שבעה דברים שלא ידעתם עליי

שרביטים כבר מזמן לא באופנה חשבתי, ופתאום נחת עלי אחד מכיוון יוחאי: "שבעה דברים שלא ידעתם עליי". לקחת? לא לקחת? נו, ננסה… הבעיה שכתבתי כבר פעם פוסט כזה וקשה לי לחשוב על דברים חדשים שהשתנו מאז 🙂

  • כמו יוחאי, השם שלי כבר מציף את גוגל, אם מקלידים בגוגל סאג'סט "עירא" השם שלי כבר מופיע בתור האפשרות השניה. יש יתרונות אולי להיות בעל שם ייחודי כזה 🙂
  • אני מכור לגוגל רידר. אחרי חודשים שפחדתי להציץ על כפתור "טרנדז" נשברתי וגיליתי שאני רשום ל380 פידים. נשבעתי לקצץ בחומרה והחלטתי שזה יהיה שבוע של ניתוקים ואכן הרגתי הרבה מהם, אבל אחרי שבוע גיליתי שאני מנוי ל420. הנושא יעלה בפגישה הבאה שלי עם הפסיכיאטר.
  • למרות שצחקו המון על השם שלי כשהייתי קטן והשתמשו בו כדי להקניט אותי אני מעולם לא שנאתי אותו או האשמתי אותי בצרות שלי 🙂
  • אני עדיין לא יודע לרכב על אופניים.
  • הלחינו וביצעו שיר שכתבתי פעם בטלוויזיה.
  • שני שרתי הלינוקס הראשונים בכנסת הותקנו על ידי ב1996.
  • פעם יצא לי לתקן במהלך השירות הצבאי מסוף על השולחן של רבין בלשכת שר הבטחון בקריה, וברגע לא מפוקס ומאוד לא טיפוסי של התרגשות של fanboy, "השארתי" אצלי למזכרת את הmousepad המשופשף שלו.

למי להעביר את השרביט? יש לי כמה חברים שלא מעדכנים בבלוג או שהייתי רוצה לראות אותם כותבים בלוג אבל הם עוד לא לגמרי החליטו אם ואיך ומה, אז אני אעביר את זה דווקא להם, כדי שיהיה להם מה לכתוב בפוסט הראשון/הבא: מכנס, אפי, ורדי, ישי, איילת, הירנוט ודקס.

הירח שחייך לרגע

לא מעט פעמים בשנה קורות הסתרות – Occultations – גרמי מערכת השמש ואסטרואידים שונים חולפים להם מאחורי גרמים אחרים, בהתחלת החודש חלפה לה ככה נוגה מאחורי הירח, ארוע שגרתי שקורה כפעמיים בשנה, רק שהפעם ליווה אותה במסלול צמוד (מזווית הראיה שלנו) גם צדק, ושלושתם החזירו את אור השמש בניצנוץ בהיר ויפה, ומי שידע להסתכל בזמן, גילה שהשמים מחייכים אליו. הנה תמונה מהגלריה של GuySoft:

ירח נוגה וצדק בליל השני לדצמבר מעל ירושלים

לצערי פיספסתי את זה ביום, ושני כוכבי הלכת למחרת כבר עברו את הירח הרחק למטה, אבל הנה מה שתפסתי, מוסיקה ירחית:

ירח נוגה וצדק
ירח נוגה וצדק

כדי לא לפספס את הפעם הבאה חיפשתי מקורות רשת שכותבים מראש על אירועי שמיים מעניינים כאלו, אבל עוד לא מצאתי מלבד מחשבוני ליקויי ירח ושמש, ועוד כמה טבלאות מידע. אשמח למראי מקום… בינתיים נראה שהביקור הבא של כוכב לכת קרוב לירח ומעבר מאחוריו יהיה צדק מאחורי הירח בליל 29 לדצמבר. הכינו את הטלסקופים.

בנוסף סיפחתי אל הקלנדר שלי בגוגל את היומן הציבורי הזה, שלא מכיל הרבה אבל יש בו מידע נחמד (כמו מטר המטאוריטים הג'מינידים – תאומים – הלילה) ואני מקווה שיופיעו עוד יומנים אסטרונומיים שכאלו. בנוסף, הירח הלילה (שישי) מלא ונראה לכם ענק? מסתבר שהוא עובר כרגע בנקודה הכי קרובה לכדור הארץ במסלול שלו, מה שקורה פעם ב15 שנה והוא יהיה גדול ב14% ובהיר ב30% מהממוצע השנה. אני לא ידעתי שמרחק המסלול שלו מתנדנד כל כך עד שרואים את זה בעין, אבל הנה למדתי משהו.

עדכון: אין לי טלסקופ, אבל הרכבתי עצמית מראה סוג ז' על מכפיל של קנון. סה"כ 1600מ"מ, והירח כיסה לי די יפה הרבה משטח הפריים, הבעיה שעצמית המראות הזו לא משהו, ואי אפשר להשיג בקונפיגורציה הזו איכות או אפילו פוקוס, אז אני לא אתחרה באיכות הצילום של נאסא, קחו את זה כאמנות, אני קורה לזה Once in a blue moon, למרות שזו לא התופעה שמיוחסת לביטוי הזה שקוראת אחת ל2.7 שנים ולא 15 שנה 🙂 מעכשיו אמרו Once in a Prigee Moon.

אז הנה משהו מלפני שעה, כאמור 1600מ"מ של אופטיקה מחורבנת, הצמצם הוא 16 ומהירות התריס 1/10. עם זה ננצח 🙂

Once in a blue moon
Once in a blue moon

שבת שלום…

Canon EOS 5D-II – מסרטת קולנוע בזול

הסרט הזה הועלה ע"י צלם של הגארדיין שקנה את המצלמה רק לצרכי צילום וידאו. אני ממליץ לכם בחום להגדיל למסך מלא!

מדובר במהפכה, לא פחות. אפשרויות הצילום כאן אינסופיות יחסית למצלמה אחרת שבפחות מ20K ש"ח או אולי אפילו $20K. גודל החיישן מאפשר שליטה מדהימה באפקט עומק השדה הרדוד, כי למעשה מדובר בשווה-ערך אופטי למצלמת 35מ"מ של אולפני הפקה הוליוודיים, מהסוג שאיתו צילמו את 99% מסרטי הקולנוע שראינו בחיינו, רק שכאן הכל דיגיטלי, עם אפשרויות שליטה מגוונות, עם מבחר אופטיקה הרבה יותר מגוון, עם עצמיות מייצבות מעולות, ועם כל מיני עצמיות "אפקטים" כמו טילט-שיפט שנעשה בה שימוש בקליפ הזה. הפירוט המלא בלינק דלעיל.

אה כן, ורגישות הISO זזה בין 50 ל-25600. קובריק עושה סלטות בקבר.

אני לא יודע מאיפה אגרד את הכסף, אבל אני רוצה אחת 🙂

עדכון: מקריאה בפוסטים מקצועיים שונים, נראה שהמהפכה לא נגמרת בטכנולוגיה. היום כל עיתון הוא גם אתר מקוון עם קטעי וידאו. עיתונים שפעם קנו זכויות לסטילס ולא את זכויות הוידאו היקרות יותר פשוט לא הכניסו מצלמות וידאו למגרשים והאיצטדיונים. מה קורה היום כשכל צלם עיתונות או ספורט הופך להיות גם צלם וידאו? מה יקרה כשכל עיתון יתחיל לצלם קטעוני וידאו לאתר שלו? זה יעשה מהפכה לא קטנה בהסכמי זכויות צילום ושידור בארועים שונים, במיוחד בספורט. עכול להיות שבשלב הראשון נראה שחוסמים את הכנסת המצלמות האלו למגרש.

ולזאת יקרא disruptive technology 🙂

קמצוץ נחמה ועל כמה סדרות טלוויזיה

חזרתי הרגע מהסרט שתורגם ברוב איוולת ל"קוונטום של נחמה", שאולי צריך היה להקרא אולי "קאזינו רויאל 2". למעשה ישבנו בחבורה לראות את קזינו רויאל (היינו צריכים רענון) ואז שעטנו אל הקולנוע כדי לצפות בשני ברצף, כי יש חיבור יפה של הסיפור (השני מתחיל דקה וחצי ברצף הזמן אחרי שנגמר הראשון. אני חייב לציין שההתנעה הזו מחדש של המותג מצליחה לאכזב ולהלהיב כאחד. כל מי שמתגעגע לQ, יאוכזב לגלות כי הוא נעלם מהסרט, מצד שני כל מי שכמוני חשב שהפיכתו של קליז עם הרבה סלאספטיק ל-Q מביישת את המורשת של לוולין, יוקל לו לדעת שחסכו לנו את הבושה הזו. קרייג, בתור בונד חדש, חתיך, שרירי וקר מזג מתמיד, לא משאיר אפילו לצופים הנאמנים רמז לרגע אחד אם מי מהחלטותיו הן רגשיות או נובעות משיקולים קרים. הרעיון כאן הוא להפטר מהרבה קיטץ' בסיפור, להגביר את הניגודיות בין הסטייל והאלימות הלא נעימה, ולהכניס את בונד לז'אנר הסרטים שכל-כך מצליח עכשיו בקולנוע – סיפור ההיווצרות של סופר-גיבור. המכות הרגשיות, האמון הנעלם ומאושש כל פעם מחדש של M בסוכן החדש שלה, המשחק העדין בין איש מאוהב ובין בלש עשוי ללא חת שלא נותן לרגשותיו לנצח. זה בונד עם יותר עומק, וקצת פוסט-מודרניסטי, שנאבק בעולם עם הרבה יותר גווני אפור משהורגלנו, עולם עם מעט רעים מוגדרים בוודאות ועוד פחות טובים מוחלטים. במקביל האקשן הרבה יותר קצבי, כוראוגרפיה מדהימה של פרקור ואקרובטיקה של פיגומים וחבלים מחליפה את קרבות האגרופים הדלוחים של פעם, ואת מקומם של הפטנטים של Q מחליפים נשקים אוטומטיים פשוטים ולעניין. הלכה הרבה מהעדינות הבריטית (כולל חידודי לשון ואנדרסטייטמנטס) והגיע האקשן האמריקני. למעשה השוני היחידי הוא שבנפול הגוש המזרחי (ובעוד רגע גם האימפריה האמריקנית שוקעת לפי הסרט), יוצרי בונד החליטו להמציא ארגון באד-גייז חדש א-לה ספקטרה, כי סינים, צפון קוראנים וסתם טרוריסטים זה כבר נדוש. עכשיו עברנו לבאד גייז שלא רק יהרגו אנשים כדי להשיג את מטרותיהם, הם גם יפגעו באיכות הסביבה! אוווו!

אני מחבב את החדש, אבל קשה לי לראות אותו כממשיכו של הישן. הסגנונות שונים מספיק כדי להכריז שבאיזשהוא מקום, זה בונד חדש ושונה, תם הז'אנר הישן, לטוב ולרע. חדשות טובות למי שאוהב את "מת לחיות" אבל לא את הבונדים הישנים. לי נראה שלקרייג יש עוד 3-4 סרטים בסדרה, ואחרי זה? אני ממליץ לדייויד טננאנט להתחיל לפתח שרירים 🙂

ובחדשות אחרות לגמרי, אני דוגם לאחרונה כמה סדרות חדשות שהגיעו לטורנטים הקרובים לביתי:

סנקצ'וארי ("מקלט"?). הפקה קנדית(!) שמנסה להיות הכל ביחד ולא ברור אם זה יחזיק. בפיילוט נראה שהם הולכים אחרי אופנת המוטנטים ועושים איזה מיש-מאש בין הירוז ו-X-men עם קורטוב X-files. הפרק השני נראה כאילו יצא מערמת תסריטי פרקים שלא הופקו לאיינג'ל או באפי, והפרק השלישי נראה כאילו הועתק במלואו מפרק X-files שראיתי פעם. אני מקווה שהם יתאפסו על עצמם, כי לא ברור לי אם זה יצליח להחזיק מים יותר מעונה אחת. לפי מה שקראתי, הם התחילו בתור פרקי ווב קטנים שהיוו מעין פיילוט קטן כדי לעלות על מסלול להפקה טלוויזיונית. אני אומר: בראבו על הנסיון, אני שמח שהמעבר בין המדיות הצליח, אבל להבא אני מקווה שיקדמו משהו טיפה יותר מקורי.

טרו-בלאד – שזה משחק בין "קשר אמת" ובין "אני לא מאמין שזה לא דם". מדובר על עולם שבו ערפדים לא צריכים לחיות יותר במחתרת כי יצא לשוק דם סינתטי שחוסך להם את הצורך בהתקפת אנשים, וכמובן ארי שנגמרו בעיות של דעות קדומות נגד שחורים והומואים, חגורת התנ"ך של ארה"ב עכשיו חושדת בערפדים שבאו להרוג את טובי הבנים ולזיין את הבנות. הענין הוא שחלק מהזמן הם צודקים וזה אכן קורה, אבל חלק מהערפדים מנסים ברצינות לעשות מאמץ להיות תרבותיים. אחד מהם קרוע באהבתו לגיבורת הסדרה, ו… טוב, זה היה יכול להיות קצת צפוי, אז יוצרי הסדרה זרקו למרק עוד כמה פרטים פעוטים, לגיבורה שלנו יש כוחות טלפתיים, והבוס שלה מאוהב בה, אה… והוא גם הופך לכלב ושומר עליה כשאף אחד לא רואה.

מה, עדיין לא נשמע מוצלח? קנאות דתית, גזענות, אומנטיקה, סכנות? מה, היה לנו את כל אלו כבר? טוב, אז נקרין את זה מאוחר בכבלים ונוסיף שם הרבה עירום וזיונים. כן, זה חייב להצליח. מין, אלימות, דם ורומנטיקה. זה L-word עם queer as folk עם על טבעי. סוף הדרך. נתתי לזה צ'אנס שלושה פרקים, אבל זה פשוט לא עושה לי את זה. נראה לי שאדלג.

מאד-מן – טכנית עונה שניה, אבל אני רק עכשיו גיליתי את הסדרה. על אנשי עולם הפרסום של "מאדיסון אווניו", כמו שוול סטריט הוא איזור הפינאנסים ובייקר סטריט של לונדון הוא איזור המרפאות הפרטיות. הסדרה מעלה לחיים תקופה שעוד לא דנו בה מאוד בסדרות דרמה אמריקניות (אולי גם לא הרבה בסרטים) – עולם התפר שבין שנות החמישים האידיליות ועולם ההתפכחות והשאיפה לאמת, תום וצדק של שנות השבעים. אנשים מטורזנים בתסרוקות ברילנטין שעובדים 9 עד 6 במשרד, משתכרים מויסקי עוד לפני הצהריים, שולחים ידיים והערות מיניות למזכירות, מעשנים המון ומזיינים מהצד. הסדרה כולה מראה לנו את הגזענות והסקסיזם שמובילים שנים ספורות אחרי כן כידוע לנו לתנועת שחרור האישה והתפרקות הממסד הישן והמאובק, אבל בצורה רמוזה שברמוזות ספק מספרת סיפור וספק שמה מראה מול עולם הצביעות והפוליטיקל-קורקטנס של היום, להראות לנו ששכבות של מסכות לא עושות טוב לחברה האנושית, מעין רטרוספקטיבה על התקופה של רגע לפני כניסת הבייבי-בומרז למעגל משפיעי סדר היום הלאומי כפי שהיא משתקפת רגע לפני צאתו של אותו הדור לפנסיה – כמה השתנינו, האם זה לטובה? האם זה מספיק?

מאד-מן נותנת אקספוזיציה ארוכה וחסרת רחמים בשלושת הפרקים הראשונים שראיתי, על הדמויות והלכי הרוח, היחס לשחורים ונשים, היחס לבגידות וגירושים, עולם הפרסום הישן מתמודד עם קמפיינים קטנים, חצופים ו(תסלחו לי שוב) פוסט מודרניסטיים שמתחילים לצוץ ולפורר מעט-מעט את הביטחון העצמי המופרז של השמרנות שנלקחת כל כך כמובנה מאליה והכל כאלגוריה לשינויים העוברים על החברה האמריקנית כולה. הסדרה הראשונה מתרחשת ב1961, והשניה קופצת ל1963, ומראה לנו כבר כמה חריפים ההבדלים החברתיים במעט הזמן שחלף ע"י שינויי כוחות בתוך המשרד, והשינויים שעוברות הדמויות בעקבות העמדות החדשות שיוצא להן למלא בחברה (האמריקנית) ובחברה (שבה מרחש הסיפור). אני חושב שאני עומד להנות ממנה, למרות שההתחלה קצת "בועטת בבטן" בצורה מסוימת, אני חושב שזה מכוון, ועשוי היטב. במיוחד ראוי לציין את הארט-דירקטינג, ההקפדה על החפצים והעיצוב התקופתי, המראה המסודר והמוקפד שנוגד במכוון את הברדק הרגשי של הדמויות, והצילום המיוחד ויוצא הדופן, עתיר זוויות נמוכות שמראות את הדמויות לעיתים בצורה טיפה גרוטסקית, ומכניסות לפריים את התקרה. כן! תקרה. משהו שלא רואים באף סדרת דרמה, אולי רק בכמה סדרות ריאליטי (או מוק-ריאליטי כמו "המשרד" שמצולמת בלוקיישן אמיתי). הסטים של מאד-מן ביחד עם העיצוב ווזוויות הצילום גורמים לשבירה של הרבה מוסכמות ז'אנריות, וגורמות לנו בתת-מודע לחוות את הסדרה בצורה שונה מאוד מדרמה תקופתית מהסוג שהתרגלנו אליו. צריך לראות בשביל להבין.

יצא לי לראות עוד סרטים לאחרונה, בינהם מעניינים אבל מרגיש לי כאילו עבר כבר יותר מדי זמן מאז שהוצגו בקולנוע מכדי לעניין את קהל הקורא… אני אשתדל לבלוג על הסרטים הבאים עם פחות דיחוי 🙂

עוד קצת שרה, כי הרשת מתפקעת מיצירתיות…

1. החבר'ה של "קולג' הומור" מביא את החלום הרע של מאט דיימון למסך.

2. מישהו שלא מזדהה שפירסם את השיר+אנימציה החביב הזה, שמסכם יפה את ההיילייטס של הסיפור עד כה…

3. בוריס וולאד, להלן "השכנים של ביץ'"

4. טוב, גם למקיין "אני שואף להיות דיקטטור (0:38)" מקיין והלשון שלו מגיע זמן מסך… צופה זהיר ספר אותו מלקק את שפתיו 70 פעם במשך הדיבייט הראשון, ג'ון סטיוארט העריך שזה היה רק טריק לפניה לדמוגרפיה של מצביעים זוחלים…

או אולי סתם נטפלים לאיש? או אולי זה קטע של הערצת קיס?

טוב,ניתן ללשון שלו לנוח רגע, כי אחרת היא עוד תפלוט שטויות בסגנון בוש… אנשים מחכים לפאדיחה הבאה, ותוהים מה עובר לו בינתיים בראש כשהוא עושה פרצופים למצלמה, ואיזה יופי שיש קפה-פרס

5. וחזרה לפיילין: זה היה יכול להיות מגוחך אם זה לא היה רציני… המועמדת חושבת שצריך למנוע מנאנסות להפיל "כמעט" בכל מחיר… זה אומר שזה צריך להיות חוקי אבל לא מעודד? היא לא עונה על השאלה.

להזכירבם שבווסילה, אלאסקה, תחת שרביט ניהולה המצוין של הנ"ל, חויבו מתלוננות אונס לשלם מכיסן את עלות ערכת הבדיקה הרפואית (פרט סטאטיסטי קטן – אלסקה היא המדינה הראשונה במספר מקרי האונס המדווחים בארה"ב). פיילין גם מאמינה שהומוסקסואליות היא בחירה, ולמרות שיש לה בת מעוברת היא עדיין מאמינה בלב שלם שחינוך להתנזרות עדיף על פני ללמד ילדים על אמצעי מניעה ומחלות. היא גם הגדילה לעשות והטילה וטו על הקמת מוסדות לעזרה לאמהות בנות עשרה. פשוט מותק של אישה.

אה, כן… היא גם רצה למנהיגות ארצות הברית תחת המוטו של "America First", למרות שעד לפני שנים ספורות היו גם היא וגם בעלה טוד חברים רשומים במפלגת אלאסקה העצמאית, זו שדוגלת בהפרדה של אלסקה מארצות הברית והמוטו שלה "Alaska First"… המממ!

אז אחרי סיפורי הוצאות אש"ל משוגעות כמושלת, $150K על בגדים מכספי הקמפיין, קבלת כספים על פרויקט הגשר המפורסם ל"שומקום" ואי החזרתם לממשל הפדרלי למרות ביטול הפרויקט… אחרי זה היו כל הפאדיחות שלה בראיונות, שזה רק מסוף אוגוסט, כשהיא מול המצלמה הלאומית והעולמית… וזו של הדיילי שו 🙂

ולבסוף לי אישית יש גם מפריעה האמונה שלה בכישופים, וכמובן העובדה שהיא לוקחת את התנ"ך באופן מילולי…

משום מה, אנשים עדיין חושבים שזה החומר שממנו מקריצים נשיאים. האמריקקים האלו, אני אומר לכם… עיניים להם ולא יראו אוזניים? אני מקווה שחומר הבערה של הסטנדאפיסטים ל4 השנים הקרובות יהיה ביידן ושטויותיו, ולא מקיין-פיילין. זה יהיה הרבה להקריב בשביל הומור…

עוד סיבוב גלקטי ודי?

ספר שישי לטרמפיסט? האינטרנט גועשת, חברים התקשרו לספר לי כמה רע זה יהיה… אני לא יודע למה התגובה החזקה הזו. הרי לא מדובר בעריכה או שכתוב של החומר הקיים והטוב, אלא על הרחבת היצירה. קחו כדוגמא נגדית את ההחלטה המוזרה של שפילברג להוציא את איטי לDVD ללא אקדחים ושאר פריטים, או של לוקאס להוציא מחדש את פרקים 4-5-6 של מלחמת הכוכבים אחרי רימאסטר דיגיטאלי שלתוכו נוספו כמה סצנות, יצורים וגרפיקה ממוחשבת שעיצבנו את המעריצים הנאמנים ברב המקרים.

במקום זה, חשבו על אנשים שכתבו על פנטזיה שממשיכה בעולמות של טולקין, או בעוץ של באום. יש היום הרבה הרבה יותר ספרי עוץ של ילדים ומבוגרים שנכתבו לאורך חצי המאה האחרונה מאשר ספרי באום המקוריים, וזה לא מוריד מגדולתם או הצלחתם בשוק, ובטח שלא משכתב והורס את היצירה המקורית. אין לי בעיה שהספר המדובר יהיה פלופ ספרותי או הצלחה גדולה. אני לא חושב שיש לספר אחד או עשרים ספרים את הכוח לשנות את דעתי או דעתו של מישהו על הסדרה או על דאגלס אדאמס, במיוחד שהוא יעבור את עינם הקפדניות של עורכים, חברים קרובים של אדאמס, אישתו ועוד כמה מעריצים, אני בטוח. עד שהוא יתנוסס באמאזון הוא יהיה בלתי מזיק ברובו.

(מצד שני, אני מקווה שלא ינסו לעשות עוד סרט המשך עם החבורה הקודמת, או בכלל)