היה כאן היום פוסט מאוד פגוע וכועס. אני לא מתבייש בו או משהו, ומי שהספיק לקרוא אותו ברסס, שיהיה לו לבריאות. הפכתי אותו לפרטי כדי לא לפגוע ביחסי עם לקוחות עתידיים (לגבי מושא הפוסט ממילא כבר לא אכפת לי). פשוט פרסמתי אותו מהמותן ובלי מחשבה קדימה על זה שאולי אני כורת את הרגל שמאכילה אותי.
נסכם רק, שאני לא מגיע הרבה למצבים כאלו, שיגעו אותי היום, גרמו לי להראות רע בגלל החלטות שגויות של אנשים לא מקצועיים שלא יכולים להעריך את המקצוענות שלי. אני חייב למצוא קריירה אחרת, ודחוף 🙁
ברוך הבא למועדון.
משהו שהמליצו לי פעם אם אתה מאוד מחומם על מצב, אל תשב ותשקיע בו זמן מחשבה כי אתה תגיע להבנה שגויה. חכה כמה שעות, יום וכו' ואז תחזור למצב ותוכל להסתכל עליו טיפה יותר טוב.
זה מה שעשיתי ד"א עם הפוסט שלי על הלקוח. בגלל זה הוא גם ארוך יותר ממה שהתחלתי אותו (כתבתי אותו במשך כמה שעות שהתחילו יום לפני).
מכיר את ההרגשה של שיחרור לחץ מיידי, אני חושב שלרוב התחרטתי על כל דבר כזה בערך שניה עד שהוא קרה.
סבתא שלי הייתה אומרת שכל פעם שאני רוצה להגיד משהו, לספור עד 10. זו הסיבה שבד"כ אני כותב דברים על הלפטופ, לרוב, עד שאני כבר מגיע למקום שיש בו רשת – אני הרבה יותר רגוע.
אתם פשוט לא יודעים איזה מצב קיצוני זה היה. שנים לא הביא אותי אף אחד לאיבוד השלווה שלי בצורה כל כך קיצונית. מילא עם דרישות שלא מעוגנות בהגיון או המציאות, אבל החוצפה שלו לטרטר אותי ביום חופשי שלי שהיה עמוס בתוכניות פרטיות, לאלץ אותי לבטל את כולן, לגרום לי לצאת פארש מול אנשים שנתתי להם הבטחות וגרם לי להראות לא מקצועי מול האנשים אצלו בחברה בגלל החלטות גרועות שלו. קומבינציה מההפטרה.
אבל לא בא לי לדבר על זה, זה רק יעצבן אותי יותר.
תתעל את הזעם לכיוון הנכון. לכיוון מי שעצבן אותך.
רועי – זה לא כזה פשוט. כשהאדם שמעצבן אותך גם אחראי לפרנסה שלך, אתה צריך לפעמים לסתום את הפה. בכל מקום עבודה שהייתי בו, היה את המניאק, מלקק התחת, הפוליטיקאי, שלא משנה מה תעשה – הוא יגרוף את הקרדיט על העבודה שלך, ואחרי זה ישתין עליך בקשת. לפעמים צריך פשוט לספוג ולהמשיך הלאה.
עירא עצבני, ובצדק. זה שאתמול הוא הוציא את הזעם שלו, ע"י שהוא דיבר על זה איתי או עם חברים אחרים, זה תמיד עדיף מאשר להוציא את זה על היד שמאכילה אותך. אני יודע כמה הלקוח הזה מגוחך, ועושה דברים בצורה מטומטמת, אבל הדרך הטובה לעשות את זה היא פשוט לחייב את הלקוח במחיר הגבוה ביותר שאתה יכול לקחת ולפי שעה, במיוחד כשהלקוח מסרב להוציא הזמנת עבודה מסודרת. כעס ניתן לתיעול בדרכים חיוביות למדי. וכבר שנו חכמים: Don't get mad – Get even
אבל הוא כתב שהוא עזב את הפרוייקט של מושא הפוסט ההוא. אם הוא עדיין צריך אותו, הוא יכול לחשוב על דרכים להתנקם, בכל מקרה, כשאי אפשר לתעל את זה כלפי המעצבן, כדאי לתעל את זה כלפי חפץ דומם. לי אישית מאוד עוזר לקחת קרש ולנסות לשבור אותו.
לא עוזב את הפרויקט עד שאסיים את מה שהתחייבתי, אבל לא אתן להם כנראה דקה אחת של שירות מעבר למה שהוזמן. ונקמות זה בבתי כלא ובסרטים, רועי. אנשים נורמליים לא עובדים וגם לא חושבים ככה. זה לא פרודוקטיבי, זה ילדותי וזה חוזר כמו בונרנג. אני גם לא אפגע בפעילות של לקוח שלי משום סיבה, ובטח שלא רק בגלל שאיש אחד בצוות הוא פוץ. אם אתה בגילך עדיין חושב ככה על יחסי הגומלין בין אנשים, אז קצת מפחיד אותי לשוב עליך מתדגייס עוד מעט ומקבל נשק ליד. עשה לי טובה, תתחיל לסגל גישות אחרות לחיים.
יש לי 2 תגובות גנוזות שתכננתי לשלוח אלייך כדי להבהיר את הנקודה, אבל אם אתה מעוניין אני אשלח לך אותם במייל.
הפואנטה היא שקצת מיהרת לשפוט. אני לא נוקם בצורה כזו או אחרת בדרך כלל. ויש לי שלל דוגמאות לאנשים שמגיע להם גרדום על מה שעשו שלא עשיתי איתם כלום.
גם אתה יכול להרגע, אני ג'ובניק. אהיה. ואני גם פציפיסט.
אם אתה עדיין מעוצבן, תעשה עם זה משהו. אני לא מדבר על דלי עם דם חזירים בPROM, אבל אתה יכול לתעל את הזעם לכיוון הנכון, ונגיד להגיד לממונה על הפרוייקט מהצד השני שאתה לא מוכן יותר לעבוד עם האדם ההוא, בהנחה שאותו אחד שהשתין עלייך (מצטער על השפה), לא השתין עלייך מגבוה. תחשוב שמי שעשה לך את זה הוא בתפקיד לא בכיר. מישהו שיש לו תחליף. תחשוב איך הוא ירגיש שחרא ינחת עליו. לא חשבתי על ללכת אליו הביתה עם לום.
עירא לקח את זה רחוק מדי, לטעמי, אבל עזוב. העניין הוא, רועי, שהחיים הם לא תכנית כבקשתך. ומקומות עבודה הם חלק מהחיים. יש אנשים מעליך שלפעמים הם מניאקים או סתם חולי נפש (בעבודה האחרונה שלי חוויתי את זה טוב מאוד). אתה לא יכול להתעלם מהם, ואתה ממש, אבל ממש, לא יכול להחליף אותם. אם החיים היו עד כדי כך פשוטים, זה היה נחמד. עירא הוא עצמאי. אם הוא יעשה את מה שאתה מציע, המוניטין של כעושה צרות עלול "לפרוח", ופרוייקטים עתידיים עלולים להיפגע. עולם ההיי טק הוא קטן פה בארץ. כולם מכירים את כולם. תעשה וונדטה על אחד, ואתה עלול להיות מוחרם ע"י השאר. נכון שעירא כבר צבר מוניטין וידע, וקהל לקוחות מרוצים, אבל כל הדברים האלה יכולים להתהפך מחר. הגישה הבוגרת, כמו שעירא ציין, היא פשוט לעבוד "לפי הספר". לא פחות ולא יותר. אף אחד לא יכול להאשים אותך שעבדת עפ"י חוזה חתום. אם אתה עושה פחות מזה – אתה בבעיה. אבל לעשות יותר? אתה ממש לא חייב.