טעימת יקב פלטר

טוב.. אז בעקבות המלצתו של ליאור בבלוג שלו, נסענו גם אנחנו לבקר ביקב של הפלטרים אתמול אחה”צ.
מושב צופית היא פינת חמד קטנה ונחמדה באיזור השרון, וביתם של משפחת פלטר היא ירוק להפליא, והדגיש את המשמעות של יקב ביתי.
באופן כללי, היינות שלהם היו לא רעים, אבל גם לא משהו שנפלתי בגללו מהכיסא.
להמשיך לקרוא טעימת יקב פלטר

עשרת הגדולים

רפאל פוגל שאל אותי לפני שבוע-שבועיים מהן עשרת המסעדות ומהם עשרת היינות האהובים עלי בארץ. הבחירה היא קשה למדי ואני לא הולך לדרג או לספור שיש בדיוק 10, ×›×™ ×–×” מגוחך 🙂

מקומות שבהם אני אוהב לאכול, לא לפי שום סדר מיוחד…

* לחם ארז בהרצליה – המסעדה המקורית שקדמה לרשת הסנדוויצ'יות. ארז קומרובסקי מלך בחיבור טעמים מפתיעים של מרכיבים טריים וטבעיים ומקומיים. מחליף כל כמה שבועות את התפריט – תמיד יש הפתעות טובות ואף פעם אין פספוס.

* דוריס קצבים בראש פינה – הסטייק ×”×›×™ טוב שטעמתי בארץ, בשר מיושן ברמה והכנה מדויקת של איש הגריל עשו לי המון טוב לפני שנה. לצערי מאז הם תפסו תחת והעלו מחיר וקצת ירדו ברמה. אני עדיין שומר להם חסד נעורים ומקווה שיום יבוא והם יחזרו למה שהיו פעם.

* כתית – פעם ראשונה בכפר רות, בפעם השניה ליד "חצר נצר" ועכשיו הם ביפו נדמה לי (במקום החדש עוד לא ביקרתי). ארוחות טיפה מעבר למקובל בארץ, אני ממקם אותם איפה שרושפלד מיקם את עצמו ונפל בעבר – תפריט מעולה ומחירים גבוהים אבל לא בלתי סבירים.

* פומודורו – מסעדה קטנה ונחמדה בלי יומרות באזור התעשיה פולג קרוב אלי הביתה. אווירה נחמדה, שירות מצוין ואוכן מעולה במחיר פשוט ולענין. יש לי רק בעיה אחת איתם – היתה להם מנה מדהימה של לזניה טלה והורידו אותה לפני כשנה, ואין הסבר למה. אני טורח לנדנד למלצריות שם בכל פעם בנושא, ×–×” הפך למסורת 🙂

* פדרו – אילת באמצע שכונת היעלים. מקום פיצי, משפחתי ופשוט אבל אוסף יינות מעולה והכי חשוב הבשר ×”×›×™ טוב שיצא לי לאכול במסעדה מזה זמן, בעיקר מאז שדוריס התדרדרו. יעד מומלץ, חבל שכ"×› רחוק.

* אודאון בהרצליה – גם כן מטפלים מצוין בבשר, יופי של המבורגרים, ויופי של קינוחים.

* בפסטיס המצוינת בתל אביב אכלתי רק פעם אחת לפני שנים אבל אני זוכר אותה מאוד לטובה. צריך לארגן ביקור חוזר.

* רפאל היה משגע אבל כבר 3+ שנים לא אכלתי שם, אולי ארבע. לא יודע מה קורה אצלו היום.

" נורמה-×’'ין, הפאב הקבוע שלנו. אמנם אין בו גינס אבל יש מבחר בירות משובח, ומבחר סינגלים כנראה הגדול בארץ. לא פחות חשוב – כמה מנות בשר ופירות ים בכלל לא רעות ובמחיר טוב. המקום המושלם להעביר ימי חמישי בערב, ולסגור שבוע עבודה.

* כרגע לא עולות לי בראש עוד מסעדות באני שם בראש הרשימה אבל הנה לאיזון שתי אכזבות צורמות, כסף שהלך לפח: מסה ברחוב הארבעה בת"א ויועזר בר יין ביפו. המון יכולת וגם לא מעט הצלחות מרשימות, אבל מחיר מופרז בטירוף, ובמסה שליש מהמנות בארוחת הטעימות היו פשוט בלתי אכילות מרוב הנסיון לחדש ולהשתגע עם הטעמים. עוף ברוטב ורוד וטעם מסטיק בזוקה, למה מה קרה?

יינות… המממ, בחירה קשה, אבל לא בלתי אפשרית. אמפורה וויתקין הם כרגע שני היקבים החביבים עלי בארץ.

* רייטון רד 2002 של אמפורה, הבציר אזל אבל יש לי בבית עוד כעשרה בקבוקי 375CC. מעולה במיוחד עם בשר. הושק בציר 2003 לפני חודשיים אבל עוד לא יצא לי לטעום.

* ויוניה של אמפורה – הפתעה מרעננת בשוק הלבנים, אחד הלבנים הישראליים היחידים שאהבתי עד שגיליתי את ויתקין. מעולה.

* מסע ישראלי לבן של ויתקין – אחד הדברים היותר מקוריים שיצא לי לטעום, ועוד יין לבן שאני אוהב. הישג כפול.

* ק"ס 2005 של בראבדו, טעמתי אותו רק בטעימת חבית, אבל בטוח שהתוצר הסופי יהיה מצוין.

* דלתון בלנד מיוחד "10 שנים" לכבוד יום הולדת 10 ליקב. יצא בסדרה פצפונת ונעלם אחרי שבועיים מהמדפים. קניתי שני בקבוקים בטעימה, ואני אדגור עליהם עוד שנתיים שלוש. לא הוגן לציין כאן יינות שאי אפשר להשיג יותר אבל הוא פשוט מצוין 🙂

* ויתקין "ורוד" – ההוכחה שאפשר לעשות גם רוזה מתוחכם וטעים. חלק וחמצמץ כמו לבן אבל כמעט עמוק כמו אדום (ליאור אומר ש"פריך"). משו משו (בציר השנה נגמר, לא ברור מתי יושק החדש)

* ויתקין פינו נואר, קריניאן ו"מסע ישראלי אדום"- מפתיעים ושונים, כל אחד בעולם הטעמים שלו. היום כתבתי עליהם.

* קלו דה גת, הראל סירה 05 – יין "נושך" מעולה עם בשר אדום או כבש, טעמי פירות "כבדים" עם אדמה. לאוהבי סירה שלא מפחדים ללכת על יין טיפה יותר קיצוני וחריף.

* יראון של הרי גליל. לא טעמתי טעימה "אנכית" אבל אומרים לי ששנים שונות טועמות מאוד שונה. אני אנסה יום אחד. 2003 זכור לי לטובה.

×”× ×”, סגרתי 11 בקבוקים… בפעם הבאה – יינות מחו"ל אולי? 🙂

יקב ויתקין, ביקור שני

הפוסט הזה מחכה כבר שבוע וחצי, ליאור ביקש שאכתוב בעצמי על הטעימה, למרות שאין הרבה מה להוסיף אחרי הסקירה המצוינת של גיא.

היקב מוציא שני בקבוקים "בסיסיים" מצוינים בשם "מסע ישראלי", אני אוהב שהם מקפידים על שמות פשוטים ובעברית. "מסע ישראלי לבן" שהוא בלנד משתנה של ויוניה, פרנץ' קולומבאר וגוורצטרמינר. של 2005 פירותי עם חמצמצות הדרית רמוזה של אשכוליות שמגיעה מהגוורץ, ב2006 היא אפילו יותר בולטת (אחוזי גוורץ גבוהים יותר). קניתי בקבוק בשמחה רבה, ואקנה עוד שניים כשיושק ה2006.

הריזלינג משגע. לא חמצמץ ו… טוב גיא כבר כתב עליו הכל ואין אותו יותר על שום מדף (חוץ משני בקבוקים אצלי בבית, נגמר הבציר). בקרוב 2006.

הגוורצטרמינר הזני 05 יבש, ארומטי ומעניין מאוד. ליצ'י ואשכוליות, ומרירות נעימה, מאוד לא שגרתי. שני בקבוקים אצלי על המדף.

לבן בציר מאוחר סוגר את קו הלבנים. הוא בלנד על הסף העליון של המתיקות שאני אוהב, ולא עובר ל"מתוק מדי" כמו רוב יינות הקימוח שבשוק. ריזלינג(!), ויוניה ופרנצ' קולומבאר וארומות פרחוניות. יכול גם להתבגר עוד שנתיים-שלוש בבקבוק, יפה לו, קניתי 2.

את האדומים פותח "מסע ישראלי אדום" – סירה, קריניאן וקברנה פרנק. הקאריניאן אינו אותו ענב כשמצמיאים אותו ומדללים כראוי את הגפן. כרם רגילה נותנת טון עד שניים של פרי, אבל הכרם שממנה קונים ויתקין הפיקה אחרי שיקום בשנה הראשונה בקושי 100 קילו לדונם ובשניה קצת מעל חצי טון בלבד, אבל הטעם מצדיק את הכל. היין מיועד להיות יין שולחני עם טעם מלא אבל במחיר לא מחייב (65 שזה על גבול הריווחיות של יקב קטן ×›×–×”). הלוואי עלינו בלנדים כאלו מיקבים גדולים. יין קליל ונחמד עם רמז לאגוזים ולא פירותי מדי, לא צריך לחשוב פעמיים, מתאים להכול, רק לזכור לפתוח אותו איזה שעה לפני האוכל, במיוחד ×”2005 ×›×™ הוא עוד צעיר. קניתי 2-3, כל גרוש מוצדק!

פינו נואר 2005 הפיל אותי בתדהמה. ×–×” אכן לא דומה לשום פינו שטעמתי עד היום. טעם עמוק ומלא, ריחות פלפל וגם קצת בטעם, רק מה צריך גם הוא נשימה ארוכה, ומחליף טעמים כל הזמן. למזוג לכוס ולטעום קצת כל 10 דקות, ולגלות בכל פעם טעם חדש ושונה… משוגע ומצוין, ורק 75 ש"×—! קניתי שניים…

כאן באו שלושה יינות שעוד לא הושקו. קיבלנו למעשה טעימת חבית ש"נשמה" כ28 שעות לפני הטעימה. שווה לפעמים לחכות:

קריניאן ×–× ×™ 05 (קניתי ארגז עתידי), טיפה חמאתי בטעם, טאני למדי (גם אחרי כל הנשימה). טעם עדין אבל מלא כאחד, לא דומה לשום דבר שטעמתי עד היום… ויכול עוד להתיישן שנים. ×™×”×™×” מעניין לפתוח בקבוק פעם בשנה ולגלות מה נשתנה.

קברנה פרנק 05 עתידי – טיפה פלפל, קליל ולא עמוק. לא רע אבל גם לא מספיק מעניין לי.

פטיט סירה 05 עתידי – טאני, עמוק, יכול גם הוא להתיישן שנים, קניתי אחד למשמרת…

ולבסוף ויתקין מחוזק בסגנון פורט. לא מפורטת שנה ×›×™ תהליך הייצרו כולל כל שנה בחביות גם חלק מכמות היין של השנה הקודמת לפי המסורת האפאלאצ'ית. מתיישן לאט לאט (בבלנד ענבים שעברו בין 18 לבין 40 חודשים בחבית). פורט מתקתק וראוי לשים על שולחן פורטוגלי ולהגיד בגאווה שזה בא מישראל. 120 ש"×— ×–×” מחיר יפה וצנוע בשביל התהליך שאסף ודורון מנהלים שם. כל הכבוד… גם ממנו קניתי אחד.

סה"כ הייתה טעימה מאוד מהנה, ישבנו שם למעלה מ4 שעות ולמדנו המון מדורון, שדיבר והרחיב בפתיחות לא שגרתית על החלטות איכות מול עלות ושיווק, וכמובן הרבה על האומנות של ייצור היינות המצוינים האלו. אני ממליץ לכל חבורת חובבים לעשות אצלם כזה ערב טעימות.

טעימה ביקב ויתקין

פה ושם מתחילים לצוץ פוסטים של אורחים בבלוגוספירה הישראלית. אני משחרר כאן בלון ניסוי ראשון. ביום חמישי הייתי הרוג מעייפות, אז ידידי לכוס היין גיא ושי הלכו בלעדי לטעימה בכפר ויתקין. ממה שאני קורא, אני חושב שעשיתי טעות 🙂 המקלדת עוברת לגיא…
להמשיך לקרוא טעימה ביקב ויתקין

תגידו, אין לכם בעיות עם השם?

יקב וילה וילהלמה. שמעתי עליו רק השבוע לראשונה. מושב בני עטרות הוא שמו החדש של יישוב טמפלרים גרמניים בן מאה שנה שנקרא וילהלמה בזמנו, ×¢"ש הקייזר וילהלם שבא לביקור בארץ ובין השאר התפעל מפועלם של החברים ליישוב והכנת תשתיות בארץ. לטמפלרים יש המון הסטוריה חיובית בארץ – קווי "דיליז'אנס" מוסדרים בין הערים, הרבה מאוד מתשתית שיטות הבניה המודרנית באבן, שיטות חקלאיות שפותחו במיוחד להתמודדות עם האקלים המקומי, מגדירי צמחים וחיות מקומיים… למעשה עליה שניה ושלישי הסתמכו לא מעט על עזרה מהטמפלרים בעצות ותוצאות מחקר. מצד שני הסיפור המוזר של הטמפלרים השאיר לרבים טעםם רע בסופו – הם נשארו נאמנים לאמא גרמניה, המשיכו לשלוח את בניהם להתגייס במלחמת העולם הראשונה על סף הכיבוש הבריטי, אח"×› הקימו קינים של ההיטלר-יוגנד בשנות השלושים והתגייסו לצבא שוב לכבוד מלחמת העולם השניה, מה שגרם כמעט אוטומטית לסגר והגליה של רוב הקהילה ×¢"×™ הבריטים לאוסטרליה, ושל עוד קומץ אחרון ×¢"×™ ×”×”×’× ×”, עם הקמת המדינה.

המעניין כאן שיש מי שיעריכו את פועלם היום בראיה היסטורית ויש מי שעוד זוכר להם את הפרק ×”"נאצי". לכן לדעתי ליקב "וילהלמה" יש הרבה אומץ להשתמש בשם ×”×–×”…

שגעון הפסח 1

הרגע קיבלתי טלפון מיקב אמפורה. כלקוח ותיק הציעו לי את מבחר יינות היקב בהנחה (המחיר שתקבלו אם תבקרו ביקב, אבל עם משלוחה עד הבית). לא מעט מחברי ומשתחתי התלהבו במוני מהרייטון רד בבקבוקי ה375מל, ונראה שעוד 4 ארגזים כאלו ייקנו.

איפה במקום אחר בעולם נותן יקב לא כשר ×”× ×—×” על יין לא כשר לקונה אתאיסט רק בגלל ×—×’ יהודי דתי? 🙂