הטיול לסקוטלנד

ריכוז הטיול לפי פרקיו, עוד לא הושלמו כל הסיפורים… חזרו ובקרו

ראשית, המסלול למי רוצה לעקוב.

  1. הביקור אצל המלך ג’יימס, ברכה, ובית הקברות הראשון שלנו
  2. נקניקיה של שבת, בנות לוכגילפְּהֶד הנאוות וטים ברטון בטארברט
  3. בית הקברות השלישי שלנו והטעות ההודית
  4. יום פיספוסים: ג’אז באָרְדבֶּג, עננים מעל ג’וּרַה, סגור בבּרוּכְלָאדִי והקשת מעל בּוֹאוּמוֹר
  5. סוף סוף קצת ויסקי…
  6. סוף סוף קצת פרות שעירות. וכבשים. ועיזים. ומגדלור ועוד פרות…
  7. לפעמים חלומות מתגשמים
  8. אחוזת לאנגה
  9. גלן קו, פאב על המים, והדרך לסקאי
  10. ריכוז טעימות ויסקי ראשון (יהיו עוד…)
  11. בתהליכי כתיבה…

מלבד זה היו פנורמות מאיילה של ארמין גרווה, בלי קשר ישיר לטיול שלנו ועוד אייטמים מעניינים – הציצו בקטגוריה של סקוטלנד.

השקת קאריניאן, רוזה ולבן בויתקין

חדר החביות

גיא הקדים אותי לכתוב על טעימה שהוא לא היה בה. חוצפן :-) אבל אני הייתי ויש לי הוכחות….

קריניאן 2005הוזמנתי באימייל מסודר לקחת את ארגז הקריניאן העתידי שקנינו. אחרי שטעמתי אותו כבר הצטערתי ששני בקבוקים מתוך השישה הם של שי… הקריניאן החדש רק מתחיל להראות מיהו ומהו, עוד שנתיים (או שלוש) יגיע השיא האמיתי שלו ותעלם מעט המרירות שיש בסיומת, קשה לחכות! הריח טיפה סגור עדיין אבל מלא ריחות מבטיחים ואדומים של פירות מרוכזים, תותי שדה ושאר פירות אדומים. בפה מתפרצים רימונים וטיפה תות שדה, אולי רמז של נקטרינות, פשוט טעם מלא ועשיר, וקשה להחזיק אותו בכוס ולראות לאיפה הוא מתפתח, אבל שווה את ההמתנה אם הצלחתם. פשוט לא נגמר :-)

שלישית מסע ישראלי
גיא הוסיף על הלבן והוורוד. מרעננים כיפים וקיציים, ראויים גם ב8 וגם ב12 מעלות, אין כאן בעיה של חוסר בארומטיות, הגוורץ והויוניה מככבים ונותנים יופי של חמצמצות מעניינת ולא מוגזמת אבל טעמים חלקים וארוכים מצד שני, פשוט מושלמים שניהם! הלבן לכיוונים של מישמש, ליצ'י, אשכוליות ושאר פירות לבנים. בורוד נוכחות הזגים עדינה אבל מוסיפה תות שדה ומורידה מהחמצמצות של הענבים הלבנים, מדובר ביין יחודי בטעמים פירותיים מחד אבל לא חסר עומק, מתאים לשתיה לבד או עם ירדות ודגים ואפילו עם בשר! פשוט גאונות בכוס וראוי להכלל בתפריט היינות שלכם בבית… אולי מגיע לשוק דור חדש ומרענן של רוזה טוב לשם שינוי? דרינקינג נותן לא מעט ביקורות רוזה… מעניין מה הוא יגיד :-)

מכונת מילוי ביקב ויתקיןאסף פז בקצרים וסנדלים
באתי בסנדלים ומכנסיים קצרים לאירוע וזה היה לגמרי במקום – גם היינן המבריק שלנו אסף פז הופיע בדיוק ככה להשקה בעצמו… אני בעד הדרך הפשוטה ולעניין שיש למושבניקים האלו למכור את היין שלהם (ואנחנו מכורים!)

שביל הכוסות
הבעיה האמיתית היחידה כאן היא שהיקב ייצר השנה רק 600 בקבוקים של ורוד, וכמעט כולם מכורים מראש למסעדת סושי סמבה. למעשה רק מאה הוצעו למכירה במגבלה של שישה לאדם, וכמובן אני קניתי 1% מהתוצרת, עוד אחוז הלך לשי ועוד אחד לגיא, ולפחות עוד חמישה ארגזים "עפו" מול עיני. המשך הטעימה היום ב16:00 ואם לא תגיעו בזמן, יכול להיות שכבר לא יהיה לכם ורוד… (אלא אם כן תגיעו ליומולדת שלי)

כל התמונות בעמוד כאן הן כמובן שלי, ואולי עוד כמה יעלו בקרוב אצל גיא…

החוצפה של ג'ים מקיואן

תשכחו כל מה שידעתם: וויסקי בן 5 לוקח בהליכה זקנים בני 27 שנה ויותר?

ג'ים מקיואן לקח בידיים את ברוכלדי שעמדה סגורה כ6 שנים, הרים השקעות של מליונים, למד את נבכי הסודות של השיטות השונות של הזיקוק, ועכשיו מתחילים לצאת ניצוצות. כל מה שברוכלדי מוכרת עד היום בשוק זה עדיין מהסטוקים הישנים שבחביות (עכשיו יצא לראשונה 18 שנה לפי הכתבה), אבל המזקקה נסגרה ב1996 ומקיואן פתח אותה מחדש רק ב2001, עכשיו התחילו לצאת הבקבוקים החדשים שזוקקו ע"י מקיואן בדודים משופצרים, בעיבוי יצירתי ובחביות מאוסטרליה. האמונה והאגו מתחילים לפרוע צ'קים – ברוכלדי "פורט שארלוט" הצוציק בן חמש שנים (זהירות PDF), בוקבק עכשיו בחוזק חבית ומרשים בתחרויות את ותיקי השוק. רבותי וגבירותי – המזקקה הזו ראויה למעקב צמוד, נראה לי שאני וגיא מאוד נהנה בביקור שם :-)

למי שלא רוצה להתאמץ עם כל האנגלית, להלן תוצאות טעימה שערך המאלט אדבוקייט בגליונו האחרון:
מקום ראשון: ספרינגבאנק 35 שנה
מקום שני: גלנפידיך 34 שנה
מקום שלישי: מורטלאך 36 שנה וברוכלדי 5 שנים
מקום רביעי: בונהאבן 27 שנה, שגם זה כבוד לא קטן.

לא מצאתי מה היו הקריטריונים או הפרמטרים למיקום, אבל זו רשימה משוגעת למדי להיות מצורף אליה. אני לא מוצא גם הרבה תיעוד על הבקבוקים האלו, יכול להיות שמדובר ברשימה ספיציפית של "בקבוקים חוזק חבית ששוחררו השנה לראשונה" או משהו כזה מאוד ספיציפי, אבל עדיין יפה להם. "פורט שארלוט" חמש שנים, הידוע בכל הפרסומים שלהם בתור PC5 נקרא על שם מזקקת פורט שארלוט שסגורה מאז 1929, ועליה כתבתי לפני שבוע בבלוג. השעורה לותתה לפי 40ppm פנולים, שזה ריכוז עשן וכבול שמזכיר את השילוש המעושן הדרומי של ארדבג, לגאוולין ולפרואייג. הדראם הרגיל של ברוכלאדי הוא 5ppm עדין בלבד, אני מקבל את ההרפתקאה הזו בזרועות פתוחות :-) מת לטעום אותו כבר… לצערי בקבוקים למכירה כנראה שכבר אין.

דיקסי גריל בר

דיקסי גריל בר היא מסעדה שיוצא לי להגיע אליה רק פעם בשנה בערך, אבל לא ברור למה כ"כ מעט. למעט נפילות בודדות בהיסטוריה, זו מסעדה מצוינת שיודעת לשמור על רמה גבוהה, לאחורי הקלעים נמצאים שמות מהמובילים בענף כמו חיים כהן, אירית שנקר ואילן סומך, והמקום פתוח 14 שנה ברציפות באותו המקום, שבארץ זו לא יציבות מובנת מאליה. יופי של בשרים ומאכלי ים, התוספות והמצעים לא מוזנחים, שרימפס על מצע ריזוטו שאכלתי שם היום היה מופלא. אמנם מנה ראשונה קטנה, אבל מושקעת וטעימה להפליא, כבר כמעט וחשבתי שאין ריזוטו נורמלי במסעדות בארץ :-)

הוסיפו על זה מנות אחרונות מצוינות, והנה ארוחה שלמה ומצוינת. שווה לציין שהמקום כולו ללא עישון, פתוח 24/7, מגיש גינס בדראפט… הנקודה ה"שלילית" היחידה היא שאין תפריט צהריים במחירים "עסקיים". המסעדה פשוט יכולה להרשות לעצמה לא לרדת ברמה ולא לוותר על איכות רק בשביל למלא שולחנות בצהריים – מה שקורה בהרבה מסעדות טובות בהרצליה למשל, וחבל.

ויסקי לסטודנטים עניים

הייתי אתמול שוב בנורמה ג'ין, הויסקי-בר החביב עלינו. גילינו שם מבצע חביב של טעימות "לעניים". ארבע כוסיות של 2/3 מנה (קצת יותר מצ'ייסר) של ויסקים שמחירם למעלה מ100 ש"ח למנה, במחיר נאה של 160 ש"ח. הויסקים האלו כוללים את המקאלן אינספיריישן (160 למנה לבדו!), המקאלן דיסטילר'ז סלקשן, ווילד טרקי "שכחתי" שגם הוא באיזור 120 למנה, לגאבולין דיסטילר'ז אדישן חימנז (שאני ואיילה לא אוהבים בכלל), ג'וני בלו (גם כן 150 למנה. למה?) ואחרים.

ובלי קשר לנורמה, עוד ארוחת טעימות ויסקי של העמותה החודש, הדגש הפעם פחות על ויסקי ויותר על שיטות זיקוק והשוואה בינהן בטעימה (עוד לא ברור לי איך). כמעט ואין פלצני מזה :-) נשמח לראותכם וכו'.

ושאלה לקוראת שרון: איך עושים אוטומאטית כוכביות הערות שוליים? זה פלאגאין או שאת מקפידה לעשות אותן ידנית? תודה מראש :-)

טעימת יינות 90+ ויינות זוכי מדליות בדרך היין

(עוד פוסט של גיא, כי אני אוהב יותר את הסקירות שלו על טעימות :-) )

ביום חמישי האחרון, ה-28.6, נערכה טעימת יין בדרך היין ברעננה, שכללה יינות שציוניהם, עפ"י דניאל רוגוב (D.R), רוברט פארקר (R.P) ו-Wine Spectator (W.S), הם מעל 90. הטעימה הורכבה מיינות ישראלים ויינות תוצרת חוץ, ובמחיר סביר של עד 55 ₪ (כולל כוס משודרגת שקיבלנו מתנה וזיכוי ע"ס 10 שקלים לקניה מיינות הטעימה), קיבלנו טעימה סבירה.
אני כותב טעימה סבירה, כי היינות לא היו יינות גדולים במיוחד, אבל נתנו תמורה יחסית יפה לכסף.
את הטעימה שאני אתאר כאן, אני אסדר לפי קטגוריות של יינות לבנים ואחריהם אדומים וקינוח (לפי סדר היורד מהאיכותי ביותר ועד לפחות איכותי, לטעמי האישי). בנוסף, היו יינות של טעמתי, בעיקר בשל כמות והחלטה לא לנסות את כל ההיצע שעמד בפניי. אני בטוח שמי שהיה שם וירצה לחלוק רשמים, יוסיף אותם בבלוג. את היינות שלא נטעמו אני ארשום בסיום.

אז מספיק עם הקדמה. נתחיל ביינות הלבנים:
היין הדומיננטי והנחמד ביותר באותה קטגוריה, היה לדעתי יין ויוניה-מרסאן ד'ארנברג 2003 (ידוע בשמו Hermit Crab). היין קליל מאוד, ונרשמו ריחות של לימונית ופרחים, ובטעם היה ציפורן מודגש. הוא בהחלט היה שונה משאר היינות הלבנים שהיו בטעימה. יין זה קיבל ציון 90 ע"י W.S.

הבא בתור היה יין שרדונה שאבלי אופייני של Olivier Leflative, בציר 2004. הטעות היחידה שעשיתי היה לשתות אותו אחרי היין של ד'ארנברג. הטעם של היין האוסטרלי האפיל על חברו הצרפתי, ורק אחרי טעימה של חתיכת סושי נאותה, אפשר היה להבחין באיכותו. היין, כאמור אופייני לאיזורו בחוסר העץ שבו. הוא היה עדין, חמצמץ ומרענן. W.S נתן ציון 90 ליין.

השרדונה של ברבדו, 2006, היה נחמד מאוד, וגם הוא היה ללא עץ. הטעם שלו היה ארוך, ומילא את החיך בטעמיו האופייניים של הזן. רוגוב כיבד את היין בציון 91.

הוויוניה 2005 של רמת הגולן (סדרת ירדן) היה בעל ריחות וטעמים של אפרסקים בשלים (הרבה יותר בשלים מאשר היה בבציר 2004), אבל הטעם היה קצר וקצת מאכזב לטעמי. רוגוב נתן ציון 90 ליין.

אחרון והכי פחות חביב בקטגוריה זו, היה אבני החושן שוהם של בנימינה 2003. אין לי מושג למה היין קיבל ציון 90 ע"י דניאל רוגוב, אבל הוא היה פשוט אנמי. אין לי דרך אחרת לתאר זאת. טעם קצר, ללא ריחות יוצאי דופן. שום דבר מלהיב, בקיצור.

נעבור לעולם האדומים:
הבחירה ביין המצטיין של הערב היתה קשה עבורי. היו כמה יינות שהתחרו על התואר והנה הם:
ספרד – Pasquera 2003 – טמפרניו 100%, ששכב כשנה וחצי בחביות עץ אלון אמריקאיות, והיה פשוט מצוין. זהו היין שאיתו העדפתי, בסופו של דבר – לסיים את הערב. יין מלא, עם טעם שממשיך ללוות אותך כמה דקות טובות אחרי כל לגימה. W.S נתן ציון 90 ליין. זהו אחד היקבים האהובים עליי.

איטליה – La Spinetta Barbera Gallina 2004, עם ציון 90 ע"י R.P. יין שמלא טעמים של פירות בשלים, שממשיכים לענג אותך לאורך זמן. יצאנו עם שישייה שלו מהטעימה הזו.

אוסטרליה – ד'ארנברג The Laughing Magpie 2004 – שילוב משוגע לחלוטין של ויוניה ושיראז.
אין לי מושג מאיפה הקריצו את היין הזה, אבל הוא טוב מאוד ומשוגע כמו שהוא נשמע. ציון 92 ניתן ליין ע"י פארקר.

יין טוב מאוד נוסף היה יין צרפתי – Domaine Les Pallieres Gigondas 2003 , שטבע בטעמי פירות יער ופלפל. עדיין סגור למדי, אבל כבר קיבל ציון 91 מ-R.P.

בצד הישראלי, היין המצטיין היה זה של יקב טוליפ. גם ה-Mostly Shiraz (שכולל בתוכו שיראז, קברנה, מרלו ופטיט ורדו) וגם הסירה רזרב היו פשוט נהדרים. הראשון הוא בלנד נהדר מ-2005 שנותן פייט יפה לריטון רד 2002 של אמפורה. הוא עגול, מלא בפרחים ומוכן לשתיה. היין קיבל מדליית זהב בתחרות "אשכול הזהב".
השני הוא יין עגול לא פחות, עם ציפורן מודגש בטעם, ובעל ריח אופייני לסירה. דניאל רוגוב נתן לו ציון 90 מוצדק בהחלט.

יין נוסף שהייתי מגדיר כטוב, היה הקברנה 2003 של רמת הגולן (סדרת ירדן). אני כבר לא מופתע היום מדברים טובים שמגיעים בסדרה הזו. ציון 93 בהחלט הלם את היין. בפה היתה הרגשה נפלאה של תפוחים חמוצים-מתוקים.

היו יינות בינוניים, מאיטליה וצרפת, שלדעתי היו פשוט סגורים מדי לטעימה מסוג זה, אבל לא היתה לי מספיק יכולת לאבחן אם הזמן יעשה להם טוב. הראשון היה La Spinetta Barbera Bionzo 2004, שקיבל ציון 91 ע"י R.P. היין היה מריר מאוד, אבל מלא ובעל גוף עמוק.
הצרפתי היה שטונף דו פאפ, Vieox Telegraphe Telegramme 2003. ציון 91 ע"י רוגוב. היין היה מאוד ונילי, והיו מודגשים בו גם פירות יער ופלפל.

הרשימה הפחות מכובדת, שסוגרת את רשימת האדומים, היא של יינות ישראלים. חלקם ירדו מגדולתם, וחלקם כאלה של יקבים שמעולם לא התחברתי אליהם גם לפני כן. לא ברור לי למה הם קיבלו את הציונים המכובדים שהם קיבלו:
יקב רקנאטי הציג 3 יינות – מרלו רזרב 2004, קברנה רזרב 2004 ופטיט סירה-זינפנדל 2005. הם קיבלו ציונים של 90, 91 ו-90 בהתאמה ע"י דניאל רוגוב.מלבד הריח יוצא הדופן של הקברנה, אין לי מילה אחת טובה לומר על היינות. הם היו רגילים מאוד, אופייניים לזנים שאותם הם ייצגו, אבל חסרי מעוף וטעם ארוך.
ססלוב היה יקב שדווקא אהבתי עד לפני כמה שנים, אך בשנים האחרונות, אותי אישית הוא מאכזב. הסדרה היחידה שעוד אהבתי היתה סדרת הרזרב של היקב, אך הפעם גם את זה הם הצליחו לקלקל. על ציון 91 (שוב רוגוב), כל מה שטעמתי בקברנה רזרב 2003 היה מרירות וסבון כלים. את הסדרה הנמוכה ניסיתי לפני מספר חודשים (אדום מריאג' 2004, שקיבל כאן ציון 91), והיין היה פשוט וחמצמץ.
בנימינה הצליחו גם הם לאכזב אותי שוב, כפי שעשו בעבר. אבני החושן תרשיש 2003 של היקב, היה אמנם בעל ריח ייחודי של טופי ומתיקות מעניינת (91), אבל הטעם היה בעוכריו – מישהו החליט לתת ליין הזה לשכב בחביות עץ לזמן ארוך מדי. העץ השתלט על טעם היין ולדעתי "הרג" אותו כליל.

יין הקינוח היחיד שנטעם באותו ערב, היה Hights Wine 2004 של ירדן (91). זהוב, ומתקתק. אני לא כל כך איש של יינות קינוח, אז קשה לי לשפוט.

כמובטח, הנה רשימה של יינות שלא טעמתי באותו ערב (אחדים מהם נטעמו בעבר וחלקם לא):
ברבדו מרלו 2005 (92)
ברבדו קברנה 2004 (91)
כרמל קיומי קברנה 2004 (91)
כרמל קיומי שיראז 2004 (91)
יתיר ק.מ.ש 2003 (מדליית זהב ב"אשכול הזהב").
אמפורה מרלו 2003 (90)
אמפורה קברנה (90)
ססלוב אדום מריאג' 2004 (91)