עסק. המזרח הרחוק ×–×” ×”"אמריקה" של אמצע המאה שעברה, הוא מספר לי. המקום שאליו טסים × ×”×’×™ מוניות בת ימיים והופכים לבעלי מפעלים ויצואנים מצטיינים. אני עדיין תמה כמה בקלות יתקבל שם אדם זר, שלא דובר את השפה והתרבות המקומיים, אצל ממשלה ששמחה על משקיעים ויזמים חו"לניקיים, אבל לא ממש נותנת לך גישה בלתי מוגבלת לעולם. לפני כחודש הוא בדיוק חזר משם, אחרי שמכל מקום הוא העלה אלי לשרת את עשרות הגיגות של התמונות שהוא צילם. "באמת מרשים שבכלל היתה לך גישה החוצה לרשת" אמרתי לו. "הייתי בטוח שיחסמו לך גישה להמון אתרים ולפורטים כמו SSH" – אתם מבינים, לשרת שלי אני לא מאפשר גישה בפרוטוקולים בלתי מוצפנים כמו FTP…

"איזה! התחבר כמו גדול, קצב העלאה מטורף, גם המהירויות של אימיול בתוך סין נהדרות… רק באמת כל פעם שהתחברתי לשרת שלך על winSCP הוא עצר שוב ושוב לשאול אם לשמור את המפתח של השרת. איך מפסיקים את ×–×”?"

פירוש ללא-בקיאים – חומת האש הסינית עושה מעשה "מאזין באמצע" לשיחות SSH ואני מניח שזה אומר שכל המידע שלך שעובר למעשה שקוף להם. כמובן שרצתי ושיניתי את כל הסיסימיות על השרת ליתר בטחון, למרות שלא ראיתי שום פעילות חשודה עליו בינתיים, אבל קחו את הענין לתשומת לבכן.

לסיכום, מישהו יכול להבין מה האטראקציה הגדולה במעבר לחיות ולעבוד במדינה טוטאליטארית?

צו איסור חירות לכבוד יום העצמאות

פוקס וגם קלינגער כותבים על הפארסה החמורה החדשה של ×”"דמוקראטיה" הישראלית. אולמרט נתפס סוף סוף באופן מובהק במקרה של קבלת שוחד, את כל הפרטים אפשר לקרוא בעיתונים ברשת, אבל הפרקליטות לא מרשה לי לתת לכם את הלינק אפילו (למרות שבחיפוש קצרצר בגוגל תמצאו שמות ופרטים). התירוץ – "שלא להעכיר לנו את אוירת ×”×—×’".

לראש הממשלה הפלילי שלנו לא נראה שהגיע הזמן לפנות את הכסא.
לפרקליטות לא נראה שאנחנו יודעים לקרוא אנגלית. או להפעיל דפדפן.
לפרקליטות גם קשה לשמוע על חופש עיתונות ודיבור, ועוד ביום העצמאות של המדינה.

כשאני אומר לאנשים שאנחנו לא בדיוק דמוקרטיה, מסתכלים עלי עקום. אין הפרדת רשויות, אין חופש דיבור, אין מנגנוני פיקוח, חוקי הלכה מקובעים בחוק האזרחי ((אפילו את יום העצמאות עצמו אנחנו כמעט ולא חוגגים יותר בתאריכים הנכונים בשביל שלדתיים ×–×” לא יפול בשבת)), יש שחיתות שמשתווה למדינות דרום אמריקניות כמעט. מצד שני הייתי תקוע היום (יום הזיכרון) כמעט שעתיים בחמשת הקילומטרים שבדרך חזרה הביתה מהסופר, ובדרך נזרקו מהמכוניות שלפני 5 סיגריות, CD אחד ועוד חפץ לא מזוהה שהייתי מהמר עליו כחיתול משומש. עמשראל יוצא לעשות קניות ליום העצמאות במקות ללכת לטקסים, לא אכפת לו מנופלים ולא מהצורה של המדינה שלו. הדוניזם נטו (וגם אני בינהם הייתי בסופר…).

יום הביפולאר השנתי שלנו גורם לזה שהקניות לחג דורסות את יום הזיכרון, והוא בתורו הפך ל"היום עם השירים היפים ברדיו" בשביל רוב האזרחים בני 30 ומטה, ואולי גם אנשים בגילי.

אבל בואו לא נעכיר את אווירת החג. יום הולדת שמח לך ישראל המסכנה. אני מקווה שעד שנה הבאה תעבור ממשלת ה"זכאים" מן הארץ, יבוטל גיוס החובה, ואנשים יתפסו יותר פרופורציות על מה מותר ומה אסור, מה חשוב ומה טפל.

על הפרטיות בארץ

חלי הופתעה שח"כים ממפלגות "דמוקרטיות" מעודדות צעדים שמחללים את חופש הפרטיות בישראל. אותי מפתיע שמישהו עוד מופתע. הפרטיות בארץ הולכת ונמסה בקצב שלא יבייש את הקוטב הצפוני, והנה עוד התייחסות טריה לכך.

חברי כנסת ישרים נשלק מוחם ברגע שהם נכנסים לבנין הכנסת. עצוב אבל זה מה שיש. אנשים שפעם הצבעתי להם (אנשי מר"צ הכי מביכים אותי בעשור האחרון), מקדמים אג'נדות שהן בעיני אנטי-דמוקרטיות, דורסות זכויות פרט ועלולות להיות חד-כיווניות בהחלט.

ספיציפית הפוסט הנ"ל מדבר על כך שמערכת גבית אגרת הטלוויזיה והרדיו דורשת רישומים ממפעילות הכלבים הדיגיטליים והלווין. האגרה היא מס גולגולת רגרסיבי מיושן, עלוב ועצוב. מילא אם היתה לנו טלוויזיה באיכות של הBBC, אבל זה חלום רחוק. האגרה היום הולכת ישר לממשלה כמס (כן, היא לא הולכת לתקציב של רשות השידור, שמקבלת כסף ממילא עם או בלי תשלומי אגרה, שאחוזים גבוהים מהכנסותיה מכסים רק את מנגנון הגביה המנופח שלה). הערוץ הראשון וקול ישראל מממנים עצמם קצת מהממשלה והרבה מנותני חסות ופרסומות, ואני לא מרגיש רע עם אי תשלום אגרה (במיוחד שאני אישית חף מטלוויזיה) כי אין קשר בין תקציב ואיכות הערוץ הראשון וקול ישראל ובין תשלומי האגרה.

ולגבי הפרטיות שלנו, מתלוננת גילי בתגובות לפוסט של חלי, רשות גבית האגרה של רשות השדור יודעת על כל מעבר דירה וחתונה או גירושין… כאילו מדליפים להם ממשרד הפנים! נו באמת – הם גוף ממשלתי, ברור שיש להם גישה לכל הנתונים של משרד הפנים. הממשלה מאוד יעילה כשמדובר באכיפה של תשלום מס. לעומת זאת מע"מ חייב לי שנתיים החזר אבל לא מוכן להחזיר לי את מה שמגיע לי עד שלא אגיע בגופי למשרד כלשהוא בי-ם בשעות שאני אמור לעבוד בת"א על הכנסה כדי לשלם להם.

בתגובות הוצע גם לגלם את האגרה בתוך דמי המנוי לכבלים. על ×–×” אני עונה: לא רוצה לערבב את רשות הכבלים עם הרשות הראשונה (עוד מידע זולג לידיים פרטיות, מספיק מעצבן אותי שלחברת דרך ארץ יש גישה למרשם התושבים וגם למרשם המכוניות של משרד התחבורה!). מעבר לזה אנשים שיש להם בבית גם יס וגם הוט ישלמו פעמיים, וכך טלוויזיות להשכרה בבתי חולים, כבלים שמחוברים לבית עסק… לא לא, ×–×” בלגן שאסור אפילו להתחיל איתו.

הדבר הנכון הוא כמובן לבטל את מנגנון האגרה, לצמצם משמעותית את ערוץ אחד או לנער אותו שיתחיל לייצר תכנים, והמימון יבוא ממס פרוגרסיבי, מהעוגה הרגילה של התקציב או מפרסום וחסויות. לא דרוש לזה שום מנגנון ומס רגרסיבי נפרד. מס פרוגרסיבי אומר גם שאנשי השכבות הגבוהות תורמים יותר לחינוך ושיוויון ההזדמנויות של ילדי השכבות החלשות (ע"י עזרה במימון הטלוויזיה החינוכית למשל), וזו ההשקעה הכי טובה של הכסף.

יהיה גם מצוין אם יהיה בארץ ערוץ ציבורי לא ממשלתי, משהו בסגנון PBS וNPR האמריקניים. כל דבר מלבד המפלצת המסואבת של ערוץ אחד ורשות הגביה שלה.

(עודכן, תוקנו ניסוחים ושתי טעויות הקלדה, הפוסט נכתב אתמול בשעות הקטנות של הלילה, סליחה אם זה יופיע לכם פעם שניה ברסס)

פקיסטאן חטפה את יוטיוב?

OMG! לפי OpenDNS הסיבה שיוטיוב ×”×™×” למטה בשעה האחרונה (מישהו הרגיש? לא אני…) היא שממשלת פאקיסטאן "חטפה" בטעות את כתובות הרשת של החברה, לאחר שהכריזה היום שהם עומדים לחסום אותה. במילים אחרות פעולה שנעשתה איפשהוא בראוטר(ים) בין ארה"ב ואסיה הצליחה ממשלה זרה לשגע בצורה יצירתית, בכוונה או לא, את הראוטרים של גוגל/יוטיוב (או של הספק (הבודד?!) שאליו יוטיוב מחוברת).

משהו כאן מוזר מאוד. מישהו מתווקווק על מישהו. אם ממשלה זרה יכולה לחטוף באמת טווח כתובות מספק רשת אמריקני או שיש כאן טעות אנוש חמורה או חור אבטחה מאוד רציני. אני מקווה שזה טעות אנוש ולא חור בגודל מגדל שלום בראוטרים של סיסקו, או שב24 השעות הקרובות הולך להיות מאוד "שמח" ברשת…

אוסטרליה כבר לא אופציה

עם השנים "איבדתי" כבר כמה וכמה זוגות חברים לטובת אוסטרליה. מדי פעם הם עוד מנדנדים לי שאארגן לעצמי ויזה ואבוא. לצד זה אני קורא שיהודים מפחדים להסתובב עם סממנים יהודיים בחוצות סידני, אחרי זה על חוק הDMCA האוסטראלי שגרוע בערך כמו מה שהקנדים רצו עכשיו להעביר, ועכשיו אני קורא שממשלת אוסטרליה תכניס מסנני תוכן סטייל סין על האינטרנט הפרטי. מספרים לך כמובן שאפשר לבחור opt-out אבל כמובן שעדיין יותר קל לבלוש אחריך, ואחרי שהכרזת שאתה לא רוצה סינון, ראוי לבדוק גם למה לא רצית אותו. ובקיצור, כמעט גרוע כמו חוק אטיאס עם הביומטריקה לכל מי שרוצה פורנו. אוסטרליה עם השנים מחפשת את מקומה עם ארצות הברית ברשימת המדינות שמדרדרות את חופש הפרטיות והמידע מה שיותר מהר. מענין כמה זמן יעבור עד שגם זכות הדיבור שם תיפגע.

ואחרי ×–×” פוליטיקאים תוהים למה האזרח שונא אותם…