קטגוריה: פוליטיקה

פורסם ב

"אבל זה חוקי לגמרי!"

20080607124253GQ1233(at)ira.abramov.org

השטרודל הוחלף כמובן, אבל כל בר דעת אמור להבין שכאן לא מדובר בכתובת אמיתית, נכון? חמש כתובות מפוברקות שונות בסגנון חטפו אצלי הבוקר ספאם. פעם פעם, הדרך שלי לחמוק מספאמרים היתה להתכתב עם כל אדם וחברה מכתובת אחרת. מסיבות שונות הרעיון היה מבריק, אם ספאם היה מגיע לאחת מהכתובות בדומיין הייתי יודע לחסום רק את אותה הכתובת והייתי גם יודע ממי הספאם הגיע. אבל ספאם הפך לזול יותר לקראת שנת 2000 עם כניסת הפס הרחב, ואנשים כבר לא צריכים לארח שרת יקר, ורשתות זומבים התחילו לשלוח לכתובות מפוברקות. לוקחים את 500 השמות הנפוצים בעולם ומחברים להם שמות דומיינים ומתחילים להפגיז. כמובן שמשתמשים בכתובת חוזרת מסוג מפוברק אף הוא והמתגוננים לא יודעים את מי לחסום.

הבוקר התחלתי לקבל ספאם לפיברוקים כאלו, אבל לא מהסוג הנפוץ של joe, marcia, mark וכדומה. זה היה לי הזוי. התקשרתי טלפונית לאותו פוץ מהוד השרון (אקטיב.קו.יל, נא להכניס לפילטר הספאם שלכם!) ונתתי לו את דעתי על אי חוקיות הענין. הוא טען שהוא מפרסם דרכי פרסום למפרסמים והוא שולח את הזבל שלו אך ורק לאנשים ששלחו אליו פרסומות. המכתב גם נפתח ב"אנו שולחים לך דוא"ל זה כיוון שקיבלנו ממך פרסום באינטרנט."

אני אניח שהוא רק אדיוט מתחיל ולא מבין שכתובות חוזרות של ספאמרים הן פיברוקים נפוצים, ולכן אמרתי לו שאת שמו, כתובתו והוכחת הספאם העברתי לספק האינטרנט שלו הידועים בשמם "012-גיחוך", ואם אקבל ממנו עוד פריט אחד של ספאם לא אתבייש ללכת עם זה למשטרה ((עדכון: שחר אומר לי שאין עדיין חוק נגד זה בתוקף)). הוא המשיך לטעון שאין כאן שום דבר לא חוקי, אבל חצי שעה כבר יש לי שקט בתיבה, אז אולי עשיתי את שלי. לא טרחתי להגיד לו מה הדומיין כמובן, אמרתי לו, כי אני רוצה שהוא יפסיק להפגיז את כל שאר המדינה גם כן.

אז שוב רבותי, שם הדומיין של הטמבל העבריין הוא אקטיב.קו.יל, לא אכתוב באיות באנגלית את שמו כדי שלא יקבל נקודות גוגל, אני סומך עליכם שאתם תדעו לאיית אותו כשתכניסו אותו למסנן הלוף האהוד עליכם.

כנראה שאני צריך להתחיל לסגור את כניסת כל כתובות הדומיין ולעבוד משיטה אקסקלוסיבית לשיטה אינקלוסיבית.

ומלבד זאת אני סבור שיש להפסיק כל רצח שיטתי, ובכלל זה דארפור, טיבט, זמני הפנוי ותאי המוח שלי.

עדכון: בהמשך הלכתי לחפור עוד ספאמרים עבריים מתיבת הספאם התופחת, והתפלאתי לגלות שמכללת היטק זיבלה אותי לא פחות מ12 פעם החודש בעזרתו האדיבה של צחי כרמלי מMBCV.קו.יל, כל ההפצצות מכתובות שונות בפורמט זהה מ"חשבונות" 012 אמיתיים או לא, ונשלחו לכתובת הרזומה שלי, כלומר זה נקצר מג'ובאינפו או אחד האתרים שפעם נתתי להם בתמימותי את אותה הכתובת. ראו הוזהרתם. אותו הספאמר השתמש עוד כ7 פעמים החודש מאותן כתובות ולאותה תיבה שלי כדי לפרסם את 'המרכז להשכלה פיננסית מבית "מטריקס"'. אכן. מכללת הי-טק ומאטריקס משתמשות בספאם כדי להגיע למחפשי עבודה מיואשים. תרשמו לכם את זה בפעם הבאה שאתם חושבים לקנות מהם משהו.

עוד שם מתיבת הספאם: ספידי הדברות. לא בא לי להמשיך לחפור. ספאם עברי מהווה פחות מ1% מהספאם שאני מקבל.

פורסם ב

חוטפי הגופות

חדשות nrg – המאבק של זק"א בשריפות הגופות

ישראלי שמחליט לתרום או לשרוף את גופת בן משפחתו יגלה שהארגון החרדי הכריז עליו מלחמת חורמה בה כל האמצעים מותרים וכשרים

הכותרת המתאימה היא "חוטפי הגופות", אבל אני מניח שאפילו עורך צהובון כמו מעריב צריך מדי פעם לגלות איפוק.

כמה פעמים כבר אמרנו ש"אי אפשר למות בשקט במדינה הזו"? הזכרתי זאת כאן פעם ואגיד את זה שוב – מצבות ונדל"ן בתי קברות זו שטות. כשאמות אני מצפה שכל אחד שירצה יזכור אותי בדרכו, ולא יחויב לטקס דתי או אזרחי או שום דבר שמשפחתי וחברי לא ירצו, כולל לא הוצאות של אלפי שקלים על קבורה ומצבה. את גופי אני תורם להשתלות, מה שישאר יתרם למדע ומה שישאר אחרי זה לאמנות או שיהיה קומפוסט או כל דבר מועיל אחר, עדיף ידידותי לסביבה. מעדיף שזק"א, קדישא ושאר החבר'ה לא יכתיבו ולא יצערו בזמן הקשה של השבעה את מי שישאר להתגעגע אלי. ההתנהגות שמתוארת בכתבה הזו גורמת לי שוב לחשוב כמה אין קשר בין מוסר יהודי והתנהגות יהודית-דתית בשטח.

פורסם ב

חוקי מדינה בחדר המיטות

שחר הודיע היום שהוא מתחתן השבוע – מזל טוב!
תוך כדי, הוא מספר על המוזרויות של הגירושים הקודמים שלו, שלמעשה לא ממש ענינו את הרבנות כיון שלא היו ילדים. התפתח שם דיון ללא צדדים, כל תורם הביא רק עוד ועוד ראיות לכמה שהדת הפכה מזמן לכלי שליטה בתנועות האנשים ולא פחות בכספם, ושחר ורעיתו החליטו לקפוץ לכמה שעות לקפריסין כמו הרבה ישראלים ולגמור את הענין מהר ובלי שירוכים ברבנות. למעשה עד כמה שאני יודע גם חוזה אצל עורך דין היה סוגר את הענין, ויש לי חבר שהתחתן כך. אם תשאלו אותי זו חתונה אזרחית והחוק בסופו של דבר מכיר בה, וגם הרבנות אחרי כך וכך שנים וילד או שניים כבר לא תוכל לחמוק מלהכיר בנישואין. הסיבה היחידה הרי לתעודת נישואין רשמית היא אולי בשביל הנוחיות מול הבנק ורשויות המיסים.

השבוע גיליתי שיש עוד יוצא דופן – אם רציתם לבקש ויזה לארה"ב, אתם בבעיה! זוג חברים שלי מתכנן לעבור לניו יורק לכמה שנים, הוא יעשה פוסט-דוקטוראט והיא תעבוד ואולי תלמד, אבל בשביל לקבל איתו ויזת עבודה הם צריכים תעודת נישואין מארץ המוצא. תעודת נישואין מקפריסין או אפילו עירית ניו יורק לא תספיק (ויש לי כמה חברים ישראליים שהתחתנו שם), צריך תעודת נישואין ישראלית רשמית שזה אומר רבנות, וזה אומר תקופת המתנה של 45 יום, טקסונים שונים ברבנות ושאר התעסקויות בירוקרטיות. כבר הכרתי כמוהם זוגות שחיו ביחד 5-7 שנים והתחתנו מהר (ולפעמים בסוד) בקפריסין רק בשביל ויזה ללימודים או מעבר לחו"ל, אבל עכשיו ארה"ב ההופכת ליותר דתית-שמרנית משנה לשנה, מכריחה אותם להתחתן ברבנות. לא מצחיק? אני מצאתי את זה מגוחך ומעצבן להפליא 🙂

פורסם ב

פרסים ושיפוט ליצירה אמנותית?

יוסי שריד בפוסט "פתאום ויכוח טוב" מדבר על תביעת העלבונות של סופרים ומבקרי ספרות בבחירה של פרסי ספרות, ספיציפית פרס ספיר.

הנושא הזה הטריד אותי לא פעם. איך אפשר לתת דירוג ליצירה אישית? איך אפשר לשים ציון על אמנות לא-שימושית ((יש הגדרה כזו? אני מתכוון לאמנות שאינה ארכיטקטורה או עיצוב תעשייתי או שיש לה שימוש מעבר להיותה שם תלויה על הקיר או מותקנת על כן וכולי))? למרות שפילוסופים כתבו שאמנות אמורה להיות "כשלעצמה" וללא השפעות זרות, אין ספק שהיוצר יש לו את האגו שלו והיה רוצה להיות מוערך. אם אסתכל על כמה עיצובים תעשייתיים מתחרים לאוזניות בלוטות' או לחלופין כלי מטבח, מנורות סלון, או מגדלי משרדים, הם יכולים להתחרות על יעילות, ארגונומיה, נוחות שימוש, ידידותיות לסביבה, ניצול אנרגיה, עמידות ועוד המון קריטריונים מדידים, אבל איך ולמה לעזאזל למדוד יצירות שלא אמורות לתת בונוס באף אחד מהתחומים המדידים? לא משנה אם מדובר בפרס ספיר, הוגו, נבולה, נובל לספרות או פרס הביאנאלה של ונציה, אין כאן קריטריונים אוביקטיביים, כל תהליך השיפוט צריך להיות של הקהל שיקנה מה שנראה לו טוב.

תפקיד המול"ים לדחוף לנו ספרים, המוכרים והמבקרים תפקידם לעזור לנו למיין אותם ותפקידנו להתמכר לקנית ספרים ((קניתי למעלה מ30 ספרים מצוינים החודש ביותר מאלף ש"ח, אבל אינני יודע מתי אגיע לקרוא אותם)). מפעל הפיס נרתם במסגרת פעילויות התרבות שלו ומחלק פרס ספיר. מפעל הפיס להזכירכם הוא נספח של השלטון המקומי הווה אומר גוף ממשלתי מחד, אבל לא ממומן מכספי מיסים מאידך. האנשים בועדת הפרס אינם בעלי אינטרסים אישיים כפי הנראה, אבל השאלה הבסיסית עדיין שם – האם צריך לתת פרסים לספרות בכלל, והאם מכספי הגוף הזה בפרט?

(כן, ברור לי שאני דורך כאן על כמה אגואים כשאני אומר שאי אפשר לשים תווית "מנצח" על ספר אחד לעומת אחר. כל אחד אוהב הכרה ביצירה שלו, אני רק שואל למה מישהו חושב שגוף ציבורי צריך להעניק פרסים לאמנות מסחרית כדי לעודד את שוק הספרות? האם זה ניצול טוב של כספי הפיס? אני מעדיף לתרום לקרן פרטית שתעשה את אותו הדבר. או ישירות למפעל הפיס אם הוא היה גוף פרטי, אבל הוא לא.)

פורסם ב

סין. מה המשיכה?

יש לי חבר שאולי ירצה להשאיר את שמו מחוץ לפוסט הזה, אז נגיד ששמו א'.
הוא התאהב במדינה ובבחורה מקומית, ועוקר עכשיו לשם, לעבוד קצת ולהקים עסק. המזרח הרחוק זה ה"אמריקה" של אמצע המאה שעברה, הוא מספר לי. המקום שאליו טסים נהגי מוניות בת ימיים והופכים לבעלי מפעלים ויצואנים מצטיינים. אני עדיין תמה כמה בקלות יתקבל שם אדם זר, שלא דובר את השפה והתרבות המקומיים, אצל ממשלה ששמחה על משקיעים ויזמים חו"לניקיים, אבל לא ממש נותנת לך גישה בלתי מוגבלת לעולם. לפני כחודש הוא בדיוק חזר משם, אחרי שמכל מקום הוא העלה אלי לשרת את עשרות הגיגות של התמונות שהוא צילם. "באמת מרשים שבכלל היתה לך גישה החוצה לרשת" אמרתי לו. "הייתי בטוח שיחסמו לך גישה להמון אתרים ולפורטים כמו SSH" – אתם מבינים, לשרת שלי אני לא מאפשר גישה בפרוטוקולים בלתי מוצפנים כמו FTP…

"איזה! התחבר כמו גדול, קצב העלאה מטורף, גם המהירויות של אימיול בתוך סין נהדרות… רק באמת כל פעם שהתחברתי לשרת שלך על winSCP הוא עצר שוב ושוב לשאול אם לשמור את המפתח של השרת. איך מפסיקים את זה?"

פירוש ללא-בקיאים – חומת האש הסינית עושה מעשה "מאזין באמצע" לשיחות SSH ואני מניח שזה אומר שכל המידע שלך שעובר למעשה שקוף להם. כמובן שרצתי ושיניתי את כל הסיסימיות על השרת ליתר בטחון, למרות שלא ראיתי שום פעילות חשודה עליו בינתיים, אבל קחו את הענין לתשומת לבכן.

לסיכום, מישהו יכול להבין מה האטראקציה הגדולה במעבר לחיות ולעבוד במדינה טוטאליטארית?

פורסם ב

אמנות קונספטואלית

הציור הכי גדול בעולם הוא קו על מפת העולם שעוקב אחרי מזוודה עם GPS ומשדר.

לא, הציור (מגניב ככל שיהיה) לא באמת צויר כי לאיש אין תקציב לטיול הזה. אבל כרעיון הוא מענין (גם אם יותר ברמה של "שיא גינס" יותר מאשר כמעשה אמנות מיוחד כלשהוא). השבוע ניסיתי להסביר למישהו מה היא אמנות קונספטואלית, והדוגמא הכי פשוטה שיכולתי למצוא, היתה של קריסטו איש העטיפות, שבמשך יותר מעשרים שנה רצה לעטוף את בנין הרייכסטאג שבמזרח ברלין. הוא סרטט את זה, תכנן בדיוק איך להעלות את יריעות הבד על המבנה בלי לפגום בו, הציג בתערוכות דגם 1:50 (אם אני זוכר נכון), ועסק בהמון חישובים ותכנונים עם השנים ובירוקרטיה מול מי שיכול היה להשפיע ולגרום לזה לקרות, ואכן ב1995, 24 שנה אחרי שהרעיון עלה, הוא סוף סוף יצא לפועל. העובדה שהוא הציג ציורים יפהפיים בפחם ודגמים בתערוכות על הרעיון של רייכסטאג עטוף מראה שגם כשפריטים מוצגים בתערוכה, הם יכולים להיות מייצגים של מעשה אמנות גדול יותר, כזה שאולי לא קרה או לא יקרה אפילו, בגלל מגבלות תקציב או זמן או חוקי טבע.

מה שבטוח, אמנות קונספטואלית איננה בהכרח רק בראשו של האמן, הרעיון לפעמים מיוצג במעשי אמנות אחרים עד שיצליח להגיע למימוש, אם בכלל. בצורה מסוימת, אפשר להסתכל על הרבה סיפורי מדע בדיוני ולגלות שאפשר לראות בהם למעשה זרעים של רעיון. ג'ין רודנברי סיפר שאחד המניעים החזקים מאחורי החברה האוטופית-משהו שהוא צייר ב"מסע בין כוכבים" היה הרעיון של החדרת מושגים אתאיסטיים-הומניטיים לקהל הרחב, והרי רעיונות פוליטיים ופילוסופיים כמניע לאמנות וכמרכיב בה הם דבר מאוד נפוץ. האם גם זו חתירה לקונספט שאפשר להגדיר אותה כמעשה אמנותי?

…You may say I'm a dreamer,
but I'm not the only one.
I hope some day you'll join us,
and the world will be as one.

– A Conceptual-artistic politically utopic song by some dude from that island country

היצירה הקונספטואלית של ריצ'ארד סטאלמן היא עולם של חירויות הפרט, שיתוף ידע, פתיחות ועזרה הדדית (למעשה יסודות ההומניזם). את המעט שהוא יכול לממש בשביל ראיית העולם הזו הוא עשה מהפינה של חופש תוכנה ומידע דרך מאות אלפי שורות הקוד שכתב בשביל פרויקט GNU. ואולי כל אידאולוגיה פוליטית היא באיזשהו מקום יצירה קונספטואלית…

מה היצירה הקונספטואלית שאצלכם בראש?