אינטרנט – עמוד 5 – אסכולת הכורסא

8 באוקטובר 201118 במרץ 2022

Boom, and he's just gone. seamlessly.

ראשון היה גדי שמשון שהחזיר את האירוע לפרופורציות, אתמול הוסיף סטולמן בדרכו חסרת הריכוך, וקרא לו "האיש שגרם למחשב-שהוא-כלא להיות מגניב". שניהם לא רחוקים מהאמת. אני ידוע (או רוצה להיות ידוע) כלוחם למען חופש למשתמש, שליטה בטכנולוגיה ביד הלקוח ולא בצד הספק, חירות דיגיטלית. בין השאר זה אומר בלי DRM, גנים נעולים, אם זו מערכת ההפעלה ואם זו אפליקציה בענן. אפל, בעשור האחרון, הפכה להיות נושאת הדגל של הטכנולוגיות האלו, תחת הנהגתו של מר ג'ובס היקר. לא פלא שיש כמה אנשים שלא סובלים אותו.

אבל קודם כל נוריד את הדבר החשוב הזה מלוח הדברים שצריכים להגיד על סטיב. הוא לא היה נחמד, אבל היתה לו לפעמים הצדקה להיות כזה. הוא היה פרפקציוניסט תאב בצע, אבל הוא גם היה מוקף בתעשיה חסרת דמיון. מוקף גיקים טכנולוגיים ומהנדסים בלי שום חוש לסגנון, עיצוב, צורה. אני זוכר שידיד שלי, מעצב תעשייתי ומעריץ של מוצרי אפל (אבל לא מהסוג שיקים אוהלים בתור לקנות את מוצריהם) סיפר לי כשהגיעו להם המכונות השולחניות החדשות לבצלאל. לא רק שהמארז של המחשב האימתני היה יפה ובתוכו הכל היה מסודר נעים ונוח במגירות שליפות, אלא שההודעה בתוך "מכסה המנוע" של המארז לבל תטפל בו כשהחשמל מחובר, היתה כתובה בפונט שעוצב במיוחד כדי להתאים לעיצוב המארז. אחרים נזכרו השבוע בסיפורים על תיקוני סופשבוע של גוון לא מדויק בגראפיקה ושאר פרטים קטנים. גאונות או קטנוניות?
http://www.youtube.com/watch?v=upzKj-1HaKw

אז אחרים הזכירו איך הוא דפק את ווזניאק כלכלית, או היה צועק על עובדים ומפטר בלי לחשוב פעמיים, וחלקכם מכירים את הסיפור של גניבת הרעיונות מזירוקס, או הסיפור על איך השתולל כשקיבל כרטיס עובד מס' שתיים בחברה אז עד יום מותו היה בעל כרטיס עובד מספר 0. אבל רובכם בוודאי נתקלתם גם בנאום שבו הוא מספר למה לליסה ולמאק היו פונטים כל כך יפים ופרופורציונאליים, או שאתה יודעים שהוא היה הראשון שהתעקש לייצר מדפסות לייזר במחיר בייתי, ואת הפרפקציוניזם שלו אפשר להבין, כי הוא היה המנכ"ל שאהב להיות הEarly Adopter שיעיז להביא את הטכנולוגיות הנכונות לפני שהמתחרים יחליטו. הוא גם היה גאון בשיווק, והבין מנשק משתמש ועיצוב גראפי ותעשייתי "מהבטן", בלי שלמד מעולם עיצוב בחייו. יש מי שיגידו שהתעשיה האמריקנית פשוט לא גידלה כבר שנים איש חזון כמותו, ושהוא האחרון שהבין מה לעזאזל הוא עושה. אני חושב שהוא בעיקר חיפש דרכים למכור לנו טכנולוגיה ולגרום לנו להתמכר לה בלי שנרגיש שזו "טכנולוגיה". אם לקחת פראפראזה פראית פה – הטריק הכי גדול של מוכר הטכנולוגיה היה לגרום לנו לחשוב שהטכנולוגיה באמת עובדת ושקופה.
http://www.youtube.com/watch?v=qmPq00jelpc
http://www.youtube.com/watch?v=r8L39UwOS-Y

כתב אתמול גיא ויינר ב+גוג:

התרומה האמיתית של אפל-של-ג'ובס לעולם המחשבים לא היתה טכנולוגית, אלא תרבותית. הם שמו מחשב בכל כיס. הם לא פנו רק לקהל של אנשי-עסקים וחובבי גאג'טים, אלה לכולם, כולל בנות טיפש-עשרה.

עכשיו לכולם יש מחשב עם חיבור לאינטרנט זמין בכל רגע, והם לא מתביישים בזה. "להיות מחובר" זה לא מנהג של חנונים שלא מסוגלים לתקשר עם העולם, אלה צורך מהותי של דור שלם. זה אומר שאין יותר משמעות לידע כללי; שכל חתיכת מידע שפורסמה אין-פעם רחוקה ממך רק בכך שתקליד את מילת-המפתח הנכונה; שכולם יודעים איפה אתה ומה עתה עושה – וההיפך; שדימיון ויכולת להסיק מההקשר יותר חשובים מזיכרון וריכוז. נכון, גם גוגל, פייסבוק, וויקיפדיה ולינוקס עזרו במהפכה הזו, אבל אפל הפכו אותה לאופנה, לפריט-לבוש.

http://www.youtube.com/watch?v=8rwsuXHA7RA

אז נכון שאפל לקחו מתוכנה חופשית את הקרנל החדש שלהם ולא תרמו כלום חזרה, נכון שהטלפונים שלהם היו גן סגור ומגביל, שחנות האפליקציות שלהם מצנזרת למשתמשים את החיים ועושה צרות למפתחים, אפשר להתלונן על כל מיני דברים משוגעים אנשים נתקלו בהן, על שירים שנקנו באייטיונס והפסיקו לנגן אחרי שני שדרוגי מערכת הפעלה, ועוד כהנה זוועות, אבל אי אפשר להכחיש שהאיש ידע להוציא מוצרים יפים, עם גימור חלק, שהשלימו נישות שלקוחות לא ידעו שהיו חסרות (מי אמר טיים מאשין?), ושיווק שיווק שיווק. אני לא משווה אותו לטסלה ואדיסון כמו שמיהרו כמה לייצנים (אפילו את ווזניאק אני לא משווה להם), אבל אפשר חופשי להשוות אותו ליזם שקנה מהזוג מקדונאלד הזקנים את הזכויות לשם דוכן ההמבורגרים שלהם. איש שראה איך אחרים עושים טכנולוגיה ועיצוב וגרם להם לשתף פעולה כמו שאף אחד לא דחף אותם מעולם, ודרך הצלחתו, כולל הצלחת הטכנולוגיות שפחות אהבתי, אילץ את עולם התוכנה החופשית לשנס מתניים, כמו כל המתחרים שלו, ולייצר לנו מטעמים שיוכלו להתחרות בצוות המבריקים שטיפח בקופרטינו. אני מוריד את הכובע. אפילו שלצערי המוצרים המגניבים שלו הם הרבה פעמים מחשב-שהוא-כלא 🙂

1 באוקטובר 20111 באוקטובר 2011

אז מה זה בעצם צדק חברתי? פרויקט וידאו

זוגתי שרון החליטה לפרוט את המושג הגדול של "צדק חברתי" לפרוטות ברורות יותר. היא התחילה לאסוף ראיונות אותם היא מנסה לערוך לכדי כשלוש דקות, בתקווה שיצטרפו אליה רבים אחרים ויעלו ראיונות בפורמט דומה, וכך בשיטת crowdsourcing לאסוף הסברים. דרך עוולות שנגרמות לאנשים אמיתיים, ואמירה ברורה שלהם "בשבילי צדק חברתי זה […]", להדגיש איפה הפער עדיין עומד בין הרצוי למצוי.

מספר שבועות לאחר תחילת המאבק לצדק חברתי, שמתמקד במונופולים, בבעיות הדיור ויוקר המחייה הרגשתי שישנם עוולות חברתיות (שלא נתונים לשום ויכוח בין קפיטליסטים לסוציאליסטים) שחשוב להזכיר ולזכור, כי גם אם יהיה פה דיור בר השגה לא יהיה פה שום צדק חברתי כל עוד עוולות אלו ודומות להן לא יתוקנו. כדי שלא ישכחו אותן עוולות בלהט המאבק, בחרתי להפיק סרטונים קצרים שבהם אדם פרטי יספר את העוול החברתי שנעשה לו. מדובר אמנם בסיפור אישי, אך כזה שמיצג ציבור שלם שנגרם לו עוול. אני מתכוונת לרכז את כל הסרטונים שאפיק באתר באינטרנט תחת הכותרת "העם דורש צדק חברתי" להלן 2 סרטים שצלמתי עד כה:

אריק מספר את סיפורם של נכי צה"ל

אלה מספרת את סיפורם של שרידי שואה

תודה לאריק ולאלה שהקדישו לי מזמנם היקר והצטלמו לסרטים (זה לא קל פיזית ונפשית) וכן לירון ברוך שעזר בעריכה של הסרטון של אלה. לא הייתי מסתדרת בלעדיו. תודה גם לעמותת אביב שחיברו אותי לאלה וחיזקו את ידי.

אם מישהו מכם מכיר מישהו עם סיפור של עוול חברתי שמייצג ציבור שלם כגון למשל מתמחה ברפואה, קרבן של מערכת הבריאות החולה, מישהו שהופקעו ממנו קרקעות לכאורה למען הציבור ובפועל המדינה מכרה את הקרקע לקבלנים פרטיים, קורבנות של משרד הרווחה וכד' אשמח אם תפנו אותו אליי אני מעוניינת להפיק לפחות סרטון אחד לכל פן של אי צדק חברתי שקיים במדינה.

בנוסף, אריק שמופיע בסרט הראשון, כורע תחת עומס העבודה. הוא זקוק למתנדב בעל ראש גדול שיכול לקחת על עצמו חלק מהמקרים של נכי צה"ל וללוות אותם לאורך זמן. התפקיד כרוך בעיקר בחיזור אחרי משרדי ממשלה ובפרט אגף השיקום במשרד הבטחון כדי שאלו יעשו את עבודתם ויושיטו לאותם נכים את העזרה המגיעה להם.

אודה לכל עזרה בעניין זה וכן אשמח לשמוע את דעתכם על הפרויקט ועל הסרטים.

שבת שלום,
שרון

כמו שאתם רואים, כרגע אין לה ציוד צילום או נסיון עריכה טובים, והיא תשמח לשיתוף פעולה ממתנדבים – אם עורכים, אם מראיינים או צלמים, ואולי גם מעצב(ת) גראפי(ת) שיעזרו לסגנן את המסר עם שפה גראפית אחידה. כמובן, כמו שהיא אומרת, עוד סיפורים אישיים של אנשים שמוכנים לספר, יעזרו מאוד.

14 בספטמבר 201114 בספטמבר 2011

אוגר להדגמת גבולות הצמיחה

לא ראיתי הרבה הענות לשאלת גבולות הצמיחה, אז אולי גישה אחרת, שתואמת יותר לדור האינטרנט:

הסרטון מלווה את החוברת "הצמיחה אינה עובדת" הניתנת להורדה בחינם. יוצרי הסרטון מפנים אותנו גם למראי המקום הבאים, שעוסקים יותר בשינוי האקלים הגלובלי:
OneHundredMonths.org
WakeUpFreakOut.org

בסוף הכל מתחבר…

9 בספטמבר 201110 בספטמבר 2011

מדרון חלקלק לאלימות (פוסט סרטונים)

התחלנו תרבותיים כמו הצ'ילאנים,

עכשיו אנחנו כאן. קראו גם את העדות של אסף (מרמיט) לתיאור אישי מבפנים.

קצת מאחורי ספרד שם האלימות התחילה לפני כחודש למרות שהתחיל רגוע.

אני מקווה מאוד שלא נגמור כמו יוון.

(שלושה סרטונים מעוררי מחשבה שנשלחו היום בטוויטר, תודה למיטל על הלינק ליוון ואקטיב-סטילס על הלינק לתל אביב, לא זוכר איפה מצאתי את צ'ילה, את ספרד דגתי לבד מתוך מאות. אשמח אם תמצאו לי עוד מוצלחים לאוסף)

8 בספטמבר 20119 בספטמבר 2011

רון חולדון, עולם תחתון

כל פעם שהמחאה מתנרמלת או דועכת או עולה על פסים פחות מתוקשרים, בא אדיוט מהשלטון המקומי או הארצי והופך אותה חזרה לחיה ורלוונטית. השבוע היו אלו שטייניץ (שהודה שלטרכטנברג אין שיניים, ומסרב לפרסם את דו"ח הריכוזיות החמור של משרדו על גרעיני השליטה שחשוב לפרק), חולדאי (ראו בהמשך), וראש עיריית חולון מוטי ששון, שעד השבוע חשבתי שהוא איש חיובי ופוליטיקאי חברתי, עד שראיתי איך הוא משלח את המשטרה במאהל ג'סי כהן, אחד מהמקומות שבהם נאלצים לגור הומלסים אמיתיים.

רון ימכור לכם סיפורים שהמוחים חוליגאנים שמאיימים על חייו. התקשורת תרוץ להפיץ את שקריו, לא כי הם אמת, אלא כי זה מה שימכור עיתונים – כמו שרואה כל מי שעוקב אחרי המחאה בטוויטר ובפייסבוק במקום בעיתוני האוליגרכים. פשוט תקשיבו לחברים שלי, האנשים שבשטח. הנחש הזה בהתחלה הפתיע את כולנו כשאמר שיחבק את המחאה, אבל אנשים שמכירים אותו מקרוב לא מופתעים ומצביעים עליו כעל אחד מאבות אי הצדק החברתי. העוני שתל אביב דוחקת דרומה לא מטופל בכלים הנכונים שנים, העוצמה שבה נכנסו היסמניקים במאהל "שורץ הסמים והעכברושים" מעולם לא הופעלה בפלורנטין או יפו. להפך, חולדאי מעדיף שתודבק למוחאים תדמית שלילית, כי הוא מטאטא את תל אביב לפנותה לטובת בעלי האמצעים. יותר מ-14 מליארד ש"ח הוא התקציב השנתי של העיר העשירה בארץ, אבל הם לא מושקעים למען הכלל, אלא רק למען עשיריה ותייריה. וחולדאי צריך כבר לשלם בכיסאו ויפה שנה קודם.

אני בד"כ מעמיס לינקים בפוסט כאומר "תרצו לקרוא עוד, תקראו, אבל אתם לא חייבים". ובכן היום אני מבקש מכם שתציצו כי מדובר כאן בבעיות כבדות מנשוא שנוגעות עמוק בחיי כולנו, אז אני אדגיש לכם שוב את הלינקים שאתם חייבים לעצמכם לקרוא.

* עידן לנדו על עיוותי התקשורת, בתגובות אצלו הזכירו את פרויקט שקוף שלא המריא, שהיה אמור להיות תשובה לבעיה הזו.
* רוני גלבפיש על הונאת רון חולדאי את המאהלים.
* דו"ח חמור של הריכוזיות בארץ שחיוני לעבודת טרכטנברג (גם אם אין לה "שיניים") שמשרד האוצר משום מה ערך אך מסרב לפרסם. נשים בצד שפירסומים ממשלתיים צריכים להיות ציבוריים, שקיפות ובלה בלה בלה, הדו"ח מדבר על כמה רחוק מגיעה שליטת האוליגרכיה ואיך היא חונקת את המשק עד כדי נזק עצמי, שמשום מה עדיין כולנו משלמים.

21 באוגוסט 201121 באוגוסט 2011

קולות מסופ"ש מבלבל

אין לי הפעם הרבה מה להגיד מלבד כל מה שאני אומר בזמן אמת בטוויטר ולחברים, אני מרכז פה למי שלא עקב אחרי הקולות מהשטח.

היה מאוד מבלבל אתמול אם ללכת להפגין או לא. היתה התקפת טרור, מתו 7 אנשים, לא חלפו 4 שעות ואהוד ברק הכריז על פעולה בעזה (וקרא לה "תג מחיר" בלי להתבלבל!) והפציץ שם, תוך קריאות "Off with their heads!" (כנראה צפה ביותר מדי פרקי "משחקי הכס" לאחרונה, אחרים חושבים שזו אזהרה למוחים ועידוק טוען שברק פשוט החליט שהעזתים הם זומבים). במשך כמעט יממה וחצי לא שמענו פיפס מהנהגת המאבק (השמיניה הסודית או איך שתקראו להם), שמולי מהתאחדות הסטודנטים הכריז שמבטלים, לבסוף סתיו שפיר (הדוברת של השמיניה) הודיעה שנצעד בשקט ולא נקרא סיסמאות, מה שדי הדאיג אותי – זה שוב לשים את "המצב הבטחוני" לפני הבטחון החברתי. ביקשתי שנקיים עצרת בלי מוסיקה, עם דקת דומיה, ואפשר גם לדבר על נפגעי הטרור ונכי צה"ל שהמדינה לא מטפלת בהם, ומשליכה לעזאזל אחרי טיפול מינימאלי ראשוני בלבד מלבד העקשנים שבהם. כך נחזיר את האקטואליה לפסים חברתיים. לא קיבלו.

אז מה עושים? אם נמעד ונגיד משהו נגד ההתקפה בעזה והעובדה שהיא רק גוררת עוד יריות טילים – יגידו שאנחנו מזדהים עם העזתים ואנחנו אנטי ציונים. אם נגנה את הרקטות העזתיות ביותר משני משפטים נודה ששוב פיגוע טרור גנב את הכותרות, ואם לא נזכיר את הטרור ביותר משני משפטים, נחזק את קולות הקוראים לנו לפרק את האוהלים "כי עכשיו יש מצב בטחוני וצריך להתנהג באחריות".

חצי פיד לא יבוא כי לא מפגינים נגד המלחמה. חצי פיד לא יבוא כי כן מפגינים נגד המלחמה. מבולבלת

— רוני גלבפיש

שלט ענקי שראיתי לפני שבועיים ברוטשילד אמר שהמדינה סובלת מ"הפרעת קשב וריכוזיות", ומישהו צייץ שזה באמת מוזר שממשלה שלמה עוזבת הכל כשיש הפצצה על עזה, כאילו שאי אפשר לטפל בשני דברים בו-זמנית. חוצפה מצידינו לדרוש את המשך הטיפול? חוצפה מצידם לדרוש שנתקפל!

the #J14 protest should not be ABOUT the Gaza attacks, but it should continue DESPITE it, even if MKs claim otherwise

— אני בעצמי

הבקשה מפעילי השמאל הרדיקלי, בקשה ולא דרישה ולא סתימת פיות ולא נעליים.
הבקשה היתה שיכבדו את הצעדה ללא צעקות, משרוקיות או מגאפונים. שבעצם הפגנה חברתית עכשיו יש מסר מספיק חזק. ואלו אותם אנשים שביקשו שמפגינות בשיח ג׳ראח יגיעו ללא גופיות, כי זה פוגע
בפלסטינים. כלומר, לצורך סולידריות עם פל׳ ביקשו משהו חמור ומקומם. לצורך סולידריות עם חברינו מהדרום, אלו שרק לפני שבוע נסענו אליהם כדי להפגין שכם אל שכם, אלו לא ראויים לצעדה שקטה בלי צרחות. פוליטיקה של אלקין וקירשנבאום, פוליטיקה של אצבע בעין. אני מרשה לעצמי להניח שהם אפילו נהנו מכל אלו שביקשו שיכבדו את ההחלטה על מצעד שקט. חוסר סולידריות בוטה במפגיע.

וכן, תזדיינו עם תחושת הצדק שלכם. היה לי מספיק ממנה בשלושים השנים האחרונות. ודוק: זו לא טקטיקה כדי להתחבב על העם הפחות מתקדם. זו מהות, הבנה שאין תקנה לערכים הבסיסיים שהם מתגדרים בהם בעם, ללא העם. עד המחאה כל שהיה להם להציע הוא bds, וכנראה שמסר של סולידריות חברתית לא מספיק מתקדם. בעיקר חשתי צער: היתה עוצמה בהליכה השקטה, בנאומים הקצרים בסוף ובמעגלי השיחה. אם יוציאו עצמם גם מכאן, כל שישאר להם הוא קריאות לחרם בעודם מקפידים על חיג׳אב תקני. הפסד שלהם והפסד של כל המחאה הזו.

— גדי שמשון, בטוויטר

דיווחים, ואנשים שניסחו את עצמם טוב ממני:

יגאל סרנה "שקט יורים"

חיים הר-זהב על בטחון אישי

מחאה תחת אש בבאר שבע

צוף בשן: תנו לצה"ל לנצח

ישראל היום מצאו את קרבנות המחאה החברתית ומעלים את שוועתם לבמה הארצית.

אתנחתה קומית:

אתנחתא מוזיקלית:

ולבסוף, אם עוד לא שמעתם את הרצאתו של פרופ' זליכה, פנו במהרה 100 דקות מזמנכם כדי להתחיל להכיל את קצה הקרחון שהוא חושף פה. חשבתי שאני מבין את הבעיות שלנו, אבל זה תיאור יותר מובנה ומגובה עובדות מכל מה שחשבתי שידעתי.