ספרו החדש של קורי דוקטורוב יצא!

ראנדומהאוס מוציאים היום למכירה את ספרו החדש של קורי דוקטורוב "אח קטן". לפי ההתלהבות של מי שהספיק לקרוא אותו, מדובר ב"חלום רטוב" של מצדדי חופש הדיבור וגיקים של תוכנה חופשית. ספר נוער סוחף המתאר איך חבורה של ילדים באמריקה עתידנית שלולת חירויות מצליחים בעזרת כישורי האקינג להחזיר את חופש הפרט והBill of rights למקומה הראוי בתשתית החברה והדמוקרטיה. נשמע כבד? חינוכי? מגמתי? אולי, אבל לפי ההתלהבויות של מי שקרא, זה גם ספר מד"ב מגניב, שיעודד אולי כמה בני נוער להתעניין יותר במדע וידע, ובנושאים של פוליטיקה ליבראלית ומתקדמת. קורי שמח שהפעם לשם שינוי הספר יוצא גם בבריטניה ולא רק בארה"ב, יש לו סיכוי להיות רב מכר מוצלח בעיני המו"ל.

ועדיין, קורי לא מוותר על עקרונותיו. הספר עדייו ישוחרר תחת CC: לקהל תוך שבועות ספורים בחינם, וגרסת האודיובוק, לפי דרישתו, נתנת לקניה מקוונת ללא DRM וניתנת למיקס מחדש תחת CC מוגבל (מותר לקחת עד 30 דקות מהספר אם רכשת אותו כחוק ולרמקס (למקסס?) מזה מה שבא לך תחת CC-by-nc-sa, שזה לדעתי פעם ראשונה שראנדומהאוס או איזשהוא מו"ל מסכים לתנאים כאלו). יש לי הרגשה שאקנה אותו היום, למרות שממש לא חסר לי פודקאסטים להקשיב באוטו. למעשה כ"כ הרבה הצטבר לי להאזין שאולי אין ברירה אלא לקנות נגן ולהתחיל לצאת להליכות כמו שהבטחתי לרופאה שלי…

Link to purchase and download this audiobook without Flash interaction

עדכון: לינק להורדה של הספר

סטטיסטיקות ועידכוני גוגל רידר

From your 288 subscriptions, over the last 30 days you read 5,754 items, starred 15 items, shared 544 items, and emailed 69 items.

למי שקורא את זרם השיתופים שלי, אני שם לב שירדתי משיתוף של 1 מכל 7 אייטמים לזרם של פחות מעשרה אחוז. אני מקווה שאין תלונות 🙂

חוצמזה לאחרונה הוספתי עוד שני תגים משותפים לאלו שאני כבר משתף עכשיו (דברים שממילא משותפים בזרם הראשי ומיועדים רק למי שמעונין בזרזיף חלקי) והם מדע ומוסיקה. מאז הפוסט הקודם מינואר לא שמעתי תלונות על איכות הנושאים (מלבד קיצוץ משמעותי בחדשות מקורצווייל :)) וקיבלתי פעם אחד קודוס מקרייזי על אייטם מרתק שמצאתי.. אז אני יכול רק להניח שאנשים די בראש אחד איתי. אני אוהב שאני מסנן לכם רססים שאין לכם זמן לקרוא במלואם ולהפך, שיתוף פעולה זה אחלה, בלה בלה בלה… כל מה שאני בעצם אומר זה תודה על השיתוף, קבלו ח"ח, במיוחד שרון, קרייזי ושי שמסייעים לי להעביר את שעותי הקרות והבודדות בצינוק החיים 🙂

פסח שמח כולם, ואגב, מי בא לדנסינג קאמל לביעור חמץ?

ג'אז-נ-רול בהופעה ביפו, שישי 14.3 אחה"צ + קופון הנחה

בית כליף ביפו, הצורפים 33, שישי הקרוב ב3 אחה"צ.

אני לא אוהב לירוק לבארות בד"כ אבל ביום שישי הייתי שוב בהופעה שלהם ב"שבלול" ואני חייב להגיד שהמקום לא עושה חצי מאמץ להשתפר. לדעתי צופפו שם אפילו יותר שולחנות מהרגיל. הזמנתי שולחן ליד הבמה אבל נתנו אותו לאחרים, שמו אותנו במקום צפוף שממנו לא יכולנו להסתובב ולראות את ההופעה ונאלצנו להחליף שולחן שוב, וכרגיל בפינה הנידחת שלנו לא עוברים מלצרים ואתה נשאר להתייבש כל ההופעה בלי מילוי לכוס המים, ופלא באמת שהם העלו פעמיים את מחיר הכרטיסים…

לא אכנס לפרטים נוספים, אבל כרגיל הדבר היחידי בשבלול שמציל את הערב זו ההופעה עצמה. ג'אזנרול דפקו הופעה משוגעת מהרגיל, האלתורים בסולואים הפליגו למקומות שובבים וחביבים, כנראה בהשפעת ימים ארוכים של חזרה על השירים באולפן ההקלטות הם מרגישים יותר בטוחים או שזקוקים ליותר מגוון, לא יודע… הציצו בחללשלי של שי ורדי כדי לשמוע את unbelievable מיום שישי הזה. שי משתולל על הבאס 🙂

על כל פנים השבוע ביום שישי הופעת אחה"צ טיפה יותר זולה (רק 40 ש"ח למוכ"ז), בואו בהמוניכן. יהיה כיף!

נשארו לי עוד תמונות פילם מימי אולפן ההקלטות שיצאו יותר טובות אפילו מהדיגיטליות אבל התוכנה של הסורק שלי עושה צרות מעצבנות. כשיגיעו לפליקר אפרסם פה.

סרטון הדרכה לאולפני יוניברסל

חבר הפנה אותי לסרטון חביב מ1995 של מאט סטון (סאות'פארק), שנוצר בתגובה לקניה של יוניברסל ע"י אדגר ברונפמן, והחתונה המוזרה עם תאגיד סיגראם. השמועות הרצות ברשת הן שהסרט הזה כ"כ נדיר שלמאט עצמו אין עותק שלו, ולכן הוידאו המצ'וקמק שלהלן הוא האיכות הכי טובה שאפשר להשיג…

ובלי שום קשר עוד קטע חביב שנתקלתי בו אחרי שנים, הוא הראיון של עלי ג'י עם פוש ובאק. תהנו 🙂

שקט מקליטים

[MEDIA=18]
הפעילו לכם למעלה כאן את הפסקול ואז גלגלו את העמוד למטה לפני שתציצו על התמונות, אחרת הFLASH יסתיר לכם את התמונה הצפה (אל תשאלו אותי, זה באג בגקו לדעתי)

עומר על הפסנתרבאס וסאקסאלה במיקרופון

מבט מהקונטרולהנשפניםושוב אלה פותחת מיקרופון

עדכון: שלושה ימי הקלטות אינטנסיביים הסתיימו, סט הצילומים הדיגיטליים המלא כאן (בהמשך גם מה שצילמת בשחור-לבן כשאפתח ואסרוק). לצערי פיספסתי חלק מהנגנים-האורחים של יום שישי (למשל אחותה של אלה בכלי ההקשה). ועכשיו לבישול והוצאה של התקליט! החבורה הקליטה 14 אן 16 קטעים (הם לא היו בטוחים כששאלתי אותם) אבל לאלבום יגיעו רק תשעה או עשרה, כי מדובר בטייקים מעולים וארוכים של אלתורי ג'אז (ישבתי והקשבתי, ואין שני טייקים דומים, והסולואים משובחים). אני רוצה את מערכת הסאונד של האולפן הזה בבית… יום אחד 🙂

מתי תגמר האופנה המוזרה הזו?

איפשהוא אנחנו מצפים מהכוכבים והסלבים שלנו להתנהג כאילו שברחו ממוסד טיפולי, כך אמר פעם פן ג'ילט אאל"ט. אנשים צריכים לטענתו להעריץ מישהו שיהיה חסר מעצורים, שיוציא כמויות כסף אדירות על שטויות, שיהיה תיאטרלי, יעשה סמים, ירביץ לצלמים, יתלבש פרובוקטיבי, ואם לא יחשוף את איבריו המוצנעים לפפאראצי, ירגיש שהוא/היא חייבים לדבר עליהם. למה זה? מילא כוכבניות הוליוודיות שחושפות מפשעות בצאתן ממכוניות שבועות לפני אשפוזן במוסד גמילה, אבל למה גם אלו מהשורה השניה מרגישות שהן צריכות לחקות אותן בשביל לקבל צומי בעיתון, ולמה הקהל אוהב את זה כל כך? מצד אחד להעריץ את האנשים האלו כאובר מענש ומצד שני לשמוח בנפילתם וחשיפת האנושיות הרגילה שלהם. בעיני ובעיני רוב האינטיליגנטים שקוראים פה בבלוג אני בטוח שאין כאן ויכוח שזה פתאטי, אבל עדיין בהרבה ארצות ובריטניה בראשן, עיתוני רכילות על אופנה וניתוחים פלאסטיים וחיי המין של אצולה וסלבריטאים נמכרים יותר ממנות פלאפל בארץ. אני פשוט מנסה להבין איך הצליחו המו"לים לנתק את הקוראים שלהם מכל דבר בעל משמעות כדי שהרפש הזה יהפוך לדבר כ"כ מרכזי בחברה… אם המכונית שלי מזהמת את האוויר שבחוץ, אני הייתי רוצה להכריז שפאריס הילטון ובריטני ספירס מזהמות לאנשים את המוח שבפנים ולהוציא תקנון ממשלתי שצריך ומיד לפתח דלקי חדשות ידידותיים יותר לסביבה שלא גורמים לדליפת IQ ממוחות ההמונים.