קראתי את נתאי על חיפוש האשמים בדריסת שניאור חשין והרגשתי להביא את תגובתי גם כאן בבלוג. נתאי אומר שמעבר לבחור החמד שדרס אפשר להאשים גם את ההורים, אבל לדעתי אי אפשר להאשים רק את האיש והוריו כשלאיש יש עבר כ"כ עשיר של הרשעות והוא עדיין על הכביש.
אולי מישהו זוכר לפני כמה שנים את אותו בחור מתוק ויקטור זרגריאן, שדרס שוטר ב-170 קמ"ש, איים על העדים לשתוק, רץ לשטוף את האוטו ולתקן אותו? קיבל 6 שנים בלבד.
אז הוא ערער, השופטים בעליון קיבלו את העירעור והורידו את העונש ל4 שנים בלבד. חבר ציין באוזני אתמול את העובדה המטרידה שמישאל חשין היה בהרכב השופטים.
אכן האשמה בהורים, אבל אני לא מדבר רק על ההורים המילוליים אלא גם אלו הרוחניים. מערכת בתי המשפט שלנו שלא טורחת להעניש ומערכת הענישה שלא טורחת לשקם, וכמובן מערכת החקיקה שלא מתקנת ומוסיפה לפעמים פשעים מקוריים משלה. אני לא יודע איך העיתונים רצים היום לצטט את פסיקתו של חשין מאותו פס"ד, עד כמה הוא היה מזועזע, אבל ב-Ynet (לא בדקתי באחרים) נותנים לינק לפס"ד המקורי של שש השנים, ומציליחים לשכוח לציין שבמו ידיו קיצר בית המשפט העליון את העונש באותה הפסיקה. גם העיתונות בארץ כנראה לא משהו.
אני מצטער, כבוד השופט חשין, אני רוצה להיות עצוב בשבילך, אבל אני בעיקר כועס היום.
תיקון מאוחר: מבדיקה מדוקדקת יותר הסתבר שחשין לא היה בצוות השופטים שהפחית את העונש של זרגריאן, אלא בעירעור של השותפים לדבר עברתו, ערעור שצוות השופטים דחה. אם כך הבעיה שלי היא עדיין עם מערכת בתי המשפט ככלל, ולא עם חשין בפרט.
אני שמח ששקרי ממשלות מתפוצצים להם בפנים, אני מאוד מצטער שזו המדינה שלי שמנסה לכסות ולשקר. מרתק לראות אבל את גוליבר נאבק בגמדים, גולשי רשת חדי עין מרסקים את השקרים ומצליבים מקורות מידע.
הנה פאנל מעניין ומחמם לב על כך שלעיתונות חוקרת אולי יש עדיין עתיד. גם אם לא יעניינו אתכם כל השאלות והתשובות אני חושב שכדאי לשמוע לפחות את סבב ההצגה של המשתתפים מספרים על מה הם עושים למען הצדק, חופש המידע, חופש הביטוי והמלחמה בשחיתות בעולם של עיתונות מתפוררת.
דבר נוסף שגיליתי מהפאנל הוא שאיסלנד נמצאת על סף מהפכה חקיקתית, שתהפוך אותה למקלט למידע, חושפי שחיתות ועיתונאים נרדפים (המון איסלאנדים מחפשים עבודה בחו"ל ושוק הדירות מאוד זול עכשיו, אפילו למשכורת של עיתונאי). ציינתי כבר פעם שאני אוהב את הנורדים האלו? אחלה אי לברוח אליו אם תתמוטט פה המדינה יום אחד 🙂
(פוסט זה הוא המשך של הפוסט הקודם על ה-N900, והוא לא מיועד לחולי לב, משתמשי אייפון, וחתולות בהריון)
ראוי להזכיר שוב שה-N900 איננו חלק משושלת הטלפונים של נוקיה, הוא ממשיך של קו הטאבלטים כמו ה-700 וה-N810 שבאו לפניו, רק עם אופציה טלפונית כתוספת. הטלפון הוא עוד אפליקציה שמריצים מהדסקטופ (או מוקפצת אוטומטית כאשר מקבלים שיחה, או מסובבים את הטלפון מאופקי לניצב אם הדלקתם את האופציה, ולא ברור שזה מצב רצוי). הסאונד מצוין, אל תבינו לא נכון, אבל התפעול לוקה. הנה עוד כמה סיבות שבעטיין אני לא רואה בו שיפור לעומת ה-6230i שהסתובבתי איתו עד להתחלת השבוע:
יש לי כמעט 800 אנשי קשר, היה יותר קל לחפש בינהם בנוקיה הישנה.
רוצים עברית במקלדת? יעלה בערך 300 ש"ח או שאפשר להסתפק במקלדת וירטואלית. התמיכה בעברית לא רעה ברוב היישומים, אבל לא קל לחפש אנשי קשר בעברית עם הוירטואלית, אם אתם לא מקלידים "עיוור" על המקלדת הרגילה ללא צריבה.
בעצם, ישראל לא קיימת כאזור זמן או מיקום, השתמשתי באתונה כמקום קרוב עם זמנים דומים.
יש רק שני פרופילים – מצלצל ושקט. אין "פגישה", "חוץ" וכולי.
אין קבוצות כמו "חברים" או "משפחה", ולכן אין צלצול קבוצתי או צילצול מסונן (כמו פרופילים שמסננים צלצולים בסימביאן). למעשה גם אין צילצולים אישיים.
אין חיוג מהיר (לא חפרתי בויקי של מיימו אחרי פתרונות, אבל מספיק חמור שאין את זה במצב ברירת המחדל)
אם תחייגו למישהו, תוכלו לבחור מראש שהשיחה תהיה בספיקר (אי אפשר להחליט מראש שזו ברירת המחדל), אבל בשיחה נכנסת, מרגע שענית לוקח למסך כשניה וחצי להתרענן ולהציע את האופציה, זמן שהישראלי הממוצע בצד השני כבר חושב שהשיחה נותקה כי לא ענו לו אחרי שני "הללוו!"
רוב הפונקציונאליות של המכשיר נכתבה ומיועדת לשימוש אופקי. יש כמה אפליקציות שמחליטות להסתובב לבד ואז זה מפתיע כי לא ציפית לזה. הכי גרוע שיש כאלו שכברירת מחדל מתחילות דווקא ניצבות (הבולטת היא אפליקצית הטלפון עצמה) ומבלבלות את המשתמש. אפשר בחלקן להפעיל סיבוב אוטומטי, אבל כיון שזה לא בכולם, זה מתחיל לעצבן מהר מאוד, אז נשארים במסך אופקי וגמרנו.
הקלדת מספר בזמן שיחה אינה נשמרת על המסך ולא מיועדת להוספת איש קשר, אם תרצו לקבל ממישהו מספר בזמן שיחה תצטרכו לחזור לדסקטופ (שתי הקשות), לפתוח נוטפאד (הקשה אחת אם אתם בעמוד הנכון בדסקטופ והכנתם אייקון מראש) או את ספר הכתובות (הקשה) ויצירת איש קשר חדש (שתי הקשות נוספות). פיכס.
נוקיה בדרך לרצוח את מיימו ולכן איננה ממהרת להכניס אותו בסודות ההתממשקות לשירותי Ovi, כמו סנכרון נמענים וגיבויים מקוונים אוטומטיים. בראיון גלוי לב, אומר בכיר בנוקיה שזה אמור לקרות בעתיד, אבל מאז עברו שלושה חודשים ועדכון אבל סנכרון יוק. אני מקווה שמיגו תתמך יותר טוב, ואני מקווה שנוקיה תתמוך רשמית במיגו על N900.
כיון שאין Ovi Suite למשתמשי חלונות ניתן לעבוד רק עם PC Suite שנראה שאינה מגבה באמת את כל המידע מהמכשיר – למשל את כל החבילות שהותקנו מאז שהתחלתי להשתמש במכשיר.
כיון שהבטריה מתאדה במהירות, אני מסתובב עם כבל הדאטה בכיס ודוחף אותו לכל מחשב שמותר לי. לצערי גיליתי שהממיר שיש לי באוטו ממצית (14V) לUSB עובד עם כל מכשיר מלבד ה-N900. חשבתי שאתקע אותו ישירות לרדיו שלי (שמנגן MP3 מדיסקון כיס), הוא היה מוכן להטען, אבל הרדיו שלי סרב בתוקף לראות אותו כדיסק FAT ולנגן ממנו קבצים. נראה שאצטרך לוותר על עוד 34 ש"ח. לצערי נוקיה בחרה חיבור נדיר של מיקרו-USB ולא מיני-USB כמו כל האחרים.
יש בטלפון משדר FM. הרעיון החביב הוא שמוצאים תחנה פנויה (זה קשה, כמעט כולם מזמרות בערבית), ואז אפשר לשדר לרדיו המכונית מוסיקה, פודקאסטים ואם נכנסת שיחה אז יש ספיקרפון. דא עקא שעד שלא אמצא האק להגביר את הסיגנל הוא לא מצליח לגבור על תחנות סמוכות שזולגות לתדר. חשבתי לתקוע אותו לשטקר, מה שיגביר את הסיגנאל עם הכבל ולא יאכל בינתיים סוללה, אבל המניוק עשה ברוגז והודיע "או FM או USB!", אם כך אני לא מבין למה הפיצ'ר הזה טוב בדיוק. אה…
gPodder מוריד לי פודקאסטים אוטומטית או לפי דרישה ומנגן אותם, רק שלצערי לא ממשיך מאיפה שהוא הפסיק (והוא דווקא טוען שהוא יכול)
המערכת יושבת על מחיצה של 2 גיגה (נדמה לי ext3), והקבצים שלכם מנוהלים במחיצת FAT של 32 גיגה נוספים כדי שאפשר יהיה להציג אותה למחשב דובר USB Mass Storage שלא דובר לינוקס. אין איך לחלק מחדש את הגדלים בלי לפגוע בעלייה תקינה של המערכת. החבילה שמאפשרת הרצה של דביאן ARM בchroot מתקינה את ה-chroot על אותה מחיצת FAT, וכך היא לא מבזבזת מקום במחיצת הסיסטם – מכוער אבל עובד. זכרו גם שאם מחברים את המכשיר למכונת חלונות במצב "דיסק", המערכת תעלים את המחיצה, אין לי מושג מה קורה אם זה בזמן שמריצים משהו ממנה, אז הזהרו.
המכשיר משתמש במגנטים כדי לדעת אם המקלדת נשלפה או נפתח גב המכשיר, מה שיוצר מצבים משעשעים עם נרתיק נשיאה מגנטי – פתיחת הגב מאפשרת הוצאה והכנסה של כרטיסון SD נוסף (מעבר ל-32 גיגה המובנים) ולכן אם המכשיר חושב שהגב נפתח הוא מיד יעשה לכרטיס הנוסף umount, ולא אכפת לו אם זה בגלל שהוא רק הוכנס לנרתיק.
בחיפושי אחר מדבקה להגנת המסך מצאתי מדבקות שעלו על משקלן בזהב. לבסוף מצאתי בדוכן "דינאמיקה" בכניסה לקניון רננים קיט חסר שם יצרן של שלושה כיסויי סיליקון גנריים ב-30 ש"ח שעושה עבודה פנטאסטית – ה"מדבקות" קשיחות כמו שקף, יחסית אנטי-סטאטיות, ניתנות לקילוף, רחיצה והדבקה מחדש פעמים רבות, מרגיש כמעט כמו הזכוכית של האייפון (הלוואי). הבעיה היחידה היא שצריך שעל הטלפון תהיה סטריליות של clean room מדעי. כל גרגיר מיקרו-אבק יוצר "אוהל" עם בועת אויר קטנה שאין מה לדחוק הצידה. זה מגוחך למראה כשהמסך כבוי, אבל לא רואים את זה כשהוא דלוק, אז לא אכפת לי.
המכשיר מאפשר (לא מאלץ) לאחד את מדריך הטלפונים עם מדריכי נמעני הסקייפ ורשתות ה-IM השונות שתבחרו לחבר בו. תוכלו אז להצביע על כל הכפולים ולאחד אותם לכרטיס אחד. אם זה טוב או רע ליהודים, אתם תחליטו. שיחות שהוצאתי מהסקייפ על גבי WLAN יצאו די בסדר, לא ניסיתי מעל רשת 3G (את השידור שלה למעשה אני מכבה למעט חיבור רשת ועושה שיחות רק ברשת 2G כדי לחסוך סוללות).
כמו שאמרתי בפוסט הקודם, יש למכשיר הזה שגעונות, הוא לא מושלם, אבל הוא חביב מאוד, ויכול להיות שהבעיות בחווית המשתמש יפתרו עם המעבר למיגו. לנוקיה יש אינטרס להתנער ולהתמקד כי הם נופלים ברווחים מאוד לאחרונה (השבוע שחררו הזהרה לירידה ברווחים הצפויים לחציון). אני מקווה שזה ישפיע לטובה גם על עתיד מכשירי מיימו ולא רק לטובת N9.
אני לא אעשה כאן רשימת מודולים מומלצים להתקנה, את כל אלו שהתקנתי אפשר למצוא בטיול פשוט במנהל החבילות. אני רק אתן המלצה ארונה לגבי פרסום תמונות בטוויטר: הכלי הפנימי שמאפשר לכם לעשות share ישר מתוך אפליקצית המצלמה מציע חיבור לטוויטר, אבל הוא מוכן לעשות זאת רק ע"י שימוש באתר שאינני מכיר או סומך עליו בשם pixelpipe. באתר הזה תוכלו להתחבר ליותר ממאה שירותים שונים שעליהם פתחתם חשבון ולצייץ בכולם בבת אחת. משום מה פיקסלפייפ הנ"ל מוכן להתחבר להרבה שירותים שונים עם OAuth אבל לטוויטר, טוויטפיק ו-YFrog הוא מתעקש לקבל את הסיסמא האמיתית. לא התעצלתי והתחלתי לאלתר – friendfeed (שאני אוהב פחות מאז שנקנתה ע"י פייסבוק אבל לא מאוד מפריע לי) שותה מכל מני אתרים ואפשר לבקש ממנו להטוויט סלקטיבית רק ממקור ספציפי. כיוון שאני לא רוצה שכל מה שאשלח לפליקר (הגלריה הראשית שלי בימינו) יצא לטוויטר, יצרתי גלריה יעודית בפיקאסה, נתתי לפרנדפיד את הרסס של הגלריה הנ"ל, ועכשיו כל אימת שאני שולח תמונה לפיקאסה מהטלפון, היא נשלפת (מתישהוא) ע"י פרנדפיד ומפורסמת בטוויטר. יחי web2.0 🙂 אם למישהוא יש המלצה לדרך יותר קצרה שלא דורשת את פרסום סיסמת הטוויטר שלי לצד שלישי אני אודה לו.
כמו כל גרופי של פינגווינים וגנו, רציתי טלפון פתוח. המוקו היה ונשאר משהו בין אלפא לביתא. העיצוב מחריד, המסך לא יפה, ועתיד החברה לא יציב (או למעשה כבר לא קיים). חיכיתי לגרסא יותר חדשה וכמעט נכנעתי לאנדרואיד, אבל אז צץ החמוד הזה. הזמנתי, קיבלתי אותו בשישי בערב, שיחקתי איתו, התקנתי עליו המון דברים, גמרתי לו את הסוללה פעמיים ביום והסתובבתי עם כבל בכיס כדי להטעין אותו בכל צ'אנס (מה אתם חושבים שזה פה, מכונית חשמלית עם עמדות החלפה?) והנה מסקנות ראשוניות: זה לא טלפון חכם, זה לאפטופ ממוזער עם אופצית טלפון סוג ב'. אני לא מצטער שקניתי אותו אבל יש כמה דברים שחייב אדם לדעת לפני שהוא קונה מה שהוא חושב שהוא טלפון.
ראשית חייבים לציין את המובן מאליו – זה טלפון די פתוח. לא ברמה של המוקו שהגיע עם מפרט חומרה ולוחות אם להתעללות, אבל בהחלט משהו שיקדום לRMS לחייך. אפל זה לחובבי צעצועים שלא מפריע להם DRM, מיקרוסופט זה למרובעים שלא מבינים מה טוב בחיים, כיוון ששניהם מסננים תכנים אירוטיים זה מוביל לכך שהאנדרואיד הוא בשביל פורנו. ה-N900 הוא פורנו לגיקים:
מערכת הפעלה לינוקס מבוססת דביאן, אפליקציות נוספות במרחק שליחת יד, כולל קרנלים אלטרנטיביים ל-QOS, פילטרים וכדומה.
תוכנות מכאן ועד להודעה חדשה בלחיצת כפתור, החל מ-SSH שיאפשר לכם להכנס לטלפון ולנהל אותו, דרך שירותי ווב, IRC, אסטריסק, אופן אופיס ולמעשה כל חבילה שמקומפלת לדביאן על ARM (יש אלפים). תוך דקות התקנתי קישור ללקוח על openVPN והתחברתי עם VNC. עד עכשיו כואב לי הפה מהחיוך.
34 גיגה פלאש פנימי ועוד חריץ הרחבה – יקח זמן לסתום את זה אני חושב.
4-5 דפדפנים שונים, פלאגאינים, משחקים, קוראי רסס, כותבי טוויטר, סקייפ ומסנג'רים מובנים ומאוחדים ברשימת אנשי הקשר, gPoder שמוריד לי לבד פודקאסטים כשאני לא מסתכל ועוד ועוד, חיבוריות מיידית לכל מה שמריח web 2.0
מסך מאוד קריא ונעים למגע, לא מושלם כמו אייפון אבל קרוב (והרזולוציה הכי גבוהה עד שיצא האייפון4). מקלדת יחסית נוחה, חיפוש WIFI הכי מהיר שראיתי בחיי ומשדר FM (אני עוד לא סגור למה הוא טוב, ראו בפוסט ההמשך).
GPS ומבחר של תוכנות וכלים שמשתמשים בו.
כמיטב המסורת הפתוחה, יש לפחות שלוש מערכות הפעלה שרצות עליו (Maemo5 המבוססת דביאן, Meego שתחליף אותה כנראה בדורות הבאים, אנדרואיד שמישהו התאים וקימפל), ויש פתח לעוד אם סופרים את העובדה שאנשים פסיכיים הריצו עליו QEMU ועליו חלונות 98 ושאר שיגעונות למתקדמים.
המסך הוא למעשה דסקטופ וירטואלי של ארבעה פאנלים, אפשר פחות אבל לא יותר (אלא אם מחליפים את מנהל החלונות). אני מקדיש אחד מהם לטלפוניה, שני לטוויטריהף שלישי לסידורים (יומן, דואל) ורביעי לאתרי ווב שונים – כל אפליקציה, איש קשר או URL יכולים לקבל קיצור דרך בצורת אייקון על הדסקטופ, ואיתם יופיעו מיני ווידג'טים אחרים לבחירתכם, למשל וידג'ט של זרם טוויטר, חיווי עומס מעבד וזיכרון ושאר דרכים יצירתיות לסתום את מעט הזכרון שיש לכם לעבוד איתו (רבע גיגה RAM ועוד שלושתרבעי ל-SWAP). אין חיוג מהיר ממנשק הטלפון, לא ברור לי למה, צריך לשים קיצור של איש הקשר על ה"דסקטופ". לחיצה ראשונה תעלה את עמוד הקשר שלו, ושם תצטרכו לבחור אם אתם מתקשרים לאחד מהמסרים שלו, או שולחים לשם SMS, או שולחים לו דואל, IM, שיחת סקייפ-אאוט או סקייפ לסקייפ וכולי וכולי בהתאם לכמה פרטים שהעמסתם על דף הקשר.
עכשיו שיהיה ברור, אני מאושר מהמכשיר, אבל אני לא יכול להמליץ עליו אוטומטית לכל אחד, בוודאי שלא כטלפון, ואחרי שהתלהבתי, אני אפרט לכם כמה הזהרות בפוסט הבא. אף אחת מאלו לא אמורה להפחיד אתכם יותר מדי, אבל שלא תופתעו אם רצתם להזמין אותו.
עד שיופק הפוסט הבא (אולי הערב, אולי מחר) אתם יכולים לקפוץ להציץ גם אצל רם-און.
אני לרוב לא אוהב את מה שמייקל מור מוציא תחת ידיו, הוא מייצר תאוריות קונספירציה בסרט נע ללא נקיפות מצפון, ולא מעט אנשים העידו שהוא הוציא את דבריהם מהקשרם לצרכיו. אני צופה בסרטים האלו לפעמים בעיקר כדי לגלות את הכשלים הלוגיים ולהבחין אילו משחקי מסרים סמויים וסתירות הוא מפעיל כדי להזריק את דעותיו לצופים בצורה לא הגונה. אבל למרות קורטוב מלח היתה לא מעט אמת ב"קפיטליזם – סיפור אהבה". הסרט הזה לא היה צריך להמציא הרבה קונספירציות כי באמת יש כאלו פה ושם, הוא פשוט מרכז כמה סיפורים קיצוניים למדי שממחישים כמה כלים של שוק כלכלי יכולים ליצור נזק כשאין עליהם פיקוח – אם יש "יד נעלמה" הרי שהיא זו שמוחצת את האנשים בתחתית הסולם ולא מצילה אותם. באחד מהקטעים בסרט הוא מראה כיצד הרבה חברות, כולל חברות בלו-צ'יפ מכובדות, מוציאות לטענתו פוליסות חיים על עובדיהן כאשר הן המוטבות, במילים אחרות החברה מרוויחה אלפי או מאות אלפי ולפעמים מליוני דולרים מזה שעובד שלה ימות, וזה לא כסף שמשפחתו תקבל או משהו. להוסיף עלבון על פשע, השם של הפוליסות האלו בז'רגון הביטוחי הוא פוליסת dead peasants, או "פשוטי-עם מתים". לפי הויקיפדיה האנגלית, פוליסות "פשוטי-עם מתים" נמצאות בשימוש כנראה אצל רבע מחברות "פורצ'ן 500" ומבטחות 5 מליון עובדים.
כמו שמייקל מור אומר בסרט, חוק הביטוח אומר שאדם לא יכול להוציא ביטוח על רכוש של מישהו אחר, שכן אז יש לו אינטרס שאותו הרכוש יהרס או יגנב. אבל כאן חברה מוציאה פוליסה שמהמרת נגד חיי עובד שלה לטובתה, ואולי מעסיקה אותו בתנאים שמסוכנים לבריאותו! אין לי מושג למה זה חוקי בארה"ב, או למה חברות הביטוח מוכנות לזה, אבל שמחתי לגלות שיש לפחות משרתי ציבור שמוטרדים מזה שם. הנה אחת מכמה כתבות שכיסו את הסיפור אחרי שיצא הסרט:
השבוע נזכרתי בזה בעוד הסיפור של פוקסקון נמשך בכותרות. כאן המצב מוזר אבל שונה. למי שלא מכיר, מדובר בחברה הסינית המייצרת בתנאי העסקה מחפירים את שלל מוצרי iPxxx הניידים של אפל וחברות אחרות. החברה משלמת למשפחת הנפטרים פיצויים בגובה משכורת של 10 שנים (כ-$16K כי מדובר במשכורת שהיא הרבה יותר נמוכה מממוצע השוק הסיני), ומספר לא קטן של עובדים החליטו שכלכלית עדיף למשפחתם שיתאבדו מאשר שימשיכו לעבוד. אחרי 10 מתאבדים החברה החתימה עובדים על הבטחה לא להתאבד בחוזה, אבל עוד עובדת קפצה מהגג לפני שבעל החברה החליט שעדיף בעצם להרים את השכר ב-20%…
עדכון: עדיין יש קופצים…
בנקודה זו אפשר להשוות את זה כמובן לפלסטינים נורמטיביים אך עניים שמשוכנעים לבצע פיגועי התאבדות בתמורה להבטחת ארגוני הטרור לדאוג כלכלית למשפחותיהם אחרי מותם. הכסף לא מסובב את העולם, אבל הוא גורם לאנשים לאבד את עצמם לדעת. עוד תוצר נאה של מדיניות אי שוויון מודרניות, במקרה האחרון כלכלי וגם פוליטי, אבל במערב כבר מטשטש ההבדל בין השניים, לא?
אני חוזר לציטוט של אסימוב, אני חושב שהבאתי אותו אולי פעם בבלוג:
Bill Moyers: What do you see happening to the idea of dignity to human species if this population growth continues at its present rate?
Asimov: It's going to destroy it all. I use what I call my bathroom metaphor. If two people live in an apartment, and there are two bathrooms, then both have what I call freedom of the bathroom, go to the bathroom any time you want, and stay as long as you want to for whatever you need. And this to my way is ideal. And everyone believes in the freedom of the bathroom. It should be right there in the Constitution. But if you have 20 people in the apartment and two bathrooms, no matter how much every person believes in freedom of the bathroom, there is no such thing. You have to set up, you have to set up times for each person, you have to bang at the door, aren't you through yet, and so on. And in the same way, democracy cannot survive overpopulation. Human dignity cannot survive it. Convenience and decency cannot survive it. As you put more and more people onto the world, the value of life not only declines, but it disappears. It doesn't matter if someone dies."
הציטוט הזה יכול להיות מיוחס לצריכת יתר, פיצוץ אוכלוסין, או מה שתרצו. בשבילי זה גם מדבר על מה שקורה לאנשים בקצה הרחוק המכוער של קפיטליזם חזירי שמגיע לשלב חוסר הבושה.
ולבסוף – זהו העתיד הקפיטליסטי של ילדינו, לפי השוק האמריקני. שעה וקצת של צפיה פוקחת עיניים למי שלא מודע לבעיה. לא לבעלי קיבה רגישה.
שוחרר פרוטוקול ועדת המדע מה־11 במאי, ובו יהונתן 'עו"ד לא אבדה תקוותינו' קלינגר מושך ציטוט מעניין מפי נציגת משרד המשפטים, ומוסיף את ההדגשות הנכונות:
הילה דוידוביץ:
לא, זה מתווסף לתעודת הזהות. צריך שתי תעודות – תעודת זהות פלוס דרכון או רשיון.
היו"ר מאיר שטרית:
תעודת זהות ומרשם, זה לא מספיק?
הילה דוידוביץ:
לא. לפי התקנות זה לא מספיק.
היו"ר מאיר שטרית:
למה?
הילה דוידוביץ:
כי אנחנו רוצים שתי תעודות פלוס מרשם.
יהונתן קלינגר:
מה עם הדרישות שיהיו ביומטריות?
הילה דוידוביץ:
רגע. תכף נגיע לזה.
היו"ר מאיר שטרית:
אני לא רואה בעיה. כאשר תהיה תעודה ביומטרית, לא צריך את כל זה.
יהונתן קלינגר:
נכון.
הילה דוידוביץ:
המטרה של התקנות האלה היא מאחר שהיום יש בעיה בשטח. אנחנו מדברים כאן על תקנות שייתנו פתרון מיידי שקיים בשטח כבר ממחר. זאת אומרת, אנחנו מקבלים מדי יום טלפונים ופניות של מבקשים שנתקעים כי אין להם רשיון ואין להם דרכון, וזה לא מצב מופרך. היום הגורם המאשר שולח אותם להנפיק דרכון וזה אומר עוד עלות ועוד טרטור. חשבנו להקל על כל התהליך ויש הרבה מבקשים בעקבות הפרוייקט של רשות המסים. זאת המטרה.
היו"ר מאיר שטרית:
יש בארץ אנשי עסקים שאף פעם לא נוסעים לחוץ לארץ.
הילה דוידוביץ:
נכון.
יהונתן קלינגר:
אפשר להכניס איזשהו חריג מתוך הכנה לתעודה הביומטרית?
הילה דוידוביץ:
לא אנחנו לא רוצים.
יהונתן קלינגר:
אפשר לומר שמי שיש לו תעודה ביומטרית, לא צריך מעבר לה.
היו"ר מאיר שטרית:
נכון.
הילה דוידוביץ:
אנחנו לא רוצים עכשיו להיכנס לעניין הזה של התעודה הביומטרית. קודם כל, נראה מתי זה יהיה. אנחנו רוצים עכשיו ליצור פתרון מיידי להיום, פתרון שיותאם למצב שקיים בשטח. כאשר נגיע לתעודות הביומטריות, נראה מתי הן יונפקו, נחשוב על זה. זה לא נושא פשוט, כל הגישה למאגר של הנתונים הביומטריים.
יהונתן קלינגר:
אני לא מדבר על הגישה למאגר של הנתונים הביומטריים אלא אני מדבר על התעודה הביומטרית עצמה.
הילה דוידוביץ:
רצינו שקודם כל הפרוייקט הזה יצא לפועל ואז נחשוב ונבחן את העניין. צריך לערב כאן את משרד הפנים ועוד גורמים רלוונטיים. אנחנו לא רוצים להיכנס לשם בשלב זה. זה לא רלוונטי בשלב הנוכחי.
יהונתן קלינגר:
יש מכרז, יש התחלה של פעולה.
הילה דוידוביץ:
אנחנו כרגע לא רוצים להיכנס לנושא הזה של התעודות הביומטריות. אנחנו רוצים למצוא פתרון מיידי מעכשיו ולא להיכנס לנושא התעודות הביומטריות. בבוא היום ניתן את הדעת על זה ונראה אם זה ראוי.
שמועות זדוניות אחרות מספרות שמאז שעבר החוק היה גל פניות מגופים בטחוניים שלא להמשיך את הפיאסקו לכדי פיילוט פעיל. אני לא יודע אם יש בזה ממש, אבל אם כן, כי אז זה אומר שהפגנותינו לא היו לשווא.
