זהירות קפיטליזם בדרך

הנה שיעור מקוצר בקפיטליזם. היצע וביקוש.

בספטמבר נסעתי לחו"ל, במקרה באופן נדיר באותו שבוע, לראשונה מזה כשלוש שנים, היו מספר קטן של בקבוקי לגאבולין 16 על המדף במחיר מציאה הוגן של $60.
לפני חודש מכר לי טל חוטינר, היבואן שלו בארץ (בלי קשר ליבוא של הדיוטי פרי, ובמכירה מיוחדת לחברי מועדון הויסקי) במחיר עדיין לא רע של $80 + מע"מ, זכרו שזה אחרי מכס, והמחיר הרגיל שלו בדרך היין או אצל חינאווי הוא פי שתיים, 800-900 ש"ח!

מאז חזר הלגבולין למדפים כי מסתבר שלפני כ16 שנה (זמן היישון) עברו בלגאבולין הערכת מצב והחליטו לייצר יותר, ועברו משבוע עבודה של יומיים לחמישה, ובהמשך לשבעה. כלומר החלטה נבונה שלהם ב1991 אנורה בימים אלו להפחית מנדירותו ואולי גם ממחירו של הויסקי האהוב עלי., אבל השבוע פגשתי מישהו שסיפר לי שלפני שלושה שבועות כשטס לחו"ל עלה שם בקבוק $85, ואילו ידידה שטסה היום סיפרה שמחיר בקבוק שם עכשיו $100(!!!) או זוג במחיר $150.

עכשיו, שלא תבינו אותי לא נכון… לגאבולין הוא זהב טהור, עדיין שווה כל גרוש גם במחיר הזה, אבל יש כאן הקפצת מחיר חסרת פרופורציות ומכעיסה מאוד מצד JR, להוסיף כמעט 70% למחיר מוצר תוך חצי שנה זו החלטה כנראה נכונה כלכלית מצידם אבל מאוד מקוממת אותי כלקוח. כל מה שאני יכול להגיד זה שאני ממליץ לאנשים לקחת רשימת מחירים מהאינטרנט לפני שרצים לקנות בדיוטי, מסתבר שהם גם יודעים לדפוק מחירים חסרי פרופורציות כשבא להם, שאין להם קשר למחירים שלוקחים במקומות אחרים.

ובלי שום קשר, אכלתי היום ע משפחתי ב"יועזר בר יין", המסעדה המפורסמת של שאול אברון. אחרי המלצות ומליצות הגעתי ועיניי לא האמינו לתפריט. מחירי מנות ראשונות שמגיעים ועוברים את סף מאה השקלים, סטייק אנטריקוט של 350 גרם שלא הפיל אותי מהכסא – 190 שקלים (ועשו לי טובה שצירפו אליו גם חצי(!!) לביבת רשטי למרות שלא בדיוק מגיע לי…) והיו עוד כמה דוגמאות. היה טעים בהחלט, אבל טעים של 150-180 ש"ח לאדם. לא 300. למישהו עלה השתן לראש. לתשומת לב האוכלים. אם לא הייתה שם סיטואציה דיפלומטית מסוימת ועדינה עם שאר הסועדים הייתי קם אחרי שסרקתי את התפריט ומחפש מקום אחר לאכול. המלך עירום למדי.

נחמה קטנה – החזקנו 0:0 מול האנגלים היום. אחלה :-)

כמעט שכחתי, היינות שפתחנו בדוריס…

הבטחתי בפוסט הקודם לספר על היינות ושכחתי…
להמשיך לקרוא כמעט שכחתי, היינות שפתחנו בדוריס…

יום עסל יום בסל

אתמול התחיל ברגל ימין, יצאתי מוקדם בבוקר עם גיא מהבית, וכיוונו את חרטום המכונים צפונה. המטרה היתה זלילת פרות מתות בראש פינה אצל דוריס אהובתינו. לאחר שהזמנתי שולחן שבועיים מראש והודעתי לחברים שההזמנה סגורה, הכריזו עוד 8 אנשים שהם רוצים להצטרף ממש בשלושת הימים האחרונים. שיגעתי את הדוריסים בצפון בבקשה להגדיל את ההזמנה מעבר ליכולת שלהם אבל בסוף זה הסתדר – 8 אנשים אחרים פתאום חלו או מצאו משהו יותר טוב לעשות, והפכנו להיות חזרה 13 איש "בלבד". רשמים למטה: להמשיך לקרוא יום עסל יום בסל

אירועי יין והסכנות הטמונות בהם

אתמול בערב היה אירוע טעימת יין בדרך היין, רעננה. אין מצב שאני יודע לתת ביקורות יפות כמו של ליאור אז אני אניח למקלדת שלו להתבטא. אני אזכיר רק באיבחת אצבע את הבקבוקים שמשכו את תשומת ליבי לטוב ולרע להמשיך לקרוא אירועי יין והסכנות הטמונות בהם

"משתלם"

"משתלם" זה מושג שנכנס לי מאוד מוזר ללכסיכון השיחות על מזון ומשקאות. יותר נכון זה קיים שם באחורי המוח אבל אני לא אוהב להתייחס לזה ככה. כשהייתי קטן אוכל היה תמיד חלק מביטויי האהבה בבית, האכל של סבתא, האוכל של אמא, ארוחת שישי משפחתית אם זה בבית או בחוץ, אף פעם זה לא נמדד בכסף. למדוד אוכל בכסף זה כמו למדוד את האהבה שלך למישהו בכסף. בררר.
להמשיך לקרוא "משתלם"

הזנחתי את האלכוהול?

כן, עברו להם כמה שבועות עסוקים. לא עדכנתי פה מספיק. שאלו למה אני לא כותב על יין וויסקי פתאום. באמת לא יפה מצידי. דווקא שתיתי כל מני דברים טובים…..
להמשיך לקרוא הזנחתי את האלכוהול?