קטגוריה: אמנות

אוהבים את פולמן בקאן, זה הסרט שדיברתי עליו אתמול בפוסט "ואלס עם באשיר". דרך ידיעה בעין הדג, גיליתי שההפקה (האנימציונית אף היא) הבאה שהוא לוקח על עצמו היא "קונגרס העתידנים" הנהדר של סטניסלב לם, מספרי איון טיכי הנהדרים וההזויים. כבר 4-5 שנים לא קראתי אותו, וברור לי שאחזור אליו לפני שיצא הסרט הבא…

עצוב שחלק גדול מהבקורת שנשפכת על הסרט היא העובדה שהוא יצא עם כתוביות באנגלית ולא עם דיבוב (שיחסית קל באנימציה כי תנועות השפתיים הרבה פחות מפורטות מאשר בצילום), והטענה שהוא לא יצליח בארה"ב, כי כידוע האמריקקים לא אוהבים לקרוא תרגום. אני חושב שזו שטות ממדרגה ראשונה לראות סרט לא בשפתו המקורית אלא אם כן הוא מיועד לילדים לפני גיל קריאה, כי גדלתי על סרטים שאני לא יכול לדמיין אותם מדובבים.
קוריוז: הפתרון הכי מרחיק לכת לבעיה הזו היה בהפקות של לורל והארדי, שם מרגע שהתחילו הסרטים המדברים התעקש המפיק לתרגם מראש את כל סצינות הדיבור לגרמנית, צרפתית, ספרדית ואפילו הולנדית, לכתוב אותן לשחקנים מפורט להברות ואכן לורל והארדי צילמו כל סצנה בסרטים מסוימים כעד 7-8 שפות, כדי שהסרט ישלח לאירופה דובר מראש את השפה המקומית (עם מבטא גרוע, אבל זה כבר משני), לפעמים הגרסאות המיוחדות כללו גם בדיחות וכפלי לשון יחודיים לשפות המקומיות, אולי אפילו בדיחות סלאפסטיק שמתקשרות לבדיחות האלו ומדברות לסגנון ההומור המוקומי של ארץ היעד, והטענה היתה שזה אכן עזר למותג להתפס חזק ומהר יותר מהפקות שדובבו ע"י המפיצים המקומיים. מי יודע… היום אף אחד לא היה מעיז לעשות את זה.

וולס עם באשיר של ארי פולמן, הומלץ לי אתמול ע"י ידידי איתן. נראה מרהיב ומרתק. סרט אנימציה ישראלי באורך מלא אם הבנתי נכון? זה הראשון אי פעם, ומדובר פה בוואחד ירית פתיחה. טכנולוגיה של ציור ממוחשב על צילום כמו a scanner darkly, Waking Life ואחרים, והרבה מחשבה על עיצוב ואימפאקט גראפי.

לפני כשבועיים ראיתי סרט מופלא ולא יצא לי לכתוב עליו ואז שכחתי ואז ראיתי אייטם על ברוז' בעין הדג ולכן נזכרתי לכתוב.

חיפשנו סרט בת"א בין כיכר צינה ללב, ענבה שהיתה איתי רצתה סרט מחמם לבבות כדי לצאת מהדכדוך ובחרנו כבר ללכת ל"החבר הכי טוב שלי" אבל א' שהיה איתנו לא דובר צרפתית ולא קורא עברית. שאלתי את מך טלפונית מה אומרים באינטרנטים על ברוז' ואחרי הצצה בעגבניות רקובות שלה משם ציטוטים של מספר אנשי ביקורת אמריקניים (מהרשת ומהעיתונות המודפסת), האתר סיווג אותו כ"קומדיה" וכולם אומרים שזה "סרט כיף", "משהו קליל לפתוח ביריות את הקיץ ולשכוח אחרי שיוצאים מהקולנוע", ואפילו "סלפסטיק אינטלקטואלי". חשבנו שזה יהיה הימור בטוח. מה שקיבלנו היה סרט דרמה עם כמה רגעים קומיים-סוראליסטיים ופה ושם קטע אקשן קצר, אבל בעיקרו זו דרמה אנושית, קצת פילוסופיה קלה ואפילו סוף קצת צפוי, אבל עדיין מרגש ובלי יותר מדי פאתוס, ולא הרגשתי שמישהו מנסה לרגש או לחנך אותי בכוח, ולכן פשוט היה מעניין לזרום עם העלילה שמתגרה בך לנסות לבחור מי בעיניך הטובים והרעים, כי בעצם אין כאלו. כל גיבורי הסרט בעלי בחירה וכולם בוחרים בפשע, כל אחד מהם (תמים יותר או פחות) יודע שטוב לא יוצא מסוג חיים שכזה ועדיין לכל אחד מהם יש גם את דרכו השונה שלו להתמודד עם מה שהחיים האלו גורמים לו ומציעים לו.

האם זה סרט גנגסטרים? האם סיפור מסע של צמד אנשים בעלי אישיות סותרת? האם זו דרמה מחויכת? קומדיה שחורה? אקשן ויריות או שיחות עצובות ורגישות? הכל יש פה. אני מאוד נהניתי, אבל זה לא סרט אקשן קייצי קליל, תשכחו מזה, אפשר לנחש גם שהסוף הוא לא פרפרים וצבעונים. אותי הוא ריגש, את ענבה (לצערה) הוא דיכדך, ואני חושב שא' יצא מבולבל למדי מהסרט. נראה לי שהסרטים הלא-אמריקנים היחידים שיצא לו לראות היו שני מחזמרים הודיים וכמה עשרות סרטי קונג פו, ו"ברוז'" הוא לא אף אחד מהשניים 🙂

בהחלט מומלץ. ודעתי על מבקרי קולנוע (ובמיוחד אמריקניים) ירדה בכמה שנתות. זה נראה כאילו חלק מהם הלכו פשוט לפי הצורה של הקדימון של המפיץ (שלדעתי לא משקף את הסרט שיצר הבמאי, ולכן אני לא טורח גם לצרף אותו מיוטיוב)