מה מטריד את עמי העולם?

אני יושב לי ומתבכיין על המאגר הביומטרי ועל זלזול שרירותי ובפרטיותי (היום מלאה שנה לפוסט על פיאסקו דאן אנד בראדסטריט, וכלום לא השתנה מאז כמובן), אבל האמריקנים והאירופים מראים דואליות מוזרה אחרת. הצצה לסלאשדוט:

את הת"ז שלי נתתי לאורנג' כשפתחתי שם חשבון, האמריקנים מתפרכסים מהרעיון.

מרשם התושבים שלנו מסתובב חופשי בחינם ברשת, האמריקנים מתמג'ננים כשפרטי עשירית מהמדינה שלהם מועמדים למכירה.

סעיף "פגיעה ברגשות הדת" בחוק העונשין שלנו הוא מקור לא אכזב לפיאסקואים מבדרים, האמריקנים מתפחלצים כשאירלנד מוציאה את חילול יהוה מהחוק.

אנחנו נלחמים על פרטיות נגד מאגר ביומטרי כשהבריטים מאבדים פיוז מהרעיון של הנפק"ת ת"ז כלשהיא ואילו בארה"ב מתנגדים אפילו לשים מעקב אלקטרוני על פרות.

אנחנו בוכים על מאגר שדלף ולקנדים יש חוק פרטיות כל כך מוצלח ש"על הפנים" הפכה לעבריינית.

ויש עוד דוגמאות, אבל בואו נראה מי סובל יותר מהישראלים?

הודו משיקה מאגר ביומטרי של מליארד איש. המשטרה הבריטית פושטת על מסיבות אקראיות שהיא מגלה בעלהפנים, אוסטרליה עדיין שוקלת לקפד את פתיל החיים של עברייני אימיול מועדים, צרפת בערך באותו העמוד, ניו זילנד מפעילה צנזורשת, בלאנקאסטר קליפורניה יסיירו מזל"טים לרגל אחרי התושבים בתקווה שיסתברו כפושעים, ובסין אסור יהיה להשתמש במחשב ללא צינזורשת מובנה(?!) ואם השתמשת במחשב יותר משעה-שעתיים ביום יכריזו עליך כמכור וישלחו אותך למחנה גמילה כעונש. אופס…

אבל נסיים בנימה אופטימית:
בספרד שיתוף קבצים כנראה כבר לא יחשב לעבירה, בבריטניה בריטיש טלקום ויתרו על המאבק על PHORM, בקנדה מוקמת מפלגת פיראטים ונראה שירדו מחקיקת הDMCA הקנדי, בנורבגיה חוק הפרטיות מקשה מעכשיו לעקוב אחרי פיראטים אז נראה שאין יותר תביעות נגד אזרחים בנושא…

הי נורבגיה, זקוקים לתוכי?

מי מופיע באגרון ומי לא?

שרון כתבה על כך שיש אנשים שהיא לא הצליחה למצוא באגרון (שהיה לרגע מקוון בווב).

ואולי יש לו קשרים בממשלה והוא ביקש להמחק מהמאגר?

כיוון שהדליפה רב פעמית, היה לי חבר ((שתחביב איסוף ה"אגרונים" שלו הוא רק אחת מהסיבות להתרחקותי ממנו)), שהראה לי יום אחד איך משפחות שלמות נמחקות פתאום החל משנה מסוימת מהאגרון. חיפשתם את הבן של משה? אין? חפשו את האבא. גם נעלם? פתאום ברשומה של הדוד רשום שיש לו אח ששמו "משה" אבל אין לו מספר זהות והוא לא מופיע באגרון החל משנה מסוימת, גם לא אישתו וילדיו. הממ…

כיון שאני לא מאמין שיש לנו בארץ תוכנית הגנת עדים, אני חושב שיש פרצה בטחונית חדשה בבלגן הזה. הקהל מוזמן לנחש מה זה אומר על עיסוקיהם של המשפחות המועלמות, והקהל גם מוזמן לנחש מה מסיקים מזה אויבינו היקרים שבוודאי אוספים את כל החומר מזה מאימיול וצוחקים כל הדרך אל בנק המטרות.

למה לי להתנגד למאגר ביומטרי?

הפוסט הזה נועד לנסות לסכם את הסיבות שבגללן אני חושב שצריך אנשים שיבואו להפגנה נגד החוק. לא הספקתי לערוך אותו, אתם מוזמנים להעיר לי איפה טעיתי ואיפה צדקתי בתגובות, כי הוא נכתב בחיפזון ולכן עם הרבה פחות הקפדה ממה שאני לרוב דורש מעצמי, ואני מאמין שאני עוד אתקן אותו ואוסיף לינקים בהמשך השבוע. עוד מידע מרוכז במטה המאבק, ודיווחים שוטפים אצל דורון.

ראשית כמה גופים שמסכימים איתנו שהמאגר מיותר וזו כבר סיבה להאמין פחות לשיטרית: המשטרה והשב"כ הודיעו שהמאגר לא יסייע להם בעבודה. לשכת עורכי הדין טענה שהמאגר מסכן את זכויות הפרט והליכי המשפט התקין במדינה.

הירשאוגה כתב בטוש משפט קצת מזלזל וחסר בסיס: "מדוע אם כן אותם ישראלים שמזדרזים לשתף את ציבור הגולשים במעלליהם האינטימיים ביותר בטוויטר ובפייסבוק חוששים מהקמתו של מאגר ביומטרי?", ואני תוהה למה הוא חושב שיש רוב לאנשים כאלה בכלל, ובפרט בתוך קבוצת המתנגדים למאגר הביומטרי הממשלתי (ואם יש לו הוכחות אמיתיות אז אנחנו באמת בצרות). לחלופין השאלה הזו אומרת לי שהוא לא מבין את הבעייתיות והשוני של ההופעה במאגרים השונים האלו.

כן, כמובן שהחשיפה לפייסבוק יש בה מן הבעייתיות ואיבוד הפרטיות, אבל זה פחות מטריד אותי. גם אם אני לא כותב פה ובטוויטר על חיי הפרטיים, יש מספיק חברים שלי שידועים ומוכרים ככאלה, ואפשר לברר עלי מידע ע"י ריגול גם אחריהם או שיטות כאלו, אבל זה לא מאוד משנה את המצב שהיה בטרם האינטרנט, זה מקצר קצת תהליכים. הבעיה עם המאגר הביומטרי היא גניבת זהות, חבות מול שלטון החוק, והקושי בהוכחה לאי קיומה של צאצאית נוספת למי מהורי לאחר מעשה.

חשוב לי גם לציין, אינני נגד תעודות זהות חכמות שיכילו מידע מוצפן עלי שישמש רק במצבים מיוחדים ומוגבלים, אבל אני בהחלט נגד מאגר מרכזי כזה. המטרה היא שהמדינה תוכל לסמוך עלי ואני עליה, תעודה חכמה יכולה לתת את הבטחון הזה. מאגר ביומטרי ימוטט את שני סוגי האמון האלו לגמרי.

בעבר הבאתי לכם רשימת לינקים, אבל לא פירטתי את דעתי. ניתחו את זה לפני אבל אני לא בטוח שהכל כוסה (וגם אני יודע שלפחות ששה-שבעה מהקוראים שלי לא קוראים כמעט בכלל בלוגים אחרים), אז הנה סיכום הנקודות שאני רואה כבעיה. מי שרוצה אגב לראות את החוק כפי שעבר בקריאה ראשונה, מוזמן להוריד את הPDF מכאן. הוא מעט שוכתב מאז אבל העיקר לא שונה.

אי אפשר לסמוך על הממשלה עם מידע אישי

רבות כבר נכתב על הקלות הבלתי נסבלת של הגישה ל"אגרון", התוכנה ומסד הנתונים של כל מרשם התושבים. מדינת ישראל לא מודאגת מהפרטיות שלנו, האגרון הנ"ל מחולקת חופשי לכל מני גורמים (אני מנחש למשל מפעילות סלולאריות, מפעילת כביש 6, עיריות, מפלגות בזמן קמפיינים ואחרים), האגרון מוצאת את עצמה נצרבת בסיטונות בין מתנדבי קמפיינים פוליטיים, עובדי רשויות, חוקרים פרטיים, ואין לי ספק שאי שם באימיול או טורנט כלשהוא תמצאו לכם עותק. אני מכיר לפחות שני אנשים שיש להם עותק ואני מסרב להצעותיהם להחזיק אחד בבית "שיהיה". אבל עם העובדות בשטח אי אפשר להתווכח: קל להצליב עליכם מידע לפי מידע חלקי: שם, כתובת, כתובת עבר, מספר עוסק מורשה שהוא גם תעודת הזהות ועוד הרבה, והגענו לשמחתי הרבה למצב שאפילו שר ממשלה מבין שיש פה בעיה, אבל הוא ממש לא אדם טכני (שמעתי למשל את הרעיונות שלו על שכלול ההצבעות בבחירות בישראל ולא ידעתי אם לצחוק או לבכות). אנשים לא טכניים כאלו יהיו מופקדים על איסוף המידע הביומטרי, ואתם יכולים לדמיין מה אני חושב על זה.

ההצעה האחרונה של ועדת הכנסת להפריד את המידע לשני מאגרים הוא מגוחך לחלוטין לכל מי שמבין איך עובד בסיס נתונים, הרי שני המאגרים בסוף מתייחסים חד-חד ערכית לבני אדם, ולכן צריך להיות שם אינדקס ייחודי, אבל איך יחברו את המאגרים יום אחד אם האינדקס לא זהה? האם מאגר אחד ילך לפי מספרי זהות והשני לפי מספר מומצא חדש? אז איך תמפה את הנתונים לאנשים במאגר אם אתה לא שומר מיפוי ממספר הזהות למספר הנוסף שהוצמד לכל אדם? ברור שיש פה זריקת רעיוני הדיוטי ואידיוטי לאוויר.

המאגר יכיל יותר מדי מידע עלינו

המאגר הביומטרי יכיל למעשה את האגרון, שזה שם מלא, שמות קודמים, כתובות נוכחית והיסטוריות וקרובי משפחה, ובנוסף (לפי המסתמן):
— צילום אחד או יותר ברמה מפורטת של הפנים לפחות מזווית אחת. גם כשהם מדברים על "איכות מופחתת" מדברים על תמונה שמחשב יכול להשתמש בה לזיהוי די טוב בתמונה.
— צילום של טביעת שתי אצבעות לפחות שלכם, או hash של הטביעות (אני לא מכיר את כל השיטות הטכנולוגיות או מה מהן ייושם כאן, צריך לקרוא את הצעת החוק כדי לדעת מה מתוכנן)
— פרטים מזהים אחרים כראות עיני המדינה בהמשך (סריקת טביעת אייריס? אוזניים? זיהויי ביומטריה אחרים?)

כמה נזק אפשר לעשות עם זה? תלוי בעיקר עד כמה קל להשתמש במידע, וכמה המדינה וגופים אחרים מוכנים לסמוך עליו, ראו בנקודות הבאות.

מערכות ביומטריות הן לא אמינות

בטיחות מידע מתפרקת להרבה גורמים, אבל בגדול, יש את הענין של ביסוס אמינות הצדדים המתקשרים, וביסוס בטיחות מעבר המידע ביניהם. אני לא אתחיל לפרט כאן את כל התורה (אתם מוזמנים ללכת לקרוא את ספריו ובלוגו של ברוס שנאייר), אבל בגדול כדי לסמוך על בן השיחה שלכם כדאי לוודא את זהותו בכמה דרכים, ולא להניח הנחות לא זהירות. נהוג לפרק את זה ל"מי אתה", "מה יש לך" ו"מה אתה יודע".

מה אתה יודע: זו סיסמא או מידע כלשהוא שאמור להיות שמור רק במוחו של האדם שרוצה ליצור כאן קשר בטוח עם הצד השני. המערכת של תעודות הזיהוי החכמות אינה דורשת הזדהות שכזו(!!)

מה יש לך: זה חפץ או מידע שהמזדהה נושא עימו את ההעתק היחיד ממנו, ובשמירה סבירה על בטחונו הפיסי של אדם, לא אמור להגנב לו, למשל כרטיס אשראי. במערכת ת.ז. חכמה יש לי את הכרטיס עצמו (ניתן לגנבה, ניתן להחלפה ע"י הגוף המנפק), יש לי טביעת אצבע (שגם אותה ניתן לגנוב או לזייף, אבל אי אפשר להחליף).

מי אתה: זה אמור להיות הזיהוי הביומטרי, אבל זה לא ישים כרגע ואפרט מדוע…

  • מערכות לזיהוי פנים כיום נופלות על ההנחה שהמשתמשים בהן תמימים או אדיוטים. על הרבה מהן ניתן לעבוד בעזרת צילום. עם זאת יש לציין שהן מאוד השתכללו, פיקאסה מציעה לכם זיהוי תמונות של החברים שלכם כבר כשנה, ולאחרונה נוספו לשוק אתרים נוספים. עם מאגר תמונות אינטרנטי אפשר לנחש מעט ישראלים, עם מאגר תמונות רשמי של הממשלה אפשר יהיה לזהות את כל הישראלים, ויש לזה משמעויות בטחוניות כשציוד מחשב שיוכל לעשות את זה בזמן אמיתי בשטח יהפוך ממילא לזול יותר ויותר.

    אגב, תמונות "באיכות ביומטרית" של עצמי כבר העליתי לרשת לא פעם, וגם שלחתי לממשלת ארה"ב כדי לקבל ויזה, אבל עדיין מטריד אותי הצורך של משרד התחבורה בתמונה כזו ברשיון שלי.

  • מערכות לזיהוי טביעות אצבע – אין כזה דבר. לא לחמישה-ששה מליון אזרחים. מה שיש זה מערכת שמזהה אותך לפי מספר סידורי (ת"ז, שם משתמש) ומאשררת אותך בעזרת טביעת האצבע (כמו סיסמא, רק שאצבע, כאמור, אי אפשר להחליף). מה עושים כשאדם הוא קטוע אצבעות או ידיים? או אולי ככדורסלן או חקלאי נשחקות לו הטביעות? או אדם שבגלל סוג עור (תימנים, לפי מה ששמעתי) או תרופות נגד סרטן, אין להם טביעת אצבע ניתנת לקריאה במכונות?

    כמו כן, מסתבר שטביעות אצבעות אינן ייחודיות באמת. יש נדירות יותר ונדירות פחות, אבל מערכות ביומטריות (שגם ככה קל לעבוד עליהן) יזהו לכם בממוצע שני אנשים בתוך קהל של 150K איש כבעלי אותה טביעת האצבע. זה בערך אותו הסיכוי כמו למצוא שני אנשים שנולדו לא רק באותו התאריך אלא גם באותן 10 דקות (במילים אחרות, לא נדיר מאוד – טל גלילי יוכל לתת את המספרים המדויקים).

  • טביעות אוזניים, ביומטריה של צורת ההליכה – שיטות שנמצאות בחיתולים ונחקרות.
  • טביעות עיניים – מכשור יקר למדי (שטרית הרי רוצה שלכולנו יהיו מכשירים כאלו בבית ובכל מקום), אין לי מושג אם הרבה יותר יעיל מטביעות אצבע.

הממשלה רוצה לתת יותר מדי אמון בפעולות שמשתמשות במאגר

לפי אחת מהפרשנויות המשפטיות ששמעתי (אבל לא ברור אם היא נכונה), בתי המשפט מתכוונים או שואפים לסמוך בעיניים כמעט עצומות על חתימות דיגיטליות, בעוד חתימות פיסיות לרוב מכריחות את הגעת בעל החתימה לבית הדין להעיד שהחתימה אכן שלו.

"והמחיר… ללא תחרות!"

ההוצאה של כספי הציבור על המערכת היא אדירה, והתוצאה לדעתי לא תצדיק את ההשקעה. תעודות יזויפו תוך שנים ספורות וגנבי זהות ימצאו דרכים לעבוד על אנשים עם או בלי לעבוד על מחשבים.

והספק? גם ללא תחרות

משום מה 5-6 שנים כבר מדברים על תעודות חכמות אבל משום מה רק לחברת HP יש פתרון שעומד בתנאים. לא מוזר?

הנזק הפלילי, הכלכלי והדמוקרטי יהיה קשה עד בלתי הפיך

מדינה עם חוסן כלכלי כמו בריטניה נוקטת זהירות, ואילו אנחנו נמצאים תמיד על פי תהום. בבריטניה רצו לעשות תעודות זהות חכמות שיכריחו כל אזרח לתת תביעות אצבע למערכת תוך 4-5 שנים מצאת החוק, או שיזכה לקנס כבד, ההצעה נפלה. תקופה של 4-5 שנים היתה מספיקה כדי לראות אם המערכת מועילה לציבור או מסכנת אותו. הצעת החוק של שטרית, לעומתה, דרשה מאסר של שנה לסרבני תביעות האצבעות בתום חצי שנה. הסעיף הזה כנראה יבוטל, ואולי זו תמיד היתה עז שהוכנסה כדי שיהיה על מה להתמקח, אבל עדיין יש פה טעם מר שנשאר בפה, במיוחד כאשר שטרית מצביע פה אחד על אישור שאר הסעיפים. דמוקרטיה דה-מי-קולו.

אם המאגר הזה יגרום, כמו שאני מפחד, לעליה בגניבות הזהות לצורך פשעים כלכליים, וכנראה לא ימנע את הפשעים האחרים, הדרך היחידה לחזור למצב טוב יותר תהיה להחזיר את השיטות הישנות של זיהוי אנשים ולהתחיל מחדש חיפוש אחרי שיטות זיהוי אחרות. זה יקח יותר מדי זמן, כסף, והודאה בטעויות, ואף חבר ממשלה לא יעיז לנסות להכנס לביצה הזו, אף סיעה לא תהיה מוכנה לקחת זאת על עצמה, והעם ישאר לעוד שנים עם המערכת המסוכנת והמסכנת הזו.

בשורה התחתונה – המאגר הזה לא עושה את מה שהוא מתיימר לעשות – למנוע זיופים ולזהות פושעים לפי רמזים בזירה (בירנהק מרחיב). את זה יעשו תעודות חכמות יותר, בלי מאגר. כמו שאני יכול להגיע עם OpenID ולהזדהות בכל מקום בלי לתת לו את הסיסמא שלי.

הערת בעל הבלוג: אני מתנצל בפני קוראי "הפלאנט" שהפוסט הזה לא מופיע שם, אבל התבקשתי שלא לסמן להצגה פוסטים שקשורים לפוליטיקה אבל לא לנושאים של קוד פתוח, ולכן הפוסט הזה שפוט לא מתאים להגדרות. אני מקווה שתקראו אותו בטעות ותבואו להפגין איתנו בכל מקרה.

הפגנה נגד הרפורמה בממ"י

ביום א' הקרוב, 19.7, התנועה הירוקה מצטרפת להפגנה הגדולה נגד הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל

התנועה הירוקה נוטלת חלק במאבק הציבורי, החיוני והמתגבר נגד הרפורמה במנהל מקרקעי ישראל ומצטרפת להפגנת מטה המאבק.

לפני שיהיה מאוחר מדי ויעבור המחטף בכנסת: עוצרים את הפרטת הקרקעות, מונעים את מכירת השטחים הפתוחים ליזמים פרטיים, מסרבים להעברת הבעלות על אדמות המדינה לבעלי ההון !!!

לא ניתן לממשלה להעביר חוק אנטי-חברתי ואנטי-סביבתי בתואנה של טובת הציבור וחיסול הבירוקרטיה במנהל.

זהו השלב המכריע, בואו נוודא שבמאבק הזה טובת המדינה ותושביה תנצח!

ביום א' הקרוב (19.7) משעה 16:00-18:00 מתייצבים להפגנה בירושלים בצמתים הרצל/וולפסון (אחראי צומת: נדב נחמן 050-3224160), בצלאל בזק/הרצוג (אחראי: מוטי כהן 054-5445429) וכיכר הכניסה לכנסת (עומרי דינור) והחל מהשעה 18:00 הפגנה בגן הורדים מול הכנסת.

אנא בואו עם שתייה, כובע וחולצה של התנועה הירוקה (יחולקו מספר חולצות בצמתים).


מצורפים קישורים בנוגע למאבק:
1. מצגת חובה לצפייה של איתמר כהן בבלוג הירוקה
http://hayeruka.net/archives/1808
2. אתר מטה המאבק בהפרטת הקרקעות http://adama-not-for-sale.co.il/
3. כתבה בנושא שפורסמה בדה מרקר http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=/ibo/repositories/stories/m1_2000/skira20090716_1100465.xml


לפרטים, תיאום השתתפות בהפגנות וסיוע בהכנות שלטים:
עומרי דינור 054-6734294,
איתי ברק 054-4544654


נתראה בהפגנה,

דמוקרטיה: על אנושיות, יושרה, מקצועיות ומקצוענות

בפוסט הקודם כתבתי קצת על אחריותיות אבל הרגשתי שלא מיציתי.

בויכוח עם חברים לא הצלחתי להגיע להסכמה על הקביעה שאנשי הכנסת והממשלה הם מקצועיים או לא. האם ביבי ובראון בכלל מבינים כלכלה, וטענתי שהם כן. או ליתר דיוק – יודעים כלכלה, אבל מיישמים אותה בצורה שרבים לא מסכימים איתה. השאלה היא כמה מומחים קיימים בכנסת שמנצלים את מומחיותם יותר כדי לעשות למען אנשי שלומם או לביתם מאשר כדי לשרת את האזרח – והתשובה פשוטה כמובן – כל נציג ונציג שאינו מפוקח ואינו מחויב לשקיפות ואחריותיות יעשה את המקסימום שהוא יכול להעלים מעיני הציבור (לבד מכמה נקיי כפיים שניתן לספור בפינצטה, לפחות ככה אנחנו נוטים להאמין).

מקצועיות איננה סגולה לאיכות, כנות, יושרה או כוונות טובות.
מקצוענות איננה סגולה להבנה בתחום בו אתה עוסק.
   

אנחנו צריכים 120 אנשים גם מקצועיים וגם מקצוענים. אנשים שאחד אחד "יצא צדיק" כל אחד בתחומו. כבר נכתב רבות על כמה שקשה למצוא בכל דור אפילו ל"ו צדיקים, אז ברור שק"כ זה יותר קשה (שכן כל המרבה, הרי זה מסובך, אקספונניאצלית).

ולדעתי הצנועה, בפחות מהפכות והוצאה, הבה נקח את 120 הכריזמטים שלנו וראשית נכפה עליהם מקצוענות בכך שנשקיף, נבקר ואם יש צורך נפטר (בחירות הדחה).

בסבב הבא, השקיפות חייבת להציג לעם את ליבם ולא רק את פיהם כדי שיווכחו אם חד הם, או שיש לבחור אנשים מקצועיים יותר במקומם, ואז כמובן נמשיך ונכפה עליהם מקצוענות.

המטרה (האוטופית?) היא ליצור זירה, שבה יש לא רק אור שמש מחטא, אלא גם אלפי מראות, ואין אף פינה בצל. זירה שמושחתים יפחדו לדרוך בה.

(עוד רעיונות על שקיפות ודמוקרטיה משופרת בפוסטים הבאים. תהיה גם תוכנה חופשית, מבטיח! עכשיו אעזוב לרגע טכנולוגיה בצד וחוזר לעקרונות)

הפוסט הזה צומח מדיון ישן שהתחלתי עם "האזרח דרור" אותו הכרתי מהתנועה הירוקה וגם מהתנועה לדמוקרטיה ישירה ואולי חלקכם מכיר מהבלוג שלו. הוא הציע לי דמוקרטיה דינמית כפתרון, אבל בעיני מה שבטוח, 5 מליון ישראלים שרובים נופלים בקטוגיה של צעקנים, מפולגים, מתלהמים, חפיפניקים ו/או קפריזיים, אינם מקצוענים ואינם מקצועיים. ד"ד  רוצה לתת את ההחלטה בידיים של פרלמנט אמורפי ונוזלי ככספית של אלפי ואולי עשרות אלפי נציגים דינאמיים עליהם עוד יותר קשה לכפות פיקוח ושקיפות. הם גם מטרה נעה – עוד לא הספקת ללמוד אחד והופ העם מחר מחליט לתת את 20% מכוח ההצבעה בנושא תרבות לבובליל או לפזר את כוח ההחלטה על התקציב ל5000 איש שונים שלא יוכלו להגיע בינהם להסכם לעולם. עד שתלמד כמה האיש מושחת או לא ומה עברו, הטרנד יתהפך וצריך להתחיל ללמוד ולפקח על מישהו חדש שהאספסוף החליט שהשבוע הוא מלך הכיתה (ולמה לא כל שבוע לתת 40% שליטה בהצבעות משרד החינוך למישהו אחר?). התקשורת המסחרית תחגוג עם זה ותעודד את זה… (טוב, מצטער דרור, הפלגתי בדמיון, חזרה לכדור הארץ. אולי ביום אחר אחזור לדבר על ד"ד).

חבר אחר בתנועה, אולג, רוצה לתת לכולם להצביע על הכל, אבל להגביל את הבחירה בכל שאלה למספר אופציות מצומצם (ומי בוחר מה הן החלופות להצבעה?) ולהפקיע תחומים מסוימים (למשל זכויות אזרח של מיעוטים) מיכולת השליטה של אותו משאל העם, אז מה נשאר מהדמוקרטיה? לאט לאט מצטמצמת שוב לאשליה, כשאתם מבינים שאולי מיהרתם לתת טיפה יותר מדי כוח לפרולטריון, ושהעם האמיתי הוא לפעמים ילד קטן ומפונק ולפעמים איש קשה יום וטרוד שאין לו זמן לכל הפרטים הקטנים; או אז מתחילים להמציא סייגים שרירותיים באשר למה שכן יועלה או לא יועלה להצבעה ציבורית וכמה מצומצם יהיה הפורמט. גיח. אפילו עוד אחד. גיח. הנושא הזה מתחיל להיות בוער, עכשיו שביבי מתחיל לפטפט שוב על משאל עם לגבי הגולן.

דרור: דמוקרטיה השתתפותית – היא דבר שחלק חושבים שהוא שונה מדמוקרטיה ישירה או מעורבת ויש שחושבים שהיא דבר שמכיל אותה. בשהשתתפותית מתייעצים באזרחים אבל הנציגים קובעים.

עד שבא העם ומטאטא אותם על קביעות מוגזמות – לכן אנחנו מדברים על מסלול חקיקה אזרחית, ועל בחירות הדחה. אגדיל ואומר – גם לשמור לעם זכות וטו (אם יש מספיק מעוניינים לדוגמא, להפיל הצעת חוק פרטית או ממשלתית אחרי כל אחת משלושת הקריאות). עדיין אתה חושב שהנציגים קובעים?

אז עוד רעיון להמשך – לחוק שקיבל רוב אבסולוטי במשאל עם (נגיד למשל 51% מכלל הקולות הלא נמנעים בהצבעה שעברה קוורום של 50-70% מבעלי זכות ההצבעה) – יש קדימות על חוק כנסת/ממשלה קודם או עתידי שיתנגש בו, כמו שלחוק רגיל אסור לסתור חוק יסוד, כלומר להוסיף מדף ביניים בין חוקי היסוד לחוקים הרגילים ולהכריז על קומה נוספת בפירמידת החוק. איך זה? כלי חזק ויפה, שראוי לתת אותו כפרס על התנהגות טובה כשהמערכת לעיל תוכיח את עצמה כעובדת. אם נגיע למצב שכלים כאלו מנוצלים בתבונה ולא מוליכים את המדינה לאבדון, אפשר יהיה לשקול עוד התקרבות לאוטופיה של אולג או דרור. אבל קודם לראות שיש בכלל למי להעביר את השליטה – השומרים מחליפים משמרות, אבל עדיין נשארת השאלה: מי ישמור על השומרים וכיצד?

אגב קטן, לגבי מה שעושה כוח השילטון לאנשים ציטטתי לא נכון בפוסט הקודם. זה היה לורד אקטון שכתב את – "הכח נוטה להשחית" ומיד הוסיף כי "אנשים נהדרים הם כמעט תמיד גם אנשים רעים".

אתה באמת חושב שהבעיה של חברי כנסת שסורחים היא בעיה של חינוך שלהם? זה כמו להגיד שצריך לחנך את אנשי המאפיה. חברי הכנסת המושחתים נמצאים שם בגלל שהם מושחתים. אם אם לא היו מושחתים הם לא היו יכולים להיות במקום שהם נמצאים.

נאה דרש! השקיפות, היוזמה/חקיקה הציבורית והאכיפה הציבורית תהיינה לנו כלים לשמור על השומרים (זה מכסה את שאלת הכיצד). לפי זיכרוני – לא נתנו לי לשמור בצבא לפני שעשיתי טירונות ומטווחים, ולא נטשו אותי בעמדת השמירה בלי ביקורות פתע. היום בבית המחוקקים אין חובת טירונות ואין ביקורת. ההבדל בינינו הוא שדעתי היא שחייבים להעביר את כל השומרים בבקו"ם, בט"ר ולבדוק אותם בבותקה מדי פעם, מי שתומך בדמוקרטיה דינמית אומר שצריך לפרק את הצבא ולעודד את כל העם להתנדב למילואים מרצונו הטוב או יותר נכון – כל אחד אמור לרצות לנדב את השכנים האהובים עליו לצאת למילואים ולקחת ליד נשק ליום או חודש או שנה, מתוך אמונה חצי עיוורת שהוא יודע להשתמש בו. יסלחו לי תומכי הדמוקרטיה הדינמית, אבל אינני רואה איך זה יעבוד. "הנה עומד חוק חדש בנושא חינוך להצבעה. אנ'לא מבין בו כלום, אבל שמעון מקומה ג' הוא נהג אוטובוס והיה מסיע ילדים לבי"ס פעם, אז הוא בטח יודע יותר טוב מה נכון" – וזה במקרה הטוב.

בדמוקרטיה דינאמית אנחנו מאפשרים למי שהוא מקצועי יותר לייצג יותר אנשים

ובאותה איבחה אנחנו מאפשרים למי שמושחת יותר לפזר את הכוח לעשות מניפולציות בידיים של יותר אנשי קש שילבינו את השפעתו כמו שהיום חברות קש מלבינות את כספיו. במקום לחפש העברות של מאות אלפים ומליונים מתחת ל120 שולחנות, נצטרך לחפש העברות של מאות או אלפים בודדים מעל וגם מתחת עשרות אלפי שולחנות, ואז לך תוכיח משהו. רבע מהעם יצטרך להתנדב ליחידות בילוש רק כדי לגלות רמזים לקנוניות בספגטי הדינאמי של כובסי-קולות-לשבוע, אנשים ישרים לרוב שרק רצו לסגור את המינוס בבנק או לשלם על הניתוח של הסבתא והופ חזרו להיות אזרח פשוט בלי שום אחות שאין צורך עוד להוכיח את אי קיומה. ניסיתם פעם לשחק Whack-a-Mole? אותו דבר רק עם כמה אלפי חפרפרות חדשות כל שבוע ופטיש מגומי רך במיוחד. בהצלחה.

רוב חברי הכנסת לא מתעניינים בכלל בהיבט המקצועי – כי מה שנמצא אצלם במקום ראשון הם אינטרסים שלהם ושל בני ברית שלהם – לא טובת הציבור. זו בעיני הבעיה העיקרית שדמוקרטיה דינאמית אמורה לפתור.

אז אחזור ללורד אקטון: ח"כים הם אנשים, רובם המוחלט לא יותר מרושעים ממני או ממך, שנחלו כוח שאינם רגילים להתמודד איתו. כמו איש העשירון התחתון שזכה בלוטו ובלי להבין איך סיים שנה אחרי זה בפשיטת רגל – רק שכאן הזכיה תוכננה ונצפתה מראש ועדיין עלולה להעביר אותך על הדעת.

לחברי כנסת ישרים ולחברי כנסת מושחתים יש בסיסי כוח שונים – השני מבוסס על יחסי ציבור , מניפולציות וחלוקת ג'ובים וטובות הנאה. הראשון קשור בעבודה מרובה לשירות הציבור ובהרבה התפשרויות וכו'.

ואיך תבטיח שנציג פרוקסי קיבל בידו כוח של 4000 מנדטים ממצביעים בגלל מקצועיות ו/או מקצוענות ולא בגלל תככנות, נקמנות או שוחד? מה ההבדל בין נציג פרוקסי שכזה וחבר מרכז מושחת של מפלגת "שקר כלשהוא"? איך ד"ד תפתור את זה בדיוק? זה נשמע לי כמו לקחת את שיטת "מרכז הליכוד" ולתת לה גושפנקא ברמה ארצית, רק שעכשיו יהיו הרבה יותר בר-מצוות וחתונות להופיע בהן.

(דעתי האישית חיובית, לאמי יש עסק קייטרינג…)

בכלל לא הבנתי למה יש צורך לפקח על 5 מיליון אזרחים. ומי זה "אנחנו".

כי הם חמישה מליון יצורים אי-רציונאליים שרובם טרודים בבעיות אישיות וצר עולם האינטרסים והמודעות שלהם כנמלה. דיברנו על בעית יעד הצמיחה של 7% ויעד גידול אוכלוסין שאינו קשור למציאות מגבלות המשאבים? איזה עם בציון יאשר חוק הגבלת ילודה במדינה הזו? וזה לא חוק שצריך לעבור עוד עשור, זה דבר שצריך הרי להתחיל להחיל אותו ממחר אם רוצים שתשאר מדינה להציע בה חוקים.

"אנחנו" במקרה הזה הוא המיעוט הקטן, הפסיכי והאלטרואיסטי, אנחנו ה"מי" שבאמת ינסה לשמור על השומרים, לפקח על הנציגים, להעמידם במקומם ולהרים דגלים כדי לעצור שחיתויות. נגיד הייתי מוכן לקחת אחריות משותפת על פיקוח על נציג אחד מתוך 120 חכ"ים ועד כ200-300 אנשי מנהלת משרדים ורשויות, 300 חברי ראשי עיריות, מועצות וסגניהם. אבל מי ייקח על עצמו לרגל אחרי השכנים? ומכאן לשאלה המתבקשת – מי יקח אחריות אישית לבדוק את יושרתו של כל נציג פרוקסי אלמונימי שקיבל, נגיד יותר מ200 מנדטים (מתוך 5M) להשפיע. תחשוב שאנחנו עוברים מעם שסוגר את הקולות שלו בקרן השתלמות לארבע שנים, לעם שמשחק עם הקולות שלו בבורסה כל היום. (אכן, לא קבלני קולות אלא בורסת קולות משוגעת). אעדיף לתת לעם כלים לשים את הכסף בפק"ם חודשי או רבעוני. לא בורסה של יום-יום ודקה-דקה, וגם לא קופת גמל ל15 שנה. משהו הגיוני באמצע שאפשר להתמודד איתו מחד ומספיק נזיל בשביל לעצור אסון אם אין ברירה.
ולמרות כל האמור לעיל, אין לי שום בעיה אם אותו "אנחנו", המיעוט המעונין והנמרץ והאקטיביסטי, רוצה להכניס מפלגה ישירה לכנסת. אם 6 חכ"ים מייצגים 5% מהמצביעים – אותם 5% שרוצים לקחת לידיים את המושכות או להחליט פרטנית מי הפרוקסי שלהם – וששאר 95% מהציבור יעבוד בשיטה ההשתתפותית שנראה ששי, אני ואחרים מעדיפים – אין לי שום בעיה ששתי האופציות יפעלו במקביל. כך כל אזרח יוכל לבחור ולבחון באמת איזה סוג וכמה מעורבות מתאימה לו (ובל תשכח, כמצביע למפלגה ישירה, עדיין יהיו פתוחות לך האופציות החשובות האחרות כמו לכל העם…)

Copyfight 4: "המתרגמים בעם" ועוד כמה מילים על ספרות חופשית, חינם ועדיין רווחית בעידן האלקטרוני

ידידתי גילי כתבה על הבעיה בתרגומים "פיראטיים", ולא בפעם הראשונה, שהרי התופעה בארץ פרצה בגדול עם תרגומים "פיראטיים" של הארי פוטר, רב המכר שהקפיץ את שמה למודעות הקהל הרחב. המגוחך הוא שלא רק המעריצים הצעירים לא מבינים את הקונספט של זכויות מתרגמים, גם אולפני קולנוע ומפיצים לא מבינים אותם (פוסט המשך למתעניינים) למעשה רוב תעשייה לא שמה על מתרגמים, והדבר נכון גם בתוכנה לצערי (אני נמנע מלהזכיר שמות של מעסיקים ומועסקים ספציפיים). למרות הבעיות של העוסקים בתחום, אם אתם מתעניינים, גילי די פתוחה לדסקס נושאים של תרגום, ניסוח ותהליך העבודה.

למי שלא רוצה לנבור לעומק הפוסטים הנ"ל, אני אסכם את זה בקצרה: זה מסובך.

יותר באריכות, הנה תשובתה החיובית ב2007 בפוסט שאלות נפוצות:

12. מה דעתך על תרגום החובבים שהתפרסם ברשת?

המשתתפים נהנים, סביר להניח שהם לומדים מזה הרבה, גם על הארי פוטר וגם על תרגום באופן כללי. אולי אחרי התנסות כזאת לאחדים מהם גם יש הערכה מחודשת לעבודה שלי. יש לחובבים עוד לא מעט ללמוד, אבל הדרך הכי טובה ללמוד היא לעשות בדיוק מה שהם עושים: לנסות את ידם בתרגום. תוכלו לקרוא את תגובתי לתרגום "הארי פוטר והנסיך-חצוי הדם" בכתבה של רותי קרני, שהתפרסמה לפני שנתיים באתר NRG.

לא נראה לי שתרגום החובבים הוא מתחרה רציני למהדורה הרשמית שתצא, וגם אם כן זאת בעיה של הוצאת הספרים ולא שלי. מבחינתי האישית, בגדול, שיהיה למתרגמים בכיף.

מבחינה חוקית, ייתכן שפנים מסויימים של הפעילות הזאת אינם חוקיים, אבל אני לא צד בעניין.

לעומת זאת בפוסט על התרגום לסטפאני מאייר מיוני 2009 היא מודה שיש לה כבר ספקות בענין. היא מסכימה עם דעת "מחנה דוקטורוב" שזו מתנה ליחס"צ, והיא גם מסכימה שאין מנוס מכך שזו עברה על החוק, ובכל זאת היא חושבת שזו טעות של בית ההוצאה לתבוע את המעריצים. מסובך, כאמור.

המכה שלכאורה סוגרת את הגולל על טיעוני הפוסט היא הההחלטה האישית והקיצונית של מאייר. אחרי שהודלפה בזדון טיוטא של הספר לרשת היא הודיעה שפשוט איננה מתכוונת לסיים ולפרסם את הספר. במקום זה היא בחרה לפרסם את טיוטת הספר האחרונה רשמית אצלה באתר, אבל בכל זאת לא להביאה לדפוס, עם התירוץ המורמוני שהקוראים שרוצים לקרוא בכ"ז את הספר-שלא-יפורסם "לא רגישו שהם מוותרים על משהו בגלל שהם רוצים להשאר ישרים". חינוכי? מֶה… אפקטיבי? לדעתי לא. סתם פאסיבי-אגרסיבי, ויש מי שיאמר "פולני", כי לי זה נשמע כמו "שיהיה לכם לתרופות".

הצעד הזה לא לגמרי ברור לי. כנראה שהיא עושה מספיק כסף משאר הסדרה ומתמלוגים על הסרט, שהיא יכולה להחליט שהיא קוברת את המשך העבודה על הספר (והסדרה כולה?) במקום להוציא אותו אפילו במהדורה קטנה ואולי להיות מאוד מופתעת לטובה. אבל הרי עוד בטרם דלף הספר, לא היתה לה בעיה לפרסם את הפרק הראשון אצלה באתר כקידום המכירות. כאן השאלה שעוברת כחוט דק, וקשה מאוד עד בלתי אפשרי לתת לה תשובה אובייקטיבית, או לבחון אותה אמפירית. האמונה של מו"לים ואולפני סרטים היא שמותר לשחרר טיזרים, אבל האם פרסום הספר או הסרט במלואו (אלקטרונית ובחינם) תורם או מפריע למכירות?

על כל פנים, מאייר לא הפסיקה לכתוב לחלוטין, חס וחלילה… היא עברה לכתוב מד"ב למבוגרים (קריא – יש סקס בספר). זה מחבר אותי חזרה לקורי דוקטורוב ולשאלת ההפצה – קורי טוען בלהט שהוא וכל חבריו לענף כתיבת המדע הבדיוני מאוד הרוויחו ממעבר לפרסום ברשיון החצי-פתוח של CC-by-nc-sa ודומיו. הוא טוען שלפחות בתחום הצר של מד"ב, הסכנה הגדולה ביותר לסופר היא לא שיעתיקו את ספריו אלא שלא ידעו עליהם, או שלא יכתבו עליהם סיפורי סלאש ופאנפיק. הוא ממש מרגיש שהוא יותר שלם עם עצמו מוסרית כשהוא מפרסם את ספריו ברשיון פתוח (אולי עזרה העובדה שהוא התחיל את חייו כאיש סיסטם של מערכות תוכנה חופשית, וכתב את סיפור הפאנפיק הראשון בחייו בגיל בר מצווה).

שאלה קשה לחובבי התיקון הראשון לחוקה האמריקנית אם ככה, האם זכות הביטוי וזכויות היוצרים בתחרות? גם ככה אנחנו יודעים כמה קשה ליצור פארודיה חוקית וכמה קל להוריד אותה, אפילו אם כתבו עליה בהערכה בניו-יורק טיימז. כמה מאמץ וכסף משקיעים המפיצים ובעלי האינטרסים לתבוע ולהוקיע את מעריצי היצירות? הרי לא מדובר כאן בדוכני הקסטות והדיסקים הבלתי חוקיים שבתחנות המרכזיות ושוק עכו. כולנו שמענו את סיפור נאפסטר ומטאליקה עשרות פעמים, ורוב הקוראים כאן מכירים את האלבומים החופשיים שהפיק, הפיץ וגם הרוויח עליהם טרנט רנזור מNIN.

כמו שרמזתי בחלק השני של הסדרה, ההיסטוריה של בחישת תעשיית הבידור בקלחת הקנין הרוחני עשירה בדוגמאות. אני ממליץ בחום על עוד תוכנית נהדרת של רשות השידור הקנדית, דיון בענין זכויות על רעיונות ויצירות, שהיא כולה מקבץ רעיונות וראיונות מרתקים. אני מאוד אוהב את זה שרשויות שידור מפיצות ידע והפקות בחינם, הגדילה לעשות רשות השידור הנורבגית שמפיצה בעזרת טורנטים. מתי רוממה? אצלנו התכניות ברמה מעליבה לשכל האנושי וניתנות להורדה רק לשבוע… מה הם מפחדים שיקרה? יגנבו את התכנית העקומה שהופקה (תיאורטית) מכספי משלם המיסים וידפקו עליה עוד קופה? אם אנחנו משלמים אגרה אז למה התכנים אינם שלנו?

(אגב, פוסט מספר 700! ווהו!)

תוספת מאוחרת ל14 באוגוסט: אנשים פסיכיים.
אידאולוגיה? אינני יודע. עדיף ללמד אנשים אנגלית, לעזאזל 🙂