נוקיה N900 – מחשב כף יד

כמו כל גרופי של פינגווינים וגנו, רציתי טלפון פתוח. המוקו היה ונשאר משהו בין אלפא לביתא. העיצוב מחריד, המסך לא יפה, ועתיד החברה לא יציב (או למעשה כבר לא קיים). חיכיתי לגרסא יותר חדשה וכמעט נכנעתי לאנדרואיד, אבל אז צץ החמוד הזה. הזמנתי, קיבלתי אותו בשישי בערב, שיחקתי איתו, התקנתי עליו המון דברים, גמרתי לו את הסוללה פעמיים ביום והסתובבתי עם כבל בכיס כדי להטעין אותו בכל צ'אנס (מה אתם חושבים שזה פה, מכונית חשמלית עם עמדות החלפה?) והנה מסקנות ראשוניות: זה לא טלפון חכם, זה לאפטופ ממוזער עם אופצית טלפון סוג ב'. אני לא מצטער שקניתי אותו אבל יש כמה דברים שחייב אדם לדעת לפני שהוא קונה מה שהוא חושב שהוא טלפון.

ראשית חייבים לציין את המובן מאליו – זה טלפון די פתוח. לא ברמה של המוקו שהגיע עם מפרט חומרה ולוחות אם להתעללות, אבל בהחלט משהו שיקדום לRMS לחייך. אפל זה לחובבי צעצועים שלא מפריע להם DRM, מיקרוסופט זה למרובעים שלא מבינים מה טוב בחיים, כיוון ששניהם מסננים תכנים אירוטיים זה מוביל לכך שהאנדרואיד הוא בשביל פורנו. ה-N900 הוא פורנו לגיקים:

  • מערכת הפעלה לינוקס מבוססת דביאן, אפליקציות נוספות במרחק שליחת יד, כולל קרנלים אלטרנטיביים ל-QOS, פילטרים וכדומה.
  • תוכנות מכאן ועד להודעה חדשה בלחיצת כפתור, החל מ-SSH שיאפשר לכם להכנס לטלפון ולנהל אותו, דרך שירותי ווב, IRC, אסטריסק, אופן אופיס ולמעשה כל חבילה שמקומפלת לדביאן על ARM (יש אלפים). תוך דקות התקנתי קישור ללקוח על openVPN והתחברתי עם VNC. עד עכשיו כואב לי הפה מהחיוך.
  • 34 גיגה פלאש פנימי ועוד חריץ הרחבה – יקח זמן לסתום את זה אני חושב.
  • 4-5 דפדפנים שונים, פלאגאינים, משחקים, קוראי רסס, כותבי טוויטר, סקייפ ומסנג'רים מובנים ומאוחדים ברשימת אנשי הקשר, gPoder שמוריד לי לבד פודקאסטים כשאני לא מסתכל ועוד ועוד, חיבוריות מיידית לכל מה שמריח web 2.0
  • מסך מאוד קריא ונעים למגע, לא מושלם כמו אייפון אבל קרוב (והרזולוציה הכי גבוהה עד שיצא האייפון4). מקלדת יחסית נוחה, חיפוש WIFI הכי מהיר שראיתי בחיי ומשדר FM (אני עוד לא סגור למה הוא טוב, ראו בפוסט ההמשך).
  • GPS ומבחר של תוכנות וכלים שמשתמשים בו.
  • כמיטב המסורת הפתוחה, יש לפחות שלוש מערכות הפעלה שרצות עליו (Maemo5 המבוססת דביאן, Meego שתחליף אותה כנראה בדורות הבאים, אנדרואיד שמישהו התאים וקימפל), ויש פתח לעוד אם סופרים את העובדה שאנשים פסיכיים הריצו עליו QEMU ועליו חלונות 98 ושאר שיגעונות למתקדמים.

המסך הוא למעשה דסקטופ וירטואלי של ארבעה פאנלים, אפשר פחות אבל לא יותר (אלא אם מחליפים את מנהל החלונות). אני מקדיש אחד מהם לטלפוניה, שני לטוויטריהף שלישי לסידורים (יומן, דואל) ורביעי לאתרי ווב שונים – כל אפליקציה, איש קשר או URL יכולים לקבל קיצור דרך בצורת אייקון על הדסקטופ, ואיתם יופיעו מיני ווידג'טים אחרים לבחירתכם, למשל וידג'ט של זרם טוויטר, חיווי עומס מעבד וזיכרון ושאר דרכים יצירתיות לסתום את מעט הזכרון שיש לכם לעבוד איתו (רבע גיגה RAM ועוד שלושתרבעי ל-SWAP). אין חיוג מהיר ממנשק הטלפון, לא ברור לי למה, צריך לשים קיצור של איש הקשר על ה"דסקטופ". לחיצה ראשונה תעלה את עמוד הקשר שלו, ושם תצטרכו לבחור אם אתם מתקשרים לאחד מהמסרים שלו, או שולחים לשם SMS, או שולחים לו דואל, IM, שיחת סקייפ-אאוט או סקייפ לסקייפ וכולי וכולי בהתאם לכמה פרטים שהעמסתם על דף הקשר.

לי ברור שנוקיה לא מעסיקה Tap counter.

עכשיו שיהיה ברור, אני מאושר מהמכשיר, אבל אני לא יכול להמליץ עליו אוטומטית לכל אחד, בוודאי שלא כטלפון, ואחרי שהתלהבתי, אני אפרט לכם כמה הזהרות בפוסט הבא. אף אחת מאלו לא אמורה להפחיד אתכם יותר מדי, אבל שלא תופתעו אם רצתם להזמין אותו.

עד שיופק הפוסט הבא (אולי הערב, אולי מחר) אתם יכולים לקפוץ להציץ גם אצל רם-און.

עובד טוב זה עובד מת

אני לרוב לא אוהב את מה שמייקל מור מוציא תחת ידיו, הוא מייצר תאוריות קונספירציה בסרט נע ללא נקיפות מצפון, ולא מעט אנשים העידו שהוא הוציא את דבריהם מהקשרם לצרכיו. אני צופה בסרטים האלו לפעמים בעיקר כדי לגלות את הכשלים הלוגיים ולהבחין אילו משחקי מסרים סמויים וסתירות הוא מפעיל כדי להזריק את דעותיו לצופים בצורה לא הגונה. אבל למרות קורטוב מלח היתה לא מעט אמת ב"קפיטליזם – סיפור אהבה". הסרט הזה לא היה צריך להמציא הרבה קונספירציות כי באמת יש כאלו פה ושם, הוא פשוט מרכז כמה סיפורים קיצוניים למדי שממחישים כמה כלים של שוק כלכלי יכולים ליצור נזק כשאין עליהם פיקוח – אם יש "יד נעלמה" הרי שהיא זו שמוחצת את האנשים בתחתית הסולם ולא מצילה אותם. באחד מהקטעים בסרט הוא מראה כיצד הרבה חברות, כולל חברות בלו-צ'יפ מכובדות, מוציאות לטענתו פוליסות חיים על עובדיהן כאשר הן המוטבות, במילים אחרות החברה מרוויחה אלפי או מאות אלפי ולפעמים מליוני דולרים מזה שעובד שלה ימות, וזה לא כסף שמשפחתו תקבל או משהו. להוסיף עלבון על פשע, השם של הפוליסות האלו בז'רגון הביטוחי הוא פוליסת dead peasants, או "פשוטי-עם מתים". לפי הויקיפדיה האנגלית, פוליסות "פשוטי-עם מתים" נמצאות בשימוש כנראה אצל רבע מחברות "פורצ'ן 500" ומבטחות 5 מליון עובדים.

כמו שמייקל מור אומר בסרט, חוק הביטוח אומר שאדם לא יכול להוציא ביטוח על רכוש של מישהו אחר, שכן אז יש לו אינטרס שאותו הרכוש יהרס או יגנב. אבל כאן חברה מוציאה פוליסה שמהמרת נגד חיי עובד שלה לטובתה, ואולי מעסיקה אותו בתנאים שמסוכנים לבריאותו! אין לי מושג למה זה חוקי בארה"ב, או למה חברות הביטוח מוכנות לזה, אבל שמחתי לגלות שיש לפחות משרתי ציבור שמוטרדים מזה שם. הנה אחת מכמה כתבות שכיסו את הסיפור אחרי שיצא הסרט:

השבוע נזכרתי בזה בעוד הסיפור של פוקסקון נמשך בכותרות. כאן המצב מוזר אבל שונה. למי שלא מכיר, מדובר בחברה הסינית המייצרת בתנאי העסקה מחפירים את שלל מוצרי iPxxx הניידים של אפל וחברות אחרות. החברה משלמת למשפחת הנפטרים פיצויים בגובה משכורת של 10 שנים (כ-$16K כי מדובר במשכורת שהיא הרבה יותר נמוכה מממוצע השוק הסיני), ומספר לא קטן של עובדים החליטו שכלכלית עדיף למשפחתם שיתאבדו מאשר שימשיכו לעבוד. אחרי 10 מתאבדים החברה החתימה עובדים על הבטחה לא להתאבד בחוזה, אבל עוד עובדת קפצה מהגג לפני שבעל החברה החליט שעדיף בעצם להרים את השכר ב-20%…

עדכון: עדיין יש קופצים…

בנקודה זו אפשר להשוות את זה כמובן לפלסטינים נורמטיביים אך עניים שמשוכנעים לבצע פיגועי התאבדות בתמורה להבטחת ארגוני הטרור לדאוג כלכלית למשפחותיהם אחרי מותם. הכסף לא מסובב את העולם, אבל הוא גורם לאנשים לאבד את עצמם לדעת. עוד תוצר נאה של מדיניות אי שוויון מודרניות, במקרה האחרון כלכלי וגם פוליטי, אבל במערב כבר מטשטש ההבדל בין השניים, לא?

אני חוזר לציטוט של אסימוב, אני חושב שהבאתי אותו אולי פעם בבלוג:

Bill Moyers: What do you see happening to the idea of dignity to human species if this population growth continues at its present rate?

Asimov: It's going to destroy it all. I use what I call my bathroom metaphor. If two people live in an apartment, and there are two bathrooms, then both have what I call freedom of the bathroom, go to the bathroom any time you want, and stay as long as you want to for whatever you need. And this to my way is ideal. And everyone believes in the freedom of the bathroom. It should be right there in the Constitution. But if you have 20 people in the apartment and two bathrooms, no matter how much every person believes in freedom of the bathroom, there is no such thing. You have to set up, you have to set up times for each person, you have to bang at the door, aren't you through yet, and so on. And in the same way, democracy cannot survive overpopulation. Human dignity cannot survive it. Convenience and decency cannot survive it. As you put more and more people onto the world, the value of life not only declines, but it disappears. It doesn't matter if someone dies."

הציטוט הזה יכול להיות מיוחס לצריכת יתר, פיצוץ אוכלוסין, או מה שתרצו. בשבילי זה גם מדבר על מה שקורה לאנשים בקצה הרחוק המכוער של קפיטליזם חזירי שמגיע לשלב חוסר הבושה.

ולבסוף – זהו העתיד הקפיטליסטי של ילדינו, לפי השוק האמריקני. שעה וקצת של צפיה פוקחת עיניים למי שלא מודע לבעיה. לא לבעלי קיבה רגישה.

משרד המשפטים לא בונה על התעודות הביומטריות

שוחרר פרוטוקול ועדת המדע מה־11 במאי, ובו יהונתן 'עו"ד לא אבדה תקוותינו' קלינגר מושך ציטוט מעניין מפי נציגת משרד המשפטים, ומוסיף את ההדגשות הנכונות:

הילה דוידוביץ:
לא, זה מתווסף לתעודת הזהות. צריך שתי תעודות – תעודת זהות פלוס דרכון או רשיון.
היו"ר מאיר שטרית:
תעודת זהות ומרשם, זה לא מספיק?
הילה דוידוביץ:
לא. לפי התקנות זה לא מספיק.
היו"ר מאיר שטרית:
למה?
הילה דוידוביץ:
כי אנחנו רוצים שתי תעודות פלוס מרשם.
יהונתן קלינגר:
מה עם הדרישות שיהיו ביומטריות?
הילה דוידוביץ:
רגע. תכף נגיע לזה.
היו"ר מאיר שטרית:
אני לא רואה בעיה. כאשר תהיה תעודה ביומטרית, לא צריך את כל זה.
יהונתן קלינגר:
נכון.
הילה דוידוביץ:
המטרה של התקנות האלה היא מאחר שהיום יש בעיה בשטח. אנחנו מדברים כאן על תקנות שייתנו פתרון מיידי שקיים בשטח כבר ממחר. זאת אומרת, אנחנו מקבלים מדי יום טלפונים ופניות של מבקשים שנתקעים כי אין להם רשיון ואין להם דרכון, וזה לא מצב מופרך. היום הגורם המאשר שולח אותם להנפיק דרכון וזה אומר עוד עלות ועוד טרטור. חשבנו להקל על כל התהליך ויש הרבה מבקשים בעקבות הפרוייקט של רשות המסים. זאת המטרה.
היו"ר מאיר שטרית:
יש בארץ אנשי עסקים שאף פעם לא נוסעים לחוץ לארץ.
הילה דוידוביץ:
נכון.
יהונתן קלינגר:

אפשר להכניס איזשהו חריג מתוך הכנה לתעודה הביומטרית?
הילה דוידוביץ:
לא אנחנו לא רוצים.
יהונתן קלינגר:
אפשר לומר שמי שיש לו תעודה ביומטרית, לא צריך מעבר לה.
היו"ר מאיר שטרית:
נכון.
הילה דוידוביץ:
אנחנו לא רוצים עכשיו להיכנס לעניין הזה של התעודה הביומטרית. קודם כל, נראה מתי זה יהיה. אנחנו רוצים עכשיו ליצור פתרון מיידי להיום, פתרון שיותאם למצב שקיים בשטח. כאשר נגיע לתעודות הביומטריות, נראה מתי הן יונפקו, נחשוב על זה. זה לא נושא פשוט, כל הגישה למאגר של הנתונים הביומטריים.
יהונתן קלינגר:
אני לא מדבר על הגישה למאגר של הנתונים הביומטריים אלא אני מדבר על התעודה הביומטרית עצמה.
הילה דוידוביץ:
רצינו שקודם כל הפרוייקט הזה יצא לפועל ואז נחשוב ונבחן את העניין. צריך לערב כאן את משרד הפנים ועוד גורמים רלוונטיים. אנחנו לא רוצים להיכנס לשם בשלב זה. זה לא רלוונטי בשלב הנוכחי.
יהונתן קלינגר:
יש מכרז, יש התחלה של פעולה.
הילה דוידוביץ:

אנחנו כרגע לא רוצים להיכנס לנושא הזה של התעודות הביומטריות. אנחנו רוצים למצוא פתרון מיידי מעכשיו ולא להיכנס לנושא התעודות הביומטריות. בבוא היום ניתן את הדעת על זה ונראה אם זה ראוי.

שמועות זדוניות אחרות מספרות שמאז שעבר החוק היה גל פניות מגופים בטחוניים שלא להמשיך את הפיאסקו לכדי פיילוט פעיל. אני לא יודע אם יש בזה ממש, אבל אם כן, כי אז זה אומר שהפגנותינו לא היו לשווא.

Losing Faces

אחרי הפיאסקו האחרון של הפרטיות, החליטו כמה שמות בתעשיה לנטוש בטריקה. לא חושב שהספינה תטבע כל כך מהר, אבל אני שמח שאנשים לא מוכנים לאכול את כל מה שצוקרברג מנסה להאכיל אותם. יש עדיין מקום לפרטיות ועצמאות בעולם.

לפני כמה שנים הכריז ערס פואטי אחד שהאינטרנט כולה היא הרשת החברתית שלו, והNODE האישי של כל אחד לא חייב להיות עמוד בעלהפנים, זה יכול להיות גם עמוד הבית שלנו, הבלוג או סך תחומי הענין שלנו דרך פרנדפיד (שגם היא הפכה לפייסבוק לאחרונה. טפו!). היום קראתי שיש פרויקט פתוח שכזה, ושמו התמוה "גלות" "תפוצה" (תודה שמוליק), אני מקווה שהתוצאה תהיה יותר חיובית מהשם, ראיון עם היוזמים כאן.

לבריטים יורד קרש מהאף

אבל עוד לא ירדה [slider title="האבן מהלב"]הציטוט מתוך "נחירה פומבית" של דני סנדרסון. עם שלושת קוראי הסליחה.[/slider].

גילי הסיטה את תשומת ליבי להודעה של משרד הפנים הבריטי. הפרלמנט כרגע תקוע אחרי הבחירות, אבל ברגע שיתכנס ויחזור לפעול, חוק תעודת הזהות הלאומית אמור ליפול (אם מאמינים להבטחות הפוליטיקאים מלפני הבחירות). זה עדיין לא מבטל את מאגר הביומטריה של משטרת הגבולות הבריטית או את מבצע ההרחבה האדיר שעושה המשטרה בכל האי הבריטי (עוצרים אנשים עם מראה "בעייתי" כחשודים, מעלים את תביעות אצבעותיהם למחשב לשבע שנים ואז מגלים ש"בעצם הם לא כ"כ חשודים כרגע" והם משוחררים חזרה.)

בחדשות מהכנסת שלנו, יהונתן קלינגר מעדכן שפיילוט המאגר הביומטרי עדיין לא זז, ובינתיים חוק החתימה הדיגיטלית לא בונה על זה שיהיו כרטיסי זהות חכמים, ובמילים אחרות מתחילות להתפורר טענות לחץ הזמן וחשיבות הפרויקט. אולי יתפסו שכל ויחסכו לנו כספי מיסים בסוף.

המשך עלילות הבירור על מאגר משרד התחבורה

מה, עבר יותר מחודש? טוב, אז הנה עוד מכתב.

לאיריס, אפרת וחסידה שלום!

מאז תאריך ה-14 בינואר ועד היום נקפו כמעט 120 יום. עדיין לא קיבלתי מענה ולו על סעיף בודד מכל 14 הסעיפים בשאילתא שהגשתי לכן, למרות ששילמתי עליה כחוק ואישרתן שהתקבלה במשרדכן. בדקתי בחוק חופש המידע (פסקה 7) ונראה כי שלושים יום הם המקסימום המותר בחוק לעכב תשובות לשאילתות שכאלו.

אבקש כי תואילו להשיב לשאלותי או להחזיר לי את סכום האגרה שנדרשתי לשלם, בתוספת הסבר ברור לפי איזה סעיף בחוק (פסקאות 8-9) נמעת ממני תשובה מפורטת כנדרש.

לנוחיותכן, הנה שאלותי שוב:

כמומחה ניהול ואבטחת מידע ארצה לדעת יותר על אופן ניהול המאגר הביומטרי של רשות הרישוי. לצערי לא מצאתי על כך מידע באתרכם. בהתאם להוראות עמוד חופש המידע באתר המשרד, אני מפנה אליכן את השאלות לפני שאמלא טופס שאילתא שכן נראה לי שהמידע הזה אמור להיות שקוף וציבורי. אשמח אם תוכלנה להשלים לי את הפרטים הבאים, ובמיוחד אשמח לתשובות טכניות מפורטות עד כמה שניתן מעמיתי, אנשי ונשות מערכות המידע ואבטחתו במשרד:

1. מהם הצווים או התקנות שהביאו להקמתו ומגדירים את ניהולו של המאגר החדש?
2. מתי הוצאו הצווים ומתי התחיל היישום?
3. מה גודל המאגר כיום? (מס' רשומות, גיגה-בייטים)
4. מה היא איכות התמונות הנשמרות ובאיזה פורמט?
5. מה היא התשתית הטכנולוגית שבאמצעותה מנוהל המאגר? אשמח לפירוט תוכנות ניהול מסד הנתונים, רמות הצפנה של המידע והתקשורת, גישה ישירה דרך האינטרנט הציבורי לספקים חוץ-ממשלתיים.
6. מי הגופים/ספקים המופקדים על ניהול תשתית המידע והתקשורת מלבד צוות המשרד?
7. כל כמה זמן נערכות בדיקות אבטחה למערכת, ע"י מי? האם תוכלו לפרסם את תוצאות הבדיקות?
8. התפרסם באתרכם ובמקומות אחרים כי המאגר הקיים נגיש למספר גופי ממשלה וחברות פרטיות. למי יש גישה לנתוני המאגר ולאילו שימושים? האם גופים חיצוניים מחוברים באופן מקוון? באיזו איכות נשלחים לחברות אלו קבצי התמונות?
9. אילו עיבודים, ניתוחים או הפקות מידע ביומטרי נעשים היום על המאגר ע"י משרד התחבורה ושאר הגופים איתם הוא חולק את המידע?
10. מה הם התנאים לקבלת גישה למאגר ואילו אמצעי פיקוח קיימים על הגופים שקיבלו גישה עד היום?
11. האם ידוע על דליפה של עותקים מלאים או חלקיים של מידע ממאגר התמונות? כיצד טופלה הבעיה?
12. מהו הנוהל שהכין המשרד לטיפול במקרה של דליפה?
13. כיצד נערך משרד התחבורה לתיקון כל הנהלים הנ"ל כתוצאה מהחקיקה החדשה?

והסעיף שהוספתי מאוחר יותר ב-27 בינואר:
14. אם אווכח שאני מודאג מהתנהלות המאגר, אוכל לבקש שתמונתי תוסר ממנו? אני מבין שבזה עלול להיות כרוך ויתור על רשיון הנהיגה שלי, אך ברצוני לוודא שאני לא אקריב אותו לחינם, ותמונתי אכן תוסר אם אבקש.

ממתין בצפייה,
עירא אברמוב

העתקים:
– מנכ"ל משרד התחבורה.
– מבקרת משרד התחבורה.
– התנועה לזכויות דיגיטליות.
– עו"ד אבנר פינצ'וק, האגודה לזכויות האזרח.
– האינטרנט.

אני כבר מאבד תקווה לתשובה רצינית וכנה, אבל ניתן להן עוד צ'אנס. מצד שני אני לא רוצה להתפס כקיצוני ופרנואיד…