שגעון הפסח 1

הרגע קיבלתי טלפון מיקב אמפורה. כלקוח ותיק הציעו לי את מבחר יינות היקב בהנחה (המחיר שתקבלו אם תבקרו ביקב, אבל עם משלוחה עד הבית). לא מעט מחברי ומשתחתי התלהבו במוני מהרייטון רד בבקבוקי ה375מל, ונראה שעוד 4 ארגזים כאלו ייקנו.

איפה במקום אחר בעולם נותן יקב לא כשר ×”× ×—×” על יין לא כשר לקונה אתאיסט רק בגלל ×—×’ יהודי דתי? 🙂

הדברים שאני לא מספיק לכתוב עליהם

(מתנצל על הקפצת הפוסט, זיי פרנק שינה מאגר לתוכניותיו הישנות משום מה)
נושאים שבא לי לפתוח עליהם דיון ואני לא מגיע לכתוב עליהם אפילו חצי פוסט. דוחה ודוחה מקוצר זמן. למשל האיי-פון של אפל, מכשיר נז"ק שגם מנגן ואפילו מתחבר לרשתות סלולאריות בתור פיצ'ר צדדי, אחרי שאפילו סטיבן קולבר הביע את מורת רוחו מהצעדים האחרונים של אפל, אחרי המכתב של סטיב ג'ובס, יש לי מה להגיד קצת בנושא ואני לא מגיע לזה.
להמשיך לקרוא הדברים שאני לא מספיק לכתוב עליהם

טיפקס לוחצים לאירופאים על הכפתורים

לא ראיתי הרבה מלל על הבחירה בשיר של טיפקס בבלוגים שאני מבקר בהם. הישראלים כנראה כבר שוכחים את האירווויזיון, ובצדק, כי זו תחרות מגוחכת למדי, אף אחד לא שם עליה באירופה, וגם אצלנו זה לא כבוד גדול להבחר להופיע שם. מלבד יוצאי דופן שבמיעוט, רשות השידור היתה שולחת מדי שנה זמרים מתחילים או זנוחים מקצוות מפת הבידור, ולטס פייס איט, גם טיפקס מאז "דיסקו מנאייק" זה לא מה שהיה פעם.

במקרה באותו ערב זיפזפתי. באמת שניסיתי לראות את השירים המתחרים אבל הקדם היה השנה מזבלה של ממש. 4 שירים שפוזרו בסודיות בשעתיים או שלוש של מלל חסר תוחלת, ראיונות עם טולדנו וכל מני שטויות. לבסוף במקרה עברתי ברגע הנכון לשלב ספירת הקולות. קטע מביך של נטלי עטיה שלא יודעת לקרוא הוראות במאי בשידור חי (כי אין כסף למנחים בערוץ 1), קטע מביך של עוד מקבץ חסויות (כי אין פרסומות בערוץ 1. אנחנו ערוץ ממלכתי, אנחנו רק מקבלים חסויות), קטע מביך של אבשלום קור (כי אין בדרנים בערוץ 1), קטע חביב של ניספחת התרבות הפינית (מפתיע! לא מביך במיוחד), קטע מביך של חיקוי קובי אוז ע"י מריאנו בארץ נהדרת (כי אין תוכנית בידור בערוץ 1), קטע "מותח" עד כדי מביך של "ההצבעה".

לבסוף נבחר שיר בשם "פוש דה באטן", שבו קובי מנסה למתוח את הרשיון היצירתי שלו מעבר לגבולות המקובל, ולערב סגנונות ומקצבים שקופצים מרוק 4/4 לשאנסון, לפיוז'ן 5/4 צפון אפריקאי (או שמא היה זה 7/8? מרוב רעש של תותחי קונפטי שחנק את הלהקה אי אפשר היה לשמוע). הפואנטה של השיר: העולם מלא בטרור מפחיד, אנחנו רוצים לחיות בשקט עם ציוצי הציפורים, אבל "הוא הולך ללחוץ על הכפתור".

כמובן שהביקורות יתחילו בקרוב, סנונית ראשונה שבינתיים נתקלתי בה היא דווקא באתר חדשות טכנולוגיה בריטי, ותגובות הקוראים ארסיות למדי. מצחיק ועצוב לקרוא מה כותבים עלינו אנשים שאמורים להיות אינטיליגנטיים. ההסברה שלנו על הפנים 🙁

קנאות דתית

עוד פוסט בסדרת "הסכנות הטמונות ב…".

היום לפני 12 שנה בדיוק איבדתי חבר. את ירון בלום הכרתי בערך שנה לפני, דרך הBBS שהרצתי באותה התקופה או אולי דרך חבר משותף. הכרנו אולי שנה אבל הוא היה לחבר הכי טוב די מהר. הוא היה גיטריסט טוב ותוכניתן מעולה, אבל בעיקר אדם שקט ורגוע. סמל וצוק לשני אחיו הקטנים ומעולם לא הרים את קולו. ילד שלא רואים אם לא מחפשים, צנוע כזה. גם לא התעקש של מחשבים בממר"מ או משהו, וקיבל להיות אפסנאי נשקיה בחור הזה שנקרא שא-נור.
להמשיך לקרוא קנאות דתית

The Key(note) Master

בשניות אלו ממש מספר סטיב ג'ובס בסאן פרנסיסקו על הניסים והנפלאות שתשפוך קופרטינו על מעריציה בשבועות הקרובים. אין וובקאסט, לא בוידאו ואפילו לא באודיו. האלטרנטיבה היא MacOSrumors אבל גם השרת המיוחד שהם הקצו לטובת הענין קרס או סתם בלתי זמין לי (רק שרת אחד?!)
להמשיך לקרוא The Key(note) Master

איפה החמסה שלי? טפו!

מסתבר שהוותיקן מינה קדוש פטרון לאינטרנט ויש גם תפילת הגולש ואני אפילו לא ידעתי – איזדור הקדוש מסביליה מעטר עקב כך חלון מקסים בדטה-סנטר של בוסטון קולג'.
איזדור הקדוש מסביליה, פטרון האינטרנט