התדמית של עולם התכנה החופשית על פרשת דרכים
תוכנה חופשית היא דבר נפלא. אני מאוהב ברעיון כבר כ־28 שנה מאז גרקתי אותו לראשונה. ארגנתי קהילות ואירועים להפצת ידע על ואודות חופש התוכנה, ואי אפשר לזרוק היום אבן באף ענף כלכלי בלי להתקל בתוכנה חופשית רצה איפשהוא על שרת, עמדת חיוב כרטיסים בסופר וכמובן שכל האינטרנט וכל כיס מריצים תוכנות חופשיות למכביר. אין סטארטאפ שמתחיל היום בשוק וממציא לבד את כל הגלגלים, אם זה בתוכנה, ביולוגיה או כל תחום הנדסי, אתה תלוי בתוכנה, אם זה באסטרונומיה או מכונות CNC, תוכנה חופשית היא לפעמים החנות היחידה לשאוב ממנה את הכלים הדרושים למקצוע. מצד אחד אין להתעלם, ומהצד השני אין מנוס מלהשתמש. ההתנחלות הזו בלבבות וברשימות התלות של תוכנות היא חרב פיפיות, ובחודשים האחרונים אנחנו רואים כמה צרות שמאיימות על עתיד הקהילה.
מיתרים
בשקט בשקט, בלי שידעתי, תגובה אצלי בבלוג הפכה לסרטון קצר, לזכר ירון בלום ז"ל.
הנה האייטם על ירון באתר “בית אבי חי”, ומצרף שוב את התגובה המקורית של דודו:
הי עירא,
הגעתי לפוסט הזה אחרי שחיפשתי בגוגל מידע על ירון. קראתי ביומנים ישנים והגעתי שם לסיפור ההיכרות הקצר מאוד שלי עם ירון. דרך המכר המשותף שלנו, איתן, יצא לי לפגוש את ירון בפעם הראשונה, והאחרונה, ביום שבת שלפני אותו פיגוע בצומת בית ליד.
הפיילוט בדרך, הכינו את המסכות
כמו שהבטחתי, שרפתי יום עבודה, נסעתי לירושלים והצטרפתי לחבורת המתנגדים הקולניים של דרום שולחן ועדת המדע. הצד הדרומי מאופין במתנגדי המאגר (עו"ד שופמן, קלינגר, פינצ’וק וחי), כתבים, נציגי קבוצות ענין שונות, ואני, נציג התנועה לזכויות דיגיטליות (כמו קלינגר). אצלנו תראו לאפטופים והרבה ניירות, בצד הצפוני תמצאו מעט ניירות והרבה עייפות, לאפטופ אחד בלבד (של יורם אורן) ודורון שקמוני שכנראה לא מצא פשוט מקום בצד הדרומי :-)
לא באנו להרוס את המאגר הביומטרי, בזה נכשלנו כבר לפני שנתיים. החוק כבר עבר, מרכז ההנפקות הוקם, חומרי הגלם נקנו, האנשים נשכרו. אנחנו באנו כדי לשאול איפה השקיפות, לאן נעלמו אמצעי ההגנה על הפרטיות (וקיבלנו תשובה שהם לא היו טובים. למי? למשטרה כמובן) ולהראות שהתקנות והצו אינם בשלים, בתקווה להראות בהם כמה חורים. אחרי 14 חודש, הגיש משרד הפנים את התקנות שלפי החוק היה אמור להגיש אחרי ארבעה. היו שם כמה חורים וחוסרים, אבל הדבר היחידי שלא יכולנו לשנות שם באמת, זה שאין הפרדת מסדים (שנרמזה בחוק) ואין עמעום (כמו שהובטח בפגישות שונות). גם אין תקן להצלחה או כשלון של הפיילוט. זאת אומרת, יש כל מני מדדים כדי לקבל משוב אם הזיהוי עובד טוב, כמה False Rejects או False Accepts יש, האם באמת נמנעת הרכשה כפולה וכולי, אבל לא הוגדרה קבוצת ביקורת, לא הוגדר מדגם שייצג מספיק אזרחים בכלל ומגוון של קבוצות אתניות בפרט (לבדוק את ההנחה ששונות ביומטרית קיימת בצורה שווה בקבוצות שונות). ביקשתי לדעת אם סופרים כמה אנשים שהציעו להם את הפיילוט מסרבים, ועשו לי פרצוף, אז קלינגר הרביץ בהם תורה ונכנעו. הבעיה שבלטה לנו היא שכאשר מסתכלים על כל המדדים, עדיין לא הוגדרו שם מראש סיפים שמעליהם או מתחתיהם הפיילוט יוגדר ככשלון. “מה זאת אומרת להגדיר מראש את הסיפים?!” רעם שטרית כשהעלינו את זה - “קודם נראה את התוצאות ואז יחליט השר אם זה מספק או לא!”. פייספאלם. הזכרתי למר שטרית את עברו האקדמי במדעי החיים, ככה לא עושים ניסוי, וכאן התחילה המולה של כדקה שלמה של חילופי צעקות בינו לבין קלינגר ופינצ’וק, “זה מאגר, לא מחקר!” - “אבל פיילוט משמעו ניסוי וצריך לקבוע פרמטרים להצלחה!”. בקיצור לא ברור מה הפיילוט בודק. בחוק כתוב מה הוא אמור לבדוק, אבל הצו, למרות כמה תיקונים, עדיין לא אומר הרבה. המשמעות ברורה, הפיילוט לא יכשל, כי אין לו מה להוכיח. שטרית אמר את זה יפה שלוש או ארבע פעמים “אם זה היה תלוי בי בכלל לא היה פה פיילוט”.
מאיר כבר לא איתנו
הלך לי חבר אתמול. מאיר לוינגר לא היה בגילי וכבר כמה שנים שקצת נתדלדל ביננו הקשר, אבל לתקופה קצרה וחשובה האיש הנהדר הזה היה לי חבר קרוב כשעבדנו ביחד, פעם פעם, בעמק הסיליקון. מאיר היה אבהי, עם ראש מתמטי ואמנותי כאחד. מהנדס תוכנה מוכשר שיצר אלגוריתמים פלאיים וצייר מוכשר ש צייר ציורי שמן בשיטות מתקופת הבארוק. הוא היה מערבב בעצמו את חלק מהצבעים מאבקות מיוחדות שהיה מביא מלונדון, ומצייר בסבלנות את הציור ב-12-14 שכבות לאט לאט לאורך חצי שנה עד שנה. בעבודה האיש היה לוקח לעצמו משימה בגודל מוצר תוכנה, נכנס לחדרו ואחרי כמה חודשים היה מגיח משם מוצר מופלא שעשה את הבלתי אפשרי כמו לתרגם מ-VHDL ל-Verilog, שזה בערך לקחת קוד ADA להוציא C++. בגלגול אחר הוא עבד כמה שנים במיקרוסופט רק לגלות שהוא מועסק שם רק כדי שלא יעסיקו אותו מתחרים. בדרך הוא פיתח כל מיני דברים מופלאים כמו מערכת הינטינג אוטומטית למעצבי פונטים שעד היום לדעתי אין לה שניה, אבל לא אמצו אותה. יאוש. יום אחד הגיע גל פיטורים לעמק, ומאיר נאלץ לפרוש לפנסיה מוקדמת בדיוק בזמן למפולת 2008, ואז גילה סרטן שממנו כבר לא החלים. את שאר הפרטים המצערים ואפילו טראגיים של הסיפור אני אחסוך מכם, אני לצערי מוסיף אותו לרשימת “צדיקים ורע להם”, שאני מכיר יותר מדי מהם. יהי זכרו ברוך.