קונספירצית היישון הכפול

אתמול נפל לי אסימון…

בשוק מסתובבים בקבוקי ויסקי של המון מזקקות שונות ומתגאים ב"יישון כפול" ולפעמים אפילו משולש. מה שנקרא בשפת העם גם "פיניש". למשל פעם חשבתי שגלנמוראנג'י "מדירה פיניש" אומר באמת שהוויסקי יושן 10 שנים בחבית ברבן רגילה ואז עוד חצי-שנה-שנה בחבית מדירה. אך לא כך היא! הצצה על בקבוק "דיסטילר'ז אדישן" לאגוולין פדרו חימנז מגלה שגילו 16 שנה((בדיוק כמו האח ה"פשוט" והזול יותר, לגאוולין 16 הרגיל (שטעים ממנו, אגב) )) – כלומר 14 שנה יושן בברבן קאסק ואז עבר לחימנז!

למי שלא מכיר – יין שעומד ומבשיל בחבית מתנדף לאיטו, וחלק חשוב מהטיפול בו כולל topping off – מילוי של עוד יין כדי שלא יהיה אוויר בחבית שיחמצן את היין בטרם עת. ויסקי לעומתו לא מתחמצן, ועם השנים נעלם הרבה מתוכן החבית, חפשו באינטרנט את המושג Angels' share לפרטים ופולקלור. ליצרני ויסקי אסור בתכלית למלא עוד ויסקי לאורך התהליך, מה שאומר שכעבור 10, 16, או 20 שנה, עלולה המזקקה להוציא מהמחסן חבית מלאה רק עד קו השליש או אפילו 7-10% בלבד לחבית באמת ותיקה של 20+ שנים. זה גם אומר כמובן שהאחסון עם השנים מתייקר למעשה, כי רוב מה שבמחסנים הוא חביות עם אדי אלכוהול ולא ויסקי שניתן למכור.

מה שאני חושב הוא שבמקום לחכות 16 שנה עם חביות 3/4 ריקות, לגאוולין (או כל מזקקה אחרת) מצמצמת 4 חביות ברבן לחבית בודדת של איזה פורט או קלארט או מדירה, דופקת על המוצר מחיר גבוה יותר "על ההשקעה" אבל בעצם מפנה לה מקום במחסן כדי לעמוד בכמויות יצור מוגברות. במקרה של חלק מהפינישים זה לא רע, אפילו טעים, במקרה של לגאוולין פדרו חימנז זה הורס את המקור המצוין, אבל בכל מקרה זה צריך לצאת באותו המחיר ללקוח בסוף, ולא יותר יקר.

מה אתם אומרים?

סדנת זיקוק של מועדון הויסקי הישראלי

ארוחת הויסקי החודשית של מועדון הויסקי עמדה השבוע בסימן זיקוק. יוני הדגים לנו זיקוק בדוד קטן על גזיה, יצא לנו לרחרח את האצטוניות של הHEAD ואת האיכסה של הTAIL, לשמוע קצת הסטוריה ולהריץ השערות פרועות על ויסקי ישראלי. מסתבר שנרקמת תוכנית זדונית להביא כמה חביות ישר אחרי זיקוק מאראן ולנסות ליישן אותן בכמה מקומות שונים בארץ לראות איפה היישון משפיע על הטעם, וקצב התנדפות האיינג'ל'ז שייר, כי כידוע במקומות יבשים יותר יתנדפו יותר מים ואחוז האלכוהול יעלה ואילו במקומות אחרים יתנדף יותר אלכוהול והאחוז ירד. האם יש השפעה אמיתית מאיכות האוויר? יש טענות שטעם הים בלגאוולין או לאפרואייג בא בכלל מהכבול של הליתות ולא מהאוויר במחסנים…

יוני הכריז שהוא ירכז בקרוב קבוצות מיקוד לגבי מה אנשים אוהבים ואיזה סוג זיקוק להביא. אני אישית סקרן לדעת איך ישפיע טעם של כבול ישראלי על הויסקי. הופרחו רעיונות שמי החיים יוכלו להתיין במרתף ליד הכינרת ולהמכר עם טוויסט דתי. כמובן שלקרוא לתוצר "הולי ספיריט" זה מפתה גם כן. אבל אחד הרעיונות שהועלו היה יישון ליד ים המלח (מי שמדבר על טעם של יוד יוכל עכשיו להתפלסף על טעם של ברום). אני הצעתי אבל שהמזג אוויר באיזור נע באופן חריף בין חום וקור ולא ברור איך בונים מערה בטמפרטורה הנכונה. אולי מתחת מפל נחל כלשהוא? ממילא כדאי שם של נחל לדראם שיצא. אני הצעתי "גלן גדי – GlEn Gedi" אבל אפשר לחשוב ולמצוא משהו יותר לענין 🙂 הבעיה העיקרית בישראל לייצור ויסקי הוא כמות האנרגיה העצומה שדרושה לתהליך הזיקוק והעיבוי והשגת הדודים היקרים (שהם שני החלקים היקרים ביותר בתהליך). זיקוק בסקוטלנד או מזרח אירופה ויישון בארץ זה לא רעיון רע, ולכן הבדיקה אם אפשר בכלל ליישן בארץ באקלים המשוגע הזה לפני שמתחילים לקנות ציוד מזקקות.

הארוחה עצמה היתה לא לענין וחיזקה את דעתי על בישול כשר (לפחות של מלונות), הדבר הטעים היחידי היה שקדי העגל המעושנים, אבל מעולם לא אכלתי אז איני יודע כמה זה היה עשוי טוב או רע.

הטעימות היו מעניינות. התחלנו עם סמירנוף בלק לייבל, בעלת הטעמים המעניינים, שמזוקקת בדודים כמו סינגל מהשורה ועולה בהתאם. מאוד מענין הטעם היוצא, ואני חושב שאקנה לי בקבוק (במיוחד שמהמועדון זה בחצי ממחיר החנות). עברנו לבלאקבוש של בושמילס, שחביב עלי ממזמן, עשן מתקתק, וטיפה פירותי, וקניתי לי בקבוק. משם לקחנו שלוק של רויאל לוכנגר (שאהבתי יותר הפעם מאשר פעם קודמת… יום אחד אולי אקנה אחד כשיהיה לי כסף חופשי 🙂 ) ולבסוף סינגל גריין (לא שעורה!) בשם קמרון בריג, שטעם פשוט אבל לא רע – כמו לואולנד אבל החיטה נותנת לו גוף שחסר לי למשל בגלנקינצ'י. אין לקנות אותו כנראה כמעט שבשום מקום כי כמעט כל התוצרת הולכת לבלנדים.

בחודש הבא סדנת מעושנים, המקום יהיה כנראה בליני והויסקים יהיו כנראה איזו רביעיה מתוך טליסקר-קאול אילה-לאפרואייג-באומור-לגאוולין-ארדבג. למי שרוצה להתעדכן ולהרשם, גשו לאתר מועדון הויסקי הישראלי.

טיוטא שניה למסלול הטיול

טיוטא ראשונה פרסמתי בעבר, יש בינתיים עדכונים קלים.

ימי הטיול:

14 לספטמבר: יורדים מהמטוס ב14:00, מתארגנים על אוטו ומלון, נשאר בערך ארוחת ערב ולישון. כנראה נלך לBow bar לפי המלצת איילה, ואני בטוח שנמצא שם גם טיפת אוכל.

15: שבת טיול. נוסעים לאט מערבה, הכביש המהיר לוקח אותנו דרך גלאזגו, נעצור באכנטושן אם פתוח בסופ"ש, נעבור ליד לוך לומונד, דרך כבישים מתפתלים בין הרים, ומפגש הואדיות "Rest and be Thankful", פיורדים קטנים ולבסוף עולים על מעבורת לאיילה בנמלצ'יק בשם קנאקרייג. בדרך נצלם מהים את שלושת המזקקות האהובות של דרום האי וננחת בפורט אלן. נתמקם בצימר שהזמנתי ואולי נספיק גם להופעת ג'אז כלשהיא.

16: יום ראשון טיול במזקקות האי שפתוחות או קפיצה לאי ג'ורה, ואולי עוד הופעת ג'אז אם יש משהו מיוחד.

17: שני – טיולים נוספים באיילה, טעימות טעימות טעימות 🙂 בערב קבלת פנים של תושבי האי לשני ישראלים שיכורים ומסריחים מויסקי מקומי.

18: עולים על מעבורת חזרה לקינטייר כמו שבאנו. כאן היה פוטנציאלית טיול לאראן, אבל הוא יחכה כנראה לטיול אחר. נוסעים לטייל בין הלוכים ומגיעים אחר הצהריים לאובן. מטיילים בעיר החמודה ובמזקקה.

19: רביעי – יום "דבר כמו שודד ים" הבינלאומי! אבל אנחנו סיימנו עם מסלולי המעבורות, אז נסתפק בלנפנף שלום לנמל אובן (ממנו מפליגות אגב האוניות לאי "רום"!) נוסעים בניחותא לבקר בטירת סטוקר (הידועה גם כ"טירת אהההההההההההההרג" מסצינת הסיום של מונטי פייתון והגביע הקדוש שצולם ברובו בסקוטלנד), נציץ בגלן קו, אינקרי ונמצא מקום לישון בפורט וויליאם.

20: מתעוררים מרועננים בבוקר חמישי סתווי, חותכים בהרים ועולים לאי סקאי ונהנים מהנוף. עלו טענות שבגבעות של צפון האי כל כך יפה שמצלמים שם את כל הפרסומות למכוניות…

21: כנראה עוד יום בסקאי, מספרים לנו שהאזור שווה ביקור של יותר מיום אחד.

22 שבת: אחרי ארוחת בוקר בריאה, יוצאים להרים לכיוון אינברנס. מדובר ב200 ק"מ אבל מספרים לי שזהו כביש הרים צר של נתיב אחד ומתנהלים בו ב40 קמ"ש. מגניב! בערב מגיעים עייפים לאינברנס.

23 ראשון: מטיילים קצת באינברנס ועושים צהריים ב"קונטראסט". אם פתוח ויש זמן – קופצים צפונה לגלן אורד, גלנמוראנג'י, ברורה (קליינליש) ומה שמוצאים. בטיול אחר הייתי עושה גם את החוף הצפוני, אורקני והשטלנדס.

24: משלימים ביקור בגלן אורד (אם לא היה פתוח בראשון), ונוסעים בניחותא לספיסייד דרך אלגין ואולי מקומות שווים אחרים. המלצות? בערב ישנים בפונדק בקרייגלאקי שקראתי עליו המלצות, על גדת נחל הפידיך, קרוב לשפך הספיי ממול מזקקת מקאלאן.

25: מתברברים בכיף בין עוד מזקקות ספייסייד והרים וגבעות, ואחרי הצהריים נוסעים דרומה. כנראה במסלול מאוד לא ישיר בהרים לאברדין.

26: מתעוררים ונוסעים לאיטנו לטיול באיזור ומסיימים בערב באדינבורו.

27: עוד יום טיולים באדינבורו או לחלופין גלאזגו אם נחליט לקפוץ לשם בכל זאת.

28: חצי יום בקושי, ב14:00 צריך להחזיר את האוטו ולהתייצב לטיסה.

השאלות:
* האם יומיים באיילה וג'ורה זה טוב? פחות מדי?
* כמה ימים בסקאי?
* אברדין או לא?
* האם יש אתרים שכדאי להוסיף למסלול או לזרוק ממנו?
על חלק מאלו ועוד, יענו המדריכים שהזמנתי מאמאזון והמישלן האדום שהוא חובה.

נשאר ברשימת הTODO לשבת זו:
* מלון ללילה הראשון באדינברו
* שכירת מכונית
* הזמנת מקומות על המעבורת
* אולי גם הזמנת הלילות באובן ובסקאי
* אולי הזמנת מקום ב"אבסטראקט" או ב"קונטראסט", זוג המסעדות המסקרנות באינברנס.
* הזמנת לילה בפונדק בקרייגלאקי. אני מבין שהוא ספוט מבוקש…

החוצפה של ג'ים מקיואן

תשכחו כל מה שידעתם: וויסקי בן 5 לוקח בהליכה זקנים בני 27 שנה ויותר?

ג'ים מקיואן לקח בידיים את ברוכלדי שעמדה סגורה כ6 שנים, הרים השקעות של מליונים, למד את נבכי הסודות של השיטות השונות של הזיקוק, ועכשיו מתחילים לצאת ניצוצות. כל מה שברוכלדי מוכרת עד היום בשוק זה עדיין מהסטוקים הישנים שבחביות (עכשיו יצא לראשונה 18 שנה לפי הכתבה), אבל המזקקה נסגרה ב1996 ומקיואן פתח אותה מחדש רק ב2001, עכשיו התחילו לצאת הבקבוקים החדשים שזוקקו ע"י מקיואן בדודים משופצרים, בעיבוי יצירתי ובחביות מאוסטרליה. האמונה והאגו מתחילים לפרוע צ'קים – ברוכלדי "פורט שארלוט" הצוציק בן חמש שנים (זהירות PDF), בוקבק עכשיו בחוזק חבית ומרשים בתחרויות את ותיקי השוק. רבותי וגבירותי – המזקקה הזו ראויה למעקב צמוד, נראה לי שאני וגיא מאוד נהנה בביקור שם 🙂

למי שלא רוצה להתאמץ עם כל האנגלית, להלן תוצאות טעימה שערך המאלט אדבוקייט בגליונו האחרון:
מקום ראשון: ספרינגבאנק 35 שנה
מקום שני: גלנפידיך 34 שנה
מקום שלישי: מורטלאך 36 שנה וברוכלדי 5 שנים
מקום רביעי: בונהאבן 27 שנה, שגם זה כבוד לא קטן.

לא מצאתי מה היו הקריטריונים או הפרמטרים למיקום, אבל זו רשימה משוגעת למדי להיות מצורף אליה. אני לא מוצא גם הרבה תיעוד על הבקבוקים האלו, יכול להיות שמדובר ברשימה ספיציפית של "בקבוקים חוזק חבית ששוחררו השנה לראשונה" או משהו כזה מאוד ספיציפי, אבל עדיין יפה להם. "פורט שארלוט" חמש שנים, הידוע בכל הפרסומים שלהם בתור PC5 נקרא על שם מזקקת פורט שארלוט שסגורה מאז 1929, ועליה כתבתי לפני שבוע בבלוג. השעורה לותתה לפי 40ppm פנולים, שזה ריכוז עשן וכבול שמזכיר את השילוש המעושן הדרומי של ארדבג, לגאוולין ולפרואייג. הדראם הרגיל של ברוכלאדי הוא 5ppm עדין בלבד, אני מקבל את ההרפתקאה הזו בזרועות פתוחות 🙂 מת לטעום אותו כבר… לצערי בקבוקים למכירה כנראה שכבר אין.

עוד סינגלים לאוסף

אני צריך מדף חדש… השבוע קיבלתי את הבושמילס מאלט (תווית ירוקה), והרגע ירדתי מטלפון עם אבא שלי שעבר בדיוטי פרי – עוד חודש יגיעו אלי Highland park 12 (יש שם גם 16 אבל ראיתי שבבקורות קוטלים אותו וגם גיא אוהב אותו פחות) ואיתו בקבוצת "שניים ב$70" היו גלן אורד (שאני אוהב (מסתבר שהמבקרים לא מסכימים איתי) אבל יש לי בינתיים), בלווני 10 (שאני מכיר מאצל שי, וגיא בטח ירד עלי שלא לקחתי), גלן אלגין (שאני לא מכיר אבל עוד חודשיים אבקר במזקקה, למרות שיש לה שם של תרופה שלא באשמתה 🙂 ) ואברלור. את אברלור אני לא מכיר אז הימרתי…. נקווה לטוב ונספר לכם עוד חודש מה יוצא 🙂 משתי הטעימות בויסקי מגאזין מגיעות למסקנות הפוכות… מסתבר שג'קסון די אוהב אותו אבל ברום יורק אותו בקשת. תחזיקו לי אצבעות 🙂

שמח באיילה

אני נדהם כמה האי הקטן הזה של 1000 תושבים כל כך פעיל ויעיל 🙂

פסטיבל איילה 2007 בדיוק הסתיים, ואת פסטיבל הג'אז נפספס ביום אם לא נמצא סידורים ללינה, אבל לא חסרים אירועים ולפחות בכל יום שני בערב יש קבלת פנים יפה לאורחים שהגיעו מרחוק עם מוסיקה מקומית, סיפורים וויסקי כמובן. כך מספרים לי בעיתון האיליץ'. המפגש קורה כל יום במזקקה אחרת, בשבוע שבו ננחת שם זה יהיה בקילכומן. יש גם משחק הבדמינגטון השבועי ומפגש מועדון הברידג' ואני מתפלא איך אין גם איזה LUG או משהו 🙂

אני מקווה שלמרות שהוויסקי הפך לתעשיה רצינית והתמסחר מאוד, עדיין יקרו תקלות משמחות למרות תוכנות ניהול מלאי מדויקות. אני מרגיש כאילו אני נוסע למקום שאו-טו-טו ישתנה לבלי שוב ע"י תיירות ומסחר… או אולי אני רק פסימי כהרגלי?

טוב, אני מבטיח לנסות להפסיק לכתוב כ"כ הרבה על קלדוניה. התלהבתי קצת השבוע (הרגשתם?), אני אניח את זה בצד ואחזור לעסוק בנושאים אחרים גם…