מצטער שאתם לא רואים אותי בבלוג לאחרונה. אני קרוע בין עבודה לבין סידור הדירה החדשה אליה עברנו בשבוע שעבר, לכן גם פיספסתי לצערי המאד רב את אוגוסט פנגווין. כשהכל יתייצב תהיה לי שוב תחנת עבודה ודפדפן נורמליים, בינתיים אני מצייץ הרבה מהטלפון שלי.

אני שובר את השתיקה הכפויה הזו כדי ליידע אתכם על כך שהשבוע אנחנו נחלוף בתוך זנב שביט שמבטיח 70-100 מטאורים בשעה (מטר הפרסאידים). למשקיעים אני ממליץ להצטרף לאנשי מצפה ברקת במצפה רמון, למאד-משקיעים או איילתים אני ממליץ להצטרף לאנשי אגודת האסטרונומיה המדרימים עד לפארק תמנע, הם מחלקים גם עוד מידע לצופים.

4 פעמים שמעתי בחודש האחרון מאנשים ששלחו לי דואל ולא עניתי. זה היה מוזר כי הם גם לא קבלו הודעת דחיה מהספאם פילטר שלי.

היום גיליתי את טעות האנוש שלי, מסנן חמדן תייק לי את כל המייל הזה אבל לא בתיבה הנכנסת…

אז בערך 40-50 דברי דואל שלא עניתי להם מאז בערך 20.3.2010 (חודש), התשובה בדרך. אם לא קיבלתם תשובה, אז אולי יש עוד משהו שמנסה להפריד בינינו. אני לא מתעלם מכם, אנא שלחו לי שוב.

היתה פה פעם שיחה על זה שלאנשים הפריע שאני כותב טמקא במקום YNET, והאם אני צריך להתחשב בזה שלא כל הקוראים שלי " מדברים בז’ארגון אינטרנט". ובכן היום, באיחור ניכר, גיליתי שהיה להם פודקאסט אשר YNET בעצמם בחרו לקרוא לו טמקאסט. אני מרגיש פחות אשם עכשיו :)

הנושא עלה פה כמה פעמים בשבועיים האחרונים, אני חושב שזה יהיה מעייף אם אני אמשיך ואכתוב על (ונגד) הומאופתיה, או על סוגסטיה ופלאסבו, אבל החלטתי לסגור בכמה מילים על אמונה ומדע, ועל עולם מטריאליסטי ולא דואליסטי.

בגדול, תוכלו להגיד שאני אדם מאמין, יש כמה עקרונות שאני מאמין בהם כי הם מספקים לי את ההסברים הכי משכנעים וניתנים לבדיקה ודיון. האם רפואה קונבנציונאלית היא האמת? לא, היא פשוט השיטה הכי טובה שמצאנו בינתיים (תאוריות על וירוסים, בקטריות ותפקוד התא פועלות הרבה שנים תחת הרבה בדיקות עם הרבה הוכחות בשטח). במובן הזה אני לא מאמין ברפואה קונבנציונאלית, אבל אני כן מאמין ששיטות מדעיות, אם הן מיושמות כראוי, יביאו אותנו לתשובות הכי נכונות. אני לא “מאמין באבולוציה” אלא אני מאמין שאבולוציה, תורת מבנה החומר ותאוריות דומות שכאלו הן ההסבר הכי טוב שיש לנו כרגע ואנחנו משכללים את ההסברים האלו כל הזמן. הסברים מספיק טובים ומוצקים כדי שאפשר לבנות עליהם מחקרים נוספים ולפתח שיטות לשיפור הידע האנושי ואיכות חיינו.

עלתה קובלנה קטנה מקהל הקורא, שהעובדה שאני משתמש בשמות מעוברתים או מחו"לנים לאתרים שונים (( טמקא, הטוש, הקופה הרושמת, וכולי)) וטעויות מכוונות כסלנג בלוגרים ((לא לידוג, צ’כונה, מ’סתומרת)) מפריעה לקריאה זורמת ומטרידה את מנוחת הנחנחים.

ברצינות, זה משוב חשוב בשבילי - יש למישהו דיעה בנושא? זה נראה כגורם מפריע? חוסר רצינות? מסיח את הדעת מעיקר המסר? מודה לכם מראש.

אגב, למי שרוצה הצצה על איך המוח שלי עובד - כל הפוסט הקודם התחיל מזה שרציתי להתבכיין על ביטול הכנס הנ"ל. הכותרת המקורית הייתה “זה לא כל כך נעים לראות אולם סגור”, אבל כשיצאתי מרעננה נזכרתי באל-על, ואז כשישבתי לכתוב נזכרתי בוונדיז, ואז כשכתבתי על וונדיז נזכרתי בזה ש שי “יו! כמה חומר!” מכנס גם עבד לא מעט על אלגוריתמים לחיזוי תבניות התנהגות בורסה, ואז חשבתי איך עוד לא שמעתי על פתרונות תוכנה חופשית לענין, ואז באה לי הדוגמא הנגדית לאל-על בדמות ראיין-אייר, ואז עם חמש פסקאות לא גמורות אני החלטתי שאני כותב את הפסקה האחרונה הזו בתור קוריוז, וחוזר אחורה כדי להשלים את הכתיבה ולמצוא לינקים מתאימים (והכל יותר מעניין מלחפש עבודה, כמובן), ואז תוך כדי שאני כותב אני חושב איך מרחב הפתרונות הזה יכול להיות מיושם כדי לעזור לרשתות הפצת אספקה בנות קיימא של תרופות, מזון וציוד טכני לעולם בעת משבר אבל גם ביומיום.

הוספתי פעם תגובות משורשרות לבלוג וזה עבד עקום. כשעברתי לוורדפרס 2.7 הוספתי את התמיכה (בצורה לא כ"כ יפה) לתבנית שלי והגדלתי ל-6 רמות שרשור תגובה, אבל גם זה יוצר בעיה…

• שרשורים שנמשכים יותר מרמה רביעית הם מבין היותר מעניינים.
• שרשורים שנדחקים לשמאל ברמה 5 ו-6 כבר לא נוחים לקריאה.
• שרשורים מעניינים שממשיכים מעבר לתגובה שישית נאלצים להשבר ואז מתבלבל מי שבא מאוחר לחגיגה.

במילים אחרות - הטובים נדפקים, צדיק ורע לו, וכולי.

או שאני מדבר שטויות, או שאני מדבר יותר מדי, או שכיסיתי בצורה הרמטית יותר מדי את הנושא…

בקיצור, אני חי בשביל דיאלוג עם אנשים, למרות כאבי הידיים של העת האחרונה אני כותב בבלוג בשביל השיחה, ומתוך ארבעת הפוסטים האחרונים רק אחד זכה לתגובות, ולצערי גם כאלו שאינן לטופיק.

אני אשמח לקצת משוב - האם הנושאים שאני עובר עליהם לא מעניינים אתכם או שהסגנון לאחרונה גלש למקום לא טוב? תודה מראש.

לפני כמה ימים בא אלי חבר עם המשפט “Only people give meaning”. אני לא בקטע העמוק של פילוסופיה, אז מיד השבתי בצחוק בפראפרזה על סיסמת הNRA: “כלומר רובים לא הורגים אנשים, אלא אנשים נותנים את המשמעות ‘מוות’ לפעולת הרובים?”. “לא, " הוא אמר, “יש רובד מתחת, זה אומר שמשהו חשוב/ראוי לעשותו רק אם הוא משפיע על אנשים בצורה חיובית”.

אני מסכים עם המשפט, אבל זו לא מהפכה מחשבתית בשבילי. אני שנים רציתי להיות שם בשביל אנשים, כי לעזור לאנשים עושה לי כיף, והכי כיף לי לעזור לאנשים לעזור לעצמם. מי שמכיר אותי אישית או קצת עוקב אחרי הבלוג הזה יודע שאני מחפש לעשות הסבת קריירה מזה זמן. אני לא מוכן יותר לעזור למכונות, אני רוצה לחזור לעזור לאנשים. על כן אני מחפש משרות כמדריך ואולי בהמשך כמורה, או כל דבר שבדרך לשם ויביא אותי לכיוון: מנהל ידע, יועץ-מלווה ולא יועץ-מיישם. האצבעות שלי פשוט מתדרדרות למצב גרוע שלא מאפשר לי להקליד הרבה ((שזה רק חלק מהסיבות להתמעטות הפוסטים פה בבלוג לאחרונה. ולא, זה לא קארפל סינדרום, בדקתי.)).

הפוסט הזה בהמשך ל תגובה אצלי בבלוג, עידן חלק עלי וצידד בנחיצות של תוספים כגון All-in-one SEO Pack לוורדפרס.

אני מודה שאני בום ועם הארץ בשאלה של מה זה בדיוק SEO ואיך עושים אותו. יש לי לפחות חמישה אנשים שעובדים בתעשיה הקטנה הזו וההגדרות של כל אחד מהם לתחום טיפה שונות.

בתחילה היו “מקדמי אתרים” שהציעו “להכניס אותך ל4000 מנועי חיפוש ב$300 בלבד!”. זה תמיד העציב אותי שאנשים היו נופלים לפח הזה. זה היה בתקופות שהיו המון אתרי “דירקטורי” כמו יאהו ואנשים קראו להם מנוע חיפוש בטעות. אתר ישראלי היה בעצם צריך להופיע בעיקר ביאהו, אלטא-ויסטה, אקסייט ומאוחר יותר גוגל, ושניים-שלושה דירקטוריז ישראליים כמו וואלה ונענע והיום גם דפ"ז. עסק הקייטרינג של אמא שלי גם שילם עוד טיפה כדי להכנס לאתר יעודי לספקי אירועים וחתונות שהוכח באמת שהיה שווה להיות מוזכר שם. זהו. אפשר לספור על פחות משתי ידיים.

רציתי לכתוב פה איזה פוסט על כמה מגוחך זה לחגוג יום הולדת, אנחנו כבר לא חברה חקלאית וגם לאירוע האסטרונומי אין חשיבות יתרה, וזו רק מוסכמה חברתית, וכמה אני לא שם על זה ובלה בלה בלה, אבל תכל’ס, עם התקופה שאני עובר, כל תירוץ לקבלת צומי זה טוב :-)

יום הולדת שמח לי, אני בן 35 היום, אתם מוזמנים להגיב או לא לעובדה המצערת הזו :-)

מצטער על התהפוכות שהבלוג עובר ברגעים אלו, היו לי המון תקלות שנגרמו כנראה מכל התוספים שהתקנתי עם השנים ואולי בגלל שכל שידרוג שעשיתי היה פשוט פרישה של טארבול על פני טארבול מאז וורדפרס 2.0. אני מתחיל מנקי (ומנסה גם לחפש לוק חדש כי התבנית שהיתה לי שעממה אותי).

אנא התעלמו מהברדקים של השעות הקרובות, אבל אם יצא החג ועדיין משהו עובד עקום, אנא ספרו לי!

השבוע התנצלתי לעמרי שאני הולך כנראה לכבות את פייערסטאטס כאן בבלוג כי אני ממילא לא בודק אותו אף פעם (סטטיסטיקות מעניינות לי את הסבתא ובטח חצי מצפיות העמודים הם אני עצמי), והוא רק מאט לי את הבלוג.

אז דקה לפני שאני מכבה אותו, הנה כמה נתונים שמדווחים וורדפרס ופייערסטאטס. אני לא יודע אם הם מספרים מרשימים או לא, אבל רשימת מילות המחפשים הצחיקה אותי, וקצת הפתיעה אותי (הרבה יותר חיפושים מגיעים מMSN ולא מגוגל! זה אמיתי או שמיקרוסופט מזייפים חיפושים?)

קשקושים על תוכן, קישורים, וקשרים

אני מאוד משועשע מזה שיש כמה בלוגרים שם בחוץ שעוד מתעסקים בכלל בזה. חנית (דק"ר) התחילה מבלוג אישי ומדי פעם הפניה לתגלית WP חמודה והיום הבלוג שלה עבד רק לעניני טכנולוגיה ובלוגינג. כבר בקושי רואים משהו אישי בבלוג. אחרים גם הם עוסקים המון באופטימיזציות ומראה וSEO ומשמעות הבלוגוספירה חברתית ואחרת, ויאדה ויאדה… זה מרתק אותי לכמה דקות בחודש, פוסט אצל כרמל ‘ד"ר בלוג’ ויסמן או משהו קטן אחר, אבל כמה אפשר לעסוק רק בסטטיסטיקות או פוסטים על ההתעסקות בסטטיסטיקות?! לא בשביל זה אני מנוי לפוסטים של שכני בבלוגוספירה. אני רוצה לשמוע על הרפתקאות בחו"ל או המלצות על אירועים או קטעים חביבים מהחיים, או שירים… למה אני מרגיש בודד בציון שלא בודק את הסטטיסטיקות יותר משלוש פעמים בשנה? אני היחידי שמעניינות אותו תגובות ענייניות בבלוג יותר מאשר סטטיסטיקה של קוראים?

לא יודע איך פיספסתי, אבל לפני יומיים עבר כאן הפוסט ה300 ולא שמתי לב. גם אחת מ1805 התמונות שצילמתי בסקוטלנד הייתה הפריים ה10,000 של המצלמה שלי. אני לא מאמין במיסטיות של מספרים עגולים ובקושי חוגג ימי הולדת, אבל למי שאוהב מספרים עגולים… אז זו מעין בלוגולדת שכזו :-)

במוצ"ש החלקתי באלגאנס לתוך חניון קניון שבעת הכוכבים באוטו החדש שלי (מאתמול גם מבריק אחרי שטיפה). האוויר בפנים היה ממוזג ויפה, אבל בחוץ בחניון עמד ענן כבד של 90% לחות ולא יודע כמה מעלות. עברתי על השומר המנומנם מחום תוך הרמת הידיים הסמלית לבדיקת מתכות אבל עברתי בשער והוא לא צפצף אז הוא התעלם ממני ונתן לי לעבור. פתאום הוא קרא לי רגע לחזור וכבר גיחכתי בתוכי על רמת האבטחה-בכאילו בארץ, אבל הוא רק רצה לקרוא את הכיתוב על החולצה שלי. שנים לא הסתובבתי עם חולצת T אבל גיא קנה לי אחת ליום ההולדת בזו הלשון:

איזה אחד צלם פרסם תגובה (אל תטרחו אפילו לצפות) לסרון שמדגים טריק עיבוד תמונה חביב שפירסמו שני ישראלים ביוטיוב:

האלגוריתם חביב וחכם, ולחלק מהפיצ’רים שלו דורש פורמט תמונה מורחב שכולל מידע מטא וכל מיני, ובכללי ברור כי אינו מופעל היום על אף דפדפן ומצוין שאינו מיועד לכל תמונה.

בא אותו המגיב וטוען בלהט שהוא “נפגע אישית” מהאלגוריתם החביב וחסר הכוונות המוסריות. האלגוריתם בא להשחית לו את התמונות ולדפוק לו את הקומפוזיציות! האלגוריתם פוגע לו בציפור הנפש!

איך שכחתי שיש לי בלוג? לפני כמעט חודש נחתה עלי הזדמנות מיוחדת לקנות מכונית, לא התכוונתי לקנות אחת כרגע, אבל יצא טוב, אז לקחתי. המכונית הקודמת אבל - לא נמכרת במחירון שלה. ירדתי מ20K ל15K בלבד ואני מפרסם אותה אם ככה גם כאן:

דיהאטסו אפלאוז 1996, 260K קילומטר, מנוע בן כ80K קילומטר, מטופלת קבוע, הוחלפה כבר רצועת טיימינג, ארבעת הבלמים (דיסקים וסוליות) וארבעת הצמיגים חדשים בני כ5K קילומטר, חסכונית להחריד (12-14 ק"מ לליטר עם ובלי מזגן), ואני משאיר בה את הרדיודיסק-MP3. יש לה שאסי נקי ורק כיפופי פח קטנים ושפשופי פגוש ישנים שירשתי עוד מידיים קודמות.

לחצו רק אם אתם באמת אתאיסטים! בעל הבית לא לוקח אחריות…

- פיהוק - “אתה עייף?” - “למה, יש לאמא שלך פטנט אחר?”

5 שעות באוטו לא חייב להיות סבל, הרצנו קטעים, התפעלנו מנופים, הייג’ינקס וטומפולרי. צריך לדעת עם מי לנסוע, וצריך לדעת מה לחפש. עד סוף השבוע האחרון לא ממש אהבתי את אילת, אבל עכשיו אני רואה אותה שונה :-)