מוטנטים טובים

פיליפ שטארק הוא מעצב מוכשר ומסתבר גם כסטנדאפיסט מענין, גם כשהוא לא בשפה הביתית שלו. בכנס TED האחרון ממרץ הוא נתן את הקטע הבא. לא על עיצוב, אלא "למה עיצוב". הוא משרטט באנגלית רצוצה ומצחיקה את מקומינו בסולם האבולוציה לדעתו, מה המין האנושי צריך לעשות כדי שיהיה פה מעניין, ואיפה חלקו הקטן בענין.

בהרצאה סטארק (שטארק?) טוען שלמרות שאולי אין לנו שליטה על האבולוציה הגופנית שלנו ב100%, זה יקרה בקרוב, וממילא כולנו מוטנטים ברצף האבולוציה מהדורות שעברו לדורות שיבואו, וחשוב שנהיה כולנו מוטאנטים טובים ונבנה כלים טובים לדורות הבאים שיוכלו להמציא את העתיד שלנו מחדש. כרגע המין האנושי כפי שאני רואה את זה מחולק לשליש שמנסה רק לשרוד (ולא לגמרי באשמתו), שני שלישים כמעט שמנסים להנות (אם זה בצורה הבסיסית של לעבוד ולבזבז כסף ואם זה בהרגשה הטובה שאלוהים אוהב את איך שהם מתנהגים), וחתך קטן, פחות מ5% שבאמת יוצר, חוקר, מפתח אמנות ומדע ומנסה לקדם את המין האנושי, אם מאלטרואיזם וסקרנות ואם בשביל להפעיל את השריר היצירתי ככה סתם. לאחרונה אני מנסה לחפש את השריר היצירתי הזה שאבד לי. אני לא מתנהג כמו מוטנט טוב – מצטער פיליפ! וצריך לעשות משהו בנידון.

הוא לא נגע בכלל בנושא שימור הסביבה וכדור הארץ לדור הבא, אבל בשבילי זה מתקשר. ידידי רם און התיחס פעם ועוד פעם לבעיות ההתחממות הגלובלית שלא ברור עד עכשיו אם יש בהן אמת או שמא זו מחזוריות רגילה של הכוכבון שלנו. המועמדים הכי מעניינים במירוץ הנשיאות בארה"ב כרגע מחזיקים בדעות כמעט הפוכות בנושא (ויתקן אותי שי, המומחה שלי למערכת הבחירות האמריקנית, אבל נדמה לי שרון פול הליברטאר רוצה לשחרר דווקא את המגבלות על שריפתת דלקים). מה שבטוח, לפוליטיקאים יש פתאום מה להגיד בנושא, בניגוד לעבר (או ההווה בפרלמנט הישראלי). קטע הפרודיה הבא מדגים יפה:

מחקרים במוסד למדעי הטיל

במסגרת עבודתינו הבין-תחומית אנחנו מושיטים במוסד בית יהושע יד לקהילה, וממנים מחקרים מועילים כגון:
* תאוריות מאחדות של ה-כל (תמיד טוב שיש עוד אחת)
* הגדרה ביוכימית מדויקת לאהבה (והאם אהבה קשורה לכוחות היקום הנ"ל)
* הזדקנות "בטטת כורסא" בדרוזופילה. (דרוזופילה אוהבים "סקס בעיר הגדולה")
* מעקב אחרי האזרח ברמה המולקולארית – פרויקט "האח הקטן" ידביק 'ברקודים' על מולקולות בתוך התאים שלכם.
* והשאלה הכי מטרידה השבוע – האם סרט הקולנוע של פיוצ'רמה יגיע לקולנוע למרות הכל? והאם הפסקול שלו יובא במכונת זמן משנות השישים?

המאלט הנעלם, ומה עושים כשאין יותר מאלט למכור

זוכרים את הביקור של גיא ועבדכם בלגאבולין? שמענו שם על גרסת 21 שנה של לגא שהייתה אמורה לצאת באוקטובר, ושכחנו לעקוב. לפני שבועיים גיליתי שהיה ונעלם. לגאבולין 21 יצא במחיר השערורייתי של 110 פאונד במהדורה מוגבלת של 6642 בקבוקים, יושן כל שנותיו בחבית שרי וקיבל צבע אדום יפה (כמו מקאלאנים מסורתיים, שמיושנים הרי באותה צורה) ונקנה כולו מראש דרך האינטרנט עוד לפני שנגע במדפים. בארץ לא נראה אותו, האדם היחידי שאני מכיר שיש לו (שני!) בקבוקים כאלו הוא ישראלי בשם מני שחי בניו יורק וקנה שניים. למסכן יש אוסף אלכוהול מצומק.

עוד כתבו על לגאבולין 21 בויסקי מאג ובויסקי פאן.

והשלמה לפוסט מאתמול, לגבי ברוכלאדי, מסתבר שמקיואן משתולל בשיווק ומוציא גרסאות חדשות כל הזמן – ומה עושים כשנגמר הויסקי להתעלל בו? קונים רום ומבקבקים באיילה. מה המיוחד? כמו ויסקי, הרום יוצא מהחבית ומדולל ל46% אלכוהול, אז הרום הזה (שבא ממזקקות שונות, חלקן אפילו לא פעילות יותר) מדולל במים הכבוליים של ברוכלאדי ומבוקבק במקום. האם גימיק או משהו מעניין אחר? הזמן יגיד…

ובלי קשר, הנה כמה כתבות מצולמות מעניינות על איילה.

יונתן המהלך – סיפורים מוזרים על ויסקי בארץ

לפני כשנה התוודעתי למועדון בויסקי הישראלי. נרשמתי דרך האתר שלהם וציפיתי לתומתי שמדובר באמת בעמותתחובבים כמוני שמרימים ארועים בשביל הכיף. בהמשך מסתבר שמדובר בעיקר בטל חוטינר ועוד אדם בשם יונתן (שכחתי את שם משפחתו) שעובדים בשביל דיאג'ו ומארגנים את הכל בתור עוד ערוץ שיווק. אין לי בעיה עם זה בכלל שמשווקים לי בצורה של מועדון לקוחות, אבל למה להציג את זה בתור מועדון מעריצים או איזו אגודה? לא ברור…

יונתן מספר כבר כמה שנים על תוכניות להביא לארץ כמה חביות ליישון כדי לראות מה עושה האוויר והאקלים בישראל לויסקי המתבגר בחבית. למשל הוא העלה רעיון של לתקוע כמה חביות במערה על גדות ים המלח (הצעתי את השם "גלן-גדי" אבל טענתי שלדעתי האיינג'לז יחגגו חזק מדי על החבית בכזה אקלים חם. אכן הגיעה החבית הראשונה והושמה אחר כבוד במרתף המלון הסקוטי בטבריה. אני בתור חבר המועדון לא שמעתי על כך מראש וגם לא הוזמנתי לטקס. מדובר אגב בחבית בת שנתיים ממזקקת האי אראן, מזקקה שעוד לא יצא לי לטעום ממנה. היא די חדשה, בת 10-11 שנה אם אני זוכר, וכל מה שראיתי יוצא ממנה (על מדפי ברים בסקוטלנג) היה 10 שנים ב8 פינישים שונים. פיניש זה דבר שעושה טוב לויסקי במקרים נדירים בלבד (למשל חלק מהסדרה של גלנמורנג'י), ובחלק מהמקרים ממש הורס אותו. לצערי גיליתי שהאופנה המוזרה הזו הולכת מאוד רחוק עם ויסקי מיושן בחביות בירה, או גלנפידיך "קאורן" מספיי שמיושן בחבית מאיילה (התוצאה לא מדהימה) אבל לרוב מדובר מיין.

ונגיד שהייתם צריכים לבחור חבית יין ישראלי לסיים בה ויסקי, מה הייתם בוחרים? אממ… חביות "קצרין" משובח? אולי ויוניה עדין של אמפורה? אולי קברנה פלצני של שאטו גולן או קריניאן עשיר ופירותי ומגניב של ויתקין?

או שמא כרמל מזרחי?

מרגע שקראתי את זה איבדתי את כל הרספקט שהיה לי לג'ים מקיואן.