החר-×¢×£ פוגע במאוורר – גוגל מורידים מהלך

גוגל מתחילים להאיט את הקצב. כן, אפילו החברה עם מרווח הנשימה ומתחי הרווחים הכי נדיבים בשוק מבינים שימים קשים באים. האם זו עצת כלכלנים להדק חגורות או אולי זו עצת המשווקים לא להראות מתרברבים בתקופה שהשוק שוקע? המאמר סופר גם כמה פרויקטים שנסגרו לאחרונה, כמו סרצ'מאש ולייבלי ורומז שעוד הרבה פרויקטים פנימיים בחממה הפרועה (מה שהם קוראים לו לפעמים Dark Matter) הולכים להיקצץ.

אני לא יודע הרבה על איך הדברים מתנהלים בפנים, אבל יש דליפות של סיפורים. המוזר ביותר שיצא לי לשמוע אישית ×”×™×” בכנס הגריד בהתחלת השבוע, בהרצאה על מנוע האפליקציות של גוגל, המנחה הדגים את הגדרות הפרויקט דרך YAML ומימוש בפייתון, עם חיבור למנוע טבלאי שאיננו מסד נפוץ על מנשק SQL, והרבה מהקהל ישבו מבולבלים על ×”API המוזר ואי היכולת המוחלט לעשות משהו באפליקציה שלא כלול במערכת המאוד מצומצמת של מנשקים. אני אמרתי לעצמי בלב שזה נראה אמיץ, שובר הנחות יסוד בבנית אפליקציות ווב והכל כדי לעשות הסתרה מושלמת מהמפתח של שלל הבעיות של פיתוח לקלאסטר, שיתוף זכרון מטמון ושאר אתגרים. ×–×” נכון שזה עושה את כל ×–×”, ולטוב או לרע שובר תאימות אחורית עם כל פלאטפורמה קיימת למעשה (כלומר אי אפשר בקלות לעשות PORT של נגיד וורדפרס או דג'אנגו, הרבה יישומים יצטרכו מימוש מאפס). עד שקם מישהו מהקהל ושאל מה עם ×’'אווה, והתשובה היתה שזה ×™×”×™×” בגרסא הבאה. "אבל בכל זאת למה פייתון, שאל האיש, והתשובה היתה מוזרה: "×›×™ אתה יודע איך ×–×” בגוגל, אין אצלנו מנהלי פרויקטים… שכרו את גווידו, אז ×–×” מיושם בפייתון… מי שמסוגל ורוצה להרים את הפרויקט הוא ×–×” שמחליט ומוביל…"

כשאני בא מעולם התוכנה החופשית, כמו רבים בגוגל, כולל בהנהלה כמו כריס די-בונה ואחרים, הרעיון הזה שמי שהתחיל את הפרויקט מקבל אוטומטית את הנהגתו נשמע הגיוני מאוד, כשזה בחוץ בקהילה. יכול להיות שזה עובד לגוגל חלק מהזמן (ראו פרויקט אורקוט), אבל יש דברים שחברה מסחרית לא יכולה לשחרר בהם את הרסן לחלוטין, וצריך peer review, לא ככה? ככל שהמשיכה ההרצאה ואנשים חכמים ממני שאלו שאלות אינטיליגנטיות, נראה פתאום שGoogle App Engine הוא מוצר אלפא קונספטואלי בקושי, ויצאנו בהרגשה שהוא רחוק מלהתחרות במוצרי קלאוד אחרים. אני מאחל להם שיתחילו לעשות נקיונות של "חומר שחור" בלי לאבד יותר מדי עובדים מאוכזבים בדרך. אולי להטיל קצת משמעת על גיקים יגרום לפרויקטים מסוימים לא לקרות, אבל המעט שכן יקרה יהיה יותר ממוקד ומהוקצע? מי יודע. הניסוי המעניין והאוטופי של גוגל בניהול פרויקטים ואנשים הולך ומצטמצם, ואני מקווה שמומחים בתחום יגידו יום אחד אם הוא היה לטובה או לא, ואם זה ישנה את הדרך שבה יתנהלו חברות בעתיד (כשנצא קצת מהמיתון הנוכחי).

מעניין גם איך הצעדים הבאים הולכים להשפיע על מרכזי פיתוח אחרים כמו החממה ההרצליינית של מיקרוסופט או מעבדות גוגל ואינטל העולמיות. מתוצאות הניסוי של Xerox PARC יצא הרבה טוב, אבל לא בגלל שזירוקס התכוונה לשחרר כל כך הרבה ידע והמצאות לעולם, אלא בגלל שההנהלה לא השכילה לרשום פטנטים, והממציאים שלא ראו את הפרויקטים שלהם מבשילים פשוט עזבו עם המצאותיהם לחברות אחרות כמו אפל, 3COM ועכשיו גוגל, והעולם בסוף הרוויח. אם גוגל לפחות תשחרר פרויקטים פנימיים שנסגרו וויתרו עליהם לקהילת הקוד הפתוח, אני אסכים שלא הכול אבוד, והידע האנושי ישרוד ואולי יעזור יום אחד למשהו. יהיה חבל לזרוק לפח את כל שנות האדם האלו.

עדכונצ'יק ארבע שעות אחרי: אני רואה שגל מור כתב בתגובה לאותו המאמר מה-WSJ בערך עשר דקות אחרי שלחצתי "פרסם" 🙂
גל מנמיך מאוד מערכם של הפרויקטים ×”× "ל, אותו dark matter שמתהווה ב20 האחוזים המיתולוגיים של משרת עובדי הפיתוח בגוגל (או שמא ×–×” כלל העובדים כולל אנשי מכירות ועובדי נקיון?), אבל אני חוזר ומדגיש – זו הדרך היחידה לעמוד בקצב השינויים הפסיכי של אפליקציות הרשת, ודרישות הקהל המקוון. אם לא תמציא את המחר, אז חמש-מאות סטארטאפים ימציאו חמש-מאות רעונות, והשלושה שישרדו יכולים לגנוב לך נפחי שוק. הפתרון הוא לקנות את השורדים כשהם כבר יקרים, או לפתח המון רעיונות ניתנים לזריקה בעצמך, מעין 500 סטארטאפים מובנים בתוך החברה, ולתת לחוק ×”×’'ונגל להתיר לטובים מבינהם לנצח. אורקוט שגל כל כך לא מחשיב, ×”×™×” פעם גדול יותר ממייספייס ופייסבוק ביחד. פרויקטים אחרים שיצאו מחממות כאלו הם הרבה מהפיצ'רים הנוחים של ×’'ימייל, או רעיונות שהתקפלו לתוך iGoogle או מוצרים אחרים, שבוודאי על רובם אין לנו מושג אם פותחו ×›×”× ×—×™×” מלמעלה או שנולדו בשעות הפנאי ואומצו ×¢"×™ ההנהלה. אני בטוח שאפשרויות רבות בגוגל לאבס ואחיהם הקטנים כמו ×’'ימייל לאבס התחילו גם הם מהחוקרים ולא ממנהלי המוצר. החברה הזו לא הייתה מגיעה למה שהיא היום בלי אותם פרויקטי מחמד.

בנוסף, החברה כידוע תומכת בכסף וכוח אדם בפרויקטים של קוד פתוח ומחלקת דפדפן חופשי וחינם. הם לא עושים את זה מאידאולוגיה חסרת בצע לחלוטין, הם מעודדים אנשים לפתח את הרשת ולייצר עוד מידע ואפליקציות יותר חזקות ומשוכללות כדי שלהם בתור מנוע חיפוש יהיו יותר אתגרים לפתור לפני המתחרים, וכדי שיהיו דפדפנים יותר יציבים ומהירים כדי שהקהל יוכל להשתמש במוצרי החברה. בסוף חלק מההשקעות האלו החזיר את עצמו וגם כיסה את העלויות של הפרויקטים שנזרקו, אז עד עכשיו זה עשה לגוגל הרבה טוב. השאלה אם הטקטיקה הזו תחזיק מים גם כשהשוק בירידה, על זה אומר הWSJ שקצב המנגינה הולך להשתנות, אבל אני מקווה שלא יבוטל. המדיניות הזו של חממה בלי חשבון אולי תצטמצם למדיניות של חממה עם מבוגר אחראי ויד מכוונת, אבל לדעתי לא תבטל לחלוטין. ביום שגוגל יסגרו את החממה הזו, הם יהפכו לעוד יאהו מאוד מהר. לא חראם?

על זכות הדיבור והבעת הדעות בישראל (בהמשך ל"חיות אדם")

כתבתי היום בבוקר פוסט על מה שנתפס אצלי כהתפוררות מוסרית וחינוכית ועשיתי שם ערבוב קל. כמובן שהידיעה על גבירזל ובג"ץ תפסה מיד את התגובות שהגיעו ברובן ממסרים פרטיים (יש לי חבר או שניים שמעדיפים משום מה לא לענות לי בבלוג, למרות שאני מרגיש שאני מתנסח יותר בבהירות בכתב) והדיון הפך לשאלת זכויות הבעת דעות ולא על ענין חינוך לאדיבות, פלורליזם ויחס הדדי בחברה.

למי שמנותק מהחדשות כמוני: גבירזל וחברים סיכמו אחרי הרבה דיונים בבג"צ ×›×™ בעוד שבועיים תאופשר להם צעדה דרך אום אל פאחם, הידועה בתור מרכז הפלג הצפוני של התנועה האיסלמית בישראל – ×–×” שלא מכיר בזכות הריבונות של מדינת ישראל, מה שגרם לכיכוב העיר בארועי אוקטובר 2000.
לפי גבירזל המטרה להניף שם את דגל המדינה, וגם לעשות שם סיור לבדוק את חוקיות הבניה במקום, "כמו שעושים ארגוני השמאל בהתנחלויות".

כיון שלענין זכות הדיבור והבעת הדיעות מגיע פוסט נפרד, אז אני פותח אותו מהר כאן לפני שזה מטביע את הדיון השני, שאני רוצה שיתמקד בחינוך ומוסר.

אז זו נקודת ההתחלה: שחר שאל אותי מה הייתי מחליט במקום בג"ץ. תשובתי תואמת פוסט של גורביץ מלפני כמה חודשים (שנדמה לי שיתפתי בגוגל רידר) בג"ץ נתן את התשובה הנכונה ברמת החוק היבש: יש להם זכות להביע את דעתם איפה שירצו בשטחה הריבוני של מדינת ישראל במקומות ציבוריים ובלי להפר חוקים אחרים. הבעיה היא שבכך הפך בג"ץ את החלטת המשטרה כי למרות הלגיטימיות, ההפגנה מסוכנת מדי. האם בג"ץ טוען שהחלטת המשטרה היתה פוליטית ולא מקצועית? או שאולי החלטת המשטרה היתה נכונה ובג"ץ הופך אותה מסיבות פוליטיות? האופציה הראשונה מביכה, והשניה מביישת עוד יותר.

השאלה היא מהם הנימוקים שפורטו בהחלטה, כי הם ישפיעו על המשך התגלגלות הסיפור, והשימוש בפסק הדין הזה בטיעונים בשנים הבאות. את הנימוקים לא הצלחתי למצוא באתר הרשות השופטת, ולמעשה גם את ההחלטה מהיום עוד לא פרסמו שם, הכי טוב שאפשר היה למצוא היתה ההחלטה הקודמת בתיק. חבל שזה לא יותר מעודכן.

ולפני שאמשיך, חשוב לי לציין בפעם האלף שאני לא משפטן כמובן (למרות שלשם שינוי, כאן אולי הייתי רוצה יותר רקע כדי לענות בצורה טובה).

לגוף הענין: ברור שיש כאן פוטנציאל פיצוץ עצום, עקב המיקום וסוג האוכלוסיה שגרה בו, ההסטוריה שלה ושל המפגינים/צועדים. בטיעונים מול בג"×¥ העלו החיותעותרים את מצעד הגאווה הירושלמי כטיעון שוב ושוב – אם שמרתם שם על המפגינים אתם חייבים לשמור עלינו.

ברור שבין השורות (והם לא מסתירים את ×–×”), הרעיון הוא ליצור כאן תקדים, שאם תפסל ההפגנה הזו, תהיה זו מנוף לבטל את מצעד הגאווה בעוד חודשים ספורים. כאן אני מקווה שבנימוקי פסק הדין יופיעו עשרות ההבדלים בין שתי ההפגנות ולמה ההחלטה כאן חייבת להיות ביד המשטרה ולא החוק היבש. מצד אחד אני אומר לא נורא – הרי בג"×¥ למעשה לא נתן להם כאן את התקדים שהם רצו כנשק נגד מצעד הגאווה, ולכן הם לא יוכלו לעשות פיפס כשיגיע זמן המצעד הירושלמי הבא (שעכשיו ×™×–×›×” גם בגיבוי מועצת העיר אני מאמין). זו אכן שמירה על חופש הביטוי, שאינה מעוגנת בחוק יסוד במדינתינו, אלא רק בפסקי בג"×¥ ובראשם בג"×¥ קול העם. אם אין חוק חופש ביטוי (אגב, תקנו אותי אם טעיתי) כמו בתיקון הראשון לחוקה האמריקנית, אז לפחות תקדים בג"×¥ ×›×–×” מקדם את הזרם הפלורליסטי/ליבראלי, ומעודד אותי לקוות שיום אחד יהפוך לחוק בכל זאת. בינתיים נראה שדעת השופטים ברוב הפסיקות היא שחופש הביטוי הוא ערך בסיסי במשפט הישראלי, מלבד כשיש התנגשות באינטרסים בטחוניים.

בניגוד להעדרה של זכות ביטוי מפורשת בחוק, דווקא קיימים סעיפים בחוקים אחרים שמתנגשים בה, ובראשם סעיף חוק העונשין "פגיעה ברגשות הדת" הידוע לשמצה, נגדו כתב השופט אור "הטלת מיגבלה על התנהגותו של אחד, בשל העובדה שעצם התנהגותו זו סותרת את ערכיו של האחר, ולכן פוגעת ברגשותיו של האחר, אינה מתיישבת עם תפיסות היסוד של מדינה דמוקרטית" בפס"ד משפט סוסצקין (תודה לקלינגר על מראה המקום והציטוט). על ההיסטוריה של סעיף העונשין הזה אפשר לקרוא גם בכתבה הזו. מעניין שאף אחד לא עתר לציין שהנפת דגל ישראל במשולש זו פגיעה ברגשות הדת! הרי להזכיר למוסלמי שהוא תחת שלטון שאינו מבוסס שריעה, כמוה כלהטיח בפניו שאיננו מקיים את ציווי הג'יהאד כראוי ובכך להעמיד בסימן שאלה את אדיקותו. יש קייס? אני מקווה שאף אחד לא יחשוב לנצל את הרעיון הבזוי הזה ברצינות, כי אני לא חושב שהסעיף הזה בכלל ראוי שישאר בספר החוקים שלנו.

כי הרי ברור שהחלטת הבג"ץ היא לתת לגזענים לעשות הצגת כוח במרכז אוכלוסיה שאותו הם מבקשים לדכא, ולו רק בהנפת דגל ישראל במרכז אוכלוסיה שמעדיפה להיות מסופחת לפלאסטין בדקה שתקום. זה חבל, אבל זה המחיר של זכות הבעת הדעות. בפרפראזה על וולטיר: אני נגעל מהדעות החשוכות שלהם, אבל חובתי כאדם בכלל וישראלי יהודי בפרט לתת לכם להביע אותה.

כמובן מגעילה כאן הגזענות. כמובן מגעילה כאן הבחירה המתריסה של מקום ההפגנה, והיות כל המהלך פרובוקציה כדי לנצל את בג"×¥ לעשות רעש תקשורתי ופוליטי. אבל בעיני ×”×›×™ ציני כאן הוא השימוש וההשוואה לשמירה על זכויות של מצעד הגאווה – איך צעדה שכולה הפגנת עליונות על אזרחים סוג ×’' (דה פקטו ודה-יורה) בתוך מגרשם הפרטי, יכולה להיות מושווה לבקשת אזרחים סוג ב' לקבל שוויון זכויות ×¢"×™ הפגנה בעיר הבירה של מדינה הקוראת לעצמה דמוקראטית ומונעת מהם זכויות. להזכירכם מארגני המצעד האחרון לא ביקשו לעשות אותו בלב שכונות חרדיות וגם הסכימו ללבוש צנוע ושלטים רגועים, ובכל זאת המשטרה הכריחה אותם לצמצם את הצעדה לכדי אספה נייחת בלבד בקמפוס האוניברסיטה. אפילו עד הכנסת הם לא היו אמורים לטייל, מרחק כמה מאות מטרים משם, הסיבה האמיתית לקיום האסיפה בירושלים ולא באף עיר אחרת. האחת הפגנת אנטי אלימות ותמיכה בדמוקרטיה וזכויות וקידמה, והשניה הפגנה של ארגון שפעל באלימות להפוך את ישראל לפחות דמוקראטית נגד אוכלוסיה שחלקה פעל באלימות ×›×™ אינו מכיר בה כלל, ולפי חוקי דתו, גם דמוקרטיה ×–×” לא בדיוק רעיון טוב.

וכאן הענין: השיקול הוא של המשטרה לתת אישור והגנה להפגנה. גבירזל מצטטים בג"×¥ קודם שהגדיר למפקד המחוז קריטריונים לבחור לפסול הפגנה: "נקודת המוצא העקרונית היא, ×›×™ מוכרת זכותו של היחיד להשתתף בהפגנה או בתהלוכה. המאיים על הפעלתה של זכות זו, והמפריע בכוח להגשמתה, פועל שלא כדין…על-כן חייבת המשטרה לנקוט את כל האמצעים הסבירים העומדים לרשותה, כדי למנוע את האיומים וכדי להגן על המשתתפים בהפגנה מפניהם". והסייג? "היעדר כוח משטרה מספיק, היעדר ציוד ומיומנות או היעדר יכולת לשליטה אפקטיבית עקב התנאים הפיזיים בשטח. במצב ×›×–×”, עשויה להיות הצדקה לאיסור על התהלוכה או ההפגנה" אבל "נדרשות ראיות קונקרטיות כדי לבסס את הקביעה ×›×™ מדובר, אמנם, ב'ודאות קרובה לפגיעה ממשית'. לעניין ×–×”, אין די בהערכות או בספקולציות". השופטים סיכמו: "יש לנקוט את האמצעי אשר יש בכוחו לשמור על הסדר הציבורי תוך הפגיעה המזערית ביותר בחופש ההפגנה…האיסור על ההפגנה או התהלוכה צריך שיהא האמצעי האחרון שיש לנקוט בו נוכח פני הסכנה הצפויה".

אני מסכים, יופי של ניסוח, והחלטת בית המשפט היתה צריכה להיות פחות או יותר כזו: "כמובן שהחוק מתיר לכם להפגין, אבל ההחלטה הסופית היא של מפקד המחוז בהתאם לקריטריונים שממילא קבועים בחוק. עברנו על נימוקי המשטרה ואין בהם הטיה פוליטית, המומחים החליטו שיש סכנה בטחונית, אז יש לקבל את דעת המשטרה." נקודה. אם בית המשפט הופך החלטה מקצועית של המשטרה, יש כאן מראית עין של החלטה פוליטית בלתי ראויה לרשות השופטת. לכן אני רוצה לראות מהם הנימוקים של הפסיקה.

האם נכון היה לבית המשפט להכריח את המשטרה לפעול נגד שיקול דעתו של מפקד המחוז, במיוחד לאור ההיסטוריה של אוקטובר 2000? האם הצעד הזה כולל שיקולי דעת קהל או מראית עין שלא אמורים להיות חלק משיקולי מערכת המשפט? צדק (זכות הביטוי) צריך להראות, זה נכון, אבל במחיר ביטול סמכות החלטת המשטרה ואישור של גירוי ברור וממוקד של תגובה אלימה עד פגיעה בחיי אדם ושוטרים?

אני מקווה שאנשי אום אל פאחם יעשו את הדבר ×”×›×™ לא צפוי – לא התנגדות אלימה ואפילו לא הפגנה רועשת מנגד כמו שהציע יוסי גורביץ. מטרת הצעדה הזו אינו הפגנה נגד אום אל פאחם אלא נגד השמאל, הליבראלים, הפלורליזם ומצעד הגאווה. ×–×” לא צריך להזיז לאנשי אום אל פאחם במילימטר, ולכן לדעתי הדבר ×”×›×™ נכון להם לעשות, הוא כלום. פשוט ללכת לעבודה או לבית הספר כרגיל באותו היום, לשבת במסעדות וללכת לקניות, להתנהג כמו כל יום רגיל. פשוט להתעלם. רוע ×—×™ מלעורר כעס באחרים. רוע שמתעלמים ממנו פשוט יעלם לבד ×›×™ הוא מבזבז אנרגיה, כסף ואמינות איום על קהל שלא אוכל את הטנטרום שלו. פשוט תנו לשנאה של הגבירזלים לאכול את בריאות גופם מבפנים ×¢"×™ שלא תספקו להם את התגובה שהם רוצים.

הלוואי.

——-
עדכונצ'יק: עברו כמה שעות, בינתים גיליתי פוסט תגובה של נמרוד אבישר לגורביץ, ונראה שהגעתי למסקנות יותר קרובות לשלו, למרות שבשיקולים טיפה שונים. אתם מוזמנים לקפוץ לקרוא גם אותו, ×›×™ אחרי שקראתי את עצמי מחדש אני חושב שאצלו הרעיונות מנוסחים יותר ברור 🙂

עוף טופיק: אני מחפש לקוחות (או מעסיקים)

לא רציתי להכניס את ×—×™×™ העסקיים בצורה כזו לבלוג האישי, אבל הזמנים השתנו…

מיני-קורות-חיים: למי שלא מכיר אותי – אני איש IT מזה 14 שנה בערך, מאז שהשתחררתי מצה"ל עסקתי בעיקר בהקמה ותחזוקה של שרותים מבוססים גנו/לינוקס ותוכנה חופשית. שרתי SMB, דואר, ווב, קלאסטרים ופתרונות ספיציפיים ברשת המקומית של חברות או בהוסטינג, וגם עסקתי בהקמה של קלאסטרים של אורקל ושאר יוניקסים מסחריים ותוכנות שאינן חופשיות. תיכננתי והקמתי מערכות גריד קטנות (150 מכונות היתה הגדולה בהן), ובקיצור, למרות שאינני DBA או בעל הסמכה רשמית, יצא לי לעבוד בלא מעט סוגים של פתרון בעיות ותפירת פתרונות, עבדתי בפיתוח סיסטם, והקמה ותחזוקה בחברות תוכנה, שירות וספקי אינטרנט. קורות חיים לא-×”×›×™-מעודכנים תוכלו למצוא כאן.

מצד שני, אני מעדיף יותר התעסקות באנשים מאשר עם מחשבים, כמו להעביר הדרכות וקורסים, ליווי פרויקט תוך לימוד הלקוח, הטמעה של מערכות מהצד האנושי שלהן, ריכזתי גם בעבר הרצאות ומפגשים חברתיים של קהילת התוכנה החופשית בארץ, והתחביבים שלי הם דברים יצירתיים כמו בישול, צילום וכתיבה. למעשה היו שני תפקידים שהכי נהניתי בהם עד היום: הראשון ×”×™×” עזרה בהקמת פרויקט בית ספר מדגים בירושלים, אי שם באמצע ×”90, כשחיבור לאינטרנט עוד ×”×™×” דבר נועז ומהפכני, עבודה שכללה העברת הדרכות ופיתוח תכנים לצד עבודה טכנית, והשני ×”×™×” העבודה שעשיתי בחברת אקסאנט – לדאוג לתיאום בין ציוותי פיתוח וריכוז מידע, הקמת ויקי ארגוני לתיאום ותיעוד, לדאוג שהמוצר קל לתחזוקה ×¢"×™ הלקוח, ושהמנשק הגראפי והטקסטואלי שלו מובנים, הגיוניים וקונסיסטנטיים. אבל לצערי בשנים האחרונות אני שוב ושוב עושה בעיקר עבודות סיסטם וזה קצת שוחק. עד כדי כך שאני מחפש להחליף את הקריירה.

אז אני מבקש את עזרתכם. הנסיונות שלי לשנות כיוון קצת תקועים, אני צריך לטפס חזרה על הסוס בכיוון הIT לפחות במשרה חלקית כדי לצאת מהמינוס, או לחלופין אם יש לכם משרה מעניינת בשבילי שתוכל לעשות שימוש בידע טכני נרחב וגם תכלול עבודה מול אנשים ולא רק ברזלים, אוזני פתוחה וכך גם פורט 25. אנא ספרו לי איך אני נוכל לעזור האחד לשני. אם כשכיר ואם כעצמאי.

מודה לכם מאוד מראש!

מחקר מדעי על הזין שלי

שאלת הפרמשתק הותיקה (לחתוך או לא לחתוך) נדחפה שנים לאג'נדה הציבורית האמריקנית בכוח על ידי אנשי דת ופסבדו-רופאים (קוואקים בשבילך, גיא) כגון ד"ר קלוגס (כן, ממציא הקורנפלקס) ואחרים. אחד המחקרים המופרכים שראיתי לפני כמה חודשים על הרשת חיבר בין הדבקות באיידס וסיפיליס ובין מילת זכרים. מה שהכתבות לא מפרטות לרוב הוא שהמחקרים נערכים באפריקה, ושהמחקר מציין בקושי שאוכלוסיות הנימולים שנחקרו היו אוכלוסיות נוצריות שבהן המוסר נשמר יותר באדיקות ובאופן לא מפתיע יש בהן פחות תופעות של מין עם שותפים מרובים (או בכלל מחוץ לנישואין אם הכומר קפדן מספיק) ושאר פרמטרים, כמו אולי סטנדארטים היגייניים טיפה יותר טובים מבכפרים שאינם נוצריים.

אז התעלמתי… אבל אני רואה שאנשים בכ"×– הדביקו למחקר רציונאליזציות והסברים על סיכוי הפגיעה בעור העדין של פנים העורלה ששוחה בסמגמה במקום להתחשל במגע יבש בבד כל חייו, והצליחו לשכנע אפילו את ×”CDC האמריקני ואת ארגון הבריאות העולמי לפרסם את האג'נדה הדתית שלהם ×›"עובדות מדעיות" והמלצות (תודה לשי על הלינקים).

אני כל כך אוהב כתבות עם נתונים כמו "44% יותר סיכוי". מדובר ביחס בין שני מספרים אבל בלי מספר שמתייחס לכלל האוכלוסיה. אם הייתם אומרים לי 14% לעומת 10% הייתי אומר וואו. אבל יכול להיות שמדובר בפרומיל בודד לעומת 1.44 פרומיל ואז השירולים שלי אחרים, והמידע צריך להיות יותר מובהק.

במיוחד כשמדובר במחלות מין שבהן יש הרבה יותר גורמים מאשר נתונים גנטיים וסטטיסטיים יבשים, למשל חינוך מהבית, מוסכמות חברתייות לגבי זנות ומוסר מיני בחברה הנחקרת, מצב כלכלי ובטחוני של האוכלוסיה הנחקרת והשפעת המצב הנ"ל על חינוך, וכמובן איכות החינוך המיני והמודעות לעניני הגיינה שמגלים בחברה. כל המחקרים הנ"ל נערכו באפריקה ולא בחברה מערבית, יש כאן בכלל משהו ללמוד מזה?

וגם אם הדבר נכון ומילת זכרים מקטינה את הסיכוי לחלות במחלות מין, האם הסטטיסטיקה הזו מתקרבת באיזו דרך להשפעה של חינוך למין בטוח ומודעות? אני חושב שאם ×”×™×” לי בן, הייתי עושה הרבה יותר (כמה סדרי גודל של סיכונים סטטיסטיים) למען בריאותו בחינוך ולא ×¢"×™ מילה. נשים בימינו מגלות סרטן שד לפעמים באמצע גילאי השלושים, ובהרבה מקרים של שכיחות סרטן גבוהה במשפחה, רופאים רבים משכנעים נשים לעבור כריתה כפולה של שדיים בריאים לפני שיצוצו סימני המחלה מאוחר יותר. ×–×” נקרא להקדים מכה למכה אצלי בספר אבל יש מקרים שהסטטיסטיקה מראה שזה כנראה שיקול נכון. העיקר – השיקול ×”×–×” הוא של נשים בוגרות עם שיקול דעת, לא תינוק בן שבוע ולא ילד בן 13 או 18.

אז תשובתי לך שי: כן, אני עדיין נגד מילה שלא מרצונו העצמאי והמיודע של הנימול. אפילו אם אתה מקבל את המחקרים האפריקניים, אין מה למול את הבן שלך לפני גיל פעילות מינית (ראה גם ערך פריעת העטרה אצל זכרים צעירים לפני שהיא נפרדת מעצמה בגיל מאוחר והכאב הכרוך), ולפני שחינכת אותו להיגיינה ומין בטוח. אני עדיין חושב שמילת תינוקות באמתלה של חברה או רפואה מונעת היא עדיין פעולה קיצונית ובעייתית מוסרית ורפואית, ואני עדיין לא רואה איך עולה התועלת על הסיכונים והבעיות הכרוכות.

לקריאה נוספת: דובי קננגיסר: לחתוך כי כולם חותכים וגם בן שלם, גונן, ופרק מצוין של "בולשיט"

הופ הופ טרללה, כדור הארץ השלים עוד הקפה

רציתי לכתוב פה איזה פוסט על כמה מגוחך ×–×” לחגוג יום הולדת, אנחנו כבר לא חברה חקלאית וגם לאירוע האסטרונומי אין חשיבות יתרה, וזו רק מוסכמה חברתית, וכמה אני לא שם על ×–×” ובלה בלה בלה, אבל תכל'ס, עם התקופה שאני עובר, כל תירוץ לקבלת צומי ×–×” טוב 🙂

יום הולדת שמח לי, אני בן 35 היום, אתם מוזמנים להגיב או לא לעובדה המצערת הזו 🙂

AugPenguin08-0212

הספאמרים מציגים את עצמם באור יום בלי בושה

איפה הרובה שלי? (אה שיט, אין לי. פציפיסט אדיוט שכמותי)

כלכליסט עסקים קטנים מוחים נגד החוק למניעת דואר זבל
וואלה: מי מתנגד לחוק הספאם?
קלינגר: אני אולי לא מיליונר, אבל אני לפחות לא ספאמר

חוקי אנטיספאם הם אפקטיביים בערך כמו חוקי צנזורת אינטרנט מפולטר. זה חוק קצת ריאקטיבי ולא אקטיבי, כי צריך להוכיח (אני מניח) שמה שקרה לא היה חוקי לפני שאפשר לתבוע את הספאמר. במקרה הכי טוב אפשר לתפוס את הספאמר הישראלי ולנקנק אותו, אבל לך תרדוף אחרי ספאמרים מחו"ל או ישראלים שקונים מהם את השירות.

אני לא יודע מה זה התאחדות בעלי המלאכה והתעשיה, או חברת "המכללה לעסקים" או "התאחדות הסוחרים" אבל אחרי הכתבות לעיל יש לי הרגשה שכל אחד מהם הוא שם מסווה למשווק UCE. הייתי רוצה איזה מחקר מסודר כמה עסקים קטנים באמת מרוויחים מדואר זבל. אני מדבר עכשיו גם על הדוא"ל, וגם על הניירות המעצבנים שתקועים לי יום יום בתיבת הדואר ונזרקים לפח בלי שאקרא אותם, וגם אלו שתוקעים לי מתחת למגבים בחניונים (500 ש"ח קנס לכל עברה אם ירצה איזה פעיל משרד איכות הסביבה לשלוף מצלמה ולכתוב להם דו"ח. מגרש חניה אחד יכול לגרום לאדיוט כזה לפשוט רגל).

יש לי סוד לגלות כאן. הייתי ספאמר נייר. היתה לי חברה שרצתה להקים עסק קונדיטוריה. המוצר ×”×™×” מאד יקר – עוגות מפוסלות לאירועים מיוחדים. אני חשבתי שפרסום באינטרנט יספיק והמוצר גם עבר מפה לאוזן, אבל היא התעקשה שחייבים להגיע אל האנשים אישית, החדירה של האינטרנט לא מספיק טובה, ולבסוף הלוותי לה למעלה מ10K ש"×— בהמשכים שונים להדפיס פעם 3000, פעם 4000 ופעם 6000 ברושורים כדי שהדואר יחלק אותם (במחירים שערוריתיים) בשכונות ומושבים של אנשים שהיינו רוצים כלקוחות, ומחלקים פרטיים יחלקו אותם יותר בזול בשכונות שמקבלות את הדואר לבית משותף בלובי ולא לתיבת דואר אטומה שאין לנו גישה אליה. מדובר בשוק מאוד רווחי למחלקים, אבל מכל אחת משלושת הנאגלות היקרות האלו (והמחירים בטח עלו מאז 2003) יצאו אולי 5-6 הזמנות בסה"×› (פחות מ10% מעלות השליחה), אבל ×–×” הספיק בשביל להפיח בזוגתי את התקווה ש"×”× ×” ×–×” פועל! חייבים לשלוח עוד נאגלה!". את הכסף ×”×–×”, ועוד הרבה ששפכתי על העסק שלה, לא ראיתי חזרה. אני לא מאשים אותה. הרבה עסקים קטנים לא יכולים פשוט להיות גם בעל המלאכה, גם מנהל החשבונות, וגם להבין בשיווק ומכירות. לדעתי ×–×” מה שמונע מהם לשרוד, לא חסימת הגישה לספאם. עסקים קטנים עבדו יפה מאוד לפני האינטרנט.

הפואנטה לדעתי היא שיש איזה 1% או אולי 5% של עסקים שמפרסמים בספאם שזה באמת משתלם להם. הם נופלים על טמבלים שמוכנים לקרוא את דואר הזבל שלהם ולענות להצעות השירותים שלהם, ואלו חוברים למפיצי הספאם עצמם בשביל להרים את קול המחאה המזויפת והמעוותת הזו. שיווק טוב לעסק שלך בא משירות טוב, ממוצר טוב ומתוצאות בשטח, ולא משום שליחה מאסיבית של זבל לאנשים שלא מעוניינים, וחדירה לפרטיות שלהם.

מה שהכי גרוע והכי כואב לי, היא עלות הטיפול בספאם. השרת שלי (בו מתפרסם הבלוג הזה בין השאר, וזה של חנית ועוד כמה אתרים קטנים ובעיקר אתר הצלמים הענק d-spot), פשוט קורס תחת העומס של הספאם. טוב לא ממש קורס, לא נאלצתי לעשות לו איתחול כבר 320 יום, אבל 80% מעבודת המעבד שלו מוקדשת לפילטור ספאם. מדובר בפילטרים כבדים של חיפוש מחרוזות טקסט וביטויים רגולריים על אלפי פריטים בשעה. 5% מהם מצליחים להגיע אל תיבת הדואר שלי וגם זה הרבה, אז אני מפנה את רובם לחשבון הג'מיל שלי שרוצח עוד ועדיין 2-3 הודעות ספאם נשארות לי בתיבה גם שם, ואני מלמד את הג'מיל ידנית על עוד סוגי ספאם.

אבל עכשיו השרת שלי הגיע למצב שאי אפשר לגלוש כראוי לאתרים שעליו. Xeon עם ארבע ליבות והוא לא עומד בזרזיף הודעות טקסט. הציעו לי להגביל את SpamAssassin שישתמש רק בליבה אחת או שתיים, אבל אז גם דואל לגיטימי לא נכנס כי הוא נכשל על timeout או שמצליח להשלח אבל מתייאש מלהמתין לקבלת אישור, והשרתים הרחוקים שולחים שוב ושוב. יש ימים שאבא שלי מקבל 20 העתקים של אותה הודעה לגיטימית בגלל עומס כזה, וזה כשפילטר הספאם עובד על כל 4 הליבות. לפעמים זה דו"ז עצמו, ולפעמים זו ערימת bounces שפירושה שהספאמרים שוב שולחים דו"ז מהדומיין שלי ואני חוטף את ההחזרות (backscatter). אני די מיואש. אולי להעביר את כולם לגוגל וזהו? אולי לקנות שירותי אנטיספאם מנזק בינלאומי או מישהו אחר? נגמרים לי הרעיונות. הספאמרים פיסית תוקעים את שרתי האינטרנט, הפרסומות שלהם ממילא נזרקות לפח, אין לי איך להצדיק את מה שהם מבקשים מאטיאס בשום צורה.

בתור בעל עסק קטן, שהשרת שלו קורס מספאם, אני מתחנן שיפסיקו. איחוד תעשיית הספאם, המכללה לעסקים וכל שאר הזבלנים – עשו בבקשה שיפסיק! אני לא רוצה ויאגרה, אני לא רוצה גם ספאם ממשה הסנדלר ואפילו לא חנות מיצים טבעיים אורגניים מהמושב ליד. אין אף מוצר שמצדיק ספאם. נקודה.