GPLv3 – הקדמה

כן, סופסוף נחתה גרסה 3 הרשמית והסופית של The GNU General Public License הידוע לרוב בתור GNU GPL או פשוט "הGPL".

רבות יכתב עליו ברשת, ×”× ×” האינפוט הקטן שלי (אפילו אם באיחור אופיני של מספר ימים 🙂

הקדמה
GPL הוא רשיון התוכנה המשפיע ביותר שאי פעם נכתב. יכול להיות שהוא גם שובר את השיא בין כלל רשיונות השימוש במוצר או שירות כלשהוא בהשפעה על השוק שבו הוא עובד. הרשיון הזה הוא מגן מקורי ואפקטיבי של זכויות וחירויות בסיסיות של המשתמש וכותב התוכנה לרתום לעזרתו כלים ומידע בצורה חופשית ובלתי מוגבלת ע"י אינטרסים פוליטיים או רדיפת בצע. אני יוצא מהנחה שכל הקוראים שלי יודעים מהו הGPL ולמה הוא. אם אני טועה אז תרגישו חופשיים להפגיז בשאלות, ואני אפרט יותר.

לאורך השנים מיקרוסופט ואחרים בעולם התוכנה, ניסו לעשות את מה שדיסני וסינדיקטים של יוצרים ניסו לעשות עשרות שנים לפניהם לצרכן וליוצר הקטן. עם כסף קונים השפעה בחברות ובממשל ומגבילים את האפשרות ליצרנים קטנים ליצור ולמכור יצירות, דבר שלכאורה אמור ×”×™×” להיות בבסיסו של הקפיטליזם החופשי. רבים ראו את ×”GPL ככלי ניגוח בקפיטליזם אבל אני ואחרים רואים אותו ככלי ששומר על הדמוקרטיה ודווקא מעודד תחרות כלכלית. ההיסטוריה הוכיחה שהוא גם לא כלי שמדכא יצירתיות, שגם זו היתה אחת הביקורות נגדו. כיום אין כמעט חברת תוכנה אחת או ממשלה אחת שלא עושות שימוש כלשהוא בתוכנה חופשית, וכמובן שתוכנות חופשיות משמשות בעמוד השדרה של כל שירותי האינטרנט כמעט – מרבית האתרים בעולם מבוססים על תוכנות ומערכות הפעלה חופשיות, שלא נזכיר את מנועי החיפוש הגדולים ביותר, שירותי השמות והדואר שברשת.

פרולוג
אחרי ההקדמה הזו, הלכתי לקרוא קצת (כי לפני כמה חודשים הפסקתי קצת לעקוב), ובמיוחד דליתי חומר ממה שRMS אומר על המעבר, ומסקירה מפורטת של לואיס וילה ב-1 2 3 4 חלקים. במקביל, בעיתונות המחשבים התייחסו למשמעויות החביבות שיש לרשיון החדש על עסקת הפטנטים של מיקרוסופט ונובל (עוד בהמשך), למשמעויות של הרשיון לחברות ASP (שכדי לא לבלבל עם דפי ASP בשירותי ווב של MS נקראים עכשיו SaaS מסתבר). אני מנסה לעבור על כל כמויות הדעות והפודקאסטים בנושא, ולאט לאט אפרסם כאן בשבוע הקרוב את השינויים העיקריים, מה שלא נכנס ברגע האחרון, ואת דעתי הצנועה והאישית עליהם.

ט.עי.ם

כן, אפילו אני נכנעתי לאתר הזה. לא יודע עדיין אם זה לגמרי מתאים לי אבל כמות הלינקים שאצלי בדפדפן כבר מכריעה את יכולות הדפדפן להתמודד, ואיתו משתגע גם Google browser sync. מה לעשות שיש לי יותר מדי לינקים בעץ הסימניות?

ט.עי.ם הוא קצת איטי, ורחוק מאוד מלהיות מושלם, אבל יש לו אינטגרציה עם השואש ודפדפנים אחרים וזה כרגע הפלוס הכי גדול שאני רואה אצלו. סושיאל בוקמרקינג זה נחמד אבל אני מחפש בעצם פתרון לניהול מרכזי של הסימניות שלי בצורה שקופה לשואש, וזה אומר בר סימניות בשני לבלים לפחות ולא כפתור בודד לגישה למדריך שלם, לדוגמא.

כמובן שיש גם עשרות תוספים לניהול Google Bookmarks מתוך השואש, אבל אין כאן את הקטע השיתופי (סימניות הן אישיות בלבד) והבנתי שמנשק השימוש הוא לא אידאלי. בנוסף ×–×” אומר להזיז עוד חתיכה מהחיים הדיגיטליים שלי אל גוגל ובזמן האחרון ×–×” מתחיל לגרד. מצד שני דל.יש.ס נקנו הרי ×¢"×™ יאהו, אז האם יש כאן הבדל בכלל? 🙂 אם ללכת על שירות כמו של גוגל שאין לו צד שיתופי (חוץ מלמחקרים חודרי-הפרטיות של גוגל) אז כבר הייתי מעדיף מוצר חופשי שיעבוד אצלי בשרת עם LAMP ונגמר.

אם למישהו יש המלצות, אני אשמח לשמוע.

על פרטיות בעידן מאגרי המידע

לא זוכר דרך איזה בלוג מצאתי את ראנדום סיגנל וההרצאה של קורי דוקטורוב, אבל זו שעה מאלפת של הצצה כללית ולא טכנית מדי על כמה פרטיות אנחנו מאבדים לטובת הרשויות וגופים מסחריים בתואנות של ביטחון או שירות, ולאילו בלאגנים סטייל 1984 אנחנו עלולים להגיע. מצורף גם סטרים שלו אם בא לכם לשמוע את הקלטת ההרצאה ישירות מהעמוד הזה.
[MEDIA=13]
נושא ההרצאה: "MySpace to Homeland Security: Privacy and the Totalitarian Urge."

קורי עתידן מרתק, כותב מד"ב, מעורכי הבוינג הכפול וגם בלוג פרטי (כמובן), אקטיביסט ומוכר לרבים בעקבות ההרצאה הנהדרת שנתן במיקרוסופט נגד × ×–"ק (שממנה כמובן התעלמו לחלוטין), הרצאות שוות אחרות, ו…

בינתיים, סטיב וביל רואיינו בכנס D של הוול-סטריט-ג'ורנל לעולם הדיגיטלי, העלו קצת נוסטלגיה חביבה ולא הוציאו פיפס על מה דעתם על איך שיראה העתיד. אני מעדיף הרצאות מאנשים כמו קורי בכל יום, על הסכנות שאורבות לאנשים במקביל לחידושים. חיבור למציאות זה חשוב, כי העולם הופך לפחות דמוקרטי.

ארוחה בפויקה

טוב.. אז ביקורת המסעדות של עבדאללה יוצאת לדרך מחדש. והפעם מסעדת פויקה, אותה ניסינו לראשונה אמש.
הרבה זמן אני שומע על המסעדה הזו הרבה דברים טובים, ואתמול, בעזרתו האדיבה ובארגונו של שי, תפסנו שולחן לשישה.
אקדים ואומר שכל מה שאמרו על המסעדה הזו נכון, כך שמי שירצה יוכל לעצור כבר עכשיו.
להמשיך לקרוא ארוחה בפויקה

תודעת שירות

הרגע חזרתי מניקוי שיניים בקפוט חולים. כבר שנים שאני עושה את זה במרפאת השיניים שבתוך מרפאת "שועלי" ברעננה, כי הצוות נחמד. פעם קראו לזה ש.ל.ה. אבל יש כנראה איזה חוק שיווקי כזה ששמות חייבים להיות לועזיים כדי למכור, ולכן כמו אינטרנט זהב, מרפאות ש.ל.ה. נקראות עכשיו "כללית סמייל". יופי.

קיצורו, אני יוצא ממרפאת השיניים שבקצה המסדרון בקומה השניה, קופץ לשירותים ומגלה שם שהפח עולה על גדותיו בניירות, בדיקות שתן שכנראה התפשלו ונזרקו שם וכמה גאזות שעצרו דם של נבדקים אחרי בדיקות דם, ומי יודע מה עוד. לא חפרתי. בצאתי עברתי על כמה חדרים, כולם חדרי רופאים סגורים או מעבדות בדיקות דם או המטולוגיה ובקיצור אין דסק קבלה או חדר אחיות להגיד להם מילה. ירדתי במדרגות ובדרך ליציאה עברתי ליד הדסק. יושבת שם בחורה ומשרתת כ20 איש שמחכים יפה בתור לתשלומים ושאר בירוקרטיה. חיכיתי בנימוס ובין שני לקוחות הערתי לה שהשירותים במצב בעייתי אז כדאי להודיע למי שצריך.

– "אבל ×–×” למעלה? אז תודיע למעלה."
– "אבל אין שם עם מי ל…"
– "אדוני, אני לא המנקה וכאן זו הקומה התחתונה!"
– "ברור, אבל את יודעת יותר טוב ממני עם מי ל.."
– "אדוני, תעלה למעלה ותבקש!"
– "מה, אתם מכבי ושם כללית? תראי אני בדרך החוצה, סתם רציתי ליידע, תעשי מה ש…"
– "לא מכירה מי האנשים למעלה, יש לנו מנקה משלנו!" (והווליום גם מתגבר והולך)
– "ממש אין בעיה. אני הלכתי, ×–×” בעיה שלכם עם הבריאות של החולים שלכם, אני רק מתריע. שלום!"

את המשפט האחרון חצי בכוונה וחצי במקרה כבר שמעו לפחות עשרה אנשים מסביבה. איך יש מקום לראשים כאלה קטנים בשירותי בריאות? (ולא, אני לא מופתע לרגע, סתם עצוב)

עשרת הגדולים

רפאל פוגל שאל אותי לפני שבוע-שבועיים מהן עשרת המסעדות ומהם עשרת היינות האהובים עלי בארץ. הבחירה היא קשה למדי ואני לא הולך לדרג או לספור שיש בדיוק 10, ×›×™ ×–×” מגוחך 🙂

מקומות שבהם אני אוהב לאכול, לא לפי שום סדר מיוחד…

* לחם ארז בהרצליה – המסעדה המקורית שקדמה לרשת הסנדוויצ'יות. ארז קומרובסקי מלך בחיבור טעמים מפתיעים של מרכיבים טריים וטבעיים ומקומיים. מחליף כל כמה שבועות את התפריט – תמיד יש הפתעות טובות ואף פעם אין פספוס.

* דוריס קצבים בראש פינה – הסטייק ×”×›×™ טוב שטעמתי בארץ, בשר מיושן ברמה והכנה מדויקת של איש הגריל עשו לי המון טוב לפני שנה. לצערי מאז הם תפסו תחת והעלו מחיר וקצת ירדו ברמה. אני עדיין שומר להם חסד נעורים ומקווה שיום יבוא והם יחזרו למה שהיו פעם.

* כתית – פעם ראשונה בכפר רות, בפעם השניה ליד "חצר נצר" ועכשיו הם ביפו נדמה לי (במקום החדש עוד לא ביקרתי). ארוחות טיפה מעבר למקובל בארץ, אני ממקם אותם איפה שרושפלד מיקם את עצמו ונפל בעבר – תפריט מעולה ומחירים גבוהים אבל לא בלתי סבירים.

* פומודורו – מסעדה קטנה ונחמדה בלי יומרות באזור התעשיה פולג קרוב אלי הביתה. אווירה נחמדה, שירות מצוין ואוכן מעולה במחיר פשוט ולענין. יש לי רק בעיה אחת איתם – היתה להם מנה מדהימה של לזניה טלה והורידו אותה לפני כשנה, ואין הסבר למה. אני טורח לנדנד למלצריות שם בכל פעם בנושא, ×–×” הפך למסורת 🙂

* פדרו – אילת באמצע שכונת היעלים. מקום פיצי, משפחתי ופשוט אבל אוסף יינות מעולה והכי חשוב הבשר ×”×›×™ טוב שיצא לי לאכול במסעדה מזה זמן, בעיקר מאז שדוריס התדרדרו. יעד מומלץ, חבל שכ"×› רחוק.

* אודאון בהרצליה – גם כן מטפלים מצוין בבשר, יופי של המבורגרים, ויופי של קינוחים.

* בפסטיס המצוינת בתל אביב אכלתי רק פעם אחת לפני שנים אבל אני זוכר אותה מאוד לטובה. צריך לארגן ביקור חוזר.

* רפאל היה משגע אבל כבר 3+ שנים לא אכלתי שם, אולי ארבע. לא יודע מה קורה אצלו היום.

" נורמה-×’'ין, הפאב הקבוע שלנו. אמנם אין בו גינס אבל יש מבחר בירות משובח, ומבחר סינגלים כנראה הגדול בארץ. לא פחות חשוב – כמה מנות בשר ופירות ים בכלל לא רעות ובמחיר טוב. המקום המושלם להעביר ימי חמישי בערב, ולסגור שבוע עבודה.

* כרגע לא עולות לי בראש עוד מסעדות באני שם בראש הרשימה אבל הנה לאיזון שתי אכזבות צורמות, כסף שהלך לפח: מסה ברחוב הארבעה בת"א ויועזר בר יין ביפו. המון יכולת וגם לא מעט הצלחות מרשימות, אבל מחיר מופרז בטירוף, ובמסה שליש מהמנות בארוחת הטעימות היו פשוט בלתי אכילות מרוב הנסיון לחדש ולהשתגע עם הטעמים. עוף ברוטב ורוד וטעם מסטיק בזוקה, למה מה קרה?

יינות… המממ, בחירה קשה, אבל לא בלתי אפשרית. אמפורה וויתקין הם כרגע שני היקבים החביבים עלי בארץ.

* רייטון רד 2002 של אמפורה, הבציר אזל אבל יש לי בבית עוד כעשרה בקבוקי 375CC. מעולה במיוחד עם בשר. הושק בציר 2003 לפני חודשיים אבל עוד לא יצא לי לטעום.

* ויוניה של אמפורה – הפתעה מרעננת בשוק הלבנים, אחד הלבנים הישראליים היחידים שאהבתי עד שגיליתי את ויתקין. מעולה.

* מסע ישראלי לבן של ויתקין – אחד הדברים היותר מקוריים שיצא לי לטעום, ועוד יין לבן שאני אוהב. הישג כפול.

* ק"ס 2005 של בראבדו, טעמתי אותו רק בטעימת חבית, אבל בטוח שהתוצר הסופי יהיה מצוין.

* דלתון בלנד מיוחד "10 שנים" לכבוד יום הולדת 10 ליקב. יצא בסדרה פצפונת ונעלם אחרי שבועיים מהמדפים. קניתי שני בקבוקים בטעימה, ואני אדגור עליהם עוד שנתיים שלוש. לא הוגן לציין כאן יינות שאי אפשר להשיג יותר אבל הוא פשוט מצוין 🙂

* ויתקין "ורוד" – ההוכחה שאפשר לעשות גם רוזה מתוחכם וטעים. חלק וחמצמץ כמו לבן אבל כמעט עמוק כמו אדום (ליאור אומר ש"פריך"). משו משו (בציר השנה נגמר, לא ברור מתי יושק החדש)

* ויתקין פינו נואר, קריניאן ו"מסע ישראלי אדום"- מפתיעים ושונים, כל אחד בעולם הטעמים שלו. היום כתבתי עליהם.

* קלו דה גת, הראל סירה 05 – יין "נושך" מעולה עם בשר אדום או כבש, טעמי פירות "כבדים" עם אדמה. לאוהבי סירה שלא מפחדים ללכת על יין טיפה יותר קיצוני וחריף.

* יראון של הרי גליל. לא טעמתי טעימה "אנכית" אבל אומרים לי ששנים שונות טועמות מאוד שונה. אני אנסה יום אחד. 2003 זכור לי לטובה.

×”× ×”, סגרתי 11 בקבוקים… בפעם הבאה – יינות מחו"ל אולי? 🙂