הפתעה מתוקה

קפצתי הערב עם לישה ויעל (אקא קומנדו ראיונות קריקטור) לבקר אצל חברת משחקים סלולאריים קטנה בהתהוות בשם 3V Games השוכנים להם בלופט תעשייתי חביב ברחוב חור עלום שם: "חפץ חיים 8" בתל אביב. בכניסה לבנין חיפשתי את השם על תיבות הדואר אבל מצאתי משהו אחר. בין משרדי ארכיטקטים ועורכי דין היתה מדבקה טריה "החגיגה של באבט". כבר הייתי בטוח שכהרגלם של הישראלים מישהו כבר נתקל במותג הירושלמי הותיק והחליט להיות לא מקורי, אבל הצצה שניה גילתה מתחת את שמה של נילי. הופ! מה היה הסיכוי להתקל בזה בטעות? שנים מאז שעזבתי את ירושלים, אני עוד זוכר את החור-בקיר שמימנו הנפיקה נילי שחיתויות ואפלים טעימות בקצב של שד טאסמני מצויר לפני כמעט 20 שנה, ואחרי כן את ההתרחבות הקטנה אבל ברוכה לכיכר ציון שאותה גם יעל זכרה מאוד לטובה…

עלינו לראיין את יהונתן ויעל, היה ראיון חמוד (הציצו בטיוב) על החזון שלהם, על איך זה להתגלות ע"י משתמשים בAppStore, ועל מה שמסתמן שדרוש כדי להשאר ולהצליח שם. אחרי כן צורפנו לסשן Rock Band סוער (עד שכאבו לי האצבעות, מה שקורה יותר מדי בקלות לאחרונה) ובפעם הראשונה בחיי שיחקתי בתפקיד גיבור גיטרות ואח"כ גם כמתופף, ויצאו לי תוצאות לא רעות (אני חושב) בתור מתחיל צעיר. אני יכול להבין למה זה ממכר, אבל זה רק גרם לי להתגעגע לתופים האמתיים שפעם ניגנתי עליהם. יסלחו לי MTV אבל אני לא רץ לקנות לי סט קונטרולרים לבית מחר (גם אין לי טלוויזיה בגודל מספק, או מקרן…)


(לא אנחנו! אילוסטרציה: ארבעה מכורים בסשן 4.5 שעות)

אחרי הראיון קפצנו לראות הכצעקתה, ואכן – נילי עמדה מאחורי הבר (יש כיסאות בערך ל12 אנשים בכל המקום, בר ופינות ישיבה), המטבח עוד לא בנוי לחלוטין, השירותים יותקנו סופית רק עוד יומיים, אפילו המחירים עוד לא סופיים, אבל כבר אפשר לשתות את השוקו החם עם הקצפת, ואת אותם הואפלים המסורתיים, ועם אותן כמויות סוכר וחמאה שנילי מקווה שתל-אביביות יהיו מוכנות לטעום, למרות שהפחידו אותה חברים שבתל אביב נשים סופרות קלוריות בכל כפית. אני חושב שהם הגזימו, ונראה שנילי מסכימה איתי, כי עובדה שהמקום בסוף פתוח, והמתכונים המסורתיים נשארו והם נפלאים כרגיל. אכלנו אחד בריבת חלב, אחד בקרם-פרש וקינמון ואחד עם שמנת חמוצה ורסק תפוחים עם קינמון. הם נאכלו כל כך מהר ששכחתי לצלם, תצטרכו להסתפק בחתיכת ואפל "ריק" בתור דוגמן 🙂

נילי טוענת שהיא רוצה להתחיל לאט, ושיווק פה-לאוזן מספיק לה. אההה… ובכן בלוג למאה קוראי רסס זה לא בדיוק פה לאוזן, אבל הנה שתי האגורות שלי: החגיגה של באבט פתוחה בהרצה, הכתובת היא כאמור חפץ חיים 8 בתל אביב (חוצים את גשר מוזס, יגאל אלון ואחרי שלושה בלוקים פנייה ימינה). בינתיים יהיה פתוח ימים א' ב' ד' ה' ורק 21:00-01:00, ויתווספו שעות וימים ככל שתעלה הדרישה.

אז עם מוצר בן שבועיים ומסעדונת ואפלים בת יומיים, בפוסט מתוק זה אני "סוגר" 600 פוסטים כאן בבלוג! לילה טוב לכולם!

על פרטיות וביומטריה בישראל

לבקשת חברים, אני מרכז כמה פוסטים בנושאי החוקים הבאים עלינו לרעה מהחודשים האחרונים:

קלינגר » שקר כלשהו | תעודות זהות חכמות ושלטון החוק וגם הקמת מאגר ביומטרי עשויה לפגוע בסחר החוץ של מדינת ישראל, ואחד על האח הגדול צריך להתפטר | משטרת ישראל צריכה להוכיח שהיא יודעת להשתמש בטכנולוגיות מידע.
עדכון: גם אחד על איך המדינה עושה מכולנו כוכבי ריאליטי.

לשכת עו"ד » מאגר ביומטרי יפגע קשות בפרטיות, גם באתר הלשכה וגם עוד התייחסות.

מיכה שפיר » הכשלון של US-VISIT

דורון אופק » [1984] טביעת האצבע מטביעה לי את החופש .., וגם על המאגר הביומטרי של משרד התחבורה. ואחד על תחזיות בריחת המאגר הביומטרי לידי החיזבאללה.

אפי פוקס » חוק זיהוי ביומטרי: מה שלא דוברר (מפחיד במיוחד, מדגים כמה קל לעבוד על מדידות ביומטריות)

ניצן » מי מפחד מהאח הגדול?

עמרי » Legacy of Omlet

עדו קנר » כמה מילים על חוק הזיהוי החדש

שחר אילן » על הקלות הבלתי נסבלת של הגישה לפנקס הבוחרים.

אנונימוס כלשהוא » מה לענות שאומרים לך שרק פושעים צריכים לפחד מהמאגר הביומטרי בתשובה לברכה שמשווה בין תיוג ביומטרי וסירוס(?!).

(אם פיספסתי משהו שווה, תנו צעקה)

רוצח האייפונים ממאונטן וויו

האם הגיע סופו של האייפון? ניב קלדרון טוען שכן. אני מחכה שהאבק ישקע ויתהדק היטב לפני שאביע דעה בעד ונגד הג'יפון (יש לבטא מלרע) או אחליט אם לקנות אחד. בינתיים יש רק דגם אחד של HTC בשוק, קיוויתי שלקראת הקריצמס יצאו הרבה יותר יצרנים עם אנדרואידים אבל עברו כמעט שלושה חודשים ובינתיים שקט מופתי. לא ברור גם אם היציאה המהירה של HTC היתה לטובתם, קראתי כמה תלונות על איכות חומרה בעייתית אבל קשה לקבל מידע מאוזן, אם המוצר אכן פזיז וחצי מבושל או שאלו פשוט חובבי גאדג'טים שימצאו פגם בכל דבר.למישהו יש אחד כזה כבר בארץ?

בינתיים עבר עוד גל הדף על הבורסות, בחירות אמריקניות, והווב עבר להתעסק בדברים אחרים, הג'יפון נעלם לגמרי מהכותרות, ואין לי מושג אם זה טוב או רע 🙂 הניחוש והתקווה שלי: המערכת הזאת תשטח את השוק, נראה איך סוניאריקסון יתמודדו ישירות ראש בראש עם יצרנים סיניים זולים, ואיך נוקיה יאלצו לבלוע צפרדע גדולה עם העיכוב של פתיחת סימביאן ולצאת עם טלפונים שיריצו אנדרואיד או יתמכו בשתי המערכות. זה אומר גם שהרבה יצרנים יתמקדו במחיר החומרה ולא רק בשיתופי פעולה עם ספקים ונעילת קושחה. כבר היום HTC נמכר ב$400 בלבד ללא נעילה והגבלות כדי לעודד מפתחים, ואני מאמין שאנחנו צפויים לראות גל של חומרות שיתנו בעצם את רמת הפתיחות של אופנמוקו (אני מקווה!). יהיה מעניין, רק נשאר לקוות שהכלכלה תתייצב ויהיה לנו את הכסף לקנות אחד מהם…

כלכלת השטחים

לפני כמה חודשים מפעל מולטילוק (מנעולי פלדלת לפני שנמכר לחברה שוודית) הודיע שיוכנס לתוך הקו הירוק. תמיד היתה אצלי בבית השאלה האם לקנות תוצרת השטחים (באופן מובהק, אני תמיד נמנעתי מלקנות דברים כמו ירקות גוש קטיף ויין מחברון למשל), אבל כאן היה מדובר במפעל שהעסיק המון תושבי גדה, וההחלטה השוודית הזאת קצת תמוהה, כי היא פוגעת במקומות עבודה של תושבים שאינם מתנחלים. יש את המשחק העדין כאן של איפה עובר הקו הדק בין תעשיה שמנצלת את הכיבוש ותעשיה שמועילה לכבושים ומרגיעה את השטח. אני יושב כאן וקשה לי להחליט מה עושים בתחום האפור של שקלים ישראליים שמושקעים בשטחים. כמה אחוז מהרווח או ממקומות העבודה או המשכורות צריך להגיע לידיים של תושבי הגדה הפלסטיניים כדי שמפעל שם יהיה לגיטימי בעיני? אני לא יודע לתת תשובה מוחלטת.

הנושא עולה בצורה הפוכה השבוע בכותרות, הבנקים בעזה רעבים למזומנים, ישראל מחזיקה אצלה סכומי מליונים של שקלים שאינם שלה, ואמורים לעבור לעזה. בגלל סתירות אתיות ברורות הבנקים מהססים להעביר אותם, למרות ההסכמים וההוראות הממשלתיות. הבנקים מצד אחד מצווים ע"י האו"ם והנגיד פישר להעביר תרומות בינלאומיות לעזה, ומצד שני הם פותחים את עצמם לתביעות מצד נפגעי טרור, משפחת שליט וגורמים אחרים שטוענים (לא בלי בסיס) שהכסף הזה רק מעשיר את החמאס וסביר שישמש יותר את מאגרי הנשק מאשר עזרה הומניטארית. עזה היום הרי עדיין אוטונומיה שתלויה בישראל, הם משתמשים בשקלים, אספקת חשמל של חח"י, מים של מקורות, וכל יבוא ויצוא חייב לעבור דרכנו, כולל מזון, ציוד רפואי, דלק, רכבים וכולי. ברור שיש כאן סתירה רצינית בין מצב המלחמה לבין המחויבות החוקית והאתית לדאוג לרווחת חיי האנשים, המחויבות שלנו בפני האו"ם והרשות הפלסטינית שבחרה בחמאס באופן פחות-או-יותר דמוקרטי אחרי שנחתמו איתנו כל ההסכמים הנ"ל.

לא ברור לי לחלוטין למה לישראל יש ענין שעזה והגדה יהיו חייבים להמשיך להשתמש בשקלים בתור המטבע הרשמי. אני לא כלכלן, אני בטוח שיש לזה הסבר הגיוני. בינתיים כיוון שזה המטבע שבו הם משתמשים ואנחנו יושבים להם על הצינור, כמו שאנחנו חונקים להם את אספקת החשמל והמים, אנחנו מצד אחד מחריפים כך את הבעיות ההומניטריות ויוצרים לנו אויבים, ומצד שני אם הכסף הזה עובר פנימה אנחנו לא יכולים לשלוט למה הוא ישמש, וזה הטיעון שמככב בדעת הקהל – אסור לנו לממן מנגנוני טרור וכולי. הענין הוא שהכסף שמועבר לשם הוא לא כספים של ישראל או משלם המיסים, אלו כספים שאינם שלנו שאנחנו אמורים להעביר ומסרבים מטעמים אתיים, אבל בעסקים כמו בעסקים – אם אתה לא מתנהג בהגינות, איך אתה מצפה שישקלו להתנהג איתך בהגינות. כל עיכוב וגרירה פירושם שאנחנו מאבדים עוד ממעט פעילי השלום שעוד היו בעזה, ומצד שני כל עיכוב מצד החמאס בקידום החזרת גלעד שליט או מסירת מידע על שלומו גורמים לרובנו לאבד בהם אמון שאי פעם תהיה כאן נורמאליזציה. לפעמים נראה שהחמאס רוצה רק בלאגן לצורך בלאגן, ולא לצורך עצמאות. כל פעולה שלא ננקוט תביא אותנו לנקודת lose-lose אחרת. איך אפשר לגרום לעזתים במצב כזה להפוך חזרה את השלטון למשהו שפוי שיאפשר לנו לעזור להם?

לא, אני לא דואג שהחמאס ישתמש בכסף הזה לקניית נשק. לא נראה לי שהשטרות האלו יעניינו את מי שמבריח להם נשק וחומרי גלם דרך גבול מצריים. למבריחים הם יכולים לשלם בדולרים מהכספות בשווייץ. אנחנו יכולים להעביר להם שווה-ערך של הכסף הזה באוכל, ציוד רפואי ושאר מצרכים דרושים שאי אפשר לייצר מהם נשק, אבל כרגע עניין מצוקת המזומנים משמעו שאין העברת משכורות, בנקים נסגרים ולאנשים אין כוח קניה. כשהכלכלה נעצרת אנשים סובלים, ואנשים שסובלים מאבדים אמון וסבלנות והופכים להיות יותר קיצוניים. אין לנו שום הבטחה שהכסף ישאר ביד החמאס ולא יועבר לתשלום לעובדים ויעיר את הכלכלה, יכול להיות שהוא יטופטף לשוק בזרזיף שם כדי ליצור רושם ששוב ישראל מתעללת באוכלוסיה שם מרחוק, אבל מה האלטרנטיבה? ומצד שני אני לא מבין מה מונע מהחמאס להדפיס בעצמו כסף כדי לשחרר את צנורות הכלכלה שם, כסף שהערבונות שלו הם הכספות שלו בחו"ל, במקום להיות תלוי בשטרות של שקלים? האם יש כאן בעיה מסחרית-כלכלית או שמא זו עוד דרך לעשות מכת יח"צנות על גב ישראל?

המון סימני שאלה, ומהתקשורת אני לא מצליח להבין את הכל. מישהו מסוגל להסביר לי את זה?

שבעה דברים שלא ידעתם עליי

שרביטים כבר מזמן לא באופנה חשבתי, ופתאום נחת עלי אחד מכיוון יוחאי: "שבעה דברים שלא ידעתם עליי". לקחת? לא לקחת? נו, ננסה… הבעיה שכתבתי כבר פעם פוסט כזה וקשה לי לחשוב על דברים חדשים שהשתנו מאז 🙂

  • כמו יוחאי, השם שלי כבר מציף את גוגל, אם מקלידים בגוגל סאג'סט "עירא" השם שלי כבר מופיע בתור האפשרות השניה. יש יתרונות אולי להיות בעל שם ייחודי כזה 🙂
  • אני מכור לגוגל רידר. אחרי חודשים שפחדתי להציץ על כפתור "טרנדז" נשברתי וגיליתי שאני רשום ל380 פידים. נשבעתי לקצץ בחומרה והחלטתי שזה יהיה שבוע של ניתוקים ואכן הרגתי הרבה מהם, אבל אחרי שבוע גיליתי שאני מנוי ל420. הנושא יעלה בפגישה הבאה שלי עם הפסיכיאטר.
  • למרות שצחקו המון על השם שלי כשהייתי קטן והשתמשו בו כדי להקניט אותי אני מעולם לא שנאתי אותו או האשמתי אותי בצרות שלי 🙂
  • אני עדיין לא יודע לרכב על אופניים.
  • הלחינו וביצעו שיר שכתבתי פעם בטלוויזיה.
  • שני שרתי הלינוקס הראשונים בכנסת הותקנו על ידי ב1996.
  • פעם יצא לי לתקן במהלך השירות הצבאי מסוף על השולחן של רבין בלשכת שר הבטחון בקריה, וברגע לא מפוקס ומאוד לא טיפוסי של התרגשות של fanboy, "השארתי" אצלי למזכרת את הmousepad המשופשף שלו.

למי להעביר את השרביט? יש לי כמה חברים שלא מעדכנים בבלוג או שהייתי רוצה לראות אותם כותבים בלוג אבל הם עוד לא לגמרי החליטו אם ואיך ומה, אז אני אעביר את זה דווקא להם, כדי שיהיה להם מה לכתוב בפוסט הראשון/הבא: מכנס, אפי, ורדי, ישי, איילת, הירנוט ודקס.

רעיונות לשיווק שואש בישראל

הרגע מילאתי את סקר מוזילה החדש, אחת השאלות הייתה מה יכול הארגון לעשות כדי להרחיב את המודעות והשימוש בארץ, אז הנה מה שעניתי:

* לאסוף ולפרסם את אחוזי החדירה של הדפדפן בסטטיסטיקה של אתרים ישראליים גדולים שיהיו מוכנים לנדב את המידע, ולהשתמש ככלי לשכנוע מפתחי אתרים לדבוק בתקנים.

* לפנות לאתרים בולטים, תקינים ואוהדי המטרה ולבקש מהם להוסיף באדג' תמיכה במוצרי מוזילה והפניה להתקנתם.

* לתחזק במקום מרוכז, בולט ונוח את רשימת התוספים והסקריפטים הדרושים כדי להשתמש באתרים ישראליים שתיפקודם לקוי כיום בפיירפוקס.

* לפתח סקריפט גריזמונקי או תוסף שידווח סטטיסטיקה אנונימית (בלי IP או PATH מפורט של הURL) על כמות הכניסות לאתרים ישראליים הידועים כבעייתיים כדי לדעת איך לתעדף את הפניות לבקשות תיקונים מהאתרים הכי פופלאריים.

* בדומה תוסף או סקריפט שיזהה בזמן הגלישה אתרים חדשים עם בעיות קוד או סוגי מדיה מוטמעת בעייתיים וידווח עליהם אנונימית אם אינם ברשימה הידועה לעיל, כדי להעשיר אותה. (כמובן יכול להיות פיצ'ר של אותו התוסף לעיל)

* פיצ'ר אפשרי נוסף: שיתן עצות (אולי בסיגנון "קליפי" של אופיס) כשהגולשת נכנסת לאתר שידוע כבר כבעייתי מהרשימה שלמעלה עם הפניה לסקריפטים+תוספים הספציפיים שיכולים לעזור בו, אם אינם מותקנים עדיין.

דעותיכם?

אגב, זה הפוסט הראשון שלי מוורדפרס 2.7, השידרוג עבר חלק באופן מפתיע, וזו גם הפעם הראשונה שאני שולח מתיבת "פוסט מהיר". כנראה גם האחרונה, צפוף פה 🙂