כן, אומרים מחצצר וזה בכלל ביטוי באנגלית, אבל הפואנטה שאני לא חזק בקידום עצמי. לפני שבועיים נתתי הרצאה חביבה באייקון (סוכות 2012, הנושא היה תגליות) וזרקתי לינק לזרם האינסופי של G+ וטוויטר, אבל אני חושב ששם זה טבע. כשהסתכלתי על זה, אני בעצם מופיע כבר בלא מעט סרטונים בטיוב אבל אף אחד מהם לא בערוץ האישי שלי, אז הלכתי וליקטתי אותם לרשימה. יש כאן שתי הרצאות ספקניות, שני פאנלים שהשתתפתי בהם, הרצאה אחת מאוגוסט פנגווין, פרויקט מחאה אנטיביומטרית אחד שעשיתי עם ערן ורד, ושלל ראיונות שניהלתי בערוץ של חדשות קריקטור זצ"ל. אני לא ייצרתי הרבה חומר לבלוג בשנה האחרונה, אז הנה מנת יתר אודיו-ויזואלית לאיזון. מקווה שתהנו. אשמח למשוב על איכויותיי כמרצה 🙂
כבר הוכח שהן אינן עובדות בלונדון (שם התחילו לכסות את העיר במצלמות שיטור עוד ב-1965), וכבר ראינו כמה צריך היה לעוות את הסטטיסטיקה כדי שניסוי "עיר ללא אלימות" יעבור באילת כ"הצלחה". עכשיו הפרויקט מגיע לעו ערים, והנה גם לפתחה של עריית תל אביב.
הערב עיר לכולנו מצביעה אי אמון בקואליציה של עיריית תל אביב. קואליציה שמשום מה עדיין כוללת חברים של מרצ, למרות שהיא מדכאת בברוטליות את המחאה ולא מקדמת אף אחד מהנושאים של חינוך, רווחה ודיור שעלו בה. הערב אותה קואליציה הולכת גם לדון בתקצוב התקנת מצלמות ריגול ברחבי העיר. עו"ד יהונתן קלינגר כתב לחברי המועצה את המכתב שבהמשך.
שמי יהונתן קלינגר, אני תושב העיר ועורך דין; אני פונה אליכם בדאגה כיוון שהיום, במהלך ישיבת המועצה, תתבקשו לאשר תקציב של מיליוני שקלים לצורך הצבת מצלמות במרחב הציבורי כחלק מיישום חוק העזר העירוני להסדרת הבטחון. חשוב לי לכתוב לכם כי בעקבות דיון שנערך לפני כחודש ומחצה בכנסת הוחלט להקפיא הצבת מצלמות ברשויות המקומיות עד לאחר הסדרת העניין בחוק והוצאת נהלים מסודרים לשימוש במצלמות שימנעו פגיעה בפרטיות התושבים ובמיוחד פגיעה בקטינים.
ההצבעה היום בעד העברת התקציב, וזאת לפני שהועברו נהלים מסודרים, משמעה מתן צ'ק פתוח לעובדי העירייה לפגוע בפרטיות התושבים והינה פעולה שעומדת בסתירה מוחלטת להנחיות הכנסת בנושא. אני קורא לכם היום, לפני שהעניין יהא מאוחר מדי, לא להצביע בעד.
לאחרונה, בעקבות דיון ארוך בכנסת, הכין משרד המשפטים מסמך המפרט את הבעיות בהצבת מצלמות אלו, כולל בעיה של העדר סמכות; בין היתר, קבע משרד המשפטי כי "השאלה האם ראוי ורצוי "להפריט" את הסמכויות המיועדות לטיפול בבעיות אלה, ולהעבירן מטיפול המשטרה לגורמים נוספים, כגון הרשויות המקומיות היא בעיה נכבדת וקשה, החורגת בהרבה מגבולות מסמך זה. מפאת קוצר היריעה, די אם נדגיש בשלב זה שבדומה להפרטת השימוש בכוח, גם הפרטת השימוש באמצעי הפוגע באופן חמור בפרטיות – איננה עניין של מה בכך והשלכותיה על חירויות האדם עשויות להיות עמוקות ונרחבות."
כמו כן, דרש משרד המשפטים כי בטרם תתקבל החלטה כלשהיא על הצבת מצלמות, יש לערוך דיון ציבורי מקיף, ובדיקה משמעותית "בטרם קבלת ההחלטה על עצם השימוש במצלמה יש לערוך תסקיר של השלכות השימוש במצלמה על זכויות הציבור, ובמיוחד על הזכות לפרטיות; ככל שתחום הכיסוי רחב יותר, והיקף האנשים המושפעים צפוי להיות גדול יותר – כך צריכה להיות הבדיקה המכינה עמוקה ומקיפה יותר". כך, בכל הנוגע לקטינים, הבהיר משרד המשפטים כי "תשומת לב מיוחדת יש להקדיש גם לשימוש במצלמות מעקב במקומות בהם נוהגים להתכנס ילדים, כגון מוסדות חינוך או מתנ"סים. בהיעדר הסמכה מפורשת לפי חוק להפעלת המצלמה, ספק אם ניתן להסתפק ביידוע פסיבי של הילדים המצולמים באמצעות שלטי אזהרה, כבסיס להכשרת המצלמה: שהרי בעיקרון ילדים אינם כשירים לביצוע פעולות משפטיות כדוגמת מתן הסכמה )ולו מכללא( לפגיעה בפרטיותם."
בעקבות מסמך זה, ערכה ועדת המדע והטכנולוגיה בכנסת דיון אשר בו נקבע כי תוקפא תכנית הצבת המצלמות וזאת עד לחקיקה מסודרת. בהודעה לעיתונות אשר פרסמה חברת הכנסת רונית תירוש, יושבת ראש הועדה, הוחלט כי:
"משרד המשפטים יכין הצעת חוק שבו יוגדרו תכליות מותרות לשימוש בצילום במרחב הציבורי. כמן כן הצעת החוק תעגן את חובת יידוע הציבור על הצבת מצלמות. הרשות למשפטים, טכנולוגיה ומידע תפיץ את הגדרת "מאגר מידע", לרשויות השונות. משרד הפנים ינחה משפטית את הרשויות המקומיות, באשר לסטנדרטים הנדרשים להצבת מצלמות. כמו כן, יחייבו את הרשויות ברישום במאגר המידע".
כלומר, הצבעתכם היום בעד אישור הצבת מצלמות בטרם יועבר חוק המסדיר את הנושא, ובטרם יוצאו הנחיות מסודרות, לא רק שתפגע באזרחים אלא תגרום למצב בו ההחלטה תסתור במפורש הנחיות של הרשות המחוקקת. אני קורא לכם היום להתנגד להצעה ולא להעביר סכומים וזאת עד שיועברו ההנחיות המסודרות לעיונכם, כך שתוכלו לבדוק שהכסף אותו אתם מעבירים לטובת הפרויקט אכן עומד בהוראות החוק ושומר על פרטיות הציבור במידה הראויה.
עותק ממכתבי זה נשלח לחברת הכנסת רונית תירוש, יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה, וכן אתר עבודה שחורה.
עוד כמה שעות אני מוריד את אתר פלנטת הספקנים הנוכחי ומיישם אותו מחדש בעזרת וורדפרס. אתר הפלאנטה שודרג! זה אומר שתצטרכו לעדכן את קורא הרססים שלכם אם אתם מנויים עליו.
אתם מוזמנים לתת כאן משוב לגבי הקריאות והעיצוב. כרגע זו תבנית twentyeleven שעברה התאמת צבעים לאתר האם, אתם מוזמנים להציע חלופות, כל עוד זה פועל בתיאום עיצובי עם האתר הראשי.
פתחתי לפני כמה שנים קבוצה לבלוגרים ישראליים בלינקד-אין. לא משנה אם אתה בולג בעברית או באנגלית, אם מתוך ישראל או על ישראל. חשבתי שיש לנו נושאים משותפים לדסקס, אבל לא הצלחתי לעורר שם הרבה תעבורה. הנה נסיון קטן שלי לעורר את הקבוצה מרבצה. אתם יכולים לענות כאן, אתם גם מוזמנים לענות שם אם יש לכם משתמש בלינקד-אין (הקבוצה פתוחה, לא חייבים להצטרף אם לא בא לכם).
חג חירות ביטוי שמח (גם אם באיחור של שבוע)
הי חברים!
מאז שהקמתי את הקבוצה הזו לא עבר הרבה תוכן. נשלחו לפה כתבות שיווקיות וסתם שטויות שלא קשורות לבליגה (בלוגינג), עד שנאלצתי לחסום פרסומים במודרציה. אני תוהה אם יש בעצם נושאים שמעניינים את כולנו ביחד, אם זה נושאים טכניים (עברות של פלטפורמות וערכות נושא) ואם חוקיות (פגיעה בחופש ביטוי בישראל, הגנה על האינטרסים של בלוגרים פוליטיים).
בשנתיים האחרונות ראינו עוד כמה התקפות על בלוגרים ונחרדנו לראות חוקים משתנים בנושא לשון הרע שעלולים להקל על תביעות SLAPP בעתיד. אני אשמח לשמוע מה דעתכם על הנושא, אם נתקלתם בתופעות האלו בבלוג האישי שלכם, והאם הייתם מוכנים לשתף אותנו בפומבי בסיפורים. אם תוכלו אפילו בעילום שם, אבנר פינצ'וק מהאגודה לזכויות האזרח אוסף עכשיו חומר בנושא כדי לפרסם דו"ח על שימוש בלשון הרע ואיומים דומים להשתקת בלוגרים, והוא ישמח לשיתוף פעולה מצדכם ומצדכן.
בנושא קרוב, לאחרונה קמה בישראל הסתדרות עיתונאים חדשה, והזמינה בלוגרים להצטרף כחברים. למרות שלנו אין את הבעיות שלהם בדיוני שכר, אני חושב שאלו מאיתנו שכותבים על אקטואליה ובמיוחד בלוגרים (גם מימין!) שפוחדים מהתפוררות חירות הביטוי, יכולים להצטרף ולקבל גב בנושאים הבעייתיים האלו כשהם הופכים להיות בעיות בזירה האישית. אשמח לשמוע מה דעתכם גם על הנושא הזה, ומה הייתם רוצים לראות בצ'ארטר של הסתדרות העיתונאים שיגרום לכם להצטרף לכחברים או כפעילים. הם רשמו עד היום כבר 1000 חברים אם אני זוכר נכון. אם תרצו, אבקש מדרור פויר או אחד ממנהיגי התנועה שיכתבו פה כמה מילים.
לבסוף, רציתי להגיד שחפרתי השבוע בלינקים ישנים של עמודים שהתכוונתי להגיע לקרוא, הרבה מהם הובילו לפוסטים בבלוגלי שכבר לא קיימים לצערי הרב. הלוגו של בלוגלי עדיין מופיע בסמל הקבוצה הזו וכואב לי להוריד אותו. האם אתם חושבים שעכשיו אחרי שרשימות ובלוגלי ירדו, למרות התהליך הכואב, יש פה חור שלא התמלא, או שבעצם אפשר גם בלי? גם כאן אשמח לשמוע מחשבות ואולי לעורר קצת דיון 🙂
רק שני פוסטים אחורה קראתם לכם לעזור לתנועת "אביב לניצולי שואה" ואני פתאום מקבל מהם בקשות לעשות להם "לייק" כל יום. מצד אחד אני כועס על הבנק שמאלץ אותם לרקד ככה (במיוחד עם ההיסטוריה של בנק לאומי וכספי ניצולים), מצד שני אני עם חנן ולא אוהב שהעמותות מוכנות לרקוד את הריקוד המשפיל הזה שוב, ומצד שלישי מרתיח אותי שאם אשב ואסרב להשתתף, יגיע חצי מליון ש"ח ל"אם תרצו" במקום לאנשים שמגיע להם (בי"ח לילדים או שורדי שואה וכולי). במילים אחרות, יש כאן בעיה מוסרית שאני שונא להיות בה. אני לא יודע להגיד עדיין מה אני עושה, אני רק מבקש שאם אתם מחליטים לשחק את המשחק, ולא משנה אם כדי להריע לאנדרדוג המועדף שלכם או כדי לדחוק למטה את "אם תרצו", אני מקווה שתבחרו עמותה עם מטרות טובות שבאמת מגיעים לה התקציבים האלו, שלא ילכו למשכורות מוגזמות או תנועות פוליטיות.
חשבתי שהחטא שלי היה שלא ביססתי את ההשוואה עם לינקים, אותות ומופתים (ואני מודה שהפוסט היה שטחי כמו שהוא היה מהיר לכתיבה), אבל זו היתה דעת המיעוט. לפי הביקורות שקיבלתי, נראה שעצם האקט של השוואת סתם כך משהו נורא למשהו נורא יותר גורם לדעת האנשים יותר נזק מתועלת (אבל לא הסבירו לי למה). אני יודע שבבירור עלול לקרות ההיפך – עוצמתו של הדבר הנורא יותר שאליו משווים מתגמדת. כשכל אנטישמי קטן מושווה לנאצים, זה הופך את עוצמת הנראטיב של השמדת העם השיטתית לפחותה ולפחות אפקטיבית בעיני הקהל המושפע במועד מאוחר יותר. יש בלוג אחד שקבר מזמן את חוק גודווין ועושה עבודה יסודית יותר של השוואה שכזו, תכירו את o 1 39. הבלוג נוקט בקו פשוט – השואה לא קרתה ביום אחד והשמדת העם גם לא התחילה ביום אחד. במשך כעשור של שנאה על אש נמוכה ומתגברת חוקקו חוקים והוקמו מנגנונים, גטאות ומחנות. המון צעדים קטנים שזכו כל אחד לחוד ללגיטימיות בלי לראות את התמונה הגדולה מצטיירים מאוד שונה כשעושים זום אאוט, וקוראים את ההיסטוריה מעשר ועשרים שנה מהעתיד. הבלוג o 1 39 בא להשוות בלי להתנצל בין עליית האנטישמיות שהובילה לרצח שיטתי ובין התנהלות צה"ל וישראל בקו הירוק ומחוצה לו, דה יורה ודה פקטו.
גם אתר המחאה לא מפחד לקרוא לישראל "טוטליטארית", אבל אחרי מה שאי קורא בחודש האחרון מצייצני מחאה אמריקניים, אני מבין שישראל נתנה יד רחבה למחאה הפיסית לדעוך לבד ודי התעלמה ממנה. היום, אחרי שרוטשילד פונה ומאהלים אחרונים מפונים מדי פעם בכוח, אפשר לספור את מקרי אלימות המשטרה האמיתיים שהיו פה, ולא נראה לי שהיו יותר מכמה עשרות מעצרים פה ושם, במחאה שהוציאה לרחובות אלפים בכ70 מאהלים ומאות אלפים בהפגנות המוניות. בארה"ב יש כבר עשרות אלפי מוחים מפוזרים בעשרות ערים מחוף לחוף, עוד לא היתה עצרת אחת מסודרת והם רחוקים מלגבש את המסר שלהם, אבל בוצעו כבר כמעט אלף מעצרים בניו יורק, כ700 בבוסטון, ועוד ערים מספרות ומפרסמות ביוטיוב שהמשטרה משחררת כוחות מוגזמים נגד תושבים שפשוט יושבים ומפגינים בשדרות הרבה פחות נוחות מרוטשילד וגינת לוינסקי.
אבל אנחנו נמשיך להשוות, כי ככה המוח האנושי עובד. הוא לא טוב במיוחד בגדלים אבסולוטיים, רק מה שהוא יכול להשוות לדברים אחרים. עד כמה שהייתי רוצה להיות אוביקטיבי, כשדנים בפוליטיקה קשה להיות כזה, במיוחד אם אתה חי בתוך המציאות שעליה אתה מנסה לחוות דיעה. בנושאים מסויימים אני פעיל למען המטרות של ספקנות מדעית, אבל קשה לעשות את זה לגמרי בנושאי הפוליטיקה המקומית. לא משנה אם אדע את שמה המדויק של ההטיה הקוגניטיבית, או כמו שאומר חבר אחר "I'm good at finding the cloud in every silver lining". פסימיות נטו מובילה לדיכאון, אופטימיות נטו גם היא מסוכנת, אבל השאלה אם זה כל כך רע להיות פסימיסט, לדמיין את המצב מתדרדר, כל עוד יש בך אופטימיות לאזן את זה בהרגשה שעדיין יש עבור מה להלחם.
הפסימיות והאופטימיות לפעמים ישקרו לנו, ולפעמים יעזרו לנו להיות מודעים יותר לסכנות ולפתרונות. הם כלים לא מושלמים, אבל הם מה שהאבולוציה פיתחה לנו ועם זה עד היום ניצחנו. כמובן שצריך להשתפר, צריך עוד להתפתח אבולוציונית מ"חוק הג'ונגל" שטבוע בנו כל כך עמוק (הסובלימציה שלו בגרסתה הכל-כך ישראלית נקראת "שרק לא אצא פראייר", מכירים? אז צריך להפטר מזה). אם זה יצליח, אולי לו נצטרך לריב על כל פיסת משאבים עם בעלי הכוח, אולי אנשים יצליחו לתכנן קדימה שימוש במשאבים במקום לחטוף מה שיותר לעצמם, והמין האנושי יעמיד דור אמפתי יותר, שבו שורדים המתחשבים ולא האלימים והנצלנים.
ולספקנים שמבקשים שאגבה את ההשוואה לאפרטהייד בעובדות – אני מקווה שאוכל למצוא את הזמן, בין חיפושי עבודה לצרות משפחתיות כדי לגבות את זה במחקר טיפה יותר מעמיק, אבל אני לא יכול להבטיח שאל הכל אני אוכל להתייחס. יש סדרי עדיפויות שכרגע מכתיבים לי החיים.
עוד מילה על יחסים ויחסיות
הקמפיין בעד שחרור גלעד שליט אמר למעשה שצריכים לשחרר אותו בכל מחיר. כולל במחיר שחרור רוצחים בעשרות ומאות, כאלו שכבר רצחו וכאלו שאולי עוד ירצחו. 1000 איש תמורת בחור אחד. הרבה אנשים כבר אמרו לי שאני לא אנושי וחסר לב כשאני מתנגד לעסקאות כאלו, אבל אני הסתכלתי על המחיר הרגשי והמוסרי של שחרור רוצחים. המחיר הנפשי למשפחות הקורבנות הקיימים והמחיר העתידי אם יהיו קורבנות נוספים. בזמן מתקפת עופרת יצוקה נהרגו 10 חיילים ישראלים מאש כוחותינו במודע ובמכוון. חיילי צה"ל ירו על חיילי צה"ל אחרים במטרה להורגם, לרוב חבריהם לפלוגה, רק כדי שלא יפלו בשבי. שלא יהפכו לעוד גלעד שליט, כי עדיף לצה"ל להרוג חייל ישראלי אחד מאשר לשחרר אלף עצורים. השיקולים האלו פסיכיים. אני חושב שגם ההסכמה לשחרר אלף עצורים תמורת שליט היא חסרת פרופורציות אם אין עוד הבטחות משמעותיות ומרחיקות לכת מהצד השני. לצערי אנחנו לא יודעים מה הם כל הפרטים, אבל אם מה שהתפרסם זה נטו ההסכם של אלף תמורת אחד ותו לא, אני אאלץ להסכים עם מבקרי העיסקה.
