פחות ופחות משקפיים

פעם לא היו לי משקפיים. ואז צה"ל תקע אותי לשלוש שנים מול מסכים מטושטשים של מסופי VT של דיגיטל. צה"ל היה מוכן לממן לי 60 ש"ח על מסגרת ואז עם משכורת צה"לית קניתי את המשקפיים הכי זולות שהיו בחנות. פלסטיק בגרושים שנראה כמו זוג טלוויזיות מבחיל. אבל אז לא ידעתי מה זה בנות, אז לא חשבתי להוציא יותר.

את יציאתי לאזרחות חגגתי עם מסגרת חדשה – עדיין טלוויזיות אבל יותר קטנות.
להמשיך לקרוא פחות ופחות משקפיים

לפעמים החיים נמשכים יותר מדי

Kurt Vonnegut dies at 84 | The Register
קורט וונגוט המסכן ניסה כבר להתאבד בעבר (לפחות פעם אחת שפורסם עליה בציבור). הוא אף פעם לא השתקף כאדם מאושר מהספרים שלו שקראתי, ואכן ספרו האחרון שכתב אותו אחרי שכבר הכריז שפרש פעמיים או שלוש נכתב בעיקר מתוך התמרמרות קשה על הנשיא בוש. הוא אצלי כאן על המדף ועוד לא קראתי אותו. שמו "אדם ללא מדינה" (אל תשאלו אותי אם תורגם כי אין לי מושג) ורק מהכותרת אפשר להבין שהוא לא מאושר ממה שבוש והרפובליקנים עשו מארה"ב בשנים האחרונות. לנו אין אפילו חוקה לדרוך עליה, יש רק כמה חוקי יסוד שגם הם לא משהו, ובעיקר חבורה של מושחתים שמזכירים לנו כל פעם את הקשר המעיק של הון ושרלטון.

וונגוט אמר פעם בהומור המריר שלו שהוא רוצה לתבוע את יצרני הסיגריות ששנים מבטיחים לו מוות ומחלות על כל חפיסה אבל עוד לא מקיימים. אני מאחל לעצמי התקף לב קצר ולענין לפני שהגוף ומצב הרוח יתחילו להדרדר. סתם בזבוז שנים וכסף למרוח את הגסיסה הבלתי נמנעת, כשיגמרו הימים האופטימיים של החיים (או לחלופין, שלא אאבד את האופטימיות :-))

לאילת ובחזרה

פיהוק
– "אתה ×¢×™×™×£?"
– "למה, יש לאמא שלך פטנט אחר?"

5 שעות באוטו לא חייב להיות סבל, הרצנו קטעים, התפעלנו מנופים, ×”×™×™×’'ינקס וטומפולרי. צריך לדעת עם מי לנסוע, וצריך לדעת מה לחפש. עד סוף השבוע האחרון לא ממש אהבתי את אילת, אבל עכשיו אני רואה אותה שונה 🙂
להמשיך לקרוא לאילת ובחזרה

היסטוריה, בעסה וניתוח השתלה

פעם פעם היה לי מחשב עובד. מה צריך צעיר נמרץ בימינו מלבד מסך, מקלדת ועכבר, עליו יוכל לגלוש, לענות לדואר, לצפות בסרטים ומדי פעם לכתוב עבודה לאוניברסיטה? אז, בתחילת המאה, היה לי מחשב חזק וגיבור עם שני מעבדי פנטיום 2 350מ"ה שעשה כל מה שרציתי ועוד קצת. הוא הריץ אז מנדרייק (לימים מנדריבה). ולאותם ימים, ותהי לי נערה, אשר מדי פעם הייתה לוחצת אותי להעביר את מערכתי לדביאן. "עוד תראה עוד תראה כמה טוב יהיה בגרסא, בגרסא הבאה!", אבל אני עייפתי באותם הימים מעיסוק במחשבים, והמחשבה על נטישת הRPMים החמימים לטובת טריטוריות חדשות המצריכות יום לימודים ארוך התישה אותי מראש.
ויהי היום, ותצא הנערה מחיי (ברוך הSHELL), ויעברו עוד כמה חודשים ואחתום עם שותף לדירה. שחר זוכר איך עוד התלוננתי והתבכיינתי שנמאס לי מכל המחשבים ואני רוצה להחליף מקצוע, אבל אז בא השטן להשטין על דרכי, ובוקר אחד (יענו 4 בבוקר בלי שינה) הצלחתי למחוק לעצמי את /etc/ באבחת אצבע לא זהירה, וכל יום המעבר של שחר בערך, ישבתי והתקנתי לראשונה דביאן וניסיתי בלימוד עצמי לגרום לו לפעול כראוי (למה לא מותקן less בברירת המחדל לכל הרוחות?) ושחר הצביע ואמר לחבריו "והוא עוד אמר לי שהוא לא גיק ונמאס לו ממחשבים. חע!".

אבל ×–×” ×”×™×” סיפור אהבה מוצלח, עברתי ולא הסתכלתי עוד לאחור. חשבתי שהגעתי אל המנוחה והנחלה. אך החיים אכזריים, וביום שבו ליאו ואורנוס מצאו את עצמן תקועות ביחד בבית השלישי עם סרטן באופק, נשבר בי נים, ×›×™ אחרי כמה שנות צילום חובב הבנתי כמה דברים שמאז לא השתנו –

  • אם אני רוצה תוצאות מקצועיות בלי שעות של חדר חושך צריך לעבור למחשב
  • אם אני רוצה כלי עבודה רציניים, לינוקס היא לא אופציה כרגע
  • אם אני לא רוצה לחיות באוברדראפט אני צריך לקנות מכונת חלונות ולא מקינטוש.

בצר לי בלעתי את כבודי וקניתי מכונת חלונות חזקה ואראה כי טוב. הלינוקס הישן שודרג טיפה עם השנים וממשיך לשרת את קבצי, דואלי, חיבור ביתי לעולם, אבל כבר לא יצלח להריץ סביבה גראפית ולשמור על מהירויות התגובה להן התרגלתי במרוצת.

והנה ×”×’×™×¢×” נקודת מפנה נוספת בסיפור. כבר 8 חודשים לערך שאני עובד אצל חברת קוד פתוח ומערכות לינוקס על שולחן העבודה שלי בכל אשר אפנה, ונזכרתי כמה אני מרגיש שם יותר בבית. לפני יומיים נתקע לי מחשב החלונות ומחשבת שחזור כל ההתקנות מביאה לי את החלאסטרה. בעודני דוחה את המחשבה אני עובד כאן על הלינוקס הישן והטוב, מתגרד בכל גופי מהאיטיות (מדובר כרגע בזוג מעבדי פנטיום 3 500 Katmai אימתניים לתקופתם – 512K מטמון לכל אחד, אבל רק 256MB זכרון…). וסופר את האופציות…

  • להתקין מחדש את החלונות על מחשב האתלון64 החדש יותר?
  • להעביר את הלינוקס לאתלון ולפתור את בעית החלונות ביום אחר, על חומרה חדשה?
  • לנקות מאבק מפלצת ששוכבת לי כאן עם זוג מעבדי XEON3-800 וגיגה זכרון כדי לשפר בקצת את המצב באופן זמני ללינוקס ולתקן את החלונות ביום אחר?

אני עייף רק מלהתחיל את המחשבה על התהליך.. מה אתם אומרים?

תסתכל איך אתה נוהג!

אף אחד מחברי חובבי המכוניות לא תיקן אותי כשכתבתי "מייבאך" בהיסח הדעת לפני כמה שבועות. מייבאך נוחות ומגיעות למהירויות כביש מהירות אבל הן לא בוגאטי. המכונית הפסיכית המדוברת היתה הבוגאטי ויירון. חתיכת הנדסה מטורפת, ומנוע עבודת יד(???) שמרכיבים את אחת מיצירות המופת של ההנדסה הצרפתית. בבריטניה נקנו רק 12 כאלו, אבל רק 11 כרגע על הכביש. למה? ובכן, אם היתה לכם מכונית ממש ממש יקרה. עולה נגיד שמונה מליון שקלים ועוד טיפה. הייתם סומכים על מישהו מאחורי ההגה? ונגיד שאתם סוכנות השכרת רכב, הייתם קונים כזה אוטו בשביל להשכיר אותו לאיזה משוגע? נראה שזה המצב. בעל חברת השכרה שילם עליה 925,000 פאונד, וכשהיתה בת שבוע השכיר אותה לאיזה פוץ תמורת 20,000 פאונד ליום. אותו האדיוט רצה לראות עד כמה אפשר להתעמר בחוקי הפיסיקה, ולקח סיבוב חד ב160 קמ"ש במקום שמוגבל ל60 קמ"ש, וביום רטוב. במהירויות כאלו הויירון לא מתהפכת, אבל היא יוצאת משליטה, דופקת כמה פירואטים חינניים, מתנגשת בווקסהול מסכנה עם אישה הריונית בחודש שביעי (מצבה טוב!) , עפה לתוך תעלה בעומק מטר ונעצרת בחינם הודות לרוח ההתנדבות האדיבה של כמה עצים נחמדים.

רבים טוענים שזו אחת מתאונות הדרכים היקרות בהיסטוריה, לפחות מבחינת עלות התיקון יחסית לכמות הנזק אני מסכים שזה עצוב. במיוחד שעדיין לא ברור אם ינצל המנוע, ואם הביטוח יהיה מוכן לשלם. מעניין מה ההשתתפות העצמית של הנהג במקרה כזה!

הדיווח כאן. אכן תמונות קשות.