הנהגים יחסמו את איילון: "הציבור צריך להתעורר"

Ynet הנהגים יחסמו את איילון: "הציבור צריך להתעורר" – חדשות

מסתבר שביום הכי פקוק בשבוע, הולכים לחסום החל מעוד שעתיים את האיילון. זה לא מופיע בעמוד הראשי בטמקא ונרג', צריך לחפור את זה.

אם עזרתי למישהו לברוח מהפקק הגדול בזמן, אז הבלוג ×”×–×” שווה משהו 🙂

אמנות קונספטואלית

הציור הכי גדול בעולם הוא קו על מפת העולם שעוקב אחרי מזוודה עם GPS ומשדר.

לא, הציור (מגניב ככל שיהיה) לא באמת צויר כי לאיש אין תקציב לטיול הזה. אבל כרעיון הוא מענין (גם אם יותר ברמה של "שיא גינס" יותר מאשר כמעשה אמנות מיוחד כלשהוא). השבוע ניסיתי להסביר למישהו מה היא אמנות קונספטואלית, והדוגמא הכי פשוטה שיכולתי למצוא, היתה של קריסטו איש העטיפות, שבמשך יותר מעשרים שנה רצה לעטוף את בנין הרייכסטאג שבמזרח ברלין. הוא סרטט את זה, תכנן בדיוק איך להעלות את יריעות הבד על המבנה בלי לפגום בו, הציג בתערוכות דגם 1:50 (אם אני זוכר נכון), ועסק בהמון חישובים ותכנונים עם השנים ובירוקרטיה מול מי שיכול היה להשפיע ולגרום לזה לקרות, ואכן ב1995, 24 שנה אחרי שהרעיון עלה, הוא סוף סוף יצא לפועל. העובדה שהוא הציג ציורים יפהפיים בפחם ודגמים בתערוכות על הרעיון של רייכסטאג עטוף מראה שגם כשפריטים מוצגים בתערוכה, הם יכולים להיות מייצגים של מעשה אמנות גדול יותר, כזה שאולי לא קרה או לא יקרה אפילו, בגלל מגבלות תקציב או זמן או חוקי טבע.

מה שבטוח, אמנות קונספטואלית איננה בהכרח רק בראשו של האמן, הרעיון לפעמים מיוצג במעשי אמנות אחרים עד שיצליח להגיע למימוש, אם בכלל. בצורה מסוימת, אפשר להסתכל על הרבה סיפורי מדע בדיוני ולגלות שאפשר לראות בהם למעשה זרעים של רעיון. ג'ין רודנברי סיפר שאחד המניעים החזקים מאחורי החברה האוטופית-משהו שהוא צייר ב"מסע בין כוכבים" היה הרעיון של החדרת מושגים אתאיסטיים-הומניטיים לקהל הרחב, והרי רעיונות פוליטיים ופילוסופיים כמניע לאמנות וכמרכיב בה הם דבר מאוד נפוץ. האם גם זו חתירה לקונספט שאפשר להגדיר אותה כמעשה אמנותי?

…You may say I'm a dreamer,
but I'm not the only one.
I hope some day you'll join us,
and the world will be as one.

A Conceptual-artistic politically utopic song by some dude from that island country

היצירה הקונספטואלית של ריצ'ארד סטאלמן היא עולם של חירויות הפרט, שיתוף ידע, פתיחות ועזרה הדדית (למעשה יסודות ההומניזם). את המעט שהוא יכול לממש בשביל ראיית העולם הזו הוא עשה מהפינה של חופש תוכנה ומידע דרך מאות אלפי שורות הקוד שכתב בשביל פרויקט GNU. ואולי כל אידאולוגיה פוליטית היא באיזשהו מקום יצירה קונספטואלית…

מה היצירה הקונספטואלית שאצלכם בראש?

בום! בום! אומצה אומצה אומצה אומצה, בום!

הפוסט הזה היה צריך לבוא עם כותרת לציון הכיף שבלהיות פיינשמעקר קולינארי, אולי לא אחד שמגיע לאדיקות פודהיסטית, אבל בהחלט מקפיד על חומרים טובים בבית ועל מקומות אוכל איכותיים בחוץ. ולכן אין לי הסבר למה (גררו אותי, נגררתי) הגעתי ל"טעם העיר" אתמול, למרות כל ההכרזות הראשוניות שלי בנושא. לכן הפוסט ההוא נדחה בקצת.

טעם העיר התחיל לפני כמה שנים בתור ארוע קולינארי מצוין, הציגו בו מקומות מהטובים בת"א, מקומות שהקפידו על איכות. אני זוכר צפיפות אבל לא ברמה הזו, אני גם לא זוכר רעש פסיכי כמו שהיה שם השנה או לפני 3 שנים כשהייתי שם בפעם האחרונה. השלטים הכי גדולים היו של תנובה, שטראוס, רד-בול ובמת ריקוד מרכזית של בנק דיסקונט. במת בידור לא ברורה בצד הרביצה עוד דציבלים של הופעות חיות של טררם ומאסטרו צבי כפית, ליד דוכן אדיר של גבינות פיראוס, שזה לא ביתן "רוקדים שבועות עם תנובה" בצדו השני של הדשא שניסה (בהצלחה יתרה!) להלחם בדציבלים של הדאנס עם מוסיקת ריקודי עם ולהרקיד 7.43 אנשים (ספרתי).

את שורת ביתני המסעדות גיליתי לצערי רק לקראת סוף הסיבוב, הם מוצנעים בדרום המתחם. היו כמה שמות מהשורה הראשונה או אולי השורה ה1.5 כמו אודיאון, מאנטה רי, פויקה ואל באבור (שזה אום אל פאחם, לא תל אביב?), היו שם גם מקומות ממוצעים-נחמדים כמו הברוהאוס, סאקורה, וחלק מתחתית הערימה כמו פאפאגאיו וצ'יינה טאון.

בעשרים וחמישה שקלים יכולת לקבל אחד משלושה המבורגרים טריים מעולים של אודיאון או שישיית מאקי אצל איזו סושיה לא מוכרת שהביאה את הסושי מוכן מראש, בארגזים ענקיים ולא נראה שבקירור. ליד כל אלו כמובן שורת הפאסט פוד הענקית, למון-גראס, בורגוס, דים-סאם ומיצי שינקין מעורבבים בכפיפה אחת עם דברים טובים יותר ופחות. כמובן שלא נחסך מקומם של שוקלטייר אחד, מקס ברנר (שכבר לא בדיוק שוקולטייר) ועוד 2-3 עמדות וופל בלגי ופפופרטחס (מה קוראים אותו בארץ פנקייק הולנדי אבל לא עומד באמת בסטנדרט), ודוכנים לא ברורים של הארץ, וואלה, יופלה, וואפל מנעמים(?!). בקיצור ערב רב של "מי שמשלם – שישים דוכן". טעם העיר התחיל בתור משהו שמייצג את הטעם הטוב של העיר תל אביב. מזה שנשאר ×–×” תערובת מסעדות טובות עם גרועות עם דיסקונט ותנובה, ומתל אביב נשאר מעט מאוד, ×›×™ את רוב השטח כיסו דוכני חברות שיווק, ובמות בידור של רד-בול (בום! בום!) לעומת אוכל איכותי כמו פויקה (אומצה! אומצה!).אילוסטרציה - בירה מהבהבת. שוק לכבד ולמוח במקביל הוסיפו על ×–×” פחי זבל ירוקים כל 5 מטר ובכל זאת המון המון המון זבל על הרצפה (נוק, לא ללכת יחפה…). השנה חוץ מהרבה פלאסטיק וקלקר של כלים וכוסות ×—"פ, הגדיל לעשות אחד ממשווקי הבירות וחילק מאגים מנצנצים עם לדים צבעוניים מתחלפים בתחתית כדי שאת האלכוהול ומוסיקת הדאנס המוגזמת ילווה התקף אפילפטי נעים. אנשים זרקו את ×–×” לפח (או על הרצפה!) עם הסוללה בפנים ועוד חומרים שלא באמת צריכים להגיע לזבל הרגיל. אילוסטרציה ->

אז לסיכום, שומר נפשו ירחק. שומר איכות הסביביה שירחק פעמיים. בין הרעש והזבל הסתובבו בעיקר בני עשרה שסיימו את יום הלימודים והציפו את הפארק כי זה כמו קניון רק האוכל יותר זול והמוסיקה מחרישה ותואמת דיסקוטקים, ומה אכפת להם ההלחצות בתורים לכל דוכן אוכל כמו חיות מורעבות בשעת ההאכלה בספארי. כנראה שזה ארוע בשבילם, כי הוא כבר ממש לא בשבילי.

צו איסור חירות לכבוד יום העצמאות

פוקס וגם קלינגער כותבים על הפארסה החמורה החדשה של ×”"דמוקראטיה" הישראלית. אולמרט נתפס סוף סוף באופן מובהק במקרה של קבלת שוחד, את כל הפרטים אפשר לקרוא בעיתונים ברשת, אבל הפרקליטות לא מרשה לי לתת לכם את הלינק אפילו (למרות שבחיפוש קצרצר בגוגל תמצאו שמות ופרטים). התירוץ – "שלא להעכיר לנו את אוירת ×”×—×’".

לראש הממשלה הפלילי שלנו לא נראה שהגיע הזמן לפנות את הכסא.
לפרקליטות לא נראה שאנחנו יודעים לקרוא אנגלית. או להפעיל דפדפן.
לפרקליטות גם קשה לשמוע על חופש עיתונות ודיבור, ועוד ביום העצמאות של המדינה.

כשאני אומר לאנשים שאנחנו לא בדיוק דמוקרטיה, מסתכלים עלי עקום. אין הפרדת רשויות, אין חופש דיבור, אין מנגנוני פיקוח, חוקי הלכה מקובעים בחוק האזרחי ((אפילו את יום העצמאות עצמו אנחנו כמעט ולא חוגגים יותר בתאריכים הנכונים בשביל שלדתיים ×–×” לא יפול בשבת)), יש שחיתות שמשתווה למדינות דרום אמריקניות כמעט. מצד שני הייתי תקוע היום (יום הזיכרון) כמעט שעתיים בחמשת הקילומטרים שבדרך חזרה הביתה מהסופר, ובדרך נזרקו מהמכוניות שלפני 5 סיגריות, CD אחד ועוד חפץ לא מזוהה שהייתי מהמר עליו כחיתול משומש. עמשראל יוצא לעשות קניות ליום העצמאות במקות ללכת לטקסים, לא אכפת לו מנופלים ולא מהצורה של המדינה שלו. הדוניזם נטו (וגם אני בינהם הייתי בסופר…).

יום הביפולאר השנתי שלנו גורם לזה שהקניות לחג דורסות את יום הזיכרון, והוא בתורו הפך ל"היום עם השירים היפים ברדיו" בשביל רוב האזרחים בני 30 ומטה, ואולי גם אנשים בגילי.

אבל בואו לא נעכיר את אווירת החג. יום הולדת שמח לך ישראל המסכנה. אני מקווה שעד שנה הבאה תעבור ממשלת ה"זכאים" מן הארץ, יבוטל גיוס החובה, ואנשים יתפסו יותר פרופורציות על מה מותר ומה אסור, מה חשוב ומה טפל.

יום כדוה"א שמח לכולם!

טוב, נו, לא שמח. כל כך הרבה אנשים מתנכלים לו (לכוכב, לא לתאריך). אנשי תעשיות היופי הם מטרה מצוינת, האייפון של סטיב, הם כולם סיבות מצוינות ללכת ולהקפיא לעצמך את התחת במחאה אמנוצ'יצ'. לא ברור לי אם גרינפיס באמת רוצים לעזור לכוכב או שהאג'נדום שלהם היא אנטי-קורפוריישן ברמה פוליטית ובמסווה של אהבת הסביבה. הקמפיינים שלהם בשנים האחרונות כ"כ מלאים שנאה לחברות במקום הצעות תומכות ובונות, זה פשוט מוזר לחשוב שזה הארגון שנושא את אותו השם כמו האנשים שפעם היו מסכנים את חייהם לעצירת דייגי לוייתנים, למרות שכמעט אין בינהם שום דבר משותף יותר.

צריך אולי גרינפיס חדש…

איך ממחזרים מכונת ייבוש?

בשבוע שעבר ×”×™×” לי את העונש לחזות במנוע של מייבש כביסה נשרף בגלל תכנון לקוי. המנוע נתקע בגלל כמויות לינט מוגזמות שהצטברו בו 8 וקצת שנים במקום להלכד בפילטר, ובמקום אין סיכוי להגיע לראות או לנקות את הזבל שהצטבר. הזמנתי טכנאי תיקונים שלקח 200 ש"×— והודיע לי שאין מה לעשות, הבהמה מתה. לשפץ מנוע ×–×” 750 ש"×—, ולקנות חדש ×–×” 1300-2000 ש"×— ולקבל אחריות. הלכתי על חדש לפי שיטת "אנחנו לא מספיק עשירים כדי לקנות בזול". המכונה הזו עלתה מספיק – בין שיירי הלינט מצאתי גם קרעים של 400 ש"×— תו-זהב מראש השנה שכיבסתי בטעות…

עכשיו יש לי בהמת מתכת ופלאסטיק שאין לי מה לעשות איתה. דיברתי עם סנונית מחזור אבל הם לא לוקחים דברים כאלו גדולים. מישהו יודע מה לעשות עם זה, או שרוצה לקחת מתנה ולשפץ את זה?

אגב עצות לגבי פראמטרים לקניה של מייבש:
* עדיף תוף נירוסטה על פח מגולוון
* 2400W או 2900W לא משנה באמת, לא מפעילים את המכונה בשיא הטמפרטורה והעוצמה אם רוצים שהבגדים יחזיקו מעמד
* מנגנון על חיישן לחות במקום על זמן בלבד עולה לרוב 300-400 ש"ח יותר אבל יאריך את הMTBF של המכונה ואת חוזק הבד של הבגדים שלכם
* לטעמת המוכרת בא.ל.מ. אלקטרולוקס (שחשבתי שהם שוודים) מיוצר באותו מפעל כמו AEG הגרמנית. כמו כל המותגים, יש הרבה מותגים יקרים וזולים שמגיעים מאותו המפעל, ולא חייב להוציא כסף על היקר יותר.

מצאתי משהו במחיר הגיוני וכל הפיצ'רים שרציתי, וזה דבילי ×›×™ בדיוק מתחיל הקיץ. הפתרון הנכון הוא לעבור לארץ עם קיץ נצחי ושמש חמה ונעימה כל היום, והיא ממש כאן מתחת לרגלינו! שדרן רדיו אחד טוען שברור לו לחלוטין שכדור הארץ חלול ויש בפנים שמש מצוינת ואויר נעים ואקיאנוסים גם. הוא ישמח אם תעזרו לו לאסוף 2 מליון דולר (בלבד!) כדי לגלות את העולם ×”×–×” שמדענים מסתירים מאיתנו בעקשנות. אני טמבל, זו באמת השקעה הרבה יותר טובה מאשר לקנות מייבש. חבל שלא ראיתי את ×–×” קודם. המסע ×”"מדעי" ×”×–×” פנימה עדיף על מסעות מפוברקים אחרים. למשל יש לי חבר שרוצה לנסוע לסין… איזה טמבל 🙂


Creative Commons License photo credit: Open-Socket