מתי ספאמפילטר תגובות מגוגל?

כמו כל וורדפרסאי עצמוני אני לא מעיז להקים מערכת בלי אקיסמט. למעשה הוא כ"כ מוצלח שהפכו אותו לחלק מובנה מהמערכת בגרסאות האחרונות. רק על באג אחד עוד לא התגברו – קשה לצאת מחיבוק הדוב שלו אם הוא פיתח טעם לאחד מהחברים שלך. חברי הטוב מישל נאכל כבר 6 פעמים החודש וכל פעם מצאתי אותו במקרה במעבר השבועי על תיבת הספאם של גברת וורדפרס וחילצתי אותו ממלתעות ה/dev/null

מישל שאל למה אני לא משתמש בגוגל, והתשובה הפשוטה היא שכאן מדובר בסט חוקים נפרד לגמרי, ושאינו מקביל לגמרי לספאם שבאימייל. הניסוחים שונים, מדובר בחוקים הרבה יותר פשוטים של ספירת כמות ואיכות הלינקים, ולשמחתי יש לרוב חזרה כל כך נרחבת על דוגמאות שזה מאוד קל. ספאמרים של תגובות בבלוגים בימינו עובדים ברמה שספאמרים של מייל עבדו באזור 2001, מאוד קלים לפילטור יחסית מהיר ומאוד אמין. מה גם שעוד לא כתבו פלאגין שיעשה את זה ואני אישית עצלן 🙂

אבל אני בהחלט רואה את זה קורה כשיפרץ הסכר וספאמרים יתחילו להפגיז את הבלוגים באמת. גוגל ממילא שמחה שכל בעל בלוג רושם את עצמו אצלם דרך פידברנר וגוגל סייטמאפס, מה אכפת לי בעצם אם כל הודעה ציבורית בבלוג תפולטר על ידם? אני בטוח שיום אחד זה עוד יקרה. בשבילם זה מכרה זהב! הרי מדובר בחברה שעושה כסף טוב מסטטיסטיקה על טקסט בשפה אנושית, וסטטיסטיקות כאלו הן יעילות יותר לפי איכות הדגימות. לא תמיד יש למנגנונים של גוגל מידע טוב על סוג הטקסט שהם דוגמים. הם יכולים בוודאי לנחש כבר די טוב אם טקסט שנתקלים בו הוא מדעי או ספרותי או עיתונאי, אבל מה אם הם עולים על זבל או חומר פרסומי?

גם אם אחוז מסוים מהבלוגים מכילים פוסטים פרסומיים, רובם המוחלט הוא יצירה אישית, והתגובות הן בשפה אולי לא מושלמת תמיד אבל בהחלט משפטים אנושיים וקשורים לנושא. משוב ממפעיל בלוג שישלוף שגיאות מיון מהזבל ויזרוק אחרות לשם שווה יותר ממה שאנשים כבר עושים היום בג'ימייל מכמה סיבות –
1. מדובר בטקסט בלבד, בלי קבצים מצורפים.
2. כל הטקסט בנושאים קרובים, מגיבים קבועים ישתמשו אולי בשפה בסגנון דומה, כמו כותבים קבועים של פוסטים.
3. הפוסטים הם ציבוריים בניגוד לתוכן התיבה בג'ימייל, אז מותר לעשות עליהם הרבה יותר בדיקות מבחינה אתית

אני רוצה שגוגל תציע לי את השירות הזה. בתמורה אני מצפה לסטטיסטיקות על כמה הפוסטים שלי אינטיליגנטיים או שטוטיים, עשירים או דלים בשפה, חיוביים או שליליים, וכך גם על קהל הקוראים שלי – אדיוטים או גאוני הדור?

אכן רבותי, ווב 3.0 לא ימדוד את האתר שלכם בפייג'ראנק ובאיזה מקום אתם מופיעים בחיפוש. הוא ימדוד אתכם בראנקינג אישי ובאיזה מקום אתם חברתית ואינטיליגנטית מבחינת הבעה. רע או טוב? הזמן יגיד. העתיד רבותי, הוא ספאם פילטר שיסנן לא רק פרסומות אלא גם אנשים מעיקים. חלום למיזנתרופים וחסרי הסבלנות. יום אחד יהיה פילטר אנשים כזה להשתלה במוח, אתם עוד תראו… אפשר יהיה פשוט לחסום משדה הראיה והשמיעה אנשים שהפילטר יחליט שכנראה יביאו לכם את הסעיף ויחסוך לכם מלפגוש אותם בכלל… טוב עכשיו המוח שלי נדד רחוק. אני חוזר לעבודה.

קריסמס שמח (פוסט באיחור, סליחה!)

הוידאו-בלוג של המלכה מעלה נוסטלגיה, 50 שנה אחרי שידור הקריסמס הראשון לטלוויזיה. המלכה פתחה לפני חודשיים ערוץ יוטיוב ובולגת להנאתכם מהמשרד. בניגוד אלי היא גם קיבלה נינטנדו מתנה לחג (א.ק.א. The Royal Wii, למי שטוב בלצון בריטי), והשמחה רבה. האמריקנים מצחיקים אותי כרגיל עם כמות הברברת על "המלחמה על קריסמס", ואני כבר לא יודע אם זו בדיחה רצינית או סוריאליזם מגוחך.

בשבילי החג הזה נראה הרבה יותר פשוט – כמו חג ההודיה שחגגתי כשגרתי בקליפורניה, וכמו פסח-בלי-סדר אצל הרבה ישראלים חילוניים, מדובר בסה"כ בהזדמנות כיפית לבלות ערב עם חברים ולבלות. למה לסבך? יהודים משום מה מרגישים רע לחגוג אותו, למרות שבימינו הוא הפך כבר להיות חג אזרחי של כולם. פעם הייתי הולך לצלם את המיסה של חצות בירושלים, אבל בשנים האחרונות אני חוגג אותו אצל הוריו של ידידי מישל בחיפה, וכל שנה יש שם אחוז יותר גבוה של יהודים, השנה אני חושב שהיינו אפילו רוב. אם זה לא חג אזרחי, אני לא יודע מה כן 🙂

הנה כמה תמונות, אחרות יועלו אולי לפליקר שלי בקרוב… יש כאן לא מעט מאכלים מסורתיים ואחרים פחות, שני תרנגולי הודו, שלושה זמרי אופרה, שני פסנתרנים, וסט ניצבים מפואר. הסט שיעלה לפליקר יהיה בוודאי יותר מאוזן – יותר אנשים ופחות אוכל 🙂

זהירות, מכיל גם תמונות שלי, עם הקוראות הסליחה.

20071224-215459.jpg 20071224-215511.jpg 20071224-220728.jpg 20071224-223651.jpg 20071224-223839.jpg 20071224-224338.jpg 20071224-224104.jpg 20071224-224241.jpg 20071224-224509.jpg 20071224-223906.jpg יצא לי פה חיוך מוזר… כנראה ניסיתי לא לזוז כדי שהכובע לא יפול :-) 20071224-232704.jpg

גם מישקה בלוגר…

Behind the glass הוא הבלוג החדש של חברי מישקה. מישקה מצלם מדי פעם בדיגיטלית, אבל אהבתיו הראשונה היא הברוניקה שלו SQ-A בפורמט 6X6 והפנטקס ME לצילומי 35מ"מ רגילים, בשתיהן הוא מצלם בעיקר שחל"ב בסרט קודאק TriX 400 המצוין, מי יודע מה יעשו צלמי העולם ביום שיופסק ייצורו…

אפשר למצוא עוד בפליקר של מישקה

Schiphol

כששורות אלו משתחררות לאוויר העולם אני נמצא בסחיפול אשר בגלות אמסטרדם הרחוקה, אולי מנמנם, אולי שותה קפה, או מריץ ג'וינט ((בטטטטחח… אתם הרי מכירים את דעותי על עישון. עוגות מצד שני…)) או קורא בספר. אפשר גם לשתות ספר ולקרוא בקפה אבל זה פשוט לא אני. הפוסט הזה התחיל להכתב ביום שני בערב וזו הפעם הראשונה שהחלטתי לכתוב ככה פוסט משתחרר בהמשכים, והפעם השניה שאני כותב פוסט לשחרור דחוי. אולי אכתוב עוד כמה כאלו לשאר המסע שלנו, אולי אפתיע אתכם 🙂

קיץ ארוך עבר עלי. לא כתבתי הרבה לאחרונה כי פשוט בין שעות העבודה התרוצצתי בשבוע האחרון עם הכנות לטיול. ברגע האחרון גילינו למשל שבעצם לא כ"כ פשוט למצוא כל יום מקום לאותו הערב. בניגוד לשנה שעברה בפרובאנס, כאן כנראה עונת התיירות יותר צפופה ומרוכזת, כי בתקופה הזו הימים מתקצרים באופן דראסטי ואו-טו-טו מתחיל הגשם האמיתי ואחריו גם השלג (מה שיש עכשיו זה סתם טפטוף…). גם תיק צילום חדש הייתי צריך, ובנק דיגיטלי, ולטפל בלחצים האחרונים של כל לקוח לפני שאני נעלם לשבועיים מהרד"ר…

אני וגיא יוצאים לסקוטלנד, למדינה עם האיזורים הכי פחות מיושבים שעוד יש באירופה (למרות שאנחנו לא נגיע לאיזורים הנידחים באמת). יהיה נוף פרוע, יהיה מזג אוויר פרוע ((הסקוטים אומרים "אם אתה לא אוהב את מזג האויר, חכה 20 דקות")), יהיו בנות היילנדס קשוחות, יהיו בנות לואולנדז רכות, יהיה אוכל סקוטי מחורבן, אוכל הודי ככה-ככה ופירות ים שלמות מהם. יהיה אוויר נקי וטעים, יהיה ויסקי מצוין, ואני מקווה שלגיא גם יהיו שבועיים בלי ביקורים של דודה FMS ובין כל החוויות והנסיעות גם לא מעט מנוחה.

לג'וני הזקן התחילו בעיות הגב לפני שנים, אבל לאחרונה מצבו הכללי ממש לא טוב, החברים שלחו אותו להבדק אצל דוקטור מקינטוש.

"מה כואב לך ג'וני?" – "נו, האף שלי שנים אדום אבל יש לי עכשיו לחצים כואבים שם, ולחצים באוזניים, וכאבים בכתפיים, וכאבים עמומים במותניים, ודפיקות לב מדי פעם, וורידים ברגליים ו…" – "טוב טוב, אני אבדוק!" ודוקטור מקינטוש בודק לחץ דם ומקשיב בסטטוסקופ ומאיר לאוזניים וממשש את הגב והרגליים.

– "אני לא מוצא כלום, זה בטח בגלל השתיה!"

– "אין בעיה דוקטור, אני אחזור מחר כשתתפכח!"

(בילי קונולי מספר את זה יותר טוב 🙂 )

ידידים, עם פוסט זה אני חושד שאני נפרד לשלום לשבועיים מהבלוג. אני לא לוקח איתי לאפטופ לטיול (אין לי אחד) ובאיזורים אליהם אני נוסע לא תמיד יש חיבורי אינטרנט חופשיים ממילא, ואני לא רוצה לבזבז את זמני בחיפוש אחרי בתי קפה. את ה"לייב בלוגינג" אני אעשה לתוך מחברת ואפרסם כשנחזור. אני גם לא אהיה זמין במייל. רק SMS בעצם, וגם זה לא בקליטה בכל מקום, לא כל סקוטלנד מכוסה. שששששששששששששששקט 🙂

פוסט שנה טובה

בעצם קשה לי לכתוב כרגע פוסט שנה טובה, כי עד כמה שאני רוצה לאחל אותה לכל חברי, אני יודע שאיחולים לא יחזיקו תמיד.

בראשון בערב דיברתי עם אחד מחברי, שגילה לפני שבוע שאביו חולה בסרטן מתקדם. סרטן ריאות ששלח גרורות כבר למוח ועוד איברים. את זה הוא מגלה פחות מחודש לפני החתונה, ולמעשה את הנסיעה לקפריסין לרישום האזרחי עשה בשהיה של 4-5 שעות בידיעה שלאביו נותר אולי שבוע לחיות (מאז הסתבר שמדובר בחודשים ספורים). בשנה אחת הוא מתחתן ואולי אפילו הופך לאבא בעצמו, אבל בגיל 34 הוא עומד לאבד אבא, ואת אימו לקח הסרטן כבר כשהיה בן 19. אין לי מושג איך לאחל לו. עצוב מאוד להתייתם, אבל לרוב האנשים זה לא קורה לפני גיל 50. אין לי איך לדמיין כזה דבר. אבל מה שבטוח במדינה מוכה כמו שלנו, כשיום הזכרון בא צמוד ליום העצמאות, כשיום לפני ראש השנה ושאר חגי תשרי חברת חשמל מקפיצה מחירים, אין לנו אלא לקבל הכל בבת אחת ואיכשהוא לשחות במעלה הזרם.

אז חברים – למרות הכל, למרות המחלות, למרות המצבים הבלתי אפשריים שישראלים מתמודדים איתם יום יום מול קסאמים, שחיתויות דירקטור וולט וממשלה שהופכת לרפובליקת בננות, אני מאחל לכולנו שנה יותר אופטימית, שנה של נצחונות קטנים של ההגיון והרצון הטוב על הבערות והפלגנות. שנה של בית נבחרים שמוביל לשלום ולא להמשך הבלגן, שנת נאורות, שיתוף פעולה, שיתוף ידע, חופש, הבעת דיעות וחיזוקים חיוביים בכל אשר תפנו. שנת יציבות כלכלית, רגשית ובריאותית. שנה של יין ואוכל טובים, שנה של צחוק וחיבוקים. שנה של אהבה וחתלתולים. שנה של השראה ויצירה. שנה שלי אף דו"ח, אפילו לא חניה. שנה של הבטחות ואמון, שנה של עמידה בציפיות וקיום הבטחות. ובקיצור, כל מה שאני מאחל לעצמי, גם לכם.

ללקוחותי איחלתי גם: שנה של גיבוי ולא של שחזור, שנה של uptime בלי downtime, שנה של עדכונים ולא באגים, שנה של GPL ולא DRM.

חיבוק לכולם!

BlogDay 2007 ושאר חדשות

במסגרת "דברים שאני מגלה כשאני פותח את גרגרן הרססים פעם בשבוע-בקושי":

BlogDay 2007 בפתח – מזכירה לי חנית.

בהמשך לדיון הקודם על DRM, הנה הפאדיחה האחרונה מבית מיקרוסופט, הפריצה האחרונה של האייפון ושלושה ישראלים שרכבו על הפרישה וגם הוסיפו תמיכה בעברית. בסוף עוד ינקו את האייפון מDRM וזה יהיה מכשיר ראוי לרכישה, כמו הXBOX הישן והטוב הי"ד. אבנר לידי פה מקלל כי אחרי 20 דקות חיפוש הוא גילה שמה שחשב שהוא באג בתוכנה או הAPI שהשתמש בו הוא בעצם פעולה שויסטה חסם בגלל DRM (סמוך על מיקרוסופט שידאגו שתקפוץ עליך מפלצת מאחורי הסיבוב). וזה כשהוא מנסה כמובן לכתוב תוכנה לגיטימית לגמרי…

כרמל בפוסט קליל אבל מאיר עיניים על הפער הטכנולוגי (שאינו רק פער דורות בהכרח, כמו שתקראו בתגובות).

עונש קשה ומוגזם של בימ"ש אמריקני מאלץ איש אובונטו להשתמש בחלונות. אמאלה!

גיא מעלה שאלות מעניינות באתיקה ביולוגית העתיד של "שמש צלולה" כבר כאן (או איך שקראו לסרט ההוא)

אחרי שהסבתי את תשומת ליבם של חברים לבלוג של חץ על רוחניות, תקשורים וכישופים, גיליתי שאפילו האקדמיה משכשכת בשלולית הניו-אייג'. עצוב לי לראות שבשביל כסף, המוסד האקדמי מוותר ככה על כבוד עצמי. מה שיותר מוזר לי היא היציאה הזו של קליוסטרו שכמדומני היה אחד היוצאים נגד תכנית הטלוויזיה המגוכחת של אורי "שקר כלשהוא" גלר. נו, נגיד שזה בשביל הבידור…

קווין שמידט יוצא בסדרה משלו לטלוויזיה ויביים גם פרקים ב"גיבורים" ו"גלקטיקה", רגע לפני הנה ראיון. מישהו בכלל מפקפק שיהיה מגניב? בעונה האחרונה של "המשרד" ביים ג'וס ווידון אחד מהפרקים היותר מוצלחים בעונה, וכמובן שהיה גם עטלף בענין, כי זה ג'וס וצוות הכתיבה לא התאפק.