תלמידים מדודים

באתר "שיתוף" מייסודו של מיקי איתן העבירו הילוך ופתחו אותו היום לציבור (ובכך גם הושק האתר הראשון על כלים חופשיים בתהיל"×”: דרופל+LAMP כמו בספרים). הדיונים בינתיים בסגנון בלוג ולא משהו משוכלל כמו "אקלי", אבל אתם יכולים לראות איך ×–×” מתנהל (לצערי כרגע טיפה ברדק) בנושא "העולם נגד פרופ' בלר" הלא הוא חוק ראמ"×”. הפרופסור מציגה את עמדתה – "הנתונים חשובים אחרת איך נדע איך לעזור למי" ושולפת מחקר מ-1965 כדי להצדיק את הענין.

בלר כותבת (הציטוט המלא בלינק):

ג'יימס קולמן נחשב לאלברט איינשטיין של חקר החינוך. עד מחקרו פורץ הדרך ב-1965 הניחו כולם שהישגים בחינוך הם תוצאה ישירה ובלעדית של תקצוב בית-הספר: יש מימון, יש תוצאות. קולמן הוכיח שכולם טועים.

לראשונה בתולדות מדע החינוך, אסף קולמן בשיטתיות מידע על 150 אלף תלמידים בארה"ב: רקע אישי, מקום מגורים מדויק, השכלת הורים, הכנסה משפחתית, היסטוריית ציונים, ועוד. הוא מיין אוקיינוס של פרטים אישיים, שעד אותו מחקר נחשבו לרכילות אישית, דיסקרטית. לאחר שניתח את מאגר המידע, התברר שהישגים כלל אינם תוצאה ישירה של תקצוב, אלא יותר של רקע סוציו- אקונומי של התלמידים, אקלים בית ספרי, עמדות מורים, מיומנות מורים, ציפיות שלהם מתלמידים ועוד. התובנה של קולמן – שהיום אולי נשמעת מובנת מאליה, אך בשנות ה-60 נחשבה לסנסציה – היא תוצאה של מחקר שיטתי, כמותי, מדעי.

[…]

עניתי:

פרופ' בלר היקרה,

המחקר של קולמן בן כמעט 50 שנה, ומאז השתנו דבר או שניים ביעילות של כריית מידע, ונאסף לא מעט ידע ופותחו הבנות לגבי הסכנות של ריכוז מידע אישי רב מדי.

אם היית פוצחת היום במחקר שכזה (שלא לדבר על היקף כזה), היית צריכה לקבל אישורים מפורטים מכל הורה על שחרור סודיות על מידע על קטין והיית צריכה לעמוד בהרבה תקנים מחמירים ולהשמיד את המידע המזהה מיד עם תום דגימתו והעברתו דרך אגרגטור סטטיסטי כזה או אחר.

אך כאן את מבקשת לבנות מאגר קבע, מתעדכן, פרטני, אישי, עוקף אישורים ותקני פרטיות, לא בתקנה ולא בצורת פרויקט פנימי של משרד החינוך אלא כחוק מדינה.

לא רק זאת אלא שאת מבקשת לחוקק אותו רטרואקטיבית, משמע שאת מאשרת שעד היום נעשה הדבר מחוץ ואולי בניגוד לחוק, וזו חוצפה שאין לה כפרה. אני מאוד בעד מידע ציבורי ובעד מחקר מדעי, אבל יש קווים אדומים שנחצו כאן, ואת הצעת החוק שאמורה להזיז את הרווים לנוחיות מאן דהוא אינני רואה כמשפרת את המצב.

כבר היום דולפים שמות וכתובות תלמידים ממועצות מקומיות ואולי ממשרד החינוך, מאות אלפי תלמידים מקבלים הביתה דואר זבל, פרסומים לקייטנות ולשאר שירותים פרטיים לפי מאגרי נתונים שנמכרו עבור בצע כסף לידיים פרטיות. הפנימיה למחוננים בירושלים יוצרת קשר עם הורי תלמידים לפי תוצאות שדלפו של מבחני "הדסה". לפעמים זה לטובה ולפעמים לרעה, אבל בידי הגופם האלו אני לא מוכן להפקיד מאגר נתונים מזוהים מפורט עוד יותר של תלמידים ומשפחתם. יש עשרות דרכים אחרות לחקור בעזרת אגרגציה ברמה בית-ספרית או מחוזית ולא הזדקק למאגר נתונים מטריד כמו זה שאת בונה.

אשמח מאוד אם ימשכו חזרה כל סעיפי איסוף ואגירת המידע המזוהה מהצעת החוק מלבד ציוני המבחנים האוביקטיביים הדרושים.

עוד דבר שחוזר על עצמו ככל שאני קורא את המחקרים של כנס צ'ייס השנתי ומאמרים שונים על חינוך טכנולוגי, לתקוע ילדים מול מחשבים זה כלי נהדר לקבל פידבק מיידי וכמותי על יכולותיהם והצלחתם לאורך ציר הזמן, אבל זו לא שיטה טובה ללימוד או לחינוך. כמו שאומרת דר' ג'יל בולט טיילור ומחקרים רבים לאורך ורוחב ארה"ב, חצי הכדור המערבי נמצא יותר מדי בחצי המוח השמאלי ושכח את הימני. אני זוכר מחקר בשיקגו שצוטט ב-Freakonomics החוקרים הראו שילדים שנבחרו באקראי לעבור לבית ספר יותר "נחשב" לא שינו את ההישגים הלימודיים הטיפוסיים שהיו להם (ובהתאמה למקור הסוציואקונומי של סביבתם), אבל כן השתפרו הרבה כשעברו לבתי ספר טכניים. אני יכול להעיד רק על עצמי, אבל מצבי הלימודי והחברתי השתפר פלאים כשהצלחתי לברוח מחטיבת הביניים הכותשת שלי לתיכון אורט למגמת אלקטרוניקה, אבל זו לא דוגמא. השכל הישר שלי אומר שילדים צריכים אינטראקציה חברתית מול ילדים ומורים, צריכים אינטראקציה עם העולם הפיסי, להלחים, לקדוח, להרכיב, לכופף ולהתעסק בדברים כדי לפתח את האינטלקט.

באחת מהרצאות טד, טען המרצה שנאסא לא לוקחת יותר מהנדסים, אפילו לא מהנדסי תוכנה, שלא היה להם מעולם רקע של עבודה בידיים. המחקרים היום מראים בלי צל ספק שכל התעסקות עם דברים מכאניים ופיסיים בונה יכולות קוגניטיביות משופרות גם בפתרון בעיות לוגיות-אבסטראקטיות כמו כתיבת תוכנה. הושבת ילדים מול מסך ומקלדת לא עושה את העבודה. לכן אני כל כך מעריך אנשים כמו לארי רוזנסטוק, המורה לנגרות שהקים את רשת "בית ספר הייטק" שמקיפה היום לא רק תיכונים אלא מתחילה כבר מהגן. התלמידים לומדים פרומטאלית רק 10% מהזמן, השאר מוקדש ללמידה שמוגדרת Project Oriented, אמנות, מדעים, הסטוריה וחברה משולבים זה בזה. ההגדרות של "זמן לימוד", "זמן עבודה", ו- "זמן כיף" אינן קיימות, כי לא נכון ומיותר להבדיל ביניהן. אני חושב שמערכת כזו אולי לא נותנת לפרופסורים כמו בלר את הנתונים האובייקטיביים שהיא אוהבת כל כך, אבל העובדות מדברות ברור באחוזי המסיימים, בהצלחתם בבחינות לאומיות כמו SAT ובאחוז הממשיכים ללימודים גבוהים. המקום עושה לי חשק לחזור לתיכון:

(וזה אולי יזכיר לחובבי טד גם את ההרצאות של גבר טאלי).

אבל אני לא חושב שהמדידות של ראמ"ה יעזרו למדוד סקרנות ושיתוף פעולה, או יעודדו חינוך יותר טוב באיזו צורה. אני חושב שבשביל זה צריך אנשים טובים במערכת החינוך, שיתוגמלו כראוי ויוכלו להשקיע בתלמידים שלהם, ילמדו אותם סקרנות, נתינה, קבלה ולפלוראליזם, או כמו שאומר את זה מורי ורבי פרופסור שמעון שוקן, ללמד אותם להעריך מורכבות. לגמרי במקרה גיליתי שההרצאות מטדחוץ תל אביב עלו סוף סוף לטיוב לפני שבוע, והנה ההרצאה של שוקן. כשהוא לא ממציא כלים לשיעורי מחשב מבריקים, הוא מטפח תחביבים לא שגרתיים:

למי שחיכה לראות את שאר ההרצאות מהכנס, אני ממליץ גם על ההרצאות של שטיינברג, ברזין, שפירו והולמן.

אז לסיכום, פרופסור בלר. לא רק שהמאגר שלך בעייתי מבחינת פרטיות, הוא גם לא מקדם את החינוך לאיפה שצריך לקחת אותו, ולכן לא מביא את התלמידים לאיפה שהם צריכים להגיע. אני מקווה שהמאמצים והתקציבים יופנו לאפיקים הנכונים.

?Thank you sir! May I have another

הנהגים מכוסים במאגר הרשיונות. חסרי הרשיון מכוסים אט-אט ע"י מאגר רב-קו. ומה עם הנוער? מה יהיה עם הנוער? זה שלא נוסע באוטובוסים? אה, אין בעיה, מאגר עכשיו גם לכל התלמידים. לראשונה כשיאיימו עליך שמשהו נכנס לתיק האישי, זה באמת נכנס לתיק אישי שלא ילך לאיבוד במעבר בין בתי ספר. העובדה שבאת משכונה דפוקה או שנתפסת שותה בירה בגיל 13 ותויקת כצורך סמים צעיר כבר תלווה אותך לשארית חייך, תקבע לך את מסלול הצבא ואולי עוד דברים.

בהזדמנות זאת, אני רוצה לשוב ולהמליץ על "אח קטן" של קורי דוקטורוב שיצא בעברית לפני חודש וחצי בהוצאת גרף תחת השם "האח הקטן".

עדכון: ציטוט מפעיל מטה המאבק במאגר שמכיר את המערכת יותר מקרוב. ההדגשות שלי:

גם אם החוק אוסר על איסוף מידע על קטינים, פרקטית התפיסה של המערכת היא הפוכה: כל המערכות הפורמליות המעורבות בחייו של הקטין צריכות לקחת חלק בהשגחה על בריאותו ותפקודו, ובאיתור של בעיות וסכנות – כולל כאלה שמקורן בתא המשפחתי. מכאן נגזר שאיסוף מידע הוא לפעמים רע הכרחי (זו התפיסה במערכת).

נכון להיום יש בבתי ספר "תיקים אישיים" לתלמידים. אני לא יודע איך הדברים הללו מוגדרים בחוזר מנכ"ל משרד החינוך, אבל ממה שהתרשמתי יש די הרבה חופש בניהול התיקים הללו. הכוונה היא שביה"ס יכול להחליט שהוא לא אוסף מידע על התלמידים. לעומת זאת במקרה של תלמידים עם בעיות, ביה"ס בהחלט עשוי לתייק מידע – הן כדי "להפטר" מהילד (דרך ועדה פדגוגית או משהו דומה), והן כדי לפעול באופן אמיתי לסיוע לילד.

אני חושב שיש כאן בכל מקרה, טעות פרשנית. המאגר הוא לכאורה מאגר מידע על התלמידים. אבל ממה שאני מבין, בפועל הוא מאגר מידע על משפחות, הכולל – לפחות בחלק מן המקרים – סקירה פסיכו-סוציאלית מלאה. מן הסתם חלק מהמידע ×™×”×™×” כמותי, אבל החלק המעניין כאן באמת הוא מידע איכותי ותיאורי (רקע משפחתי? בעיות פסיכולוגיות?). וכאן קבור הכלב: אין שום דרך לבצע הערכה יישומית (של ביה"ס) על בסיס מידע ×›×–×”. ולכן אין קשר בין איסוף המידע ×”×–×”, לבין המטרה המוצהרת של הקמת המאגר.

העתיד שלנו, גרסת הבטא של המאגר

כידוע לכולכם, המאגר הביומטרי של משרד הפנים איננו הראשון בארץ, ישראל מפעילה אחד כבר מזה כמה שנים נגד תושבי הגדה. לאחרונה התווספה אליו תוכנת 'מנה"ל' שאמורה לעזור לכוחות המשטרה לנחש חשודים לפי סטטיסטיקות ודפוסי התנהגות או לך תדע מה. הבעיה היא כמובן שיש הרבה false positives. התוצאה בינתיים היא עלייה חדה של מעצרים ללא סיבה, חקירות ווהתעללויות קשות. ככה התחיל גוואנטנמו. מישהו רצה דוגמא לסכנות הטכנוקרטיה? ווקשה. עוד מעט אצלנו.

כרטיס הרב-קו – נפרץ או לא?

כרטיס ×”"קאליפסו" של הרב-קו אולי מיועד לקריאה ×¢"×™ כל אחד אבל רק דרך איזו תוכנה יעודית. האם פריצת הקריאה משמעה קיצור הדרך לפריצת הכתיבה? הכתבה של דהמארקר מנצלת בכל מקרה את ההזדמנות וסוקרת את המשמעויות האפשריות – ואולי מעוררת מחשבות אצל כמה קוראים. חברת דן אינה מתרשמת מהפריצה וטוענת שאין לזה השלכות. לי אין מספיק ידע על הנושא כדי להגיד בוודאות.

אולי המין האנושי לא מסוגל לראות קדימה את העתיד. לעזאזל, אנחנו בקושי מצליחים לצייר תמונה טובה של העבר, אבל למה זהירות בסיסית איננה חשובה יותר?

N900 – מה בכל זאת אני חושב עליו

לפי הפוסט ×”×–×” של רם און, אפשר ×”×™×” לחשוב לחשוב שאני שונא את ×”-N900 שלי. חלילה וחסה! כתבתי פוסט שסופר חלק ממעלותיו ואיזנתי בפוסט שמציין את מגרעותיו הקלות כדי להכין אנשים לציפיות הנכונות. מדובר בחומרה מצוינת – שמע, מקמ"שים (מודה, עוד לא בדקתי לעומק את ×”-BT)\ מקלדת ומסך יפהפה שעובד מדהים בכל זווית ותנאי תאורה. על כל אלו יושבת מערכת הפעלה נהדרת ומלאת הפתעות טובות. כל מה שהפוסט הקודם רצה לומר שהמכשיר מאוד מזמין לגיקים, power users ואפילו סתם מתלהבים, אבל מי שמחפש את האחידות של טלפונים אחרים צריך להנמיך צפיות אלו או לחפש במקום אחר. בכל מקרה, אם כבר לקנות נוקיה, אחרי ששיחקתי בעבר עם 6820, 6880, E51 ו- E71 אני חייב להודות שסימביאן מאכזב מאוד (או במילותיו של רם און: קקי קטן וירוק) ליד המיימו.

לצערי לא היה לי עוד זמן לשבת אפילו בצורה יסודית על הויקי של מיימו ועל הפורומים, כך שאפילו עוד לא עשיתי SSH לתוך הטלפון, ועדיין, אני מנצל אותו בהרבה צורות מגוונות, הכיף האמיתי עוד לא התחיל, אין לי ספק.

ה"מרפאים" האלטרנטיביים דורשים הסדרה

פוסט שעלה הרגע בעבודה שחורה, אופיר סלע, יו"ר הלשכה למקצועות בריאות משלימים סוקר את מצב הרפואה המשלימה ואת הדרך להסדיר אותה. אני דואג למדינה שלי כשאני רואה פוסט כזה.

ראשית הבעיה מתחילה מההגדרה של רפואה אלטרנטיבית (או "משלימה"). כמו שאמרתי בעבר, רפואה אלטרנטיבית שעובדת במבחן המציאות האמפירי הופכת לרפואה. מהגדרתה הרפואה המשלימה והאלטרנטיבית איננה מרפאה. היא אולי גורמת להרגשה טובה (שזה לא בלתי חשוב) וחיכים אבל הא איננה אלטרנטיבה לטיפול טוב בשיטות מוכחות. הבעיה של המערכת הקונבנציונאלית איננה אי יכולת אלא עומס יתר.

הסדרה דורשת פיקוח, פיקוח דורש עמידה בתקנים, השיטות של "רפואה" אלטרנטיבית מסרבות לעמוד בתקנים כי ידוע שהן יעילות מקסימום כמו פלאסבו. בלי תקנים אין פיקוח, בלי פיקוח, איך אפשר לדבר בכלל על הסדרה?

מכאן שאין מה להסדיר, שכן מדקר, מהפנט, כירופרקט, לוחש, מטפל באבנים, מתקשר, שאמאן, מנתח פרה-פסיכולוגי, הומאופט ונטורופת כולם כאחד מוכרים לכם גורנישט. במקרה הרע הם משלים את עצמם ובמקרה הממש גרוע הם עובדים עליכם במודע.

אינני מכיר את אופיר סלע, אבל אני יכול לספר לכם קצת על מה ששמעתי על התחום בארה"ב וקנדה. בארה"ב אין גופים פדרליים להסדיר את אמנויות התחבולה האלו, אז בכל מדינה קם לו גוף ומרים לובי מול השלטון המקומי כדי לקבל הרשאה. אחד ממציא את איגוד ההומאופתים של קונטיקט וממולו אחר מקים את איחוד ההומאופטים של ניו אינגלנד, ושניהם רצים לפרלמנט ועושים הרבה רעש. זה שהרעיש יותר (או נתן יותר בסתר) מקבל את האישור להיות גורם מאשר לבעלי המקצוע. הרבה פעמים מדובר ב"בתי ספר" מתחרים, אז כמו שאתם מבינים מדובר בסוף בתחרות מסחרית לקבל מונופול מורשה מהמדינה. לכירופראקטים יש (אחרי 40-50 שנות פעילות "מבורכת") גופים מאשרים כאלו בכל ארה"ב, להומאופתים רק ב-15 מדינות אבל עובדים על זה.

בקנדה הם הצליחו להתברג ברמה הפדראלית. חוק שעבר לפני כמה חודשים נותן להם רשות לרשום מרשימים לתרופות. כן, שמעתם נכון. מילא שמותר לאחות עם הכשרה מינימאלית לחלק דברים טיפה יותר חזקים מאספירין, אבל תחשבו על מצב שבו כל מטפל רייקי ""מוסמך" יכול לרשום לבם גלולות נגד הריון או אולי פרוזאק. איפה האחריות פה?

מתוך המאמר של מר סלע אני מצטט: "עשו מספר שיחות ודיונים בין נציגי האיגודים המקצועיים לנציגי משרד הבריאות השונים במטרה לקדם את הרגולציה העצמית של התחום"

אז עכשיו ה"רפואה" האלטרנטיבית בארץ רוצה הסדרה עצמית ללא פיקוח, כשלב אולי בדרך לכאלו חוקים. זה הפתרון של המערכת הישראלית לעומס על קופות החולים ובתי החולים? האם אנחנו רוצים שאנשים ללא כלים מוכחים יטפלו בילדים, זקנים ואולי אנשים שאין להם מושג עד כמה טיפול אלטרנטיבי במקום טיפול אמיתי פירושו הזנחה, לפעמים מסוכנת, של הבריאות? האם אתם רוצים שכספי מסי הבריאות שלכם ישלמו על טיפולים שכאלו לזולתכם? אני אישית נחרד מהמחשבה.

לבסוף אני תוהה היכן הם הגבולות של הגדרת "רפואה אלטרנטיבית" לפי מר אופיר סלע. האם זה כולל מתקשרים, מדיומים, מכשפים, כותבי קמעות ומברכי בקבוקי מים משדרות? אולי כל הרבנים? האם יותר לרב איפרגן להפעיל ציוד רנטגן אמיתי? מטריד למדי.

עדכון: לוטם אליהו עשתה עבודה יותר יסודית ולענין ממני ונותנת סקירה של מאמצי הקשקשנים האלטרנטיביים לקבל הכרה. שווה קריאה.