איפה הייתי ומה עשיתי (על שקרים וסטטיסטיקה)


אתמול בצהרים נאלצתי להקריב את פני למאגר. המחשב של עמדת הצילום מחובר כפי הנראה דרך חיבור אינטרנט רגיל למערכת ניהול מידע בכתובת https://mfapps.mot.gov.il, שבניתוח ראשוני של שני אנשים שיודעים משהו, איננה מרשימה באבטחתה. פרטים נוספים על ההרפתקאה יפורסמו בקרוב…

יצאנו לירושלים, בדרך דיסקסנו עדויות מומחה בבג"צ, ביומטריה לשירות האזרח וכלי סטטיסטיקה לבלוגים. גיליתי שניוקונומי כבר לא מציעים סטטיסטיקה חינם לבלוגרים, שגוגל אנליטיקס הם מהבודדים בשוק שמצליבים מידע על אותו הגולש באתרים השונים שהוא ניגש אליהם (אם כבר XSS אז כבר לנצל אותו עד הסוף) ושפיירסטאטס עכשיו פחות מכביד על הבלוג בגרסאות האחרונות, אז אולי אני אנסה אותו שוב.

הגענו למכון הישראלי לדמוקרטיה. הישיבה היתה אמורה להיות מחמש עד שמונה, אבל ניסו לקפל אותה כבר משעה שבע (השקרנים1 טענו שהפרסום באתר לא נכון). משכנו אותה עוד חצי שעה של שאלות טובות וישירות, קיבלנו מעט מאוד תשובות חדשות אבל כמה ציטוטים מעניינים. בין השאר, לשאלת ההרכשה הכפולה (שהיא התירוץ העיקרי למאגר) הסתבר ממשטרת ישראל (ורדה שחם) שהמשטרה מטופלת כרגע רק באלף מקרים סה"כ של אנשים עם זהות כפולה. גם אם נעריך שזו עשירית מסך העבריינים שעושים כן, או אפילו פחות, מדובר ב- 10,000 עד 20,000 אנשים עם תעודה כפולה, לא 350,000 כמו שטוען מאיר שקרית באופן רפיטטיבי (מספר תעודות הזהות שדווחו כאבודות בעשור האחרון, או משהו דומה). בקרוב יעלה המכון את הוידאו המלא של הישיבה, אם יבוא לכם לצפות.

בקהל פגשתי ידיד ותיק המוכר בתור reln לקהילת linux-il הותיקה. הוא בחור עם ראש על הכתפיים והסתבר לי שהוא דווקא בעד החוק, ושהוא מיודד עם יורם אורן שהבטיח דווקא להיות מאוד עוזר וגלוי איתנו בכל נושא התקנים של הכרטיסים והמערכות שסביבם. בשיחה חטופה לפני שהיינו חייבים לעוף משם החלפנו כרטיסים ואני מקווה לקבל תשובות מרגיעות נוספות על המערכת ברמה הטכנולוגית, אפילו שאני עדיין מאמין שברמה האנושית והדמוקרטית היא רעיון רע.

ואז בבית חיכה לי לינק מאהובתי על דמוקרטיה, מתמטיקה, שקרים וחופש דיבור. לילה טוב.

-------
  1. אני לא באמת כועס, גם שעתיים וחצי זה הרבה זמן לראות כמה מהפרצופים האלו יורדים מהאולימפוס כדי לענות על המינימום ההכרחי[^]

היכונו למבול הבולשיט

חנן טיווט שהוא יוצא לחופשה קצרה שעלולה להפוך את לא רלוונטי ללא רלוונטי. אם היה מדובר בעוד אגרגטור שבאמת מרכז את הdebunkers מכל הבלוגוספירה אז מילא, אבל עכשיו אנחנו עלולים למצוא את עצמנו בלי עדכונים למסד הנתונים שלו. חבל, דווקא אילפתי את אמא שלי יפה ללכת לבדוק אצלו כל פעם שהיא מקבלת מכתב שרשרת… אני מקווה שלפי בקשתו אנשים אכן ישלחו לשם ניתוחים של שרשראות עם נימוקים. זה בהחלט פרויקט שראוי לו לפעול במתכונת crowd-sourcing, ואני מקווה שזה יצליח לשרוד. תנוח טוב, חנן, נתגעגע :)

בהזדמנות זו אני רוצה להודות לו על שיחה שהיתה לי איתו לפני כחודשיים-שלושה. בשיחה דחף אותי חנן קונספירציה-כהן להעיז ולפרסם את עצמי קצת בבלוג הזה. לא, לא מיתוג מחושב, את זה אני עושה ממילא דרך תכני הפוסטים אם ארצה במודע ואם לא. אני פשוט מעיז לעשות מאז ניצול ציני ולשים את הבקשה המסחרית האגואיסטית לעבודות כאן מימין בפס הווידג'טים, כולל לינק לקורות החיים שלי. הרי בבלוג המקצועי שלי לא נגעתי מיום הקמתו למרות כל התכנונים; "למה לפצל?" שאל אותי חנן, ונתן את הדוגמאות של חנית ושרון גפן.

יש צדק בדבריו – כל הדברים האלו הם אני, ומי שלא ישכור אותי הרי יודע שהוא מקבל את כל החבילה, כי לי לא יהיה כיף לעבוד אצל מי שלא יהיה מוכן לקבל את החבילה בשלמותה. אז מי יתן וגם אני אהיה יום אחד לא רלוונטי ממש כמו חנן.

התאפקתי לא לשאול אותו אם כך מה דעתו על שוקי "הבלוגניסט" גלילי אם ככה (שמחזיק יותר בלוגים ממה שיש לו אותיות בשמו, אני חושב) או על גדי שמשון? אני מניח שלאנשי תקשורת מותר להתפזר :-)

מעניין שמאז גם חנית וגם שרון פתחו אתר מקצועי נפרד. הממ…

פרטיות מידע, מיחשוב עננים ושינוי האקלים העולמי

לפני כמה שבועות הוכרזה מערכת ההפעלה כרום, השרתים היו כנראה חנוקים מכדי שאצליח לראות את השידור החי, אבל אפשר לראות את כולו בערוץ הזה ביוטיוב. בינתיים לא טרחתי לעבור על הוידאו הארוך, קראתי את התקציר בטכקראנץ' ואין שום הפתעות מיוחדות מלבד אולי העובדה שאין שום סוג של נסיון לפרטיות יותר – החיים שלכם בעננים, תתרגלו. גוגל יודעת אילו חיפושים אתם עושים, מה יש לכם בתיבת הדואל, מה הלינקים שאתם שומרים, וכולי. כמה אנשים חשבו שגוגל לא יודעת לאיפה אנשים גולשים כשהם מגיעים לשם שלא דרך חיפוש בגוגל או שימוש בגוגל-באר, אז עכשיו גוגל מציעה שרת DNS בטענה שהוא "מהיר יותר" משרתי DNS אחרים. אין לי מושג איך או למה זה יותר טוב ממה שנותנים לכם ספקי האינטרנט, אבל קחו בחשבון שגם בו יש פוטנציאל לבעיות

אז מה הבעיה עם כך שכל הדוא"ל והמסמכים שלכם בענן ולא על מחשב בשליטתכם? האם סטולמן היסטרי לחינם? ובכן לפני שנה וקצת נפרץ חשבון הדוא"ל של שרה פאלין והתקשורת לא ידעה איך למחות על הפגיעה בפרטיותה ולחגוג על הדם בעת ובעונה אחת, ולפני שבועיים חשבון הwebmail של מדען אקלים נפרץ ותוכנה של תיבת הדואל שלו מאז 1996 ועד שבוע שעבר מטייל ברשת. הבלוג Real Climate מגיב לזה בצורה עניינית ולא מעוצבנת, לאחר שכמה "ציטוטים נבחרים" כבר מצאו את משכנם החדש בצורה לא חוקית בבלוגים של מכחישי אקלים, אבל הפגיעה הברורה בפרטיות האישית והמקצועית כאן היא ברורה. המידע שלכם יכול לשמש נגדכם אם בוחרים ממנו את הציטוטים הנכונים, וצריך לחשוב איך להגן עליו. צעד ראשון הוא להחליט איפה הוא יהיה פיסית ותחת אילו שכבות הגנה. כשאתם בוחרים במקום מרוחק, וירטואלי, אצל ג'ימייל או ספקים אחרים דומים, אתם מראש מניחים המון אמון באותו הספק, במערכות שלו ובהגנות שלו. תחשבו טוב טוב אם אתם סומכים עליו, אם הסיסמא שבחרתם שם חזקה ובטוחה, ואיזה חומר אתם משאירים שם שנים על גבי שנים.

ולבסוף יש כמובן את השאלה איפה המידע שלכם יותר מוגן, במחשב הביתי או אצל ספק כמו גוגל? בבית יותר קל ומהיר להשמיד עדויות לפני שמגיעה אליהן המשטרה, אבל אם אתם עושים דברים לא חוקיים ברמה כזו, אני לא הולך לייעץ לכם :-) הבעיה של הציבור הרחב היא יותר השאלה של השימוש במידע לתקיפה אישית של פרטיותכם ורכושכם ע"י ממשלה מושחתת ויותר ויותר פושעים שמתחילים להבין את יתרונות הרשת להונאות. עד לפני כמה שנים חשבתי שמדובר יותר במנגנונים מטומטמים, וכי ש"ממשלה מושחתת" ברמה כזו קיימת רק במד"ב דיסטופי של שנות העבר הרחוק, אבל לאור הפעילות הקדחתנית בגבעת רם כבר קשה לדעת…

כיצד תייצר לך מאבק חברתי?

תמיד מענין לראות איך נראים צרות ופתרונות של אחרים כדי לקבל פרופורציות על הבעיות שלך או השראה מדרכי ההתמודדות אל אחרים איתן. השבוע קראתי בבלוג של ידידה שעוסקת כמיילדת באוסטרליה, על העובדה שחוקים חדשים באים לבטל לה את מקור ההכנסה בצורה מאוד ברוטאלית ומוזרה. לא החלטה של שר בריאות מקומי אלא חוק פדראלי שרוצה "לעשות סדר" ובעצם לבטל את הזכות ללדת בבית. מילות החוק לא דורשות בעצם לבטל ממש, אבל מתנות את זה בבירוקרטיה ואישורים שכנראה לא יונפקו כמעט בשום מקרה. מצד אחד, נכון שזכויות האישה על גופה, פעילותה המינית ובחירתה בהריון שמורות לה בלעדית לפי חוקי מדינות דמוקרטיות ואמנות זכויות אדם בינלאומיות, אבל אני מניח שהמחוקקים יטענו שיש כאן גם את שיקול בריאות וזכויות התינוק שנולד. מדובר בחתיכת תיק משפטי כיוון ששוב נדרש המחוקק בכל מדינה להחליט במקרה כזה מאיזו נקודה התינוק מפסיק להיות חלק מהגוף של אימו, והופך ליצור עצמאי שמוגן במגוון חוקים (זה למשל בולט בויכוחים על הנקודה שבה הפלה הופכת לרצח). לכן יכול להיות שלמיילדות העצמאיות באוסטרליה יהיה מאבק קשה ואולי חסר סיכוי.

בקיצור, נתתי לה כמה עצות ממה שלמדתי במאבק נגד המאגר הביומטרי בארץ, אני מתרגם חזרה לעברית ומוסיף:

  • קודם כל שיעורי בית. לחפור ברשת מי מציע את החוק, באיזה שלב הוא נמצא בתהליך החקיקה, מי עלול לתמוך בו, ואם אפשר לברר, מי הלוביסטים שיושבים להם על הזנב. בארה"ב יש את האתרים של קרן אור השמש, באוסטרליה בדיוק נפתח אתר אופן-אוסטרליה, בארץ יום אחד אינשאללה יהיה לנו "אופן כנסת". (עדכון ב2012 – יש כנסת פתוחה מזה כמעט שנתיים, קולולולו!)
  • מה המניעים של דוחפי החוק? בטחון? כוח פוליטי? שוחד? אג'נדה נסתרת כלשהיא? למשל בנושא הלידות באוסטרליה, אחד הדברים שבולטים בהרבה מדינות קומונוולת' הוא שאין תעודות זהות. אחד החשדות של מתנגדי החוק היא שזו הדרך העקיפה של המחוקקים לפקח על הילודה, כי הגבלת הלידות לבתי חולים מונעת לידות ביתיות בלתי מדווחות. לדעת חלק מהמתנגדים, הפחד כאן הוא מחזרה לגישה הגזענית של מדיניות אוסטרליה לבנה שרשמית בוטלה אבל גזענים הרי ימשיכו לנסות להעביר חוקים. יש לבדוק אם המטרות האמיתיות של המחוקקים מכוונות בעצם נגד מהגרים, אנשים ממוצאים אתניים שונים וכולי.
  • לקרוא טוב טוב את לשון החוק ולחפש פאשלות שחושפות את כוונותיהם האמיתיות של יוזמי החוק. למשל בארץ, לחוק חייב להיות פרק הכרזת מטרה לפני הפרקים בהם שמפורטים הסעיפים המנחים הנוספים בחוק. במהלך המאבק דורון ואחרים שמו לב לנוסח הבעייתי של החוק וציינו כי אם יעודו הוא לתעודות חכמות ובטוחות, המאגר אינו חלק הכרחי ממנו, אלא רק פתרון אחד מרבים, אך מתברר שהמאגר עצמו הוכרז כאחת ממטרות החוק. מציאות כאלו אפשר להתקיף בכמה דרכים, חלקן פיתולים משפטיים שצריך לעלות עליהן בעל מקצוע, אבל הנה כמה דוגמאות ברורות מחוקים שדובר בהם פה לאחרונה:
    • האם מטרות החוק סבירות ולא סותרות חוקי יסוד וחירויות אדם ואזרח? על זה נפל חוק הפרטת בתי הסוהר בבג"צ.
    • האם מימוש החוק כולל דברים מוזרים שלא קשורים למטרותיו?
    •  האם יש סעיפים ששומרים את אחריותיות מפעיליו? למשל האם נקבעה ענישה על שימוש לרעה או הדלפה של מידע, האם יש מנגנון אוטומטי שיידע את האזרח כשפרטיותו נפלשת לצורך חקירה גם אם לא היה בפרטים שימוש בסופו של דבר? חוק נתוני תקשורת מנוצל בצורה נלהבת אבל לא ברור אם יש ביקורת שתגלה ניצולים לרעה. בדוגמא אחרת, משטרת ישראל לוקחת המון טביעות אצבע, DNA ופרטים אחרים בכל מי שבא לה אם תחפוץ תחת התירוץ של "נחשד אבל שוחרר". הפרטים ישמרו במאגריה גם אם לא נפתח לך לבסוף תיק. מהידיעה הזו על המאגרים של משטרת בריטניה ואירלנד למדתי כי הנוהג הזה הוכרז כבלתי חוקי ע"י מערכת המשפט של האיחוד האירופי. בריטניה מתעלמת מהפסיקה, ובישראל המצב עוד הרבה פחות שקוף וברור.
  • נסו ליצור קשר עם אגודות לזכויות, עם גופים שנלחמים בחוקים דומים בארצות אחרות, עם כתבים שאוהדים את הצד שלכם או שטובים בלחפש קשרי שחיתות.
  • חפשו אנשים אכפתיים ברשת. גייסו דרך פייסבוק, בלוגים, טוויטר וכל דרך אחרת. אנשים שמביעים את דעתם בגלוי אולי מכירים עוד אנשים שלא מאוד מקוונים, וצריך למצוא דרכים לעורר אותם לפעילות.
  • בהתאם לקהל היעד שעלול להיות מעונין ולהרתם, חשבו אם רוצים לנהל מאבק גלוי או מחתרתי או קומבינציה. מצד שני צפו שיתכן שיווצר מאבק מבוזר וללא דיעה אחת נכונה על איך להאבק אותו. הנה כתבה שקצת חשפה את המטה ה"מסתורי" וה"אנרכיסטי" שלנו, וקצת ניפחה לתוכו שושואיזם מגוחך שלא היה. מצחיק לקרוא, למי שמצוי בפרטים :)
  • פרסמו טורי דיעה בעיתונות, הפציצו פוסטים בבלוגים, נסו להפיק סרטים ויראליים, נסו לגייס תחקירני צהובונים אם יש להם במה לנעוץ שיניים.
  • פניה לסלבריטאים, אישי ציבור, אמנים או אקדמאים לא תזיק, בתלות בתוכן החוק ועמדות המתנגדים לו כמובן.
  • אם הבירה היא במרחק שעה נסיעה, כדאי שאנשים שמומחים לנושאים שבחוק יגויסו להופיע בישיבות הפתוחות (לא בכל דמוקרטיה קיימת האפשרות, למזלנו אצלנו זה אפשרי). דברו עם הנבחרים שלכם בפרלמנט או בית הנציגים התואם, שיעשו בעצמם רעש בוועדות האלו אם אינכם יכולים. לשמחתינו במאבק בארץ התגייסו מספר חברי כנסת, הבולטים היו חנין, איתן והורביץ.
  • אם הישיבות מתנהלות במחטפים וחיתוכי פינות, גזרו פנינים חשובות מהפרוטוקולים ושקלו גם הגשת תלונה ליו"ר הפרלמנט אם יש להן בסיס. במקרה שלנו, רובי ריבלין אכן לא אהב את התנהלות שטרית, אבל לא יצא גם מגידרו לעצור בגלל זה את התהליך החקיקה הבעייתי.
  • מתי ראוי להגזים במסרים? אם החוק פוגע בזכויות יסודיות (למשל הדבר הערטילאי הזה שנקרא פרטיות), לא כולם רואים את זה מיד, לצערי הרב צריך לפעמים לנפח את המסר כדי שיקלט, אז חפשו איפה אפשר להראות מקבילות לטוטאליטריות מפחידה. חוק גודווין מזהיר שמי שירים ראשון טיעון עם צלב קרס מתנפנף מזנבו, יפסיד אוטומטית את הויכוח. ההולנדים לא שמעו על חוק גודווין. קלינגר יזם מבצע ספרותי יותר, אבל יש אולי חברי כנסת שלא שמעו על אורוול ומלחמותיו במכבסות המילים.
  • אם המאמצים נושאים פרי ויש התנגדות בפרלמנט, צפו לפשרות כואבות במקום ביטול. הקפידו להתריע אם מסתבר שהפשרות המושגות אינן אלא מכבסת מילים.
  • ובכלל, בכל יום בשנה, כדאי לעודד שוב ושוב את הנבחרים לקרוא חוקים ולהבין אותם לפני שהם מצביעים עליהם. אתם חייבים להבין שמוגשים עשרות חוקים בשבוע, ורבים מהם מסתירים מוקשים ענקיים. הנבחרים לא יכולים גם לעקוב אחרי שלל הגרסאות המשתנות, שרובן אפילו לא מתפרסמות בזמן ובצורה מסודרת, ומתנפחות כל פעם שלוביסטים שמים את רגלם בדלת. חברי קמפיין Read the Bill (שאני קורא לו בעברית "תקרא, דביל!") המחישו את הזוועה במסכת קטנה בסגנון "בלייר וויטץ'" לכבוד האלווין בחודש שעבר:

בהצלחה!

עוד מחשבות על בלוגיות חופשיות בישראל

אחרי הפוסט הקודם על הזעזועים ברשימות, וקריאה חוזרת של התגובות להודעת הצוות על פיזור המשתמשים, או דיונים שהתפתחו מסביב כמו האחד הזה אצל רוני, ובהתחשב בעובדה שמחסור בתקציב ו/או כוח אדם פורר את "שקוף" ומעמיד בסימן שאלה את עתידה של בלוגלי, לא נותר לי אלא להצטער שחופש הביטוי באמת חשוב רק לבני המעמד הבינוני והמעוך בישראל. אנשים שקרועים בין הצורך לתחזק את הפלטפורמות והשופרות החשובים האלו ובין הצורך פשוט להתפרנס.

החוקים בארץ לא מעודדים עוסקים עצמאיים לצערי. את זה אני יודע ממצוקה אישית. אין זכויות בביטוח לאומי (למרות שאני משלם להם אחוזים יותר גבוהים מאשר שכיר), אין יותר מדי גב לגביית חובות, אי אפשר להקים בקלות "תיבת תרומות" כמו פרויקטים פרטיים קטנים ברשת בלי שמס הכנסה יבוא יום אחד וינקנק אותך. לאתרים כמו בלוגלי וכמו רשימות לא נותר אלא למכור את האתר (ולקוות שהקונה לא יבגוד במשתמשים), או לקחת כסף מהמשתמשים על פיצ'רים מיוחדים שיסבסדו שכירת תחזוקה לכולם, או להכניס פרסומות… וגם אז לא ברור שכמות העבודה מצדיקה את זה בשוק הישראלי הקטן, זה לא שמדובר במאות אלפי המשתמשים של wordpress.com ומצד שני, הבלוגיות האלו בחו"ל כל כך גדולות, שלא ממש משתלם להן להשקיע בהתגמשות לטובת משתמשים בשפות משונות שכותבות הפוך. לכן בארץ קיימות רק בלוגיות של מתנדבים, בלוגיות ממוסחרות (יש שיאמרו "עד זרא") שמתנות ומגבילות תכנים או חונקות בפרסומות, או בלוגיות מפסידות שמשמשות לציד צרכנים מסוג כלשהוא.

הסיבות לכך שקמו הבלוגיות החופשיות בניהול מתנדבים, היו אכזבה ממשהו. הפלטפורמות האחרות היו בעיקר המוניות מדי או ממושטרות מדי. מהתרשמתי התדמית הרווחת היא ש"רשימות" מנסה לרכז קהל יוצרים והוגים איכותיים (וכבר קראו להם אליטיסטיים לא פעם), ושבלוגלי בא לתת מענה להגנה על אנונימיות וחופש הדיבור (וקצת אולי גם חופש מפקאצות ותופעות אחרות). הפחד שלי שאם אחד מהם מתפרק (ורשימות פחות או יותר באמת מתפרק) אז ילך משהו חשוב לאיבוד. יהיו אנשים שהאכזבה או היאוש יגרמו להם לוותר על הכתיבה מהסוג הזה, תכנים מעניינים אולי לא יועברו למקום אחר ויאבדו, אנשים שיעברו לבלוג אחר יאבדו את הראנקינג בגוגל ובעיקר את הלינקים הנכנסים וזה יכול לדלל את מספר המבקרים שיגלו את הבלוג שלהם, אולי ממש ישתיק את זרם התגובות והפעילות.

יש גם את ענין האופי של הבלוג שמושפע מסביבתו וסוג הקהל. פעם קצת זלזלתי בזה, אבל היום ברור לי לגמרי, שיש אנשים שלא יגיעו לבלוג שלך אם אתה לא חלק מבלוגיה. בלי שיש לי סטטיסטיקות על כמות ואופי התגובות הממוצעת שמקבל בלוג בקפה דה-מרקר או רשימות בניגוד לבלוגים עצמאיים, אני מתרשם שיש אנשים שזה משפיע להם על הדחף לכתוב ועל אופי התכנים, לטוב ולרע. בקיצור, יש סיבות להכריז על שמורות טבע, ויש סיבה להכריז כאן, לדעתי, על שמורות תוכן, או שמורות קהילה, תלוי איך תרצו להסתכל על זה.

איכשהוא בארה"ב לערכים יש עדיין מקום על המפה. ארגונים ועמותות שמאפשרות חופש דיבור ושיח דמוקרטי, מצליחים לגייס תרומות נאות במליוני דולרים (אני יכול לחשוב למשל על קרן ויקימדיה וקרן אור השמש בתור שתיים שקופצות לי אוטומטית לראש). חלק מהמימון הגדול מגיע גם מגורמים מסחריים ולא תמורת פרסום בולט או משהו (כמובן שאם יש לך סטאטוס מתאים בארץ, תרומות כאלו היו אפילו משתלמות מבחינת מסים). האם אין אף מממן שיקח ויאמץ את בלוגלי ורשימות בלי לדרוש להרוויח ישירות? אין לי מושג לאילו ספונסורים פנו עד היום מפעילי רשימות, אבל הנה רעיונות:

* איגוד האינטרנט – אני יודע שכרגע ענין איגוד האינטרנט נמצא בנקודה רגישה אצל רבים, אבל אני רואה את זה בדיוק בתור אחד התפקידים של הגוף הזה: לדאוג שחופש הדיבור והשימוש באינטרנט בארץ ישמר, ואני אישית הייתי שמח לראות אותם תורמים את הברזל, ההוסטינג ואולי שעות האדם כדי לדאוג שבלוגלי ו"רשימות" יוכלו להשאר מעל המים ולשגשג גם בעיתות משבר. זו גם תשובתי לכל מי שביקר את עתודות המזומנים של האיגוד או את מחירי הדומיינים. זה המחיר של יצירת גוף עמיד לזעזועים מסחריים שיוכל להחזיק פרויקטים חברתיים חשובים שאסור להם להעלם בגלל שהשוק איטי בשנה מסוימת או שמתנדבים נאלצים לחפש הכנסה פתאום.

* עמותת ניהול שתקבל מימון ותרומות מחברות כמו גוגל ישראל, מיקרוסופט ישראל, משרד התרבות, מי שלא יהיה, אבל העיקר שישאר נאמן לנייטרליות. הבעיה היא למצוא אנשי עסקים ישראליים שיהיו מוכנים לזה וצוות שמוכן להכנס לכאב הראש של הקמה וניהול של עמותה. לא רואה את זה קורה לצערי.

* נדבן כלשהוא שמוכן לממן מכיסו את התחזוקה כדי שחופש הדיבור וכתיבה איכותית בארץ יישמרו.

* חברה כלשהיא שיכולה להתפרנס מפיתוח שירותים ומוצרי תשתית משלימים, וכמו אוטומטטיק לממן את הבלוגיה ללא פרסות ותנאים, בתור פלאטפורמת הניסוי והלמידה שלה, אולי אפילו בשיתוף עם אוטומאטטיק, באותה הצורה שמפתחי דרופל בישראל שמחו לממן ולהקים לו את האתר המקומי הקהילתי החופשי במקביל לזה העולמי. זה טוב לפרויקט התוכנה החופשית, זה טוב ליחסי הציבור וקידום המכירות של הספונסר, זה טוב לנפש המנהלים, זה טוב לקהילה שנהנית מזה ואני באמת ובתמים חושב שזה גם חשוב לשיח הפוליטי והתרבות הישראלית שזה ימשיך להתקיים. אני הייתי מת להיות במקום הזה שאוכל לאמץ ככה פרויקט כזה, אבל אין לי תכנונים להכנס לעסק מהסוג הזה, וגם לא תקציב.

אם מישהו יכול להעלות על דעתו פתרונות, אולי פתרון או מודל שלא חשבו עליו ברשימות או בבלוגלי, אני פותח כאן את הענין לדיון. כמובן אם יש לכם רעיון למישהו שיש לו את האמצעים והאינטרס לאמץ אותם, אולי אפשר לקשר…

איחולי החלמה לרשימות

לוגו רשימותהבלוגיה העצמאית הראשונה, אם אינני טועה?
יש עליה הסטוריה ואוסף מפואר של כותבים. רשימות הוקמה לפני שיצאו פלטפורמות בוגרות פתוחות לבלוגים עצמאיים ובלוגיות, ואיכשהו שרדה די טוב עד היום, אבל באין הורה מאמץ עם תקציב וסבלנות, השבוע הודיע אורי שהמערכת פשוט לא תתוחזק יותר, הקוד המפעיל אותה יפרוש במקום להתעדכן (הם רמזו בעבר שבמצבו עדיף לזרוק אותו במקום לנסות לתחזק, כאשר קיימות אופציות אחרות בשוק הפתוח, אני בהחלט מבין את ההחלטה).

אז מה יקרה לאתר והקהילה? אין פתרונות לא כואבים לצערי. אורי פירט את התכנית: נראה שבשלב הראשון ידאגו לכתוב כלי שייצא את תכני הבלוג בפורמט שוורדפרס ידע ליבא. בצורה זו יוכלו יושבי האתר למשוך לעצמם גיבוי של התכנים של הפוסטים והתגובות (לא כולל הווידג'טים). אז יוכלו לבחור לעצמם אתר חדש לבלוג, ליבא אותו פנימה. אתר רשימות המקורי יבצע הפניה של מבקרים שיגיעו מלינקים ישנים, וירכז בעמוד הכניסה את הפוסטים לכשיעלו בבלוגים הרחוקים החדשים, בעזרת RSS של מי שירצה להמשיך להופיע שם. הפתרון לא מושלם, אבל בהחלט הולך הרבה יותר לקראת המשתמשים ממה שגוף מסחרי מנוכר היה טורח אולי לעשות.

הצעתי לאורי שאולי יעשו דיל עם אוטומאטטיק (מפעילי וורדפרס.קום) להעברה שיטתית של כל עשרות היוזרים שמעדיפים לא להתעסק בפרטים הטכניים, ואז אפשר יהיה למשל לוודא שיצוא הבלוג ישמור על סלאגים ידועים בתור שמות הפוסטים ב-URL, ואולי אפשר יהיה לדאוג שגל הצבעה לפוסט ישן תעבור לפוסט הנכות במקום החדש, אבל לא ברור אם כל זה לא בלגן גדול מדי מבחינתם. אז עד שאורי מכין רשימת תשובות לשאלות המשתמשים, הנה הניחוש המושכל שלי:

הקוראים:

  • קחו כהנחה שהמעבר יהיה כואב ולא חלק, היו סבלניים, האתר הוקם והופעל עד היום בהתנדבות, והם עושים את המקסימום עם מינימום הזמן הפנוי שלהם.
  • יש להניח שהבלוגים האהובים עליכם יעברו על תכניהם למקום חדש, לא ברור אם כתובת ה-RSS תשתנה או תועבר אוטומטית, סביר שכתובות פוסטים ספציפיים לא יועברו. אם יצרתם אליהם לינקים בעבר מהבלוג שלכם, אפשר לעשות חיפוש על הטקסט ברוב פלטפורמות הבלוגים בצורה שתתפוס לינקים החוצה, נסו לחפש notes.co.il, ואז יהיה לכם מושג כללי כמה פוסטים תצטרכו אולי לערוך כדי להצביע מחדש לפוסטים הנכונים. יכול להוית שאפשר לעשות ניתוח כזה גם עם כלי חיצוני כמו גוגל, לא בדקתי.

הכותבים:

  • לעבור לשרת פרטי ולנהל לבד וורדפרס יכול להיות תיק כבד ומיותר. אם אין לכם נטיות טכניות, אני ממליץ לא להתחיל לשכור שרת וירטואלי ב-$100 לשנה וכל כאב הראש הזה, אלא לשקול לפתוח בלוג בחינם בוורדפרס.קום. יש להם גם תבניות תומכות עברית, ואני מקווה שאם מספיק נודדים אליהם מרשימות, אפשר יהיה לבקש מהם להוסיף לרשימת תבניות החינם תבנית שתגרום לבלוג שלכם להראות מאוד דומה לזה שברשימות.
  • אתר וורדפרס.קום גם מאפשר לכם להוסיף אפשרויות ואפילו דומיין פרטי בכמה עשרות דולרים בשנה, נדמה לי שזה עולה אפילו שליש משרת פרטי בדרימהוסט, למרות ששרת פרטי פותח המון אפשרויות אם אתם רוצים לשכלל ולשווק ולמתג את הבלוג החדש.
  • דומיין, בתלות בסיומת שלו, עולה בין $6-$20 לשנה ברוב המקרים, אבל אולי אנשי רשימות יארגנו לכם פתרון (למשל אם רוני עוזבת את notes.co.il/roni, אנשי רשימות יוכלו להציע לה ש-roni.notes.co.il ימשיך להצביע למקום החדש, אם הענין לא יגרור תקורה ניהולית מורכבת מדי. אם הם לא יציעו את זה, אני מציע למי שירצה (בתקווה שלא אצטער על זה :-) לחלק חינם תת-דומיינים מהדומיין שרשמתי לפני שנים לצורך הזה, ואז תקבלו כתובת מהסוג roni.site.co.il, gili.site.co.il וכולי.
  • לבסוף – אם לא קרה נס ורשימות יעבור במרוכז לוורדפרס-מו בהנהלה חדשה, או שלא מצאתם את עצמכם מסתדרים עם הבלוגיה של וורדפרס.קום – אני מוכן לקלוט 4-5 בלוגים לשרת שלי, אבל אני מזהיר מראש שאין לי מנגנון תמיכה משום סוג. אני אוכל להתקין לכם וורדפרס בסיסי שאגבה לכם פעם ביום, כמה פלאגים בסיסיים והדרכה, אבל משם אתם עצמאיים מלבד כיבוי שריפות אם צריך. אני פותח את ההצעה לכל יושבי "רשימות" אבל עדיפות תנתן למכרי (בעצם מכרותי) שברשימות ואלו שקוראים אצלי (ולכן בשלב הראשון אני מפרסם את זה רק כאן).

מאחל מעבר חלק, ושקהילת "רשימות" לא תתפורר!