"יותר מהר, יותר גבוה, יותר חזק"

לפני כשנתיים הוציאו "דאפט פאנק" את העיבוד שלהם למוטו של האולימפיאדה. עוד לפני שקאנייה ווסט השתמש בה כרקע לאחד מקטעי הראפ שלו, אנשים אהבו והושפעו מהקטע. גיליתי שכמה מחברי לא ראו את הקטע הבא אז אני שם אותו כאן, פשוט וחביב ומבריק שזכה כבר ללמעלה מ5 מליון צפיות ביוטיוב ויש לו טישרט משלו:


הקטע ×”×–×” ×–×›×” לכל מני עיבודים (כולל א-קפלה), אבל ריקוד הידיים ×”×–×” נראה שנכנס עמוק לאנשים לראש, חיקויים ופארודיות יצאו לרוב (למשל Around the World שמכיל רק את שלושת המילים הללו, אתם יכולים לדמיין לבד), ריקוד מסונכרן בקבוצה (אבל בלי תאורה) אנשים שמשוויצים שהם למדו את ריקוד הידיים ×›"×› טוב שהם מריצים אותו במהירות כפולה או עם יד שמאל וימין הפוכות (בדקתי, האיש כתב בכתב ראי על הידיים והפך את הסרט, חוכמולוג עצלן 🙂 )

זהו, מצטער על הפסקת סיפורי סקוטלנד הזמנית, תיכף נשוב…

כשבדיחה טובה, צריך לקחת אותה הלאה…

ראנדל מונרו התבדח על פורנו של בחורות עם גיטרות במקלחת אבל הלך ובאמת פתח את הדומיין המדובר והקוראים שלחו לו תמונות. אני אומר לכם, ×–×™×™ פראנק שינה משהו אצל האנשים 🙂

כמה שירים אפשר כבר לכתוב על אמריקה (אמר המשורר בעוד שיר על אמריקה)

קשקושים על תוכן, קישורים, וקשרים

אני מאוד משועשע מזה שיש כמה בלוגרים שם בחוץ שעוד מתעסקים בכלל בזה. חנית (דק"ר) התחילה מבלוג אישי ומדי פעם הפניה לתגלית WP חמודה והיום הבלוג שלה עבד רק לעניני טכנולוגיה ובלוגינג. כבר בקושי רואים משהו אישי בבלוג. אחרים גם הם עוסקים המון באופטימיזציות ומראה וSEO ומשמעות הבלוגוספירה חברתית ואחרת, ויאדה ויאדה… ×–×” מרתק אותי לכמה דקות בחודש, פוסט אצל כרמל 'ד"ר בלוג' ויסמן או משהו קטן אחר, אבל כמה אפשר לעסוק רק בסטטיסטיקות או פוסטים על ההתעסקות בסטטיסטיקות?! לא בשביל ×–×” אני מנוי לפוסטים של שכני בבלוגוספירה. אני רוצה לשמוע על הרפתקאות בחו"ל או המלצות על אירועים או קטעים חביבים מהחיים, או שירים… למה אני מרגיש בודד בציון שלא בודק את הסטטיסטיקות יותר משלוש פעמים בשנה? אני היחידי שמעניינות אותו תגובות ענייניות בבלוג יותר מאשר סטטיסטיקה של קוראים?

אין לי מושג מה זה אומר שהפייג'ראנק "זולג", אני לא מעונין לדעת אפילו מה עושה nofollow, התייאשתי מלהשתמש בסקין מגניב והלכתי על קריא ואני לא חוסם את גוגל בrobots.txt שלי, זה כל הSEO שמעניין אותי לעשות. אני רוצה קוראים, כאלו שמעניין לקשקש איתם ומגיבים מדי פעם. בשביל זה אני מוודא שיש להם RSS עובד ואפשרות להרשם במייל לכל פיפס שבא להם. מספיק עם זה אנשים, אולי נחזור לתוכן ולא מטא-מטא-תוכן-על-הצורה-של-התוכן?

ספאמרים משועממים

מישהו כבר כתב, נדמה לי תומר ליכטש, על השמות הנהדרים של ספאמרים, ואיך הוא אוהב להשתמש בהם לדמיין דמויות לסיפורים קצרים. אני חייב לציין שעולה לי לפעמים חיוך כשאני רואה את הנושאים, במיוחד כשהם מצליחים לעבור את הספאמאסאסין שלי ואז גם את זה של ג'ימייל. "טקילה ברוקס" ניסתה למכור לי עכשיו ויאגרה, והצליחה להסתנן עם אימייל בעל הנושא הבא:

LET:account,password,shop,did you forget?,are you forget?,why are are forget?,damn you forget}

אז כל הכבוד, טקילה.. זכית לתהילת עולם 🙂

הפוסט ה303

לא יודע איך פיספסתי, אבל לפני יומיים עבר כאן הפוסט ×”300 ולא שמתי לב. גם אחת מ1805 התמונות שצילמתי בסקוטלנד הייתה הפריים ×”10,000 של המצלמה שלי. אני לא מאמין במיסטיות של מספרים עגולים ובקושי חוגג ימי הולדת, אבל למי שאוהב מספרים עגולים… אז זו מעין בלוגולדת שכזו 🙂

הבאנו שאאאאלום עליכם…..

זוועה. מה אני אגיד לכם.
לנחות בישראל ב2 בבוקר ולקבל מכת 24 צלזיוס ולחות בלתי ניזבלת. מי מת?

סתם, אני ישראלי וחייבים להתלונן מדי פעם, ואני בדפיציט. שבועיים שאני מסתובב עם חיוך מכאיב על השפתיים וכמעט לא מוצא על מה להתלונן. רבותי וגבירותי, הייתה לי החופשה המושלמת! הטובה בחיי!

לי ולגיא נראה שיש סינכרון מושלם בדיעותינו על מה רצוי ולא רצוי בכזו חופשה. בלענו הרבה טבע ולא טרחנו להכנס אפילו לטירה אחת. פגשנו אנשים מדהימים ובהינו בבחורות מדהימות. ראינו בעלי חיים חמודים וגילינו דרכים שיצאו מהסרטים.

סקוטלנד, ידידי , היא המדינה הנכונה בזמן הנכון. מלבד העברית שביננו לא ראינו ישראלי אחד לשבועיים, ובטיולים מהסוג הזה זה פלוס. בשבועות הקרובים אני וגיא נספר לכם הרפתקאות של טעימות יוצאות דופן, על אוכל טוב במדינה שאמרו לנו שאין מה לאכול בה, על מקומות שהגענו אליהם במזל, על טיולים והליכה לאיבוד ביער, על נהיגה בצד ההפוך וברזי מים מוזרים, על תקנים שנקבעו לטיול, מסקנות שהוסקו וחוקיות שנתגלתה פה ושם, על מבטים שננעצו בנו בבארים שונים, על מה שקרה לטעם שלי בויסקי ומה קרה לטעם של גיא, על יותר מדי בקבוקים ומה קרה במכס, על הציפורים, הארנבות והפרות השעירות, על הכבשים ועל הבחורות שגיא רצה לקחת למיטה (ואיך גיא בסוף לא התאפק וגם לקח בסוף אחת למיטה. כבשה, זאת אומרת).

ראשית אני צריך לנוח, למיין ×›1500-1600 תמונות, ולהתחיל לתמלל לכם את כל הזכרונות. ×–×” יבוא במנות קטנות, בשביל ×”×›×™×£ 🙂

סוכות שמייח!