לאילת ובחזרה

פיהוק
– "אתה עייף?"
– "למה, יש לאמא שלך פטנט אחר?"

5 שעות באוטו לא חייב להיות סבל, הרצנו קטעים, התפעלנו מנופים, הייג'ינקס וטומפולרי. צריך לדעת עם מי לנסוע, וצריך לדעת מה לחפש. עד סוף השבוע האחרון לא ממש אהבתי את אילת, אבל עכשיו אני רואה אותה שונה 🙂
להמשיך לקרוא לאילת ובחזרה

מצאנו את אלוהים?

לפני חודש יצא סרט לערוץ דיסקאברי, הפקה גרוטסקית של אחד שמחה יעקובוביץ', ישראלי שפועל בקנדה. לא ראיתי את כל הסרטים שלו אל נראה שהוא ממצב את עצמו כמייקל מור של התנ"ך בשנים האחרונות. האחד אוהב להשתעשע במנהיגים חיים וארועי היסטוריה מהעבר הקרוב, והשני אוהב להשתעשע בליבם ומוחם של דתיים ובעלי אמונה בסיפורי התנ"ך ובברית החדשה. להמשיך לקרוא מצאנו את אלוהים?

שעשועי מוח

(סליחה מראש אם הפוסט מוקפץ, האימבד של זיי פרנק עבר דירה והייתי צריך לערוך את הפוסט בהתאם)
אחרי שחוקרים למדו לשלוט ביונים בעזרת ג'ויסטיק, חקרו דיכאון עם משחקי מציאות מדומה, שלחו וירוסים של כלבת למפות להם את המוח (ע"י זה שהם מכבים בו איזורים ספיציפיים – יופי!), הם עדיין חושבים שהמוח עוד יותר מורכב וכאוטי ממה שאנחנו חושבים היום. הפתעה!
להמשיך לקרוא שעשועי מוח

"משתלם"

"משתלם" זה מושג שנכנס לי מאוד מוזר ללכסיכון השיחות על מזון ומשקאות. יותר נכון זה קיים שם באחורי המוח אבל אני לא אוהב להתייחס לזה ככה. כשהייתי קטן אוכל היה תמיד חלק מביטויי האהבה בבית, האכל של סבתא, האוכל של אמא, ארוחת שישי משפחתית אם זה בבית או בחוץ, אף פעם זה לא נמדד בכסף. למדוד אוכל בכסף זה כמו למדוד את האהבה שלך למישהו בכסף. בררר.
להמשיך לקרוא "משתלם"

לשמוח או לא?

סוף קצב לתליה. עוד לא יבש הדם בעורקיו הנמקים וכבר החלו ההפגנות בעד ונגד ברחבי העולם. ממשל בוש החליט על עוד צעד נמהר ובלתי הפיך ושחרר את הגוויה המהלכת (איך מתרגמים דד מן ווקינג?) לאכול ארוחה אחרונה (שהיתה באופן אירוני המבורגר וצ'יפס) ולמות בטרם עת. עוד הוכחה שהממשל האמריקני פשוט לא מבין ששהיד טוב זה שהיד מת, ושהוצאתו המהירה להורג אולי תתן רווחים מיידיים בסקרים בארה"ב אבל לא תחזיק יותר מכמה שעות כי עכשיו תומכיו כועסים שהוא הומת ומצד שני מרימים את זכרו על נס כשהיד, ומתנגדיו כועסים שהומת לפני שהעיד באישומים הכבדים יותר בשאר משפטיו שימשיכו להתנהל אחרי מותו.
להמשיך לקרוא לשמוח או לא?