הצפנת מפתח ציבורי, גרסת משרד הפנים

רשם הגורמים המאשרים במשרד המשפטים מבקש המלצות לשיטות הצפנה. אני חייב לציין שענין החתימות הדיגיטאליות חמק קצת מעיני כשעברתי לאחרונה על חוק המאגר הביומטרי. אצלי בראש היתה הפרדה בין החתימה הדיגיטאלית האישית שדוחף פרויקט "תהיל"ה", לבין תעודת (גניבת) הזהות של שטרית. היום עברתי שוב על הצעת החוק העדכנית שבידי (לצערי הנוסח הסופי להצבעה עדיין לא היה ברשת כשבדקתי לאחרונה), ואני רואה שבגוף החוק לא מצוין כלום על היות הכרטיס אמצעי לחתימה אלקטרונית עד לכמה שורות קטנות בסעיפיו האחרונים של החוק שמציינים אילו סעיפים הוא משנה או מתייחס אליהם בחוקים אחרים, כגון חוק מרשם התושבים וחוק חתימה דיגיטלית.

בקיצור בין השורות אפשר להבין במעומעם שמדובר באמת במפתח סודי שכל אזרח יקבל בתוך תעודה הזהות המתחכמת.

מפתח סודי שיוגרל ויונפק לנו ע"י מכונות הממשלה ונוכל להשתמש בו בכל מני מקומות עם תוכנות סגורות בתוך קופסאות שחורות.

למעשה זו הנקודה שצריך לשים זוג מרכאות כפולות ומכופלות מסביב למילה סודי, הנה כך: ""סודי"". אולי אפילו עדיף """סודי""" כי אף פעם אי אפשר להיות יותר מדי בטוח שהסרקאזם עבר כראוי לקוראים.

אם מישהו באמת חושב שמפתח ההצפנה ×”×–×” מגן עליכם או מזהה אתכם, אני מציע שלא תתפתו לחשוב בכיוון. כל התקשורת שתרצו להצפין בעזרתו תהיה גלויה למישהו מתישהוא, וחתימות שייוצרו בעזרתו לא יהיו בהכרח שלכם. יופי נחמה…

עוד מידע על בדיחת החתימה הדיגיטלית אצל דורון בבלוג. סיסמת אישרור החתימה? 5-8 ספרות (כדי שזה יעבוד בקיוסקים ממשלתיים אני מתאר לי).

כנס על חוק המאגר הביומטרי

עוד אין לי פרטים אבל בשבוע הבא איל"א מארגנים פאנל (או למעשה כנס של חצי יום) עם השר מיקי איתן, דורון אופק, אבנר פינצ'וק ואחרים מול שר הפנים והתחבולה לשעבר שטרית, ואחרים. המנחה הוא כנראה יעקב עמידרור והמקום הוא הבינתחומי. אני מקווה שגם סוציולוגים ומומחי אבטחה פיסית יגיעו למקום ויוכלו לתת קצת אור על כמה סכנה נשקפת לציבור אם ידלפו תמונות ביומטריות וטביעות האצבע.

אם הכנס יהיה פתוח לקהל, אעדכן עוד, כרגע המידע החלקי הזה נמסר ע"י דורון אופק. לצערי נראה שכמה מהיועצים המומחים והגדולים של שטרית לא יופיעו, אני מקווה ששטרית יסתדר לבד, כי הוא הרי יותר משפטן מהיועמ"ש ויותר מומחה הצפנות מפורפסור ביהם, אני מת לשמוע איך יתגלגל הענין.

בחדשות אחרות – טמקא פתחו פורטל קטן לענייני חוק המאגר. סחתיקה.

מה מטריד את עמי העולם?

אני יושב לי ומתבכיין על המאגר הביומטרי ועל זלזול שרירותי ובפרטיותי (היום מלאה שנה לפוסט על פיאסקו דאן אנד בראדסטריט, וכלום לא השתנה מאז כמובן), אבל האמריקנים והאירופים מראים דואליות מוזרה אחרת. הצצה לסלאשדוט:

את הת"ז שלי נתתי לאורנג' כשפתחתי שם חשבון, האמריקנים מתפרכסים מהרעיון.

מרשם התושבים שלנו מסתובב חופשי בחינם ברשת, האמריקנים מתמג'ננים כשפרטי עשירית מהמדינה שלהם מועמדים למכירה.

סעיף "פגיעה ברגשות הדת" בחוק העונשין שלנו הוא מקור לא אכזב לפיאסקואים מבדרים, האמריקנים מתפחלצים כשאירלנד מוציאה את חילול יהוה מהחוק.

אנחנו נלחמים על פרטיות נגד מאגר ביומטרי כשהבריטים מאבדים פיוז מהרעיון של הנפק"ת ת"ז כלשהיא ואילו בארה"ב מתנגדים אפילו לשים מעקב אלקטרוני על פרות.

אנחנו בוכים על מאגר שדלף ולקנדים יש חוק פרטיות כל כך מוצלח ש"על הפנים" הפכה לעבריינית.

ויש עוד דוגמאות, אבל בואו נראה מי סובל יותר מהישראלים?

הודו משיקה מאגר ביומטרי של מליארד איש. המשטרה הבריטית פושטת על מסיבות אקראיות שהיא מגלה בעלהפנים, אוסטרליה עדיין שוקלת לקפד את פתיל החיים של עברייני אימיול מועדים, צרפת בערך באותו העמוד, ניו זילנד מפעילה צנזורשת, בלאנקאסטר קליפורניה יסיירו מזל"טים לרגל אחרי התושבים בתקווה שיסתברו כפושעים, ובסין אסור ×™×”×™×” להשתמש במחשב ללא צינזורשת מובנה(?!) ואם השתמשת במחשב יותר משעה-שעתיים ביום יכריזו עליך כמכור וישלחו אותך למחנה גמילה כעונש. אופס…

אבל נסיים בנימה אופטימית:
בספרד שיתוף קבצים כנראה כבר לא יחשב לעבירה, בבריטניה בריטיש טלקום ויתרו על המאבק על PHORM, בקנדה מוקמת מפלגת פיראטים ונראה שירדו מחקיקת ×”DMCA הקנדי, בנורבגיה חוק הפרטיות מקשה מעכשיו לעקוב אחרי פיראטים אז נראה שאין יותר תביעות נגד אזרחים בנושא…

הי נורבגיה, זקוקים לתוכי?

בעבור נזיד אנשים

כתבתי על שיבוש מושג השואה בעיצוב האתוס השבוע, הפוסט הזה אצל דורון, ששכחתי להכניס, מדבר גם על העובדה שההתעסקות בשואה לא עוזרת אם אנחנו מדברים רק על השואה האישית ושמים ז** על השואות של עמים אחרים. בעצם הרחבה חשובה מאוד של אחד מרבים מהעניינים שנגעתי בהם באותו הפוסט, ובאופן יותר מפורש על שאיבדנו את המסר הנכון. אנחנו לא באמת זוכרים את השואה, אנחנו רק זוכרים את סיסמת "נזכור ולא נשכח". את האמפתיה לא שמרנו כלפיד ולא כגפרור. לחלופין אם תרצו, בחרנו את "לא נלך עוד כצאן לטבח" במקום "לא ילך יותר אף אדם כצאן לטבח".

אבל אנחנו כן הולכים, ועל ×–×” הפוסט שאתם קוראים. על ×–×” שאנחנו קשרנו את עינינו בעשירי לפברואר ונתנו סכין מאוד מושחזת בידם של כמה מהקצבים ×”×›×™ מוכשרים במדינה (ולצערי אני לא מדבר על הסבא שלי, ×›×™ אכפת לו מבני אדם. הייתי שמח אם הוא ×”×™×” ראש ממשלה לאיזה חודש…)

הרבה אנשים עם הבנה בסיסית בדמוקרטיה והליכי חקיקה היו דהומים לגלות יום אחד שפקודת USA PATRIOT, עברה בבית הנבחרים האמריקני במחטף מהספרים בזמן חודשי ההיסטריה שאחרי פיגוע התאומים – שעה בלבד לפני ההצבעה הוגש לסנטורים ספר אדיר של למעלה מאלף עמודים ובתוכו פירוט ארוך של תיקוני סעיפים ממאות חוקים שונים. בהקדמה ×”×™×” כתוב שחייבים את החוקים ×›×™ יוצאים למבצע לוחמה בטרור (ומה לעשות, מבצע ×–×” מבצע…), ועזבו אתכם מכל הדברים הגרועים שהחוק יכול לגרום. ב"פקודה" הגדולה והמקיפה מדי (נגד ×–×” אין חוק?!), נוגע יוזם החוק (הנשיא האמריקני ששמו מתחרז עם "יתוש") בעיקר בענייני בטחון פנים אבל לא רק, אבל התוצאה היתה העברת המון כוח לא מפוקח לידי רשויות השיטור והביון, וכוח עוקף חקיקה הועבר לרשות המבצעת, קריא הנשיא, וללא הגבלה בזמן(!!). חוקים אנטי-דמוקרטיים דומים נוספו תחת בוש, אבל ×–×” הגדול והמפורסם שבהם, והלחץ שהופעל על שני בתי הנבחרים להצביע בעדו בלי לקרוא אותו חרה להרבה מאוד אנשים.

אבל בישראל יש לנו סידור ×›×–×” קבוע – חלון חקיקה עוקפת כנסת – כבר כמעט 25 שנה, וכל שנה מצביעים עליו מחדש עם תכנים מעניינים חדשים וכמות הזרועות של התמנון והמקומות שידיו מגיעות אליהם ×”×™ לא פחות ממדהימה. משרד האוצר ואולי אנשי קבוצות לחץ אחרות, מאגדים לחוברת לא קטנה את כל החוקים שנראה להם שנכון וראוי לחוקק אבל ידוע להם שלא יעברו בועדות ובדיונים. לכאורה מדובר באוסף חוקי עזר כדי להקל את יישום התקציב השנתי אבל בתכל'ס נכנס לשם הרבה הרבה יותר, כולל התערבות בהתנהלות החלטות פדגוגיות במשרד החינוך, חוקי עזר לתעשייה והמסחר, מיסים רגרסיביים ושאר סעיפים מפחידים שהם אחד הגורמים לאי השוויון הסוציו-אקונומי שלנו. למה חברי הכנסת מצביעים בשבילו כל שנה? אז זהו, שהוא צמוד בצורה יצירתית לחוק התקציב. ×—"×› לא יכול לסרב לחוק התקציב כשהוא בקואליציה ולכן הוא חייב לאשר את החוק-עוקף-הכנסת איתו ביחד, ×›×™ הצבעה היא למעשה לשני החוקים במכה אחת, וזו מכה מכה…

כל הימים, כל הימים
חולמת אני על כובע קסמים.
כובע קטן, מקושט נוצה,
העושה כל מה שאני רוצה.

לאה גולדברג מתמללת את משאלות נערי האוצר

צריך כסף לטיסות לחו"ל? צריך. צריך לשכות שומרי ראש, מכוניות ומשרדים ליותר משלושים שרים? איזו שאלה! ויש גם את המאגר הביומטרי של משרד הפנים שיעלה הרבה מאוד כסף, ידלוף לציבור כמו טורנט של דוקטור הו המלא, ואפילו איננו שימושי לצרכי בטחון לפי אחד מאנשיהם ברגע של יושרה.

אז צריך חוק הסדרים. בטח שצריך, כדי שהדברים יהיו מסודרים, לא ככה? אם תעברו על כל מאות העמודים של "חוקי העזר הקטנים" שמצורפים לחוק התקציב לחמש השנים הבאות (טוב, "רק" שנה וחצי, אבל עם ביבי זה יראה כמו נצח), תגלו כמה קל לכסות חורים, למשל ע"י הפרטה של מנהל מקרקעי ישראל, שברור ששווי הקרקעות שב"בעלותו" היא יותר מתקציב המדינה כולו. אחרי סיפור הבנק שקונה את עצמו בדיבידנדים שהוא מחלק לשרי אריסון, מעניין בכמה נזידי עדשים חושבים למכור בשבילנו (לעופר? אריסון? וורן באפט?) את שארית קרקעות המדינה.

המדינה תחת ביבי מכריזה על גראז' סייל ענק, אברית'ינג מאסט גו, בעל הבית לוקח גם צ'קים דחויים וקופצים: בתי הסוהר ומערכת החינוך (כשהייתי קטן חשבתי שזה אותו הדבר), מערכת קופות החולים, מרכזי ההכשרה המקצועית, המעונות הממשלתיים לטיפול באנשים עם פיגור, מרפאות הנפש, חברות נמלי הים, רשות הדואר, ואם זה לא יספיק אז יטילו מיסים רגרסיביים על מים, ירקות ושאר מוצרי מותרות כמו בריאות וכבישים, ובדרך נהפוך את מערכת המשפט עוד פחות נגישה למי שהכי צריכים צדק. ככה בקטנה, שיהיה.

כדי שהעם יפסיק לצעוק שהוא לא נוגע בכלל בעשירים, הוחלט בלשכת הביבי להעלות את המיסים על מטוסים פרטיים ויאכטות. זה יראה להם, למנוולים שם בשלושת האלפיונים העליונים!

המבהיל הוא, שיש טקס שנתי קבוע. משרד האוצר מכניס "עיזים" שמנות לתוך חוק ההסדרים כדי שיהיה מספיק מה להוציא בדיונים בכנסת ועדיין ישתמרו להם בפנים כמה גדיים פזיזים. עוד מעט נדע מה נחתך ומה הוצל. בכל מקרה, ×–×” לא ילך לכיוון טוב. ארה"ב מלאימה את ניהול הכלכלה כדי לעשות סדר, בריטניה מורידה רגל מהגז, אבל רק לביבי יש את הפתרון הנכון – מי צריך נוצות?

אם תרצו לקרוא עוד, יש נסיון לנתח את המידע על חוק ההסדרים באקו-ויקי, ואם תרצו לקרוא את טיוטת החוק בשלמותה אפשר למצוא אותה אצל שלי יחימוביץ' בבלוג. עשרות קובצוני PDF במקום משהו קריא ושמיש, כמו שמשרד האוצר אוהב, אבל הפעם לא בגלל שהם שמו אותם שם.

עדכון: הטיוטה בסוף פורסמה ונראה שמדובר באותה הגרסא, למרות זאת אני משאיר כאן את הפסקה המקורית:

אל תטרחו לחפש את זה מרוכז יותר טוב מזה באתר הכנסת חלילה וחס, האוצר "פרסם" את הטיוטות המלאות ב"רשימה סגורה", רק לאנשים שצריכים להחליט, בפקס . למרות שאני לא תמיד מתומכיה, הפעם התודה מלאה ושלמה לבלוגרית האמיצה שלי יחימוביץ' על העבודה הברוכה, היא רק משאירה לקהל עבודה crowd sourcing קטנה להפוך את כל הטקסט המפוקסס והמפוקשש הזה לטקסט, ואני שמח לגלות שידידי רם און הרים את הכפפה ועושה עבודה לא פחות ברוכה. מזל שיש יוזמה אזרחית, אחלה חופש מידע יש לנו (ובמקרה זה נושא הפוסט הבא).

לפי ONN, האמריקנים מצאו פתרון יותר פשוט לגרעון. ככה אני יכול לסגור את הפוסט המדכא הזה באווירה טיפה פחות שחורה:

עוד בירוקרטיה: הפעם משרד העבודה ורשות המיסים

נראה שאהבתם את סיפור הבירוקרטיה הקודם, אז הנה עוד אחד.

שלושה ימים אחרי אותו יום משטרה לפני שבועיים ,הייתי בת"א. זוכרים את הסיפור עם SBC? באתי אליהם פיסית לקחת צ'ק אחרון וכמובן שלא היה כזה (בינתיים הבטיחו לי שהוא בדואר אבל עבר שבוע וחצי והוא לא). באותה הזדמנות שהייתי אצלם גם שלפתי את הצ'ק הקודם שצולם כאן ושאלתי אותם מה החוצפה לדחות את התאריך בכתב יד ועוד בחודשיים. אביבה התווכחה איתי שכתוב שם 30.5 ולא 30.6. הראיתי את זה למישהו מהמשרד שלא היה עד לויכוח והוא טען שגם הוא רואה שם 5. זה רק אני או שקאליגרפיה יצירתית מודרנית זה תחום חדש בעולם הפינאנסים?

על כל פנים, כיון שהייתי שם כבר בשפע טל קפצתי ממול למגדל הממשלה כדי לברר כמה דברים. במסגרת חיפוש קריירה חדשה אמרה לי ידידה שמגיע לי יעוץ חינם ממשרד העבודה. בתור אחד שמשלם פי 3-4 ביטוח לאומי משכיר ומעולם לא ניצל את המדינה, החלטתי שמגיע לי לקבל יעוץ לפני שאוציא 1000-2000 ש"×— על ייעוץ פרטי. טיפסתי במגדל, חיכיתי בתור וכשהגעתי לפקידה מסתבר שאינני יכול לקבל שם ממש שירות, אני לא גר בתל אביב. הייתי כחולם… ×–×” משרד של ממשלת ישראל או רק של עיריית תל אביב? לפחות היא הסכימה לגלות שמגיע לי ראיון מקצועי ובחינה ושאר "פינוקים", אבל אני אצטרך לעשות את ×–×” ליד ביתי בנתניה. רשמתי לפני, ועוד לא הלכתי. אולי מחר.

אחרי כן צץ במוחי רעיון, אם אני כבר כאן במגדל הממשלה, אני צריך לעדכן את פרטי הבנק שלי ×›×™ כבר שנתיים אני לא מקבל החזר ממע"ם מאז שעברתי בנק. מחפש בלוח המשרדים הגדול בכניסה ומוצא את "רשות המיסים – מודיעין ושרות לקוחות" בקומה ×”14. עליתי לשם בדיצה, נפתחה המעלית מול הכניסה לפקיד שומה 5, וממול שלט שמראה את הדרך למודיעין ושירות לקוחות. הלכתי לפי ×”×—×¥ ואכן הגעתי לדלת שמעליה רשום באותיות קידוש צהובה (מפליז) "מודיעין ושירות לקוחות – רשות המיסים". לכאורה אפשר ×”×™×” לחשוב לרגע שאולי באמת ישרתו כאן את הלקוחות או שאמצא פה מודיעין, נכון?

הדלת נעולה. ×”KEYPAD של הדלת הציג כפתור קטן של פעמון, הסימן העולמי המוסכם, לחיצה עליו הפיקה צלילי "תפוס מהיר" שמשמעו בוודאי שאי אפשר לקבל כאן פתיחת דלת. שני נסיונות נוספים הבהירו לי שזה גם לא ישתנה. מעבר לדלת ×”×™×” מסדרון ארוך של משרדים ולא שום דוכן קבלה, ולפני שהתייאשתי צץ מישהו מאחד המשרדים. דיפקקתי על הזכוכית בפנים מבקשות, הוא מדד אותי ארוכות ובסוף הסכים ללכת את 8 המטרים ולהכניס אותי. בעודי פולש לתחום הממוגן אני רואה שאין על הדלתות שום רמזים או שלטים על הקירות, ואני שואל אותו איפה בעצם שירות הלקוחות. "אבל ×–×” לא כאן, מאיפה החלטת שזה כאן?", "אה… כתוב בשלטים ומעל הדלת…", "לא נכון, טעית. ×–×” בכניסה", "לא נכון, הייתי שם, ×–×” פקיד שומה 5. כתוב על הדלת!", "לא, שם ×–×” הכל. תשאל אותם והם יעזרו לך".

אתם יכולים לנחש את ההמשך? נכנסתי לקחתי מספר, חיכיתי כמו ילד טוב, אנשים נכנסו ויצאו והמספרים לא מקודמים, לבסוף שאלתי את אחת הפקידות איפה אני מחליף את פרטי הבנק למע"מ וחטפתי מבט תמה "אבל כאן זה לא מע"ם! אין מע"ם בבנין!". לא עזרו תחנוני שאמור היה להיות מדובר באותה רשות מיסים, ונבעטתי החוצה בקשת. חזרה למטה בלובי שאלתי בדוכן המודיעין הכללי איפה מע"ם הכי קרוב והיא התחילה להקריא לי את כל הרשימה. היא המליצה לי על האחד שביד אליהו אבל לי דוקא נשמע שרחוב המסגר 14 יותר קרוב, אמרתי לה תודה ופצחתי בצעידה.

ייקח לי ×›20-25 דקות לצעוד לקצה המסגר, אז בעוד המצלמה מלווה אותי דרך יום חם ודביק של ת"א (תדמיינו חזק!) אני אסביר לכם מה קורה פה. כשעוסק מורשה (קרי פראייר כמוני) מוציא חשבונית, הוא מוסיף על הסכום 15.5% מע"ם אותו הוא מעביר לרשות המיסים בלי לגעת. הפלוס היחידי של היותי עצמאי, היא שכל הוצאה שלי לצורך העסק מוכרת לצורך מס, למשל ציוד מחשב או חלק מהוצאות הרכב או מדרסים לנעליים (אבל לא הנעליים עצמם אגב או המשקפיים, מוזר). "מוכרת למס" משמעה שההוצאה היא מהברוטו, לפני שמורידים מס הכנסה, וגם מקבלים החזר מע"ם. לעיתים רחוקות קורה, בחודשים של הכנסה נמוכה במיוחד, שבמקום לשלם מע"ם צריך לקבל החזר. ×–×” מצב לא טוב ×›×™ ×–×” גם אומר שהחודש הוצאת הרבה יותר ממה שהרווחת. ×–×” לא קורה הרבה והפעם האחרונה שזה קרה לי היתה בתקופה שהייתי שכיר לכמה חודשים, ואז באמת היו לי חודשים שקניתי דברים אבל לא הוצאתי חשבוניות לאף אחד. קורה. לכן מע"ם חייבים לי ×›1200 ש"×—. אם לי ×”×™×” חוב מולם, היו מחייבים אותי בקנס יומי ואולי מעקלים לי את החשבון, אבל כשהם חייבים לי אני מקבל את ההחזר מהר בהפקדה לחשבון. הבעיות מתחילות כשאתה עובר בנק, וכך עשיתי לפני ×›4-5 שנים. מעולם לא היו לי איתם בעיות לפני ואחרי אותו החודש ×›×™ סכום המע"ם חיובי ולא שלילי. בקיצור כתב לי הרוא"×— מכתב לציין שעברתי בנק, צירפנו צ'ק מבוטל כבקשתם ושלחנו לדרכו. המכתב חזר עם חתימת סירוב ענקית בטענה שעלי להתייצב אישית בגופי מול הפקיד. מסתבר שלהחליף כתובת או כל פעולה אחרת אין בעיה לעשות בהתכתבות, אבל שינוי חשבון בנק ×–×” דבר בעייתי מראשית המעלה וצריך התייצבות אישית. התקשרתי למע"ם ירושלים (שם אני רשום מסיבות הסטוריות), ואין תשובה במחלקת החזרים, גם לא במחלקת תשלומים, וגם לא וגם לא… עברתי על כל האפשרויות במרכזיה האלקטרונית עד שהגעתי גם לשלוחות של המכס (אותה מרכזיה באותו בנין בי-ם), ולבסוף בנסיון האחרון ×¢× ×” לי מישהו במכס וטען שאני מתקשר פשוט למספר הלא נכון (אדיוט שכמותי, התקשרתי למה שמפרסמים באתר ובספר הטלפונים של בזק). אחרי עוד 9 נסיונות למספר החדש שניתן לי נאמר לי שאכן אני צריך להגיע לשם בגופי, אבל לאחר שהצקתי עוד הם הודו שאני יכול לעשות את ×–×” בכל משרד מע"ם בארץ. איפה יש בת"א? הם לא ידעו…

סקיפ שנתיים קדימה, אני מדשדש במורד רחוב המסגר, מגיע למסגר 16 ורואה "רשות המיסים". משפשף עיני, אמרו לי 14? אבל השומר מאשר שכאן זה המקום ואין בלתו. עליתי לקומה שניה, התיישבתי ליד פקידה, אין תור, איזה יופי! אני מראה לה את תעודת הזיהוי שבכיסי, הלא הוא רשיון הנהיגה, ואני מבקש להחליף את פרטי הבנק. אין בעיות היא אומרת, יש צ'ק מבוטל? "עדיין צריך את זה גם אם אני נמצא כאן?" אני שואל בתמימות, ומציע במקום זה את כרטיס האשראי שלי, יש עליו את שמי, מספר הסניף והחשבון. היא קוראת לפקיד השכן להתייעצות והוא מציץ ברשיון שלי, "הי, כפר נטר? אתה בכלל שייך לנתניה! אתה לא יכול לקבל פה שירות!". כאן הייתי כבר רק חצי מופתע. "אני דווקא שייך לירושלים, אבל אמרו לי שאני יכול להגיע לכל משרד שלכם בארץ". "מה?! עברת דירה ולא הודעת לנו? אתה עובר על החוק! אסור לנו לדבר איתך בכלל!!" (?!). יש לי סיבות מאוד טובות לא להעביר את התיק שלי לתל אביב או נתניה, וממילא, רשות המיסים הולכת לפי כתובת העסק ולא לפי כתובת המגורים. נניח לזה שלמשרד הפנים הודעתי על המעבר, והוא רץ להלשין למשרדי הבריאות, הבטחון, הרישוי ואחרים. רק משרד האוצר מתעלם מהעידכונים. לא עזרו כל תחנוני שבירושלים הבטיחו לי שאני יכול לעשות את זה מאצלם. חוב 1200-ומשהו השקלים נשאר בקופת המדינה. יופי נחמה. אני אצטרך לקחת עוד יום חופש מהעבודה כדי לנסוע במיוחד לירושלים. האירוניה שהמדינה רוצה להרוויח ממני כסף אבל מקשה עלי את התקשורת מול הגופים שאמורים לגבות אותו לא נסתרת מעיני. כדי לתת להם את פרנסתי אני צריך להפסיד ימי פרנסה שמתבזבזים על בירוקרטיה. יופי טופי.

כשיצאתי מהבנין גיליתי שמספר 14-16 הוא בנין אחד ברחוב במסגר אגב. אין שתי כניסות, יש כניסה אחת עם שתי כתובות. רק בישראל.

סיימתי בארוחת צהריים ב"גוסטו", הפיצה המעולה שהמלצתי עליה כאן לא מזמן. ערן בעל הבית בדיוק חזר מבית החולים עם 9(!!) צלעות שבורות אבל לא × ×— לרגע. איש טוב…