קטגוריה: החיים

פוסטים מהורהרים על חיי ועל דברים שלא נכנסים בקטגוריות האחרות

פורסם ב

הנה, אבנר, במיוחד בשבילך!

קיבלתי תלונות שאני לא מעדכן מספיק.

א. קפוץ לי.

ב. הנה סיפור אורנג' קטן להתחיל איתו את השבוע…

פעם פעם חשבתי שדור שלישי זה מגניב. זה היה בדצמבר 2005 ולקחתי לשבוע נוקיה 6680, אבל האיטיות והבאגים של הסימביאן הביאו לי את החורפה וביטלתי את העסקה. לפני שבועיים גיליתי שאני ממשיך לשלם חבילת גלישה חודשית לדור שלישי למרות שאין לי מכשיר מתאים ולמרות שדרשתי לא להשתייך לאחת עוד כשקניתי את המכשיר. שיחה לאורנג' סדרה את זה מאוד מהר (למרות שבאמצע ניסו למכור לי חבילת GPRS למרות שברור שאינני גולש) ואכן השבוע קיבלתי זיכוי בחשבון החדש. זיכוי של 425 ש"ח, בלי ריבית. שאלתי אותם מה נהיה ואמרו לי שזה מה שיש, אבל לא ניסיתי להתווכח, כי היה שם ענין אחר. החשבון הגיע בדואר רשום ואילץ אותי לכתת רגלי לדואר, ואז בתוכו מצאתי גם הודעה חביבה שהודיעה לי כי "מחיר שליחת SMS עודכן ל39אג' פלוס מע"ם". לא "התייקר" או "הוזל" אלא "עודכן". במקרה אני זוכר שהוא עלה קודם 3 אגורות פחות. כסף פיצי אבל מה אכפת לי לשאול מה הסיפור?

– "למה התייקר?"
– "זו פעם ראשונה שאורנג' מייקרת!"
– "אבל למה? הרי העלויות השוליות של הפעלת הרשת שלכם יורדות כל הזמן!"
– "אדוני תאמין לי שאנחנו אף פעם לא מעלים. תבדוק אצל סלקום ופלאפון כל הזמן מעלים!"
– "אבל אני לא לקוח שלהם, אני לקוח שלכם. אם את אומרת לי שהם כל הזמן מעלים ולכן לכם מגיע אז את אומרת שאתם קארטל…"
– "חס וחלילה אדוני אנחנו לא קארטל!"
– "אז חזרה לשאלה המקורית שלי – למה עלה המחיר?"
– "אני יכולה להציע לך חבילת SMS במחיר מיוחד ואז זה יהיה לך יותר זול, רק 20 אג' ומע"ם למשלוחה"
– "כן, אבל כמה קבוע לחודש"
– "רק 9.90…"
(חישבנו ויצא שאני משלם בקושי שני שקלים פחות על כמות הSMS הממוצעת שלי)
– "אבל זה עדיין יהיה מאוד יקר"
– "לא נכון אדוני! זה מאוד זול"
– "כשאני שולח SMS זה 100 בייט בממוצע, נגיד 1000 ביט בעיגול למעלה, חד פעמי. כשאני מדבר איתך זמן אוויר זה 1500 ביט לכל שניה."
– "אדוני, אבל זה יקר!"
– "לא, זה עולה לכם פחות משבריר אגורה אבל אתם לוקחים לי כמו שיחת אוויר של 5 דקות שלמות. אתם…."
– "ממש לא! ממש לא!"
– "אני משלם 79 אגורות ומע"ם ל10 דקות שיחה, או 39 אגורות ומע"ם לSMS של 15 מילים. זה הגיוני?"
– "אבל אדוני, זה המחיר, וכל הרשתות מעלות…"
– "אבל אני לא לקוח של כל הרשתות, אני לקוח שלכם!"

וככה זה המשיך, בסוף לקחתי את ה"חבילת SMS" למרות שהיא לא ממש מוזילה, לפחות אחשוב פחות לפני כל SMS.

תאמינו לי, קהל המסמסים אוכל אותה בגדול לדעתי. מצד שני זו קונספירציה כלל עולמית של כל המפעילים הסלולאריים… אז מי אנחנו אזובי בקיר שנוציא מהם הנחה אמיתית?

פורסם ב

עוד מעט זה בא, מריחים באוויר…

הילדים יעלמו מעזריאלי ואפשר יהיה לאכול צהריים.

הסדרות החביבות עלי יחזרו לטלוויזיה (The IT crowed פתחו עונה שניה בדיוק וRobot Chicken כבר בעונה השלישית).

החמסין יגמר.

הטיול לסקוטלנד יתחיל.

שני הלקוחות הגדולים שלי יסיימו את תהליך השחרור ותתחיל תקופה רגועה יותר של המצאה רגועה במקום תיקונים בלחץ (כרגע המוצא היחידי הוא לכתוב את הערות הקומיט לCVS בצורת הייקו).

ואולי אני אצלם,
ואולי אני אספיק גם לפרסם משהו,
ואולי אני אחזור לכל החיפושים שהפסקתי באמצע (בת זוג, קריירה חלופית, השפיות שלי, קונה לאוטו, מטרות בחיים, תבנית נורמאלית לבלוג…),
ואולי אני אלמד שכשאומרים "אולי" הרבה, אף פעם לא מגיעים לשם.

אז אני מרים כוס וירטואלית לכל מי שרוצה להחליף עבודה או שהעבודה רוצה להחליף אותו (אתם יודעים מי אתם :-), אבל גם לכל מי שמאושר מהמקום בו הוא נמצא כמו דג במים ולכל מי שמגשים לעצמו חלום או מגדל לעצמו תחביב.

לחיים!

פורסם ב

מישהו מחפש מכונית?

איך שכחתי שיש לי בלוג? לפני כמעט חודש נחתה עלי הזדמנות מיוחדת לקנות מכונית, לא התכוונתי לקנות אחת כרגע, אבל יצא טוב, אז לקחתי. המכונית הקודמת אבל – לא נמכרת במחירון שלה. ירדתי מ20K ל15K בלבד ואני מפרסם אותה אם ככה גם כאן:

דיהאטסו אפלאוז 1996, 260K קילומטר, מנוע בן כ80K קילומטר, מטופלת קבוע, הוחלפה כבר רצועת טיימינג, ארבעת הבלמים (דיסקים וסוליות) וארבעת הצמיגים חדשים בני כ5K קילומטר, חסכונית להחריד (12-14 ק"מ לליטר עם ובלי מזגן), ואני משאיר בה את הרדיודיסק-MP3. יש לה שאסי נקי ורק כיפופי פח קטנים ושפשופי פגוש ישנים שירשתי עוד מידיים קודמות.

עדכון: לכל מי ששאלו אותי, פרטים ששכחתי:
מנוע 1600
הילוכים אוטומטיים
הצבע כמו שרואים ירוק כהה מטאלי, פה ושם יש קילופים בהם הציפוי הפלאסטי המבריק "מטאלי" שמעל הצבע נסדק מזקנה, אבל הצבע תקין.
טסט לחצי שנה.
מה עוד? 🙂 שאלו, קוראי, ונענה.

דאיהאטסו קדימה
דאיהאטסו אחורה

פורסם ב

כמה אייטמים מרצפת חדר החדשות

כמה שאני עסוק… אוך! לא יוצא לי להציץ בגרגרן הרססים שלי, אלא אם באיחור ניכר. הנה כמה אייטמים שצדו את עיני ולא יודע כמה שמו לב אליהם…

* גוגל עשו ללקוחות שלהם "ויברח" וכיבו את השאלטר על הסרטים שמכרו עד היום אונליין. אם אין שרת DRM אי אפשר להקרין והלקוחות לפחות פוצו במעין זיכוי קטן של מה ששילמו על הסרטים האלו. אם רשימת המעוצבנים של לקוחות ITUNES לא היתה מספיק ארוכה, קיבלנו עוד הוכחה שDRM זה רע.

* הרב יעקב אריאל של ישיבת "בית אל" מצטרף לדעת הרב דב ליאור מקרית ארבע בפסיקתו לפני חצי שנה שמותר להולך רגל לחצות באדום בשבת וחג "כשאין סכנה". כמה פעמים הייתי במרכז ירושליים בערבי שישי ללא תאורות רחוב באמצע קינג ג'ורג' (הפסקת חשמל או חסכון בתקציב העירייה?), וכמעת דרסתי חרד בקפוטה שחורה וללא מחזירי אור שהלך בהתרסה במרכז המסלול? לא סופר כבר. "ונשמרתם לנפשותיכם מאוד מאוד" לא תופס כבר כמו פעם.

* אחלה דרך להתחיל את חיי הנישואין: זוג שהתחתן באופקים "דפק מסיבה" יקרה של כ180 אלף ש"ח. למרות שמצד הכלה הגיעו יותר אורחים סוכם מראש (בחוזה חתום!) שהורי החתן ישלמו למעלה משני-שליש מחיר הארוע (כנראה יש להם יותר בבנק). בסוף המסיבה שמו הורי החתן את הכסף ביד מעלי האולם אבל הורי הכלה דפקו ברז. לטענתם הם התנגדו כל הזמן לנישואין וטענו ש"השידוך השפיל אותם". גם אני הייתי מרגיש מושפל אם ביתי הייתה מתחתנת למישפחה עשירה משלי ומזמין למעלה ממספר האורחים שלהם ולא משלם על זה. באמת לא בסדר. במשפט הציגו את החוזה ותמונות של אב הכלה המאושר רוקד ומנשק את אבי החתן מאושר. השופט פסק לאידיוט לשלם להורי החתן 66 אלף ש"ח במקום ה50 שממילא היה חייב לפי החוזה. אני בתור הכלה הייתי מנתק ומכחיש כל קשר עם זוג הורים כזה מטומטם ורשע. פשוט מדהים.

* המערכת המוניטרית של סקונד לייף מתפוררת. מישהו מופתע? אפילו בעולם אידאלי בלי נכים ומקרים סוציאליים, צבא, מערכת משפט וחינוך – קפיטליזם טהור פשוט לא עובד 🙂

* המחזמר "אבניו Q" תורגם לעברית והשבוע החלו החזרות בבית לסין, בין המשתתפים עידן אלתרמן ומיכל ינאי.

פורסם ב

הומלסים בעזריאלי

בעזריאלי מתקפת הנוער בעיצומה. אין לילדים האלו בית? בעיקר ילדות בגילאי 10-17 מסתובבות כאן בקניון ברמות שונות של אחוזי כיסוי גוף מסתובבות ו"עושות שופינג". כאילו שבבית גדלים להם עצי כסף בחצר.

היום עליתי על מעלית בקומה מינוס 2 בחניון לכיוון הלובי בקומה 0. המעלית בדיוק עלתה מקומה מינוס 3 (קומת חניון של מנויים בלבד), והיו בה שתי נערות בסביבות 14 ונראה שהיה זה מסען הראשון במעלית:

– "הי, המעלית הזאת רק יורדת!" (להזכירכם בנקודה זו, 80% מהמעלית הוא קיר זכוכית ואפשר לראות מצוין אם אתה עולה או יורד)
– "לא נכון, הרגע עלינו, את לא רואה? זה מינוס אחד!" (לא נכון, היינו במינוס שתיים. זה היה על הקיר ממול המעלית, בתצוגת הLEDים מעל הדלת ועל עמודי הבטון בחניון שנשקפו דרך קירות הזכוכית)
– "את בטוחה?"
– "כן כן, אנחנו פשוט עברנו בכל התחנות"
– "נו די, בואי נרד!" (המעלית בדיוק עצרה במינוס 1)
– "לא רגע נו חכי, כאן זה רק החניון"
– "אה.." (מסתכלת בכיוון הקיר השקוף) "בואנה, זה עושה לי כאב ראש"
– "גם לי יש כאב בטן"

בשלב הזה ירדתי מהמעלית. אין לי מילים.

פורסם ב

"מה אתה שותק?"

כי אין לי מה להגיד.
כי אני עובד הרבה ונח מעט.
כי אני לא מהאנשים שממלאים את הבלוג שלהם בפוסטים ריקים עד שתחזור המוזה כי אני מפחד שיעזבו אותי הקוראים או משהו…
אולי גם כי אני במצב רוח מוזר שכזה וכל פעם שבא לי לכתוב על משהו זה יוצא ביקורת שלילית ולא לענין.

עוד מעט יגמר הקיץ, ואני בטוח שבחו"ל יהיה מלא על מה לכתוב 🙂