גנאולוגיה וגנטיקה, וקצת מתנות קריסטמס

מחקר על גנאולוגיה של איילה Merry Christmas from the Darwinsהזכיר לי, שמזמן חשבתי לשלוח דגימת רוק למבצע המיפוי העולמי. בעזרת ניתוח הDNA שלי מצד האבא ומצד האמא יכולים לנתח מקורות אתניים יותר מדויקים, הורשה של תכונות או מחלות גנטיות, ולהבין קצת יותר את מסלולי הנדידה של עמים למשל. במקביל, הכסף שעולה הבדיקה שלך משמש גם להמשך מחקר רפואי בעזרת הDNA ואתה תורם לבריאות העולמית. הלינק לעיל מסביר בצורה מצוינת על מה נחקר ולמה זה עוזר, ומפנה גם ללינקים של כמה אתרים שמוכרים את השירות הזה בעולם. קריאה מעניינת.

ואם באיילה נגעתי, אז רק להביא לתשומת ליבכם שגנבי קריסטמס שמים עין לא רק על בירה, אלא גם על סינגל מאלט של בואומור.

אגב, מה אתה רוצים לקריסטמס? אני רוצה רכב שלג מגניב

המאלט הנעלם, ומה עושים כשאין יותר מאלט למכור

זוכרים את הביקור של גיא ועבדכם בלגאבולין? שמענו שם על גרסת 21 שנה של לגא שהייתה אמורה לצאת באוקטובר, ושכחנו לעקוב. לפני שבועיים גיליתי שהיה ונעלם. לגאבולין 21 יצא במחיר השערורייתי של 110 פאונד במהדורה מוגבלת של 6642 בקבוקים, יושן כל שנותיו בחבית שרי וקיבל צבע אדום יפה (כמו מקאלאנים מסורתיים, שמיושנים הרי באותה צורה) ונקנה כולו מראש דרך האינטרנט עוד לפני שנגע במדפים. בארץ לא נראה אותו, האדם היחידי שאני מכיר שיש לו (שני!) בקבוקים כאלו הוא ישראלי בשם מני שחי בניו יורק וקנה שניים. למסכן יש אוסף אלכוהול מצומק.

עוד כתבו על לגאבולין 21 בויסקי מאג ובויסקי פאן.

והשלמה לפוסט מאתמול, לגבי ברוכלאדי, מסתבר שמקיואן משתולל בשיווק ומוציא גרסאות חדשות כל הזמן – ומה עושים כשנגמר הויסקי להתעלל בו? קונים רום ומבקבקים באיילה. מה המיוחד? כמו ויסקי, הרום יוצא מהחבית ומדולל ל46% אלכוהול, אז הרום ×”×–×” (שבא ממזקקות שונות, חלקן אפילו לא פעילות יותר) מדולל במים הכבוליים של ברוכלאדי ומבוקבק במקום. האם גימיק או משהו מעניין אחר? הזמן יגיד…

ובלי קשר, הנה כמה כתבות מצולמות מעניינות על איילה.

יונתן המהלך – סיפורים מוזרים על ויסקי בארץ

לפני כשנה התוודעתי למועדון בויסקי הישראלי. נרשמתי דרך האתר שלהם וציפיתי לתומתי שמדובר באמת בעמותתחובבים כמוני שמרימים ארועים בשביל ×”×›×™×£. בהמשך מסתבר שמדובר בעיקר בטל חוטינר ועוד אדם בשם יונתן (שכחתי את שם משפחתו) שעובדים בשביל דיאג'ו ומארגנים את הכל בתור עוד ערוץ שיווק. אין לי בעיה עם ×–×” בכלל שמשווקים לי בצורה של מועדון לקוחות, אבל למה להציג את ×–×” בתור מועדון מעריצים או איזו אגודה? לא ברור…

יונתן מספר כבר כמה שנים על תוכניות להביא לארץ כמה חביות ליישון כדי לראות מה עושה האוויר והאקלים בישראל לויסקי המתבגר בחבית. למשל הוא העלה רעיון של לתקוע כמה חביות במערה על גדות ים המלח (הצעתי את השם "גלן-גדי" אבל טענתי שלדעתי האיינג'לז יחגגו חזק מדי על החבית בכזה אקלים חם. אכן הגיעה החבית הראשונה והושמה אחר כבוד במרתף המלון הסקוטי בטבריה. אני בתור חבר המועדון לא שמעתי על כך מראש וגם לא הוזמנתי לטקס. מדובר אגב בחבית בת שנתיים ממזקקת האי אראן, מזקקה שעוד לא יצא לי לטעום ממנה. היא די חדשה, בת 10-11 שנה אם אני זוכר, וכל מה שראיתי יוצא ממנה (על מדפי ברים בסקוטלנג) היה 10 שנים ב8 פינישים שונים. פיניש זה דבר שעושה טוב לויסקי במקרים נדירים בלבד (למשל חלק מהסדרה של גלנמורנג'י), ובחלק מהמקרים ממש הורס אותו. לצערי גיליתי שהאופנה המוזרה הזו הולכת מאוד רחוק עם ויסקי מיושן בחביות בירה, או גלנפידיך "קאורן" מספיי שמיושן בחבית מאיילה (התוצאה לא מדהימה) אבל לרוב מדובר מיין.

ונגיד שהייתם צריכים לבחור חבית יין ישראלי לסיים בה ויסקי, מה הייתם בוחרים? אממ… חביות "קצרין" משובח? אולי ויוניה עדין של אמפורה? אולי קברנה פלצני של שאטו גולן או קריניאן עשיר ופירותי ומגניב של ויתקין?

או שמא כרמל מזרחי?

מרגע שקראתי את זה איבדתי את כל הרספקט שהיה לי לג'ים מקיואן.

איפה תיפול החבית?

הסקוטים האלו, לא באמת, אני אומר לכם!

תמורת השתתפות של כ200 ש"ח (25 פאונד) תוכלו לקנות כרטיס הגרלה ולנחש איפה תיפול החבית. ביום הראשון של אפריל (או ביום שאחרי אם מזג האויר הסוער של האי לא יאפשר) ימריא מטוס קל עם חבית ויזרוק אותה לים איפשהוא. מי שינחש נכונה איפה תנחת החבית יזכה לרבע מליון פאונד (יותר משני מליון ש"ח!), עשרת הכי קרובים אחריו יזכו לשבוע חופש במלון איילה פעם בשנה לעשר שנים, עשרים הבאים יזכו לחבית "הוגזהד" (250 ליטר) של ויסקי (ובתוכה קצת פחות מ200 ליטר ויסקי איילה משובח אני מניח), ולבסוף 250 הבאים בקרבה יזכו לארגז בקבוקי ויסקי מצוינים. במקביל ניתן לזכות ב20K פאונד על ניחוש שמו של המלון החדש שנבנה באי ושמו עדיין לא הוכרז.

שארית הכסף שיכנס מההגרלה ילך לארגוני צדקה באיילה וג'ורה.

אני אלך על חבית 🙂

סקוטלנד 10 – ריכוז טעימות ויסקי ראשון (יהיו עוד…)

הפרק הקודם » 09 – גלן קו והדרך לסקאי + הפרק הראשון

נו, מזמן לא פרסמתי כמה טעימות או תמונות מהטיול. בפוסט ×”×–×” מרוכזים כמה מהמאלטים שטעמנו על סקאי, ופוסט הבא עוד תמונות 🙂

בדרך לסקאי עצרנו בפורט ויליאם וגילינו שם מזקקה שהפכה לקומלפלקס מגורים, מאוחר יותר גילינו שמדובר בגלן לוכי ז"ל שנסגרה ב1983. בבר/אסדה הצף על המים מהפרק הקודם טעמנו ממנו בערב, אחרי שהזמנתי באלבלייר 10 ומצאתי אותו די "פיור" מטעמי חבית, וחסר אופי מיוחד מספיק (למרות שמאריי נותן לו 86 משום מה), קצת לימוניות וליים ומרירות לקראת הסוף. גלן לוכי 1977 היה יקר ולא מי יודע מה מענין. הפאב החזיק גם שני בקבוקי גלן לוכי 1965, האחרונים שנמכרו ע"י המזקקה, והמחיר בהתאם (20 פאונד לכוסית נדמה לי). כנראה שמדובר במזקקה אזוטרית ולא מעניינת, כי ג'ים מארי לא טורח להכניס יותר משני ביקבוקים בודדים שלה לספרו, ואלו של 38 שנה, ולא מקבלים ציון מי יודע מה מרשים. נראה שלפעמים מזקקות נסגרות בצדק? גיא לקח בן-נביס, המזקקה המקומית השניה בפורט וויליאם, ועל זה נכתב כבר אצלו.

דאליואין 16 שקניתי באובן נפתח אחה"צ בסקאי ונמצאו בו ריחות פרי ושרי חזקים באף, רמז לקומקווטים, פירות יבשים כמו משמשים וגיא מצא גם תאנה או שתיים. הפירות ממשיכים עם שקדים בטעם המחמם עם גוף מלא וסירופי, מרירות קלה ונעימה של אגוזי מלך בסיום, יופי של דראם. מאריי נותן לו רק 79, ואני לא מבין על מה הזלזול. הוא מוצא בו גם "עגבניות טריות". המממ… לא. אני וגיא נשארים עם 'ט"ו בשבט' בתור שם הקוד לדליואין מהיום.

בערב ישבנו בפאב ביואיג לארוחת ערב (דיווח מקביל אצל גיא). "תה עם דבש ולימון" פתח גיא את תיאור הריח של לונגמורן 25 בצבע כתום חלודה מעניין, נגיעה מאוד קטנה של עישון כמעט לא נתפסת, יש בו תפוזים עדינים ופירות לבנים או שסק מתוק ובנוסף מתיקות של סוכרית "וורתרז אורגינל". בשביל 25 שנות חבית הוא היה חסר עץ במפתיע. מעולה.

אני לקחתי בסתירה גמורה קאול אילה בחוזק חבית. נותן מכת ריח כבול יפה (כבול איילה מלא יוד ומגניב כמו של לגאבולין), אשכוליות בריח, ואז בא טעם מאוד מרשים! לימון עם אצות ונגיעת אשכוליות, דבש לימוני, וסיום בינוני נחמד ומחמם. בסוף היה כמעט יותר פירותי מהלונגמורן, מפתיע משהו! מארי נתן לו 87 ומקלל את השמנוניות שהרבה לו את הטעם. אין לי מושג על איזו שמנוניות הוא דיבר.

למחרת, בטיולינו בסקאי, שתינו עוד שני סינגלים עם הצהריים אבל הקלטתי את הטעימה אצל גיא בטלפון (שלי נשאר באוטו). גיא כותב על הארוחה המצוינת הזאת בפוסט הזה, שם אכלנו פירות ים מצוינים ושתינו אולד פאלטני 12 מלא מליחות, כבול ומלח ים , טוברמורי 10 (עץ, פרחים ולמונגראס) וסקאפה 14 (לימון, דבש ונגיעת וניל).

בערב מצאתי את עצמי עם דאלמור 12 חביב בריחות דבש, נקטרינה ותה קמומיל. הגוף בינוני-קל, שמושפע חזק יותר מהנקטרינות ורמז לקליפת תפוז, ללא שום עשן, מאוד ספייסייד עם סיום בינוני נחמד. מארי נותן לו 91 ומקווה לראות ביקבוק פחות שמרני שלו ב46% במקום 40%, והוא אכן ראוי ליותר יחס…

גיא לקח לעומת זאת גלנפארקלאס (לא זוכר את הגיל) עם טעם מאוד עדין וטיפה צורב ועצי וסיומת בינונית מתקתקה אבל האף מלא ועשיר בריח סוכריות וליד ריחות פירות אדומים. לא מרשים באופן קיצוני, אבל בהמשך טעמנו אקספרשן הרבה יותר מוצלח שלו בספיי, פוסט יבוא בקרוב 🙂

סקוטלנד 07 – לפעמים חלומות מתגשמים

הפרק הקודם: 06 – פרות ושאר יצורי איים

ספטמבר 18, יום שלישי. בבוקר עלינו על המעבורת. אין הרבה מה לספר.

מלתתת פורט אלן מעלה עשן כל היום וכל הלילה (דקות לפני הזריחה) הזריחה האחרונה שלנו באיילה (עם מגדלור וברקע פורט אלן) המלתתה באור יום, ושרידי מזקקת פורט אלן שלום לחופיה המשוננים של איילה (פורט אלן) המצוף של נמל פורט אלן. להתראות אי! להתראות לגאבולין, הצצה רומנטית אחרונה… סירת דייג על לוך פיין

נסענו צפונה ועברנו שוב בלוכגילפהד. צילמתי קצת בכנסיה, אין מה לספר.

מונטי פייתון בכנסיית לוכגילפהד בכנסיית לוכגילפהד בכנסיית לוכגילפהד - אורגן החלילים הקטן שראיתי בחיי

נסענו בניחותא את הדרך לאובן. עיר יפהפיה אבל גם על זה אין לי ממש מה לספר.

ברחובות אובן נמל אובן, מלון וכל מיני ברחובות אובן פונדק אובן, נוסד 1790. מגיש בירות מיושנות בחבית. מרכז המידע לתיירים שוכן בכנסיה מזקקת אובן, ממול לפונדק הנ''ל

ידענו שב5 בערב כבר הסיכוי קלוש שנמצא משהו פתוח בצורת מזקקת אובן, אבל ניסינו וטוב שכך… ×›×™ כאן פגשנו את הקוסם שנתן לנו לטעום מהמאלט ×”×›×™ טוב בחיינו. על ×–×” יש לי קצת מה לספר.

ברורה 30 שנה. אין עליה

הסיור באובן ×”×™×” מאוד חביב, ×”× ×—×” אותו ×’'ון מקגרגור, סקוטי מהספרים – גבוה ומאותגר פיגמנטים, עם הליכה זקופה כמעט צבאית, גאווה לאומית ומבטא היילנדז עם קול בס רועם ונעים. את הסיור הוא העביר בצורה מאוד נעימה, וניכר שהוא ממש אוהב להציג את המקום לזרים. אין לנו מושג כמה שנים הוא בתעשיה או אם הוא איש מכירות כל חייו, אבל עלינו הוא התחבב ונראה שהתחבבנו עליו. את ההדרכה הוא העביר מצוין כך שהתאימה גם ל"מתחילים" וגם למשופשפים שכמונו. כמו מורה בית ספר הוא נתן בסופי משפטים הפסקה לראות אם הקהל יודע להשלים ואנחנו כמו תלמידים טובים יודעים תמיד את התשובה. בקטע ×”×–×” נזכרנו עוד הרבה פעמים בחיוך בהמשך הטיול. "מספר הזיקוקים לויסקי סקוטי? …שניים! נכון, כאן ×–×” לא אירלנד…"

ג'ון מקגרגור - הוא קוסם הוא קוסם הוא קוסם! ג'ון מקגרגור מסביר לקהל על הזיקוק והקירור ב'תולעת הנחושת' לדוד של אובן יש צוואר

כשנכנסנו לחנות המזקקה גילינו להפתעתנו שלאובן יש "מהדורת מזקקה" יענו פיניש בחבית יין מחוזק. אובן מייצרת בשיא היכולת שלה רק מליון בקבוקים בשנה (שזה מעט מאוד), כולם 14 שנה בלבד, היו מעט מאוד הוצאות של "ענתיקות" של 20 שנה ומעלה, אבל רק בגלל טעויות שמחות של ניהול מלאי לקוי וחביות שהתגלו שכוחות בפינות מחסן. סטוקים כאלו נגמרו תוך שבועות בודדים, אבל לטענתו המזקקה לא מעוניינת בזה. היחידים שעוד מוציאים כאלו מדי פעם הם חברות ביקבוק פרטיות שקונות חביות ו"דוגרות" עליהן כמה שנים עד לביקבוק. גיא ואני הסתקרנו לגבי הדיסטילרז אדישן ושאלנו אם יש טעימות בסוף – "כמובן!" רעם הבאס של מקגרגור – גיא: "אני מכיר ומאוד אוהב את ×”14 הרגיל, אבל זו פעם ראשונה ששמעתי שיש לכם גרסת דיסטילר. מה הסיכוי לטעום אולי כוסית?" – "רצונות לפעמים מתגשמים…"

משם נשפכו המטיילים לתוך חדר הטעימות. על השולחן המתין מגש של לואובולים מזוגים מראש אובן 14. בתנועות מיומנות של בארמן ותיק או קוסם שממתיק סוד עם שנינו מאחורי גבם של כל שאר המבקרים, שלף מקגרגור שתי כוסות גלנקיירן ואת הבקבוק המיוחד, רק 24,000 כאלו מופקים בשנה ואחרי שטעמנו החלטנו שגם ×–×” יותר מדי (×–×” לא ×”×™×” משחק הפיניש הראשון ולא האחרון שטעמנו בטיול והתאכזבנו). ×’'ון המשיך לספר סיפורים ולהלהיב את הקהל, כששאלו אותו אם מים ×–×” טוב או רע להוסיף הוא תפס הודי אקראי מהקהל והודיע לו שהוא עושה עליו ניסוי. -"מהר! קח שלוק ותגיד לי מה הטעמים הראשונים שאתה מרגיש?", ואחרי שהנ"ל עונה, ×’'ון לוקח את הכוסית, ובתיאטרליות מישר ידו במקביל לגוף וחופן את הכוסית פונה אחורה ליד מותנו, ומעל הכתף, מגובה של כמעט מטר, הוא מוזג טיפה בודדת של מים מקנקן (הקהל שותק בתדהמה ואנחנו מתמוגגים מהשואו, מצטער שלא צילמתי), מסובב ונותן לו לטעום שוב, והאיש כמובן מוצא טעמים חדשים (גם אני הייתי מדמיין טעמים חדשים תחת לחץ במה, אם הם שם ואם הם לא…)

אחרי שיצאו האנשים מחדר הטעימות לחנות, שאלנו אותו אם יש באמת ויסקי שמשנה את טעמו עד כדי כך עם מים, ×›×™ שנינו שותים את הויסקי שלנו נקי, אפילו בחוזק חבית. ×’'ון חייך ואמר שייתן לנו הדגמה נוספת, ושלף בקבוק בנרינס (Benrinnes) בן 15 שנה, ששנינו לא הכרנו קודם, ונתן לנו כוסות מים לשטוף את הפה מהטעמים הקודמים. אחרי שטעמנו שוב לפני ואחרי מצאתי באמת שטעם הטבק הודגש, אל קליפות ההדר והאניס נוספו גם פירות יותר חמים ומתוקים ונפתח סט קטן נוסף של טעמים של שוקולד ווניל שלא מאוד בלט לפני כן. – "אתם אוהבים את הפירותיות של ספֵּיי?" – "האמת, אנחנו עכשיו רק לומדים להעריך אותה מחדש. הפייבוריטים שלנו הם הלגאבולין, הארדבג וכמה מההיילנדארים המעושנים" – "אז יש לנו גם כאלו… הברורה ×”×–×” למשל." – ×¢×™× ×™ מצטעפות "כן, שמעתי עליו הרבה. הייתי מת לטעום, אנחנו רק מחפשים באר שמחזיק אותו כדי שאדע על מה מדברים כולם." הוא התחיל לענות אבל מדלפק החנות חתכו אותו וביקשו ממנו לצאת רגע וסלחנו לו, ובינתיים עברנו על חלק מהבקבוקים הנדירים על הקיר שאת רובם המוחלט כמובן לא הכרנו עדיין. ×’'ון שוב פרץ לחדר, חצה אותו בשניים וחצי צעדים זקופים ועבר לחדר פנימי אחר ובעוד אנחנו מדברים ביננו יצא שוב, שלף מהשומקום כוסית גלנקיירן בתנועת קוסם ושם אותה על הבר והמשיך להחליף מילה בחנות בחוץ.

נשארתי המום ומלא סימני שאלה מול הכוס כשחזר פנימה אחרי כמה שניות. – "×–×”… ×–×”…? ×–×” מה שאני חושב שזה?" – וג'ון חייך חיוך של חתול צ'שייר (או אולי חתול היילאנדז?) ואמר רק "תטעם! סלאנטיה וה!((בגאלית, מבוטא בט' מאוד רכה, כמעט צ': סְלַאנְצֶ'×” וָה – לבריאות טובה. סלאנטיה ווֹר – לבריאות מצוינת.))" – נרגש התחלתי למלמל "לא נכון… לא נכון…" וגלגלתי עוד הרבה מים לשטוף את הפה כדי לחוות את האירוע במלואו. ריחרחנו הרבה, גילגלנו בפה, טעמנו עם קדמת הלשון ובאחוריה בראש מוטה, ומלמעלה ומלמטה. גיא לא ידע איפה לשים את עצמו והכריז שלגאבולין ירד למקום שני, ורץ להקליט רשמים. אני מרוב התרגשות שכחתי להקליט אבל אני רק זוכר שהוא ×”×™×” מעושן בתחכום עוד יותר אלגנטי מלגאבולין, מאוזן בין עשן לפירות, ×¢×¥ ולימונים עדינים… והמון שכבות של טעמים נפרדים וברורים. למה הרסו את המזקקה למה? למי מכרו את חלקי הדוודים? מי מחזיק את הסוד לויסקי ×”×›×™ נפלא שכבר לא מיוצר?! שנינו בין נאנחים בהתמוגגות לבין קופצים מתלהבים כמו זוג פקאצות ששמעו שבריטני ספירז באה לבקר בקניון המקומי, וג'ון בעצמו גונב לנו מדי פעם הסנפות מהכוס ונאנח בהנאה ×›×™ כנראה שטעימות כאלו הוא לא מחלק כל יום.

בקבוק עולה רק 175 פאונד.

1500 ש"ח והוא היה יכול להיות שלי. המאלט הכי מושלם שבוקבק ובסדרה של 3000 בקבוקים בלבד.

(אני אומר רק 175 פאונד כי ראיתי מזקקות פעילות עם ביקבוק 30 שנה מעניין (אבל לא מגיע לקרסוליים של הברורה הזה) ועליו דופקים מחירים גבוהים פי שתיים ושלוש.)

אמרתי תודה ושאני צריך לישון על ×–×” ושנתראה איתו מחר בבוקר, ומקגרגור רץ להדריך את הסיבוב הבא של המבקרים. לא יכולתי להוציא את ×–×” מהראש. גיא צחק עלי ×›×™ התחלתי לחשוב כמו גולום, בחוסר הגיון. מצד אחד ×–×” יקר לשנינו לשים סכום ×›×–×” על בקבוק 70cl אבל ×–×” ×”×™×” ×›"×› מושלם, וכ"×› נדיר – פשוט נקרעתי. אין לי מה להגיד. עד עכשיו אני בסרטים של "מה אם"….

אבל לא קניתי אותו. אחרי לילה באחוזת לאנגה (שעליה אספר בפוסט הבא), חזרנו בבוקר (ספט. 19) למזקקה וחלקתי עם ×’'ון את גרגורי ליבי. נזכרתי גם לשאול אותו איזה ביקבוק טעמנו ביום האתמול – מסתבר שזה ×”×™×” ×”56.3% (יותר מקובל וכנראה מדויק לזכור ביקבוקים כאלו לפי אחוז האלכוהול מאשר השנה). בתצוגה היו להם עוד בקבוקי Brora 30 אחרים, ולפי מה שטען מקגרגור, קיבלנו גם לטעום מהביקבוק הטוב ביותר. ל52.4% לטענתו יש ריח שהוא קרא לו "ביוטיריק" (Butyric), ושאל אם אני יודע מה ×–×”. מסתבר שזו מילה יפה לריח של קיא של תינוק 🙂 כשקראתי את הביקורות על הברורה 30 בויסקי מגאזין (ראה לינקים לעיל), ×–×” נראה הפוך, אז אני כבר לא יודע כבר מה טעמנו, אבל ×–×” ×”×™×” אדיר. אצל ×’'ים מארי רק שלושה סינגלים מגיעים לציון 97, אחד מהם הוא ברורה 30 של 56.4%, ומיד אחריו עם 96 נקודות ביקבוק של 56.6%. מעטים בודדים המאלטים שקיבלו את הציונים האלו אצלו ונראה שבצדק.

בין לבין קיבלנו ריחרוח מכוסית שעמדה שם להרחה בלבד של קראגנמור 17. ג'ון כבר העביר אותנו ישר לחדר האחורי לגם טעימה. יש לו טעם מתקתק ופירותי עם טעם מנדרינות בולט אבל מלווה במרירות לא נעימה שהרסה לי. משיחותינו אתמול הבנו עד כמה האיש מבין, ולטענתו טעם כבר למעלה מ500 מאלטים שונים, ושאלנו אותו מה הוא מכיר בסגנון דומה לברורה שטעמנו והוא נתן לנו כוסית שמאוד אהבתי. הרבה פירות עם העשן והתחכום, כל מה שצריך היה שם. לינקווד 26 שנה בביקבוק של Rare Malts, אחד מ6000 בקבוקים, 56.1%. באף רמז לכבול, מאפה וניל, חלמון ביצה, סוכריות ומישמיש בלאדי. בפה מכה קצרה של סוכרית לימון, מחמם את החיך העליון, עץ עדין שנשאר הרבה עם קציפת לימון ואשכולית, וסיום מחמם וארוך עם רמז דקיק למלח ים. מספיק מעניין בשביל לקנות, וכך עשיתי.

סדרת חי-צומח עם שמות שלא הכרנו.

את תשומת ליבנו משכה גם קבוצה גדולה של בקבוקים על הקיר מספייסייד וההיילנדז, שאת שמות רובם לא שמענו, ואת מקצתם גם התקשינו לבטא (אֳאוּכְרוֹייסְק, נוֹקַאנְדוֹ, מָאנוֹכמוֹר, טִינִינִיך, פִּיטִיוֶייך ואחרים). ×–×” נסיון מוצלח של איחוד מראה של דיאג'ו ולכולם ×”×™×” עיצוב תווית בסגנון דומה עם חיות ופרחים וטיפוגרפיה ייחודית ויפה. בהמשך הסתבר לנו שמייקל ×’'אקסון נתן לסדרה את הכינוי Flora and Fauna Collection והשם תפס יפה בתעשיה. מדובר בסדרה של 24 ביקבוקים, כל אחד ממזקקה אחרת, כולם 10-16 שנה. ×’'ון ידע לדקלם לנו יפה על האופי של כל אחד מהם ושאלתי אותו מה הפייבוריט שלו ביומיום, מתוחכם ומעניין ולא יקר, וג'ון הצביע על דֶלְיוּאִין (Daleuaine) בן 16 שנים ((פרט טריוויה שגיליתי בהמשך – דליואין היו המזקקה הראשונה ב1890 ומשהו שתכננה והתקינה את ארובת הכבשן שלה בצורת הפגודה הנפוצה. לצערינו הפגודה המקורית הזו נשרפה ב1917.)), וקניתי גם אותו על עיוור, ואני שמח להגיד שהוא הסתבר כבחירה טובה בהמשך.

ג'ון מקגרגור מסביר לנו על המאלטים היותר נדירים שבחנות

המשכנו לדבר איתו על טעימות וגיא קנה את מדריך הויסקי המצוין של ×’'אקסון, והסכמנו איתו שלמרות שאלכוהול ×–×” טוב למוח ((אני רציני! ×–×” בדוק! מיקרוסופט גילו את ×–×” מזמן!)) אי אפשר לטעום יותר מדי דראמים בישיבה אחת ×›×™ כאשר האלכוהול מאלחש את הפה והמוח בערפל אתה לא מבחין בטעמים. שאלנו אותו מה דעתו האישית בענין: "תחשבו על ×–×” כמו ציצים של אשה" – הוא המליץ לפרצופינו השואלים – "אחד ×–×” לא מספיק, ושלושה ×–×” בהחלט מעבר לנורמלי…"

הסיפור גם אצל גיא, ובפוסט הבא: אחוזת לאנגה, שם בילינו את הלילה, ואחריו פוסט על מסע הנופים של גלן קו. קיבלתי משוב שהפוסטים תכופים מדי, אז אני אפרוס אותם קצת…