היתה קהילה? הסתכלות חצי-מבחוץ על תוכנה חופשית וישראלים

לפני כמה חודשים התחלתי להכין פוסט סיכום על אוגוסט פנגווין ושכחתי אותו בתחתית ערימת הטיוטות. לפני יומיים התעורר לחיים הרסס של עמותת המקור כדי להודיע לי בהתראה של שבועיים וסיגריה על האסיפה השנתית של העמותה ונזכרתי בטיוטא הלא גמורה. זה לא לגמרי מפתיע אותי, כי אתר המקור לא מפרסם הרבה דברים. האייטם הקודם היה לגבי מועמדי פרס המקור (אין פוסט על מי זכה בסוף) , לפני זה הודעה על שאורי עידן פותח את משרד W3C בישראל, ולפני זה טיפה ציטוטים של ידיעות ממקורות אחרים. לא ראיתם את ההזמנה לאסיפה? נראה שהרסס של עמוד הבית של המקור פשוט לא מוצג בעמוד הפלאנט. הוא כל כך לא בשימוש שפשוט שכחו אותו.

אין בו אף מילה על הפעילות, לא ההודעה על אוגוסט פנגווין, לא על פועלם (אם יש) של חברי העמותה נגד חוקי המידע והביומטריה השונים הבאים עלינו לרעה… אם העמותה עושה משהו טוב במהלך השנה מלבד ארגון הפנגווין, אין איך לדעת בעצם. אם מציצים לדו"ח השנתי 2007 (למה חיכינו לפרסום עד דצמבר 2008?) נראה כי יש לעמותה כ-14 אלפי שקלים יושבים מחכים למשיח (כנראה נכון לדצמבר 2007, אין לי מושג מה קורה שם עכשיו) וההוצאה היחידה לאורך השנה היתה על הכנס. אם לחפשים באתר יש לינק ל"פעילות ישראלית" אבל אין שם מילה על מה ברשימה מומן או נתמך ע"י כספי העמותה מלבד היותו מוזכר בעמוד.

מה להסיק מזה? מלבד העובדה שלא טורחים מספיק לעדכן את רסס החדשות אני לא בטוח. אולי באמת לא מעדכנים כי אין מה לעדכן. מי שמצפה מהוועד ליזום, נראה שיתאכזב כי הפעילות הצטמצמה לכדי ארגון יום כיף כל אוגוסט. מי שמצפה מהועד לשרת את בקשות הקהילה, הרי שאין מושג אילו שירותים ניתנים לקהילה. לא הלכתי לחפור בארכיוני רשימות התפוצה, אבל השקט באתר ובדו"ח הכספי אומר לי שאין פרויקטים שמחפשים מימון (קשה לי להאמין שיש מבקשים אבל הועד לא נותן, מהיכרותי עם האנשים שם), אז אני מנחש שאנשים פשוט לא ממש פונים לועד בבקשות עזרה. אולי הם לא צריכים עזרה, ואולי פשוט אין מספיק פעילות בארץ בתחום כדי להצדיק עמותה? או שאולי הקהילה היא לא ממש קהילה?

alternative AP08 logo

אז יש או אין קהילה?

ליאור קפלן כתב על מה שהוא מכנה פיצול בקהילת התוכנה החופשית, עבר זמן והדיון שם התקרר. אחרי אוגוסט פנגווין היה גם שוב גל של ביקורות נגד העמותה מתוך ה"קהילה" ואחריו גל של הגנות: דורון, רם און, אורי, ואחרים. עדיין, יש שאלות לגיטימיות.

לא יודע אם מישהו אי פעם עשה ניתוח של מה כוללת הקהילה הזו כיום. יש אחת? שתיים? עשר קליקות קטנות? אם היתה רק אחת, זה היה לפני 12 שנים אולי. הייתי חבר בה אז אבל אני לא מחובר אליה כבר שנים, קצת בגלל שאני פשוט עסוק מדי בשנים האחרונות וקצת בגלל שהיה לי איזשהוא משבר אמון בהתארגנות שלה. מאיזשהוא שלב אחרי שנמחקתי בפעם החמישית מרשימות התפוצה של "המקור" לא טרחתי להרשם יותר, ואין לי שום מושוג מה פעילויות הקהילה והעמותה. לפעמים אני עוד מבליח קצת בlinux-il אבל זו ממש לא "הקהילה", וזה מה שאני רוצה להעביר כאן בעצם.

גלעד הרצה לפני כמה חודשים אצל גיקי המוסך, וטען שזה היה "כמו בפגישות הראשונות של משוגעי לינוקס" רק עם מקרן DLP יקר ויוסי ורדי. הוא הסביר שם שמוצר או רעיון צריכים לסחוף אנשים כדי שיהיה איזה אימוץ לנושא. דורון אופק אף הוא מתלהב מהאסופה והחברתיות שם (חבל שלא באתי!), אבל גם הוא מדבר על הגישה הקיימת בשוק של "יש שם מלא מפתחים בחוץ, אני אזרוק עליהם קצת קוד והם יגמרו את העבודה בשבילי" (הפתעה – ברור שזה לא יעבוד). אנשי התעשיה לא יודעים איך לארגן קהילה למוצר שלהם, ולצערי נראה שאין להם גם קהילה מוגדרת לפנות אליה או במה לעשות את זה עליה.

מתי אנחנו כן קהילה? מיקרוסופט ניסתה ללטף לרגע את הקהילה באוגוסט פנגווין אבל לא העיזה בינתיים ללכת עד הסוף ולשים שם דוכן או להבין מה אנשינו רוצים מהם בעצם, אולי מפחד אחרי כל ההתכתבויות בבלוגים שלפני הכנס. אני חושב שחבל, כי במצב שנוצר, אמיר לא יצר דיאלוג עם הקהל. הוא הספיק להזכיר שתי מילים על שיתוף פעולה ו"הוראה מלמעלה לכל מיקרוסופט לעבוד עם תקנים ציבוריים". הוא לא הספיק להגיד חוץ מזה עוד משפט אחד שלם כי שארית ההרצאה היתה מאבקים עם הקהל, התקפות על הגדרות התחרות של OpenUp, על התנהגות בעייתית בועדות הISO והתאימות-או-לא של סילברלייט על גנו/לינוקס. אם היה ביתן בחוץ אפשר היה לשים שם עוד אדם או שניים שיודעים על מה הם מדברים וליצור איתם דיאלוג. אני לא חושב שהקהל באמת התנהג בצורה שהיתה צריכה להפחיד את מיקרוסופט, אני חושב שהם פיספסו בגדול כשלא שתלו שם דוכן. אני הייתי גם רוצה חולצת מיקרוסופט קלאסית, מאוד אהבתי את הפלייט סימולאטור שלהם על הApple //c הישן והטוב שלי (ג'ס? את שומרת עליו טוב?)

הרגע האחד הזה באוגוסט פנגווין, כשהקהל יורד כמעט כאיש אחד על איש אחד ממיקרוסופט, זה היה אולי הרגע היחיד שנראה כמו איחוד שורות הקהילה שראיתי במשך שנים, וזה עצוב, כי זה לא היה במקום ולא למטרה הנכונה. לטוב ולרע נראה לי שאין כאן קהילה שמרגישה ביחד תחת ארגון גג אחד, לא משתמשת בשירותיו של הועד, ולא ברור לאיפה זה הולך.

לשאלה שכמובן תבוא – אז מה אני אומר פה בעצם? – אני אומר שאי אפשר לצפות מאנשים להתנדב לפעילות ארצית, אין מה לבקר את מי שלא מתנדב, ואין גם מה לבקר את העמותה כשאין לה קהילה מפעילה שמצפה ממנה לייצוג. יש לנו מועדונים איזוריים פעילים עם הרצאות וימי התקנות וכנראה שזה עובד טוב ולרוב האנשים זה מספיק טוב. מצד שני אני מקווה שאנשי הועד החדש ימצאו תוכן לצקת לתוך פעילות העמותה כדי שאנשי המועדונים השונים שנקראים יחד "קהילה" פעם בשנה ידעו שיש להם כתובת לעזרה בשיתופי פעולה. אני מקווה שישמעו יותר על תוכנה ותקנים פתוחים בעיתונים ובממשלה, אני מקווה שהמלים האלו יזרקו גם יותר מפעם אחת בבחירות הקרובות, ולכן בעצם אני אומר למי שלא יהיה בועד הבא – השקיעו נא קצת מאמץ ביחס"צ והסברה אל מחוץ לקהילה. זה יעזור לקידום התוכנה החופשית ובסופו של דבר יכול לקדם את הכלכלה והחברה הישראליות. (ולא, אני לא הולך לתת עצות איך או מה או להתנדב לעשות בעצמי כי אני לא מבין בזה הרבה, וצריך מישהו שטוב בזה)

רעיון תחבורתי דמיוני

אפל, גוגל, אייביאם ומאזדה מקימות קבוצת השקעה, קונים את חלק מהמפעלים ואנשי ההנדסה של שלושת חברות הרכב המתפוררות של דטרוייט, ומייצרים מכשירי תחבורה ירוקים והייטקיים. רכבים ירוקים קטנים, רכבות קלות, רכבות רגילות על אנרגיה חלופית, מונוריילים חשמליים ומי יודע מה עוד, הכול ירוק, בנהיגה אוטומטית בטוחה, נמכר כשרות ולא כמוצר והופך את סיליקון וואלי למבשר העידן הירוק דרך שוק התחבורה החדש, שיתנתק מתעשיית הנפט באבחת סכין.

Green concept car by Joonas Vartola

חלום?

הספאמרים מציגים את עצמם באור יום בלי בושה

איפה הרובה שלי? (אה שיט, אין לי. פציפיסט אדיוט שכמותי)

כלכליסט עסקים קטנים מוחים נגד החוק למניעת דואר זבל
וואלה: מי מתנגד לחוק הספאם?
קלינגר: אני אולי לא מיליונר, אבל אני לפחות לא ספאמר

חוקי אנטיספאם הם אפקטיביים בערך כמו חוקי צנזורת אינטרנט מפולטר. זה חוק קצת ריאקטיבי ולא אקטיבי, כי צריך להוכיח (אני מניח) שמה שקרה לא היה חוקי לפני שאפשר לתבוע את הספאמר. במקרה הכי טוב אפשר לתפוס את הספאמר הישראלי ולנקנק אותו, אבל לך תרדוף אחרי ספאמרים מחו"ל או ישראלים שקונים מהם את השירות.

אני לא יודע מה זה התאחדות בעלי המלאכה והתעשיה, או חברת "המכללה לעסקים" או "התאחדות הסוחרים" אבל אחרי הכתבות לעיל יש לי הרגשה שכל אחד מהם הוא שם מסווה למשווק UCE. הייתי רוצה איזה מחקר מסודר כמה עסקים קטנים באמת מרוויחים מדואר זבל. אני מדבר עכשיו גם על הדוא"ל, וגם על הניירות המעצבנים שתקועים לי יום יום בתיבת הדואר ונזרקים לפח בלי שאקרא אותם, וגם אלו שתוקעים לי מתחת למגבים בחניונים (500 ש"ח קנס לכל עברה אם ירצה איזה פעיל משרד איכות הסביבה לשלוף מצלמה ולכתוב להם דו"ח. מגרש חניה אחד יכול לגרום לאדיוט כזה לפשוט רגל).

יש לי סוד לגלות כאן. הייתי ספאמר נייר. היתה לי חברה שרצתה להקים עסק קונדיטוריה. המוצר היה מאד יקר – עוגות מפוסלות לאירועים מיוחדים. אני חשבתי שפרסום באינטרנט יספיק והמוצר גם עבר מפה לאוזן, אבל היא התעקשה שחייבים להגיע אל האנשים אישית, החדירה של האינטרנט לא מספיק טובה, ולבסוף הלוותי לה למעלה מ10K ש"ח בהמשכים שונים להדפיס פעם 3000, פעם 4000 ופעם 6000 ברושורים כדי שהדואר יחלק אותם (במחירים שערוריתיים) בשכונות ומושבים של אנשים שהיינו רוצים כלקוחות, ומחלקים פרטיים יחלקו אותם יותר בזול בשכונות שמקבלות את הדואר לבית משותף בלובי ולא לתיבת דואר אטומה שאין לנו גישה אליה. מדובר בשוק מאוד רווחי למחלקים, אבל מכל אחת משלושת הנאגלות היקרות האלו (והמחירים בטח עלו מאז 2003) יצאו אולי 5-6 הזמנות בסה"כ (פחות מ10% מעלות השליחה), אבל זה הספיק בשביל להפיח בזוגתי את התקווה ש"הנה זה פועל! חייבים לשלוח עוד נאגלה!". את הכסף הזה, ועוד הרבה ששפכתי על העסק שלה, לא ראיתי חזרה. אני לא מאשים אותה. הרבה עסקים קטנים לא יכולים פשוט להיות גם בעל המלאכה, גם מנהל החשבונות, וגם להבין בשיווק ומכירות. לדעתי זה מה שמונע מהם לשרוד, לא חסימת הגישה לספאם. עסקים קטנים עבדו יפה מאוד לפני האינטרנט.

הפואנטה לדעתי היא שיש איזה 1% או אולי 5% של עסקים שמפרסמים בספאם שזה באמת משתלם להם. הם נופלים על טמבלים שמוכנים לקרוא את דואר הזבל שלהם ולענות להצעות השירותים שלהם, ואלו חוברים למפיצי הספאם עצמם בשביל להרים את קול המחאה המזויפת והמעוותת הזו. שיווק טוב לעסק שלך בא משירות טוב, ממוצר טוב ומתוצאות בשטח, ולא משום שליחה מאסיבית של זבל לאנשים שלא מעוניינים, וחדירה לפרטיות שלהם.

מה שהכי גרוע והכי כואב לי, היא עלות הטיפול בספאם. השרת שלי (בו מתפרסם הבלוג הזה בין השאר, וזה של חנית ועוד כמה אתרים קטנים ובעיקר אתר הצלמים הענק d-spot), פשוט קורס תחת העומס של הספאם. טוב לא ממש קורס, לא נאלצתי לעשות לו איתחול כבר 320 יום, אבל 80% מעבודת המעבד שלו מוקדשת לפילטור ספאם. מדובר בפילטרים כבדים של חיפוש מחרוזות טקסט וביטויים רגולריים על אלפי פריטים בשעה. 5% מהם מצליחים להגיע אל תיבת הדואר שלי וגם זה הרבה, אז אני מפנה את רובם לחשבון הג'מיל שלי שרוצח עוד ועדיין 2-3 הודעות ספאם נשארות לי בתיבה גם שם, ואני מלמד את הג'מיל ידנית על עוד סוגי ספאם.

אבל עכשיו השרת שלי הגיע למצב שאי אפשר לגלוש כראוי לאתרים שעליו. Xeon עם ארבע ליבות והוא לא עומד בזרזיף הודעות טקסט. הציעו לי להגביל את SpamAssassin שישתמש רק בליבה אחת או שתיים, אבל אז גם דואל לגיטימי לא נכנס כי הוא נכשל על timeout או שמצליח להשלח אבל מתייאש מלהמתין לקבלת אישור, והשרתים הרחוקים שולחים שוב ושוב. יש ימים שאבא שלי מקבל 20 העתקים של אותה הודעה לגיטימית בגלל עומס כזה, וזה כשפילטר הספאם עובד על כל 4 הליבות. לפעמים זה דו"ז עצמו, ולפעמים זו ערימת bounces שפירושה שהספאמרים שוב שולחים דו"ז מהדומיין שלי ואני חוטף את ההחזרות (backscatter). אני די מיואש. אולי להעביר את כולם לגוגל וזהו? אולי לקנות שירותי אנטיספאם מנזק בינלאומי או מישהו אחר? נגמרים לי הרעיונות. הספאמרים פיסית תוקעים את שרתי האינטרנט, הפרסומות שלהם ממילא נזרקות לפח, אין לי איך להצדיק את מה שהם מבקשים מאטיאס בשום צורה.

בתור בעל עסק קטן, שהשרת שלו קורס מספאם, אני מתחנן שיפסיקו. איחוד תעשיית הספאם, המכללה לעסקים וכל שאר הזבלנים – עשו בבקשה שיפסיק! אני לא רוצה ויאגרה, אני לא רוצה גם ספאם ממשה הסנדלר ואפילו לא חנות מיצים טבעיים אורגניים מהמושב ליד. אין אף מוצר שמצדיק ספאם. נקודה.

הנהגים יחסמו את איילון: "הציבור צריך להתעורר"

Ynet הנהגים יחסמו את איילון: "הציבור צריך להתעורר" – חדשות

מסתבר שביום הכי פקוק בשבוע, הולכים לחסום החל מעוד שעתיים את האיילון. זה לא מופיע בעמוד הראשי בטמקא ונרג', צריך לחפור את זה.

אם עזרתי למישהו לברוח מהפקק הגדול בזמן, אז הבלוג הזה שווה משהו 🙂

אמנות קונספטואלית

הציור הכי גדול בעולם הוא קו על מפת העולם שעוקב אחרי מזוודה עם GPS ומשדר.

לא, הציור (מגניב ככל שיהיה) לא באמת צויר כי לאיש אין תקציב לטיול הזה. אבל כרעיון הוא מענין (גם אם יותר ברמה של "שיא גינס" יותר מאשר כמעשה אמנות מיוחד כלשהוא). השבוע ניסיתי להסביר למישהו מה היא אמנות קונספטואלית, והדוגמא הכי פשוטה שיכולתי למצוא, היתה של קריסטו איש העטיפות, שבמשך יותר מעשרים שנה רצה לעטוף את בנין הרייכסטאג שבמזרח ברלין. הוא סרטט את זה, תכנן בדיוק איך להעלות את יריעות הבד על המבנה בלי לפגום בו, הציג בתערוכות דגם 1:50 (אם אני זוכר נכון), ועסק בהמון חישובים ותכנונים עם השנים ובירוקרטיה מול מי שיכול היה להשפיע ולגרום לזה לקרות, ואכן ב1995, 24 שנה אחרי שהרעיון עלה, הוא סוף סוף יצא לפועל. העובדה שהוא הציג ציורים יפהפיים בפחם ודגמים בתערוכות על הרעיון של רייכסטאג עטוף מראה שגם כשפריטים מוצגים בתערוכה, הם יכולים להיות מייצגים של מעשה אמנות גדול יותר, כזה שאולי לא קרה או לא יקרה אפילו, בגלל מגבלות תקציב או זמן או חוקי טבע.

מה שבטוח, אמנות קונספטואלית איננה בהכרח רק בראשו של האמן, הרעיון לפעמים מיוצג במעשי אמנות אחרים עד שיצליח להגיע למימוש, אם בכלל. בצורה מסוימת, אפשר להסתכל על הרבה סיפורי מדע בדיוני ולגלות שאפשר לראות בהם למעשה זרעים של רעיון. ג'ין רודנברי סיפר שאחד המניעים החזקים מאחורי החברה האוטופית-משהו שהוא צייר ב"מסע בין כוכבים" היה הרעיון של החדרת מושגים אתאיסטיים-הומניטיים לקהל הרחב, והרי רעיונות פוליטיים ופילוסופיים כמניע לאמנות וכמרכיב בה הם דבר מאוד נפוץ. האם גם זו חתירה לקונספט שאפשר להגדיר אותה כמעשה אמנותי?

…You may say I'm a dreamer,
but I'm not the only one.
I hope some day you'll join us,
and the world will be as one.

A Conceptual-artistic politically utopic song by some dude from that island country

היצירה הקונספטואלית של ריצ'ארד סטאלמן היא עולם של חירויות הפרט, שיתוף ידע, פתיחות ועזרה הדדית (למעשה יסודות ההומניזם). את המעט שהוא יכול לממש בשביל ראיית העולם הזו הוא עשה מהפינה של חופש תוכנה ומידע דרך מאות אלפי שורות הקוד שכתב בשביל פרויקט GNU. ואולי כל אידאולוגיה פוליטית היא באיזשהו מקום יצירה קונספטואלית…

מה היצירה הקונספטואלית שאצלכם בראש?

בום! בום! אומצה אומצה אומצה אומצה, בום!

הפוסט הזה היה צריך לבוא עם כותרת לציון הכיף שבלהיות פיינשמעקר קולינארי, אולי לא אחד שמגיע לאדיקות פודהיסטית, אבל בהחלט מקפיד על חומרים טובים בבית ועל מקומות אוכל איכותיים בחוץ. ולכן אין לי הסבר למה (גררו אותי, נגררתי) הגעתי ל"טעם העיר" אתמול, למרות כל ההכרזות הראשוניות שלי בנושא. לכן הפוסט ההוא נדחה בקצת.

טעם העיר התחיל לפני כמה שנים בתור ארוע קולינארי מצוין, הציגו בו מקומות מהטובים בת"א, מקומות שהקפידו על איכות. אני זוכר צפיפות אבל לא ברמה הזו, אני גם לא זוכר רעש פסיכי כמו שהיה שם השנה או לפני 3 שנים כשהייתי שם בפעם האחרונה. השלטים הכי גדולים היו של תנובה, שטראוס, רד-בול ובמת ריקוד מרכזית של בנק דיסקונט. במת בידור לא ברורה בצד הרביצה עוד דציבלים של הופעות חיות של טררם ומאסטרו צבי כפית, ליד דוכן אדיר של גבינות פיראוס, שזה לא ביתן "רוקדים שבועות עם תנובה" בצדו השני של הדשא שניסה (בהצלחה יתרה!) להלחם בדציבלים של הדאנס עם מוסיקת ריקודי עם ולהרקיד 7.43 אנשים (ספרתי).

את שורת ביתני המסעדות גיליתי לצערי רק לקראת סוף הסיבוב, הם מוצנעים בדרום המתחם. היו כמה שמות מהשורה הראשונה או אולי השורה ה1.5 כמו אודיאון, מאנטה רי, פויקה ואל באבור (שזה אום אל פאחם, לא תל אביב?), היו שם גם מקומות ממוצעים-נחמדים כמו הברוהאוס, סאקורה, וחלק מתחתית הערימה כמו פאפאגאיו וצ'יינה טאון.

בעשרים וחמישה שקלים יכולת לקבל אחד משלושה המבורגרים טריים מעולים של אודיאון או שישיית מאקי אצל איזו סושיה לא מוכרת שהביאה את הסושי מוכן מראש, בארגזים ענקיים ולא נראה שבקירור. ליד כל אלו כמובן שורת הפאסט פוד הענקית, למון-גראס, בורגוס, דים-סאם ומיצי שינקין מעורבבים בכפיפה אחת עם דברים טובים יותר ופחות. כמובן שלא נחסך מקומם של שוקלטייר אחד, מקס ברנר (שכבר לא בדיוק שוקולטייר) ועוד 2-3 עמדות וופל בלגי ופפופרטחס (מה קוראים אותו בארץ פנקייק הולנדי אבל לא עומד באמת בסטנדרט), ודוכנים לא ברורים של הארץ, וואלה, יופלה, וואפל מנעמים(?!). בקיצור ערב רב של "מי שמשלם – שישים דוכן". טעם העיר התחיל בתור משהו שמייצג את הטעם הטוב של העיר תל אביב. מזה שנשאר זה תערובת מסעדות טובות עם גרועות עם דיסקונט ותנובה, ומתל אביב נשאר מעט מאוד, כי את רוב השטח כיסו דוכני חברות שיווק, ובמות בידור של רד-בול (בום! בום!) לעומת אוכל איכותי כמו פויקה (אומצה! אומצה!).אילוסטרציה - בירה מהבהבת. שוק לכבד ולמוח במקביל הוסיפו על זה פחי זבל ירוקים כל 5 מטר ובכל זאת המון המון המון זבל על הרצפה (נוק, לא ללכת יחפה…). השנה חוץ מהרבה פלאסטיק וקלקר של כלים וכוסות ח"פ, הגדיל לעשות אחד ממשווקי הבירות וחילק מאגים מנצנצים עם לדים צבעוניים מתחלפים בתחתית כדי שאת האלכוהול ומוסיקת הדאנס המוגזמת ילווה התקף אפילפטי נעים. אנשים זרקו את זה לפח (או על הרצפה!) עם הסוללה בפנים ועוד חומרים שלא באמת צריכים להגיע לזבל הרגיל. אילוסטרציה ->

אז לסיכום, שומר נפשו ירחק. שומר איכות הסביביה שירחק פעמיים. בין הרעש והזבל הסתובבו בעיקר בני עשרה שסיימו את יום הלימודים והציפו את הפארק כי זה כמו קניון רק האוכל יותר זול והמוסיקה מחרישה ותואמת דיסקוטקים, ומה אכפת להם ההלחצות בתורים לכל דוכן אוכל כמו חיות מורעבות בשעת ההאכלה בספארי. כנראה שזה ארוע בשבילם, כי הוא כבר ממש לא בשבילי.