זכויות זרעים

מי שעוקב אחרי סדרות הפוסטים אצלי בבלוג מבין כבר שהנושאים משתלבים במעין צמה עם הזמן. הנושא הנוכחי למעשה מאחד נושאי פוליטיקה, קיימות וניצול לרעה של פטנטים וחוקי קנין רוחני.

אפשר להגיד שהפוסט הזה הוא פרק קרוס-אובר. אני מרגיש כל כך ג'וס ווידון כרגע… 🙂

אז כאמור, תוכנה חופשית נוצרה כדי להגן על המשתמשים וזכויותיהם מאי צדק: אי-נגישות למשאב מידע או לאוטומציה שתטפל במידע שהם מייצרים או מקבלים, כדי שיוכלו לעזור לעצמם. מיקרוסופט משיבים בקריאות גנאי נגד "הפיראטים שהורסים כל סיכוי ליצירתיות, מקוריות ופיתוח".

דמיון פרוע (או "שודדי הזרעים")

עכשיו דמיינו עולם שבו אסורה הגישה לDNA מסוים, או אסור השימוש במשאב טבעי. נגיד זרעים של חיטה. אני יודע שרובכם לא חקלאים, אבל נסו…

אם תדמיינו שיש לכם שדה חיטה, אתם קוצרים אותו, משאירים כמות שתספיק כדי לזרוע את היבול הבא ואת השאר מוכרים או טוחנים בשביל קמח למשפחתיכם, עד כאן אתם איתי?

עכשיו נדמיין שיוצא נגדכם תאגיד ייצור זרעים וקורא לכם "שודדי זרעים", ודוחף חוק ממשלתי שמכריח אתכם לקנות רק את זני הזרעים של התאגיד ואוסר עליכם לזרוע מיבול הזרעים של העונה הקודמת. ונגיד שהממשלה החליטה שרק זרעים של אותו התאגיד (שכמובן מהונדסים גנטית להניב יותר יבול) הם חוקיים לגידול, ונגיד שהם גם ממילא עקרים או שתכונת ההשבחה של היבול מחזיקה רק דור אחד כך שלפי חוק כל עונה תצטרכו לקנות את הזרעים מהתאגיד מחדש ולשלם כסף לא קטן על כך, למרות שאולי היתה בצורת ואין לכם כסף לשלם השנה על עוד כמות זרעים עקרים שאולי הבצורת הבאה תאיין גם אותם…

הבנתם למה אני מכוון? זרעים קנייניים, והממשלה אוסרת עליכם על פי חוק להשתמש ב"אחרים", האורגניים. בשלב הראשון אסור לכם למכור תוצרת אורגנית לאחרים ובשלב השני אסור לכם גם לגדל אותם לעצמכם. למעשה עציץ הפטרוזיליה שלכם מתחיל להיות חוקי כמו עציץ הקאנביס של השכנה.

עכשיו נפסיק להגיד "נגיד" כי זה כבר קורה.

מציאות פרועה (או "שודדי הDNA")

כמה עובדות לחימום הקנה…

חקלאות בת קיימא - 'מפות מוח' מאת ננסי ווייטראשית אני חייב להקדים ולהגיד שהממשלה האמריקנית לא תמיד היתה נגד גידול ביתי, זה שגעון מאוד מוזר של העת החדשה. בהרצאה של כריס קרלסון (תחתית פוסט זה) הוא מציין (29:00) שממשלות אפילו עודדו גידול בייתי במלחמת העולם הראשונה, ועוד כמות כפולה של חקלאות בייתית התקיימה במלה"ע השניה, וכך מאות מליוני דולרים של מסחר ישיר הורידו לחץ מהמדינה, ודאגו שלכל האזרחים תהיה הספקה שוטפת של תזונה וויטמינים, גם אם ינותקו קשרים בין ערים בגלל הפצצה, למשל. בסאן פרנסיסקו עצמה היו 70,000 גינות חקלאות אורבנית בסוף שנות הארבעים (בדירות, בגינות בבתים פרטיים, בגנים ציבוריים ואפילו בפינות ירוקות במרכז שדרות ואיי תנועה), למעשה בסוף מלה"ע השניה 40% מהגידולים שעלו לשולחנם של אמריקנים הגיעו מחקלאות אורבנית. אפילו בימינו, עיר מודרנית, מלוכלכת ו"לא ירוקה" כמו שנגחאי צורכת 80% מהגידולים (ירקות, פירות וכולי) מגידולים אורבניים(!). בשנות השישים התחילה תנועת הגידול האורגני ושוב היתה עליה בחקלאות אורבנית אבל הפעם בתור התנגדות לריסוסים המוגזמים – וכאן יש כבר התנגשות מול בעלי ענין וכסף עם לובי חזק בוושינגטון ובכמה ערי בירה אחרות בעולם.

בשנות התשעים ראש העיר ג'וליאני, תוך כדי ניקוי ניו-יורק מפשע, גם התעצבן לגלות "איי קומוניזם" בצורת כמה גינות מאכל אורבניות משותפות, חלקן אפילו מאוד מטופחות, שנשתלו במגרשים נתושים וטופלו לפעמים במשך שנים ארוכות. בחלק מהמקומות התושבים אפילו הרימו לוחות בטון ואפלט ומילאו אדמה טריה. אחרי מלחמות ארוכות חלק מהחלקות ניצלו וחלק נדרסו ע"י בולדוזרים. פוליטיקאים וסוכני נדל"ן חכמים קפצו בסוף לעזור כי הבינו שמדובר באטרקציה טרנדית חברתית שכדאי לשמר, אבל המגדלים המקוריים לא זוכים להכרה או הוקרה והתחשבות, כי הרי הגינות לא שלהם מרגע שבעל הרכוש הנטוש "עלה על המציאה" (חוקי הבעלות על נדל"ן העותמניים שלנו כבר יותר הוגנים כלפי הבעלים הנוטשים מהבחינה הזו, רק לא ברור אם זה מה שהעולם צריך).

Injustice is happening now; suffering is happening now. We have choices to make now. To insist on absolute certainty before starting to apply ethics to life decisions is a way of choosing to be amoral.

תעשה טוב – יהיה טוב

הרעיון של הסטיקר "תחשוב טוב – יהיה טוב" נכון, אבל אין לשכוח את השלב האמצעי והמאוד חשוב שמשמיטים פה – "תעשה טוב". ללחוץ "שלח" על טופס עצומה לא מספיק, לדעת שאנשים אחרים עושים ואתה לא זה גם לפעמים לא מספיק. כשהמשבר של של המים והחקלאות יגיע עד אלינו הביתה

לסיום, אם יש לכם שעה פנויה למשהו חיובי ומתקן, הנה מפגש של גוגלאים עם קריס קרלסון, המדבר על "פיראטים" של חקלאות אורבנית, פרמקלצ'ר, כתיבת תוכנה ורכיבת אופניים (האיש הוא ממקימי "מסה קריטית", פרויקט אופניים עולמי עם ייצוג גם בישראל)

אז קחו את האופניים, והחלו לזרוע! אני לא יודע אם המחקר והכתיבה של הפוסט הזה שכנע אותי שמחר אהפוך לחקלאי אורבני (איזה אורבני, אני שוכר במושב…) או שהבית שלי יהפוך לחווה אוטרקית או "בית אכיל", אבל אני מאחל לכולנו לעבור יום אחד לגור בבתים משותפים כאלו, בערים סולאריות כאלו או על איים כאלו.

אני רוצה כזה!

עדי שמיר עונה למבקרים

WTF?!

רומן בריק כרגע שלח לי לינק לתשובה של עדי שמיר באייטם YNET.

ומה התשובה לביקורות שנזרקו מצידי ומצד המגיבים לאייטם המקורי? אין בעיה, פשוט צריך יותר אנתרופיה… בואו נזרוק פנימה למאגר משרד הפנים גם את כל הפלסטינים ממאגרי הממשל הצבאי של השטחים הכבושים ואת התיירים מהמאגר של משרד החוץ, שלוש כפיות סוכר, קרח לפי הטעם, ונלחץ על liquify. ככה אם דולף המאגר יש לנו הרבה יותר אחים לצרה, ואף אחד לא ידע אם הוא הגריל טביעות אצבע של ישראלי או עובד זר או את בת הדודה שלי מווסטצ'סטר.

שוב יש לנו כאן תשובה יפהפיה מבחינה מדעית, אבל אין לי מושג איך זה ישים בעולם האמיתי. הנה מה שעולה לי בראש בלי להקדיש לזה יותר מדי זמן עיבוד: המאגר הוא דינאמי. כל הזמן נכנסים אליו עוד אנשים. לפזר אותם מחדש ביותר קבוצות לא נוכל כי לא שמרנו (לפי ההגדרה!) על קשר 1:1.

שמיר דיבר על קבוצות עמימות של 100 איש, הלא כן? אז מדי פעם צריך לפתוח קבוצות חדשות, או שמא מוסיפים לקיימות? כיון שהעמימות אמורה להגן עלינו רק נגד דליפת המאגר המרכזי, בואו נשקול את החלופות:

1. אנחנו מגדילים את הקבוצות הקיימות (ואיתן את העמימות):
החסרון לזיהוי – העמימות עולה.
היתרון לפרטיות – העמימות עולה.
החסרון אם המאגר דולף יותר מפעם אחת (נהיה ריאליסטיים) – מגלים מה הדלתא וכל מי שנוסף למאגר בין הגרסאות הוא בזיהוי מאוד מאוד לא עמום.

2. פותחים קבוצה חדשה כל 100 איש:
היתרון לפרטיות – הקבוצות מתמלאות מהר, אז קשה לגלות זהות לפי דלתא.
החסרון לפרטיות – אפשר לזהות לפי תאריכי לידה או תאריך כניסה ראשון לארץ. אפשר להבדיל בין טביעות אצבעות צעירות (ילדים) לבין מבוגרות (תיירים) וכך קבוצת ההתאמה קטנה.
עוד חסרון לפרטיות – בתקופות של תיירות רדודה, כל חברי הקבוצה החדשה הם ישראלים שנולדו בתאריך דומה, זה מזהה אותם בוודאות גבוהה כישראלים ונותן עוד נתון מידע על גיל.

3. פותחים הרבה קבוצות כדי שיקח שנה למלא 100 איש בקצב המאגר הרגיל:
החסרון לזיהוי – הקבוצות קטנות ולא עמומות למשך לא מעט זמן, דליפות מרובות יסגירו שוב המון מידע דרך מציאת דלתא.

אני יכול לפתח הלאה את הרעיון ולחפש בעיות אחרות:

* יש אנשים שמאוד לא ירצו שידעו שהם אי פעם ביקרו בארץ, כגון אזרחי מדינות מוסלמיות שאנו מאשרים להם לבוא לביקור דתי או עסקי אבל לבקשתם לא מחתימים את דרכונם.

* מאגר יותר גדול מכריח דגימת יותר אצבעות (למאגר של 7 מליון איש מומלץ לדגום 3-4 אצבעות מכל אדם לפי נאום המכירות של מנכ"ל OTI, אני מניח שעכשיו נצטרך לתת פעמיים אצבע משולשת).

* מכת המחץ ניתנת כמתנה בטיעון של פרופסור שמיר: "כאשר רשימת כמאה הזהויות האפשריות שלהם תתקבל בעקבות צו בית משפט, ניתן יהיה להצליב אותן עם המאגרים הרגילים של משרד הפנים כדי לנפות מהן את כל התיירים שידוע כבר שעזבו כבר את הארץ, או את כל האנשים שנפטרו ונקברו לפני זמן רב. ותשובתי – אם המאגר דולף, גם אני יכול לעשות את זה בעזרת האגרון שאוריד מאימיול, והנה הלכה העמימות.

בקיצור דעתי באותו המקום – אין לרעיון הזה מקום מחוץ למשחקי שעורי בית אקדמיים. זה לא פתרון נכון לפרטיות של אנשים אמיתיים.

עדכון – דורון מוסיף:

זה בדיוק משחק לידיים שלנו.
למעשה במעשיו הוא מחזק את הטענות שפתרון של מאגר יהיה פאטץ' על פאטץ'…
הוא בא לפתור בעיה מסויימת, ועכשיו הוא פותר אחרת שבאיזשהו מקום נולדה מהפתרון הראשון, או בגלל שהפתרון הראשון לא טיפל בה.

חייבים לעצור את המאגר!

ההבדל בין קוד פתוח לתכנה חופשית, ההקבלה בין חופש תוכנה לחופש האזרח

פוסט זה ממשיך את הפוסט הקודם על חופש התוכנה. היה שם ויכוח ורציתי להדגיש שההבדל אינו רק סמנטי. הסברתי על זה בקצרה בהרצאה באוגוסט פנגווין, אבל זה ראוי לעלות באופן מסודר על הכתב:

לענין קוד פתוח מול תוכנה חופשית, מתגובות בפוסטים קודמים אני מבין שאולי כמה אנשים פיספסו את הנקודה. אני חושב שאני צריך לחזור פה קצת אחורה ולהסביר את הרעיון של Copyleft, שהוא שמירה על זכויות המשתמשים, לאו דווקא על זכויות היוצרים. אני מצטט את הגדרת חופש התוכנה מהתרגום של ויקיפדיה עם הדגשות שלי:

ניתן להגדיר תוכנה חופשית כתוכנה המעניקה למשתמש בה מספר חרויות בסיסיות:

  • החופש להשתמש בתוכנה לכל מטרה (חירות 0).
  • החופש ללמוד את דרכי פעולת התוכנה ולהתאים אותה לצרכיו (חירות 1). כדי לממש את חירות זו, נדרשת גישה לקוד המקור של התוכנה.
  • החופש להפיץ מחדש עותקים של התוכנה לאנשים אחרים כדי לסייע להם (חירות 2).
  • החופש לשפר את התוכנה ולשחרר את השיפורים לציבור כדי שכל הקהילה תרוויח מכך (חירות 3). כדי לממש את חירות זו, נדרשת גישה לקוד המקור של התוכנה.

בשונה מקוד פתוח, תוכנה חופשית מתייחסת למובן המהותי של החופש, קרי – לא הפרקטיקה של הפיתוח כפי שהיא מתבטאת במאמרים כמו "הקתדרלה והבזאר" (PDF) אלא למובן האידאולוגי-סוציאלי. קוד פתוח מחויב מעצם קיומה של תוכנה כחופשית. היותה של תוכנה פתוחת-קוד אינו מחייב את היותה של התוכנה חופשית.

(חיפשתי לכם לינק לקתדרלה והבזאר (למרות שכמאמר הוא קצת ארוך ומשמים) ונזכרתי פתאום בספר באותו השם, שדן למעשה בחרויות הנ"ל ואפילו תורגם לעברית והוספו לו מאמרים. יכול להיות שהייתי חוסך לעצמי כמה פוסטים בבלוג אם הייתי נזכר בו קודם, נו טוף, לפחות היה לי כיף לנסח את דעותי לתוך הבלוג)

ברור לכולם שחירויות 1-3 אינן פיצ'רים נפוצים של תוכנה קניינית, אבל רק שתבינו כמה רחוק מוכנים מיקרוסופט ללכת, אפילו חירות 0 איננה מובנה מאליה בעניהם. היה ניסיון, נדמה לי ברשיון אופיס 2003, לאסור על קונים להשתמש בfrontpage לשם ייצור אתרי פארודיה או שנאה נגד מיקרוסופט. הענין נפל כמובן מיידית בבית משפט על התיקון הראשון לחוקה האמריקנית, אבל אי אפשר שלא להאשים אותם בנסיון.

הכלי שבחר סטולמן כדי לוודא שתשמרנה זכויות המשתמשים הוא רשיון שימוש מפורסם בשם GPL, וב-1997 נבחר התאור "קוד פתוח" לסוג הרשיונות האלו, אבל הרשיון הזה מבטיח את החרויות האלו ברמה הטכנוקרטית/משפטית, הוא לא נלחם עליהן בשמך בפרלמנט, הוא רק כלי אחד מתוך כמה להגשמת חזון חופש התוכנה. האמירה שיש זהות בין הכלי לבין החזון כמוה כאמירה שתכלית הדמוקרטיה מגולמת בהצבעה לכנסת. כאילו ששקיפות שלטונית, חופש הדיבור, חופש התנועה, הזכויות על קנין וכל מני כלי חירות נוספים אינם עוד חלקים מהחזון של חברה חופשית או דמוקרטיה על צורותיה.

באותה צורה, תוכנה חופשית איננה רק קוד פתוח, היא ההתנגדות לפטנטים על תוכנה, היא ההקפדה על זמינות ותיעוד לכל משתמש, הקפדה על תקנים פתוחים, יצירת אקוסיסטמות ותרבות שיתוף כמו github, sourceforge ואחרים, הקפדה על ניידות מידע ועוד ועוד.

ולכן בהרצאה עשיתי הקבלה לחרויות שניתנות לי בדמוקרטיה:

  • חירות 0 – מקבילה לחופש הפעולה והדיבור
  • חירות 1 – סיפוק הסקרנות האישית – שמידע לא יוסתר מהאזרחים, יצונזר או יסולף. הלוואי שבישראל זה היה מובן ופועל כראוי…
  • חירות 2 – החופש לעזור לאחרים, זכות שבמדינות מסוימות לא רואים בעין יפה, במיוחד אם מדובר בעזרה למיעוטים חלשים. גם בזה ישראל לא מקבלת ציון 10.
  • חירות 3 – הכוח לשנות ולהקים קהילות, התארגנויות, ועדי שכונה, עמותות ותנועות לעזרה הדדית, צמצום פערים- זכות שלא כולם משתמשים בה לצערי. בנוסף, אם יש צורך, יש להן את הכח לבקר את המשטר ואת נציגיו ולפעול למען שינוי וקידום רעיונות (למשל להקים מפלגה ולרוץ למועצה או לכנסת)

אני מקווה אם כך שהענין הובהר, כי זה מתקשר לפוסט הבא 🙂

מגיני הפרטיות בקנדה ומלחמתם בכרטיסים החכמים

אן קווקיאן היא נציבת פרטיות הציבור באונטריו שיצאה נגד חוק המאגר שלנו. חפרתי קצת נגד אילו דברים היא בדרך כלל פועלת וגיליתי שרק לפני חודשים ספורים, בטרם נכנס חוק הפרטיות החדש והמחמיר שם (זה שלמעשה אולי הופך את פייסבוק לפטפטנית ברמה שמחוץ לחוק), התחיל גם בקנדה מאבק לא קטן על רשיונות "חכמים" עם RFID.

EDL, RFIDs and Privacy in Canadaהפרויקט עוד לא בוטל לחלוטין כי הוא בשליטת הממשלות המקומיות. ססקצ'ואן כבר ביטלה את הפרויקט אצלה, ומומחים מבקרים את קוובק, מניטובה, אונטריו ובריטיש קולומביה שאימצו אותו. מסתבר שהדרישה באה (הפלא ופלא) מטעם הרשויות האמריקניות שאומרות שזה "לטובת הקנדים" כדי לחסוך להם לעבור את הגבול עם דרכון. קווקיאן מספרת כי אחרי שהשלטונות דילגו בזריזות לרכוש את החומרה, היא הצליחה למצוא מספר מוצרים שבדרך לשוק (יוצאים רק בימים אלו) שמכילים RFID שניתן להפעלה סלקטיבית ע"י המשתמש (למשל פטנט מכני פשוט – אם לא לוחצים על הפינה, לא נסגר המעגל שמחבר את האנטנה לצ'יפ. כדאי אולי לידע את HP מה לקנות ואת ממשלת ישראל מה לדרוש…

רשות השידור של קנדה התחילה להתייחס לנושא הבעיתיות של RFIDים לפני כמה שנים כך שכנראה היתה שם מודעות יפה לנושא. לפני כשנה התחיל הויכוח על רשיון הנהיגה המורחב (להלן EDL) לתפוס כותרות. הבעיות העיקריות הן שהוא לא מוצפן ומכיל תמונה ביומטרית של הקרבןאזרח. החוק הקנדי אוסר על שיתוף מידע שכזה אפילו בין רשויות פנימיות של הממשלה ואילו בארה"ב אין כזה חוק, והפרטים הקנדיים משותפים ללפחות 16 רשויות חוק שונות. כדי להוסיף עצבים, אן קווקיאן מציינת שהכרטיס מונפק עם "שרוול" קטן שאמור לחסום האזנה מרוחקת של הRFID, אבל לא רק שהיא מפחדת שאנשים לא יטרחו לשמור אותו, מסתבר אחרי בדיקות במעבדות RSA שהוא גם לא ממש מפלטר את הקרינה כראוי ואפשר להפעיל דרכו את הצ'יפ…

אני חושב שיש לי פתרון לקנדים. יש שם הרי לא מעט אנטישמיות, אז למה לא להגיד להם שכרטיסים ביומטריים זה מה שעושים הציוניים המרושעים לפלסטינים המסכנים, והופ! יבוטל הכרטיס. אח"כ לנו תהיה עוד מדינה להשוות אליה ולהגיד "אפילו קנדה תכננה ובסוף ויתרה!" ואולי לשכנע ככה עוד כמה אנשים…

[audio:http://podcast.cbc.ca/mp3/searchengine_20081027_8622.mp3,http://podcast.cbc.ca/mp3/searchengine_20090309_12849.mp3,http://podcast.cbc.ca/mp3/searchengine_20090316_13120.mp3]
בנגן דלקמן מחכים לכם שלושה פודקאסטים קצרים מה-CBC: ה-EDL עולים לכותרות באוקטובר 08, וראיון עם אן קווקיאן ממרץ 09: חלק ראשון על EDL וRFID, וחלק שני על פרטיות מקוונת ומכל הסוגים.

שרת מידע עירוני יביא לשרת מידע ארצי?

כבר כתבתי בעבר על כיסופי ל־data.gov ישראלי, זה נראה כמו חלום גבוה ורחוק מדי, אבל היום שלח לי עמוס לינק לאתר כזה עירוני שפתחה עירית סן-פרנסיסקו (אולי העיר היחידה בעולם שהייתי מוכן לחיות בה, עכשיו אפילו יותר). לאיזו עיריה/מועצה יש את הכספים לממש את זה ראשונה? לדעתי תל אביב או מועצת תמר. מה הסיכוי שמי משתיהן תרצה לחשוף שביב מידע שקוף לקהל? לצערי שואף ל-0, מהיכרותי את הנפשות שכנגד. התושבים לא ידרשו וחברי המועצה לא יצליחו לארגן רוב… אבל מי יודע, אולי שווה להציע לדב?

הכללת הצעות חוק ביומטריות במאגרי מידע־ויקי

ויקיפדיה הורידה הילוך, אומרים הסטטיסטיקנים שחור על גבי HTML, כתבה מהגארדיין עם תוספת לרלוונטיות ישראלית בסופה. פחות אנשים באים לתרום, ומי שבא נשאר פחות. הבזאר הפך לקתדראלה, לטוב ולרע. בסוף הכתבה מצוין שבמפגש האחרון החליטו הויקיפדים הישראליים להיות נחמדים יותר.

השבוע היה כאן ויכוחון בתגובות לגבי השאלה אם הצ"ח הכללת אמצעים ביומטריים צריכה ערך משלה או לא. לצערי הוא לא התפתח ביותר, אולי כי אנשים לא הגיעו לקרוא אותו בתגובות. כיון שאני לא יכול להשתתף בדיון המקורי אני אתן פה את דעתי.

ערןב:

לדעתי לא רצוי, כי וויקיפדיה היא לא מקום לאכסן בו כל מידע בלי הגבלה. בצירוף "אנציקלופדיה חופשית" יש לדעתי גם חשיבות למלה "אנציקלופדיה", לא רק ל"חופשית". גישה זו, להשקפתי, שומרת על הרלוונטיות של ויקיפדיה דווקא בכך שהיא עדיין מפעילה איזה רף סינון בשאלה מה "חשוב" ומה עדיין לא, ומה עדיין בגדר "עיתונות" ומה הופך כבר ל"מידע אנציקלופדי".

ואני חושב שיש כמה נסיבות מקלות במקרה זה. עניתי שם לערן בשפה קצת קשה (להגנתי אני יכול רק להגיד שהנושא בוער לי בקישקעס והמזגן שלי מקולקל וכבר כמה ימים אני מנסה לעבוד עם 33 מעלות והרבה לחות פה). אני אנסה לשכתב את זה בצורה מרוככת:

  • לגבי חשיבות הערך – חשיבות הפיאסקו המתמשך הזה איננה מבוטלת. לי אישית ברור שהארועים האחרונים מובילים אותנו לנקודת מפנה או אם תרצו ארוע היסטורי מכונן, שיחליט על עתיד אופי החברה בארץ לשבט או לשבט עוד יותר גדול. האם נהפוך למדינת מעקב, חשדות ומשטרה – או אולי יתעוררו האנשים בצהלולי קרב להלחם על קבלת שקיפות ויושרה מהפוליטיקאים ועל זכויות אזרח. אני לא זוכר חוק שגרם לכל כך הרבה אנשי אקדמיה מכל כך הרבה תחומים (ועדיין לא מספיק) לקום ולצאת נגד הכנסת ואנשיה בצורה כזו מזה שנים. אולי נגד הרשות המבצעת (ובמיוחד מדיניות בטחון וחוץ) אבל לא נגד חקיקה ותהליך החקיקה בכנסת. אם לא ערך על הצעת החוק, ראוי שיהיה ערך על פרשת המחטפים שמלווה אותו וכמות הטיעונים שנגדו וכולי.
  • רף סינון – אולי בליפים על הרד"ר כמו פרשות של 15 כותרות עיתון אינן חשובות לציון, אבל אם כך יש המון ארועים הסטוריים שלא ראויים לציון בכלל ובויקיפדיה בפרט. אם תוך שנה באמת ימוג סיפור החוק הזה, אפשר יהיה להתווכח אם יהיה ראוי לשמרו, אבל עד שתנקוף אותה השנה מדובר בעיני במאורע היסטורי למדי, אולי נקודת אל-חזור של סופה של מדינת ישראל כפסבדו-דמוקרטיה.
  • עכשוויות ותרבות אינטרנטית – הויקיפדיה היא אחד מהמקומות הראשונים ברשת שבהם אנשים מחפשים מידע על דברים שקורים או הרקע להם, כי הם מצפים לקרוא עליהם שם במינימום התלהמות וצהוב והטיות. אתה לא יכול להגיד לי שאם החודש 1000 אנשים יקראו על בובספוג או טובטוב הגמד ועוד 20,000 את הערך הזה אז בעינך הוא עדיין לא חשוב! הרי אם הקהל מעונין במידע ומצביע בעכברו, מי בויקיפדיה יוכל לטעון כי איננו חשוב? ולכן אני שוב מציע גם מסיבה זו לחכות לפני שמעיפים אותו לערימת הערכים המחוקים. התשובה היא שהכל חשוב עד שיוכח אחרת. נכון לעכשיו מוכח שהאירוע עדיין וישאר חשוב.
  • הסמנטיקה גוברת על התוכן? – הצבת תנאי סמנטי כמו "הצעת חוק לעומת חוק" מתעלם מחשיבות והיקף האירועים והחשיבות החברתית שמסביב לפרשה, זו קטגוריזציה שרירותית ומוזרה לתנאי קבלה לויקיפדיה.
  • דיכוי תורמים ומתנדבים – יכול להיות שהערך הזה ימחק עוד שנה "מחוסר ענין לציבור" (עוד ביטוי שנוא עלי) או יהפוך להיות פרק בערך על "קריסת הדמוקרטיה בישראל, 2005-2012", אבל כרגע יש לציבור ענין במידע, יש אנשים שמעוניינים לעדכן על זה מידע, למה לה לויקיפדיה למנוע מאנשים את הכיף או הדחף של התיעוד? על זה בדיוק התווכחנו לפני כמה חודשים בנוגע ללקיחת מטה הניצוח בידי כמה מפעילים בנוגע לשאלת חשיבות ערכים מסוימים או הדרך הנכונה לטיפול בעריכתם (ראו את הנקודה החמישית בתשובת קמיר פה ובהקשר זה, הנה גם תשובתי למאמר "שום גמדים לא יבואו").