אי שם באחורי זכרוני יש עכשיו כמה חגים באוויר, נדמה לי שחלקם יהודיים וחלקם של הגויים. אני יודע על זה כי צצות סופגניות בעבודה, אמא של אפרת הזמינה אותנו הערב לסופגניות ופאפאנש, ומחר הזמינו אותי לקשט עץ בשני מקומות שונים (אחד נוצרי ואחד פאגאני אם אתם שואלים). אני חייב לציין שעם זאת שהזנחתי את הצילום השנה, לפחות צילמתי קצת בסקוטלנד, אבל בבואי לארוז עכשיו את מצלמת הפילם שלי כדי לצלם היום בואדי ניסנאס גיליתי שבפנים נמצא עדיין רול שקופיות משנה שעברה מהביקור הקודם באותו הפסטיבל עצמו. מאז אני עסוק בהלקאה עצמית. אני לא מצלם מספיק.
היום התכוונתי שאם לא ירד גשם לקפוץ לואדי ניסנאס ולצלם לפחות פילם שלם פלוס זה שבמצלמה ואולי אחד שלישי – ובשחור-לבן כי זה כיף ויותר מדי זמן לא עשיתי את זה. שוכבים לי במקרר פאקט אילפורד 50, פאקט קודאק Tri-X 400, ועוד כהנה וולביה פה, וקודאק עלית שם (נגטיבים צבעוניים אני לא מצלם שנים). יש לי גם עוד כמה סרטים 120 ומצלמה 6X6 מצוינת ובושה עלי שאינני עושה איתם כלום, אני רק מסתכל כל פעם בתמונות החדשות של מישקה ומקנא… אבל בסוף השלמתי שעות שינה. עכשיו כבר 10:30 וואדי ניסנאס הופך לו למרק בשר :-/ לא נורא, אני הולך לטעום קמאמבר תוצרת בית ולעזור לקשט עץ…
למי שלא מכיר, בואדי ניסנאס יש פסטיבל אירועים כל שנה בסופי השבוע של דצמבר. אוכל, ריקודים ואמנות. שווה לבוא מוקדם כי בצהריים כבר נהיה מרק בשר. היום ב13:00 יהיה גם קונצרט ווקאלי מעניין של ויולדי וחברים (כנסית סנט-ג'ון, 50-60 ש"ח בכניסה), ובקיצור שישו ושמחו. חברים שלי לחלופין מצפינים עד הקריות כי מסתבר שבקריון יש קולנוע IMAX תלת מימדי והם הולכים להקרנה של באווולף. מנסיוני בעבר סרטי איימאקס זה מגניב, אבל אני חוטף מיגרנה אחרי 20 דקות, ותוך 7-8 דקות אם זה בתלת מימד. מעבר לזה קראתי שהסרט הוא אכזבה פנומנאלית. הם הולכים לאכול לעומת זאת במקום שמסקרן אותי מאז הכתבה הזו, שנקרא "אלבאבור" באום-אל-פאחם. לא נורא פעם אחרת.
ואם כבר הזכרתי מסעדה, הייתי השבוע בשתי מסעדות בפעם הראשונה, אני אולי חוטא להן שאני לא מזכיר אותן בפוסט מלא. אחת היא אבו אדהם, חומוסיה ידועה למדי בקרליבך. החומוס לא רע למרות שטיפה תפל, ואם מגיעים בצהריים הצפיפות הפסיכית מאיטה מאוד את השירות, אבל בסה"כ מחירים מצוינים, סלט טרי ויופי של מקום לצהרים טעימים וטריים. באותו ערב המשכתי גם ונפגשתי עם שי בקזאנקי, "שרימפס בר" שנראה לי תמיד זול ותעשייתי מבחוץ בהרצליה, אבל הופתעתי לגלות מקום שיודע להכין מאכלי ים לא רעים במחירים מאוד נמוכים ואווירה חביבה מאוד (למרות שמוסיקת הרקע היתה קצבית מדי וחזקה מדי).
היידה, עוד מעט קריסטמס, צריך ללכת לקנות מתנות לילדים 🙂
קזאנקי הוא הרבה דברים (על טעם ועל ריח וכו' אני אישית לא התלהבתי) אבל הם בהחלט לא מסעדה זולה – הייתי שם לפני כחצי שנה פעם אחרונה ויכול להיות שדברים השתנו אבל עסקית צהריים ב-40 שקל הכוללת מנה עיקרית קטנה (4-5 שרימפים בים של רוטב וקצת אורז בצד) ושתיה קלה בלי מנה ראשונה או קינוח לא נחשב אצלי למחירים מאוד נמוכים.
בהמשך הרחוב יש כמובן את חסילון שנמצאת שם כבר הרבה שנים ולא הולכת להעלם בזמן הקרוב – עם מגוון מנות רחב בהרבה ועסקיות (ענקיות) המתחילות ב-35 שקל הם מספקים תמורה הרבה יותר טובה ואת האפשרות לקחת לארוחת צהריים גם חברים שאינם אוכלי שרצים.
ישבתי שם בערב עם מנת פד-תאי פירות ים נדיבה ב45 ש"ח (שהייתי מצפה לשלם עליה 60 לפחות במקום אחר כמו ג'אקו), פיינט ניוקאסל ב26, זוג קראב-קייקס מעולות ב18 ש"ח (אם אני זוכר נכון), אלו מחירים שפויים למדי. ואני מדבר על רחוב הארבעה.
בהרצליה, אני חייב לציין שרוב המסעדות להוציא אולי את זוזוברה ועוד 3-4 בודדות, מוכרות אוכל איום ונורא לצהריים כדי להכנס לתקציב של 32-35 ש"ח. בכלל זה בלאק סטיר, ואפילו לחם ארז הקפדנית. לאכול שם עסקית של צהריים לדעתי גורם להם להפסיד לקוחות של ערב. הם כאילו שולפים את הבשר והמרכיבים ממקרר אחר של דברים זולים והתוצאה איומה ונוראה. היחידות ששומרות על רמה גבוהה גם בצהריים הן אלו שלא משנות מחיר (למשל זוזוברה, ג'אקו וכדומה, נדמה לי גם ג'יראף)
אבל שנים לא עבדתי בהרצליה, אני לא יודע מה קורה שם היום.
היה לי רושם שדיברת על קאזאנקי בהרצליה – אני יודע שיש להם סניף בת"א ברחוב יד החרוצים (אם כי כנראה שהוא עוד לא פתוח), אבל אני לא מכיר קאזאנקי ברחוב הארבעה.
חוץ מזה אני לא חושב שהבעיה של מסעדות בהרצליה להכנס לתקציב ארוחת צהריים היא הרכיבים.
לא התנסחתי אם ככה נכון. בהרצליה הוא נראה לי באמת תעשייתי פעם, אבל זה היה הסניף התל-אביבי הקטן ברחוב הארבעה (צמוד לטפאו ואונמי ממערב). למרות נחמדותו, המוסיקה הקצבית מדי ובעוצמה גבוהה מדי, תגרום להדרת רגלי משם בעתיד.
אוף!!! כתבתי המון ואז הקשה שגויה אחת על backSpace החזירה אותי אחורה ומחקה הכל – לעזאזל אקספלורר!!!
אז בקיצור:
1. נוסטלגיה – מצלמת פילם, שחור לבן, אילפורד…… ממממ…..
2. עוד נוסטלגיה – "חג החגים" בואדי ניסנס בחיפה (זה השם הרשמי) 🙂 .
עירא – למה לא הזמנת אותי להצטרף אחרי שסיכמנו ששנינו לא מצטרפים לנסיעת הסרט התלת מימדי + אל באבור?
3. אבו אדהם. תשמע.. תראה….
בתל אביב זה לא באמת אבו אדהם. תבוא פעם לבקר בצפון ואז תכיר את אחת החומוסיות הטובות בארץ.