מדובר רק במארז שלו, שבמקום פלאסטיק מיוצר מביו-פולימר שמבוסס על פיכסה שמופק בתעשיית התירס אחרי שגמרו להפיק ממנו שמן, ביו-דיזל, סירופ-פרוקטוז-עשיר שמחורר את שיניהם של בני הנוער בארה"ב וגורם להם לחשוב שהקולה הישראלית יותר טעימה. כן, מסתבר שיש סיבה למה תירס טועם כמו פלאסטיק. כתבתי כבר על ההתקלות הקודמת שלי בחומר הזה, מה שגורם לי לתהות – האם הלפטופ נמס תחת עבודה קשה? או שתופעת ההינדנבוק פשוט עלולה להפוך לנו בוקר אחד את הנייד לכדור פופקורן באמצע הכנת המצגת להנהלת החברה. תשכחו מ"הכלב אכל לי את המחברת", מגיע דור "השיעורים שלי הפכו לפופקורן".
עוד פואנטה חשובה, זה עדיין לא אומר שאפשר לזרוק את הלאפטופ לפח בסוף חייו. עדיין חייבים להפטר מהסוללות ושאר האלקטרוניקה בצורות מיוחדות. אנשים לא מודעים זורקים לפח מחשבים ישנים והם מטפטפים ליתיום, כספית ושאר מטעמים למי התהום שלנו. מאותה הסיבה, אני ממליץ גם לא לטגן את האלקטרוניקה המשומשת שלכם, למרות הפיתוי האדיר. אדי כספית זה לא משהו.
פוג'יטסו, אנא העירו אותי כשתפתחו אלקטרוניקה ירוקה עד הסוף. כזו שאפשר לזרוק לבלנדר, לטחון((לא מכניס כאן לינק לwill it blend על העיקרון!)) ולפזר לצמחים בגינה כקומפוסט.
מחקר על גנאולוגיה של איילההזכיר לי, שמזמן חשבתי לשלוח דגימת רוק למבצע המיפוי העולמי. בעזרת ניתוח הDNA שלי מצד האבא ומצד האמא יכולים לנתח מקורות אתניים יותר מדויקים, הורשה של תכונות או מחלות גנטיות, ולהבין קצת יותר את מסלולי הנדידה של עמים למשל. במקביל, הכסף שעולה הבדיקה שלך משמש גם להמשך מחקר רפואי בעזרת הDNA ואתה תורם לבריאות העולמית. הלינק לעיל מסביר בצורה מצוינת על מה נחקר ולמה זה עוזר, ומפנה גם ללינקים של כמה אתרים שמוכרים את השירות הזה בעולם. קריאה מעניינת.
פיליפ שטארק הוא מעצב מוכשר ומסתבר גם כסטנדאפיסט מענין, גם כשהוא לא בשפה הביתית שלו. בכנס TED האחרון ממרץ הוא נתן את הקטע הבא. לא על עיצוב, אלא "למה עיצוב". הוא משרטט באנגלית רצוצה ומצחיקה את מקומינו בסולם האבולוציה לדעתו, מה המין האנושי צריך לעשות כדי שיהיה פה מעניין, ואיפה חלקו הקטן בענין.
בהרצאה סטארק (שטארק?) טוען שלמרות שאולי אין לנו שליטה על האבולוציה הגופנית שלנו ב100%, זה יקרה בקרוב, וממילא כולנו מוטנטים ברצף האבולוציה מהדורות שעברו לדורות שיבואו, וחשוב שנהיה כולנו מוטאנטים טובים ונבנה כלים טובים לדורות הבאים שיוכלו להמציא את העתיד שלנו מחדש. כרגע המין האנושי כפי שאני רואה את זה מחולק לשליש שמנסה רק לשרוד (ולא לגמרי באשמתו), שני שלישים כמעט שמנסים להנות (אם זה בצורה הבסיסית של לעבוד ולבזבז כסף ואם זה בהרגשה הטובה שאלוהים אוהב את איך שהם מתנהגים), וחתך קטן, פחות מ5% שבאמת יוצר, חוקר, מפתח אמנות ומדע ומנסה לקדם את המין האנושי, אם מאלטרואיזם וסקרנות ואם בשביל להפעיל את השריר היצירתי ככה סתם. לאחרונה אני מנסה לחפש את השריר היצירתי הזה שאבד לי. אני לא מתנהג כמו מוטנט טוב – מצטער פיליפ! וצריך לעשות משהו בנידון.
הוא לא נגע בכלל בנושא שימור הסביבה וכדור הארץ לדור הבא, אבל בשבילי זה מתקשר. ידידי רם און התיחס פעם ועוד פעם לבעיות ההתחממות הגלובלית שלא ברור עד עכשיו אם יש בהן אמת או שמא זו מחזוריות רגילה של הכוכבון שלנו. המועמדים הכי מעניינים במירוץ הנשיאות בארה"ב כרגע מחזיקים בדעות כמעט הפוכות בנושא (ויתקן אותי שי, המומחה שלי למערכת הבחירות האמריקנית, אבל נדמה לי שרון פול הליברטאר רוצה לשחרר דווקא את המגבלות על שריפתת דלקים). מה שבטוח, לפוליטיקאים יש פתאום מה להגיד בנושא, בניגוד לעבר (או ההווה בפרלמנט הישראלי). קטע הפרודיה הבא מדגים יפה: