כמה אנשים הסתכלו על הפוסט הכלכלי האחרון שלי וחשבו "TL;DR" (ארוך מדי ; לא קראתי), אז אני אתן את השורה התחתונה שוב:
כל הרעיונות שכרגע יעלו אצל הפרופסורים ספיבק וטרכטנברג אינם בני קיימא, הם פלאסטרים לטווח קצר שלא מתייחסים לבעיות הגדולות של הטווח הבינוני או הארוך. למי שעוד לא קראו באקו ויקי, או חיטטו בפוסטים סדרת הקיימות שלי פה בבלוג, אתם מוזמנים, היום יותר מתמיד.
אני נותן כאן עוד מספר מראי מקום למי שלא מכיר מספיק את המשמעות והטרמינולוגיות של כלכלה מקיימת:
- טור של דן תמיר בדה-מרקר.
- הניו-דיל הירוק (תקציר|דיון) של התנועה הירוקה (הותאם לישראל ממסמכים אירופאיים דומים של מפלגות ירוקות וארגונים אחרים)
- שוב, אקו-ויקי, ספציפית התוכנית הזו של שימי רף.
- וכמובן אחד ממראי המקום הקלאסיים ברשת, ההרצאה המצוינת (כשעה ועשרים) של פרופסור אל בארטלט בנושא כבר הומלצה פה בעבר בפוסט על עצירת הגידול. אני מצרף אותה בהמשך וכאן אפשר למצוא את הטקסט המלא, או תקציר. ההרצאה מסבירה את גודל הבעיה, פחות דנה בפתרונות. (ההרצאה מוטמעת בעמוד, עם מנויי הדואל הסליחה, תצטרכו לכתת רגליכם אל הבלוג)
- ספרים מומלצים על הנושא ומסביבו באקו-ויקי.
- לבסוף, למי שעוד לא מכיר, מאמר שזכה להרבה תמיכה וגם לא מעט ביקורת, ושווה לקרוא שוב כי הוא רלוונטי יותר מתמיד אחרי ארבעים ושלוש שנה, "טרגדית המשאבים המשותפים" של האקולוג גארט הארדין. הנה ביקורות עליו וקריאה נוספת.
- עדכון: ולבסוף-בסוף הנה גם פוסטאורח אצל גורביץ על הנושא ופוסט בסינגולאריטי האב על כך שנגיע החודש לשבעה מליארד בני אדם, שהצית דיון ב+גוג.