עצוב… רגינה ספקטור, אחת הזמרות האהובות עלי ביקרה השבוע בארץ, וכמעט אף אחד לא כתב על זה ב"עתונות הרשת". לא נענע, לא טמקא, לא וואלה, בטח שלא מסן, לשימחתי נרג' הקדישו טור. בראשון בערב זיפזפתי שלא כהרגלי ונחתתי על גיא פיפינס, הייתי בטוח ששם יגידו מילה וסבלתי דרך כל התכנית, אבל כל מה שהם בזבזו עליו את הזמן זה סיפורי פפרצי על דיקפריו והקולבית שלו, וכתבה על שון לנון שהוקדמה במשפט על זה שהוא ביקש שלא יגידו מילה על אבא שלו, ואז לאורך כל הכתבה שולבו תמונות וסרטים כדי להשוות את שון לג'ון. כמה אדיוטי לחזור על הנון-אייטם של "את אבא שלו מנעו מלהופיע אז עכשיו הוא סוגר מעגל, הופעה מאוד משמעותית לישראל", כמה טמטום ופרובנציאליות דחוסים פה? אפילו הביקורות מודות בחצי פה שהוא אמן ממוצע מינוס שרק רוכב על שם המשפחה שלו.
להמשיך לקרוא ההופעה הכי טובה שאף עיתון לא כתב עליה
עוד לדיון על המצעד
התגובה של מר לייבוביץ' הצדיקה בעיני עוד פוסט. הוא מייצג כאן עמדה דתית אבל יחסית פתוחה ואני מנסה לקלף ממנו עוד כמה דעות קדומות. הזכרת שחרדים טוענים שהומוסקסואליות היא מחלת נפש, ושספר החוקים הישראלי הוציא אותה מחוץ לחוק בעבר.
א. חוקים לא תמיד צודקים, ויש להלחם על שינוי.
ב. נגיד וזו היתה מחלת נפש (והיא לא) עדיין יש גם לחולי נפש זכויות אזרח.
אבל הכי הציקה לי הטענה שהעלית בשיחתינו במסנג'ר – שאורח החיים שלהם בעייתי. ואני מצטט במשורה: "זה שאדם מקיים יחסים הומוסקסואלים זה הרבה פעמים גורם לבעיות אישיות וחברתיות" או "צורת חיים זו לדעתי היא דבר לא טוב, גוררת דברים לא טובים להומוסקסואלים עצמם ולשאר החברה". אני יכול רק לנסות לנחש למה אתה רומז כאן אבל ממעט נסיוני בחוג מכרי הגאים, הם לא אי אילו בני אדם פרועים ומשולחי רסן. אולי זו החבורה שלי, אבל מדובר בעובדי הייטק שמשתכרים יפה, עוזרים לקהילה ועוסקים בהתנדבות, לא הולכים למועדונים ופאבים יותר ממני, לא שותים אלכוהול יותר ממני, ועד כמה שאני יודע גם לא צורכים סמים מעבר לזה. אנשים נורמליים ובריאים ונעימים. הם רק מרגישים שהחוק מקפח אותם, ולכן המצעד ראוי.