צפייה בפרסומות כדרך חיים חדשה

חברה שלחה לי כרגע לינק לאתר בשם תרמת שלוקח את הכיוון של "זמן is money" של סלקלום לכיוון טיפה פחות מגעיל.

למי שלא נתקל בזה, תקציר הפרק הקודם: סלקום מושיבה אתכם לראות פרסומת, אחורי זה אתם יושבים למלא בוחן קצר לוודא שקלטתם את המסר הפרסומי, ואם הכל תקין והוכחתם שמכרתם את נשמתכם למפרסם, התהליך יזכה אתכם בדקת אוויר חינם ברשת סלקום. כמה זמן בזבזתם על הצפיה, התשובות וכולי? אני בטוח שיותר מדקת חיים (שתיים? שלוש?) לכל דקת אוויר, ובינתיים יש לכם גם נזק מוחי מצטבר מהתקפת הספאם הזו על המוח (מסביר מיד), טוב שסלקום מגבילה אתכם ל45 דקות אוויר כאלו בחודש.

והנה מגיע אתר תרמת, שעושה את אותו הדבר רק לתרומות. כל פרסומת שתצפה ותבחן עליה מזכה עמותה לבחירתך בשקל (לא מצוין כמה מרוויח האתר על הטרנזאקציה) ובנוסף מעודד אותך האתר לספאמפם את חבריך ע"י שליחה של לינק יוניק לאתר, וכל חבר שיקרא לדגל יוסיף לחשבון התרומות שלך עוד עשר אגורות (שלמות!).

אז קיבלתי לינק שכזה, הגעתי לאתר. בפינה למטה יש וידאו של איזה חתיך שמציג את הקונצפט (חשבתי שהוא הגאון הפינאנסי מאחורי האתר אבל מסתבר שהוא סתם פרזנטור פליט ריאליטי), נתבקשתי לבחור אחת מ9 עמותות ואז כמובן להכניס פרטים אישיים… (אה נזכרתי, אני צריך לכתוב על זה משהו גם כן 🙂

עניתי לידידתי בזו הלשון: "אני מעדיף לתרום ישירות במעשים או לפחות בכסף. איכשהוא הרעיון של הכנסת יותר זבל פרסומי לחיי מרגיש לי בזבוז זמן ומוח. האנרגיה שמתבזבזת לי על יצירת קשרים סינפטיים במוח בשביל לזכור מסר פרסומי (או גרוע מזה, להפנים מסר פרסומי סמוי ודעה קדומה בתת מודע), זו אנרגיה יקרה, וזה לא ידידותי לסביבה. אבל "תרמת" לי רעיון לא רע לפוסט בבלוג, תודה!". אני ארחיב: לא רק שאלו קשרים סינפטיים מיותרים, היום גם יודעים כי הליכים אלו חייבים להיות מלווים בהחלשה של קשרים סינפטיים אחרים. בעברית פשוטה – ללמוד ולקלוט חומר מיותר זה גם תהליך מטמטם. כמכור לקורא הרססים שלי אני יכול להגיד לכם שזה בדוק.

אם זה מזכיר לכם את אידיוקרטיה או את פרק "קלי יודעת משהו" של "נשואים פלוס", אז כמוני הקשרים הסינאפטיים שלכם יורים טוב, אבל כנראה אתם מבזבזים אותם 🙂

אסיים במילה אחת טובה בכל זאת על האתר. למרות שאני נגד הרעיון הבסיסי המחשבה שלהם בסה"כ טובה, ולמרות שבהתחלה הציגו לי רק 11 אופציות, יש להם מדריך עמותות לא קטן שאפשר לתרום להן (גם ישירות, גם במעשים) עם לינקים ובלי קונצים. טוב לדעת. מצחיק למצוא בין כל עמותות התרומות למעוטי יכולת וחינוך גם עמותות שלא הייתי מצפה שיעודדו אנשים לצפות שעות בפרסומות ובינהן אשנ"ב, אלון, התנועה לאיכות השלטון, המועצה הלאומית להתנדבות, באר שובע, דרור בתי חינוך, חלו"ן, צימאון ועוד כהנה ארגונים שפרסומות ומסחור נראים כסותרים את מטרותיהם(?!).

אז תגידו, המטרה מקדשת את האמצעים?

איך להפסיד נכון (פלספנות בגרוש)

ארי פולמן חייך למצלמות ואמר שלא נורא, וגם ככה הוא הגיע הרבה יותר רחוק עם הסרט מאשר מה שקיווה. שותפו לדרך יוני גודמן הוסיף ואמר "זה כולה אוסקר". זה נכון, האוסקר הוא פרס תעשיה ולא פרס אמנות. הסרט הזר היא קטגוריה בעייתית, ולמאפיה היהודית של הוליווד יש עבודה רבה ואין זמן לראות את כל חמשת הסרטים הזרים כדי להצביע בקטגוריה, אז רק האנטישמים המובטלים טורחים… טוב נו אני צוחק כמובן 🙂 הרבה אמרו מראש שחברי האקדמיה לא מתים על אנימציה. העיקר זה שבפסטיבלים לאמנות קולנוע הוא כן זכה להרבה פרסים. עצוב שהאוסקרים נוצצים ועמוסים בכסף ומשודרים בכל העולם, ולעומתם פסטיבל קאן, סאנדאנס, גלובוס הזהב ואחרים אינם מדווחים כמעט אצלנו למעט אייטם קטן בחדשות אם קרה משהו. האוסקרים נוחתים בידיים של מי שיש לו כסף לקדם את הסרט ו/או קיבל הכנסה יפה בקולנועים, ועכשיו יכפיל אותה במכירת DVD.

משל למה הדבר דומה? אולי מפלגה קטנה ועצמאית שהכינו עליה כתבה של 7-10 דקות לפריים-טיים של ערוץ 2 בסופ"ש וברגע האחרון ביטלו את הקרנתה בלי סיבה, ונמנעו מלספר שבסקרים של מתחריה היא עוברת את אחוז החסימה? אולפני ההפקות העשירים יותר ניצחו בשיווק ואולי גם ב"שימון גלגלים" מאחרי הקלעים, קדימה לקחה את האוסקר על התפאורה והאיפור, ביבי לקח על הבימוי וההפקה, ליברמן על התסריט המקורי, העבודה על אפקטים מיוחדים, מרצ על האנימציה ובקטגורית הסרט הקצר-במיוחד, דב חנין על שחקן המשנה, בל"ד על הסרט הזר… אבל אפילו אם תי"מ זכו באהדת המבקרים ובפסטיבל אינדי "החסומים", אנשים עלולים לשכוח אותה.

ההקבלה היא כמובן הפוכה, כי מי שהפסיד בעיני היה עם הבוחרים, והזכות לשרת בכנסת אמורה להיות מעמסה ולא פרס. אבל הפתרון בהוליווד הוא כמובן לרוץ ולהפיק סרט המשך אם הצלחת או סרט מהסוג שניצח אם הפסדת. מדהים כמה הפוליטיקה הישראלית מחקה את הוליווד לפעמים, שמתם לב?

אבל לא תי"מ. אנחנו יושבים על הפקה מחדש של אותו הסרט, אבל יש לנו יותר זמן להפיק אותו, עם production values יותר מוצלחים, והפעם אני מקווה גרסת הבמאי ולא הפקה מהירה של שלושה שבועות חאפ-לאפ. שינוי עושים מלמטה ולאט. אני מקווה רק שיש לנו זמן ולא מאוחר מדי לייצב את המדינה הזו לחזרה לשפיות.

(בזה כמובן אני לא אומר מילה של עצה לארי פולמן, הסרט נהדר ובמיוחד הוכחת שבתקציב אפסי אפשר להגיע רחוק מאוד. אני מקווה שיצליח לך בפרויקט הבא!)

צריך לקחת את זה פשוט קצת בהומור בינתיים…

לילה האוסקר, למי שבענייני כוכבים נוצצים, היה לילה שבו עוד כמה כוכבים לא קיבלו את קדמת הבמה. בחצות הירח הסתיר את צדק ושלוש שעות אחרי כן את מרקורי, שהם כידוע כוכב הלכת הגדול ביותר והקטן ביותר אצלנו במערכת. לירח יש את הפריווילגיה של קרבה לכדור הארץ והוא הכי נוצץ ומפורסם. שווה להסתובב ליד פונקציונרים כמו כדור הארץ, נותנים לך כבוד, ממנים אותך לממשלת הלילה, וכולם מתעלמים כשאתה מסתיר כוכבי לכת אמיתיים. כולל את צדק. אף אחד לא מדבר על צדק…

יופי נחמה

עמית סגל, הכתב הפוליטי של ערוץ 2, בראיון למעריב עשרה ימים לאחר הבחירות 20.2.09. ההדגשות הן שלי:

שאלה: היו במערכת הבחירות סיפורים שבחרת לא לפרסם כי חששת שזה ישפיע על הבחירות?

תשובה: "יומיים לפני הבחירות הגיעו אלינו סקרים של שתי המפלגות הגדולות, שלפיהם התנועה הירוקה מימד תעבור את אחוז החסימה. אם הייתי אומר את זה ככה, זה היה משפר מאוד את סיכוייהם לעבור. אבל חששתי מהתערבות חמורה במערכת הבחירות. התייעצנו והפשרה הייתה לא לשדר את זה במהדורת שמונה אלא במהדורה המוקדמת ולומר 'אחת התנועות הירוקות'. אחרת היתה נוצרת אווירה שאנחנו יותר שותפים לה ממדווחים עליה."

אחת התשובות הגרועות וחסרות עמוד השדרה ששמעתי. אם זה לא חוקי אז זה לא חוקי, אבל שלא ימכור לי "היתה נוצרת אווירה שאנחנו יותר שותפים לה ממדווחים עליה" כי מהדורות החדשות התכופפו בלי בעיות בכיוונים שאדלר הינדס אותן עד אותו רגע. היחס לכל מערכת הבחירות הזו היה חסר רצינות לחלוטין – למעשה לא מעט אנשים השוו אותו לדווח על תוכנית ריאליטי, כולל הכאילו-דיבייט דרך יוטיוב, וזה נטו אווירה מחורבנת שיצרו ארגוני החדשות שהכתיבה את התוצאות שלהן. אני לא יודע אם עמית סגל עושה מעצמו טמבל אבל ניסוח התשובה מעיד ששיקול החוקיות לא עמד לנגד עינהם.

האייטם הנ"ל עלה בשיחה עם הרב מלכיאור במוצ"ש ואז עוד לא הותר לדבר עליו, אני מקווה שעוד כמה דברים שביקש מאיתנו מיכאל לא לספר יצאו החוצה רשמית ואוכל לדון בהם כאן בבלוג.

ההתייחסות הרשמית בבלוג הרשימה

מי הזיז את עוגת המנדטים שלי?

הפוסט הזה מוקדש לאריה גור, מערכניק מתלהם שהודיע "אני מאשים את כל הפלגנים בשמאל בהריסתו". אני מודה לך מר גור, ששלחת אותי לתקתק המון מספרים לתוך מחשבון, והגעתי למסקנה מזככת. לא גנבתי לך כלום. אני מודה לך, כי אני עכשיו מרגיש עוד יותר שלם עם ההצבעה שלי.

(הערה חשובה, המספרים שבפוסט להלן מבוססים על התוצאות לפני ספירת המעטפות הכפולות (חיילים, מאושפזים, אסירים, נכים, ימאים, דיפלומטים) אבל לאחר הספירה הסופית, התוצאה לא השתנתה)

ראשית, פרשנות בשני גרוש:

  • מי שריסק את השמאל הפעם היה מי שבחר לפצוח בעופרת יצוקה דקה לפני יריית הפתיחה של הקמפיינים, והסב את פרורי ההתייחסות בסדר היום הציבורי לנושאים סוציאל-דמוקראטיים אל עבר ענייני בטחון ו"מוות לערבים".
  • ברק הבטיח לעצמו את כסא שר הבטחון לקדנציה בקרובה, אבל דחף את כל השמאל לרוץ להצביע ללבני בפאניקה כדי לחסום את ההתחזקות של ליברמן.
  • גם ג'ומס לא טמן ידו בצלחת והפעיל מסע הפחדה נגד הצבעה לתי"מ, והבריח את קולותינו אל לבני.
  • למי שרוצה לראות כמה "גנבו" המפלגות הקטנות בסה"כ, המספרים באתר הכנסת.
  • לפי החישוב שלי – גורנישט מיט גורנישט! חיברתי את כל מי שלא עבר (בנדיבות גדולה! הכנסתי את כל הקטנות שנשמעו אפילו טיפ-טיפה שמאל), מדע"ם ועד הירוקה-מימד וכל הירוקים המזויפים שבינהם, הגעתי ל- 86184 קולות מתוך 3189099 כשרים (לפני ספירת המעטפות הכפולות) שהם 2.7% או 3.2 מנדטים.
  • אם תסכם רק את הגדולות 1000< קולות בין הלא-עוברות (תי"מ, ירוקים, עלים, גימלאים, צבר, סנה, דע"ם) וקיבלת 2.96 מנדטים. אם תסכם את סך כל הלא עוברים כולם, תמצא 3.51 מנדטים.
  • זה הכל. שלושה עד שלושה וחצי מנדטים התפזרו על כל המפלגות, זה לא דגדג לאף אחד.

  • להשוואה, בבחירות לכנסת ה17 סך כל הקולות שלא עברו חסימה היה שבעה(!!) מנדטים. בכנסת ה16 נשרפו 5 מנדטים (אחוז חסימה היה רק 1.5%)
  • עדכון מפברואר 12 (תודה שוקי!) על פריסת קולותינו לפי באדר-עופר: "קדימה והליכוד קיבלו עוד 12 אלף קולות כ"א, ליברמן קיבל עוד כ-6000 קולות והעבודה עוד 5500 קולות. על מספר המנדטים שקיבלו ישראל ביתנו והליכוד זה לא השפיע; לעבודה ולקדימה זה הוסיף עוד מנדט אחד כ"א. […] קדימה קיבלה קרוב ל-150 אלף קולות של מצביעי עבודה, מרצ ותי"מ.

לי נראה שהישראלים דווקא שרפו מעט מאוד קולות השנה. ספציפית התנועה הירוקה-מימד, הרשימה שלה הצבעתי ולקחה 25,500 קולות היתה הרשימה הכי גדולה מבין הלא-עוברות (בשתי המערכות הקודמות עלה ירוק והירוקים המזויפים הגיעו לכ40K קולות כל אחת!). ההבדל הוא שתי"מ איננה סקטוריאלית, יש לאנשיה רקורד מוכח, ואם היא היתה עוברת, היינו מחזקים את הגוש הסוציאל-דמוקראטי בקולות שנזלו מהימין ומקדימה, כנראה לא מהעבודה וממרצ. למעשה, מר גור היקר, אם העבודה היתה מושיטה יד לרב מלכיאור שותפה הותיק, ומציעה לו הסכם עודפים, היינו מקבלים אולי על זמל אמונכם קצת יותר מתוך אותם 7% של מתלבטים שניבאו לנו הסקרים, אולי עוד 4-6 מנדטים נוספים לגוש הסוציאל דמוקראטי. לעומת זאת, הסכם העודפים שלכם עם מרצ? נכון לכרגע יש להם 93481 קולות שהם 3.51 מנדטים ובחישוב הסופי שלושה אפקטיביים, ואילו לכם קולות מספיקים ל-11.82 מנדטים, אבל אחרי חלוקת קולות חסומים ועודפי מרצ קיבלתם 13 אפקטיביים! מה אתה יודע? גם גילחתם את הכסא של זהבה גלאון וגם קיבלת כמעט שליש מהקול שלי!

תודה אריה. הרגעת אותי. הקולות שלי ושל חברי לא הכניסו לצערי את הרב מלכיאור, אבל לאורית נוקד יהיה כיסא בבית המחוקקים, אני מקווה שתנצל אותו כראוי.

אז מי ה"גנבים"? צא וחשב, ואתה מוזמן להציץ בתוצאות הקלפיות, למשל הצבעות קיבוצי עוטף עזה ואחרים. אזהרה, לא לבעלי לב חלש, ואל תקרא את זה בבקשה עם כוס קפה ביד.

אבקש שתקח את כל הזעם הקדוש והבלתי מוצדק הזה, ותפנה אותו למקומו הראוי! אל האנשים שלא עצרו את עופרת יצוקה בזמן, אל האנשים שלא עשו מספיק להחלשת החמאס וחיזוק המתונים בעזה בשנתיים האחרונות, לאנשי מפלגתך שישבו בכסאות הרשות המבצעת ובעיקר חיממו אותם, איבדו את אמון מעמד הביניים (אותי) כלכלית ושמו את פרץ במשרד הבטחון בלי חוברת הוראות למשקפת.

אני למדתי לקח מאוד חשוב היום. הכיבוש בעזה לא רק מקצין את הנוער שצופה בעתידו המפחיד בשידור חי, הוא גם מחליש את הגוש היחידי שמסוגל היה לפרק את המעגל האלים הזה. אני אישית מאשים את מי שהחליט להמשיך את הלחימה אחרי יום ההפגזה הראשון, ושוב אחרי השני. ג'ומס אמר לי לפני שבועיים בחוג בית שברק רצה לעצור שם, אבל אולמרט הורה לו להמשיך (לא ידעתי שכבוד הגנרל מקבל כל כך בהכנעה הוראות מאזרח…). אם היינו עוצרים לדבר אחרי סוף בנק 100 המטרות של יום ראשון, אם הייתם מקבלים את קפיצת הסקרים ולא מפעילים כוחות קרקע, אז אולי היו לעבודה עוד מנדט או שניים ואולי גם תי"מ היתה מחזקת את הסוציאל דמוקרטיה בכ5 מנדטים.

חלב שפוך טעים שיהיה לכם, אבל די לבכות לנו. כולי תקווה שתעשו את הדבר הנכון למיגור ליברמן, הווה אומר השארו באופוזיציה, שנו שיטת הבחירות כך שחצי הכנסת תהיה נציגים אזוריים (מה שיחליש את ש"ס ואני מקווה גם את ליברמן…) ועוד חצי שנה נרוץ לעוד בחירות.

יאללה, יש לנו עבודה. אתה להגדלת העבודה ואני להגדלת גוש הסו"ד…

מסר קצר

אתמול בערב ניב כתב על אקטיביזם בחירות וסושיאל מדיה. היום תפסתיו בצ'אט (עריכה מינימאלית בשביל הקריאות):

[..]
ניב: אבל לא אמרת מילה על הפוסטים!
אני: אני אחזר לחיטוטי הנפש האלקטוראליים שלי. חשבתי לכתוב לך תשובה בבלוג על השאלה אם יש קשר בין אונליין והעולם האמיתי אבל התשובה מתגבשת לפוסט…
ניב: זה לא עוזר לי בחיים
אני: במיוחד לאור המפלגה שבשבילה עמדתי בחוץ בקור אתמול שעות ולא ישנתי 45 שעות רצוף…
ניב: שלא עברה את החסימה?
אני: 🙁
אני אוציא את כל הטיוטות (שעוד רלווניטיות) כפוסטים ואז אתפנה לענות אצל כולם, גם אצלך.
אבל אם יש משהו שהוכח היום, זה שבלוגים, ניסוח, מחשבה ותוכן זה OUT
ניב: למה
אני: ציוצים, סטאטוסים בפייסבוק, ססמאות מוקצנות ושיווק אינסטאנט IN.
וזה לא מוסיף לי רספקט לעם שבתוכו אני יושב.
זה אומר שאנשים עם מסר נכון, שבהכרח הוא מסר מורכב, אין להם איך לחדור כל כך לתודעה.
ניב: נכון
אני: ועוד הרבה מסקנות לא נעימות (לי) לחשוב עליהן, ועל זה יהיה הפוסט.
ניב: כן
אני: אז כשאתה כותב בבלוג שלך על סושיאל מדיה, זה שווה ערך למהדורה המודפסת של הארץ ספרות כותבת על טוויטר. כמעט 🙂
רק תסתכל על השיחה בינינו בחלון הצ'אט. כמה אני כותב, ומה אורך התשובות שלך…
ניב: אין לי מה להוסיף, אני מסכים איתך
אני: ולכן אני מעביר את זה לפוסט בבלוג… (אפשר לצטט את השיחה?)
ניב: בוודאי שאפשר :)\
אני: זה יום רע לי כישראלי ובכל זאת אני מוציא מסקנה אופטימית או שתיים, גם על זה אכתוב היום.
ניב: אני גם צריך לשבת לעבוד
להכין הרבה דברים שאני צריך לעשות…
אני: בהצלחה לנו. עוד חודשיים נראה לי עוד בחירות.
ניב: 🙂 לך איש !
אני: מע א-סלאמה.

מרצ והדמוקרטיה – איטס קומפליקייטד

כמו שהזכרתי בעבר, אני שמו"צניק, אני הייתי מצביע מפ"ם/מרצ קבוע, אבל אני מתבגר ופוקח עיניים, וב10 השנים נאחרונות אני פשוט לא יודע איך לאכול את חלק מהכותרות שהמפלגה מייצרת. גלאון ספציפית, שעשתה הרבה למען זכויות אדם ונגד סחר בנשים (למרות שאני לא בטוח שגישתה לטיפול בזנות היא הנכונה), התחילה לאחרונה לעלות לי לחלוטין על העצבים בכמה יציאות מוזרות, והשיא היה ההצבעה שלה בעד חוק שבעיני הוא אנטי-דמוקרטי במובהק ופוגע בזכויות הפרט שכל כך יקרות לליבה – חוק סינון האינטרנט. הרי רק לפני שנה יצאת נגד חוק נתוני התקשורת, מה קרה? אני כבר חושש מה דעתך עכשיו נגד ובעד חוק המאגר הביומטרי… אולי קצת עקביות?

והנה אתמול צצה לה ידיעה חדשה, מרצ מבקשת לפסול את מועמדותו של פייגלין. העתירה הוגשה ע"י היועצת המשפטית של הסיעה עו"ד דפנה הולץ-לכנר, ויזמה (ניחשתם?) זהבה גלאון. מה הסיבה? "בשל דעותיו הגזעניות וחוסר האמון שלו במערכת המשפט בישראל."

אני אשים רגע בצד את העובדה שפייגלין אפילו לא רץ במקום שנחשב ריאלי, בואו נחשוב רגע אם יש פה קייס…

אמממ… ביקורת נגד בתי המשפט? את זה משמיעים גם במפלגות אחרות ולגיטימיות לגמרי. זה אמור גם להיות מוגן בזכות הביטוי. הי, גם אני לא ממש בטוח לפעמים שמערכת המשפט מושלמת, והנה בדיוק הבוקר גם קלינגר מתייחס לעניין. אבל מכאן ועד לפסול את מועמדותו של ח"כ?

אה, גזענות? גם כאן אני חושב שאפשר למצוא ביטויים גזעניים של לפחות רבע הכנסת אם לא יותר. אין מה לעשות נגד העובדה הברורה שהעם שלנו גזעני, לפחות במיעוט לא קטן. אני שונא לראות את זה, אבל אם יש אחוזי גזענים בעם זה אומר שהם צריכים להיות מיוצגים בכנסת – דמוקרטיה, לא?

חוק יסוד הכנסת אומר:

רשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות לכנסת ולא יהיה אדם מועמד בבחירות לכנסת, אם יש במטרותיה או במעשיה של הרשימה או במעשיו של האדם, לפי הענין, במפורש או במשתמע, אחד מאלה:
(1) שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית;
(2) הסתה לגזענות;
(3) תמיכה במאבק מזוין, של מדינת אויב או של ארגון טרור, נגד מדינת ישראל.

אבל לפי הניסוח המאוד-כללי הזה והפרשנות המאוד-רחבה של גלאון – גם ליברמן, חד"ש וש"ס ורשימות אחרות יכולות להפסל (תיאורטית) על קוצו של יוד. למעשה יש רבים שיטענו שהפרדת הדת מהמדינה או אפילו הכרה בנישואין אזרחיים וחד-מיניים במדינה (שתיהן במצע מרצ) יהוו חקיקה אנטי-יהודית ולכן "שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית" – לא ירחק היום בו יקום מישהו ויטען שאולי מרצ עצמה צריכה לפרוש מהכנסת על דעותיה האנטי-ישראליות…

זהבה, זה מביך. למה לא להתרכז בדברים שכמצביע קבוע שלכם חשבתי שהם קצת יותר חשובים?

אבל חברי מרצ אישרו את הגשת העתירה המוזרה. הם גם שכרו מנהל תדמית פרובוקטיבי מעבר לטעם הטוב, ואישרו "פיאסקו" סיסמת הקמפיין שאומרת שראש המפלגה הכי קרובה אליהם במפה הוא לא נורמלי. הם גם לא ממש מגיבים אל מול הבקורות כנגד צורת הבחירות הפנימיות.

אין לנו כאן זמן לבזבז, חבריה… המזרח התיכון נקרע על לוחמנות וקיצונות דתית, ואני מאבד את האופטימיות שיש רשימה שמנסה להתמקד בעשית הדבר הנכון 🙁