על המשקיעים הסודיים של יאהו והפינגים לספרינט

למי שתהה איך יאהו עוד חיה, מסתבר שממשלת ארה"ב משלמת טוב על מידע פרטי על אנשים ובמיוחד מרשתות חברתיות. למעשה בגלל כל מיני ברדקים שמאחורי הקלעים שם, ה-EFF מריץ תביעות עכשיו לפרסום המידע הזה ע"י ממשלת ארה"ב.

כמה גרוע המצב שם? רק בשביל סדרי גודל וסיבור האוזן, לפני כחודש התרעמנו פה איך הועברו מהמשטרה 9000 בקשות מידע תחת חוק נתוני תקשורת, אבל לפני יומיים נחשף שהמפעילה הסלולארית "ספרינט" לבדה קיבלה לא פחות משמונה מליון בקשות למיקומי GPS של לקוחות (לא ברור אם זה מאה בקשות איכון ללקוח על 80K לקוחות או איך זה מתחלק, אבל זה מאוד מרשים, תודו). שיהיה ברור, זה לא כולל את הבקשות לרשימות שיחות, להאזנות, וכמובן לא כולל את הפניות שקיבלו המתחרות AT&T ואחרות.

עשו אחד ועוד אחד (או מליונים ועוד מליונים) וזה אומר, אני מתאר לי, שהסיכוי מאוד גבוה שלביון האמריקני, ואולי לישראלי, יש היסטוריה נאה של "מפת שוטטות" די מפורטת של פלח נאה ממחזיקי הטלפונים הסלולאריים. מה שיותר מדאיג, נראה שניתן בהחלט להניח שיש להם גם את המאגרים הביומטריים של פייס.קום, האנשים שחושבים שפרטיות זה מצחיק.

את זה אני רק מציין כתשובה לכל האנשים שאומרים לי שאין בזה כלום, ושאת סוכניות הביון מענינים דגים גדולים יותר ממה שמקושקש לכם על ה"קיר" בפייסשמוק. אז ככה – תקשורת ואחסון זה זול, כריית מידע זה זול. אם יחליטו שההתנהגות המקוונת שלכם מקפיצה להם את העין כחשודה, ואתם עלולים למצוא את עצמכם במעצר בגלל שסטטיסטית, איזה AI מטומטם החליט באינטואיציה ההיוריסטית שלו שאתם ראויים למעצר בגלל איפה שאתם מסתובבים, אם אתם מסתובבים שם בצורה חשודה, או איך ששפת הגוף שלכם נראית לו. במורד הדרך גם לפושעים יהיו כלים דומים לחפש אנשים שלפי שפת הגוף ברור להם שהם טרף קל. ברוכים הבאים למאה ה-21…

כיצד תייצר לך מאבק חברתי?

תמיד מענין לראות איך נראים צרות ופתרונות של אחרים כדי לקבל פרופורציות על הבעיות שלך או השראה מדרכי ההתמודדות אל אחרים איתן. השבוע קראתי בבלוג של ידידה שעוסקת כמיילדת באוסטרליה, על העובדה שחוקים חדשים באים לבטל לה את מקור ההכנסה בצורה מאוד ברוטאלית ומוזרה. לא החלטה של שר בריאות מקומי אלא חוק פדראלי שרוצה "לעשות סדר" ובעצם לבטל את הזכות ללדת בבית. מילות החוק לא דורשות בעצם לבטל ממש, אבל מתנות את זה בבירוקרטיה ואישורים שכנראה לא יונפקו כמעט בשום מקרה. מצד אחד, נכון שזכויות האישה על גופה, פעילותה המינית ובחירתה בהריון שמורות לה בלעדית לפי חוקי מדינות דמוקרטיות ואמנות זכויות אדם בינלאומיות, אבל אני מניח שהמחוקקים יטענו שיש כאן גם את שיקול בריאות וזכויות התינוק שנולד. מדובר בחתיכת תיק משפטי כיוון ששוב נדרש המחוקק בכל מדינה להחליט במקרה כזה מאיזו נקודה התינוק מפסיק להיות חלק מהגוף של אימו, והופך ליצור עצמאי שמוגן במגוון חוקים (זה למשל בולט בויכוחים על הנקודה שבה הפלה הופכת לרצח). לכן יכול להיות שלמיילדות העצמאיות באוסטרליה יהיה מאבק קשה ואולי חסר סיכוי.

בקיצור, נתתי לה כמה עצות ממה שלמדתי במאבק נגד המאגר הביומטרי בארץ, אני מתרגם חזרה לעברית ומוסיף:

  • קודם כל שיעורי בית. לחפור ברשת מי מציע את החוק, באיזה שלב הוא נמצא בתהליך החקיקה, מי עלול לתמוך בו, ואם אפשר לברר, מי הלוביסטים שיושבים להם על הזנב. בארה"ב יש את האתרים של קרן אור השמש, באוסטרליה בדיוק נפתח אתר אופן-אוסטרליה, בארץ יום אחד אינשאללה יהיה לנו "אופן כנסת". (עדכון ב2012 – יש כנסת פתוחה מזה כמעט שנתיים, קולולולו!)
  • מה המניעים של דוחפי החוק? בטחון? כוח פוליטי? שוחד? אג'נדה נסתרת כלשהיא? למשל בנושא הלידות באוסטרליה, אחד הדברים שבולטים בהרבה מדינות קומונוולת' הוא שאין תעודות זהות. אחד החשדות של מתנגדי החוק היא שזו הדרך העקיפה של המחוקקים לפקח על הילודה, כי הגבלת הלידות לבתי חולים מונעת לידות ביתיות בלתי מדווחות. לדעת חלק מהמתנגדים, הפחד כאן הוא מחזרה לגישה הגזענית של מדיניות אוסטרליה לבנה שרשמית בוטלה אבל גזענים הרי ימשיכו לנסות להעביר חוקים. יש לבדוק אם המטרות האמיתיות של המחוקקים מכוונות בעצם נגד מהגרים, אנשים ממוצאים אתניים שונים וכולי.
  • לקרוא טוב טוב את לשון החוק ולחפש פאשלות שחושפות את כוונותיהם האמיתיות של יוזמי החוק. למשל בארץ, לחוק חייב להיות פרק הכרזת מטרה לפני הפרקים בהם שמפורטים הסעיפים המנחים הנוספים בחוק. במהלך המאבק דורון ואחרים שמו לב לנוסח הבעייתי של החוק וציינו כי אם יעודו הוא לתעודות חכמות ובטוחות, המאגר אינו חלק הכרחי ממנו, אלא רק פתרון אחד מרבים, אך מתברר שהמאגר עצמו הוכרז כאחת ממטרות החוק. מציאות כאלו אפשר להתקיף בכמה דרכים, חלקן פיתולים משפטיים שצריך לעלות עליהן בעל מקצוע, אבל הנה כמה דוגמאות ברורות מחוקים שדובר בהם פה לאחרונה:
    • האם מטרות החוק סבירות ולא סותרות חוקי יסוד וחירויות אדם ואזרח? על זה נפל חוק הפרטת בתי הסוהר בבג"צ.
    • האם מימוש החוק כולל דברים מוזרים שלא קשורים למטרותיו?
    •  האם יש סעיפים ששומרים את אחריותיות מפעיליו? למשל האם נקבעה ענישה על שימוש לרעה או הדלפה של מידע, האם יש מנגנון אוטומטי שיידע את האזרח כשפרטיותו נפלשת לצורך חקירה גם אם לא היה בפרטים שימוש בסופו של דבר? חוק נתוני תקשורת מנוצל בצורה נלהבת אבל לא ברור אם יש ביקורת שתגלה ניצולים לרעה. בדוגמא אחרת, משטרת ישראל לוקחת המון טביעות אצבע, DNA ופרטים אחרים בכל מי שבא לה אם תחפוץ תחת התירוץ של "נחשד אבל שוחרר". הפרטים ישמרו במאגריה גם אם לא נפתח לך לבסוף תיק. מהידיעה הזו על המאגרים של משטרת בריטניה ואירלנד למדתי כי הנוהג הזה הוכרז כבלתי חוקי ע"י מערכת המשפט של האיחוד האירופי. בריטניה מתעלמת מהפסיקה, ובישראל המצב עוד הרבה פחות שקוף וברור.
  • נסו ליצור קשר עם אגודות לזכויות, עם גופים שנלחמים בחוקים דומים בארצות אחרות, עם כתבים שאוהדים את הצד שלכם או שטובים בלחפש קשרי שחיתות.
  • חפשו אנשים אכפתיים ברשת. גייסו דרך פייסבוק, בלוגים, טוויטר וכל דרך אחרת. אנשים שמביעים את דעתם בגלוי אולי מכירים עוד אנשים שלא מאוד מקוונים, וצריך למצוא דרכים לעורר אותם לפעילות.
  • בהתאם לקהל היעד שעלול להיות מעונין ולהרתם, חשבו אם רוצים לנהל מאבק גלוי או מחתרתי או קומבינציה. מצד שני צפו שיתכן שיווצר מאבק מבוזר וללא דיעה אחת נכונה על איך להאבק אותו. הנה כתבה שקצת חשפה את המטה ה"מסתורי" וה"אנרכיסטי" שלנו, וקצת ניפחה לתוכו שושואיזם מגוחך שלא היה. מצחיק לקרוא, למי שמצוי בפרטים 🙂
  • פרסמו טורי דיעה בעיתונות, הפציצו פוסטים בבלוגים, נסו להפיק סרטים ויראליים, נסו לגייס תחקירני צהובונים אם יש להם במה לנעוץ שיניים.
  • פניה לסלבריטאים, אישי ציבור, אמנים או אקדמאים לא תזיק, בתלות בתוכן החוק ועמדות המתנגדים לו כמובן.
  • אם הבירה היא במרחק שעה נסיעה, כדאי שאנשים שמומחים לנושאים שבחוק יגויסו להופיע בישיבות הפתוחות (לא בכל דמוקרטיה קיימת האפשרות, למזלנו אצלנו זה אפשרי). דברו עם הנבחרים שלכם בפרלמנט או בית הנציגים התואם, שיעשו בעצמם רעש בוועדות האלו אם אינכם יכולים. לשמחתינו במאבק בארץ התגייסו מספר חברי כנסת, הבולטים היו חנין, איתן והורביץ.
  • אם הישיבות מתנהלות במחטפים וחיתוכי פינות, גזרו פנינים חשובות מהפרוטוקולים ושקלו גם הגשת תלונה ליו"ר הפרלמנט אם יש להן בסיס. במקרה שלנו, רובי ריבלין אכן לא אהב את התנהלות שטרית, אבל לא יצא גם מגידרו לעצור בגלל זה את התהליך החקיקה הבעייתי.
  • מתי ראוי להגזים במסרים? אם החוק פוגע בזכויות יסודיות (למשל הדבר הערטילאי הזה שנקרא פרטיות), לא כולם רואים את זה מיד, לצערי הרב צריך לפעמים לנפח את המסר כדי שיקלט, אז חפשו איפה אפשר להראות מקבילות לטוטאליטריות מפחידה. חוק גודווין מזהיר שמי שירים ראשון טיעון עם צלב קרס מתנפנף מזנבו, יפסיד אוטומטית את הויכוח. ההולנדים לא שמעו על חוק גודווין. קלינגר יזם מבצע ספרותי יותר, אבל יש אולי חברי כנסת שלא שמעו על אורוול ומלחמותיו במכבסות המילים.
  • אם המאמצים נושאים פרי ויש התנגדות בפרלמנט, צפו לפשרות כואבות במקום ביטול. הקפידו להתריע אם מסתבר שהפשרות המושגות אינן אלא מכבסת מילים.
  • ובכלל, בכל יום בשנה, כדאי לעודד שוב ושוב את הנבחרים לקרוא חוקים ולהבין אותם לפני שהם מצביעים עליהם. אתם חייבים להבין שמוגשים עשרות חוקים בשבוע, ורבים מהם מסתירים מוקשים ענקיים. הנבחרים לא יכולים גם לעקוב אחרי שלל הגרסאות המשתנות, שרובן אפילו לא מתפרסמות בזמן ובצורה מסודרת, ומתנפחות כל פעם שלוביסטים שמים את רגלם בדלת. חברי קמפיין Read the Bill (שאני קורא לו בעברית "תקרא, דביל!") המחישו את הזוועה במסכת קטנה בסגנון "בלייר וויטץ'" לכבוד האלווין בחודש שעבר:

בהצלחה!

השלמות לסיפורי גבעת רם מאתמול

קראתם כבר את "בננות, יהודית ודמוקרטית – סיפורים מגבעת רם"? כתבתי אותו מהר ושכחתי להשלים פרטים…

ראשית, חשוב להדגיש שלמרות ההיתממות של שטרית, אלי בסון מ-OTI בכ"ז קיבל במה מיוחדת, לנאום אחרי סגירת הישיבה והתודות ומאיתנו נמנעה היכולת לשאול אותו יותר מדי שאלות בקורתיות.

שנית, רשימת המחטפים המדויקת של סעיפים שנכנסו, הוצאו, והוכנסו מחדש באותן גרסאות מרובות שעליהן דיברתי, דיברו בין השאר על הקלה של תנאים שבהם הממשלה תחלק את הפרטים למשטרה ורשויות אחרות, או על האחריות הפלילית הנופלת על האחראים לשמירת סודיות המאגר (שטרית רוצה אפס אחריות, או אחריות רק במקרה של הוכחת נזק, אנחנו דרשנו עונש מאסר מינימלי במקרה שיתגלה שהיתה דליפה – לחכות להוכחת נזק זה לעג לרש.

עוד שינויים כאלו פירט בחלקם דורון בפוסט הזה. הצוות שישב שם ועשה עבודת קודש הפך לא מעט סעיפים וחקר מתחת, כמו שדורוןן סיפר:

איך אמר לי מישהו "מתחת לכל אבן שהזזתם , מצאתם עקרבים" , אילו היה ניתן הזמן, אני מניח שיונתן ואבנר וניר ואנוכי , לא רק שהיינו מוצאים עוד עקרבים, אלא היינו גם דואגים שיטפלו בהם , אולם, בקצב הרצחני של הדיונים, בטירוף היומיומי של שינויי הנוסח, של השינויים המהותיים, ומתוך רצון לעשות עבודה טובה בכל מה שכן מצאנו – ייתכן ופיספסנו דברים מסויימים.

מה שעצוב הוא שזה פשוט לא מגיע לכם, לא מגיע לאזרחים שיזלזלו בפרטיות שלהם ובמידע שלהם, לא מגיע להם שבצורה הזו יעבירו חקיקה כל כך מהותית, לא מגיע לכם שהמידע שלהם ידלוף – והוא ידלוף.

כל זה לא מגיע לכם, מגיע לכם שהמחוקק יתייחס לעבודה שלו ביתר רצינות, מגיע לכם שאנשי הממשלה, יעשו את עבודתם בנאמנות ורצינות ושיינתן להם הזמן לעשות את עבודתם נאמנה .

דורון צחק עלי בערב שלפני ובהתחלת הישיבה של יום חמישי שהייתי בהלם בקו"ם, אבל עם סוף היום הוא הודה שאין כל ספק שהמחטפים וחידושי הנוסחים של אותו היום היו מבהילים למדי והפתיעו אפילו את צוות שועלי הקרב הותיקים יותר.

אחרי שהישיבה נסגרה סופית באמת, בערך 3 דקות אחרי כן, כששטרית נזכר לפתוח מחדש כדי לציין ש"יש עוד שתי הסתייגויות", קרה גם האירוע הזה. אין מילים. הבלוג של דורון מג'עג'ע בימים האחרונים אז אני אביא פה את הציטוט בעותק נוסף:

הוא: “בוקר טוב את אחראית על הפרוטוקול?”
הוא: “אני צריך לדבר איתך…
היא: “כן?
הוא: “אני צריך את הפרוטוקול כדי לתקן אותו…
היא: “את זה .. אי אפשר
הוא: “אפשר , אפשר, יש דברים ש"הוצאו מהקשרם" , אני צריך לתקן אותם
היא: — שתיקה —

אין ספק שהפגישות האלו היו קרבות מאסף כיון ששטרית מתעקש בכל הכוח על העקרון שמאגר יהיה – ומזה הוא לא מוכן לזוז. את הפרוטוקול של הישיבה שנכחתי בה תמצאו כאן, לא עברתי עליו כדי למצוא בו חוסרים בציטוטים, אבל אני זוכר בבירור את השאלה ששאלתי את אלי בסון, ומצאתי אותה מיוחסת למאיר שטרית עצמו(!):

היו"ר מאיר שטרית: אתה יכול לספר לנו קצת מהניסיון שלכם במקומות שעשיתם? איך זה עבד, איך זה קרה? איך אנשים קיבלו את זה?

אלי בסון: יש כל מיני ניסיונות, גם הניסיון שלנו וגם מניסיונות אחרים, הדברים אגב רשומים, אפשר למצוא את זה באינטרנט, יש כתבות ופרזנטציות על העניין. יש את הדוגמה, הייתי אומר, הקיצונית, שיוצאת מן הכלל, למשל בשבדיה שבה האזרחים אפילו הגדילו לעשות ומשתמשים ומעבירים נתונים ביומטריים גם לתעודות שבשימושים בנקאיים ואני ממליץ, אם מישהו רוצה את הכתבות או את המאמרים בעניין, אפשר לפנות אליי ואני אמסור אותם.

באמת צריך לפנות אליו… אני גם יכול להגיד לכם שחוץ מהשם שלי שחסר ברשימת הנוכחים היו עוד לא מעט נוכחים באולם, כולל כאלו שהשתתפו בדיון, והפרוטוקול לא ידגים לכם עד כמה הדיון היה חם, חלק מקריאות הביניים (כולל של קלינגר ופינצ'וק מהיציע שלנו) לא מופיעות בו. אם אתם ממש רוצים לבכות, הפרוטוקולים בשלמותם (פלוס-מינוס) כאן. כאמור רק מהפניות של שקמוני וביהם בישיבה מסוף יוני אפשר היה כבר לסגור את הבאסטה. אבל שום כלום, החוק כנראה רץ היום להצבעה בקריאה שניה ושלישית.

אחרי הישיבה דורון הגיש לרובי ריבלין מכתב קובלנה רשמי על הדרך שבה התנהלו ישיבות הועדה. אם לא נצליח להפיל מיידית את החוק בגלל הסכנות הגלומות, אנחנו נאלצים להשתמש במסלול נוסף שהוא להתריע על דרך ההתנהלות עמצה, וזה אומר פניה ליו"ר הכנסת, אולי ועדת האתיקה ובסוף לבג"ץ אם לא תהיה ברירה.

הצוות עבד בסופ"ש חזק על כשלים בהצעת החוק, נשלחת לח"כים רשימה של סיבות להסתייגות. דוגמא לאחת הנקודות שדורון עלה עליהן (וכל הכבוד לו!) היא שבפרק המטרות של החוק מצוין כי המאגר יווצר לצורכי חלוקת התעודות. לא מילה אחת על כך שהוא נוצר עדי לשרת גורמי בטחון, וזו נקודה חשובה כי כבר הראינו מהדוגמא האירופית שאין צורך במאגר מרכזי לשם כך. זו רק עוד טענה אחת בפניה שמגיש היום קלינגר לבג"ץ, שתוכן החוק לא תואם אפילו את מטרותיו, ומסכן מאוד את בטחונם וחירותם של תושבי ישראל. למעשה כמו שהעיר "אבים" בתגובות לדורון, החוק עצמו בהגדרתו המקורית (תעודות עם אמצעי זיהוי חזקים) מייתר את הצורך במאגר – אם יהיו תעודות מספיק טובות, לא צריך מאגר מרכזי (אפשר להסביר את זה טכנית בצורה יחסית פשוטה – התעודה תהיה בלתי אפשרית לזיוף ותכיל לבדה את המידע המזהה את הנושא אותה, מידע שלא יגובה במאגר מרכזי).

בינתיים הבוקר שמחתי לגלות שכמות יפה של מדענים ידועים, חלקם זוכי פרסים, חתמו ביחד על עצומה נגד המאגר, והדבר תפס כותרת ראשית בידיעות אחרונות! (מוזר שאין על זה מילא בYNET) צריך סלבריטי או שניים, אני אומר לכם. הכי טוב אם מדענים היו קצת יותר סלבריטי ממה שהיום נותנים להם…

אני חייב להגיד שהנהלים של העברת חוקים במחטפים כבר עוברים כל גבול במדינתנו הקטנה. אחד הקשיים שלנו לגייס ח"כים להצבעה נגד החוק המוחטף הזה, הוא שהחכ"ים כרגע עסוקים כבר במחאה על מחטף הפרטת הקרקעות, כליאתם וגירושם של ילדי העובדים הזרים שכמו מספר שרים גם מיקי איתן קורא להם "ילדים ישראליים" ומחטף "חוק מופז". אולי זה התקן החדש של "מדינה חופשית"? כל כך הרבה הפגנות נגד אי-צדק חברתי לאחרונה, שאני לא יודע כבר על איזו לוותר למען האחרות, ובזמן שהחתול טרוד בכל הברדק הזה, העכברים חוגגים.

לא למאגר ביומטרי: שיעורי בית

אני מתוסכל מכמה שהמידע מפוזר בין אתרים שונים! דורון העלה נקודות, אני השלמתי אותו, באתר המרכזי של no2bio אני נחרד לגלות שרבה ההפחדה על המידע הנכון. אם אני מתכוון להופיע לישיבה של יום חמישי אני צריך להיות טיפה יותר מוכן. היום אני אנסה לרכז איכשהוא את החומר אבל צריך גם לעבוד ולישון מתישהוא…

קודם כל אני מנסה להבין האם אני לא מפחיד את עצמי "בפריילוף". הרי כידוע לכולנו הבעיה הרצינית היא שהמאגר הזה כבר נמצא בחוץ בשוק. סלחו לי שאני מצטט כהרגלי את קורי דוקטורוב (מה יש לי החודש?) אבל "הדרך הכי טובה למנוע ממאגר נתוני אזרחים לדלוף הוא מראש לא לאסוף אותו". כיון שה"אגרון" ומסדי נתונים אחרים נמצאים בשוק ומוצלבים, הנזק שכרגע ניתן לעשות בעזרת שקרים פשוטים (ומניפולציות חברתיות) הוא כבר ענק:

חזרה לביומטרי. דורון שאל גם באילו ארצות עוד יש מאגר כזה, ובכן בהודו יקום בקרוב מאגר לכל 1.2 מליארד אזרחיה, ומוזכר בכתבה שבדרום קוריאה, מלזיה, איטליה וברזיל מסתובבים האזרחים עם ת"ז ביומטריות אבל לא ברור אם זה נשמר במאגר מרכזי (בטח שנשמר, אנחנו נאיביים?!). זה מוזר לי לגלות את זה במדינות דמוקרטיות, אבל צריך לברר את זה. פתחתי גוגל והתחלתי לצבור טאבים פתוחים… בדרך נתקלתי בכל מני מסמכולוגיה מעצבנת כמו הפרטת ממ"י, אבל זה ליום אחר.

  1. ראשית פרוטוקולי ישיבות קודמות בנושא, 30-06-09 07-07-09, 09-07-09, 12-07-09, 19-07-09.,
  2. בסוף שנות ה90 הלחץ היה נגד ביומטריה ובעד פרטיות, ארועי 9/11 הפכו את הטרנד תוך חודשים ספורים. לא מסיבות טכנולוגיות, חס וחלילה.
  3. הרגיסטר מספרים הרבה על העתקת דרכונים ביומטריים וRFID או לפחות קלקול הRFID ובכך למתן את החשש ממעקב. נראה שהבעיה מתמתנת אבל לא נפתרת.
  4. הFBI אוסף כבר מאגר כזה, רק בלי לספר לאף אחד שאוספים עליו.
  5. ארגון הEFF סופר כדאגות עקריות: פרטיות, מימוש לא נכון, הובריס, זיהוי ראשוני שגוי (הזרקת נתונים), אוברקיל (מסכים, צריך רק תעודה יותר קשה לזיוף), יש שיטות ביומטריות מפלות (נתונים לא קריאים או שאין אותם לכל האוכלוסיה), רמת הדיוק לא ידועה בטרם הפריסה (על זה כתבתי בפוסט הקודם בנושא), והעובדה שהמחיר של כשלון הוא מאוד גבוה. נייר העמדה עוד ארוך ומפורט, שווה קריאה!

    ובקיצור – לא למהר! 🙂 תנו למדינות אחרות להתגלח על הטכנולוגיה לפני שתרוצו באמוק לגהינום.

  6. על המערכות האלו קל לעבוד באמצעים פשוטים כמו סלוטייפ, ואין בשוק מערכת ט"א שלא נעקפת בקלות.
  7. יש גם את הסכנה של הוספת פיצ'רים מאוחרת עד שנכנס למערכת באג, או ספקי משנה המחברים מכשירים "מטופלים" לקריאת ט"א וכך גונבים מידע בעמדות לא מפוקחות כגון חיובי אשראי בסופר, נושא שרמז עליו שטרית בשנה שעברה. אני לא מבין למה HP וממשלת ישראל צריכים לפלוש לתחום חברות האשראי…
  8. אגב, דורון עדכן אותי שהצעת החוק שוכתבה מספר פעמים, בתחילת כח ישיבה חולקה גרסא חדשה שהמשתתפים לא ראו מראש, וגרסאות הביניים האלו לא מפורסמות באתר (עד כמה שראיתי). צריך לחפש פה (לא עובד בשואש…) ולגלות שהגרסא האחרונה של הצ"ח הזו מלפני שנה. גם חיפוש במאגר הצ"ח של משרד המשפטים העלה את אותה העתיקה.
  9. טוב, היו אמורים להיות כאן עוד כמה מאמרים, אולי אוסיף אותם בסופ"ש אחרי שאסיים למיין אותם ולראות מה רלוונטי, אבל מרפרוף על הפרוטוקולים של היום הראשון אני רואה שגדולים וחכמים ממני (שקמוני, ביהם ואחרים) כבר פרסו ביעילות ומקצוענות את כל ההסברים והפתרונות בצורה יפה, אני חושב שבשלב זה שארית הישיבות יהיו רק מלחמת התשה על אותן הנקודות, אז אני הולך לישון. אני מקווה שנצליח לערער את מגדל הכרטיסים הזה. לפי מה שאומר לי דורון יש סימני התרופפות 🙂

בינתיים הציטוט הזה מהישיבה הראשונה (30 ליוני) אומר לי הרבה על הדינמיקה שאתקל בה מחר…

השר הממונה על שיפור השירות הממשלתי לציבור מיכאל איתן:

עכשיו אני רוצה לומר, כמי שמצדד, שיש לי פתרונות לעניין הזה. אני רוצה לומר לכם
חברים יקרים. זליגה של המאגר הזה היא גרועה מאסון צ'רנוביל, היא ‎10 פעמים
צ'רנוביל.

היו”ר מאיר שטרית:
למה?
השר הממונה על שיפור השירות הממשלתי לציבור מיכאל איתן:

תכף אני אגיד לך למה. אתם לא ערים.

היו"ר מאיר שטרית:
מה הבעיה?
השר הממונה על שיפור השירות הממשלתי לציבור מיכאל איתן:

זאת אחת ה נקודות שחברי הכנסת צריכים להיות מודעים להן. ביום שבו יסתובבו
תקליטורים או מאגרי מידע ניידים עם רשימת כל אזרחי מדינת ישראל וטביעת האצבע
שלהם, ויהיה בזה מסחר, פניה של החברה הישראלית יהיו שונים, הרגלים ישתנו, דפוסי
חיים ישתנו. יש לזה השלכות ביטחוניות חמורות. אני מתפלא על גורמי הביטחון שאינם
כאן לבוא ולהזהיר מה זה יעשה לביטחונה של מדינת ישראל.

היו”ר מאיר שטרית:
הם פה.
השר הממונה על שיפור השירות הממשלתי לציבור מיכאל איתן:

אז אני אומר לך, זה לא לדיון כאן.

היו"ר מאיר שטרית:
אני חושב שאתה טועה בגדול. ואתה לא מכיר את הנושא. עם כל הכבוד לך, אתה טועה
בגדול. אל תפחיד את הציבור כי אתה לא מכיר את הנושא, לא עבדת עליו. אתה לא היית
שותף לדיונים בו ואין לך מושג על מה אתה מדבר.

השר הממונה על שיפור השירות הממשלתי לציבור מיכאל איתן:

פתאום אני לא יודע?

היו"ר מאיר שטרית:
כן, אני אומר לך שאתה לא יודע. אני מצטער לומר לך, אתה לא יודע על מה אתה מדבר.
לא היית בדיונים, אתה לא שותף לזה. אתה לא יודע מה היה. איזה שטויות, אין סיכוי
כזה שיסתובב מאגר של טביעות אצבעות. אתה מעלה מן "דמון" שלא קיים בכלל.

השר הממונה על שיפור השירות הממשלתי לציבור מיכאל איתן:

עם כל הכבוד, נתת לי רשות דיבור. סליחה שטעיתי. אני הבנתי שקיבלתי רשות דיבור.
בפעם הבאה על מנת לא להרגיז אותך אני אבקש מראש שתגיד לי גם מה להגיד ואז תיתן
לי לסיים את דברי.

היו"ר מאיר שטרית:
מיקי, אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה.
השר הממונה על שיפור השירות הממשלתי לציבור מיכאל איתן:

להגיד לי שאין לי מושג – – –

היו"ר מאיר שטרית:
אני אומר, אל תאיים.
השר הממונה על שיפור השירות הממשלתי לציבור מיכאל איתן:

אני לא מאיים על אף אחד.

היו"ר מאיר שטרית:
הוא מזהיר את חברי הכנסת, את הציבור.
השר הממונה על שיפור השירות הממשלתי לציבור מיכאל איתן:

אני לא מאיים, אני רוצה שחברי הכנסת יהיו מודעים ואני עומד מאחורי הדברים.

היו"ר מאיר שטרית:

זכותך.
השר הממונה על שיפור השירות הממשלתי לציבור מיכאל איתן:

אני עומד מאחורי הדברים.

היו"ר מאיר שטרית:

מיקי, אני לא חולק על זכותך לומר את מה שאתה חושב. אני חושב שאתה טועה,
לצערי.

השר הממונה על שיפור השירות הממשלתי לציבור מיכאל איתן:

מותר לי לטעות ויכול להיות שגם אתה טועה.
היו"ר מאיר שטרית:
גם יכול להיות.

השר הממונה על שיפור השירות הממשלתי לציבור מיכאל איתן:

אז בוא ניקח את זה בגדר האפשרות.
אני כבר אומר מראש, שיכול להיות שאני טועה. ההערכה שלי היא שמאגרי מידע של טביעת
אצבעות, אם הם יזלגו, כמו שזלגו מאגרי המידע של מרשם אוכלוסין וזה יתחיל לעבור
מיד ליד, זאת סכנה איומה ונוראה לחברה בישראל, סכנה גדולה מאוד.

הנזק יכול להיות – והדבר הוא שזה בלתי הפיך. אתה כבר לא יכול לתקן אותו. תבינו,
ברגע שדבר כזה יוצא החוצה, השד יצא מהבקבוק ואין כוח בעולם שיכול להחזיר אותו
חזרה.

אני אומר את הדברים האלה – – –

היו”ר מאיר שטרית:
אין סיכוי שזה יקרה.
השר הממונה על שיפור השירות הממשלתי לציבור מיכאל איתן:

אי-אפשר להחזיר את זה חזרה. אין סיכוי שזה יקרה? מייק בלאס אומר שיש הסתברות
נמוכה שזה יקרה. אז אולי גם הוא לא יודע על מה הוא מדבר? אבל הוא יופיע בבית
המשפט ואני אהיה שם השופט. אני אשמע שיש הסתברות נמוכה, שהולך לקרות מהלך שהוא
בלתי הפיך, שד שיוצא מבקבוק ואי-אפשר להחזיר אותו, שעלול לשנות דפוסי חיים כאן
במדינה. אז אני צריך להיות מוכן. אני עושה לך את העבודה כאן ועכשיו. אני צריך
להיות מוכן לעמוד ולהיות שם ולהגיד שהמחוקקים שישבו והכינו את החוק הזה, הביאו
את הדברים האלו בחשבון והם שקלו את הדברים האלה. אני ציטטתי מה שהוא אמר.

עוד נגד פטנטים: ביל לא מקבל צ'קים, יש לכם מזומן?

מיקרוסופט חושבים מאוד קטן אבל ביל גייטס עבר לחשוב מאוד בגדול, הוא רוצה להוציא פטנט על עצירת הוריקאנים ע"י קירור פני המים באוקיינוס וזאת ע"י שאיבת מים קרים עמוקים לפני השטח.

אני שואל את עצמי שוב מה טוב כאן בפטנט? משאבות יש להרבה חברות, אבל רק חברה אחת תהיה מורשית לשאוב מי עומק קרים ולעצור הוריקאנים? זאת אומרת שאם אובאמה לא ישלם לביל, ביל לא יעצור את ההוריקאן? או אולי הכוונה שאם ממשלת ארה"ב תעשה הסבה לכמה נושאות מטוסים ותתחיל לקרר את האוקיאנוס היא תחטוף תביעה מביל?

ואני חשבתי שהמיזנתרופ הפך לפילנתרופ

עדכון: הוריקנים מגיעים לאיילה, ימח שמו של ממציא ההתחממות הגלובלית! מזקקות הויסקי הטובות בעולם יושבות שם… אוקי, ביל! כמה אתה לוקח?