לא בבית ספרנו
עכשיו אני יודע שבאמת הצטרפתי לבלוגוספירה… הספאם הראשון נשלח לבלוג!
בחדשות אחרות, התחלתי סופסוף במיון של תמונות הטיול, בקרוב בגלריה וכאן, ואני חושב איך לעזאזל לשלב את המגניבות הגראפית של ערכת וויסטרד ליטל עם המגניבות הDHTMLית של בינארי בלו עם כל הפטנטים שלה. יכול להיות שבשבת אני אנסה לעשות איזה ניסוי פיוז'ן.
אין תמונות, אין ערכה. קשה. קשה.
פוסט שנכתב במצב מהורהר ולא מפוקס בין 7 ל8:30 בבוקר אחרי לילה דל שינה. יהיה ארוך ומטושטש, ראו הוזהרתן! להמשיך לקרוא אני מרגיש קטן היום
השרתית שלי, עליה רץ הבלוג הזה בין השאר, היתה מוקדשת לג'נה אלפמן, אבל השבוע גיליתי שהיא סיינטולוגית. הרבה דתות מקובלות עלי אבל זו כת שעושה לי רושם כמרושעת למדי.
עקב כך החלטתי לחפש לי מודל הערצה אחר. בחורה חכמה, אמיצה, אתאיסטית… ואני אגיד לכם – זה לא קל למצוא. אני עושה עכשיו אנ-דן-דינו בין קאתי גריפין ואסיה קאררה. מה אתם אומרים?
עדכון: אולי לא אתאיסתית מפורסמת, אבל גם לא שרוטה מדי. קלי (מגיליס) היא השרתית בשמה החדש.
חמוד, עכשיו ראיתי את זה אצל שחר. מסתבר שאני ודביאן חברים טובים ולא בכדי…
האמת אני לא יודע בדיוק… אני לא מת על הקונספט הזה של לחשוף את עצמי לאנשים אקראיים. הי, את הבלוג הזה קוראים אולי חברים אבל גם אנשים שאולי אתה לא רוצה לחשוף בפניהם את הפרטים האישיים מדי… אם אני אדבר על משפט תנועה או הסטוריה רפואית ויקרא את זה איש ביטוח? ומה עם הדעות שלי על כל מני אנשים וחברות שיקראו ע"י מעסיקים או לקוחות פוטנציאליים? להתחיל לכתוב על בדידות ודיכאונות כשאני מחפש חברה וכל פוטנציאלית עלולה להכנס ולקרוא? לא. בשום פנים ואופן. תקראו לי פרנואיד, אבל השם שלי כבר מופיע למעלה מ10,000 פעם בגוגל. מספיק זה מספיק.
אז למה כן? הו… שאלה יפה. בא לי לפרסם לפעמים ביקורת על איזו מסעדה או סרט. או להגיב על אירועי חדשות. אולי לחלוק בדיחה. אולי מתכון שמצאתי. אני אשתדל לא לשעמם 🙂
