המלצה: טמפל גראנדין

על טמפל גראנדין שמעתי לראשונה לפני כ-15 שנה באיזו תוכנית תעודה בערוץ שמונה או משהו דומה, והסיפור נשמע כבר אז שונה ומענין – בחורה אוטיסטית שהצליחה להתגבר על מגבלות שונות בתקשורת עם הסביבה וגדלה להיות מדענית בעלת שם עולמי. היום חייה מתחלקים בין קריירה של מרצה על אוטיזם ובין קריירה של מומחית לגידול וניהול חיי בקר וחזירים, בחוות ועד משחטות. כיום מחצית ממתקני הטיפול בחיות משק בארה"ב עובדים לפי העקרונות שניסחה בזכות ראייתה ותובנותיה המיוחדות.

לפני כמה חודשים צצה שיחת TED שלה ברשת:

(ההרצאה תורגמה בהתלהבות ל23 שפות כולל עברית). בהרצאה גראנדין מתייחסת לסרט שנעשה על פי הביוגרפיה שלה אבל עד שלא זכה ל-14 מועמדויות ושבעה פרסי אמי לא הלכתי לחפש אותו. מדובר בסרט של HBO, באורך 110 דקות, ששואל מ-A beautiful mind את הרעיונות הויזואליים של הדגמת צורת החשיבה של גראנדין. נכון, האמת קצת שופצרה לצורך הדראמה, קלייר דיינס הרבה יותר יפה מגראנדין, לא כל ילד אוטיסטי מסוגל לתקשר ולחשוב באותה הרמה, אבל הסרט עדין מרגש ומעורר מחשבה.

הדבר היחידי שהטריד אותי היה בטקס האמי, כשהמפיקה עלתה לבמה לקבל את הפרס, וקישקשה משהו על כך ש"בימים אלו, כשהאוטיזם מתגבר כמו מגפה", בעוד היא עומדת ליד גראנדין על הבמה. לו רק היה המסר בסרט הזה יותר בולט שאוטיזם איננו מתגבר, שכל המחקרים מראים שהוא איננו נגרם מחינוך קלוקל או חיסונים, וכי לאורך 50-60 השנים האחרונות, אחוז האוטיסטים זהה בכל שכבות הגיל.

אחלה יום

אחרי יום שני מהנה (למרות שעם הפתעות מעצבנות מדי פעם) בכנס "עולמות" חזרתי הביתה, כאן חיכה לי הפרק האחרון של הסימפסונס מבקרים בירושלים. הזוי וקצת חסר פואנטה, אבל סאשה ברון-בהן ויעל נעים עושים ביקור מוזר. מילות מפתח: "יאללה בסדר", "shut your face", "קרב מגע!!!" ובארט מוצא מועד הורים. פרק מלא דעות קדומות הזויות, לא תמיד מצחיקות. ראו הוזהרתם 🙂

יותר חשוב, למי שלא ראה הערב את "זומבי.קון 2010", יצירת המופת החדשה של ברוכין, חפשו את הגרסא המשופצרת לכדי מחזמר מלא בכנס הבא.

לבסוף מילה טובה למקום חדש שגיליתי בזכות הכנס, "מיקוני" באבן גבירול 20, סושי בסגנון ברזילאי, טעים ונקי ובמחירי פלאפל ממש. מומלץ.

בחדשות טובות אחרות – נסתיימה (אני מקווה) בצורה הגיונית פרשת "קליימט גייט" המגוחכת והמרגיזה שפוצצה את כנס קופנהאגן. לצערי נזק ה-PR כבר נעשה והזיכוי בא מאוחר ושקט מדי. בכל מקרה הבעיה הראשונה במעלה היא שאפשר להציג לעולם נתונים מפחידים על הנזק הסביבתי של גידול בשר, אבל זה לא יגרום לרבים להיות צמחוניים פתאום 🙁

ועם מחשבה מרעננת זו, לילה טוב!

האגודה לחמלה

היוזמה האחרונה לחיבור לבבות היפי עולמי נולדה בכנס TED ונקראת "האגודה לחמלה" (הקהל מוזמן להציע תרגומים יותר טובים). המקימים הם טדסטרים שונים, הדלאי-לאמה, מנהיגי דתות וידוענים שונים. המטרה יפה, ואני שמח שבניגוד לקדימונים, הנוסח הסופי לא מתייחס רק לדתות אלא ל"מסורות אתיות ורוחניות" גם כן. אני לא יודע מה זה אומר לגב מי ששומר על אתיקה בלי שהיה לו חינוך מסורתי כלשהוא, אבל בואו נגיד שהומניזם חילוני זה מסורת 🙂

האתר הוכרז לפני כשעה ונראה שקרס טוטאלית מרוב מבקרים 🙂 אין מנוס מלבקש את הקאש. עוד לא ברור לי מה הם מתכננים לעשות חוץ מלהפריח פרפרים, בלונים ופלוצים ורודים, אבל ניתן להם צ'אנס. מעניין לציין שעברית היא אחת מארבע השפות הראשונות שבהן מושק האתר והסרטון (ליד אנגלית, ספרדית וערבית. רמז?)

עדכון: האתר נגיש חזרה, ובעברית שמו "כתב אמנה לחמלה".

ציונות, יהדות ובחירה בעייתית בדמויות, סמלים ולקחים

גיא כתב בדיוק על מאבקי הדתיים בטיב-טעם החדש בנווה שרת, וספציפית על הפרשנות של אסף וול למצב והתייצבותו לצד הטיעונים החרדיים. לא קראתי הרבה מטוריו של מר וול והלכתי להציץ בכמה. ידידי אפי שעוקב אחרי טוריו טוען שהקו שלו הוא סכסכנות שאמורה להסוות לאומנות יהודית לפי מסורת טומי לפיד: כשכשנוח לה היא חילונית צינית, כשנוח לה היא שמרנית אפולוגטית, ולפעמים מר וול כותב סתם בסרקאסטיות מלאת התלהבות עצמית או שפשוט יורה במקביל לכל הכיוונים עד שכבר לא ברור לי בעד או נגד איזה צד הוא. נראה לפעמים שיש בו איזו צביעות יצירתית של ביקורת בלתי בונה על כולם לצד התחמקות מהגדרה עצמית או הבעת עמדה ברורה מדי שעלולה להפריע לו יום אחד אם היא תשלף בפניו בויכוח ותסתור את המלך במעירומיו.

אבל כאמור הגעתי מגיא, שמתייחס ספיציפית לכך שוול מעלה את דמותו המיתית של מתיתיהו החשמונאי ומלחמתו בחזיר בתור דוגמא וסמל שראוי לנו לכבד כשאנחנו בוחרים להגדיר את דמותינו והתנהגותינו כאן בארץ (וול מזכיר לא מעט את ענין החזיר כמשהו נפרד משאר החיות הלא-כשרות). התחלתי לענות אצלו, אבל ליתר בטחון רציתי לרענן את זכרוני בסיפור החשמונאים כי הם לא באמת מה שלימדו אותנו בבית הספר, ומתגובה קטנה יצא לי כבר פוסט…

מר וול היקר, סמל מצוין בחרת, אבל למה עצרת? אולי תבאר ותפרט מה עוד אפשר ללמוד ממתיתיהו ומשפחתו המפוארת? החשמונאים התחילו בתור משפחת קנאים דתיים בתקופה שכל העם החל להתפצל לכתות. הם ניצלו תקופה של אי יציבות פנימית בשלטון הסלאוקי כדי ליישם את הקנאות שלהם בצורת טרור. הם הרגו לא רק סלאוקים אלא גם יהודים שנראו להם, אפעס, קצת מתבוללים (או אולי סתם שייכים לכת מתחרה), והכל לפי דוקטורינות שהכתיב סבא מתיתיהו. הוא הספיק להתחיל את המרד וגם למות קצת אחרי בשיבה טובה אבל הילדים המשיכו יפה את העבודה: בתור הפגנות יהדות נלהבות היו הוא וכנופיתו היו פורצים לכפרים שהיו בעיניהם "פייסניים מדי" עם השלטון, הורסים את הפסילים הפסולים, אוספים את כל היהודים שלא נימולו ומלו אותם אחד אחד במרכז הכפר, מול המזבח ההרוס. לפי חלק מהסיפורים, מי שהתנגד קיבל ברית מילה "יסודית" יותר או גם איבד את חייו. מוצדק או לא? הרבה יזוזו על הכיסא באי נוחות ויגידו כי אי אפשר להכין קיש לוריין בלי לשבור כמה בייצים או ש"אידאולוגיה היתה בזמנו הכלי הנכון להציל את העם מכליה רוחנית ביד הכובשים", אבל הסיפור הרי לא נגמר שם.

שמעון בנו של מתיתיהו הצליח לנפנף את הסלאוקים ולהקים אוטונומיה, כבש שטחים וקצר את שבחי העם, שברגע של אופוריה וכניעה למאניפולציה סמך על ידיו ועל משפחתו את ריכוז ההנהגה הדתית, הצבאית והפוליטית כאחד, ולמעשה הפך אותו למלך מלבד הסמלים והשם. שמעון אפילו הצליח להשחיל לנוסח החלטת אסיפת העם שנתנה לו את כל הכוח הזה, סעיף שאומר שאותה אסיפה לא יכולה לקחת ממנו חזרה את כל הסמכויות אלא אם הוא יאות להסכים. מזכיר מישהו? (כל התשובות כנראה נכונות)

כצפוי, השתן שעלה לראשו עבר בירושה, אולי שכרון הכוח ואולי ההשפעות ההלניסטיות (מה שקוראים אצלנו "התיוונות") התחילו לתת את אותותיהם, ושמעון ואחריו בנו יוחנן התחילו להתרחק מעצות הכוהנים שנתנו להם את למעשה את הלגיטימציה למלוכה. יוחנן הורקנוס (שהיה הראשון שגם הדביק לעצמו גם שם יווני) לקח את מושכות הכוח שירש והמשיך במלחמת הקודש המוזרה של כיבוש העמים מסביבם וגיור בכפיה(!) של האדומים, הנבטים ועמים קטנים אחרים. כלפי פנים הוא ניסה לשמור על פאסון פלורליסטי ועל שלום בית בין הכתות השונות, אבל כשהתחיל מרמור בין הפרושים שהוא מחזיק בתואר הכהן הגדול אבל במקביל גם מנהל מערכות צבאיות דרשו ממנו לוותר על אחד מהתפקידים. יוחנן התחפר בעמדתו, והתחיל להסתמך יותר על תמיכת צד הצדוקים. בנו אלכסנדר ינאי לקח את זה הלאה וביחד עם הצדוקים פתחו במלחמת אחים מול הפרושים שגבתה לפי פלאביוס 50,000 חיי יהודים, חיסול ממוקד של שליש הסנהדרין (רק מהפרושים שבהם, למי שתהה), ובאירוע מפורסם במיוחד צלבו 800 פרושים ומול עיניהם עינו ורצחו את משפחותיהם, ואז ישבו מולם כשמסביב ערימות גופות 800 המשפחות והרימו משתה שמח במיוחד כשהדם ממשיך לזרום מסביב על האדמה. אולי לזכר זה הריבה של הסופגניות אדומה?

אני מדלג כמובן על עוד הרבה פרטים ודקויות (הלילה קצר) אבל מצטייר שהחשמונאים האלו פשוט משפחה מאמי. תודה אסף על התמונה המנטאלית, ועזוב לי את הבייקן. הוצאת לי עכשיו לגמרי אפילו את הרצון לחגוג את חנוכה. לא פלא שהורדוס, נכד לאדומי שגויר בכח ע"י הורקנוס הנ"ל, לא ממש אהב את החשמונאים וחתך להם את שושלת תאוות השלטון והקנאות, ואני אומר חתך לא במובן המשפטי/בירוקראטי/דמוקרטי…

העצוב הוא, שיש גם אנשים שהפכו את חבורת החמודים האלו לדמויות מופת לאתוס הציוני המודרני, ושוכחים להם הרבה פרטים עקובי דם שלא היו קשורים דווקא ב"התנגדות מול כובש אכזר" אלא דווקא תככנות פוליטית, תאוות כוח, קנאות דתית ושאר הסיבות העצובות אחרים למלחמת אחים, התעללות בעמים נכבשים והתנהגות שמאוד מביך לקרוא עליה אפילו אלפיים ומשהו שנים אחרי, שלא לדבר על הסוף הלא מעודד של כל התקופה הזו. באותה צורה גם שלפה הציונות גם את בר-כוכבא מדפי ההיסטוריה והכניסה אותו לקאנון להיות סמל ליהודי העומד על שלו, אבל לעולם מזכירים באותו המשפט שבעקבות המרד הדתי הקנאי האומלל שלו איבדו את חייהם 400,000 יהודים לפי המסורת היהודית או עד כמליון יהודים לפי הסטוריונים אחרים (600,000 כנראה נפלו כבר אז בין כיסאות השאלה מיהו יהודי), שזה אומר בין שליש לשני שליש מהעם היהודי דאז, או במילים פשוטות – אסון הרבה יותר חמור מהשואה הגרמנית. הרבה פלגים חרדיים לא רואים אותו כגיבור גדול, ועד היום קוראים לו בר-כוזיבא, אבל בבתי הספר שלנו עדיין מלמדים ילדים לשיר על בר כוכבא הגיבור, לספר על לוחמי האצ"ל הגיבורים ולפחד מהחמאס והחיזבאללה.

אז זו הדוגמא? האם החשמונאים אלו לוחמי חופש במלחמת אין ברירה על חיי עם, או שמא טרוריסטים עם קנאות דתית ותאוות שלטון שמביאה אותם בסוף למלחמות אחים ואכזריות לא אנושית ובסוף חורבן עצמי? האם אלו האנשים שצריך לקחת מהם דוגמא או שמא לראות את ההתנהגות הזו כאזהרה מפני התדרדרות ערכי חיי אנוש, שחיתות שלטון אלימה והשמדה וגירוש בסופו של המסלול?

הניסוח בויקיפדיה מנסה להיות יותר סלחן, רואים שחינכו אותנו טוב בבית הספר:

בתולדות המשפחה החשמונאית אנו רואים התפתחות מבית כוהנים עממי, אשר סחף את העם למרידה אל מול האימפריה הסלאוקית, אל שושלת מלכים בעלת סממנים הלניסטיים, שלעתים מלכה אף כנגד רצון העם, ונאלצה לעתים להשתמש בכוח הזרוע על מנת לדכא מרידות פנימיות. המעבר ממשפחת כוהנים למשפחת מלכים היה רב משמעות, והחשמונאים הלכו ואיבדו את התמיכה העממית לשלטונם. במקביל לכל אלו, החלה המעורבות הרומאית בענייני המזרח הקרוב, שהלכה והתגברה עד לכיבושי פומפיוס, והעלאת הורדוס לשלטון.

תחילתה של השושלת במתתיהו הכהן וחמשת בניו, שואפי החירות, וסיומה של השושלת, במרחץ הדמים שערך בה הורדוס, הותיר בתולדות עם ישראל כדימוי חיובי של השושלת, וכתקופה שיש להתגעגע אליה בימי החורבן והגלות שבאו בעקבות נפילתם. הציונות רואה עצמה כממשיכת דרכם במובנים רבים, ויצירות אמנות כספר "מלך בשר ודם" של משה שמיר העוסק בדמותו של אלכסנדר ינאי, מדגישות את הכוח והעוצמה שהיו בממלכה החשמונאית, כמו את הקו הטראגי שנלווה לבניה.

שמתם לב? שואפי חירות מקופחים שהארכיטקט הפרידמן המתייון הורדוס דיכא להם את המאבק והזהות הלאומ(נ)ית. לי זה נשמע כאילו הורדוס פשוט נאלץ לנקוט בכמה פעולות לא נעימות כדי להשתיק את מלחמות הכתות והפלגנות ולנסות לבנות את הארץ הזאת ולהביא לה שיגשוג טכנולוגי, מסחרי, תרבותי ותדמית חדשה באירופה. זה אפילו עבד לכמה שנים טובות למרות התקוטטיות הכתות שהמשיכו, עד שהתחלפו האימפריות, והפרובינציה המתאוששת שלנו שוב התפרקה כשחבורות קנאים לא השכילו לנסות דיפלומטיה וסדר עדיפויות יותר הגיוני וגמרו בחורבן בית שני, הגליה ו1900 שנה שנראה שלא נוצלו להפקת לקחים.

כי אם אני למד מהסיפורים האלו משהו, זה דווקא את כל הלקחים האפשריים נגד טעויות כמו שלטון ריכוזי מדי, אי הפרדת דת ומדינה, איפשור לאנשי דת להכתיב מדיניות ציבורית ושילטונית, איפשור לגנרלים להמשיך לנהל אג'נדות מדיניות אחרי שנגמר מצב חירום, חסימת הבעת דעות או זכות בחירה של העם, פיצול העם לפי מעמדות או מפלגות ונתינת יחס ממשלתי מפלה בינהם, חירחור מלחמות אחים, נפוטיזם ובעיקר נגד נתינת הנחות להתנהלות קלוקלת שכזו מטעם הנהגה כלשהיא. האם למדנו מזה משהו? אני חושב שעליית מפלגות סקטוריאליות שתוקעות קואליציות זו תופעה שצריך למצוא לה פתרון, וצריך להתחיל לחנך לדמוקרטיה כי אחרת משתחלים לכנסת אנשים שהמושג לא ברור להם, ואני אעצור כאן אחרת חוק גודווין יקבע שנגמר הדיון והפסדתי בו עוד לפני שענה כאן אפילו אדם אחד בתגובות :-).

אני אולי קצת מאשים את הנאיביות של ההוגים הציוניים בבחירה הבעייתית בדמויות האלו רק בשביל ספין יצירתי של בחירה מאוד סלקטיבית של סיפורים כדי להראות שאמנסיפציה ויהדות אינן זרות. נאיביות, כי היום יותר מדי אנשים לוקחים אלמנטים אחרים מאותן דמויות ולוקחים את הספין למקום מאוד שונה. אני חושב שאנחנו צריכים להפסיק להסתכל כל פעם רק על היסטוריה סלקטיבית כדי להפוך אותה למשל ותירוץ. צריך להתחיל להתבגר כאינדיבידואלים ועם ולהבין את המלאכותיות המסוכנת של לאומנות ופלגנות ולהתחיל להפנים שכהומו סאפיינס הגיע הזמן שנניח את האגרופים הצידה ונתחיל לשנות דפוסי חשיבה והתנהגות כדי לשפר לנו את איכות החיים ולאפשר לנו להתמקד בתקווה ושיפור ולא בתחרות מי יקבע מתי יבוא יום הדין ולמי זה יכאב יותר.

בתקופה כזו, שאין לי מפלגה שאני שלם עם הבחירה בה, אני מקווה לשמוע על אנשים חדשים עם אג'נדות שמדברות אלי. אולי החבורה הזו, מי יודע. מייאש לראות שגם האנשים שאני הכי מזדהה עם דעותיהם על הנייר מתפקדים בסוף בכנסת לפי תכתיבים של הסכמי קואליציה, לוביסטים, דעות קדומות ושיקולי תדמית תקשורתית. השלטון שמתחלף פה בקצב מסחרר תמיד תקוע במקום עם קואליציות קטנות ושבירות מדי ואף אחד לא מעיז לשנות מספיק את סדר היום ארוך הטווח מפחד לאבד את הכיסא בטווח הקצר. ברור לי לפי הסקרים שהפעם מי שלא אבחר יגמור באופוזיציה. לצערי אני לא מאמין שאפשר להביא לשינוי חקיקה רציני בנושאים יסודיים כשאתה יושב באופוזיציה, אפשר מקסימום לנסות לעצור את החוקים הגרועים, לכן נשאר לי רק להחליט מי יהיה הכי טוב בקידום המטרות שחשובות לי מבחינת יח"צנות, שיווק רעיונות ודעת קהל. מגוחך אבל זה המצב – הריאליטי משתלטת על המציאות.

מספיק ברברת. אני הולך להתקין את וורדפרס 2.7 וללכת לישון. וויש מי לאק!

ואני לא ידעתי שאני כזה

אנשים מפורסמים מקבלים כל היום ביקורות ומשובים. "נינט, לא היית צריכה לגדל פוני. נינט, לא היית צריכה לילח את הפוני. הית', לא היית צריך לקחת את הכדורים ביחד עם הסמים. טום, מה שתית? בריטני, למה? ולמה עוד פעם? ולמה עוד פעם?" וכך הלאה. ככה הם יכולים לקבל אינפורמציה חשובה על עצמם.

אבל אני לא מפורסם. אני לא יודע לנגן על כלי נגינה מגניבים, אין לי תאוריות מדעיות מוזרות על החיים, ואולי בגלל זה לא הפכתי לסלבריטי שמופיע בטלוויזיה. אין לי אפילו מכונית מגניבה או את הסבלנות לסרוג אחת. אנשים כאלו מקבלי חשיפה וביקורת, אבל מה איתי? איך אדע להשתפר? קשה לי לקבל משוב על עצמי מאנשים. אני מוצא אותו איפה שמצליח, אבל הנה כמה דוגמאות מהשבועות האחרונים. האם ללמוד מזה משהו?

הוזמנתי לפני כמה שבועות לקומונה בתפוז. למי שלא מכיר – אין כאן קשר לתנועות נוער קיבוציות, מדובר בפורום כמו זה שכאן אבל פרטי, ובמקרה הזה לפי הזמנה.

הקומונה/פורום המדובר (שאולי לא יפה לנקוב בשמו) הסתבר כחבורת פנויים ובעיקר פנויות וכמה ספיחים לא פנויים, מדי פעם יוצאים לסנוקר וכל בוקר שירשור "בוקר טוב" של 50 תגובות והרבה איחולים צולבים. לא משהו שמדבר אלי אבל בחיפושי אחרי בת זוג אמרתי לעצמי לשמור על ראש פתוח.

בשלושת השבועות האלו נפתחו כמה שרשורים כאלו של "השלם את המשפטים הבאים" וכל מיני, כדי לעודד אנשים לדבר על עצמם. מהרוב הנשי שם (כ80-85% מהתכתובת לפחות), התרשמתי שיותר מחצי מהן שמות "להיות אמא" בתור איחולים עצמיים לשנה הבאה (לא בריאות או אושר או אפילו אהבה או זוגיות!), ומדי פעם ראיתי מהן רפליקות כמו "גברים הרי מעדיפים נשים פחות עצמאיות", "בחורה ששוכבת עם הרבה פרטנרים לא מכבדת אתת עצמה (שלא לומר שרמוטה)" ושאר פליטות שוביניסטיות/שמרניות. אחת היציאות שהכי הצחיקה אותי, לגבי זוגיות עם ערבים: " כל לאום אחר בעד אפילו שבדי וכוו אך ערבי?אין מצב.איך אפשר לישון עם ערבי,ולהדליק נר נשמה ביום הזכרון". פשש… אפילו שוודי! לא ידעתי שהם השניים הכי גרועים שיש…

טוב, נתתי כאן כמה מהדוגמאות היותר עסיסיות, אבל היו לא מעט שטויות שנכתבו. באיזשהוא שלב הערתי שאני המום מכמה נשים כאן חושבות נמוך על המגדר שלהן, ומשתמשות במילים שיצאו ישירות מחברה פטריארכלית של המאה ה17 ואחורה, ואמרתי שאני לא רגיל פשוט לשמוע כאלו דעות בחוגים שאני מסתובב בהם בדרך כלל.

אז קראו לי "מתנשא". שאלתי אם אדם שמעדיף אישה עם רצונות, עצמאות, קריירה זה מתנשא, אבל לא קיבלתי תשובה.

אחד הלקוחות הגדולים שלי עבר תהפוכות לאחרונה. הוחלפה כל ההנהלה, פוטרו 2/3 מהעובדים, בוטל המוצר והתחילו לכתוב אחר תחתיו, ובין פה לשם היה חודש ללא עבודה בשבילי. כשהערתי שזה נחמד לשבת ולקבל כסף על כלום אבל אולי עדיף להם לקרוא לי כשיסתיים התהליך ושוב יהיה להם מה לתת לי לעשות – אמרו לי שאו-טו-טו מתחילים שוב לעבוד. אחרי חודש של אכילת חינם נתנו לי משימה. אחרי יומיים גיליתי שמישהו אחר עושה את המשימה במקביל ולא הודיעו לי שהיא יצאה מידי וקיבלתי אחרת. את המשימה האחרת סיימתי הרבה לפני שלוח הגאנט ציין, אז לא נתנו לי עוד אחת. אחרי שהוספתי כמה פיצ'רים מהשוונג והשעמום שוב מצאתי את עצמי גולש וקורא רססים…

אז אמרו שאני מחפף ושלחו אותי הביתה. התאפקתי לא לשאול אם אני משלם על ניהול גרוע.

יצאתי עם מישהיא לדייט אחד. היה מאוד כיף אבל זה לא המשיך לשום מקום כי אני בדיעה שמתאים לי אורח חיים childfree והיא (כמה צפוי) רוצה ילדים. היא סיפרה לחברה שהפגישה בינינו כמה אני מקסים וחמוד אבל לא טרחה לספר לה למה לא נפגש שוב. מה זה אומר?

כשהסברתי ל"משדכת" את המצב היא עדיין הייתה בטוחה שאני ויתרתי על הבחורה ולא היא עלי. על ענין הצ'יילדפרי/נו-קידינג כבר כתבתי פה פעם אבל שוב ושוב מוזר לי להתקל באנשים שלא מאמינים לי, וטוענים שאני עיוור או אדיוט או שניהם.

מה אתם אומרים, זה אני או הם?

עוד לדיון על המצעד

התגובה של מר לייבוביץ' הצדיקה בעיני עוד פוסט. הוא מייצג כאן עמדה דתית אבל יחסית פתוחה ואני מנסה לקלף ממנו עוד כמה דעות קדומות. הזכרת שחרדים טוענים שהומוסקסואליות היא מחלת נפש, ושספר החוקים הישראלי הוציא אותה מחוץ לחוק בעבר.

א. חוקים לא תמיד צודקים, ויש להלחם על שינוי.
ב. נגיד וזו היתה מחלת נפש (והיא לא) עדיין יש גם לחולי נפש זכויות אזרח.

אבל הכי הציקה לי הטענה שהעלית בשיחתינו במסנג'ר – שאורח החיים שלהם בעייתי. ואני מצטט במשורה: "זה שאדם מקיים יחסים הומוסקסואלים זה הרבה פעמים גורם לבעיות אישיות וחברתיות" או "צורת חיים זו לדעתי היא דבר לא טוב, גוררת דברים לא טובים להומוסקסואלים עצמם ולשאר החברה". אני יכול רק לנסות לנחש למה אתה רומז כאן אבל ממעט נסיוני בחוג מכרי הגאים, הם לא אי אילו בני אדם פרועים ומשולחי רסן. אולי זו החבורה שלי, אבל מדובר בעובדי הייטק שמשתכרים יפה, עוזרים לקהילה ועוסקים בהתנדבות, לא הולכים למועדונים ופאבים יותר ממני, לא שותים אלכוהול יותר ממני, ועד כמה שאני יודע גם לא צורכים סמים מעבר לזה. אנשים נורמליים ובריאים ונעימים. הם רק מרגישים שהחוק מקפח אותם, ולכן המצעד ראוי.

להמשיך לקרוא עוד לדיון על המצעד