16 ק"מ בשניה

מצטער שאתם לא רואים אותי בבלוג לאחרונה. אני קרוע בין עבודה לבין סידור הדירה החדשה אליה עברנו בשבוע שעבר, לכן גם פיספסתי לצערי המאד רב את אוגוסט פנגווין. כשהכל יתייצב תהיה לי שוב תחנת עבודה ודפדפן נורמליים, בינתיים אני מצייץ הרבה מהטלפון שלי.

אני שובר את השתיקה הכפויה הזו כדי ליידע אתכם על כך שהשבוע אנחנו נחלוף בתוך זנב שביט שמבטיח 70-100 מטאורים בשעה (מטר הפרסאידים). למשקיעים אני ממליץ להצטרף לאנשי מצפה ברקת במצפה רמון, למאד-משקיעים או איילתים אני ממליץ להצטרף לאנשי אגודת האסטרונומיה המדרימים עד לפארק תמנע, הם מחלקים גם עוד מידע לצופים.

ולעצלנים, כמוני, אני ממליץ לבוא למקום עם הכי פחות זיהום אור שאפשר, הרחק מערים וכפרים ככל שניתן. אחד היחידים שאני מכיר במרחק נורמאלי מת"א וי-ם הוא העמק מתחת לנווה שלום. אם עוד אנשים באים, הודיעו בבקשה ונעשה איזה פיקניק לילי מחצות והלאה. שימו לב שכדי לא להפריע לנו ולצופים אחרים שאולי יהיו במקום יש לכבות את אורות המכונית ולרדת ברגל, במיוחד עקב העובדה שאני הולך לנסות לצלם את המטר.


View Larger Map

אני לא בטוח שזהו (31.816846, 34.968352 במפה דלעיל) עדיין האתר האידאלי מאז ששופצר כביש 3, אני אנסה לברר עם אגודת האסטרונומיה ואעדכן פה בהמשך אם נשנה מקום.

התנצלות רבתי – הדואל האבוד נמצא!

4 פעמים שמעתי בחודש האחרון מאנשים ששלחו לי דואל ולא עניתי. זה היה מוזר כי הם גם לא קבלו הודעת דחיה מהספאם פילטר שלי.

היום גיליתי את טעות האנוש שלי, מסנן חמדן תייק לי את כל המייל ×”×–×” אבל לא בתיבה הנכנסת…

אז בערך 40-50 דברי דואל שלא עניתי להם מאז בערך 20.3.2010 (חודש), התשובה בדרך. אם לא קיבלתם תשובה, אז אולי יש עוד משהו שמנסה להפריד בינינו. אני לא מתעלם מכם, אנא שלחו לי שוב.

תודה וסליחה!

טמקא או לא?

היתה פה פעם שיחה על ×–×” שלאנשים הפריע שאני כותב טמקא במקום YNET, והאם אני צריך להתחשב בזה שלא כל הקוראים שלי "מדברים בז'ארגון אינטרנט". ובכן היום, באיחור ניכר, גיליתי שהיה להם פודקאסט אשר YNET בעצמם בחרו לקרוא לו טמקאסט. אני מרגיש פחות אשם עכשיו 🙂

זווית אישית על מדע ואמונה

הנושא עלה פה כמה פעמים בשבועיים האחרונים, אני חושב שזה יהיה מעייף אם אני אמשיך ואכתוב על (ונגד) הומאופתיה, או על סוגסטיה ופלאסבו, אבל החלטתי לסגור בכמה מילים על אמונה ומדע, ועל עולם מטריאליסטי ולא דואליסטי.

בגדול, תוכלו להגיד שאני אדם מאמין, יש כמה עקרונות שאני מאמין בהם כי הם מספקים לי את ההסברים הכי משכנעים וניתנים לבדיקה ודיון. האם רפואה קונבנציונאלית היא האמת? לא, היא פשוט השיטה הכי טובה שמצאנו בינתיים (תאוריות על וירוסים, בקטריות ותפקוד התא פועלות הרבה שנים תחת הרבה בדיקות עם הרבה הוכחות בשטח). במובן הזה אני לא מאמין ברפואה קונבנציונאלית, אבל אני כן מאמין ששיטות מדעיות, אם הן מיושמות כראוי, יביאו אותנו לתשובות הכי נכונות. אני לא "מאמין באבולוציה" אלא אני מאמין שאבולוציה, תורת מבנה החומר ותאוריות דומות שכאלו הן ההסבר הכי טוב שיש לנו כרגע ואנחנו משכללים את ההסברים האלו כל הזמן. הסברים מספיק טובים ומוצקים כדי שאפשר לבנות עליהם מחקרים נוספים ולפתח שיטות לשיפור הידע האנושי ואיכות חיינו.

אני גם מאמין שהתעלמות מעובדות היא השליה עצמית, לפעמים לא חשובה, לפעמים נחוצה למיקוד אם היא נעשית בצורה מחושבת, אבל לפעמים מסוכנת, וצריך לשמור על האנושות מלפגוע בעצמה.

אז מה היא אמונה? הגדיר את ×–×” כומר אחד (לא זוכר כרגע את השם): "×”×›×— לקום בבוקר ולחיות עם ספקנות, להאבק עם תקווה, ולהתחזק שהחיים שווים לחיותם" – במובן ×”×–×” תוכלו לקרוא לי אדם מאמין, ×›×™ אלו דברים שאני עושה ונאבק איתם יום יום, רק שאני לא מוצא נחמה בהסברים מטאפיסיים. יותר מזה, יש לי בעיה עם אנשים שבטוחים לגמרי בחשיבותם ומטרתם בחיים, ואלו פונדמנטאליסטים מסוג ×–×” או אחר, ולא משנה אם שמם מאיר כהנא או אפילו ריצ'ארד דוקינס. האנשים שנוהגים לעשות שימוש בנוהל "my Karma ran over your Dogma".

המדע קוסם לי כי הוא מבוסס על מודולים מוכחים (בשאיפה) ולא על מסורות בלתי נבדקות ומעורערות. הגישה היא פראגמטית ונכונה; כשמשהוא לא עובד יותר, נוטשים אותו. מדע הוא תחום שמתקדם בצעדי תינוק על סמך הררי עובדות שהצטברו, ולא מוביל לרוב לגילויים מהפכניים אלא להתקדמות מדודה, זהירה ומדויקת. כשתיאוריה חדשה ומשופרת מייתרת או מבטלת את הקודמת זה יום חג! מצד שני מדע טוב בלתאר דברים אבל לא להסביר אותם. הוא לא נותן משמעות ותשובות מהסוג שדוגמות ואמונה דתית נותנות.

אבל משמעות היא דבר רגשי ולכן צריך רגש בשביל לחפש משמעות, ולכן אני מאמין שמשמעות היא גם דבר אישי ולא דוׁגמה דתית שיתופית. אני לא מצפה מהמדע לספק לי את זה, אבל המדע פותח לי עוד ועוד כרי ידע לחפש בהם משמעות, תוך כדי שאנחנו מרחיבים את תחומי החיפוש וכמות הידע.

שנים לא היתה עם ×–×” בעיה. הרבה מדענים היו גם אנשי דת אדוקים (ראו ערך ניוטון), ×›×™ שני התחומים לא דרכו אחד לשני על האצבעות, העובדות החדשות שנתגלו הפכו את העולם למקום יותר מדהים ועוררו יותר התפעלות אלוהית. אבל תקופת ההשכלה ודארווין החזירו למעשה למרכז הזירה ויכוחים שכמעט ונשכחו מאז ימי אפלטון – פתאום גילויים מדעיים סתרו דוׁגמות דתיות והולידו ראיית עולם אידאולוגית שונה, פתאום לדת לא ×”×™×” מונופול בלתי ניתן לעירעור. ואז כמובן הבעיה היא שאתה פתאום מעמת דעות מול עובדות, וצד הדיעות יטען שזה לא ויכוח "הוגן" יותר.

בשבועיים האחרונים קצת התעצבנתי וקצת השתעשעתי מאיך שצד הדיעות ניסה לשכנע אותי שאסור לי להצמד לעובדות ×›×™ הן מבלבלות אותי, וכי אני צריך לסמוך יותר על הרגש. לסמוך על הרגש?! הרגש הוא הדבר האחרון אצלי בתוך הגולגולת שאני יכול לסמוך עליו להחלטות – וזה לא שאני לא × ×›× ×¢ לו לעיתים קרובות מאוד, אבל עדיין הוא לא התשובה כששמים מולו עובדות! אני זוכר איך בתכנית הרדיו המצוינת של פן ×’'ילט עלה פעם מאזין שהתעקש לטעון שהזמן ×”×›×™ טוב לתכנן משפחה ולהחליט אם אתה רוצה לעשות עוד ילדים עם אישתך ×–×” אך ורק ברגעי הריגוש הרומנטי המקסימלי, כלומר (לפי אותו המאזין) כשאתה בסערת מעשה האהבה. אם הרגשות והראש אומרים לך בזמן הסקס שאתה רוצה ילדים, אז זו ההחלטה ×”×›×™ נכונה ואתה מוזמן להוריד את הקונדום ומיד. הייתם קונים את התיאוריה הזו? ×–×” בדיוק כמו לחוות סיאנס באמונה שלמה וסיספונד מלא במקום לראותו מצולם בהילוך איטי ולראות איפה ואיך עבדו עליך.

בתוך כך מחלות הגוף הפיזי, עד שיגלו מפורשות אחרת, נגרמות מסיבות פיסיונומיות (וזה כולל תופעות פסיכוסומטיות, כי אני מטריאליסט ולא מאמין בנשמה שאיננה חלק מכימיה וחשמל במוח), ולכן אין פה ענין לדיעה אישית ופרשנות, אלא רק ל"הדבר שפועל הכי טוב", וזה כרגע, ב99% מהמקרים, רפואה קונבנציונאלית; בסיס הויכוח עם חץ וואפילו עם כמה מחברי היותר קרובים. הומאופתיה לעולם לא תשפיע יותר מתרופה, דיקור סיני מעולם לא הוכח שמשפיע יותר מדקירות מחט אקראיות אחרות, דקירות מחט השפעתן מינורית אם לא פסיכולוגית בלבד (ראו מחקר האפידורל בשבדיה).

בניגריה, בני האיבו היו מבקשים מהכהן המקומי בקשה והוא ×”×™×” מורה להם איזה סוג מקדש לבנות ומה להקריב בו לאל האחראי, היפה ×–×”, שאם האל ×”×™×” מתעלם או מתחיל להשתולל ולדרוש קרבנות מוגזמים או קורבן אדם, היו בני האיבו מתרגזים חזרה ועומדים על שלהם, מחריבים את מקדשו אשר בנו לו ולא מזכירים יותר את שמו. כמעט כמו תיאוריות מדעיות, לא? אני חושב שיש לאנשים מה ללמוד מזה…

שפת הבלוגרים, שפת הקוראים

עלתה קובלנה קטנה מקהל הקורא, שהעובדה שאני משתמש בשמות מעוברתים או מחו"לנים לאתרים שונים ((טמקא, הטוש, הקופה הרושמת, וכולי)) וטעויות מכוונות כסלנג בלוגרים ((לא לידוג, צ'כונה, מ'סתומרת)) מפריעה לקריאה זורמת ומטרידה את מנוחת הנחנחים.

ברצינות, ×–×” משוב חשוב בשבילי – יש למישהו דיעה בנושא? ×–×” נראה כגורם מפריע? חוסר רצינות? מסיח את הדעת מעיקר המסר? מודה לכם מראש.

מוח פעיל מדי

אגב, למי שרוצה הצצה על איך המוח שלי עובד – כל הפוסט הקודם התחיל מזה שרציתי להתבכיין על ביטול הכנס ×”× "ל. הכותרת המקורית הייתה "×–×” לא כל כך נעים לראות אולם סגור", אבל כשיצאתי מרעננה נזכרתי באל-על, ואז כשישבתי לכתוב נזכרתי בוונדיז, ואז כשכתבתי על וונדיז נזכרתי בזה ששי "יו! כמה חומר!" מכנס גם עבד לא מעט על אלגוריתמים לחיזוי תבניות התנהגות בורסה, ואז חשבתי איך עוד לא שמעתי על פתרונות תוכנה חופשית לענין, ואז באה לי הדוגמא הנגדית לאל-על בדמות ראיין-אייר, ואז עם חמש פסקאות לא גמורות אני החלטתי שאני כותב את הפסקה האחרונה הזו בתור קוריוז, וחוזר אחורה כדי להשלים את הכתיבה ולמצוא לינקים מתאימים (והכל יותר מעניין מלחפש עבודה, כמובן), ואז תוך כדי שאני כותב אני חושב איך מרחב הפתרונות ×”×–×” יכול להיות מיושם כדי לעזור לרשתות הפצת אספקה בנות קיימא של תרופות, מזון וציוד טכני לעולם בעת משבר אבל גם ביומיום.

בנקודה זו הפכתי את הפסקה שלעיל לפוסט נפרד 🙂

(אגב, שי, הנה התחלה לרעיון לפרויקט הגמר לסינגולאריטי U: פלאטפורמות תוכנה חופשית עם API נוח למימשוק עם מסדי נתונים שונים, ומנוע AI לניתוח מספיק גמיש וכמה שיותר גנרי של היסטוריה של פרמטרים שונים וחיפוש patterns חוזרים על עצמם, כדי למצוא כשלים ופיספוסי אופטימום בבעיות עם כלכלה, חקלאות, תעבורה, אספקה וכולי.)

מה עושים עם מוח א-לינארי כזה? קיוויתי שיום העיון ההוא באו"פ יתן לי רעיונות, אבל בינתיים קצת על מה שאני מכיר ברשת. אתמול הייתי בכנס של עמותת ממציאים קטנה (בינתיים), ולמדתי על אתר בשם האפבייקרי, שרובו רעיונות בלי יישום וחלקם חסרי סיכוי או אחיזה במציאות (קצת רקע על תרבות הקהילה שם ולינקים לאתרים דומים). חביב וחשוב, אבל לאנשים שקמים מהכסא לעשות את הדבר האמיתי, אני ממליץ על אתר "מייק" המרשים. גם שם יופי של קהילה, אפשר ללמוד וללמד אנשים מכל העולם מכניקה, אלקטרוניקה, טכניקות וחומרים, ולעזור לאנשים לספר את יצר סקרנותם, או סתם לעזור להם לעזור לעצמם לפתור בעיות לבד בבית. אני חושב שהתרבות הזו והחזון הזה חשובים, בשביל זה אני מחפש דרכים להגשים את החלום של לישה, שאדבר עליו יותר בפוסט אחר.