בשקט בשקט, בלי שידעתי, תגובה אצלי בבלוג הפכה לסרטון קצר, לזכר ירון בלום ז"ל.

הנה האייטם על ירון באתר “בית אבי חי”, ומצרף שוב את התגובה המקורית של דודו:

הי עירא,

הגעתי לפוסט הזה אחרי שחיפשתי בגוגל מידע על ירון. קראתי ביומנים ישנים והגעתי שם לסיפור ההיכרות הקצר מאוד שלי עם ירון. דרך המכר המשותף שלנו, איתן, יצא לי לפגוש את ירון בפעם הראשונה, והאחרונה, ביום שבת שלפני אותו פיגוע בצומת בית ליד.

פתחתי לפני כמה שנים קבוצה לבלוגרים ישראליים בלינקד-אין. לא משנה אם אתה בולג בעברית או באנגלית, אם מתוך ישראל או על ישראל. חשבתי שיש לנו נושאים משותפים לדסקס, אבל לא הצלחתי לעורר שם הרבה תעבורה. הנה נסיון קטן שלי לעורר את הקבוצה מרבצה. אתם יכולים לענות כאן, אתם גם מוזמנים לענות שם אם יש לכם משתמש בלינקד-אין (הקבוצה פתוחה, לא חייבים להצטרף אם לא בא לכם).

חג חירות ביטוי שמח (גם אם באיחור של שבוע)

הפוסט הזה הוא למעשה תשובה שממשיכה את השרשור של התגובות לפוסט הקודם ומתייחסת לנושאים שעלו שם (אז קראו א השרשור כדי להבין את ההקשרים). העיזו שם כמה מאיתנו להביע במילים את החלום של חינוך הציבור למודעות וערכי דמוקרטיה, משהו שירגש אנשים באופן פיוטי כמו ש"קוסמוס" גרמה לי ולגיקים בני דורי להבין את המדע והאנושות דרך משקפי המדען ההומניסט המשורר של קארל סאגן.

אני מגיב אחרי התגובה האחרונה של טל: זה שהחינוך דפוק במתכונתו אנחנו יודעים. זה שילדים כבר לא הולכים לתנועות נוער שפעם אולי היו מנחילות ערכים (וגם זה לא בהצלחה) זה גם ידוע. השאלה מה אנחנו עושים עם דור Z או איך שלא קוראים להם. החבר’ה שתהיה להם זכות בחירה בסיבוב הבא.

מי שעוקב קרא אולי על מחאת עובדי צומת ספרים נגד שעון הנוכחות הביומטרי. יש שאלה כבדת משקל פה, האם יפה לכופף אנשים שעובדים בשכר מינימום ולאלץ אותם לוותר על עוד פרטיות משכבר ויתרו, להגדיל את אי האמון בין העובדים והמעסיקים, וכולי?

ובתוך כל זה, הבוקר התפרסם מכרז, הלשכה לפרסומים ממשלתיים של משרד הפרופגנדה רוצה מחקר על הכללת אמצעים ביומטריים בתעודות זיהוי.

האם קראנו נכון? העבירו חוק ועכשיו רוצים לדעת אם זה טוב או רע? היינו מתים. המחקר המבוקש הוא “מחקר מקיף שישמש בסיס לגיבוש המיתוג והאסטרטגיה המתאימים להשקת התהליך במטרה לעודד הציבור להחליף את אמצעי הזיהוי הקיימים באמצעי זיהוי ביומטריים”.

מבקרת משרד התחבורה חזרה סוף סוף אל דורון בתגובה למכתב ששלח להם (ל מכתב שלי אולי יענו לי בנפרד). והרי תגובתם עם הדגשות שלי:

לכבוד מר דורון אופק באמצעות דוא"ל: doron (at) ofek.biz

א.נ,

הנדון: תלונתך בנושא מאגר התמונות של משרד התחבורה סימוכין: מכתבך מתאריך 27/3/2010 מכתבה של מרכזת תלונות ציבור, גב’ מזל אלבלה, מתאריך 13/4/2010

1. במכתבך אשר בסמך טענת, כי משרד התחבורה מנהל מאגר תמונות ביומטרי.

לטענתך, הובא לידיעתך מכתבנו למר עירא אברמוב, לפיו מאגר התמונות של משרד התחבורה אינו ביומטרי. במקביל, הובא לידיעתך מכתבה של עו"ד נגה גודלניק מהלשכה המשפטית של משרד התחבורה, אשר השיבה בנושא לאגודה לזכויות האזרח. בתשובתה ציינה עו"ד נגה גודלניק, כי אכן מדובר במאגר ביומטרי, כפי שהנך טוען.

אני לרוב לא אוהב את מה שמייקל מור מוציא תחת ידיו, הוא מייצר תאוריות קונספירציה בסרט נע ללא נקיפות מצפון, ו לא מעט אנשים העידו שהוא הוציא את דבריהם מהקשרם לצרכיו. אני צופה בסרטים האלו לפעמים בעיקר כדי לגלות את הכשלים הלוגיים ולהבחין אילו משחקי מסרים סמויים וסתירות הוא מפעיל כדי להזריק את דעותיו לצופים בצורה לא הגונה. אבל למרות קורטוב מלח היתה לא מעט אמת ב" קפיטליזם - סיפור אהבה". הסרט הזה לא היה צריך להמציא הרבה קונספירציות כי באמת יש כאלו פה ושם, הוא פשוט מרכז כמה סיפורים קיצוניים למדי שממחישים כמה כלים של שוק כלכלי יכולים ליצור נזק כשאין עליהם פיקוח - אם יש “יד נעלמה” הרי שהיא זו שמוחצת את האנשים בתחתית הסולם ולא מצילה אותם. באחד מהקטעים בסרט הוא מראה כיצד הרבה חברות, כולל חברות בלו-צ’יפ מכובדות, מוציאות לטענתו פוליסות חיים על עובדיהן כאשר הן המוטבות, במילים אחרות החברה מרוויחה אלפי או מאות אלפי ולפעמים מליוני דולרים מזה שעובד שלה ימות, וזה לא כסף שמשפחתו תקבל או משהו. להוסיף עלבון על פשע, השם של הפוליסות האלו בז’רגון הביטוחי הוא פוליסת dead peasants, או “פשוטי-עם מתים”. לפי הויקיפדיה האנגלית, פוליסות “פשוטי-עם מתים” נמצאות בשימוש כנראה אצל רבע מחברות “פורצ’ן 500” ומבטחות 5 מליון עובדים.

השלמתי קצת צפיה בדיילי שו וקולבר, ופשוט הייתי חייב לחלוק איתכם… The Daily Show With Jon StewartMon - Thurs 11p / 10cGod Smackedwww.thedailyshow.comDaily Show Full EpisodesPolitical HumorTea Party

ובנושא אחר, הסיקור על הסיקור של בריחת הנפט במפרץ, פשוט מצחיק עד כמה שזה עצוב. המכונית הבאה שלי לא תסע על דלק מאובנים, זה כבר בטוח.

The Colbert ReportMon - Thurs 11:30pm / 10:30cBP’s Undersea Domewww.colbertnation.comColbert Report Full EpisodesPolitical HumorFox NewsThe Colbert ReportMon - Thurs 11:30pm / 10:30cOil Containment Solution Randomizerwww.colbertnation.comColbert Report Full EpisodesPolitical HumorFox News

חיפשתי מילים לתאר את הדוקטור ה-11 והטארדיס החדשה שלו, לא הצלחתי למצוא פתיח מוצלח, אז רבקה ווטסון באה לעזרתי:

מאט סמית’ ליצן (צריך להיות), אבל מה עוד? אני עוד לא משוכנע שמלבד פרצוף גומי מכוער יותר מזה של אקסלטון, “יש לו את זה”. הזמן יגיד. נכון לכרגע שני הפרקים הראשונים בסדרה החדשה של הדוקטור מסמנים שינוי מעניין בכמה כיוונים, בסדר חשיבות יורד: מלווה חדשה ג’ינג’ית סקוטית יפה וסקסית, אין דייויד טננט, מפיק וכותב ראשי חדש, לוגו ופתיח חדשים (מחודשים מדי?), טארדיס חדשה, מברג קולי חדש, שחקן ראשי חדש. לצערי יהיו דאלקים, הפרק השני גונב רעיון מהפרק הראשון של ST-TNG, והכותבים מאמינים כי מוסד המלוכה הבריטי יחזיק לעוד 1000 שנים. אהה…

פוסט צרכנות מתוסכל נוסף. אפשר לדלג על הפרטים המשעשעים ולעזור לי בהתלבטות שבסוף הפוסט.

דורון אופק כתב על פורום השולחן העגול במכון לדמוקרטיה והזכיר את ענין השואה והמספרים על היד. לבד מקטע קטן ופופולארי לא שלפנו את השואה יותר מדי בקמפיין הזה, ואולי לא מספיק.

כשהצעתי לאמץ את " יד ושם" בתור סלוגן למדבקה, אמרו לי שהגזמתי, אבל אם אזהרות של הצד שלנו לא עובדות, מסרים אחרים אולי יעזרו, אם נביא דברים בשם אומרם:

משרד הפנים: “אף אזרח לא יסכים מרצונו הטוב, להפוך חלק מהמאגר הביומטרי”. איזו בחירה יפה של מילים! לא “להתנדב” או “להרשם למאגר”, אלא “להפוך לחלק”. תחשבו על זה לרגע.

היתה פה פעם שיחה על זה שלאנשים הפריע שאני כותב טמקא במקום YNET, והאם אני צריך להתחשב בזה שלא כל הקוראים שלי " מדברים בז’ארגון אינטרנט". ובכן היום, באיחור ניכר, גיליתי שהיה להם פודקאסט אשר YNET בעצמם בחרו לקרוא לו טמקאסט. אני מרגיש פחות אשם עכשיו :)

שבת שלום לכל שוחרי המדע והידע, אני שמח להודיע שאתמול בערב, LHC השלים סוף סוף הקפה מלאה בהצלחה, והמסע סוף סוף מתחיל! בקרוב דיווחים ויזואליים בערוץ שלהם ביוטיוב, ללא ספק. למי שמעדיף יותר רעש אפשר להרשם לטוויטר שלהם. מלבד זה אל תצפו בינתיים לתגליות של בוזונים ואשרורים לתיאוריות מיתרים, עוד לא מתוכננות התנגשויות חלקיקים בשלב זה, כרגע עושים בעיקר בדיקות מכשור ומחשוב, כיוונונים עדינים רבים, הפיסיקה האמיתית תתחיל ב2010.

תודו שזה cool, ספציפית קצת מתחת 2 מעלות קלווין. תרשו לי לרגע להתרגש במישור הפילוסופי :)

זהירות, אחרי הקיפול - מסר אתאיסטי רוחני!

הנושא עלה פה כמה פעמים בשבועיים האחרונים, אני חושב שזה יהיה מעייף אם אני אמשיך ואכתוב על (ונגד) הומאופתיה, או על סוגסטיה ופלאסבו, אבל החלטתי לסגור בכמה מילים על אמונה ומדע, ועל עולם מטריאליסטי ולא דואליסטי.

בגדול, תוכלו להגיד שאני אדם מאמין, יש כמה עקרונות שאני מאמין בהם כי הם מספקים לי את ההסברים הכי משכנעים וניתנים לבדיקה ודיון. האם רפואה קונבנציונאלית היא האמת? לא, היא פשוט השיטה הכי טובה שמצאנו בינתיים (תאוריות על וירוסים, בקטריות ותפקוד התא פועלות הרבה שנים תחת הרבה בדיקות עם הרבה הוכחות בשטח). במובן הזה אני לא מאמין ברפואה קונבנציונאלית, אבל אני כן מאמין ששיטות מדעיות, אם הן מיושמות כראוי, יביאו אותנו לתשובות הכי נכונות. אני לא “מאמין באבולוציה” אלא אני מאמין שאבולוציה, תורת מבנה החומר ותאוריות דומות שכאלו הן ההסבר הכי טוב שיש לנו כרגע ואנחנו משכללים את ההסברים האלו כל הזמן. הסברים מספיק טובים ומוצקים כדי שאפשר לבנות עליהם מחקרים נוספים ולפתח שיטות לשיפור הידע האנושי ואיכות חיינו.

אחרי פרק מוזר ומוצלח של סאות’ פארק היורד על וולט דיסני ו"טבעות צניעות" הייתי חייב להבין מה הסיפור עם purity rings ומי הם האחים ג’ונאס, ומצאתי את הראיון ההזוי הזה. המנחה שואל משהו על התדרדרות הנוער “…ואז אתה מוצא את עצמך בכלא, או בקיבוץ, או במקרה הממש גרוע בסיינטולוגיה”. אין לי מילים.

אמא שלי בדיוק מחפשת שם לאולם האירועים החדש שהעסק שלה מקים. אחת ההצעות שעלו היא “שבע”. מספר ראשוני יפה שמתקשר להמון דברים חיוביים, אולי גם לשבע הברכות שבחתונה היהודית, ומצד שני יהיה חביב לדמיין את הדיאלוג הבא חוזר על עצמו…

- “אז איפה אתם מתחתנים?” - “החתונה תהיה בשבע” - “לא שאלתי מתי, שאלתי איפה” - “אהה.. החופה בשמונה וחצי, אבל החתונה בשבע…”

מוסד התוכנה החופשית פועל בשוק האמריקני לא מעט ולכן בחרו להתקיף במילים נוצריות את שבעת החטאים של התוכנה הקניינית (המקבילים לשבעת החטאים בנצרות) לכבוד צאת “חלונות 7”.

כמה מילים שהתחילו בתשובה לפוסט של מרגוליס, שהוא בתורו חלק מרב שיח בלוגוספירי שהגיע אל שחר, דובי ואחרים (מי פותח בלוגדיבייט?), וכרגיל יש שתי סיבות שאגרור את התשובה לכאן: האורך והעובדה שבלוגלי עדיין לא התקינו את התוסף להרשמה לתגובות של וורדפרס-מו. תוך שאני עונה כאן, גיליתי שהזמינות הבעייתית של בלוגלי ואולי סיבות אחרות, גרמו למרגוליס כמו רבים אחרים לעזוב את בלוגלי, והפוסט אליו אני עונה עכשיו שוכן כאן, ואפשר להרשם לתגובות, עכשיו רק נותר לי לברר למה לכל הרוחות טראבקים לא נוצרים אצלי כבר חודשים :(

• היסטוריה של כמה שנות חיובי אשראי (סיפור חדשות מהשבוע האחרון)
• צה"ל חשף פרטים אישיים של מתגייסים באתר האינטרנט שלו.
• עוד פריצות מטרידות מרוכזות בדף בטכניון, ותודה לעמיתי במטה המאבק שהביאו אותו ולינקים אחרים ברשימה זו לתשומת ליבי.
• ניוזילנדי פיצח את הצ’יפ החכם של דרכוני המדינה.
• הרג’יסטר ב אייטם מרכז מצוין על האשליה שבביומטריה, ואפשר למצוא עוד אייטמים מצוינים בין הררי חדשות על פריצות תעודות ודרכונים, וכמובן אפשר ללמוד עוד על הדליפות של מאגרי מליוני אזרחים וכמובן פיצוחי דרכונים ו תעודות. הכי מצחיק - האזנות לצ’יפים של RFID מוצאות מהחוק - כך ממשלת וושינגטון חושבת להגן על הפרטיות של אזרחיה…
• נורבגיה הדליפה בטעות נתוני הכנסה וזיהוי של 4 מליון אזרחים.
• ובונוס משטרה (מעדכן באוגוסט 19) - משטרת אוסטרליה מנסה לפתות פורצים, אבל הם מבינים את זה תוך דקות ופורצים את מערכת הניטור (honeypot). מסתבר שהתוכנה הותקנה ע"י noob אמיתי על מכונת וינדוז ובלי סיסמא לroot של הDB. דוגמא קלאסית לזילזול של המשטרה ביכולות של “האויב”. אני מקווה שעל השרתים האמיתיים הם מגינים יותר טוב.

זוכרים איך נעצר המאגר בגרמניה? האקרים פרסמו את טביעת האצבע של השר הממונה באינטרנט אחרי שהיא נלקחה מאיזו כוס או בקבוק. אולי בקבוק בירה גרמנית טובה ואולי סתם בקבוק מים מינרליים, אי אפשר לדעת…

אחת לאחת, הייתי עורך מעט מאוד מילים מ התגובית הזו ב-YNET, הפורטת את ציטוטי שטרית לפרוטות ועונה עליהם.

עלתה קובלנה קטנה מקהל הקורא, שהעובדה שאני משתמש בשמות מעוברתים או מחו"לנים לאתרים שונים (( טמקא, הטוש, הקופה הרושמת, וכולי)) וטעויות מכוונות כסלנג בלוגרים ((לא לידוג, צ’כונה, מ’סתומרת)) מפריעה לקריאה זורמת ומטרידה את מנוחת הנחנחים.

ברצינות, זה משוב חשוב בשבילי - יש למישהו דיעה בנושא? זה נראה כגורם מפריע? חוסר רצינות? מסיח את הדעת מעיקר המסר? מודה לכם מראש.

אין קשר ברור מיידית, אבל הנה שני לינקים שנשפכו אלי עכשיו מהטוויטר. אחד על סכנות הגימטריה לשכל הישראלי, ואחד על סכנות פיקוח היתר על שוק התקשורת לכיס הישראלי. חברו את זה עם זה איך שתרצו.

המשך מעללי עירא והויקיפדיה. אתם מוזמנים להציץ ולהפגע.

המשך מעללי עירא והויקיפדיה. אם לא מענין לכם דלגו חופשי.

המשך מעללי עירא והויקיפדיה. אם לא מענין לכם דלגו חופשי.

המשך מעללי עירא והויקיפדיה. אם לא מענין לכם דלגו חופשי.

המשך מעללי עירא והויקיפדיה. אם לא מענין לכם דלגו חופשי.

המשך מעללי עירא והויקיפדיה. אם לא מענין לכם דלגו חופשי.

לא רציתי ולא דמיינתי, אבל הנה מה שמצאתי הבוקר (12 למאי), בדף השיחה שלי בויקיפדיה:

שלום עירא, בעקבות תלונתו של משתמש:אלמ|ג, על ההתקפה האישית שערכת נגדו ב פוסט זה, מצאתי לנכון לחסום אותך לצמיתות. ויקיפדיה פתוחה לביקורת, אבל כותבי ויקיפדיה ראויים להגנה מפני תקיפה אישית. דוד שי - שיחה 07:36, 12 במאי 2009 (IDT)

האקדמיה ללשון מפרסמת: 220 מונחים חדשים בתחום היין, פרויקט שהשתתפו בו כמה מפעילי היין הבולטים בארץ, ועל המילון המשובח הזה שמענו רמז רק יומיים לפני כן בטעימת יינות עתידיים של יקב ויתקין מאסף פז (יינן ויתקין) ומירה איתן (יין וגורמה) שהיו שותפים ביוזמה.

אני והחברים מאוד נהננו, ומי שיש לו הכנסה (או לחלופין אין לו הכנסה ואיבד לרגע שפיות כמוני) לא יצא בלי איזו רביעיה או שישיה של בקבוקים עתידיים. אולי בהמשך אכתוב גם על היין (בינתיים אסתפק בלרמוז לכם שכל אוהב יין שלא יקנה שישיה של הפטיט סירה יצטער על זה מאוד עוד שנתיים, או שלוש, או ארבע, כש"המפלץ" הזה יתחיל להגיע לשיא…), בינתיים אתן לתמונות לדבר… עדכון 25 למרץ: בקריאות עידוד של “אסף! תעשה לי יין!” כתבו על זה בשבילי שכני לשולחן הטעימות. אני מסכים יותר עם ההבחנות של גיא אבל גם יפה ציין ליאור את הגישה המיוחדת והנהדרת של אנשי יקב ויתקין לשיווק (למעשה לפי עדותם של אסף, שרונה ודורון - יש להם ויכוחים חוזרים עם אנשי השיווק שלהם בנושא, ולכן אנחנו אוהבים אותם).

גיא כתב בדיוק על מאבקי הדתיים בטיב-טעם החדש בנווה שרת, וספציפית על הפרשנות של אסף וול למצב והתייצבותו לצד הטיעונים החרדיים. לא קראתי הרבה מטוריו של מר וול והלכתי להציץ בכמה. ידידי אפי שעוקב אחרי טוריו טוען שהקו שלו הוא סכסכנות שאמורה להסוות לאומנות יהודית לפי מסורת טומי לפיד: כשכשנוח לה היא חילונית צינית, כשנוח לה היא שמרנית אפולוגטית, ולפעמים מר וול כותב סתם ב סרקאסטיות מלאת התלהבות עצמית או שפשוט יורה במקביל לכל הכיוונים עד שכבר לא ברור לי בעד או נגד איזה צד הוא. נראה לפעמים שיש בו איזו צביעות יצירתית של ביקורת בלתי בונה על כולם לצד התחמקות מהגדרה עצמית או הבעת עמדה ברורה מדי שעלולה להפריע לו יום אחד אם היא תשלף בפניו בויכוח ותסתור את המלך במעירומיו.

לפני כמה חודשים התחלתי להכין פוסט סיכום על אוגוסט פנגווין ושכחתי אותו בתחתית ערימת הטיוטות. לפני יומיים התעורר לחיים הרסס של עמותת המקור כדי להודיע לי בהתראה של שבועיים וסיגריה על האסיפה השנתית של העמותה ונזכרתי בטיוטא הלא גמורה. זה לא לגמרי מפתיע אותי, כי אתר המקור לא מפרסם הרבה דברים. האייטם הקודם היה לגבי מועמדי פרס המקור (אין פוסט על מי זכה בסוף) , לפני זה הודעה על שאורי עידן פותח את משרד W3C בישראל, ולפני זה טיפה ציטוטים של ידיעות ממקורות אחרים. לא ראיתם את ההזמנה לאסיפה? נראה שהרסס של עמוד הבית של המקור פשוט לא מוצג בעמוד הפלאנט. הוא כל כך לא בשימוש שפשוט שכחו אותו.

הבלוגוספירה עוד מהדהדת את הפליאה והכעס על שעיתונות המיינסטרים לא צייצה מילה על שריפת הספרים של שבוע שעבר, אני גם התפעלתי ראות ששום מילה לא מופיעה ב"צו פיוס" ומקומות אחרים, גם לא באתר של גוש שלום. הבוקר הפנה אותי אפי לפרסום חדש שם, אז מה כן מעסיק את גוש שלום?

שלמה גרוניך, מתנחלי סילוואן ואירווין מוסוקוביץ - גוש שלום שלמה גרוניך, בהחלטתו “לחגוג” יחד עם המתנחלים הגזענים בסילוואן ולחלוק כבוד לפטרונם המפוקפק אירווין מוסקוביץ, מזהם את עצמו בכתם של זוהמה שלא ימחה.

בלוג חדש ומעניין נולד השבוע בבלוגלי, שמו " משפט אחד" והוא בא לתת גרסא מקומית ל בלוג מקורי באנגלית שאני קורא מדי פעם שבתורו מזכיר את סיקספיקס וואחרים. הקוראים מתבקשים לתרום (בשמם או בעילומו) משפט דרמטי אבל אמיתי, משהו מהחיים. התרומה נעשית בטכנולוגיה ה"מוגבלת" של בלוגלי בצורה של כתיבת תגובה אז זה קצת מבלבל (במיוחד אם רצית לכתוב בעילום שם, כי חייבים לתת כתובת דואל). מלבד זה היוזמה ברוכה ונהדרת. מה הבעיה? שיוצר(ת) האתר שומרים את זהותם בסוד. לכאורה אין כאן בעיה כי גם מי שתורמים סיפור יכולים להשאר בעילום שם עם כתובת דואל פיקטיבית, אבל בעיני יש בעיה. הבלוג שבאנגלית צץ בים של מליוני בלוגרים, ואילו הבלוג הזה בבלוגלי הוא תחת שרביטו של אחד מחברי הביצה המקומית (ולפי מקבץ הסיפורים הראשון ששוחרר בו, זה ברור לי שמדובר כנראה באחד או יותר מצוות מכון ההיתוך הקר של פ"ת) ואני שואל, למה האנונימיות של העורך? למה זה מועיל?

נדב שאל לפני שבועיים מה רע בתקינות פוליטית והרבה זמן תכננתי לענות ולא הגעתי לזה.

ראשית, כמו שהפוסט שלו מציין, הגישה הזו מטפלת בסוכר שמפוזר על הצואה (סליחה) ולא בבעיות האמיתיות. שנית זה גבול שאף פעם לא מפסיק להצטמצם ותמיד מישהו ימצא עוד פינה של משהו שמפריע לו והופ עוד מושג חייב לעוף מהלכסיקון. למונח הפוגע נמציא יופומוזמים (יופומיזם = אותה גברת בכיסוי אדרת) ובסוף גם מילה זו תפגע במישהו יום אחד. אני ממליץ בחום שתפנו חצי שעה לצפות בפרק של “בולשיט” שדן בנושא ‘מילים בעייתיות’, צנזורה וחופש דיבור, בין השאר צולמה שם מרואיינת מ’חגורת התנ"ך’ אומרת שאבא אמר לה שכל פעם שרוצים לצעוק ‘ג’יזס קרייסט’ אומרים במקום זה ‘סנטה וואקה’. העצוב זה שסנטה וואקה היא פרה קדושה בספרדית, וזה עלול להעליב אולי את ההודים? (אגב אני בטוח ש’חגורת התנ"ך’ זה יופמיזם ל’המשוגעים מהדרום’). עוד דוגמא מהעולם האמיתי היא שאסור מהחודש להגיד בטלוויזיה האמריקנית ‘ניגר’ אז מיד צץ יופומיזם חדש בטקסס, מעתה אל תאמר אפרו-אמריקני כי אם ‘קנדי’. ומה יקרה כשהמילה תהפוך גם היא לקריאת גנאי? טוב, לקנדים גם ככה יש כבר בטן מלאה על השכנים המעצבנים מלמטה.

כמו כל וורדפרסאי עצמוני אני לא מעיז להקים מערכת בלי אקיסמט. למעשה הוא כ"כ מוצלח שהפכו אותו לחלק מובנה מהמערכת בגרסאות האחרונות. רק על באג אחד עוד לא התגברו - קשה לצאת מחיבוק הדוב שלו אם הוא פיתח טעם לאחד מהחברים שלך. חברי הטוב מישל נאכל כבר 6 פעמים החודש וכל פעם מצאתי אותו במקרה במעבר השבועי על תיבת הספאם של גברת וורדפרס וחילצתי אותו ממלתעות ה/dev/null

מישל שאל למה אני לא משתמש בגוגל, והתשובה הפשוטה היא שכאן מדובר בסט חוקים נפרד לגמרי, ושאינו מקביל לגמרי לספאם שבאימייל. הניסוחים שונים, מדובר בחוקים הרבה יותר פשוטים של ספירת כמות ואיכות הלינקים, ולשמחתי יש לרוב חזרה כל כך נרחבת על דוגמאות שזה מאוד קל. ספאמרים של תגובות בבלוגים בימינו עובדים ברמה שספאמרים של מייל עבדו באזור 2001, מאוד קלים לפילטור יחסית מהיר ומאוד אמין. מה גם שעוד לא כתבו פלאגין שיעשה את זה ואני אישית עצלן :-)

w00t היא מילת השנה של מריאם-וובסטר. זה באמת יכנס למילון או שזה קוריוז של הצפת הצבעות באינטרנט?

האיטם הנ"ל הוא מ"הרג’יסטר" הבריטי, והם מרשים לעצמם לרדת על האמריקנים שכמה מילים ותיקות רק עכשיו מגיעות אליהם, אבל מצד שני נכנסות מילים כמו w00t או פייסבוק כפועל (כבר לא מגגלים אנשים בימינו, מפייסבקים אותם), והחביב ביותר אולי הוא Blamestorming. אני אוהב הלחמים כאלו, וכאן מדובר על הלחם כפול :-)

ואם אני כבר בפוסט חדשות, עוד קצת לינקיה: \* טרי פראצ’ט מודיע כי גילו אצלו אלצהיימר :-( הוא מבקש מהמעריצים לא להתחיל להספיד אותו, יש לו זמן לכתוב עוד כמה ספרים. אם אתם מתחילים בדיסקוורלד כמוני, הנה מדריך, שמתוחזק באתר הזה בכמה שפות, אפילו בעברית (אוי, העיניים! אהההה!) \* בהודו לפי החוק: כבד את אביך ואת אימך או שתלך לכלא. אין לי מה להגיד על המוזרות הזאת. אולי לקוסטאנזה או וודי אלן? \* קורי דוקטורוב, יהודי יקר והגיבור החדש שלי, מדבר הרבה על זכויות יוצרים, קונים, D RM, פרטיות ושאר ירקות. שני אייטמים מעניינים השבוע: נגד הקינדל של אמאזון, ועל מותו הקרוב של פייסבוק. הוא גם סופר מוכשר שמפרסם את כל ספריו תחת CC-NC-SA והוא מזמין את הקוראים לעשות עם הסיפורים “רמיקס”, עיבוד, תרגום ומה שבא, להקה אחת כבר הפיקה שיר על בסיס ספרו האחרון, וגם פרסמה את כל הערוצים הנפרדים של ההקלטה ברשת להמשך השתתפות המאזינים ביצירה. מומלץ! \* מתנות קריסטמס לחובבי סטימפאנק, ו בובות לחובבי מוטציות \* יותר אנשים צריכים להשקיע ב מכוניות ירוקות (של השכן ירוקה יותר). \* המציאות מחקה אמנות - פחיות חמצן לנחנקים בעיר. \* הפורנו בד"כ בחזית הטכנולוגיה, קצת באיחור אבל הוא הגיע גם לרשתות החברתיות. אם תשאלו אותי, פנטהאוז והאסלר ופלייבוי הן אימפריות שלא מחזירות מספיק לקהילה. שייתרמו אולי מערכת החינוך? יש אנשים שחייבים חינוך מיני דחוף!

קיבלתי תלונות שאני לא מעדכן מספיק.

א. קפוץ לי.

ב. הנה סיפור אורנג’ קטן להתחיל איתו את השבוע…

פעם פעם חשבתי שדור שלישי זה מגניב. זה היה בדצמבר 2005 ולקחתי לשבוע נוקיה 6680, אבל האיטיות והבאגים של הסימביאן הביאו לי את החורפה וביטלתי את העסקה. לפני שבועיים גיליתי שאני ממשיך לשלם חבילת גלישה חודשית לדור שלישי למרות שאין לי מכשיר מתאים ולמרות שדרשתי לא להשתייך לאחת עוד כשקניתי את המכשיר. שיחה לאורנג’ סדרה את זה מאוד מהר (למרות שבאמצע ניסו למכור לי חבילת GPRS למרות שברור שאינני גולש) ואכן השבוע קיבלתי זיכוי בחשבון החדש. זיכוי של 425 ש"ח, בלי ריבית. שאלתי אותם מה נהיה ואמרו לי שזה מה שיש, אבל לא ניסיתי להתווכח, כי היה שם ענין אחר. החשבון הגיע בדואר רשום ואילץ אותי לכתת רגלי לדואר, ואז בתוכו מצאתי גם הודעה חביבה שהודיעה לי כי “מחיר שליחת SMS עודכן ל39אג’ פלוס מע"ם”. לא “התייקר” או “הוזל” אלא “עודכן”. במקרה אני זוכר שהוא עלה קודם 3 אגורות פחות. כסף פיצי אבל מה אכפת לי לשאול מה הסיפור?

בעזריאלי מתקפת הנוער בעיצומה. אין לילדים האלו בית? בעיקר ילדות בגילאי 10-17 מסתובבות כאן בקניון ברמות שונות של אחוזי כיסוי גוף מסתובבות ו"עושות שופינג". כאילו שבבית גדלים להם עצי כסף בחצר.

היום עליתי על מעלית בקומה מינוס 2 בחניון לכיוון הלובי בקומה 0. המעלית בדיוק עלתה מקומה מינוס 3 (קומת חניון של מנויים בלבד), והיו בה שתי נערות בסביבות 14 ונראה שהיה זה מסען הראשון במעלית:

- “הי, המעלית הזאת רק יורדת!” (להזכירכם בנקודה זו, 80% מהמעלית הוא קיר זכוכית ואפשר לראות מצוין אם אתה עולה או יורד) - “לא נכון, הרגע עלינו, את לא רואה? זה מינוס אחד!” (לא נכון, היינו במינוס שתיים. זה היה על הקיר ממול המעלית, בתצוגת הLEDים מעל הדלת ועל עמודי הבטון בחניון שנשקפו דרך קירות הזכוכית) - “את בטוחה?” - “כן כן, אנחנו פשוט עברנו בכל התחנות” - “נו די, בואי נרד!” (המעלית בדיוק עצרה במינוס 1) - “לא רגע נו חכי, כאן זה רק החניון” - “אה..” (מסתכלת בכיוון הקיר השקוף) “בואנה, זה עושה לי כאב ראש” - “גם לי יש כאב בטן”

בפינה הימנית של חלון הג’מיל שלי אני נהנה לפעמים מהנסיונות של גוגל לשבור שיניים בעברית :-)

BlogFerence הוא “כנס בלוגרים” בשיחדש. אפילו כנס הבלוגרים הבינלאומי הראשון, מעיזים להכריז. חיפוש קצר בגוגל מגלה כי לא כצעקתה. גם הבינלאומיות היחידה בו היא שחלק מהמרצים מגיעים מחו"ל, אבל לא המשתתפים.

שמתי לב לקיומו באחד האמשים, נראו לי מאד הפאנלים ביום הראשון אבל יום הסדנאות השני נראה פחות מרשים. הגעתי לטופס ההרשמה באתר, מילאתי פרטים למכביר, וכשלחצתי “שלח” קרא הדבר הכי פחות צפוי. לא קיבלתי הודעת שגיאה, ולא הודעת שליחה, קפץ לי חלון תוכנת הדואל עם הפרטים שמילאתי בהיכון לשליחה בדוא"ל, ועוד עם השם שלי בעברית בקידוד לא נכון. מדובר להזכירכם ב"אוניברסיטה של המחר" בשיתוף עם נענע, טורפי אתר הבלוגים המוביל בארץ (עד שבלוגלי יעקפו אותם אינשאללה). את המכתב עם הפרטים האלו (לאחר שלחצתי שליחה) קיבלה מזכירת בית הספר לתקשורת של המוסד הנכבד ידנית וענתה שאתקן את הקידוד.

חבר הפנה אותי לאנציקלופדיה “דעת” המקוונת, וצחק שהערך “אתאיסט” לא נמצא, אבל חיש קל מצאתי את ה אפיקורוס. אני קורא שם את הקטע שמסומן “תוספתא מסכת שבת” וחושב איך זה שבעברית אין מילה לג’יהאד. כתבתי להם “הערה” לערך, כי לא יכולתי להתאפק פשוט. “מהכתוב כאן משתמע שאדם שנולד ליהדות לפי שיוך משפחתו ומרגיש כישראלי ובן העם היהודי אך מתרחק מהדת ומתנגד לסמליה וכופר בעיקר, או במילים אחרות ישראלי אתאיסט שכמותי - ראוי להיות מופקר למאכולת אש או שאר אסונות ושנאה ואולי גם פעולות איבה של ממש מידי מאמינים?”

פעם פעם פעם מישהו אמר שנוסטלגיה תמיד תמכור. אתםם זוכרים את זה? כן זה היה פעם. ואיך שהוא צדק! פי… האנשים האלו היו צודקים פעם… אני זוכר איך… טוב אבל אני נסחף. לא באתי לדבר על נוסטלגיה אלא לספר אותה. הרבה מהקוראים שלי לא מסותבבים בבלוגוספירה ולא יודעים שמדי פעם יש גל פוסטים באותו הנושא. בשבוע שעבר הסתובב אחד של השתפכויות נוסטלגיות על “איך גיליתי את האינטרנט”. התחילה את זה כרמל, אותה אני מכיר עוד כ"carmel" מ-IRC, בחיתוליו של ערוץ ישראל בEFנט, והמשיכו את זה עוד כמה אנשים, ועכשיו כרמל גם הוסיפה פרק חביב וחשוב נוסף.

מישהו עוד לא שמע את לוסי בשמי היהלומים של שאטנר? האיש הוציא בעבר תקליט (נדמה לי אפילו שבאחד מהשירים מופיע נימוי) ולאחרונה תקליט נוסף.

- פיהוק - “אתה עייף?” - “למה, יש לאמא שלך פטנט אחר?”

5 שעות באוטו לא חייב להיות סבל, הרצנו קטעים, התפעלנו מנופים, הייג’ינקס וטומפולרי. צריך לדעת עם מי לנסוע, וצריך לדעת מה לחפש. עד סוף השבוע האחרון לא ממש אהבתי את אילת, אבל עכשיו אני רואה אותה שונה :-)

עצוב… רגינה ספקטור, אחת הזמרות האהובות עלי ביקרה השבוע בארץ, וכמעט אף אחד לא כתב על זה ב"עתונות הרשת". לא נענע, לא טמקא, לא וואלה, בטח שלא מסן, לשימחתי נרג’ הקדישו טור. בראשון בערב זיפזפתי שלא כהרגלי ונחתתי על גיא פיפינס, הייתי בטוח ששם יגידו מילה וסבלתי דרך כל התכנית, אבל כל מה שהם בזבזו עליו את הזמן זה סיפורי פפרצי על דיקפריו והקולבית שלו, וכתבה על שון לנון שהוקדמה במשפט על זה שהוא ביקש שלא יגידו מילה על אבא שלו, ואז לאורך כל הכתבה שולבו תמונות וסרטים כדי להשוות את שון לג’ון. כמה אדיוטי לחזור על הנון-אייטם של “את אבא שלו מנעו מלהופיע אז עכשיו הוא סוגר מעגל, הופעה מאוד משמעותית לישראל”, כמה טמטום ופרובנציאליות דחוסים פה? אפילו הביקורות מודות בחצי פה שהוא אמן ממוצע מינוס שרק רוכב על שם המשפחה שלו.

ראיתי שלשום את “הנפטרים”. תורגם בטעות לעברית כ"השתולים". בעברית “הנפטרים” עובד אפילו יותר טוב כי יש כאן משחק מילים יפה. אין לי הרבה יותר מזה להגיד על הסרט. סיפור משטרה נגד מאפיה. כמה פושעים הם רעים לחלוטין, כמה שוטרים הם טובים לחלוטין, שלוש-ארבע דמויות מתנדנדות באמצע אבל לא ממש משתנות לאורך הסיפור, מה שנקרא “דמויות שטוחות” בפי המורים לספרות. אין את קצב האש של טרנטינו, אין את האבסורד הממוסס מצחוק או הטוויסטים הפרועים של גאי ריצ’י, אין מכות כמו אצל ג’קי צ’אן ואין את עומק העלילה של “הכבוד של פריצי”, “הסנדק” וסרטי מאפיה אחרים. אולי זה האירים הקרים כדג נגד החמימות האיטלקית?

יש זוויות צילום פומפוזיות, ובשביל להעלות טיפה את הרייטינג יש את ליאונארדו רפאלי-דיקאפריו (קודוס ל פנגווין) ואת ג’ק ניקולסון. אני מצטער אבל אין כאן “בפנוכו”. לסקורסזה מגיע אוסקר על סרטים אחרים, פחות על זה. נראה לי שהצביעו בגלל הלא נעים. הקהל עכשיו מפחד לנסוע לבוסטון, כל כך הרבה יותר מרגיע לראות איך פותרים בעיות בנווה חמציצים:

יושבת לה ג’ינג’ית עם כשרון כתיבה וציור, נראית לא מזיקה, מדי פעם עושה שטויות ומספרת עליהם בגאווה. מקבלת מחמאות, כותבת טיפה יותר, מקבלת המון כניסות, אוספת מעריצים, מקבלת בלוג בדה מארקר (מה?!), אוספת עוד מעריצים, מקבלת במה אקהיביציוניסטית בתוכנית אווילית בטלוויזיה, אוספת אפילו יותר מעריצים…

מה חמודה היא הפקצה, ומה מתוקים הם התחתונים הורודים שלראשה.

אבל פוסט אחד עם בדל גזענות וכל עולם הבלוגים כמרקחה…

הלכתי לעדכן לפני שעתיים את הטלפון שלי (6230i), לצרוב לו קושחה חדשה. לא ידעתי איזה כאב זה יהיה. אמר לי בעל הבית לגבות לפני ואכן גיביתי. עדיין לא צפיתי את מפח הנפש שיבוא. הדבר היחידי שזה בעצם גיבה זה את מספרי הטלפונים. השחזור של נוקיה הסתבר כבסיסי ביותר :-(

אתמול התחיל ברגל ימין, יצאתי מוקדם בבוקר עם גיא מהבית, וכיוונו את חרטום המכונים צפונה. המטרה היתה זלילת פרות מתות בראש פינה אצל דוריס אהובתינו. לאחר שהזמנתי שולחן שבועיים מראש והודעתי לחברים שההזמנה סגורה, הכריזו עוד 8 אנשים שהם רוצים להצטרף ממש בשלושת הימים האחרונים. שיגעתי את הדוריסים בצפון בבקשה להגדיל את ההזמנה מעבר ליכולת שלהם אבל בסוף זה הסתדר - 8 אנשים אחרים פתאום חלו או מצאו משהו יותר טוב לעשות, והפכנו להיות חזרה 13 איש “בלבד”. רשמים למטה:

מה יותר טעים לטיגון? שומן אווז? ברווז? כבש?

לא לבעלי קיבה רגישה, אמן צ’יליאני חושב אחרת. לי נגמרו המילים. עומד בשורה אחת עם אורלן ו אמנות הבשר שלה, או אולי עקף אותה?

הטקסט הבא קרוב לליבי (בריאותית ומשפחתית) והוא נכון וחשוב. הוא הופץ ברשת בתור מכתב שרשרת עם קובץ פאואר פוינט ענק. אני לא אוהב מכתבי שרשרת ולא פאואר פוינט, אבל התוכן חשוב, אז הנה הטקסט עצמו ( הכותבת המקורית עירית ברק, 29.9.2006). אם אמצא את הלינקים למחקרים המוזכרים, אוסיף אותם, אתם מוזמנים לסייע לי להפוך את הטקסט הזה ליותר מבוסס.

אם עוד לא ניתקלתם בטרנד המוזר הזה של פורנוגרפיה לחולי גאדג’טים, יש לכם חור בהשכלה.

לחילופין, הנה הגרסה שלי. לפתוח בזהירות עם פותחן היינות החביב עלי אחיו מחכים על המדף… הקטע הזה מצטט מרגע ‘הלידה מחדש’ של קיאנו ריבס מתנתק מהמאטריקס ונולד לעולם האמיתי. כן כן! להמשיך עם דימויי הרחם והלידה? אמנות במחיר מבצע! איזה מתח!!! (חלק א’, טליסקר) ‘אנחנו המזקקה היחידה בסקאי!’ במילים אחרות כל השאר ברחו או שרצחנו להם את השוק :-) תעשו מקום! איזה מתח!!! (חלק ב’, גלנמוראנג’י) הנה זה בא. אבל למה כל כך צהוב? האותיות הקטנות האותיות הגדולות הגיע הזמן לעוד מדף…

כן, עברו להם כמה שבועות עסוקים. לא עדכנתי פה מספיק. שאלו למה אני לא כותב על יין וויסקי פתאום. באמת לא יפה מצידי. דווקא שתיתי כל מני דברים טובים…..

מצחיק אתכם הבני הזה, אה? כתבתם לו שירים, חיפשתם לו שידוך, ירדתם על הקמפיין שלו. אבל שלטי החוצות האלו - אתם מפספסים פה את גדולת הרגע! יש כאן קמפיין שיווקי תדמיתי יפה ומבריק וקליט ונושך, לא צריך את השם כי כולם יודעים, גם לא צריך להגיד שזה המשטרה כי כולם יודעים, ובעצם לא ברור למה אומרים לנו שצריך לתפוס אותו או שצריך לצלצל 100 (בעצם צריך לחייג 100, אבל אין זמן לדיקדוקים כשרצים עם קמפיין ארצי בתקציב פרסום אפסי).

הספאמרים השמוקים האלו מצאו את השיטה האולטימטיבית. כמו שקאפצ’ה מצליחה לפלטר החוצה יצורים לא אנושיים, הספאם עכשיו בא בגרפיקה משוגעת (וכבר חצי בלתי קריאה) שכבר נראה כמו קאפצ’ה צ’לנג’ בעצמו, ועוד מוסיפים בגוף טקסט אקראי בנושאים שקרובים ללב המטרה, למשל הרבה מהספאם שאצלי עובר את האסאסין מכיל מילים מעולם התוכנה החופשית. אי אפשר ללמד את הבאייסיאן פילטר יותר מידי כי אז דואל חוקי יעוף. אני לא יודע איך בג’ימייל מתגברים על זה, אבל גם שם מתפלקים להם ספאמים מדי פעם (3-5 ביום אצלי).

הגעתי סופסוף למצב של כמות רססים שהגיע הזמן שתהפוך ל שפריץ מרוכז. התקנתי גרגריוס. אבל הוא רואה חלק מהפוסטים כפול. מילא ישראבלוף ורשימות, אבל גם את הגלוב? הרי הוא מכבשת מילים מודרנית ותקנית!

למי הפתרונים?

לפני שבוע וחצי חל יום הולדתו ה64 של פול החיפושית. לפני כחודש או חודשיים הוכרז בעיתונית כי גברת מק’קרטני רוצה להתגרש ממנו לאחר נישואים של פחות מארבע שנים. הסיבה הרשמית? הת’ר שנאה את המילים השליליות בשירו “חייה ותן למות” שנכתבו שנים לא מעטות קודם לחתונתם בשביל סרט של ג’יימס בונד. לא רשמית? אני חושב שארבע השנים האחרונות היו תרגיל שיווקי מוצלח בשבילה, לעבור מ דוגמנית פורנו פעילה בPETA, לסלב לגיטימית שיכולה לקדם פעילות תרומות בצורה יותר “מכובדת” ובדרך לאסוף כמה מליוני פאונד חיפושיתיים לכיסה. האם המטרה הצדיקה את האמצעים? יענו פול, אלפי הנכים בבוסניה ואלפי החיות שאולי עזרה להציל בקמפיינים שבהם השתתפה. אין לי דיעה, אבל אנשים אוהבים לשנוא אותה או לפחות לצחוק עליה… והפאנצ’ליין: “האם עדיין תזדקי לי, האם עדיין תאכילי אותי, כשאהיה בן 64?” שאל פול, והתשובה ניתנה ואף נשלחה לעיתונות :-) אבל אני לא דואג לו, אחרות מחכות בתור. עצוב, אבל אירוני ומצחיק. מי שהעיר את תשומת ליבי לאייטם היה פן ג’ילט, שלוחה לו תודתי…

בשבוע שעבר כתבתי כמה מילים על סכנות הפסבדו-מדע, אבל יש גם סכנות מאנשים שמנצלים מדע לרעה. פצצת אטום קשה לפתח ולתחזק, וגם אם יש לך את הידע זה מאד יקר. מה קורה כשטכנולוגיה מאד זולה ניתנת בידו של מישהו בעל אינטרסים קיצוניים או סתם חסר מצפון? בזמן האחרוו התחילו בארץ זימזומים על GHB - סם האונס. לוקחים סם הרגעה של סוסים ונותנים מינון נמוך לבליין בפאב (בד"כ בליינית) בתוך השתייה. קבל שחרור הגנות, חשק מיני ואיבוד זיכרון לטווח קצר. בדיוק כל מה שצריך, פנטאסטי! גם נעלם מהדם תוך 12-18 שעות ולכי תוכיחי מאיפה השיפשופים.

לפני שנה וחצי גרתי בכפר נטר. כל הבית היה חדר אחד גדול וכך הייתי משאיר את הדלת פתוחה כשהייתי עובד על המחשב. מדי פעם היה נכנס איזה כלבלב או חתול סקרן, במיוחד כשהייתי מבשל. היו אלו שהתחצפו עד הסוף ומיד שמו פעמיהם לאוכל או לפח ואותם הייתי מגרש, אבל היה אחד שאהב לחקור את הבית, ויותר חשוב, אהב להתלטף. אחרי שיחות עם השכנים הסתבר לי שקראו לו “חם”, אבל כמו רוב החתולים הוא לא בא כשקראו לו…

פעם, לפני הרבה שנים, קראו לזה יומן. הגיע הWEB ונגמרו המילים שעוד לא המציאו להן משמעות אז במקום להיות מקוריים הוסיפו E לכל דבר. כשנגמרו המילים להוסיף להן E, התעללו קצת באות I אבל זה לא היה אותו הדבר. אז הוסיפו תחילית WEB להכל, אבל אז צריך לקצר הברה אחת חזרה בשביל העצלנות…

אז הגענו ל"BLOG". כל האמריקנים צוחקים שזה נשמע גס אבל מודים שזה משנה קשרים חברתיים אבל בעיקר את העיתונות. התופעה היא אחלה אבל השם מבחיל. ואיך מטים אותו בעברית לכל הרוחות?