לפני אי אילו שנים פרסמתי כאן בבלוג דווח על התקלות שהייתה לי עם מוכר אינטרנטי של שיקויי קסמים אלטרנטיביים. אחת מהתרופות האלו שבקושי הוכחו שמרפאות משהו אבל משווקות כאילו הן מרפאות הכל. רוב רובו של הפוסט פירט איך התחמק מלתת לי סימוכין לטענותיו, אבל הסיבה היחידה שבסוף טרחתי להביא את זה לבלוג היתה שהאיש התעקש שהמוצר שלו מומלץ לילדים ומתבגרים בעוד אני מצאתי מאמרים שספציפית מזהירים שלמרות שלחומר הזה אין תכונות מועילות, יש בהחלט סימנים שהוא לא בריא ואף מסוכן לבני גיל ההתבגרות. בנקודה הזו עברתי מספקן שנצקל בטרול ברשת לז’אן דארק שצריך להזהיר את ההמונים מפני הבעיה. אז כתבתי על זה פוסט. היום - כאמור שנים אחרי - האיש שולח לי איומים בתביעת לשון הרע כי (מפליא באמת), הבלוג שלי עלה לתוצאות גבוהות בגוגל כשמחפשים את שמו.

כתבתי אתמול על התביעה של טובלי נגד פרסיקו ועד מהרה צצה לה תגובה אלמונימית שפותחת בחנופה לבלוג ומיד מתקיפה את תמיכתי בנתבע כאילו ללא ביקורת. רק אתמול בבוקר עלה הסיפור בדיון בין כמה חברים ספקנים מדעיים, והסברתי בפשטות למה התביעה הזו איננה דומה לתביעה נגד סינג או לתביעה נגד חץ בן חמו. כאן לא מדובר בשאלה של יכולות וכוחות חוץ-מדעיים (שלא לומר על-טבעיים) אלא בהאשמות גשמיות וברורות של התעללות נפשית ואולי פיסית/מינית, כלומר האשמות של פעילות פלילית בתוך הכת של טובלי.

שוחרר פרוטוקול ועדת המדע מה־11 במאי, ובו יהונתן ‘עו"ד לא אבדה תקוותינו’ קלינגר מושך ציטוט מעניין מפי נציגת משרד המשפטים, ומוסיף את ההדגשות הנכונות:

הילה דוידוביץ:

לא, זה מתווסף לתעודת הזהות. צריך שתי תעודות - תעודת זהות פלוס דרכון או רשיון.

היו"ר מאיר שטרית:

תעודת זהות ומרשם, זה לא מספיק?

הילה דוידוביץ:

לא. לפי התקנות זה לא מספיק.

היו"ר מאיר שטרית:

למה?

הילה דוידוביץ:

כי אנחנו רוצים שתי תעודות פלוס מרשם.

אמרו לי שאני לא מפרסם מספיק דברים מצחיקים או חיוביים. אז הנה שני סיפורים חלמאיים/קישוניים, און-טופיק…

1. שמוליק עוקב אחרי שבילי המכשולים לעיוורים של עריית תל אביב.

2. מכתב פתוח לסר ריצ’ארד בראנסון על חווית הנסיעה ברכבת וירג’ין מפיקדילי, מנצ’סטר לתחנת יוסטון בלונדון. נכתב/מסופר ע"י הסטנדאפיסט טום ריגלסוורת':

[audio:Branson_Open_Letter.mp3]

יום סיינט פאטריק שמח!

עד כמה שחוקי ההגנה מלשון הרע בארץ בעייתיים, באנגליה הם מנוצלים לרעה עוד יותר. כמו שחץ העיר השבוע, הקרקע מתחממת, ומלבד תביעות הדיבה של הכירופרקטים נגד סינג עפות כאלו נוספות, וכמובן שהאתאיסטים לא נשארים חייבים ותובעים חזרה כדי לא לצאת פראיירים. זה עצוב שזה המצב, אבל לשיפור המצב נכנסים הספקנים ואומרים את מילתם.

ראשית מצאתי סרטון חביב של רבקה ווטסון (סקפצ’יק, SGU ועוד מקומות למי שלא מכיר) שעוזרת למשמיציה ביוטיוב למצוא עוד אספקטים של תווי פניה לצחוק עליהם כי ככל שהם יורדים יותר על חצוניותה היא יודעת שהטיעונים שלה יותר נכונים וקשים לערעור. רבקה היא אמריקנית שכרגע מתגוררת בלונדון, ו השבוע גם ראיינה יבוא זר אחר, טים מינצ’ין האוסטראלי, שהתמקם בשנים האחרונות בלונדון והשתתף בערב “הדיבה הגדולה” ביום ראשון, שם כולם השמיצו את כולם כדי לרדת על כמה העולם של תביעות הדיבה יצא משליטה. הערב צולם ל-BBC ומשלב את קהל הנפגעים הראשי (קומיקאים, מדענים ואתאיסטים) בצורה שנשמעת מרתקת.

אתמול שמעתי בחדשות על כך שאסיפת רבנים חרדיים החליטה לחזור על מבצע שנות ה-70 נגד הטלוויזיות, ולכפות על הורים להוציא מהבית כל מכשיר בחיבור אינטרנט, תחת האיום שבתי הספר ימנעו חינוך מהדרדקים. הכל או לא כלום זו השיטה. במקום לחנך להבדיל בין טוב ורע צריך פשוט לזרוק את הרע מהחיים לפי הדוגמא הזו. רק לפני שבועיים נחשפה פרשת הרב מוטי אלון ובעקבותיה שוב נחשפה במערומיה אי היכולת של הציבור הדתי (אפילו לא חרדי) להתמודד עם האמת. שמעתי דיווחים על קורעי קרע, מארגני עצרת תפילה המונית, חושבים לשבת כמו ב"שבעה" ומדברים על ביטול של הלכות שפסק הרב בכל שנותיו. זהו. נמחק. אולי נגיד שהאיש בעצם לא דתי, הוא היה מתחזה כל השנים, נמחק מספרי ההיסטוריה ומלוח ליבנו כי דברים רעים לא קורים, ואז נהיה שוב טהורים לקראת בוא המשיח משיח משיח אויויויויויוי.

תמיד מענין לראות איך נראים צרות ופתרונות של אחרים כדי לקבל פרופורציות על הבעיות שלך או השראה מדרכי ההתמודדות אל אחרים איתן. השבוע קראתי בבלוג של ידידה שעוסקת כמיילדת באוסטרליה, על העובדה ש חוקים חדשים באים לבטל לה את מקור ההכנסה בצורה מאוד ברוטאלית ומוזרה. לא החלטה של שר בריאות מקומי אלא חוק פדראלי שרוצה “לעשות סדר” ובעצם לבטל את הזכות ללדת בבית. מילות החוק לא דורשות בעצם לבטל ממש, אבל מתנות את זה בבירוקרטיה ואישורים שכנראה לא יונפקו כמעט בשום מקרה. מצד אחד, נכון שזכויות האישה על גופה, פעילותה המינית ובחירתה בהריון שמורות לה בלעדית לפי חוקי מדינות דמוקרטיות ואמנות זכויות אדם בינלאומיות, אבל אני מניח שהמחוקקים יטענו שיש כאן גם את שיקול בריאות וזכויות התינוק שנולד. מדובר בחתיכת תיק משפטי כיוון ששוב נדרש המחוקק בכל מדינה להחליט במקרה כזה מאיזו נקודה התינוק מפסיק להיות חלק מהגוף של אימו, והופך ליצור עצמאי שמוגן במגוון חוקים (זה למשל בולט בויכוחים על הנקודה שבה הפלה הופכת לרצח). לכן יכול להיות שלמיילדות העצמאיות באוסטרליה יהיה מאבק קשה ואולי חסר סיכוי.

אחרי הפוסט הקודם על הזעזועים ברשימות, וקריאה חוזרת של התגובות להודעת הצוות על פיזור המשתמשים, או דיונים שהתפתחו מסביב כמו האחד הזה אצל רוני, ובהתחשב בעובדה שמחסור בתקציב ו/או כוח אדם פורר את “שקוף” ומעמיד בסימן שאלה את עתידה של בלוגלי, לא נותר לי אלא להצטער שחופש הביטוי באמת חשוב רק לבני המעמד הבינוני והמעוך בישראל. אנשים שקרועים בין הצורך לתחזק את הפלטפורמות והשופרות החשובים האלו ובין הצורך פשוט להתפרנס.

החוקים בארץ לא מעודדים עוסקים עצמאיים לצערי. את זה אני יודע ממצוקה אישית. אין זכויות בביטוח לאומי (למרות שאני משלם להם אחוזים יותר גבוהים מאשר שכיר), אין יותר מדי גב לגביית חובות, אי אפשר להקים בקלות “תיבת תרומות” כמו פרויקטים פרטיים קטנים ברשת בלי שמס הכנסה יבוא יום אחד וינקנק אותך. לאתרים כמו בלוגלי וכמו רשימות לא נותר אלא למכור את האתר (ולקוות שהקונה לא יבגוד במשתמשים), או לקחת כסף מהמשתמשים על פיצ’רים מיוחדים שיסבסדו שכירת תחזוקה לכולם, או להכניס פרסומות… וגם אז לא ברור שכמות העבודה מצדיקה את זה בשוק הישראלי הקטן, זה לא שמדובר במאות אלפי המשתמשים של wordpress.com ומצד שני, הבלוגיות האלו בחו"ל כל כך גדולות, שלא ממש משתלם להן להשקיע בהתגמשות לטובת משתמשים בשפות משונות שכותבות הפוך. לכן בארץ קיימות רק בלוגיות של מתנדבים, בלוגיות ממוסחרות (יש שיאמרו “עד זרא”) שמתנות ומגבילות תכנים או חונקות בפרסומות, או בלוגיות מפסידות שמשמשות לציד צרכנים מסוג כלשהוא.

אם למישהו עוד היה ספק עד כמה רחוק יגיעו זרועותיו של ההון להשפיע על השילטון: דלף אתמול בבלוג של מייקל גייסט שבאמנה בינלאומית נגד זיוף הוכנסו כמה וכמה סעיפים דרקוניים להחריד למניעת עבירות העתקה. הנה הפרשנות מבוינגבוינג:

• ספקי שירות יחויבו לנטר כל חומר שיועלה ע"י משתמשים כדי לוודא אם יש בו משום עבירה על חוקי הקופירייט - זה אומר ששירותים כמו פליקר, יוטיוב, ובלוגיות כמו בלוגלי, ישרא וכולי יסגרו מהר מאוד כשיתברר שזה לא רווחי להחזיק צבא עורכי דין כדי לוודא את האכיפה.
• ספק אינטרנט שנמסר לו שמשתמש שלו עובר על החוק מחויב לנתק אותו מיד, מה שאומר שאותו אדם וכל משפחתו יהיו מנועים מלגשת למידע חיוני לחינוך, בריאות ושירותים בסיסיים אחרים, ללא משפט ובירור.
• כל העולם צריך לאמץ את המדיניות האמריקנית של “הודעה והורדה” ללא בירור ומשפט, מה שאומר למעשה צנזורה קלה ע"י לחיצה קלה על כפתור “עבירת קופירייט”
• חובה על כל המדינות החתומות לאכוף DRM - אסור לנסות לפצח אותו ולהעתיק את החומר המוגן אפילו אם אתה היוצר שלו! זה אומר גם שאסור לתרגם את החומר לפורמט אחר כדי לעזור לאנשים עם מוגבלויות וכולי.

בוינגבוינג מפוחדים או שבחרו בכוונה בטון מוגזם, אבל אני לא חושב שהמצב עד כדי כך גרוע, כי לא ברור שכל המדינות יהיו מוכנות לחתום על ההסכם, ולא ברור שהוא יהיה חוקי או בר יישום בכלל. הבעיה היא שאין לי מושג באמת עד כמה מחייבות אמנות עם סעיפים כאלו, והאם ישראל מחויבת לזה וכולי. מה שבטוח הוא שזה צעד בכיוון מאוד גרוע מבחינת זכויות המשתמשים וגם זכויות היוצרים, וזה הופך את זכויות המפיצים למשהו שדורס כבר זכויות פרט (כולל פרטיות וחופש הדיבור) ברמות חדשות של עוצמה. מפחיד ומטריד מאוד.

לא הצביעו היום על החוק. סדר יומה של הכנסת מתפרסם די מאוחר אז לקח לנו זמן לגלות שאין היום דיונים בנושא, אבל קלינגר בכל זאת לא חוסך מאמצים ונסע לכנסת לעשות לובי.

אבל על סדר היום השבועי של הכנסת עדיין מתנוססים נושאים שיעלו להצבעה. בין השאר החלת רציפות על תיקון לחוק החתימה הדיגיטאלית (שבו גם הממשלה תהיה CA) ותיקון לחוק האזנת הסתר. כמובן שאין לינק לנוסח עליו מצביעים בעמוד סדר היום (מעניין אם לחברי הכנסת יש דרך יותר טובה להגיע למידע הזה או שהם מצביעים תמיד “על עיוור”), חיפוש באתר הכנסת ובמשרד המשפטים לא העלה לי על מה מדובר בשבוע שעבר, אבל הנה היום נמצאה ההצעה ( PDF) וקלינגר הצליח לגלות שמדובר ב תיקון מאוד יוצא דופן שמאשר חדירה נסתרת לבתים כדי להתקין אמצעי האזנה (וצילום), ובכך בעצם פותח פתח גדול ומכוער בכיוון חיפושים נסתרים, מה שקוראין בלעז Sneak & peek, אחד מהכוחות המדוברים לשימצה שניתנו בראה"ב לכוחות הבטחון במסגרת USA-PATRIOT act המפחיד, ש חוקק “למלחמה בטרור” אבל מנוצל מאז לרעה בכל מני דרכים. איכס.

פוסט זה הוא למעשה פירוט נקודה 9 של הפוסט הקודם.

קבוצות הפייסבוק לוקות בשתי בעיות עקריות - אנשים כמוני שלא נמצאים על פייסבוק לא יכולים להרשם אליהן, ואם עוברים את 5000 החברים בקבוצה (ועברנו), לאדמין אין יותר אפשרות לשלוח התראות וחדשות לכל החברים בקבוצה. לצורך כך הקמתי כמה רשימות תפוצה, ואני מקווה שאני לא אתחרט על זה אם יקרוס לי השרת :-) אתם מוזמנים להרשם לרשימות שמתאימות לכם, שקטות או רועשות יותר. המחשבה היא לטווח ארוך ולכן שם המתחם של הרשימות מתייחס לפרטיות בכלל ולא רק למאבק בחוק הנוכחי:

אתם מריחים את זה באוויר? הריח הזה של אותו היום הקסום של “אחרי החגים”, מתי שהכל יסתדר ויפתח ויסגר לפי מעמד הפקידים… אותו “אחרי החגים” מסמן גם את חזרתה של הכנסת מפגרה, וחזרתם של מאבקים בחקיקה לכותרות. רק כדי לתת לנו זריקת עידוד, התפרסם היום שמרשם התושבים (ההוא שדולף) צריך יישום מחדש, וכיוון שהיום הוא יושב עדיין על מערכות VMS של דיגיטל… כלומר קומפאק… ‘סתומרת HP, אז הם ימשיכו לפי אותו פטור ממכרזים ישן ורע לתחזק את הישן ולבנות את החדש תמורת 24 מליון ש"ח צנועים מכספינו. צפו בקרוב לאגרון בשם חדש, עם תמונות ממשרד הרישוי ופיצ’רים מגניבים של WEB2.0, יהיה חם ומגניב. זוכרים ששטרית אמר שמאגר ביומטרי עם אבטחה עילית זה רק 10 מליון בשנה? הנה איך מוציאים פי 2.5 מזה על מאגר קיים ולא שמור…

מדווח עו"ד קלינגר:

יורם הכהן אמר היום, בדיון במשותף עם האיחוד האירופי כי יש להמנע מלהקים את המאגר הביומטרי; ההתבטאות הזו, שהיא חריגה במיוחד לעובד ציבור משקפת דעה מקצועית ולא פוליטית, וחשובה מאוד. להזכירכם, הרשות למשפט וטכנולוגיה הוקמה על מנת להגן על האינטרס הציבורי ועל זכויות הפרט בתחום של מאגרי מידע וטכנולוגיות, ובין היתר היתה זו שגרמה לכך שבכלל יפתחו חקירות נגד מדליפי מרשם האוכלוסין וגופים אחרים שמשתמשים במידע פרטי שלא כדין.

לא עוד פוסט פוליטי כבד, סתם שלוש שורות במקום טוויט…

אני יושב בבית המשפט בת"א מחכה למשפט על חניה, ומוצא רשת אלחוטית פתוחה. לא, אני לא אנסה לראות אם אני יכול לסרוק את הרשת הזו ולגלות בה דברים מעניינים, זו סתם הערת אגב על גילוי חביב (ואולי מביך). הייתי פשוט חייב לנצל את זה כדי לענות על שני פרטי דואל ולכתוב “לייב” על הענין :-)

בהמשך היום אולי פוסט על המשפט ותוצאותיו.

המשך מעללי עירא והויקיפדיה. אתם מוזמנים להציץ ולהפגע.

נגיד הלכתם להתחתן בגן ארועים ובחתרם משהו מעין גרב עם סולית גומי במקום נעליים - האם אשמת בעלי המקום ששיפדתם את עצמכם כמו אהבלים על הכוס?

ואם כבר עשיתם את השטות - האם הגיוני לתבוע את העסק גם על פאשלות של דיג’יי שאתם הבאתם, רק כדי לנפח טיפה את התביעה? אז כן, יש ישראלים שעושים את זה ומרחיקים אפילו לחוצפות יותר גדולות. הפס"ד המלא כאן. אז זו התוצאה של ריבוי מוגזם של עורכי דין בארץ, הם התחילו לרדוף אחרי אמבולנסים…

המשך מעללי עירא והויקיפדיה. אם לא מענין לכם דלגו חופשי.

המשך מעללי עירא והויקיפדיה. אם לא מענין לכם דלגו חופשי.

המשך מעללי עירא והויקיפדיה. אם לא מענין לכם דלגו חופשי.

המשך מעללי עירא והויקיפדיה. אם לא מענין לכם דלגו חופשי.

המשך מעללי עירא והויקיפדיה. אם לא מענין לכם דלגו חופשי.

לא רציתי ולא דמיינתי, אבל הנה מה שמצאתי הבוקר (12 למאי), בדף השיחה שלי בויקיפדיה:

שלום עירא, בעקבות תלונתו של משתמש:אלמ|ג, על ההתקפה האישית שערכת נגדו ב פוסט זה, מצאתי לנכון לחסום אותך לצמיתות. ויקיפדיה פתוחה לביקורת, אבל כותבי ויקיפדיה ראויים להגנה מפני תקיפה אישית. דוד שי - שיחה 07:36, 12 במאי 2009 (IDT)

ידיעה מוזרה שגיליתי בלינק מתגובה אצל קלינגר: פצ"ר צה"ל פוסק כי מותר לקחת מזון מבתי תושבים במלחמה. הבינו כולם? בגלל הפאשלות של אספקת המזון בלבנון השניה, נתן הפצ"ר הוראה לפני שבועיים שבמקרה כזה יש לכוחות בשטח יד חופשית לביזה, פחות או יותר. אמנם הוא מציין שצריך “להלאים” רק מצרכי יסוד: מים ולא קולה, לחם ולא סיגריות. אני תוהה אם ההוראה הזו תפורש בהרחבה יתירה ע"י חיילים בשטח, זה פתח להתנהגות בעייתית, ואני מניח שאם זה יתפוס תאוצה, גם יתחילו להשאיר במקררים “מתנות” לחיילי צה"ל בצורת מילכוד פצצות או רעלים במזון. אני מאוד מקווה שלא נאלץ להגיע שוב למצבים כאלו.

לפני כמה ימים קראתי מאמר מעניין על SEO ובסקרנות לא אופיינית הלכתי לחפש כמה גבוה בתוצאות ל"עירא אברמוב" מופיע הבלוג הזה. נדהמתי לגלות שהפייג’ראנק של האתר האישי שלי כל כך נמוך ששטויות כמו תפוז (שבו אני לא משתמש) עולות גבוה ממנו, וכמוהו איזו ידיעה עתיקה באתר חדשות עלום שם על שהתחלתי לעבוד במקום שנסגר. עד כאן לגבי מציאת האדם לפי חיפוש גוגל. יופי נחמה.

אבל התוצאה הרביעית הטרידה אותי מאוד. כתבתי על זה בלי להזכיר שמות אבל מתבהר שזה לא יעלם בקרוב, אז אני כבר אפרסם את זה ודי. הסיפור הוא שמצאתי את הפרטים האישיים שלי בדאנ’ס גייד. מדובר בחברה לנתונים פיננסיים. הם אוספים מידע מכל הבא ליד ומרכזים אותו במקום אחד כדי שתוכל לעשות בדיקות אשראי לגביהם מול גופים או כל שימוש אחר, שזה כמובן עולה כסף. לא רק שגיליתי שכעוסק מורשה אני מופיע אצלם, אבל במקום אחד מרוכז מופיעה גם כתובתי האישית ומספר העוסק המורשה שלי, הלא הוא מספר הזהות שלי.

השבוע גיליתי לצערי הרב שחברה מסוימת פירסמה באינטרנט הציבורי (יענו, בלי צורך בסיסמא, בצורה גלויה לגוגל) את שמי צמוד למספר הזהות שלי. היא עשתה את זה לעוד עשרות אלפי אזרחים בישראל.

את המידע לא אני נתתי להם, ולכן אני יכול רק להסיק שהם קיבלו אותו ממקור ממשלתי שניפק להם את הרשימה אוטומטית.

אני לא רוצה לפרט איפה ומה, כי גם ככה אני מרגיש חשוף, ולצערי מי שמחזיק בשמכם ומספר תעודת הזהות יכול לעשות לכם את החיים ליותר מעניינים (במובן הסיני), לפי חוק הגנת הפרטיות הם לא עברו על שום חוק וכנראה גם לא המשרד הממשלתי שנתן להם את המידע, אבל זה לא אומר שכל מני פושעי גניבת זהות לא יכולים לנצל אותו לרעה בעשרות דרכים שונות, ולהצליב עלי מידע מכל מני מקומות אחרים שבהם אני מזוהה רק בשמי או אולי רק בת"ז שלי, ועוד כהנה תוצאות בעייתיות.

אתם יכולים לרדת על בריטני ועל פאריס חמישים פעם בשבוע, לתת ביקורת שלילית על סרטים אמריקניים ועל מסעדות ישראליות, לזרות ביקורת ארסית על החברות הגדולות ביותר בעולם. אפילו לנאץ את ראש הממשלה והמפכ"ל.

רק אל תזכירו שם של עורך דין.

ביום שישי כתבתי כבדרך אגב על איום סרק שקיבלתי מאיזה עו"ד. לפוסט שרבבתי בצורה לא אלגנטית ולא רצינית שמו של עו"ד אחר (להלן א’ שם-בדוי) שהפתיע אותי השבוע בכתב הגנה שכתב. אני לא הולך לתת לינק לשם או להזכיר את שמו של אותו א’ מכמה סיבות; מעבר לכך שיש לנו כמה ידידים משותפים ומאוד יכול להיות שהבקורת שנתתי על כתב ההגנה שלו מוטעה ((למרות שידוע לכל שאינני עו"ד והדגשתי שאינני מכיר את המקרה)) - הסיבה העיקרית היא שנמסר לי דרך ידיד משותף שהוא כועס מאוד ורומז שאני “עלול לגלות את כובד משקלו המקצועי של עו"ד”. אני יכול לפרש את זה רק בתור “תזהר שאני לא אתבע אותך”, או שאולי יש לו דרכים אחרות להפוך את חיי ליותר מעניינים.