תגית: דת

במוצ"ש החלקתי באלגאנס לתוך חניון קניון שבעת הכוכבים באוטו החדש שלי (מאתמול גם מבריק אחרי שטיפה). האוויר בפנים היה ממוזג ויפה, אבל בחוץ בחניון עמד ענן כבד של 90% לחות ולא יודע כמה מעלות. עברתי על השומר המנומנם מחום תוך הרמת הידיים הסמלית לבדיקת מתכות אבל עברתי בשער והוא לא צפצף אז הוא התעלם ממני ונתן לי לעבור. פתאום הוא קרא לי רגע לחזור וכבר גיחכתי בתוכי על רמת האבטחה-בכאילו בארץ, אבל הוא רק רצה לקרוא את הכיתוב על החולצה שלי. שנים לא הסתובבתי עם חולצת T אבל גיא קנה לי אחת ליום ההולדת בזו הלשון:

There are 10 types of people in the world, those that understand binary and those that don't

ישן, אבל חביב… המחשבה האוטומטית שלי הייתה "מה שומר בטחון בגילו יכול להבין מזה", והוא ציחקק, חשבתי שכטח רק מנימוס או מבוכה על אי הבנת הבדיחה, והמשכתי פנימה, ושכחתי ממנו.

הלכתי לראות את "רטאטוי", החדש של פיקסאר, שעמד בכל הציפיות של סרט מבית היוצר שלהם. הדמויות פחות עגולות מטוי סטורי ובאג'×– לייף אבל יופי של סיפור פשוט וקולע, יופי של פסקול (לא של רנדי ניומן, הופתעתם?), ובעיקר כמובן האנימציה המדויקת, העיצובים של כל הפריטים, הקפדה על סטייל, צבע, אור, טקסטורות ועיצוב, פשוט ×—×’×™×’×” משוגעת לעיניים. לא מעורר תאבון כמו שהזהירו אותי (×›×™ עדיין עם כל ההקפדה של פיקסר, הם לא מנסים ליצור ריאליזם, והסטייקים והמרקים לא נראים אמיתיים עד כדי כך 🙂

הסיפור פשוט ולענין – עכברוש שמפתח את חוש הריח והטעם שלו מתחיל לחפש אובל שאינו סתם זבל כמו העדר שאליו הוא שייך (אולי רמז לאמריקנים והחיבור שלהם בטבור לרשתות ×”×’'אנק?), מתחיל לבשל בעצמו ומגלה שיש לו כשרון. אך בין משפחתו העכברושית אין לבישול קהל או הבנה למשיכה, ואילו קהל היעד האנושי לא מקבל את הרעיון שעכברוש במטבח ×–×” רעיון אפשרי או שפוי. וכך קרוע רמי בין שני עולמות ("צריך" ו"רוצה") לאורך 7/8 הסרט, כמו לפניו באז לייטייר, וודי הקאובוי, אביו הנודניק של נמו, משפחתו של מיסטר אינקרדיבל, סולי ומייק המפלצים , פליק הנמלה ולייטנינג מקווין המכונית, ובשנה הבאה וולי הרובוט (לא שכחתי אף אחד?) עד לשיא הבלתי נמנע, מתגלות כל ההסתרות, עולים הנוסטלגיה והרגשות ואיכשהוא משתלבים העולמות וכולם נושמים לרווחה. נוסחה פשוטה אבל עובדת יופי, אין לי ספק שצריך לראות על המסך הגדול (ואפילו פעמיים) ואין לי ספק שגם את ×”DVD ×”×–×” אני קונה. הטרוניות היחידות (×›×™ אני חייב) הן חוסר העומק של הדמויות שהיה תחום כל כך הרבה יותר מושקע בהתחלת הדרך עם טוי סטורי ובאגז, ואולי העובדה שכותרות הפתיחה פחות מושקעות מהרגיל, או העובדה שלא היו בסוף "פיספוסים" (×–×” מחכה על ×”DVD אני בטוח). על כל פנים אחרי התדרדרות ארוכה של נמו ומכוניות, פיקסר סוף סוף חוזרים לעצמם ובענק.

בדרך החוצה מהחניון נתקלתי שוב בשומר שהכניס אותי בהתחלת הערב, הוא ביקש ממני טרמפ ×›×™ האוטו שלו ×”×™×” תקוע. הוא גר מרחק קצת יותר מ500 מטר במורד שדרות שבעת הכוכבים אבל הוא עבד מ9 בבוקר ועד חצות ורצה כבר לישון… אז הקפצתי אותו בשמחה. בשיחה המאוד קצרה גיליתי שהאיש מהנדס טכניון פעמיים – אלקטרוניקה ואווירונאוטיקה, קצין במילואים, ניהל יחידת מחשוב שנתנה שירותים למאות אנשים בתעשייה האווירית אבל נזרק לפנסיה מוקדמת בגלל מחסור בפרויקטים. בגלל קריסת "מבטחים", תשלומי הפנסיה שהוא מקבל היום מספיקים בקושי לנייר טואלט. אז מה אם הוא גם נולד בברזיל והוריו ממוצא אירופי ולכן דובר גם פולנית וגם פורטוגזית ועוד 8 שפות ועסק שנים בניהול פרוייקטים מול צבאות זרים מכל העולם. לא הצלחתי להבין ממנו איך עם ×›×–×” רזומה – הוא עובד בתור שומר שעומד 15 שעות ביום בחניון חם, לח ומסריח בשביל משכורת מינימום, והוא כמעט בגיל אבא שלי. ×–×” ×”×™×” מפחיד לראות ×›×™ אני הרבה פעמים חושב איפה אני אהיה בגיל ×”×–×”, כשלא אעמוד בקצב השתנות הטכנולוגיות והשוק ×™×”×™×” שייך לצעירים… מה הכישורים שלי כדי להמשיך להיות דרוש בשוק, והאם סופו של כל שף, מטאורי ככל שיהיה, להפוך יום אחד לעכברוש בחניון?